הערה על מאמרו של הרב ישראל אליהו "שרויה - לא רק לחסידים" (עמוד ה')
הערה
בס"ד
לכבוד הרה"ג ישראל אליהו שליט"א
בשקיקה רבה קראתי את מאמרכם בירחון האוצר האחרון בעניין חומרת אי אכילת מצה שרויה בפסח, ובמה שרצה לחדש שחומרה זאת היא חובה במצות מכונה משני סיבות: א'. הבצק אינו מעורבל היטב ונשארים גושי קמח וכשיתערבו בפסח במים יחמיצו, ב'. משום שגם אחר ניקוי המכונות עדיין נשארים פירורי חמץ ונדבקים למצות.
אולם אחר המחילה רבה כבר השיבו הפוסקים על שני טענות אלו.
א. כבר התיר הגר''א לעשות כפותאות מקמח מצה, מכיון שאפילו נחוש שנשאר קמח במצה, כל שהיה בחום התנור אינו מחמיץ. כ"כ בספר מעשה רב (הלכות פסח אות קפ"ז) וז"ל: "מותר לאכול מאכלים ותבשילין העשוים מקמח מצות ואין לחוש שמא נשאר מקום שלא נאפה יפה וכשיבא במים יחמיץ, דאף שלא נאפה כל צרכו עכ"פ לא נרע מקליות שאינו מחמיץ". [והובא להלכה בכמה מספרי הפוסקים, וכן הובא להלכה בשו''ת יחוה דעת ח"א סימן כ"א, עי"ש].
ב. כבר כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ב סימן כ"ג אות ט"ז): "גם בזמנינו זה יש להוכיח שהמנהג שאינו חוזר וניעור, ממה שהכל אוכלים המצות הנאפות ע"י מכונות ובתי חרושת למצות, זולת איזה יחידים, וכפי מה שנודע ועינינו הרואות שכמעט אי אפשר במציאות שלא ישארו איזה פירורי עיסה בין נקבי המכונות הרבים, ואחרי ששוהים זמן מה כשליש שעה או חצי שעה, נופלים שוב לתוך העיסות הבאות לאחר מכן, ע"י איזה דחיפה וכיו"ב. ומוכרחים לסמוך על הסברא שכבר נתבטלו קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניעור". עי"ש.
ולכן שרויה - רק לחסידים, גם במצות מכונה.
וע"ע בספר ילקוט יוסף פסח ח"ב הנדפ"מ, שדן בדין מצות מכונה בכמה מקומות שם.
בברכת פסח כשר ושמח
משה ב.
תשובת המחבר
לגבי טענה א', הגר"א דיבר על מצה שלא אמור להיות בה קמח. ובזה אמר דאף אי נימא דיש קמח, יש להקל. ובמקרה כזה גם המשנ"ב מודה וכמ"ש בתנט ס"ק מד.
ואין זה ראיה כלל לנידון דידן שודאי שיש קמח. וכמ"ש בשעה"צ תנט ס"ק נט, ומשנ"ב תס"ג ס"ק ז, שהתבשיל אסור אף בהנאה.
[ואף להמתעקש לאפושי פלוגתא בין הגר"א למשנ"ב (וקי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן), מ"מ דעת המשנ"ב לאסור אף בהנאה, וא"כ מיהא לדעת המשנ"ב "שרויה - לא רק לחסידים".]
ולגבי טענה ב', מדברי המעיר נראה שלא הבין את דברי, על כן לא אגיב עליהם, וישפוט הקורא.
♦