הרב ש. צ.
ברוקלין נ.י.
שיטת בעל המאור בסוגיא ד"אחריך"
א.
שיטת הבעל המאור שאפילו אם אחריך כמעכשיו אפשר לראשון למכור
בגמ' מס' ב"ב (דף קלו.): "הכותב נכסיו לבנו אחר מותו: איתמר מכר הבן בחיי האב, ומת הבן בחיי האב אמר ר' יוחנן לא קנה לוקח, וריש לקיש אמר קנה לוקח, ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח, קנין פירות כקנין הגוף דמי, וריש לקיש אמר קנה לוקח, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי". ולהלן מביאה הגמ': "איתיבי' ר''י לר''ל, נכסי לך ואחריך לפלוני ואחריו ירש פלוני, מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה, א''ל כבר תרגמה רב הושעיא בבבל, אחריך שאני, והתניא יחזרו ליורשי נותן, אלא תנאי הוא, דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל, השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי, רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון", ורמינהו כו' עד א''ר יוחנן הלכה כרשב''ג.
והנה לעיל (דף קכה:) איתא: "ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי, הויא ליה ברתא דהוה נסיבא, שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא, בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע, אמר ר''ה לירתי ואפילו לירתי ירתי, ורב ענן אמר לירתי ולא לירתי ירתי, שלחו מתם הילכתא כוותי' דר''ע ולאו מטעמי', הילכתא כוותי' דר''ע דבעל לא ירית, ולאו מטעמי', דאילו ר''ע סבר אע''ג דהוה ליה ברא לברתי' לא ירית, ולא היא דאילו הוה ליה ברא לברתי' ודאי ירית, ובעל היינו טעמא דלא ירית משום דהוה ליה ראוי, ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, מכלל דר''ה סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק, אר''א דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים, כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, אמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא, דאי קדים סבתא וזבנא זבינה זביני" ע''כ. ומפשטות דברי הגמ' נראה, וכן מפרש הרשב''ם, דבני מערבא סברי אחריך לאו כמעכשיו, ומש''ה אמרי דאין הבעל נוטל בנכסים, וע''ז אמר רבה דמסתברא כבני מערבא דאחריך לאו כמעכשיו, דהא פסקינן כרשב''ג דהסבתא יכולה למכור, ואם איתא דאחריך כמעכשיו האיך אפשר דהסבתא יכולה למכור, והא הגוף הוא כבר ליורשים, אלא ע''כ נקטינן דאחריך לאו כמעכשיו הוא, ומש"ה הוה ראוי ואין הבעל נוטל, ולפי''ז נמצא דאם אמר בפירוש מעכשיו, הסבתא אינה יכולה למכור והבעל יורש לה, וכן פסקו הרי''ף ור"ח שם וכן ביד רמ"ה שם (אות צג).
אמנם מצינו שיטה אחרת בזה, והוא בבעה''מ שם וז''ל: "כתב הרי''ף ז''ל דלית הילכתא כר''ה, דאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, ודייקינן מינה טעמא דאמר אחריך הא אמר מעכשיו מוחזק הוא ובעל ירית לה, 'ולדידן לא מסתברא לן מאי דאמר הרב ז''ל, דעד כאן לא אדחיא דר''ה אלא משום דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני ראוי הוא, אבל בכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לא אדחיא לה דר''ה, ור''ה נמי לא פליג אהאי דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני ולא אשכחן אמורא דפליג עליה, דהא בין לר''י בין לר''ל קיי''ל הלכה כרשב''ג, אלא קסבר ר"ה אף דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני, כיון דהשתא מיהא הא לא זבנה וכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, מוחזק הוא ובעל ירית לה ורבה דמפרש טעמייהו דבני מערבא אליבא דנפשי', ס"ל כל היכא דאי קדים וזבן זבינה זביני לאו מוחזק הוא אלא ראוי, הילכך אע"ג דאמר מעכשיו נמי ראוי הוא" עכ"ל, דהיינו דהבעה''מ סובר דכו''ע מודו דאחריך כמעכשיו, וגם כו''ע מודו דהלכה כרשב''ג דהראשון יכול למכור, רק בהא פליגי רב הונא עם בני מערבא, אם מה שיש להראשון יכולת למכור משוי ליה ראוי והבעל אינו יורש אותה, או לא כיון דהשתא מיהא לא זבני מוחזק הוא, ולפי"ז אפילו אם אמר בפירוש מעכשיו הוה ליה ראוי לבני מערבא, דהא יש לראשון יכולת למכור וכ"כ הרשב"א והר"ן וכן הוא בריטב"א ור"י. (אלא שברשב"א אינו מבואר דרבה סובר אחריך כמעכשיו רק דהוא איירי באופן שאמר מעכשיו).
♦
ב.
קושיית הבעל המאור האיך אפשר שתתבטל המתנה אם אמר מעכשיו ומבאר שאי אפשר ללמוד בתירוצו כפשוטו
והנה לכאו' צ"ב לפי הבעה"מ האיך באמת יתקיימו שניהם, האיך אפשר דאמרינן אחריך כמעכשיו, דהשני זוכה מיד - משעת מתנת הנותן - בהגוף ועכ"ז יהא הראשון יכול למכור ולהפקיע המתנה מהשני, ובאמת קושיא זו מקשה הבעה''מ בעצמו בד"ה ואל תתמה, והתירוץ לזה מבואר בד"ה וא"ת, וז"ל: "ואפילו א"ל מעכשיו אפשר שימכור ויאכל הראשון, ואין לשני כלום שכיון שאמר לראשון נכסי לך, גוף ופירות הקנה לו כשם שהיו קנוים לנותן האומר לו נכסי לך, ואע"ג דאמר ליה ואחריך מעכשיו לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון, והרי הוא כמי שאמר לו כשתרד בנכסים שישייר לך הראשון קנם מהיום" עכ"ל. ובפשטות כוונתו, דאע"ג דנתן לשני מעכשיו, לא נתן לו רק בתנאי שירד בנכסים שישתייר מן הראשון ואם הראשון מכר או אכל א"א לשני לירד, ולא נתקיים התנאי וממילא לא קנה, ולפום ריהטא היה נראה דצ"ל דגם לראשון לא נתן רק בתנאי אם לא ישתייר, דהיינו על הצד שהראשון ירצה למכור, שלא ישתייר לשני, נתן לראשון, ועל הצד שלא מכר שנשתייר לשני נתן לשני, וההכרח לזה דהא בפשטות נקטינן בדיני התנאים דכשנתקיים התנאי אגלאי מילתא למפרע דהמעשה חל[1]א) וכמו שנראה מפשטות הסוגיא בקידושין (דף ס.) דנקטינן דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ואם קיבלה קידושין מאחר מ"מ כשנתקיים התנאי חלו קידושי הראשון, וא"כ כיון שכאן היה התנאי דכשיירד בנכסים איגלאי מילתא דהשני קונה הנכסים, א"כ איך אפשר לראשון למכור, הא מ"מ כשהשני ירד קנה הנכסים למפרע, ואין לומר דהא בודאי התנאי כשתרד אין הכונה על הירידה בפועל, אלא על הירידה בשדה שיהיה שלו, וא"כ כיון שהראשון מכר א"א לשני לירד, זה אינו, דמאי חזית דהמתנה לראשון חלה, וממילא א"א לשני לירד, הא כ"כ יש לומר להיפך דהשני ירד וממילא המתנה לראשון לא חלה, וע"כ צ"ל דאם הראשון רוצה למכור נתן הנותן לראשון, דהיינו דהנותן התנה עם שניהם, דאם ראשון רוצה להשתמש בהמתנה כשלו, שימכור לאחר, יהיה לראשון ולא לשני, ואם לא, שישתייר לאחר מיתתו, אגלאי שהיה לשני למפרע.
אמנם מלבד מה שקשה ע"ז מה שהקשה ר' שמעון במערכת הקנינים (סי' י"ח), דא"כ כשהראשון לא מכר ונשתייר לשני האיך יצא הראשון יד"ח אתרוג, וכמו שיובא להלן אי"ה, עוד קשה על עצם הדבר שיכולים לעשות תנאי כזה שאם יתקיים צד זה תהא המתנה לאחד ואם לא יתקיים תהא המתנה לאחר, דהנה ידוע מה שכתבו התוס' בכתובות (דף נ"ו.) וכן בשו"ת הרא"ש (כלל מו), דלולי פרשת בני גד ובני ראובן דילפינן משם דיני תנאי, לא היה אפשר לעשות מעשה על תנאי, דא"א לעשות מעשה שיהיה רק על צד אחד, ואף לאחר שנתחדש פרשת תנאי, לא נתחדש, רק שיכולים להחיל חלות מן הצד - שאם לא נתקיים התנאי - סותר המעשה, דהיינו שהמעשה נעשה על כל הצדדים רק שתנאי מן הצד סותרו, ומש"ה כתב הרא"ש דיכולים לבטל התנאי, ובאמת יש ליסוד זה סמך בגמ' מס' גיטין (דף פ"ב.) ובנזיר (דף י"א.) דיש חילוק בין ע"מ לשיור ויש בזה אריכות ואין כאן מקומו (עיין קובץ שיעורים כתובות קעא-ג) ועפ"י הנ"ל נראה - וכן מבאר ר"ש בשער"י ש"ז (פרק י"ח), ובמערכת הקנינים סי' ט"ז ד"ה ולפמש"כ - דא"א לעשות בשום פנים שני מעשים הסותרים זה לזה אף בדרך תנאי, דכיון שא"א לעשות מעשה שתהיה רק על צד אחד ע"כ צריך להיות שבכוח המעשה לחול על כל אופן, וכיון שכן א"א להכניס כח הדין במעשה השני הסותר כח מעשה הראשון, ונמצא לפי"ז שא"א לאדם להתנות שאם ירדו גשמים שדי יהא לראובן, ואם לא ירדו יהא לשמעון, דשתי הקנאות סותרות זו לזו, דאם הקנה לראובן א"א להקנות לשמעון, ואם הקנה לשמעון א"א שיהיה לראובן, וא"כ א"א לפרש דהנותן התנה, דאם הראשון רוצה למכור יהא שלו, ואם לאו יהא לשני, דהא שתי המתנות א"א להן להתקיים כאחת כנ"ל.
♦
ג.
מבאר תירוץ הבעל המאור לפי מה שביארו שדין תנאי הוא מכאן ולהבא למפרע
ולכאו' היה נראה לומר לפי מה שהאריכו האחרונים[2]ב), דמה שתנאי חל למפרע אינו בגדר אגלאי מילתא למפרע, אלא שבאמת חל בשעת עשיית התנאי, (כדוגמת ברירה למ"ד יש ברירה עיין שער"י שע"ז פרק י"ח), רק דמכאן ולהבא, דהיינו משעת קיום התנאי או להיפך, חל המעשה או נעקר למפרע, דמזמן קיום התנאי חשבינן כאילו חל משעת עשיית החלות. וליתר ביאור דתנאי אינו רק מברר אם החלות חל או לא, אלא תנאי הוא גם סיבה להחלות שיחול או יתבטל, וע"כ א"א לומר שבשעת קיום התנאי 'נתגלה' שהמעשה חל, דהא בשעת עשיית המעשה עדיין לא היה קיום התנאי. וע"כ צ"ל דהמעשה חל בשעת קיום התנאי רק דין התורה היא שחל הדין כאילו כבר חל למפרע, וכמו שכתב ר"ש במס' כתובות סי' א וז"ל: "דהנה לדעתי ענין תנאי אינו רק גילוי מילתא על חלות הדבר בעיקר, ומקרה של קיום התנאי אינו מעלה ואינו מוריד (כלומר, שקיום התנאי אינו סיבה לחלות שיחול רק גילוי דעת על רצונו של אדם) אלא מכיון שרצה המתנה לתלות קיום של חלות הדבר וביטולו באיזה מקרה אז גם חלות הדבר תלוי בזה, ולפי"ז המקרה הזה גורם עיקר הדין, דאף דבכל דוכתא לא מצינו שיהי' איזה סיבה פועלת בזמן הקדום (כלומר, דמציאות שנעשה באיזה זמן יהיה סיבה לדבר שנעשה כבר כזמן הקדום) מ"מ כיון שמצינו גם בדיני התורה בכה"ג שהדברים של עכשיו פועלים בעבר דהרי בשאלת נדרים כו' כ"כ נאמר בתנאים שאדם מתנה דילפינן ענין זה מבני גד ובני ראובן דיש ביד אדם לעשות כן שיהי חלות הגט תלוי ועומד" עכ"ל.
ולפי"ז י"ל בביאור דברי בעה"מ, דהנותן נתן לשני בתנאי שירד לשדה לאחר מיתת הראשון, אולם מכיון שכדי שיהיה המעשה נגמר צריכין אנו לקיום התנאי, דהיינו שרק לאחר קיום התנאי אפשר לומר שיש להשני השדה למפרע, א"כ אם ירד הראשון ומכר, א"א להתקיים התנאי, וממילא א"א לשני לקנות.
♦
ד.
מקשה שעדיין לא אתי שפיר מה שהשני קונה למפרע כשמת הראשון
אמנם לכאו' עדיין לא אתי שפיר, דהנה אחרי שנתבאר דקנין השני - אף דמבואר בבעה"מ דאחריך כמעכשיו - לא חל רק אחר מיתת הראשון, כשירד השני לשדה, ומש"ה אפשר לראשון למכור קודם ירידת השני, יל"ע על עצם דין אחריך, דנתן לראשון ואחרי מיתתו לשני, דהא לכאו' זה ברור דלא נתן לראשון רק קנין לזמן, דהא חזינן לרשב"ג דהילכתא כוותי' אפשר לראשון למכור, וא"א לשני להוציא מיד הלקוחות, ובודאי א"א למכור אלא מה שיש לו, ואפי' לר"י דקנין פירות כקנין הגוף מבואר בבעה"מ דא"א לבעל הפירות למכור מכח שהוא כקה"ג, רק מכח אחריך שאני, וא"כ מוכרח דיש לראשון קנין עולמית, ועכ"ז אחרי מיתתו אינו מוריש ליורשיו, וקנה השני. ולכאו' יש להבין כיון דהנותן הקנה לראשון קנין עולמית האיך אפשר לו להפסיק קנין הראשון לאחר מיתתו, ולהקנות לשני, ויבואר עוד להלן אי"ה, אבל עכ"פ מבואר דהראשון יש לו קנין עולמית, ורק לאחר מיתתו נפקעת המתנה וקנה השני. ולפי"ז לכאו' צ"ע האיך קנה השני למפרע כשירד בשדה, דהא זה ודאי דהתנאי של הנותן דכשירד בשדה יקנה למפרע, הכונה כשירד מכח מתנת הנותן, דזה ברור דאם הראשון מכר השדה - דהדין הוא דאין לשני אלא מה ששייר הראשון - ואח"כ מכר הלוקח השדה לשני, בודאי אין השני קונה למפרע, אף שירד בשדה.
וההסבר פשוט דכיון שלא קנה מצד מתנת הנותן, דמצד מתנת הנותן היה לראשון, הרי זה כשדה אחרת, וכמו כן בגונא שהראשון הקנה בחזרה לנותן, מסתבר ג"כ דאין לשני בו כלום, דהנותן הוא כמו לוקח אחר דא"א לשני להוציא מידו, וא"כ לכאו' גם כשמת הראשון דהשני קנה רק מחמת שנפקע מתנת הראשון, הוא ג"כ כמו הנ"ל, דהא מצד המתנה לראשון היה לו קנין עולמית כדחזינן דיכול למכור, רק לאחר מיתתו נפקעת מתנתו, והרי זה כמו שהחזיר הראשון לנותן והיא נתנו לשני דאין השני קונה למפרע וצ"ב.
♦
ה.
קושיית הבעל המאור מאי שנא ממתניתין שמכירת האב היא רק עד שימות ובביאור תירוצו
הנה בבעה"מ מקשה מ"ש באחריך דאמרינן דאם הראשון מכר אין לשני אלא מה ששייר הראשון ואינו יכול להוציא מהלוקח, ומ"ש במתני' כשאב נתן לבנו קנין הגוף ושייר לעצמו קנין פירות, דאיתא דאם מכר האב מכורין עד שימות ותו לו, והבעה"מ תירץ ע"ז דאחריך שאני, דהיינו דבאחריך הקנה להראשון קנין הגוף ג"כ, ולא כבמתני' דנשאר לאב רק קנין פירות - שכשהקנה לראשון הקנה כשם שהיו קנוים לנותן - ואע"ג דאמר ואחריך לשני, ואחריך כמעכשיו, אין לשני אלא מה ששייר הראשון, והרי הוא כמי שאמר לו כשתרד בנכסים שישייר לך הראשון קנם מהיום. והבעה"מ ממשיך: "וכן אתה מפרש בהא דקאמר ר' יוחנן, מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לא קנה לוקח, ואע"ג דא"ל מהיום, נעשה כאומר לו לכשתקנה פירות לאחר מיתה קנה לך גם הגוף מהיום ולאותו זמן, ואם מת בחיי האב ולא הניח בן, לא קנה לא זה ולא זה" עכ"ל, דהיינו דהבעה"מ מפרש דמה שר' יוחנן סובר דאם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דל"ק לוקח, אינו - כמו שאר הראשונים - משום דקנין פירות שיש לאב, מעכב הבן מלהקנות קנין הגוף שלו, אלא משום דהאב התנה שרק אם יגיעו הפירות לידו קונה הגוף למפרע, וממילא כשמת הבן שלא הגיעו הפירות לידו לא קנה.
נמצא דהבעה"מ מפרש שיטת ר"י ע"ד שפירש באחריך, ולפי"ז יל"ע מה תירץ הבעה"מ על קושיתו - דמ"ש במתני' דמכר האב מכורין רק עד שימות, ובאחריך המכירה חלה לגמרי - דאחריך שאני והיה לראשון קה"ג ג"כ, דלכאו' כמו באחריך אמרינן דכיון דהשני לא קנה רק בתנאי, א"כ אם הראשון מכר, דא"א לשני לירד, ממילא אגלאי דהשני לא קנה, כ"כ יש לומר בציור דמתני', דכיון דהבן לא קנה רק בתנאי שירד או הוא או יורשיו, ומש"ה אם מת הבן בלי יורשים בחיי האב, איגלאי דלא קנה הבן והנכסים ליורשי האב הן, א"כ כשהאב מכר נמי י"ל דהבן א"א לירד בפירות, וממילא לא קנה והנכסים נשארים לאב, ובמה שתירץ הבעה"מ דאחריך שאני והראשון יש לו קנין הגוף, עדיין לא עלתה ארוכה, דכיון דמה שיש לראשון קה"ג הוא רק אם השני לא ירד, כמו כן באב אם הבן לא ירד בפירות יש לו לאב קה"ג.
אבל באמת לק"מ, דהנה האחרונים נסתפקו בדין תנאי, דדינו דאם נתקיים התנאי המעשה קיים, ואם נתבטל התנאי המעשה בטל, ויש להסתפק, כדי שהמעשה יתקיים או יתבטל למה אנו צריכין, לקיום התנאי או לביטול התנאי[3]ג), דהיינו די"ל דכדי שיתקיים המעשה אין אנו צריכין לקיום התנאי, דהמעשה מצד עצמו קיים, רק אם נתבטל התנאי נתבטל המעשה, דלביטול המעשה צריכים אנו לביטול התנאי, ולו יצוייר גוונא של אי קיום התנאי אבל גם לא נתבטל, המעשה יהיה קיים, דלקיום התנאי אנו צריכים רק שאל"כ נתבטל, או די"ל להיפך דהמעשה לא נתקיים רק אם קיום התנאי[4]ד), ולביטול המעשה אין אנו צריכין לביטול התנאי, רק כיון שלא נתקיים התנאי לא תתקיים המעשה, ומש"ה בגוונא של אי קיום התנאי שגם לא נתבטל, אין המעשה קיים.
ובשער"י ש"ב פ"י מבאר[5]ה) דהדבר תלוי בדעת המתנה, דבאופן שהמתנה רוצה שקיום הדבר יהא תלוי בקיום התנאי, דהיינו שאינו רוצה במעשה רק עם קיום התנאי, אז המעשה אינו קיים עד שיתקיים התנאי, ולביטול המעשה אין אנו צריכין לביטולו של תנאי, ואם היה דעתו שביטול המעשה יהא תלוי בביטול התנאי, אז המעשה אינו צריך לקיום התנאי, רק אם נתבטל התנאי נתבטל המעשה, ולדוגמא מה שאיתא ביומא (דף י"ג.) דלר' יהודה דסובר דמתקנין לכה"ג אשה אחרת, שמא תמות אשתו ויהי' בלא בית, וכדי לתקן שלא יהי' לו שני בתים, מגרש את הא' ע"מ שלא תמות חברתה, ומגרש את הב' ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ, וכשיראה שהב' מתה יקדים ליכנס לביכה"נ, ולכאו' קשה לפי שיטת הרמב"ם דקיום התנאי צריך להיות בפועל (הבאתיה לעיל בהערה ב'), נמצא דעד שלא עברה כל היום ולא מתה חברתה, הגט אינו חל, כיון דלא נתקיים בפועל, וא"כ יש לו שני בתים, וכן בשני' שמגרש לה ע"מ שאכנס לביהכ"נ, עד שלא יכנס, התנאי אינו מתקיים בפועל והגט אינו חל.
אבל לפי היסוד הנ"ל דענין זה של קיום וביטול התנאי תלוי בדעת המתנה א"ש, דבכה"ג היה דעת המתנה בגירושי הא', שלקיום הגט אין צריכין לקיום התנאי שלא תמות הב', דלחלות הגירושין אין אנו צריכים לשום סיבה, רק לענין ביטול הגט אנו צריכין לביטול בפועל, דכשמתה הב' נתבטל הגט למפרע, ומשו"ה כשלא מתה השני', הראשונה מגורשת גם קודם שנתקיים התנאי בפועל, ובשני' היה כוונת התנאי להיפך, שהגט לא יתקיים רק עם קיום התנאי שיכנס לביהכ"נ, ולביטול הגט אין אנו צריכין לשום סיבה שאין צריך לביטול בפועל, ומשו"ה אם לא מתה הב' היתה הא' גרושה למפרע והשני' נשואה, דלראשונה לא הוצרך קיום התנאי בפועל, ולשני' לא הוצרך ביטול בפועל, ואם מתה השני' ונכנס לביהכ"נ ונתגרשה השני' ובטלו גירושי הראשונה כיון דבראשונה היתה כוונתו דלביטולו של גט תהי' מקרה מיתת השני גורמת לחלות ביטול וכ"ז שלא בא המקרה חשובה כגרושה והשני' היתה נשואה דאצלה היתה כוונתו שהמקרה של הכניסה לביהכ"נ תגרום חלות הגט וכ"ז שלא באה המקרה היא נשואה נמצא דלעולם עביד עבודה, עד כניסתו לביהכ"נ מחמת השני' ואף דאח"כ אמרינן דהשני נתגרשה למפרע והראשונה היא ביתו, מ"מ מעכשיו נתחדש דין זה אבל מעיקרא היה הדין להיפך.
ולפי כל הנ"ל יש לבאר תירוץ הבעה"מ, דבאחריך אמרינן אחריך שאני דהיינו דהוא נתן לראשון גוף ופירות כשם שהיו קנויים לנותן, ולא תלה קיום המתנה בקיום התנאי, והמתנה חל בלי שום סיבה, רק אם לאח"כ ירד השני בשדה שנתקיים התנאי קנה השני למפרע וממילא בטלה מתנת הראשון למפרע, דדעת המתנה היה שקיום המתנה של השני יהא תלוי בקיום התנאי שירד בשדה משא"כ בגונא דמתני' כשהאב נתן לבנו גוף מהיום לא היה דעתו שהמתנה יהא תלוי בקיום התנאי, ורק כשהבן ירד בפירות יקנה הגוף למפרע, רק להיפך דהמתנה חל בלי סיבה אחרת, רק אם הבן לא ירד בפירות תתבטל המתנה למפרע ומש"ה באחריך אם הראשון מכר לא קנה השני, דלא נתקיים סיבת המתנה לשני, משא"כ באב שמכר, דהמתנה לבן כבר חלה וא"צ לשום סיבה נוספת כדי שיקנה הבן. (אבל באמת בלשון הבעה"מ לא משמע הכי וצ"ע).
♦
ו.
מבאר לפי זה המשך דברי הבעל המאור
ולפי יסוד זה יש להסביר דברי הבעה"מ להלן, שמקשה הבעה"מ וז"ל: "וא"ת לרבי דאמר יחזרו ליורשי נותן, מ"ש ממתני' דהכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה דפרישנא דלא פליג ר' יוחנן אלא כשמכר הבן אבל כשהוריש לא פליג וכן פירש הרשב"ם, והלא האב במשנתינו כמו הראשון בברייתא לדברי רבי ששניהם אין להם אלא אכילת פירות והבן במשנתינו כמו השלישי בברייתא ששניהם יש להם הגוף מאחר שאנו אומרים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לדברי הכל, וא"כ מ"ש הבן שהוא מוריש ליורשיו והשלישי אינו מוריש ליורשיו" עכ"ל, דהיינו דהבעה"מ מקשה לפי מה שפירש לעיל דר"י שסובר מת הבן בחיי האב לא קנה לוקח זה דוקא אם לא הניח בן אבל אם היה בן הוא עומד במקום אביו דהכוונה היה כשתרד הבן או בנו וקנה לוקח, מ"ש באחריך דכשמת השני בחיי הראשון אמרינן לרבי דיחזרו ליורשי נותן ואמאי לא אמרינן דהבן עומד במקום אביו ויורש נכסי השני.
אבל לכאו' צ"ב אמאי מקשה הבעה"מ דוקא לפי שיטת רבי דיחזרו ליורשי נותן הא כמו כן יש להקשות לשיטת רשב"ג דסובר דיחזרו ליורשי ראשון - משום דאחריך שאני - דאמאי לא אמרינן דהשני מוריש ליורשיו כמו במתני' דהבן עומד במקום אביו ויורש נכסי השני. אבל לפי מה שביארנו א"ש דלפי רשב"ג דסבר אחריך שאני והראשון יכול למכור ע"כ דהנותן הקנה לראשון ורק התנה דאם ירד השני יקנה ותתבטל מתנת הראשון למפרע דהמתנה לשני חל בזמן כשירד הלמפרע, וע"כ אם מת שני א"א לומר דבנו ירד במקומו ויקנה השני למפרע, דכיון שחל מכאן ולהבא למפרע אם מת איך יחול עליו הדין דכל דין שחל מכאן ולהבא ולמפרע צריך שהחפץ שעליו חל הדין שיהיה בעולם בזמן שחל הדין, וזו סברא פשוטה עיין בחי' ר"ש כתובות סי' א סוף אות א[6]ו). ואפילו בלא זה כיון דאינו חל רק משעת ירידה וקודם ירידה לא היה נקנה לאב א"כ איך ירש הבן מה שלא היה נקנה לאב, משא"כ לרבי דלא אמרינן אחריך שאני והראשון אין לו רק קנין פירות א"כ הוא ממש כמו במתני' דהאב יש לו ק"פ והבן קה"ג, וסבר הבעה"מ דכמו במתני' אמרינן דהבן יש לו קה"ג מעכשיו, רק אם לא ירד בפירות נתבטל המתנה למפרע כמו כן לרבי, השני כבר יש לו הגוף מעכשיו ורק אם לא ירד בפירות תתבטל מתנתו, וע"ז מקשה הבעה"מ שפיר דכמו במתני' אמרינן דהבן יכול לירש אביו ונתקיימה התנאי במה שבנו ירד בפירות, כמו כן השני אמאי אינו מוריש ליורשיו.
והבעה"מ מתרץ וז"ל: "יש לנו להשיב אע"פ שכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי שאני היכא דאמר בפירוש מהיכא דלא אמר בפירוש" עכ"ל, ובביאור תירוצו נראה לומר דאע"ג דלרבי, הראשון אין לו רק קנין פירות, מ"מ לשני אין לו קה"ג מעכשיו, רק כמו לרשב"ג דכשירד יקנה למפרע, כ"כ לרבי כשירד בפירות יקנה השדה למפרע, דהיינו דעד שעת ירידה לא קנה, ומש"ה אינו יכול להוריש, ולא דמי למתני' דיכול להוריש, דהתם אמר מהיום, משא"כ כאן, ואע"ג דאחריך כמעכשיו מ"מ שאני היכא דאמר בפירש מהיכא דלא אמר בפירוש.
♦
ז.
קושיית ר' שמעון לפי הבעל המאור האיך הראשון יצא יד"ח אתרוג ומבאר דאם כוונת הבעה"מ היא מכאן ולהבא למפרע לק"מ
והנה במערכת הקנינים סי' ח' מקשה ר"ש דלשיטת בעה"מ דלכ"ע אמרינן אחריך כמעכשיו והשני קונה כשירד למפרע, א"כ איך אמרינן לקמן בגמ' דכשנתן אתרוג לראשון ואחריך לשני לרשב"ג נטלו ראשון יצא בו, הא כשירד השני נתגלה דקנה השני ולא הראשון ואיך יצא בו הראשון (ואף דקנין פירות בודאי היה לראשון, ולמסקנת הגמ' אפשר דזה סגי לצאת ידי חובת אתרוג מ"מ בהו"א עדיין לא ידעה הגמ' זאת).
והנה לפי מה שהוכחנו לעיל דכוונת הבעה"מ אינו דכשהשני ירד איגלאי דלא היה נקנה לראשון, רק כשהשני ירד נעקר מכאן ולהבא ולמפרע קנין הראשון, ומכאן ולהבא אמרינן דהיה קנוי לשני למפרע, לכאו' נראה דלא קשה קושיא זו, דהא ידועין דברי הגר"ח (הל' אישות פ"ב ה"ט ד"ה והנה) בדין מיאון דאמרינן דנעקרו הנשואין למפרע, דאין הביאור דנעקרו הנשואין דגם בשעת הקידושין קודם המיאון לא היו הקידושין חלין וקיימין אז, רק דלאחר המיאון דיינינן ליה מכאן ולהבא כאילו לא נתקדשה מעולם, וע"כ כתב שם דלענין איסור קרובים דהיינו הוא בקרובותי' והיא בקרוביו אמרינן כיון דהשתא הופקעו הקידושין למפרע הוא מותר בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו כיון דדיינינן ליה השתא כאילו לא נתקדשה מעולם, משא"כ לענין זכי' במעש"י ומציאתה שקודם המיאון אמרינן דמאחר דהנשואין בשעתן היו חלים וקיימים אז, שפיר זכה בהן בשעתן ולא מהניא ע"ז הפקעת המיאון, דהיינו דאיסור קרובים הוא מפני שעכשיו היא קרובה למי שהיתה לו לאשה, וכיון דלאחר המיאון דיינינן לה כאילו לא היתה אשתו מעולם, מותרת היא לו, משא"כ במציאתה ומעש"י דבעלותו אינו תלוי כל הזמן במה שהיא היתה אשתו, רק סיבת הזכי' שזכה במעש"י ומציאתה היא משום שבזמן ההוא היתה אשתו, וכיון דלענין דין הנשואין בשעתן לא מהניא הפקעת המיאון, דבשעתן היו חלים וקיימים, לא נפקע בעלותו אפילו לאחר המיאון. ולכאו' כ"כ כאן כיון שבשעה שהראשון נטלו היה שלו וגם לאחר ירידת השני לא נפקע בעלותו רק למה שנוגע עכשיו, דהיינו דעכשיו דיינינן כאילו לא היה שלו מעולם, אבל כשנטלו שלו היה א"כ אמאי לא יצא, הא כדי שיצא יד"ח א"צ שעכשיו לפי מצב זה יהא שלו רק כיון דבשעה שהראשון נטלו היה שלו יצא יד"ח, ומה איכפת לן דלמה שנוגע עכשיו דיינינן דלא היה שלו, ואפשר שאם ירד השני בזמן החיוב כיון שעכשיו דיינינן דלא היה שלו מעולם, לא נפקע חיובו עדיין וצ"ע בזה.
♦
ח.
מהלך של ר' שמעון בדברי הבעל המאור
ובמערכת הקנינים מתרץ בהקדם יסודו הידוע[7]ז) דכמו דאפשר כל חפץ להתחלק בתשמישים שתשמיש זה יהי' לאחד ותשמיש זה לשני, כ"כ ודאי אפשר לחלקו לזמנים שיהי' תשמיש זמן זה קנוי לזה וזמן השני לאחר, שאפשר שיהי' לאדם קנין על זמן דלהבא, מעכשיו, דהיינו בשונה ממה שמבואר בכמה דוכתי שאפשר להקנות לאחר זמן, דשם הכונה שאפשר לעשות קנין היום, וחלות הקנין לא יחול עד לאחר זמן, ועד הזמן שהקנין חל החפץ היא של בעלים הראשונים עד לעולם, רק כשמגיע הזמן נקנה הדבר לשני, ומש"ה מבואר בקידושין (דף נ"ט.) שכשקידש לאחר ל', אם בא אחר וקידשה בתוך ל', חלו קידושי שני, ור"ל סובר דאפילו לא קידשה שני יכול לחזור, ואפילו לר' יוחנן דאינו יכול, זהו משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, אבל כ"ע מודו דקידושי שני עדיין לא חלו, אבל כ"כ יש להקנות על זמן דלהבא אבל יהא נקנה כבר מעכשיו, דמעכשיו יהא שלו על זמן ההיא, וממילא הבעלים הראשונים אין להם רק קנין לזמן, ובמציאות כזה לא יהא אפשר לבעלים הראשונים להקנות לאחר אלעולם, דא"א להם להקנות יותר ממה שיש להם דזמן השני היא כבר לשני מעכשיו.
ולפי"ז אפשר לומר דכשאדם נותן נכסי לראשון ואחריך לפלוני, אין הכונה דלאחר מיתת הראשון יהא נקנה לשני, רק דבזמן נתינת המתנה לראשון הוא מקנה לשני הזמן דלאחר מיתת הראשון והוא כבר לשני מעכשיו, והפלוגתא בין רבי ורשב"ג היא, דרבי סובר כיון דלשני לא הגביל זמן קנינו דמשעת מיתת הראשון נתן לשני, לעולם כוונתו בעיקר מתנתו לשני, ולראשון לא נתן רק קנין לזמן עד מיתתו, ומש"ה קנין הראשון הוא רק קנין פירות כמ"ש הר"ן בנדרים דף כט. (ד"ה א"ל) דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות מקרי (כ"נ כוונת ר"ש ראה שם ריש סי' ט') ורשב"ג סובר דאחריך שאני דעיקר כוונתו ומתנתו לראשון, והזמן של אחר מיתת הראשון לא נתן לשני בהחלט, אלא נתן לו רק הזמן שישתייר לאחר מיתת הראשון, דהיינו בעצם כשיש לאדם חפץ בלי הגבלה יש לו בעלות אפילו על זמן שלאחר מיתתו, דעכשיו הוא שלו לעולם, ומש"ה כשמכר לאחר לא נפקעת המכירה לאחר מיתתו, כיון דהיה שלו אפילו על זמן זה, ורק לרבי דהנותן הגביל קנין הראשון רק עד זמן מיתתו, א"א לו למכור אלעולם, כיון דזמן שלאחר מיתה אינו שלו, משא"כ לרשב"ג דהגבלת הנותן על קנין הראשון הוא, דעל זמן שישתייר מן הראשון דהיינו שהראשון ימות, והנכסים עדיין בבעלותו של הראשון שלא מכר או אכל, זמן כזה לא נתן לראשון רק הקנה לשני, והוא כבר לשני מעכשיו, אבל לא נתן לשני זמן דלאחר מיתת הראשון, ומש"ה אם הראשון מכר או אכל, חלה המכירה, כיון דהוא שלו אפילו אזמן דלאחר מיתתו, רק על זמן שישתייר אינו שלו, ומש"ה לרשב"ג מקרי קנין הראשון קנין הגוף, אף באופן דהראשון לא מכר ולא אכל, אע"ג דאפילו לפי שיטתו קנין הראשון הוא מוגבל דעל זמן שנשתייר לא נתן לראשון, מ"מ מקרי קה"ג, כיון דמה שקנין לזמן מקרי קנין פירות הוא כיון דבפועל לא ניתן לו זכות אכילה ומכירה, דהיינו דאע"ג דמצד זמנו אפשר לו למכרו ולאכלו, מ"מ כיון דמעורב חלקו עם זמנו של אחר, בפועל לא ניתן לו זכות אכילה ומכירה אפילו על זמנו (כ"נ מדבריו ויל"ע עוד בזה) משא"כ כאן אף דאין לו זמן שישתייר, מ"מ כיון שאפשר לו למכרו ולאכלו מקרי קה"ג.
ולפי"ז מיושב שפיר הקושיא שהתחלנו - דכשירד השני נתגלה דקנה השני ולא הראשון ואיך יצא בו הראשון - דלפי מה שביארנו אפילו כשירד השני לא נעקר קנין הראשון, דמה שכתב הבעה"מ דכ"ע מודו דאחריך כמעכשיו הכוונה דהזמן שנשתייר לאחר מיתת הראשון הוא כבר לשני מעכשיו, משעת נתינת המתנה, אבל קנין הראשון לא נעקר, וכיון דלראשון היה יכולת למכור או לאכול מקרי קנינו קנין הגוף ויוצא יד"ח אתרוג.
ולפי"ז מיישב ר"ש מה שמקשה הרמב"ן במלחמות על הבעה"מ וז"ל: "ועוד למה אין הבעל יורשה מכיון שמתה סבתא ולא מכרה איגלי מילתא דמשעת מתנה קנתה ומוחזק הוא ואעפ"י שהייתה יכולה למכור, שאפילו פירוש לו כדבריך ואמר כשתרד בנכסים שישייר לך הראשון קנם מהיום מוחזק הוא, ולא מצינו תנאי במעכשיו שיבטל כלום מן המעשה והוא שיתקיים, ואפילו לענין גיטין מגורשת משעת נתינה לגמרי כיון שנתקיים תנאי דמעכשיו ואע"פ שנתקרע הגט או שאבד א"נ שמת הוא או שמתה היא" עכ"ל, דהיינו שהמלחמות מקשה כיון שעכשיו נתברר שהיה לשני, דהא הראשון מת ולא מכר, א"כ אמאי לא ירש הבעל הא עכשיו נתברר דלראשון לא היה יכולת למכור דהא נתברר שנתן לשני, ואי משום שבפועל היה לראשון יכולת למכור, הא לא מצינו תנאי במעכשיו שיבטל כלום מן המעשה והוא שיתקיים, דהיינו כמו בעושה מעשה על תנאי, אף שאפשר שהתנאי לא יתקיים, מ"מ כשנתקיים אמרינן דהמעשה חל לגמרי למפרע, ואפילו אם הגט אינו קיים או שמת הוא או מתה היא[8]ח), ט כ"כ כאן אם נתקיים התנאי דהיינו שהשני ירד א"כ מתנת השני חלה לגמרי ומוחזק הוא. אבל לפי מה שביארנו א"ש, דהא לפי מה שביארנו אפילו עכשיו כשזכה השני, לא נתברר שהראשון לא היה יכול למכור, דהא השני לא זכה רק מעכשיו, דאף שזכה בשעת נתינת המתנה אבל לא זכה רק על זמן של עכשיו וכיון שכן הראשון היה לו יכולת למכור אף לאחר שזכה השני וא"כ שפיר הווי ראוי.
♦
ט.
מבאר דברי הבעה"מ בביאור אחר קצת
והנה לפי מה שביארנו נמצא דהתירוץ על מה שהקשינו - האיך אפשר לומר דהראשון יצא יד"ח אתרוג אחר שזכה השני - היא, דאפילו לאחר שזכה השני, לא נעקר קנין הראשון, דהשני לא זכה רק מכאן ולהבא, אמנם אמאי לא חשיב קנין הראשון קנין פירות כיון דהיה לו רק קנין לזמן, ע"ז הבאנו מה שכתב ר"ש דכיון דהראשון היה לו יכולת למכור לעולם לא חשיב קנין פירות, דכל מה שקנין לזמן חשיב קנין פירות כו'.
אמנם ביסוד זה יל"ע טובא ואכ"מ, והיה אפ"ל כעין מה שביאר ר"ש אבל בביאור אחר קצת, בהקדם מה שיל"ע כשאדם עושה קנין עד מצב מסוים, דהיינו כמו שאדם עושה קנין לזמן כגון שמקנה עד ל' יום, מה הדין כשמקנה עד כשיתרחש מצב זה כגון עד שירדו גשמים, דלכאו' היה אפשר לומר דכמו שאפשר לסיים הזמן, כשאומר עד איזה יום הוא מקנה לו, כגון עד ל' יום, כ"כ אפשר לומר עד הזמן שירדו גשמים, דהיינו הוא קנין לזמן רק הזמן שהוא מסיים - לומר שעד הזמן ההוא יהי' שלו - הוא הזמן שירדו בו גשמים, ולפי"ז כשהנותן הקנה לראשון עד מיתתו או עד שישתייר לאחר מיתתו, הקנה להן רק לזמן, דהיינו עד הזמן שיהי' בו מיתתו. אמנם לכאו' יש לבאר באופן אחר דכשאדם מקנה עד שירדו גשמים, אין הכוונה עד הזמן שירדו בו גשמים, רק עד עצם המציאות של ירידת גשמים, דהיינו אף דע"כ המציאות הוא בתוך זמן, מ"מ אין כוונתו דזמן ההיא לא הקנה לו, רק מצב כזה של ירידת גשמים לא הקנה לו, ולפי"ז אין קנינו קנין לזמן, דאין קנינו מוגבל עד זמן מסוים, דבמצב של אי ירידת גשמים יש לו לעולם, שאף אם יגיע מצב של ירידת גשמים, אין קנינו נפקע משום דעל זמן זה לא היה לו, דמצד הזמן הוא שלו גם עכשיו, רק משום שעל מצב זה לא הקנה לו[9]ט). ואם ניתן לומר כביאור זה, יש ליישב שפיר שיטת רשב"ג, דבעצם הנותן הקנה לראשון לעולם, רק התנה שבמצב שישתייר לראשון לאחר מיתתו, מצב כזו הקנה לשני, ולפי"ז הכל מיושב שפיר, שמצד הזמן היה לראשון קנין לעולם, דהיינו במצב שהיה לראשון היה שלו לעולם, ומש"ה אפשר לו למכור ולאכול, ושפיר יצא יד"ח אתרוג, רק במצב שהשתייר לשני לאחר מיתת הראשון, על מצב זה הקנה לשני, והקנה לו כבר בשעת נתינת המתנה, שיהיה שלו על מצב כזה.
♦ ♦ ♦


________________
באחרונים איכא כמה הוכחות לזה, לראשונה משיטת הרמב"ם הנפלאה בפ"ט מגירושין הלכה י"א שנתבאר במגיד משנה (פ"ח הכ"ב) והאריך בזה הגר"ש איגר בשו"ת רע"א קמא (סי' קכ"ו) שקיום התנאי וביטולו צריך להיות בפועל, דהיינו דבמס' גיטין (דף ע"ו:) נסתפק הגמ' כשאדם אומר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אם הוא גט לאלתר דהא בודאי לא יבא, וממילא מותרת להנשא מיד או דילמא דוקא לאחר י"ב חודש דאיקיים ליה תנאי' מותרת להנשא אבל קודם זה לא והקשו שם התוס' דלאלתר מה יש לחוש דהא בודאי יתקיים התנאי דכיון שמת לא ישוב לביתו ותירצו שם התוס' דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת כו' אמנם הרמב"ם דייק מזה יסוד חדש בדיני התנאים דלקיום או לביטול התנאי לא סגי מה שבכח יתקיים או יתבטל - כמו שיטת התוס' דהבינו דמעיקר הדין מותרת להנשא מיד כיון שברור שלא יבא אע"ג דבפועל לא היה כאן אי ביאה - אלא צריך שבפועל יתקיים או יתבטל התנאי, ובמציאות דנן צריך שיעברו הי"ב חדשים ואז מותרת להנשא, שעכשיו היה בפועל אי ביאה, ולפי"ז בודאי א"א אפשר לומר כפשוטו דתנאי הוא רק מגלה אם נתקיים המעשה בשעת עשי' דהא בשעת עשיית המעשה עדיין לא נתקיים התנאי בפועל, וע"כ צ"ל כמו שביארנו דתנאי הוא רק מכאן ולהבא למפרע, דהיינו מכאן ולהבא משעה שנתקיים התנאי בפועל, אז חל המעשה, ודין התורה היא שחל הדין אלמפרע, ועיין בשער"י שע"ז (פ"ח) שמבאר לפי שיטת רש"י ותוס' דסגי שיתקיים בכח ומעיקר הדין היתה מותרת להנשא אף קודם י"ב חודש, האיך אפשר לומר דתנאי חל רק מכאן ולהבא. עוד ראי' מביא ר"ש (שער"י שע"ב פ"ט ועוד) משיטת הרא"ש הנזכר לעיל דיכול אדם לבטל התנאי קודם שבטל החלות, ואם אמרינן דקיום התנאי וביטולו אינם רק לברר אם חלו הגירושין בזמן הקודם, א"כ אם לא נתקיים התנאי נתברר שהגירושין לא חלו בשעת עשיית הגירושין, ואיך יועיל מה שמבטל עכשיו התנאי (וא"ל דתנאי הוא רק מונע להחלות שיחול, דא"כ אפילו לאחר שנתקיים התנאי יהי' אפשר לבטלו) אלא ע"כ דאין המקרה של קיום או ביטול התנאי גילוי מילתא למפרע ממש, אלא במה שאין מתקיים התנאי, המקרה הזאת גורמת הדין למפרע, ומשו"ה יכול להקדים קודם שגרמה לבטלה, שלא תגרום, כמו בכל מקום שהמקרה הגורמת הדין טרם באה יכול האדם לבטל שלא תגרום המקרה העתידה, כמו בעושה קנין לאחר ל' שיכולים לחזור שלא יחול הקנין (ולפי"ז צ"ע מש"כ בשער"י שע"ז פ"ח פ"ה אמנם ואכמ"ל). וביסוד זה יש לתרץ באופן פשוט מה שטרחו הראשונים במס' גיטין דף כה: (ראה שם ברש"י ד"ה ולכי מיית וכן בתוס') מה החילוק בין תנאי לברירה - דהיינו דאפילו למ"ד אין ברירה מ"מ מודה דתנאי מועיל - ולכאו' אמאי לא אמרינן בזה ג"כ אין ברירה, אבל לפי הנ"ל א"ש, דכל הדיון אם יש ברירה או אין ברירה, היא באופן כשעושה חלות על דבר שאינו מבורר עכשיו, ורוצה שעל החפץ שיעשה בו מעשה מסוים בעתיד, יתברר שע"ז חלה החלות למפרע, כגון שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, רוצה שההפרשה שתעשה בעתיד, יברר על איזה שני לוגין חלה התרומה עכשיו, דהיינו דהמקרה בעתיד אינו רק גילוי מילתא על החלות שחלה בעבר ונמצא דחלות חלה על דבר שאינו מבורר ובזה פליגי המ"ד יש ברירה עם המ"ד אין ברירה אם זה אפשר (ראה ר"ן נדרים מה:) אבל כשאדם עושה חלות שיחול בזמן כשיהי' מבורר, כ"כ הקצוה"ח (סי' ס"א סק"ג) בשם הר"ש בזרעים דבזה לכ"ע מהני ואינו תלוי בדין ברירה, ולפי"ז לפי מה שביארנו דתנאי הוא רק מכאן ולהבא למפרע דהיינו דחל מכאן ולהבא רק חשבינן כאילו חל למפרע א"כ א"ש שאינו תלוי בדין ברירה דבשעה דחל כבר מבורר כמש"כ הקצות וראה בשער"י שע"ז פרק י"ח שמבאר כן בשיטת הרמב"ן עיי"ש.
ובאמת יסוד זה מוכרח לומר בכמה דיני למפרע שמוזכרים בש"ס כגון בהתרת נדרים שאיתא בכתובות ע"ד: שחכם עוקר למפרע, ועכ"ז ידועין דברי השער"י (שע"ב פ"ט) דאין התרת חכם כמברר הדבר שכבר היה בטל הנדר למפרע, אלא שהתרתו גורמת את עצם ההיתר ויסודו מדברי הרא"ש בנדרים (פ"ו סי' ג) דמבאר דברי הירושלמי דנדר חשיב כדבר שיש לו מתירין אע"ג דחכם עוקר נדר מעיקרו ונמצא שלא נאסר מעולם מ"מ עיקר העיקור מכאן ולהבא דהיינו כמו שביארנו מכאן ולהבא למפרע וכן בשיטת אביי בפסחים (ל"א.) דבע"ח למפרע הוא גובה עיין באריכות בשער"י שע"ז פכ"א שרק מכאן ולהבא הוא למפרע וכמו כן ידועין דברי הגר"ח (הל' אישות פ"ב ה"ט ד"ה והנה) בדין מיאון שמבואר ברמב"ם בפי"א מהל' גירושין הט"ז שהממאנת דינה עם בעלה שמיאנה בו כדינה עם מי שלא קידשה מעולם היא מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובותי' ומצד אחר אמרינן ביבמות דף ק"ח. דבעלה זכאי במציאתה ובמעש"י וגם לאחר המיאון ג"כ אין חוזרין כל הנך דינים למפרע, וע"ז כתב הגר"ח דהפקעת המיאון לא מהניא רק מכאן ולהבא למפרע, ומש"ה למה שנוגע עכשיו, דהיינו איסור קרובים דיינינן ליה כאילו לא נתקדשה מעולם, משא"כ לענין מציאתה ומעש"י, שזכה בשעה שהיה בעלה לא נפקע, כיון דההפקעה לא היה רק מכאן ולהבא.
ובביאור יסוד זה ראה מה שביאר ר"ש בקונטרס הליקוטים (סי' ב).
ודע עוד דכ"ז הוא מבאר לשיטתי' דתנאי הוא מכאן ולהבא ולמפרע אבל כ"כ יש לבאר אם תנאי הוא למפרע ממש.
אמנם מה שהוסיף הרמב"ן דאפילו אם מת הוא חלה הגט, לאו כו"ע מודו בזה, ראה בשו"ת רע"א קמא סי' קכ"ו שמביא שיטת הבה"ג דקיום התנאי לאחר מיתת הבעל לא מהני, ועיין בחי' ר"ש בכתובות סי' א' אות א' שמסביר זאת ביסודו דתנאי היא מכאן ולהבא למפרע, וכיון שהסיבה להגירושין היא קיום התנאי, בעינן שהאישות תהא קיימת עכשיו בשעה שהסיבה פועלת, וכיון שכן כשמת הבעל דבטלה האישות, א"א שקיום התנאי יפעול הגירושין, ובאמת מהרמב"ן כאן משמע שסובר דתנאי הוא למפרע ממש.
ומה שכתב הרמב"ן או מתה היא ראה שו"ת חלקת יואב אה"ע סי' י'.

הערות שוליים

  1. ↑ . ראה בשיעורי ר' שמואל יבמות (אות שס"א), אולם מה שהביא כן מהשער"י צ"ב דהא כותב להיפך כמו שיובא להלן וע"ע שם אות שס"ז.
  2. ↑ . ראה בשער"י ש"ז פי"ח ובש"ה פ"י ד"ה ונלע"ד לפרש.
  3. ↑ . דזה ברור דא"א לומר דלקיום המעשה אנו צריכים בין בין לאי ביטול התנאי ובין לקיום התנאי, וכדי שיתבטל המעשה צריך בין לביטול ובין לאי קיום, דאם צריך למעשה קיום התנאי ממילא אם ליכא קיום התנאי המעשה לא נתקיים וכן להיפך ופשוט.
  4. ↑ . ואין לזה שייכות אם תנאי הוא למפרע ממש או רק מכאן ולהבא דאפילו אם הוא למפרע ממש, ג"כ אנו צריכין לקיום או לביטול התנאי בכוח, דהיינו מה שכלפי שמיא גליא כהיום שיתקיים או יתבטל התנאי.
  5. ↑ . כן הוא מבאר שם אולם בשאר מקומות - ראה בקונטרס הליקוטים סי' ב' ובמס' כתובות סי' א' - ביאר באופן שונה.
  6. ↑ . וראה עוד בענין זה בצפנת פענח הל' תשובה פ"ג ה"ב. וראה שם בר"ש שהביא משאלת נדרים שהדין אם אכלו כולו אין נשאלין, וזה צ"ע דהא קיי"ל כאמימר בשבועות דף כח. דאפילו אכלה כולה נשאל עליה, אולם באמת בתוס' בגיטין דף לה: ד"ה אבל, נראה ג"כ דלאחר שאכלו אין יכולים לעקור, וכבר תמהו שם הראשונים מגמ' הנ"ל, ובאחרונים שם יש שרצו לחלק בין שבועה לנדר, דבמס' שבועות איירי בשבועה שהדין חל על הגברא, משא"כ בנדר שחל על החפצא, אם החפצא אינו בעולם אין יכולים לעקור, וא"ש.
  7. ↑ . ויסוד זה מוזכר ג"כ בחזו"א (אה"ע סי' ע"ד) ובקהלות יעקב ב"מ (סי' ל"א).
  8. ↑ . הנה מה שכתב הרמב"ן שאע"פ שנתקרע או שאבד הגט חלו הגירושין, זהו גמ' מפורשת בקידושין דף ס. דלפי מה דקיי"ל כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי חלו הגירושין אפילו אם הגט אינו קיים בשעת קיום התנאי, (ואפילו לפי מה שביארנו דתנאי הוא מכאן ולהבא למפרע וא"כ לכאו' צריך להיות הגט קיים בשעת קיום התנאי, דהא אז חל הגירושין, וכמו שהבאנו לעיל מדברי ר"ש במס' כתובות, אבל זה אינו, דהא תנאי מילתא אחריתי הוא, וכמו שהבאנו לעיל דברי הרא"ש, א"כ המעשה מצד עצמו כבר נתקיים בשעת עשייתו, רק התנאי מעכב החלות משיחול עד שיתקיים התנאי, וכיון שהמעשה כבר נתקיים א"צ שהגט יהא קיים בשעת החלות ראה מערכת הקנינים סי' א' וסי' ב'.
  9. ↑ . וליתר ביאור יש להביא דוגמא ממה שנסתפקו האחרונים במכירת שדה בזמן שהיובל נוהג אם הוא מכירה לזמן או מכירה עולמית רק יובל הוא אפקעתא דמלכא, ראה באמרי משה סי' י"ג אות ח' ובקובץ ביאורים מהגרא"ו על גיטין אות מ"ו ובאו"ש הל' עבדים פ"ד ה"ה, והנה אף לפי הצד שהיא מכירה לזמן, ברור לכאו' שלא מכר לו עד חמישים שנה או לפי השנים שקודם היובל, אלא מכר לו עד הזמן שיהיה בו יובל, דהיינו שהוא מסיים הזמן, שעד הזמן שיהיה בו יובל הקנה לו, (ולפי"ז צ"ע על הקוב"ש קידושין אות מ"ו שכתב להוכיח מדברי הרמב"ן והרשב"א בגיטין לו. שכתבו, שאם קנה עבד בזמן הבית ונרצע וחרב הבית קודם שיצא ובטל היובל, שדינו שעובד לעולם, וכתב הקוב"ש דמזה מוכח שהמכירה היא מכירה עולמית רק שיובל מפקיע מגזירת מלך ומש"ה אם בטל היובל נשאר עבד לעולם, אבל לכאו' אפילו אם הוא מכירה לזמן, מ"מ מכר לו עד הזמן שבו יהיה יובל, וא"כ אם בטל היובל לא יגיע זמן כזה ונשאר שלו לעולם, ואפשר שיש לדמות למה שכתב ר"ש בכתובות סי' מ"ז וצ"ע) ומ"מ הוא קנין לזמן, שהזמן שיהיה בו יובל לא הקנה לו, אבל אם אנו אומרים שיובל אפקעתא דמלכא היא, א"כ יש קנין לעולם, רק כשמגיע המציאות של יובל, נפקעת הקנין מגזירת מלך, וכ"כ אפשר לאדם לעשות קנין אלעולם רק על מצב מסוים לא הקנה.