בני ברק
בסוגית רץ בערב שבת והזיק ובחילוק בין בואי כלה לשבת מלכתא
נאמר במשנה (בב"ק ל"ב ע"א): "שנים שהיו מהלכין ברה"ר, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין, והזיקו זה את זה - שניהם פטורין". ובגמרא איתא: "מתני' דלא כאיסי בן יהודה; דתניא, איסי בן יהודה אומר: רץ - חייב, מפני שהוא משונה; ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שהוא פטור, מפני שרץ ברשות. א"ר יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר ר' יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין - פטורין! מתני' - בע"ש בין השמשות. ממאי? מדקתני: או שהיו שניהם רצין - פטורין, הא תו ל"ל? השתא אחד רץ ואחד מהלך - פטור, שניהם רצין מבעיא? אלא הכי קאמר: אחד רץ ואחד מהלך - פטור; בד"א - בע"ש בין השמשות, אבל בחול, אחד רץ ואחד מהלך - חייב; שניהם רצין, אפי' בחול - פטורין. אמר מר: ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שהוא פטור, מפני שרץ ברשות. בע"ש מאי ברשות איכא? כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא; ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף, וקאי ואמר: בואי כלה, בואי כלה".
ובמסכת שבת (קי"ט ע"א) איתא בשינוי קל: "רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה". ובחכמת שלמה העיר: משמע שהיה יוצא לשוק למהר ולטרוח לכבוד שבת, והכי אמרי' בב"ק פוטר היה איסי בע"ש בין השמשות מפני שהוא רץ ברשות, מאי ברשות? ברשות מצוה, כי הא דר' חנינא כו' תוס'.
ויש לשאול, האם בשימוש במונח 'בין השמשות' או 'אפניא דמעלי שבתא' הכוונה לזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים, או לזמן הסמוך לכניסת השבת?
רש"י מפרש שהרץ ברשות פטור מפני שכדברי רבי חנינא צריך לצאת לקראת שבת, כמו שיוצאין לקראת המלך. דברי רש"י אינם מבארים שצריך לרוץ, וי"ל הואיל ומצינו בגמרא[1]א) שדרך הוא להיות רצים לקראת המלך, מוכח שיש רשות מצוה לרוץ לקראת השבת. ויש לדמות זאת לחנווני שהדליק נר חנוכה בחוץ, שאם גרם לשריפה פטור[2]ב).
ולפי"ז הפטור הוא דווקא אם הריצה היא לכבוד שבת, וכן משמע מדברי החכמת שלמה הובאו לעיל 'שהיה יוצא לשוק למהר ולטרוח לכבוד שבת', וכן פסק הרמ"א (חושן משפט סי' שעח סע' ח), וז"ל: "ודוקא בסתם, דתלינן דרץ לצורך שבת. אבל אם ידוע שאינו רץ אלא לשאר חפציו, ולא שייכא ביה צורך שבת, חייב כמו בחול (ר"ן פרק המניח)".
היוצא לדברי רש"י, החכמת שלמה והרמ"א, שהריצה המותרת היא זו שנעשית לצורך שבת וכיציאה לקראת השבת, וזה עכ"פ צריך להיות סמוך לשבת, ומוקדם יותר אין הרץ פטור אם הזיק.
אולם הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פ"ו ה"ט) כתב: "שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה - זה הרץ חייב, מפני שהוא משנה. ואם היה ערב שבת בין השמשות - פטור, מפני שהוא רץ ברשות כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי. היו שניהם רצים והוזקו זה בזה - שניהם פטורין ואפילו בשאר הימים". ומשמעות הרמב"ם ממה אמר "והוא אינו פנוי", שגם אם אין הפעולה מהווה הכנה ישירה לשבת יש לפטור אותו, כדי שיוכל להקדים להיות פנוי לשבת. ולפ"ז אם הריצה נחוצה לאפשר שהשבת תכנס כשהוא פנוי, הזמן יכול להיות מוקדם יותר.
וצ"ל שהרמב"ם, באמרו שצריך להמתין לשבת כשהוא פנוי, נקט בדרכו של רבי ינאי, שצריך להמתין לשבת שתכנס, כמו שהחתן ממתין לכלה ומזמין אותה להכנס לחופה. והריצה שהרמב"ם מדבר עליה אינה ריצה להכניס את השבת אלא ריצה לסיים פעולות, וכלל אין ענין לרוץ לקראת שבת.
וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ל ה"ב), וז"ל: "איזהו כבוד? זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך". בהלכה זו בבירור נוקט הרמב"ם בדרכם של רבי חנינא ורבי ינאי גם יחד, אבל אין כאן ריצה.
וכנראה שהרמב"ם למד שאין כלל מחלוקת בין רבי חנינא ורבי ינאי, אלא שמנהגו של רבי חנינא היה שלפני כניסת השבת יוצאים לקראת שבת, ומנהגו של רבי ינאי היה בעת כניסת השבת.
מכאן נוכל לבוא לביאור ההבדל בין קהילות אשכנז וספרד בסיום הפיוט לכה דודי.
קהילות ספרד מסיימים "בואי כלה בואי כלה, בואי כלה שבת מלכתא", וזהו כהבנת הרמב"ם שאין מחלוקת בין רבי חנינא ורבי ינאי, אבל קהילות אשכנז מסיימים ב"בואי כלה" ואינם מוסיפים בואי כלה שבת מלכתא, והוא על פי ההבנה שנוהגם של רבי חנינא ורבי ינאי היה שונה זה מזה - המקבל שבת בדרכו של רבי ינאי מזמין את השבת להיכנס ככלה, ואם מוסיף "שבת מלכתא" הרי הוא מחויב לצאת בריצה לקראת שבת, כדרכו של רבי חנינא וכפירוש רש"י שצריך לרוץ לקראת שבת, וא"כ התוספת שבת מלכתא סותרת את האמירה בואי כלה.
♦ ♦ ♦
________________
הערות שוליים
- ↑ . ברכות (ט, ב): "אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם".
- ↑ . בבא קמא (כב, א): "תא שמע: גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה - בעל גמל חייב, הניח חנווני נרו מבחוץ - חנווני חייב, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה - פטור"; ופרש"י שמצוה להניחה ברה"ר לפרסומי ניסא.