הערה על מאמרו של הרב שמואל אריה ישמח "האם ייתכן שתלמידי ר"ע מתו במרד בר כוכבא" (עמוד נ"ב)
הערה
במאמר על פטירת תלמידי רבי עקיבא טען הכותב דשמדא היינו מצד המלכות כלפי לומדי תורה, אולם המעיין שם יראה בהאגרת שמזכיר כמה פעמים תיבה זו וציין לגמרא בבא מציעא דף פ"ו, ושם פירש רש"י אימת מלכות.
עוד כתב דמלחמת ביתר היתה בתשעה באב ולא בימי הספירה, וזה אינו קשה כל כך כי העיר נלכדה בתשעה באב אבל יכול להיות שהמלחמה התחילה מקודם ונהרגו הרבה בימי הספירה.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
תגובה ותוספת בענין המאמר הנ"ל מאת המחבר
א. הרב שלזינגר העיר לגבי המונח 'שמדא' באגרת רש"ג. דבריו מתייחסים לתקציר שבפתיחת מאמרי, אולם בדברי הבהרתי כי מדובר בתקציר בלבד והפניתי אל המאמר המלא אשר בו נידון הנושא ביתר פירוט, עי"ש. עוד אעיר לגבי מה שהוכיח מן ההפניה לגמ' בבא מציעא שהמדפיס הראשון של האגרת הוסיף לה ציוני מקורות, ולכן יש לבדוק האם בכלל הפניה זו יצאה מתחת ידי רש"ג עצמו.
ב. עוד העיר הרב שלזינגר בענין תאריך מלחמת ביתר, ואכן ניתן לתרץ כך, אלא שיש בכך דוחק, כפי שרמז הרב שלזינגר בעצמו.
ג. בתקציר המאמר הבאתי את הגמ' בברכות המזכירה כי רשב"י שאל שאלות בבית המדרש בשנה בה ראב"ע היה כבן 18. חישבנו שראב"ע היה כבן 18 שנים ספורות לאחר החורבן, ומכך הסקנו שרשב"י היה ת"ח כבר בזמן החורבן. על כך ביססתי את ההוכחה השניה מתוך חמשת ההוכחות שהבאתי בתקציר.
ת"ח חשוב העיר לי כי הירושלמי (ברכות פ"א, ה"ו) חולק בעניין זה על הבבלי, ולפי דבריו בטלה ראייתנו, וזו לשון הירושלמי: "מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה... גמ': אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים...". עד כאן דבריו.
לענ"ד אין כאן דחיה, שהרי הירושלמי עצמו בפרק ד' (ברכות פ"ד, ה"א) מביא שכאשר ראב"ע התמנה לנשיא הוא לא היה "כבן שבעים" אלא נער צעיר כבן 18 (או פחות). מכיון שכך קשה לומר שהירושלמי בפרק א' חולק על הבבלי, ושתי שיטות מרכזיות יש לביאור דברי הירושלמי בפרק א': השיטה הראשונה נוקטת שלפי הירושלמי ראב"ע אכן אמר "הרי אני כבן שבעים שנה" כבר בהיותו כבן 18, ודברי הגמרא "אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים" אינם פירוש לדברי המשנה אלא מימרא בפני עצמה. כך ביאר תוספות ר"י החסיד (בבלי ברכות כח, ע"א) בפירושו הראשון, וכך ביארו ברש"ס על הירושלמי (ובמאיר נתיב) וב'שער שמעון', ולענ"ד כך מוכרח מה'פני משה', וראיתי מביאים שכך גם בספר יוחסין (מ"א, רבי אלעזר בן עזריה). השיטה השניה נוקטת שהירושלמי מסכים שראב"ע התמנה לנשיא בהיותו נער, אולם הוא נחלק על הבבלי בנקודה אחרת: לדעת הירושלמי ראב"ע אמר "הרי אני כבן שבעים שנה" כאשר היה בגיל מבוגר, קרוב לגיל 70. כך ביאר תוס' ר"י החסיד בפירושו השני. כך ביארו כמה ממפרשי הירושלמי: החרדים, ומהר"ם חביב, וראיתי מביאים שכך גם ב'אור יצחק' על הירושלמי, וב'מלאכת שלמה' א, ה (וראה 'יפה מראה' שביאר בדרך הראשונה או השניה). אמנם ב'גליון הש"ס' פסע בדרך שלישית ולפיה הירושלמי טוען שראב"ע התמנה בהיותו מבוגר, אלא שה'גליון הש"ס' עצמו מציין שקשה על כך מדברי הירושלמי בפרק ד.
ד. כאמור בתקציר המאמר הבאנו הוכחות לכך שרשב"י היה ת"ח כבר בזמן חורבן הבית, ועל כך ביססנו את ההוכחה השניה מתוך חמשת ההוכחות. ת"ח חשוב עמו התכתבתי רצה להוכיח שרשב"י עדיין לא היה ת"ח בזמן החורבן מתוך הגמ' בסנהדרין (יד, ע"א) בה מובא שר' יהודה בן בבא סמך את רשב"י. מהגמ' שם נראה שרשב"י לא נסמך לפני כן על ידי רבו ר"ע, וכן שסמיכתו ע"י ר"י בן בבא היתה בתקופת מרד בר כוכבא. אילו רשב"י היה ת"ח מבוגר בזמן המרד, כטענתנו, הרי שיש לתמוה מדוע רשב"י לא נסמך עד אז ע"י רבי עקיבא רבו?! לעומת זאת אם נניח שרשב"י היה אדם צעיר בזמן המרד נוכל להסביר את הדבר באופן הבא: מעט לפני המרד סמך ר"ע את רבי מאיר, על אף היותו צעיר, משום שהיה מחודד לעומת שאר חבריו. סמיכה זאת לא נתקבלה, מכיון שר"מ היה צעיר מאוד. לאחר שנים ספורות נפטר ר"ע, במהלך המרד, מבלי שסמך את רשב"י ושאר התלמידים, שהיו עדיין צעירים למדי, מעט זמן אחר כך, בתקופת הגזירות שלאחר המרד, סמך ר"י בן בבא את ר"מ ורשב"י. סמיכתו התקבלה מפני שר"מ וחבריו בגרו במעט, או משום שבעקבות מיתת גדולי ישראל במהלך המרד הסכים הציבור לקבל על עצמו אף ת"ח צעירים לימים. עד כאן הוכחתו של אותו ת"ח חשוב.
יש להעיר על הסבר זה מכמה כיוונים: א. בניגוד למה שנראה מדברי הגמ' סנהדרין הנ"ל הרי שהאר"י הביא שר"ע סמך את כל חמשת התלמידים (כ"כ ב'שער הכוונות' ספירת העומר, דרוש יב, וכ"כ ב'פרי עץ חיים' שער ספירת העומר פ"ז, וכ"כ בארחות צדיקים לר' חיים שלמה פירננדס דיאש בו מועתקים קטעים מספר הכוונות שנדפס בשנת פטירתו של מהרח"ו, וכ"כ במשנת חסידים מסכת אייר אותיות ד-ו, הובאו ב'ישורון' טו עמ' תת"ס ואילך. ראה מה שהערנו בזה ב'האוצר' אייר תשע"ז, ושם הבאנו מדברי החיד"א בספרו שו"ת טוב עין סי' יח: "ויום ל"ג בעומר התחיל לשנות לרשב"י ור' מאיר..."). לפי דברי האר"י הרי שאין מגמ' זו ראיה לכאן או לכאן. ב. רש"י במסכת סנהדרין כתב שסמיכתו של ר"מ על ידי ר"ע לא התקבלה כיון שר"מ "עדיין היה בחור", ומשמע בפשטות שעברו שנים רבות בין סמיכתו בידי ר"ע לבין סמיכתו ע"י ר"י בן בבא. ג. השאלה מדוע רשב"י לא נסמך עד לימי המרד היא אכן שאלה קשה, אולם ניתן להציע כיוונים נוספים כדי לתרצה: ייתכן לדחוק ולומר שרשב"י אמנם היה מבוגר למדי אולם די היה בחכמים המבוגרים יותר שחיו אז, דוגמת ר"י בן בבא ור"ע. ייתכן גם לתרץ ולומר שר"ע נמנע מלסמוך עוד חכמים נוספים לאחר שראה שהציבור לא קיבל את הסמיכה שסמך את ר"מ. ועדיין צ"ע.
ה. במאמרנו הזכרנו את דברי הגמ' במנחות סח ע"ב: "אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמיהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אילעאי: אותו הפרק פרוס הפסח היה, כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו". שיערנו כי זהו תיאור של אחד מתלמידי ר"ע שנפטר בימי העומר, ומכך הבאנו חיזוק קטן לכך שתלמידי ר"ע מתו ממחלה ולא במלחמה.
יש להעיר כי ממעשה זה עולה לכאורה שר' יהודה למד אצל ר"ע עוד לפני פטירת יהודה בן נחמני, כלומר – לפני פטירת התלמידים הראשונים, ולכן ר' יהודה שם לב להיעדרו. בכך יש חיזוק לדברי הרב היימן שהובאו במאמרנו ב'האוצר' אייר תשע"ז. ת"ח חשוב הסב את תשומת לבי לכך.
על כך יש להעיר משני כיוונים: א. ניתן לדחות ולומר שר' יהודה הגיע לר"ע לראשונה רק לאחר העצרת, אלא שבגלל היכרות קודמת שהיתה לו עם יהודה בר נחמני לכן שאל עליו, או משום שהיה חכם מפורסם. ב. יש להעיר שהגרסא "אמר רבי יהודה בר אילעאי" היא גרסת דפוס וילנא, וכן הוא גם בדפוס ונציה (ובתוס' רי"ד), אולם בכתב יד מינכן מופיע רק "...א"ר אותו הפרק פסח היה..." (בלי "יהודה בר אילעאי" ובלי "פרוס הפסח").
♦