האם ייתכן שתלמידי ר"ע מתו במרד בר כוכבא

הרב שמואל אריה ישמח
ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב
האם ייתכן שתלמידי ר"ע מתו במרד בר כוכבא
פתיחה
בגמרא יבמות (סב, ב) מובא כי עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת, וכך גם הובא במדרשים (בר"ר סא, ג, ועוד). לדעת רוב הראשונים זוהי הסיבה למנהגי האבלות בהם נהגו ישראל בימים אלו, וכך גם נפסק בשו"ע (או"ח תצ"ג, א).
בגמרא מובא שתלמידי ר"ע מתו משום ש'לא נהגו כבוד זה בזה', ושמיתתם היתה ב'אסכרא'. כעין זה הובא גם בחלק מהמדרשים, וכך גם מובא אצל רוב ככל חכמי ישראל, גאונים ראשונים ואחרונים, עד ימינו אנו.
אמנם במאתיים השנים האחרונות חוזרת ומועלית טענה – אותה נכנה במאמרנו 'השיטה החדשה' - ולפיה תלמידי ר"ע מתו במהלך קרבות מרד בר כוכבא. במאמר שפורסם לפני חודשים ספורים (בתוך 'אסיף', כרך ד, חלק א, עמ' 61 ואילך) סקרנו באריכות את המקורות והראיות כנגד שיטה זו ובעדה, והזכרנו את תלמידי החכמים והחוקרים שנטו אחריה ואת אלו שהתנגדו לה. הסקנו כי הקשיים כלפי שיטה זו מרובים, וההוכחות שהובאו כדי לאששה אינן חזקות.
במאמר זה נרחיב מעט בשאלה האם תלמידיו החדשים של ר"ע החלו ללמוד אצלו רק לאחר שתלמידיו הראשונים מתו. נקודה זו נוגעת הן למאמר המדובר (כפי שיבואר), והן לספירת העומר וליום ל"ג בעומר הממשמשים ובאים. נסכם תחילה את עיקרי הדברים שפרסמנו, באופן תמציתי ומקוצר ביותר ובהשמטת רוב המקורות והראיות, בכדי להבין במה הדברים אמורים.
♦
א.
תמצית הדברים
א. החכמים שאחזו בשיטה: בדברי המשנה הגמרא המדרשים הגאונים והראשונים השיטה החדשה אינה נזכרת. גם באחרונים היא אינה נזכרת כלל עד לפני כ-200 שנים. לראשונה נזכרת השיטה בדברי החוקר המשכיל נחמן קרוכמאל (רנ"ק; נפטר בשנת ת"ר) שמחויבותו למסורת ישראל היתה מפוקפקת. מאז רבים מהמלומדים אחזו בשיטתו, אך לאחר חיפוש מצאתי שגם תלמידי חכמים בודדים הביאו אותה^[1]א): הגאון העצום הרב יהוסף שטרן - בעל ה'זכר יהוסף', וכן הרב חנוך העניך טייטלבוים בפירושו 'עין חנוך' על המדרש. הדברים נזכרים אף בדפוס מאוחר של פירוש ה'עץ יוסף' על המדרש (וייתכן שהם תוספת שאינה מבעל הפירוש). בניגוד למקובל הרי שהגראי"ה קוק ובנו הגרצי"ה לא הזכירו את השיטה, וכך גם כמעט כל גדולי תלמידיהם^[2]ב).
בנוסח הספרדי של אגרת רב שרירא גאון נזכר שתלמידי ר"ע מתו ב'שמדא', ויש שרצו להביא מכאן מקור לשיטה החדשה. כנגד ראיה זו עומדות כמה דחיות: ראשית - המונח 'שמדא' משמעותו בפשטות 'גזירות שמד' מצד המלכות כלפי לומדי התורה, ולא מאבק מלחמתי. שנית – כיום מקובל שהנוסח הצרפתי של אגרת רש"ג הוא הנוסח המקורי, ובנוסח זה לא נזכר שתלמידי ר"ע מתו ב'שמדא'^[3]ג). שלישית – רב האי גאון כתב שתלמידי ר"ע מתו באסכרא, ומכאן שסבר שבדברי אביו רש"ג אין כל מסורת שונה באשר לאופן פטירת התלמידים. אין פלא איפה שבמשך 800 שנים מאז ימי רש"ג לא היה מי שטען שיש בדבריו מסורת שונה.
ב. קושיות ותירוצים: היו שהביאו כמה קושיות על דברי חז"ל שהובאו בגמרא (יבמות סב, ב), וביארו כיצד יתיישבו הקושיות לפי השיטה החדשה. במאמרנו הדגמנו כיצד כל אחת מהקושיות הללו יכולה להיות מתורצת באופנים נוספים, וממילא אין מכאן ראיה לשיטה החדשה. כמה מהקושיות אף חוזרות כלפי השיטה החדשה. הוספו והבאנו שני מעשים הנזכרים בגמרא (מנחות סח, ע"ב; נדרים מ, ע"א) המחזקים את ההנחה לפיה תלמידי ר"ע מתו ממחלה, ולא במהלך הקרבות.
ג. חשבונות השנים: הבאנו כמה חישובים המקשים על השיטה החדשה. נציין חלק מהם:
א. מהגמ' נראה שרשב"י למד אצל ר"ע רק לאחר פטירת התלמידים הראשונים (וכך גם ר"מ ור' יוסי וכו'). רשב"י למד אצל ר"ע בבני ברק במשך 13 שנה (ויק"ר כא, ח), ומכיון שלפי המקובל ר"ע נהרג במרד בר כוכבא הרי יוצא שפטירת התלמידים אירעה 13 שנה לפני המרד. זאת ועוד: ר"ע עקר מבני ברק כמה שנים לפני המרד, ומכאן שרשב"י למד אצלו כמה שנים לפני המרד.
ב. יש כמה ראיות לכך שרשב"י היה ת"ח כבר בזמן החורבן, ומסתבר שהיה אז כבן 15. הייתכן שלימודיו אצל ר"ע במשך 13 שנים התחילו רק בזמן מרד בר כוכבא, בזקנותו של רשב"י כשהיה כבן 55 או 68?! היעלה על הדבר שרשב"י ישב בבית המדרש כ-39 או 55 שנים לפחות מבלי לפנות לבית מדרשו של ר"ע (שהאריך ימים והיה מזקני הדור)?!
ג. מהגמ' (סנהדרין יד ע"א ורש"י) נראה שר"י בן בבא נהרג בתקופה הקשה שאחר מרד בר כוכבא וכן שר"מ נסמך ע"י ר"ע שנים רבות לפני שנסמך ע"י ר"י בן בבא. מכאן שמיתת התלמידים הראשונים, שהיתה לפני שר"מ למד אצל ר"ע, אירעה שנים רבות לפני המרד^[4]ד).
ד. לר"ע היו 24,000 תלמידים כבר כשהיה בגיל 64 (כתובות סג, ע"א; ספרי, וזאת הברכה). ודאי שמאז נוספו לר"ע תלמידים רבים עד למרד בר כוכבא שאירע בסמוך לפטירתו בגיל 120.
ה. המפלה הגדולה בזמן המרד היתה עם נפילת העיר ביתר, וזו אירעה לפי המובא במשנה בתשעה באב, ולא בתקופת ספירת העומר.
ד. חגיגת ל"ג בעומר: היו שרצו להפליג ולטעון כי חגיגת ל"ג בעומר נתקנה משום שבו פסקו תלמידי ר"ע מלמות בקרבות המרד, לאחר שניצחו בקרב. לאור זאת הסבירו את ענין ה'חץ וקשת' והמדורות. על הנחתם הערנו משלשה כיוונים:
א. לפי הגמרא כל תלמידיו של רבי עקיבא מתו, וא"כ הפסקת מיתתם בל"ג בעומר לא היתה מחמת נצחון צבאי אלא מחמת שלא נותרו עוד תלמידים חיים.
ב. עיון בדברי הראשונים מעלה כי בימיהם לא היתה כל חגיגה בל"ג בעומר.
ג. נראה שמנהג ה'חץ וקשת' הוא מאוחר ביותר. גם הדלקת המדורות אינה נזכרת במקורות הקדומים, ובמקורות מאוחרים יחסית נזכר מנהג להדליק נרות, אך לא לעשות מדורות כפי שנתחדש אחר כך.
סיכום הדברים מעלה שהמקורות והראיות שהובאו לטובת ה'שיטה החדשה' הן חלשות, וכנגדן עומדות ראיות וחשבונות המחזקות את השיטה המפורשת בגמ' לפיה תלמידי ר"ע מתו במחלה.
נראה לענ"ד כי אין להוציא את דברי חז"ל מפשטם ולהסבירם באופן אליגורי או דרשני אם אין לכך כל הכרח. במקרה שלנו דברי חז"ל אינם נוגדים את ההגיון, אינם סותרים מקורות אחרות, ואינם חסרי פשר או תועלת, ולפיכך אין כל סיבה להוציאם מפשטם.
♦
ב.
אימתי למדו רשב"י ור"מ אצל ר"ע
כמה מהחשבונות ההסטוריים שהבאנו לעיל נסמכים על ההנחה לפיה ר"מ רשב"י וחבריהם החלו ללמוד אצל ר"ע רק לאחר שכל 24,000 התלמידים מתו בימי ספירת העומר. בפרק זה נדון בדבר ונבחן האם הדבר מוכרח.
בגמ' (יבמות סב, ע"ב) מובא:
"תניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים'.
ר"ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר: 'בבקר זרע את זרעך' וגו'.
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם…"
מלשון הגמ' עולה שרק לאחר מיתת תלמידיו הראשונים לימד ר"ע את תלמידיו האחרונים. כך גם מוכח מדברי כמה מהאחרונים^[5]ה). אולם הרב אהרן היימן (תולדות תנאים ואמוראים, ערך רבי עקיבא, 1002) טען שרבי עקיבא לימד את תלמידיו האחרונים עוד לפני שהראשונים מתו.
דברי הרב היימן נסמכים על כמה מהחשבונות שהבאנו לעיל:
"והנה אף שהובא בכמה מקומות שהם היו תלמידיו האחרונים אבל אין הכונה שאחרי שמתו כל תלמידיו אז התחיל ללמוד עמהן והוא שהלך לו לדרום במקום שהיו דרים שם, שזה דבר שאי אפשר, שמצינו במעט כולם ששימשו ימים רבים לפני ר"ע.
אך כבר בארתי בערך 'רבי מאיר' שהגרסא האמיתית הוא כדמובא באגרת דרש"ג (ח"א פ"א): 'והיה העולם שמם עד שבאו אצל רבותינו שבדרום ושנאוה להם', ולא קאי שר' עקיבא בא אצלם אך קאי על ר"מ וחבריו שהם נשתיירו מכל חכמי ישראל והם העמידו תורה באותה שעה. וכדמצינו בויק"ר שר' חנניה בן חכינאי ורשב"י הלכו ללמוד תורה בבני ברק אצל ר"ע... ורשב"י מצינו שישב לרגל חכמי יבנה עוד בזמן קדום, שהוא היה השואל אם תפילת ערבית רשות בברכות דף כח ...(והרב היימן מאריך בעוד הוכחות) ומכל זה אנו רואים בבירור שהיו תלמידיו כמעט כל ימיהם, ולכן צריכים אנו לומר מה שקראם 'אחרונים' יען שהם נשארו מכל תלמידיו".
אעיר על שני נקודות שיכולות לחזק במעט את דבריו, אף שאין בהן ראיה ממש:
ראשית – המעשה על "שנים עשר אלף זוגים תלמידים" לא נאמר בגמרא בשם ר"ע עצמו אלא בסתמא "אמרו: שנים עשר אלף..."^[6]ו) - מדוע? ניתן להסיק מכאן שר"ע אמר את דבריו עוד לפני שתלמידיו מתו, ולכן לא הביא חיזוק לדבריו מהמעשה שאירע עמו. לפי דרך זו ברור שר"ע קיים את המימרא שהוא עצמו דרש, ולימד תלמידים גם בזקנותו למרות שהיו לו תלמידים רבים שלימד בצעירותו שעדיין היו בחיים.
שנית – בגמ' ביבמות מובא רק מעשה אחד המתאים לדברי ר"ע, אולם בפירוש רש"י לקהלת (יא, ו) על הפסוק 'בבוקר זרע את זרעך' מובא מעשה נוסף המתאים לדברי ר' יהושע: "בבוקר זרע את זרעך - אם למדת תורה בילדותך למד תורה בזקנותך, אם היו לך תלמידים בילדותך יהיו לך תלמידים בזקנותך, נשאת אשה בת בנים בילדותך שא אשה בת בנים בזקנותך... מצינו ברבי עקיבא שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפרת וכולן מתו מפסח ועד עצרת ובא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ולענין הבנים מצינו באבצן שלשים בנות שלח חוצה ושלשים הביא לבניו וכולם מתו בחייו, ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו". המעשה באבצן נזכר בגמ' בבא בתרא (צא, ע"א) והרשב"ם שם וכן הר"א אב"ד בעל האשכול כתבו שאבצן-בועז נשא את רות עוד לפני שבניו הראשונים מתו. שמא יש להשוות בין שני המעשים ולומר שגם ר"ע לימד את תלמידיו האחרונים עוד לפני שהראשונים מתו^[7]ז).
הבעיה הגדולה שעומדת בפני הסבר זה היא לשון הגמרא: "...וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם...". הרב היימן תירץ זאת בכך שדחה את גירסת הגמ' בפני גרסת אגרת רש"ג. ניתן אולי לפסוע בדרך אחרת ולומר ש"ושנאה" אין פירושו כפשוטו, שהרי אם כך היה ראוי לכתוב בפשטות "עד שבא רבי עקיבא ולימדם תורה". הכוונה אינה שר"ע לימדם תורה אלא שהוא חזר ושנה להם מהי הדרך הראויה ללימוד התורה:
"ואהבת לרעך כמוך – רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (ספרא, קדושים ב)^[8]ח).
חיזוק להסבר זה ניתן להביא מהמקבילות הנוספות למעשה זה:
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך- ...ר' עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים. י"ב אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו, למה? שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה... אמר להם: בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה" (בראשית רבה סא, ג).
בבקר זרע את זרעך - ...ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן... אמר להם: הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן. מיד עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה" (קהלת רבה, יא)
במדרשים לא מובא שר"ע שנה להם את התורה, שהרי הם כבר היו בקיאים בה, אלא שר"ע הזהירם שלא תהיה עינם צרה זה בזה, וכך לימדם כיצד להנהיג נכון את לימודם ואת הדור כולו.
נסכם: לפי דרכו של הרב היימן ר"ע לימד את רשב"י ור"מ וחבריהם עוד לפני מיתת תלמידיו הראשונים. נראה שלאחר פטירת התלמידים הראשונים חידד ר"ע לתלמידיו השניים את החשיבות הגדולה של הכבוד והאהבה זה לזה.
♦
ג.
שיטת האר"י בנידון
רבים מהאחרונים הביאו שהטעם לשמחה בל"ג בעומר היא משום שביום זה נפטר רשב"י. דבריהם מבוססים על דברי האר"י ב'פרי עץ חיים'. אמנם כבר החיד"א ורבים אחריו העירו שהדברים מבוססים על שיבוש בכתבי האר"י^[9]ט).
מדברי האר"י (שער הכוונות, דף פז בדפוס הישן) נראה שסיבת השמחה בל"ג בעומר היא מפני שביום זה פסקו תלמידי ר"ע מלמות: "כי רשב"י ע"ה הוא מחמשת תלמידיו הגדולים של ר"ע, ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג בעומר". משמע מדבריו שם שביום זה סמך ר"ע את חמשת תלמידיו ובכללם רשב"י אחרי המגיפה, וכך כמעט מפורש בלשון הפרי עץ חיים שם מובא: "ובבוא ל"ג בעומר אז נתגלה שם אכד"ט... ובהתגלות שם זה אז פסקו מלמות... ואז סמך ר"ע תלמידים אחרים...". כך גם בנוסחת שעה"כ שהובאה בספר אורחות צדיקים לר' חיים שלמה פירננדס דיאש (שהודפס בשנת תק"ל ומועתקים ממנו קטעים בשם ר"ח ויטאל מספר הכוונות שהודפס בשנת ש"פ, השנה בה נפטר מהרח"ו), וכ"כ המשנת חסידים (מסכת אייר אות ד, הובאו ב'ישורון' טו, וכן הבינו בדברי מהרח"ו הרב ב"צ מוצפי והרב יעקב משה הלל)^[10]י).
מדבריהם ה'פרי עץ חיים' יוצא שלפי האר"י סמיכתם של תלמידי ר"ע היתה באותה שנה בה הסתיימה המגיפה. כך גם משמע בנוסחאות מקבילות לדברים אלו שהובאו ב'אורחות צדיקים' לר' חיים שלמה פירננדס דיאש וב'משנת חסידים' (הובאו ב'ישורון' שם).
מעתה עלינו לחשב: אם נאמר שמדובר בתלמידים שכבר למדו אצל ר"ע הרי אז מובן כיצד ייתכן שסמך אותם מיד, אולם אם נאמר שרק באותו יום התחיל ר"ע ללמדם הרי שהדבר מעלה תמיהה: כיצד ייתכן שר"ע סמך תלמידים אותם הכיר לראשונה רק באותו היום?!
לכאורה מצאנו כאן מקור לשיטה לפיה ר"ע לימד את תלמידיו החדשים עוד לפני שהתלמידים הראשונים מתו. אמנם ניתן לדחוק ולומר שאין הכוונה שחמשת התלמידים נסמכו באותו יום אלא שאז התחילו ללמוד אצל ר"ע, ולבסוף נסמכו על ידו. כך עולה לכאורה מדברי החיד"א (שו"ת טוב עין סי' יח): "ויום ל"ג בעומר התחיל לשנות לרשב"י ור' מאיר...".
♦
ד.
השיטה הפשוטה
ניסינו עד כאן לבאר את שיטתו יוצאת הדופן של הרב היימן, אף מכל מקום ברור שאין כך פשטות דברי הגמ' (וכבר הבאנו שכן מוכח מדברי כמה מהאחרונים).
לפי הדרך הפשוטה נראה לתרץ חלק מקושיותיו של הרב היימן באופן הבא: ניתן לטעון כי רשב"י היה ת"ח עוד לפני שלמד אצל ר"ע, ומה שנאמר שר"ע העמיד תלמידים חדשים אין הכוונה בהכרח שהחל ללמדם את התורה מתחילתה אלא הכוונה שלקח ת"ח צעירים והפך אותם לגדולי הדור ומנהיגיו.
ניתן לחזק מעט כיוון זה מדברי הגמ' במנחות. ר' יהודה בר אילעאי מנוי בין תלמידיו החדשים של ר"ע. בגמ' מנחות (סח, ע"ב) מובא שר"י בר אילעאי היה מצוי לפני ר' טרפון, ומהמעשה שם נראה קצת שאותו מעשה היה בזמן מגיפת תלמידי ר"ע (כפי שכבר הערנו). הרי שר"י בר אילעאי למד אצל ר' טרפון והיה ת"ח עוד לפני שלמד אצל ר"ע.
♦ ♦ ♦
________________

---

הערות שוליים

1. ↑ . במאמר המלא ציינו אף לחכמים שחיו לאחר השואה. ראינו כי גם בדור מאוחר זה השיטה החדשה אינה נזכרת אלא אצל ת"ח מעטים, ואילו רובם נקטו שתלמידי ר"ע מתו באסכרא.
2. ↑ . אמנם אחד מהפתגמים שהואיל הגראי"ה לחבר עבור לוח שנה שהתפרסם בשנת ה'תרע"ד בנוי ככל הנראה על השיטה החדשה, אולם הדבר אינו מוכרח. גם אם נניח שהגראי"ה הסתמך עליה הרי שמסתבר שלא ידע שמקורה ברנ"ק, שכנגדו כתב הגראי"ה דברים חריפים. ייתכן גם לומר שהגראי"ה ראה שהשיטה נפוצה בין ההמון ולכן השתמש בה בכדי להעביר בעזרתה מסרים הנצרכים לדורות. ייתכן גם שהגראי"ה הסתמך על מחקרו של תלמידו רמ"ב לוין בספרו 'אגרת רש"ג' שם טען כי הנוסח הספרדי של האגרת הוא המקורי (להלן נעסוק בענין זה). מדברי כמה מתלמידיו של הראי"ה קוק עולה שלא נקטו בשיטה החדשה: הג"ר יצחק אריאלי (משגיח ישיבת מרכז הרב, שלמד שנים רבות בחברותא עם הגראי"ה) פירש בספרו 'ירח האיתנים' את המובא באגרת רש"ג באופן שיתאים לפשט דברי הגמרא (הועתק ב'עיניים למשפט' למסכת ברכות מהדורה חדשה ה'תשס"ו עמ' תרכז, ואינו ב'ירח האיתנים' מהדורת תשכד עמ' קכח). הגר"ש ישראלי (ראש ישיבת מרכז הרב, מאחרוני תלמידי הראי"ה) כתב שהתלמידים מתו באסכרה, ולא הזכיר את השיטה החדשה (מסתבר שכך נקט גם הגרי"מ חרל"פ –תלמידו של הגראי"ה וראש הישיבה אחריו, שהרי כך מובא בספרו של הרב חיים פרדס, חתן חתנו של הגרי"מ). לעומתם הרמ"צ נריה האריך להביא ראיות המחזקות את השיטה החדשה (אך לא הזכיר שכך סבר הגראי"ה).
3. ↑ . יש להעיר כי בספר של פרופ' ירחמיאל ברודי שפורסם לאחרונה (ציון בין הפרת לחידקל - עולמם של גאוני בבל, הוצאת יד הרב נסים, ירושלים תשע"ו, עמ' 21) צוין כי החלוקה החדה של נוסחי האגרת השונים ל'נוסח ספרדי' ו'נוסח צרפתי' אינה מבוססת, ויש ראיות כנגדה (תודתי לחכם שהעירני על מקור זה).
4. ↑ . הוכחה נוספת כנגד ה'שיטה החדשה' הובאה אצל החוקר גדליה אלון (בספרו 'תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד', ח"ב, עמ' 44-43). חוקר זה העלה את האפשרות לפיה תלמידי ר"ע מתו במרד, אך דחה אותה משום ש"מיתתם של תלמידי ר"ע הראשונים אירע לפני מלחמת בר כוכבא, שהרי לאחר מכן לימד ר"ע את תלמידיו 'השניים' רבי מאיר רבי יהודה וכו', והרי אין סיפק לכך בימים המעטים שחיה ר"ע לאחר גמר המלחמה".
5. ↑ . שהרי על מה שנהגו שמחה בל"ג בעומר על סיום מיתתם של תלמידי ר"ע הקשו כמה אחרונים שתמוה מה יש לשמוח, והרי כל התלמידים מתו?! ותירצו בכמה אופנים. אילו רשב"י ור"מ וחבריהם למדו אצל ר"ע עוד לפני המגיפה ממילא אין כאן מקום לקושיא.
6. ↑ . השווה קהלת רבה יא: "בבקר זרע את זרעך- ...ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן...".
7. ↑ . יש להעיר כי כדברי הרשב"ם פירש כאמור גם הר"א אב"ד בעל האשכול (הובא ב'קובץ שיטות קמאי'), אולם מדברי הפירוש המיוחס לרש"י לדברי הימים (א, ב, יא) נראה שפירש אחרת (פירוש זה נכתב ככל הנראה ע"י תלמיד הרס"ג או ע"י ר' שמואל בן קלונימוס החסיד מאשפירא, אביו של ר' יהודה החסיד). לדבריו בועז מת בלילה בו בא על רות, ולכן לדעתו לא ייתכן ששישים בניו מתו אחר כך [ויש לדון בזה. ראה: מהרש"א; שדי חמד, מערכת וא"ו, אות יד, ד"ה 'והנה'; בכור שור בסוף התבואות שור, ד"ה 'אמר'; משמרות כהונה; בית לוי (בראד); טל תורה. הובאו ב'ילקוט מפרשים'].
8. ↑ . ייתכן אף לומר שר"ע שנה לתלמידיו אלו עד כמה גדולה אחריותם כלפי הדור ששמם מתורה.
9. ↑ . ראה לדוגמא בדברי החיד"א (כגון בספרו 'מראית העין', ומשם ל'שיורי ברכה' סי' תצג) והבא"ח (כגון בספרו 'דעת ותבונה' דף ד ע"א, ועוד), ובשו"ת מבשרת ציון (ח"א, לרב ב"צ מוצפי), ובמקבציאל כה (במאמרו של הרב יעקב משה הלל), וב'ישורון' כרך טו (במאמר הרב בלוי), והארכנו בזה בספרנו 'אשי ישראל –לג בעומר' (כת"י), עי"ש.
10. ↑ . ומ"מ החיד"א (ב'טוב עין' וב'מראית עין') כתב רק ש"אפשר שהכוונה" כך, וגם הפר"ח כתב זאת מדעתו "ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף...".