בעניין מכשיר למים קרים וחמים אם טעון טבילה

הרב יעקב אהרן סקוצילס
רב ומו"צ בבית הוראה יד הרמ"ה
בנשיאות הגה"צ רבי מתתיהו דייטש שליט"א
מח"ס "אוהל יעקב" ז' כרכים, ושא"ס
ירושלים
בעניין מכשיר למים קרים וחמים אם טעון טבילה
לכבוד ידידי הגדול והחשוב הגאון הנפלא רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, ושא"ס, שלום וברכה וכל טוב סלה, בדבר השאלה המצויה ששאלתם שנוגע למע"כ למעשה בענין טבילת כלים, האם המכונה שקנית "תמי 4" "מיני בר" חייב בטבילה, ואם כן כיצד טובלים אותו הלא יש בתוכו כרטיס דיגטלי שאם הוא יתרטב ממי המקוה המכונה לעולם לא תעבוד, ולכן יש לעיין מהו העצות להפטר מטבילה?
באתי כאן לכתוב את הנלענ"ד בס"ד.
♦
ענף א
גדר כלי סעודה ומציאות כלי "תמי 4"
והנה גדר כלי החייב בטבילה הוא כמו כלי שנמצא על השלחן בעת הסעודה וכגון כוס קערה וסכו"ם, או כלי שמכשיר את האוכל לאכילה כגון קדירה, ראה בגמ' עבודה זרה (דף ע"ה:). ובנוסף לכך כל כלי שנוגע באוכל (מים) ישיר חייב בטבילה, אבל כשאין הכלי נוגע באוכל פטור מטבילה וכמו שמבואר מדברי השו"ע (סימן ק"כ סעיף ד, ה) ובש"ך וט"ז שם.
אלא שמצאנו שהביא השו"ע (סעיף ה') שנחלקו הראשונים והאחרונים לגבי כלי שמכשיר את האוכל וצריך תיקון אחר כדי להכין את המאכל האם כלי כזה חייב בטבילה או לא, והביא שם דוגמא כגון סכין של שחיטה שמכשיר את האוכל שמותר לאוכלו אלא שצריך לעשות פעולה נוספת לאכול אותו. ונחלקו השו"ע ורמ"א אם חייבים בטבילה או לא, ולדינא נוהגים לטבול אותו בלא ברכה.
מיהו לפי זה בנידון דידן שהמכונה מחמם את המים לכוס קפה לשתיה וכדומה, לכאורה אין כאן מח' שו"ע ורמ"א לענין אם חייב בטבילה, אלא שכו"ע יודה שהוא מכונה שמכשיר את הקפה ומוכן לשתיה.
ואע"פ שיש שמוספים חלב מ"מ זה נחשב מוכן לפי רוב אנשים, וגם אפשר לשתות אותו כך ולא נחשב כשתיה על ידי הדחק. ועי' בפתחי תשובה שם (ס"ק ח') שהביא מהשאלת יעב"ץ דרחיים שטוחנין בהם הפולין שעושים מהם משקה הקפה נראה דחייבין בטבילה, כיון דעדיף מרחיים של פלפלין. והוסיף דלכאורה צריך טבילה בלא ברכה כיון דהקפה עדיין צריך בישול. ועי' ברעק"א שכתב דענין זה אי רחיים הזה צריך טבילה בברכה, תלוי במח' ט"ז וש"ך, דלהט"ז צריך טבילה בלא ברכה, ואילו להש"ך לא בעי טבילה כלל כיון דלא חזי לדבר אחר.
ועי' בדרכי תשובה (ס"ק נ"ט) שהביא אחרונים דפסקו גם כן דרחיים שטוחן בו קפה שאין צריך טבילה. ועוד הביא שם מספר זרע אמת דמותר להשתמש בכלי שטוחנין בה קפה בלא טבילה מטעם ספק ספיקא דפלוגתא, אמנם יש שהשיגו עליו שאין הספק ספיקא עולה יפה לפטרן מטבילה, ולכן צריכין טבילה בלא ברכה.
ויוצא מכאן שהמכונה להכנת מים חמים או קרים לשתייה או להכנת קפה ותה נחשב ככלי סעודה לכל הדעות, ומה שיש לעיין כעת הוא מאחר שבתוכו יש צינורים שמחממים את המים ומכין את מים שהם עשויים מזכוכית או מתכת לכן יש חיוב טבילה במכונה זו, וכיון שהכרטיס דגטלי יתקלקל מיד אם יתרטב ממים לכן יש לעיין מהו העצה להפטר מטבילה.
[ובמקרה שהצינורות עשויים מפלסטיק לפי הרבה פוסקים פלסטיק פטור מטבילה, ולכן בכה"ג בודאי יש לסמוך עליהם. הנה לענין כלי פלסטיק לכאורה יש סברא גדולה לחייבם בטבילה, כיון דיש להן תקנה להתיכם ולעשות מהן כלי אחר, אולם בכל זאת נקטו החזון איש, הגר"מ פיינשטיין והגר"י הענקין זצ"ל דאין צריכים טבילה, הובאו בספר טבילת כלים (פרק י"א סעיף קמ"ז), וכן בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן קס"ג) ובשו"ת מלמד להועיל יור"ד (סימן מ"ט) ובשו"ת יביע אומר חלק ד' (סימן ח') ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' (סימן ל"ז) ובשו"ת חיי הלוי חלק ד' (סימן נ"ו אות ג'). ובשו"ת באר משה חלק ב' (סימן נ"ג) ג"כ כתב דאין לטבול כלי פלסטיק, והוסיף, דאין לומר שיש לטובלם משום גזירה דכלי זכוכית, זה אי אפשר לאומרו, דכלי זכוכית גם כן אינו אלא דרבנן, והפלסטיק אינו דומה כלל לזכוכית, ולכן אין להחמיר להטבילם כלל. והרוצה להחמיר ולטבול אין קץ לחומרות, ומי יעכב בידו לטבלן בלא ברכה, אבל יותר טוב לפסוק שלא להחמיר ולא לעשות ולהוסיף חומרות בכדי. ואח"כ ראיתי תשובות הגאונים שליט"א דזמנינו, שזה אומר בכה וזה אומר בכה ולא ראיתי לחזור מפסקי אחר שעיינתי בדבריהם, עכ"ד. ועי' בספר אורחות הבית (פרק ט' סעיף ג') שהביא הרבה פוסקים שסוברים דכלי פלסטיק אינם חייבין בטבילה כיון שלא גזרו עליהם חיוב טבילה.
מיהו עי' בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' (סימן ע"ו-ע"ח) שכתב דיש להטבילם בלא ברכה, וטעמא דמילתא משום מה שמבואר בדרכי תשובה (ס"ק י"ד) בשם ספר אהל אברהם לענין כלי עצם שיש להם תקנה אם נשברו, ולטבול בלא ברכה משום דבשו"ת מלמד להועיל שם נקט דיש לדון כיון דבכלי זכוכית גזרו חז"ל על הטבילה, לכן אולי לא גזרו רק על כלי זכוכית ולא על שאר כלים שאפשר להתיכם, וכן ראה בספר מסגרת השלחן לענין כלי פורצלן שיש להם תקנה כשנשברו, שיטבילם בלא ברכה, ויש עוד כמה ספיקות עיי"ש. ועי' בשו"ת חיי הלוי שם שהביא דכן נקט הרב דסקווירא זצ"ל, והביא שם דשמע מהגר"ש וואזנר זצ"ל שיש להקל, אך לכתחילה אם אינו קשה לו ודאי יש להטבילם בלא ברכה. ועי' בשערים מצויינים בהלכה (סימן ל"ז ס"ק ד') שכתב דיש לטבול כלי פלסטיק עם ברכה. ועי' בשו"ת קנין תורה חלק ב' (סימן פ"ד) שכתב שנתפשט המנהג להטביל כלי פלסטיק בלי ברכה, כיון שאפשר להתיכם ולחזור לעשות מהם כלים. ובשו"ת ודרשת וחקרת חלק א' יורה דעה (סימן י"ב) הביא מח' גדולה בזה, והסיק דנראה דהרוצה להחמיר יחמיר לעצמו ולטבול הכלי בלא ברכה, והמיקל לא הפסיד. הא חזינן מכל הנ"ל דרוב רובם של הפוסקים הקילו בזה, ואע"פ שיש מחמירים מאחר ואי אפשר לטבול את המכונה יש לסמוך על המקילים].
♦
ענף ב
דעת המהרי"ל דיסקין - חיוב טבילה בכלי איחסון
ובאמת יש לעיין אע"פ שהכלי ודאי חייב בטבילה שמא יש לפטור אותו מטבילה על פי שיטת המהרי"ל דיסקין קו"א (סימן קל"ו) שכתב דהקונה כלי מנכרי ובתוכו אוכלין אינו צריך לרוקן את הכלי ולטובלו, אלא יכול להשאיר את האוכלין בכלי ולהוציאו ממנו כדרכו, וסברתו משום דאין זה בגדר שימוש, אלא הוא רק כשב ואל תעשה. ולפי זה יש לעיין שמא הוצאת מים חמים וקפה מהמכונה אינו אלא כשב ואל תעשה ופטור מטבילה מטעם זה בלבד.
ונראה לדמות נידון דידן עם מה שכבר דנו הפוסקים לגבי כלי האחסון אם בעינן טבילה או לא, שיש לומר שהוא לא נחשב ככלי סעודה אלא הוא כלי שמאחסן את המאכלים ומשקים שלי לזמן מה, ומה שאני מוציא מאכל ממנו לא נחשב כמשתמש עם הכלי אלא נחשב כמעשה ריקון בעלמא.
והנה לענין דעות המקילים בכלי אחיסון, עי' בחידושי רעק"א ריש (סימן ק"כ) שהביא משו"ת בית יהודה (סימן נ"ב), וכן הובא ביד אפרים שכתב לגבי צלוחית של זכוכית שמקלפן מבחוץ בסיב דקלים שעושים למשמרת כדי שלא ישבר אין צריך טבילה, ולא מחמת שהסיב מציל רק לפי שאין משמשין לשתות בהם ממש ככוסות, וגם אין מבשלים בהם כקדירות, ולכן לא חשיבי כלי סעודה, ודמי לחביות וכדומה שמכניסים לקיום שאין צריך טבילה, ולא ראה נזהרין לטבול. ועי' בערוך השלחן מה שכתב בזה.
ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' (סימן כ"ו) שפסק להקל בזה, והוסיף דגם הגאון רבי בנימין דיסקין זצ"ל היה סומך על הבית יהודה עכ"פ בכלי זכוכית, דבשו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א (סימן ה' אות קל"ו) הביא דאמו העידה על אביו שלא הצריך להטביל צלוחיות, שהם בקבוקים שלא שותים מהם. ובקונטרס קיצור הלכות טבילת כלים (סעיף ע"ב) הביא דעת הגרי"ש אלישיב זצ”ל דכלי המיועד רק לאחסון אוכל או משקה כגון בקבוקים וכדומה אין לברך על טבילתם, מכיון שלא אוכלים מהבקבוק אלא מכניסים ממנו לכלי אחר, ואין זה דומה לסיר שאע"פ שלא אוכלים ממנו מ"מ הוא מכשיר את האוכל לאכילה.
אמנם מאידך מצאנו שם דעות המחמירים, עי' בבן איש חי פרשת צו (סעיף ט"ו) שכתב דכלים שמכניסים בהם יין ושכר לקיום דינם ככלי מתכות, ואם קנה מעכו"ם יטביל אותם ויברך כסברת הרב בית דוד ודלא כהבית יהודה, וכן המנהג פה בעירנו, ואין כאן חשש ספק ברכות להקל, עכ"ד.
ובדרכי תשובה (ס"ק ו') הביא מספר מגדים חדשים אות א' שהביא דברי היד אפרים, וסיים דנראה להחמיר לטבול בלא ברכה, או יטבול עם כלי אחר המצריך טבילה בברכה.
ועי' בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות ז') שהביא מחלוקת אחרונים בזה, והוסיף שהשיטות שסוברים דיש לטובלם הוא דוקא בבקבוקים אלו שלא מביאים אותם על השלחן בשעת סעודה לצורך שתיה על ידי עירוי לתוך כוסות אלא שמחזיקים אותם תדיר רק לקיום, ובכגון דא יש לטובלם בלי ברכה. אולם מלחיה נראה דהוי ממש כלי סעודה וטעונה ברכה, עכ"ד. וכן דעת הבאר משה זצ"ל לטבול הכלי בלא ברכה, וכמ"ש בספר פתחי הלכה (עמוד קס"ה).
ובספר מעדני אשר (סימן קנ"ג) שהביא דברי הבן איש חי שם שהצריך טבילה עם ברכה, וגם שהקיצור שו"ע הביא מחלוקת ולכן הכריע לטבול הכלים בלא ברכה. והנ"מ המצויה בזה היא בכלים שמאכסנים בהם סוכר, מלח ותבלינים, ומהם נותנים לתוך הקדירה או לתוך כלים קטנים יותר. אבל אם לפעמים לוקחים מכלי האחסון ונותנים לתוך הצלחת או הכוס, בזה גם הבית יהודה יודה דצריך טבילה בברכה אפילו אם אין דרך להביא את כלי האחסון לשולחן האוכל, דלא עדיף מקדירות משפכות וברזות דגם כן אין מביאין אותן לשולחן ובכ"ז מיקרי כלי סעודה כיון שהאוכל מגיע מהם ישירות לסעודה.
ומ"מ אפילו לדעת המקילים שם לענין כלי אחסון אם נחשב כמשתמש את הכלי או לא, לכאורה בנידון דידן נראה שאין לדמות להך מח' בכלל, אלא דהכא כו"ע מודה שהוצאת מים מהמיחם נחשב כהשתמשות של הכלי. וטעם הדבר משום שבכל פעם שמוצאים כוס מים נכנסים מים אחרים לתוך המכשיר בפסיק רישא, ואפילו את"ל שאינו מתכוין בזה, מ"מ בעל המכונה מעוניין בזה שמתמלא שוב עם מים חמים, וממילא נחשב כהשתמשות של ישראל, אפילו אם רוצים לומר שהוא כאינו מתכוין אלא המכונה רק היכי תמצא להוציא מים עבורו.
ואח"כ ראיתי בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות י') שכתב דנחשב שימוש הכלי אך התיר מטעם אחר שכתב דלענין קופסאות שימורים דאף דלאכול מהכלי ודאי חשיב כהשתמשות, מ"מ נראה דמותר לאכול ממנו בלי טבילה מתרי טעמי, א' קופסא סגורה ומסוגרת אשר הדבר הסתום הוא לא כעין פקק כיון דכמו שהיא סגורה אינה ראויה לשום שימוש, לכן כמו שאסור לפתוח כלי סתום בשבת אם כוונתו להשתמש אח"כ כלי משום טעמא דחשיב כעושה כלי בשבת, ה"ה דחשיב בנידון דידן כנעשה כלי על ידי ישראל ופטור לגמרי מטבילה, אולם אין להקל מפני שאין זה כל כך ברור. ב' כיון שאין מחייבין להוציא מיד את המאכל מהכלי של נכרי מסתבר דה"ה נמי שמותר לאכול מהקופסא שהרי אינו מכוין שישאר אצלו כלי סעודה שהרי מיד כשיגמור לאכול יזרקנה לאשפה, ממילא מותר שפיר לאכול ממנה שהרי גם החזקת המאכל כל הזמן בתוך הכלי גם כן חשיב השתמשות ואפילו הכי שרי מפני שלא חייבו חכמים להוציא מיד את המאכל וה"ה נמי דשרי להוציא דרך אכילה. אבל לעשות מעשה ולהעמידו על האש נראה דאם עדיין היא סגורה שרי, אבל לפתוח ולהעמיד על האש הדעת נוטה לאסור ורק מפני טעם הראשון מסופקני ואינו יודע להכריע, עכ"ד. וכעין זה מובא בשמו בספר שש"כ (פרק ט' הערה מ"ב), וכן עי' בתיקונים ומלואים שם. ועי' בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה (סימן מ"ג).
היוצא מכל הנ"ל, שאין לפטור את המכונה הנ"ל משום שהוצאת מים ממנה לא נחשב השתמשות הכלי וממילא לא נחשב ככלי סעודה, אלא שהחידוש של המהרי"ל דיסקין לא היה נאמר בנידון דידן, כיון שמאחר ואין הכלים האלו מיועדים רק להריק כוס אחד של מים וכדומה, וממילא מיד כשמוציא מים לכוס ראשון מתמלאת המכונה במים חדשים לכן שפיר ניחא לבעלים בזה וכל מה שמוציאים אח"כ נחשב כהשתמשות במכונה, ויש לעיין בזה. מיהו על דברי מהרי"ל דיסקין בלבד קשה לסמוך לפטור הכלי מטבילה, ובפרט שלא ברור אם הוצאת המים ממנו נחשב כהוצאת המים מהמכונה או לא.
♦
ענף ג
פירוק הכלי על ידי אומן ישראל
והנה עוד נצדד להקל לפטור את מכשיר "תמי 4" מטבילה על ידי העצה שאומן ישראל יפרק אותו בצורה שסתם ישראל (הדיוט) לא יכול לתקנו, ואז יהא נחשב כישראל שעשה הכלי וממילא פטור מטבילה. אלא שיש לעיין אם באמת עצה הזו מוסכם להלכה למעשה לרוב הדעות.
הנה הפתחי תשובה (סימן ק"כ ס"ק א') הביא מהחכמת אדם (כלל ע"ג דין י"ג) שכתב לגבי יורות גדולות שמבשלין בו שכר נראה דצריכין טבילה, ואע"פ שקובעין אותו בקרקע דינו ככלי. ונראה דאין להם תקנה אלא שיטבילם או שינקוב בהם נקב גדול כדי שיתבטל מתורת כלי ואז יתקן אומן ישראל, עכ"ד.
וביאר דבריו בבינת אדם (אות ס"ו) דכמו שלחומרא כתב הבית יוסף בשם הר"מ דכלי שניקב בשוליו ונתבטל מתורת כלי, אם תקנו חייב טבילה דפנים חדשות באו לכאן, כך גם לקולא אם נתבטל מתורת כלי ותקנו אומן ישראל חייב טבילה.
ומבואר מדבריו שדוקא אומן ישראל ולא סתם איש יכול לפרקו ולתקנו, ולכן להוציא ולהכניס בורגים אינו נחשב כתיקון על ידי ישראל ופשוט הוא.
ועצה זו מועיל דוקא אם הקלקול או הפירוק מצריך מעשה אומן לשוב ולתקנו, דסתם פירוק שאפשר לתקנו על ידי מעשה הדיוט לא פוטר מטבילה, דכיון שגם גבי קבלת טומאה בכלי של פרקים אין הפירוק מפקיע ממנו את הטומאה, וכפי שמצינו במטה שנטמאה במשא במסכת כלים (פרק י"ח משנה ט').
ובאמת בספר מטבח כהלכה (עמוד 257) הביא מה שהורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל בגדר קלקול הנצרכת כדי לפטור כלי מטבילה, והוא קלקול ברמה כזו שצריך מעשה אומן לתקנו, וכיון שקלקול הכלי צריך להיות ביטול מגוף הכלי, לכן לחתוך התקע אינו מבטל את הכלי. וכן דעת הגרשז"א זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות ד') שחוט החשמל והתקע שהם מחוץ להכלי אינם חשובים כחלק מגוף הכלי ולא סגי בפירוקם, אולם חוטי החשמל שבתוך הכלי ממש שפיר חשיבי כגוף הכלי. וכן אמר לי הגר"י שוב שליט"א שכך שמע מהגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א ומהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, וכן שמעתי ממו"ר הגאון רבי מתתיהו דייטש שליט"א במח"ס נתיבות אדם ואב"ד שכונת רמת שלמה ירושלים. לפי זה אם עושים קלקול חשוב על ידי אומן ישראל שיפרק את הכלי ששוב אינו יכול להשתמש בו ושוב מתקנו שפיר נחשב כמעשה יצירה על ידי ישראל ופטור מטבילה.
אמנם בקובץ מבית לוי חלק י"ד הביא תשובה מאת הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א שהעלה לתמוה על החכמת אדם הנ"ל, והעלה שאין לסמוך עליו למעשה, ושוב בשו"ת שבט הלוי חלק י' (סימן קכ"ח) כתב להסכים עם דבריו שאין להקל ולפרק כלי ולחזור ולתקנו על ידי אומן ישראל, עי' שם תוכן הדברים.
אכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן פ"ג) נשאל שם אודות טבילת טוסטר חשמלי והשיב שכבר האריך בזה בחלק ה' (סימן קכ"ו אות ב') שנותנים את זה על ידי מתנה לעכו"ם, ולאחר זמן אם על ידי איזה קלקול שאי אפשר להשתמש בו רק על ידי תיקון ישראל שוב אין צריך טבילה, וכדעת החכמת אדם. ובספר הכשרות כהלכה (עמוד רע"ו) הביא ששמע מהגר"מ שטרנבוך שליט"א ועוד גדולי הפוסקים שמיעצים שיהודי יפרק כל הכלי בצורה שאי אפשר להשתמש בו וירכיבו מחדש ואז פטור מטבילה. וכן כתב לי הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א במח"ס משנת יוסף שיש לקחת אומן ישראל שיפרק את הכלי באופן שלא נוכל להשתמש בו יותר ואח"כ לתקנו.
ועי' בשו"ת באר משה חלק ד' (סימן ק') שכתב לגבי טבילת טוסטר חשמלי שיתן לישראל אומן לפרקו ולהרכיבו בחזרה ונקט כן על פי דעת החכמת אדם.
והורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומובא בספר מטבח כהלכה (עמוד 257) שניתן לפטור מכשירי חשמל שונים מטבילה על ידי עשיית מעשה קלקול בגוף המכשיר באופן שאין ראוי לשימושו, ולאחר מכן כששב ומתקנו לא חוזר להתחייב בטבילה שהרי לאחר הקלקול נגמרה מלאכתו על ידי ישראל ברשות ישראל. ובעצם די בקלקול בגוף המכשיר כדי לפטור גם את החלקים שמרכיבים על גבי המכשיר החשמלי.
הרי לפנינו מח' גדולה בין גדולי הפוסקים אם מצרפים את דעת החכמת אדם או לא, והמיקל יש בו הרבה על מי לסמוך, ואף המחמיר בזה כדעת השבט הלוי ועוד יש לצרף עוד כמה עצות כמ"ש בסמוך.
ואח"כ ראיתי בספר מעדני אשר או"ח (סימן קנ"ו אות ג') שכתב יישוב לדברי החכמת אדם אליבא דכו"ע, וכתב שם וז"ל: ונראה דלמרות שהחכמת אדם תלה דבריו בשיטת הר"מ דאזיל בתר המעמיד שאינם מוסכמים, [דהמחבר לא פסק כמותו והרמ"א סמך עליו רק בצירוף ד' הריצב"א דאזיל בתר האומן] מ"מ דברי החכמת אדם מוסכמים לכו"ע. דלכאורה כל שנתבטל הכלי על ידי הנקב, חזר הכלי להיות דינו להיות כנסכא של מתכת, וכל מה שנחלקו הפוסקים באמן ישראל המתקן כלי הוא רק בכלי השייך לעכו"ם, דכיון שהנסכא שייכת לעכו"ם אינו פשוט לפטרו מטבילה בגלל שותפות ישראל, אבל כשישראל קנה את הכלי והכלי הפך לנסכא ברשותו, הרי זה ככל נסכא שקנה מגוי שלא מתחייב בטבילה גם לאחר שעושהו הישראל לכלי. ומה שהביא החכמת אדם את דברי הר"מ היינו רק להוכיח שעל ידי נקב אבד ממנו שם כלי ופנים חדשות באו כאן, אבל עצם דינו של חכמת אדם לא תלוי בפלוגתא זו כלל.
ומזה נובע מנהג העולם כשיש חשש שהכלי יתקלקל בטבילה (כגון כלי דידן או שאר כלי חשמלי, נותנים הכלי לאומן ישראל לפרקו באופן שהדיוט שאינו אומן לא יוכל להחזירו ובזה מתבטל ממנו שם כלי, ובהחזרת האומן ישראל נמצא שישראל גמר את הכלי ופטור מטבילה. אלא דיש להקפיד שיתבטל ממנו שם כלי, שכן גם אם הכלי החשמלי אינו תקין לא מתבטל ממנו שם כלי אם עדיין יש לו בית קיבול היכול לשמש עבור אכסון וכיו"ב.
♦
ענף ד
הקנה לגוי בתורת מתנה
והנה יש לעיין האם נוכל לפטור את הכלי מטבילה על ידי הקנה לגוי, דהיינו שנותן את הכלי לגוי כמתנה או לעשות איזה קנין עם הגוי שיהא שלו על מנת להחזיר את זה לישראל או להשאיל את זה ממנו אח"כ ואז תהיה פטור מטבילה.
ובאמת מן הראוי להקדים שכתב המרדכי (פרק ב' ביצה סימן תרע"ז) שמי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב יתן הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו והוי ליה כשואלו מן הגוי דאין צריך טבילה, וכתב הבית יוסף (סימן ק"כ סעיף ט"ז) שתיקון זה אפשר לעשות אפילו בימי החול כשאין מצוי מקוה מים להטביל בו.
וכן נפסק בשו"ע שם שאם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב יתתנו לגוי במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו. והרמ"א שם כתב שאפילו בחול יעשה כן במקום שאין לו מקוה. ונראה מדבריהם שיכולים להשתמש עם העצה הנ"ל בכל כלי שאינו יכול לטבול בין אם הוא נמצא במקום שאין בו מקוה ובין סיבה אחרת כגון דא שאם יטבלנו בתוך מים מיד יתקלקל לעולם.
ובאמת יכולים להביא ראיה יותר מדברי השו"ע שעצה זו הוגנת, דהרי נחלקו הראשונים מובאים באו"ח (סימן שכ"ג) דבפרק ב' במסכת ביצה (יז:) תנן חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת ובגמרא דכולי עלמא מיהת כלים בשבת לא מאי טעמא אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים הא תינח בשבת ביום טוב מאי איכא למימר גזירה יום טוב אטו שבת, רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה אמר ליה אביי תינח כלים דבני סחיטה נינהו כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר אמר ליה גזירה הני אטו הני, רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה ופירש רש"י אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה, רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי.
וכתב הרא"ש (סי' יב) וזה לשונו: "והביא הרי"ף (י.) טעמא דרב יוסף וטעמא דרב ביבי ושביק טעמא דרבה וטעמא דרבא ותמיהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביום טוב הילכך נראה דטעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגבי רב יוסף וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה (ר"ה כט:) וכן רבא בתראה הוא ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביום טוב". עכ"ל.
והרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב (הי"ז - יח) כתב טעמא דרב ביבי, והרב המגיד נתן טעם למה כתב טעם זה והניח האחרים. וכתב עוד בשם הרשב"א (עה"ק ש"ג ס"ד) שאין מטבילין ביום טוב כלי תשמיש הניקחין מן הגוים הצריכין טבילה, והוא ז"ל כתב דאף על פי שיש מקום לומר דלהרמב"ם שרי עם כל זה אפשר שגם הוא מודה בכך. והכל בו כתב בהלכות יום טוב (כא ע"ג) כלים הלקוחים מן הגוים כיון שהן צריכים טבילה נראה לומר שאסור להטבילן ביום טוב ויש מתירין ע"כ.
וכתב הבית יוסף שם וז"ל: "ולענין הלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים ביום טוב הכי נקיטינן, מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי שאכתוב בסמוך נכון לחוש לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם על ידי אותו תיקון היכא דאפשר. כתב המרדכי בפרק ב' דביצה (סי' תרעז) מי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב יתן הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו והוה ליה כשואלו מן הגוי דאין צריך טבילה" עכ"ד.
ובשו"ע או"ח (סימן שכ"ג סעיף ז') הביא ב' דעות הנ"ל בראשונים וסיים בדבריו וכן בדרכי משה דירא שמים יצא ידי כולם ויקנה אותו לנכרי ויחזור וישאלנו ממנו, וכיון שכלי של נכרי ששאול ביד הישראל אינו צריך טבילה, לכן יוכל הישראל להשתמש בכלי זה ששאול כעת בידו.
ולכאורה לפי זה היה נראה להקל בשופי למי שאינו יכול לטבול כלי משום איזה סיבה כגון נידון דידן שיכול להקנות את הכלי לגוי ויחזור וישאלנו ממנו ושפיר פטור מטבילה לעולם. מיהו יש לעיין כיצד מותר לעשות כן להקנות כלי לגוי שלא נמצא ברשות הגוי בכלל אלא הוא עומד ברשות הישראל ולא זז משם לעולם, האם בכה"ג זה נחשב כקנין של גוי אמיתי.
ובאמת הט"ז (סימן ק"כ ס"ק י"ח) העיר על דברי השו"ע שם דנראה לו דהאי תקנה אינו אלא לפי שעה, דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר שבת או כשיזדמן לו מקוה כיון שישתקע לעולם ביד הישראל ודאי הוי כלקוח מידו ולא עדיף ממשכון גוי ביד ישראל ודעתו לשקועי דצריך טבילה כמ"ש השו"ע (סימן ק"כ סעיף ט'). הרי לנו להדיא מדברי הט"ז שבמקום שהישראל חושב שעושה עצה הוגנת לעצמו הוא רק מחייב את עצמו יותר בטבילה, אלא שסיים שם לטבול הכלי בלא ברכה. עכ"פ רואים שלהשתמש עם העצה הנ"ל לא כל כך מסתבר לכל הדעות, וגם אין זו עצה מספקת לכלי שרוצים לפטור אותו מטבילה לעולם.
אמנם מי שרוצה לסמוך על זה לסניף להקל לכאורה יש לו הרבה על מה לסמוך, דהנה בחידושי רעק"א (ריש סימן ק"כ) הביא מספר כנה"ג שהתיר למי שיש לו כלי גדול של יין שאי אפשר לקחתם לטבילה, וכתב העצה שיתנם לגוי במתנה ויחזור וישאלם ממנו, ונראה שהיו עושים כן לעולם. ועוד מצאתי בדרכי תשובה (סימן ק"כ ס"ק קי"ב) שהביא מספר שלחן גבוה שנקט כן. וכן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק חלק ה' (סימן קכ"ו אות ב') שהביא דברי הדרכי תשובה כהוראה למעשה. ובספר טבילת כלים (פרק ד' הערה כ"ו) כתב שכן שמע מהגר"ע יוסף זצ"ל שכך נהג לגבי כלים של אולמות לשמחות.
ואע"פ שנחלקו בזה גדולי הפוסקים אם נוהגים כן למעשה לצרף סניף הנ"ל לפטור את הכלי מטבילה בפרט במקום שאין אומן ישראל שיכול לפרקו שפיר עבדי. ובשיעורי הגרי"מ רובין שליט"א במח"ס ארחות שבת הוסיף עצה לצאת אליבא דכו"ע והוא שיקנה את הכלי לנכרי ולשוב ולשכור ממנו את הכלי ולשלם לו דמי שכירות קבועים מידי שנה. ובזה נראה דלכו"ע אין חשש.
♦
ענף ה
שותפות עם גוי
ובנוסף לצדדי ההיתר הנ"ל יש לעיין בעוד אופן שנוכל לפטור את עצמינו מלהטביל את המכונה, והוא על ידי אם ישראל עושה שותפות עם גוי בהכלי, שאז יהא פטור מטבילה, ולכאורה כעצה זה יועיל, אלא שיש לעיין במקור הדין אם באמת הוא מוסכם לכל הפוסקים להקל על פי שותפות עם גוי.
והנה כתב הרמ"א (סימן ק"כ סעיף י"א) ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות אין צריך טבילה. וטעמא דמילתא משום שכל עוד שיש שם עכו"ם אין הטבילה מועלת. ונראה שכאן בנידון דידן גם הרמ"א מיקל ולאו דוקא אם קנו הישראל והגוי בשותפות אלא אפילו אם קנה הישראל מתחילה ואח"כ מכר חלקו בשותפות עם הגוי שנחשב כשותפות הפוטרת מטבילה כיון שמאותו טעם הוא פטור.
ויש לעיין לדעת הרמ"א שם האם הישראל והגוי צריכים להיות שותפים במחצה או שהישראל צריך שיהא לו בעלות ברוב הכלי, או שמא סגי אפילו בכל דהו של בעלות גוי, כל עוד שהוא במקצת בעלות אצל גוי פטור מטבילה. והנה מוכח מדברי הש"ך (ס"ק כ"ד, כ"ו) ובעוד אחרונים שאפילו אם אינם שותפים במחצה על מחצה אלא הישראל יש לו רובו של הכלי והנכרי יש לו רק מיעוטו מכל מקום אין צריך טבילה אע"פ שקנאו הכלי מנכרי דכל שיש לעכו"ם חלק בו עדיין טומאתו עליו ואין טבילה מועלת, והוסיפו שאם חזר הישראל וקנה החלק מהגוי חייב בטבילה.
אמנם בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה יורה דעה (סימן ל"ז אות ב') הביא שם לענין טבילת כלים בבית חרושת, ואין אופן להטביל הכלים, כיון שהם גדולים ביותר, ועצה ליקח נכרי להיות שותף להחברה, ולפטור מטעם שותפות עכו"ם, ולמעשה הבית מאיר פקפק על הקולא של שותפות, ועוד אפילו אם העכו"ם יהיה לו מניות בחברה וכדומה, ואין היתר זה מספיק שרק חלק קטן כזה נהיה שותף עם הגוי כדי לפטור מטבילה כדין שותפות, ולא שייך שותפות בכה"ג, אלא צריך שיהא דבר משמעותי, עי' שם.
ולמעשה נראה להכריע כסתימת האחרונים שכל עוד שיש להגוי שותפות אפילו כל שהוא פטור מטבילה, וכן השיב לי בתשובה הגר"א נבנצל שליט"א. והשיב לי בזה הגר"א שליזנגר שליט"א שהשתתפות של גוי הוא אפילו במשהו. וראה בש"ך ס"ק כ"ד דאפילו אם היה לעכו"ם רק חלק בה קודם וטבלם, ולאחר מכן קנה הכלי לגמרי, הרי הטבילה הראשונה לא עלתה לו כפי שכתבנו דהיתר כאן שותפות אפילו מועטה.
והנה נחזור לענינינו בנוגע לשותפות ישראל וגוי לפטור הכלי מטבילה, האם העצה הנ"ל מוסכם לכל הפוסקים. עי' בבית מאיר שהביא טעם מדוע האו"ה פוטר כלים של שותפות מטבילה, ופקפק על דברי הרמ"א דאע"פ שכל האחרונים נקטו דינו של הרמ"א להלכה, מ"מ מי התיר להשתמש בהכלי, ואדרבה נימא לחומרא דצריך טבילה, עיי"ש אריכות שלו.
אכן בדרכי תשובה (ס"ק צ"ב) הביא מספר ערך שי שהשיב על כל דברי הבית מאיר והעלה דהעיקר נכון לדינא כמ"ש הרמ"א דבכל מקום דישראל ועכו"ם שותפות לא צריך טבילה. ובערוך השלחן (סעיף נ"ג) כתב שסיבת הפטור היא כיון שכלי בשותפות אינו דומה לכלי מדין, ולכן אין צריך להטבילו. ועי' בחלקת בנימין ביאורים ד"ה ישראל ועכו"ם, מה שהאריך בדברי הבית מאיר.
ובשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות י"ג) וכן מובא בספר מעדני ארץ שביעית (סימן ט"ז אות י') כתב לתרץ קושיית הבית מאיר, שכל איסור השימוש בכלי אינו אלא מדרבנן, כדי שלא ישכח לטבלו, אך כאשר טבילתו, לא תועיל לא גזרו חכמים, וממילא מותר להשתמש בו לכתחילה. ולכן הואיל ולכלי זה לא מהני טבילה שפיר מותר להשתמש גם בלא טבילה.
ומעתה אע"פ שרוב רובם של הפוסקים נקטו כפשטות של הרמ"א, מ"מ בנידון דידן יש חסרון גדול שלכאורה אינו פוטר את הכלי מטבילה, והוא שאין הגוי משתמש בכלי כלל, ולפי דברי הט"ז יורה דעה שם, וכן באו"ח שם שצריך שהגוי ישתמש בכלי לפטור אותו מטבילה לכן בנידון דידן אין להקל.
מיהו נלענ"ד עצה פשוטה אע"פ שיש מקום להחמיר בכה"ג, מ"מ לאלו שיש לו משרתת עוזרת בית גויה וכדומה שמגיע לביתם לנקות (וכמו שמצוי בחו"ל ובכמה מקומות באר"י), אפשר למכור חלק של הכלי אליה והיא כמובן לא ישתמש בכלי באופן שיאסר ח"ו, אבל למלאות מים מהכלי וכדומה שפיר יוצאים ידי פוסקי האחרונים שמחייבים שהגוי ישתמש בהכלי עצמו. וכן הסכים עמי הגאון רבי אבגדור נבנצל שליט"א, ושמעתי שכן מייעצים עוד מורי הוראה שליט"א. אולם עדיין יש מחמירים בזה וסוברים שהוא היתר חלש, וכמו שכתב בשו"ת מלמד להועיל חלק ב' (סימן מ"ז) דהעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו, ובודאי ת"ח לא יתן עצה כזו להפטר ממצוה זו על ידי הערמה, ולכן תמיד כדאי להשתמש עם עצות הנ"ל בצירוף עצות אחרות.
♦
ענף ו
כלים המחוברים לקרקע אם פטורים מטבילה
יש לעיין אם כלי הנ"ל ועוד כלים הדומים לו פטורים מטבילה מעצם הדבר שהם מחוברים לכותל על ידי התקע החשמלי, האם הכלי נחשב כמחובר לקרקע ולא נחשב עדיין ככלי או לא אומרים כך.
והנה לגבי כלים הכבדים וכדומה המחוברים לקרקע מצאנו הרבה אחרונים שפטרו אותם מטבילה וכמ"ש בשב יעקב (סימן ל"א), וכן נקט הערוך השלחן (סעיף ל"ט) וז"ל ודע דלא ראינו מעולם שיטבילו היורות של ברזל או של נחשת הקבועים בהתנורים שמחממין בהם הרבה חמין ואין לומר מטעם דהמחוברים לתנור והתנור מחובר לקרקע ודינם כקרקע ולא ככלי שהרי קיי"ל דתלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש לענין הכשר זרעים. וכן הקילו על פי הנ"ל כמה מפוסקי זמנינו עי' בית אבי חלק א' (סימן קי"ד) שכתב דלפי"ז כיון דא"א להשתמש בנידון דידן רק אחר החיבור לזרם האלקטרי הנבנה בכותל הבית המחובר לקרקע וכלי כיו"ב אינו מקבל טומאה, לכן מסתבר לומר דא"צ טבילה כיון דהכלים נעשים מעיקרא רק להשתמש באופן זה לחברם לזרם האלקטרי שבבנין הבית ונעשים להשתמש עם הקרקע ואינם מקב"ט כלל, עכ"ד.
וכן בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה (סימן מ"א) שכתב דכיון דאי"א להשתמש במתכת הלזה רק ע"י חיבור לחשמל שבכותל הוי כנעשה לשמש עם הקרקע דלא מקבל טומאה, וממילא אי"צ ג"כ טבילה.
אמנם עי' בחכמת אדם (כלל ע"ג סעי' י"ג, בינת אדם כלל פ"ה) וז"ל: "היורות הגדולות שמבשלין בו שכר נראה לי דצריכין טבילה ואף על פי שקובעין אותן ומחברין אותן לקרקע מכל מקום דינו ככלי ונראה לי דאין להם תקנה אלא שיטבילם או שינקוב בהם נקב גדול כדי שיתבטל מתורת כלי ואז יתקן אומן ישראל כדלעיל סימן ד' (והארכתי בתשובה) אך לפי מה ששמעתי שהשכר שמבשלין בו אינו ראוי לשתיה כלל עד שמסננין אותו ואם כן דומה לסימן ט' ואפשר על זה סמכו העולם שאינם טובלים אותן".
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ב' (סימן נ"ז אות ג') וז"ל: "ואשר שאלת בענין דוד שמבשלים בו מים ע"י אלקטרי האיך להתנהג בזה בענין טבילת כלים כי חלק האלקטרי שבו יכול להתקלקל על ידי המים בשעת טבילה.
כבר נשאלתי ע"ז וכיו"ב הרבה פעמים, ופשוט דאם הוא קדרה שמבשלים בו או שאר כלי סעודה עפ"י המבואר יו"ד סימן ק"כ אין שום היתר לפטרו מטבילה מחשש קלקול חלק האלקטרי, ושכיחי היום מחבתות ברזל שצולים בהם בתוכם ע"י רשת חוטי האלקטרי שבתוכו שבודאי יתקלקל ע"י המים לא ראיתי שום עצה להשתמש בו רק אם יקבעו החוטים אחרי הטבילה או יתקנו אותם שוב, ואל ישיאך לבך להתיר עפ"י מי שרצה לומר דכיון דמחוברים ע"י החוט לכותל נקרא כלי המחובר לקרקע שפטור מן הטבילה, דלענ"ד זה הבל ורעות רוח דהא גופא דכלי תלוש שחברו לקרקע דפטור מן הטבילה ג"כ מפוקפק ועיין ביד אפרים יו"ד שם ובס' ערוך השולחן שם סל"ט ובד"ת ס"ק ה', והא דידן פשיטא דעפ"י הלכה לא נקרא מחובר לענין זה לפטרו מטבילה ואין להאריך בפשוט". עכ"ל.
ובאמת הרבה פוסקים החמירו בזה שאי אפשר לומר שכלי חשמלי שמחובר לכותל על ידי חוט החשמל נחשב כמחובר לקרקע וממילא חייב בטבילה. ונציין כאן לדברי הפוסקים שהעירו על אלו שסומכים על זה להקל.
עי' בשו"ת באר משה (ח"ד סי' ק') וז"ל: "ומה שאומרים שרב אחד פסק דכל אלו כלי עלעקטרי פטורים מטבילה, לפי שמחברים אותו לכותל ע"י חוט, ודינם ככלי' המחוברי' לקרקע שפטורים מן הטבילה. אינני מאמין שדברים כאלו יצא מפי רב בעל דעת, והוא שטות מעיקרא, ואין שום צורך להשיב עליו". עכ"ל.
ועי' עוד בשו"ת תשובות והנהגות חלק א' (סימן ת"נ) שכתב דיש פוטרין טוסטער כיון ששימושו כשמחובר לקרקע, ודבריהם תמוהין כיון שהדיוט מכניס ומוציא ועומד לכך אין זה חיבור גמור ליהוי כקרקע, וצריך טבילה כדין.
ובשו"ת אור יצחק חלק ב' יורה דעה (סימן י"ז אות ג') שנשאל לגבי כלי חשמל האם יש להתיר לפוטרם מטבילה במה שאולי חשובים כמחוברים לקרקע על ידי חוט החשמל, ואף שהוא חיבור קלוש, מ"מ כיון שאינם יכולים לעבוד בלא חיבור זה יתכן שנחשבם כחיבור חשוב. וכתב דמה שחשב השואל שכלי חשמל חשוב כמחובר לקרקע ואינם צריכים טבילה, לא נראה כלל. הניחא אם היו ממש מחוברים אז לא בעי טבילה, אבל מה שחוטי החשמל שבכלי, אופן שימושם הוא על ידי שמחברים אותם לחוטי החשמל שבקרקע, זה רק אם אי אפשר בשום אופן להחוטי החשמל שבקרקע להיות בלתי מחוברים לקרקע דאז אולי היה מקום לסברת המקילים, אבל בודאי שזה לא נכון. וכן נקט הגר"ד פיינשטיין שליט"א והגר"ח קניבסקי שליט"א.
ונראה על פי כל הנ"ל שאין לסמוך על זה להקל, וכן הוא הסכמת רוב גדולי הפוסקים, והרוצה לצרף אותו טעם בתור סניף להקל רק על פי שאלת חכם כי כ"כ בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות ד') לגבי חיוב טבילת כלי חשמלי שיש לצרף דעת האומרים דבלאו הכי אינו טעון טבילה הואיל ועיקר תשמישו של הכלי הוא בשעה שמחובר על ידי תקע עם הקרקע מיקרי מחובר לקרקע, וגם בצירוף עם פירוק כזה שמבטל את הכלי מתשמישו ואינו ראוי לשימוש אלא על ידי אומן שיתקנו חושבני דאפשר לפטור בכה"ג מטבילה. ועי' עוד בספר טבילת כלים להגר"צ כהן שליט"א (פרק ד' הערה כ"ד).
♦
העולה לדינא (וכן עוד כמה ענינים הנוגעים לדינא למי שרכש מכונה הנ"ל)
כלי חשמלי שיש לו כרטיס דגטלי שאי אפשר להכניסו לתוך מים כיון שבודאי יתקלקל, יש לפרקו מלהיות כלי על ידי אומן ישראל דוקא ולא על ידי הדיוט, וכגון חשמלאי ישראלי שיבטל אותו מתורת כלי ואח"כ ירכיבו החשמלאי מחדש, וייחשב על ידי זה ככלי שנעשה על ידי אומן יהודי, שפטור מטבילה.
ואם אי אפשר לפרקו על ידי אומן ישראל, יתנו במתנה לגוי ואח"כ ישאלנו ממנו, והוי כמשתמש בכלי של גוי שאינו חייב בטבילה, ומותר תמיד להשתמש בו. ויש אומרים שאפשר למכור חלק מהכלי לגוי שיהיה כלי זה בשותפות עמו שאז פטור מטבילה.
ביקרא דאורייתא
ידידך יעקב אהרן סקוצילס
במח"ס אהל יעקב
♦
תשובות הרבנים שהשיבו לי על זה בכת"י
הגר"א נבנצל שליט"א
תשובה: אין כאן רק הוצאת מים, כי הכלי מבשל המים לקפה. ונתינה לגוי היא עצה טובה. ובתשובה אחרת כתב לי שסומכים על שותפות אפילו אם אין הגוי משתמש בו בכלל.
♦
הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, גאב"ד אופקים
תשובה: א. גם בארץ ישראל יש שאלות כאלו שמביאים מכשירי חימום משוככלים מחו"ל, והגבאי בית הכנסת שואלים מה דינם לגבי טבילה ובדרך כלל קשה לטבלם.
ויש כמה צדדים להקל וכל רב יש את הקולא שלו ומ"מ אין הדבר ברור להיתר.
ב. ישנם רבנים האומרים לתת הכלי במתנה לגוי ושוב לבקש את זה ממנו בחזרה בהשאלה, וכלי של גוי אינו חייב בטבילה. אולם יש אומרים שדבר זה מועיל רק לזמן קצר ואחר זמן מה הגוי רואה שלא מחזירים לו הכלי ומבין שזו רק הערמה ומתייאש מהכלי והיהודי זוכה בו, והכלי מתחייב שוב בטבילה.
ג. יש אומרים לקלקל את הכלי באופן שצריך מומחה לתקנו, ויתקנו יהודי, ועל ידי זה נהיה כלי שנעשה על ידי יהודי ופטור מטבילה. אולם גם זה על פי רוב אינו עצה מעשית, כי קשה לקלקל את הכלי כל כך כדי לפוטרו מטבילה, כי צריך לזה קלקול רציני, כגון לעשות בו חור המבטלו משימושו, ועפ"ר מפחדים לקלקלו כל כך או שלא ניתן לקלקלו כל כך, שמא לא יתאפשר לתקנו אח"כ. ועוד שאינו דבר מוסכם שקלקול הכלי פוטרו מטבילה (עי' קובץ מבית לוי חלק י"ד עמוד ע"ד) תשובת הגר"ש וואזנר זצ"ל שאין זה מועיל. ובכלי חשמלי פשוט בדרך כלל הרבה יותר קל לטבול את הכלי כדינו ושוב לייבשו היטב לפני השימוש, מלחפש כל מיני עצות לפוטרו מטבילה. אולם במכשיר אלקטרוני שמתקלקל במגע עם מים איני יודע איך לנהוג בו.
וחשבתי צד להקל, שהרי כדי שהמכשיר יפעל צריך לחבר צינורות המים לאפסקת המים במקום, וחיבור זה נעשה על ידי אינסטלטור יהודי, ועל ידי מלאכה הכלי נעשה על ידי יהודי. אמנם טענו הת"ח, שזו מעשה הדיוט ואינו פוטר מטבילה, אבל איני יודע, שאף אם למעשה זו מעשה הדיוט, אבל עפ"ר מזמינים בעל מלאכה לחבר המכשיר כדי שיהיו בטוחים שהדבר נעשה באופן מקצועי, ועדיין צ"ע.
♦
הגר"א שליזנגר שליט"א
מכשיר דיגיטלי אי אפשר להטבילו כיון שיתקלקל מיד, העצה לעשות גמר מלאכה על ידי יהודי, או להשכיר את המכשיר לגוי, ולקבל אפשרות שימוש וכן נוהגים.
אבל בזה אין חילוק שהוצאת מים נחשב לכלי ממש, אם הוא לא דיגיטלי ובאופן שלא יתקלקל, בודאי טעון טבילה. אבל אם יש חשש שיתקלקל, צריך לעשות כמו שכתבנו.
♦
הגר"י רוטנברג שליט"א, במח"ס מנחת פרי
שלח לי מה שכתב בזה וז"ל: הנני כותב הנראה לענ"ד בדבר מתקן שתיה חשמלי הנקרא "מיני בר", מכשיר זה מחובר באופן קבוע לנקודת מים בכותל שדרכה מוזרמים מים לתוך המכשיר ואחר הסינון נכנסים לקערות מיוחדות המיועדות אחת למים קרים ואחת למים חמים, ולאחר לחיצה על אחד הברזים יוצאים המים לתוך כוס כשהם ראויים לשתיה קרים או חמים, ושאלתכם האם קערות אלו טעונות טבילה.
לכאורה יש לפטור מכשיר זה מטבילה על פי דברי השב יעקב (סימן ל"א) המובא בקצרה בפ"ת יורה דעה (סימן ק"כ ס"ק ו') וביתר אריכות בהגהות יד אפרים שם, דכל המחובר לקרקע הואיל ואינו מקבל טומאה אינו צריך טבילה, ומכשיר זה מחובר בקביעות לברז מים המחובר לקיר. [ויש מי שכתב דכל מכשיר חשמל שדרך שימושו על ידי התקע לקרקע פטור מטעם זה, יעוי' בשו"ת חלקת יעקב (יורה דעה סימן מ"א), אך דבריו אינם נראים שחיבור זה של השקע יעשה את הכלי מחובר לקרקע וכ"כ בשו"ת שבט הלוי חלק ב' (סימן נ"ז)].
אך רבו החולקים עליו יעוי' בשו"ת גדולי טהרה (סימן י"ז) שכתב דאין לזה שורש בש"ס לדמות טבילה לטומאה ואדרבה כיסוי של כלי קיי"ל בשו"ע שם סעיף ה' דצריך טבילה ואילו לענין טומאה שנינו במשנה דהכיסויים טהורים, ורק לענין אי אזלינן בתר המעמיד למדו הפוסקים מטומאה אבל לא לענין אחר, וכן בשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד יו"ד (סימן רט"ז) דחה דברי השב יעקב וכ"ה בחידושי חת"ס ליורה דעה דהך טבילה גזירת הכתוב ולא תליא בטומאה וטהרה. ועוד הקשו דהא קיי"ל דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש עכ"פ לדיני דאורייתא יעוי' בערוך השלחן (סעיף ל"ט).
אלא שהערוך השלחן שם כתב דמ"מ יש לומר דאינו בכלל כלי סעודה דכלי סעודה לא מיקרי אלא כשמטלטלין אותם ממקום למקום, ועוד דכל כלי שהוא גדול מדאי והוא עשוי שממנו ישפכו לכלים קטנים אינו נקרא כלי סעודה והוא כלי אוצר, ולכן לא ראינו מעולם שיטבילו חביות גדולות של מתכת האוצרים ברז מים או שאר משקין, דכיון שהיא גדולה יותר מדאי אינה נקראת כלי סעודה, דכלי סעודה הוי מה שמשתמשין אצל התנור ובבית המבשלות ובשלחן האכילה ולא הכלים הגדולים שיש להם מקום מיוחד בפני עצמו, עכ"ד. ולדברי יש להקל במכשיר זה שיש לו מקום בפני עצמו ואינו מטלטל ממקום למקום ולא הוי בכלל כלי סעודה.
אך נראה דמכל האחרונים הנ"ל דפליגי על השב יעקב מוכח נמי דלא ס"ל סברת הערה"ש. וכ"כ בחכמת אדם (כלל ע"ג דין י"ג) וז"ל היורות הגדולות שמבשלין בו שכר נ"ל דצריכין טבילה ואע"פ שקובעין אותו ומחברין אותן לקרקע מ"מ דינו ככלי, ונ"ל דאין להם תקנה אלא שיטבילם או שינקוב בהם נקב גדול כדי שיתבטל מתורת כלי ואז יתקן אומן ישראל כדלעיל סי' ד', אך לפי מה ששמעתי שהשכר שמבשלין בו אינו ראוי לשתיה עד שמסננין אותה וא"כ דומה לסי' ט' ואפשר על זה סמכו העולם שאינם טובלים אותן, עכ"ל. והאריך בזה בבינת אדם שם וגם מה שכתב בנוגע למנהג העולם הניח בצ"ע דהרי לא גרע מסכין של שחיטה.
וכ"ה בכנה"ג המובא בגליון רעק"א (יורה דעה שם סעיף א' ברמ"א) בחביות גדולות שאין יכול להטבילן במקוה מחמת גדולתן שהביא בשם כמה גדולים שבכלי מתכת ודאי דצריך טבילה עי' שם. היוצא מדברים דלא ס"ל סברת הערוה"ש.
וראיתי בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' (סימן ע' אות ב') שכתב דאף שחלקו על השב יעקב במה שכתב לדמות טבילת כלים לטומאה מ"מ בנוגע למחובר בקרקע נראה דנקטו הפוסקים כוותיה להלכה למעשה, ודבריו צ"ע דמהאחרונים והחכמ"א הנ"ל מוכח דגם במחובר לקרקע הצריכו טבילה. אלא שהמנחת יצחק הוסיף דגם למהר"י אסאד שדחה דברי השב יעקב, מ"מ מוכח מדבריו דבריו שא"א להשתמש בה רק בשעת חיבורה לקרקע לא היה מחמיר.
♦
העולה לדינא
אם הקערות מן ממתכות אמנם יש צדדים להקל לפטור מטבילה, אך נראה דיש להחמיר בזה, ואם קשה להטבילם יש עצה שיהודי ינתק את חיבור המים בתוך המכשיר הביא מים מהברז לקערות או לנתק את הצינור המוליך מים מן הקערה אל הברז החיצוני ולחזור ולתקנו ובכה"ג מקרי שגמרו ביד ישראל ופטור מטבילה.
ואם הקערות מפלסטיק ודאי דאין להחמיר לטבלם, כי הרבה אחרונים פוטרים מלטבלם
וכן נוהגים רוב העולם, וא"כ גם למחמירים בכה"ג שיש כמה צדדים להקל ודאי פטור מלהטבילם.
ויש להוסיף דאמנם מטו משמיה דהחזון איש וכ"כ בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג' (סימן כ"ב) דאסור לשתות במלונות ומסעדות וכדו' בכלים שלא הוטבלו אף דאין באפשרותו להטבילם ואין עליו החובה, מ"מ כיון שכל האיסור להשתמש בלא טבילה הוא דרבנן אף בכלי מתכות וכמו"ש הישועות יעקב ביורה דעה (סימן ק"כ ס"ק א') וכ"כ הביאור הלכה בסימן שכ"ג (סעיף ז') בד"ה מותר. א"כ כל זמן שלא נתקו את חיבור המים והחזירהו כנ"ל, יש להקל לבחורים להשתמש במכשיר, דלגבי דרבנן ודאי אפשר לצרף כל הני אחרונים הנ"ל דמכשיר זה פטור מטבילה.
♦ ♦ ♦