אם מותר לקנות תרופות לביתו לשעת צורך

הרב אלחנן פרינץ
מח"ס "אבני דרך"
בית שמש
אם מותר לקנות תרופות לביתו לשעת צורך
לכבוד ידידי הדגול, איש דעת וספר, אשר עמלו ומרצו בתורה הקדושה הרה"ג כפיר ברוך דדון שליט"א.
שלומך ישגא לעולם.
♦
במה שדן כת"ר בגיליון מרי"ח ניחוח (350) בשאלתו של ידידי הרה"ג גמליאל רבינוביץ (מח"ס גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים) האם מותר לקנות תרופות ולהניחם בבית לעת הצורך או הוי כפתיחת פה לשטן חס ושלום. והעלה במסקנת דבריו:
"מותר לקנות תרופות ולהניחם בביתו ח"ו לעת הצורך, ואין בזה משום פתיחת פה לשטן. ומ"מ אם חושש בכל זאת לדבר, טוב שיאמר בפיו שקונה תרופות אלו בין היתר לעשות בהן גמ"ח לכל מי שיבא ויבקש תרופות אלו, וישמח לתת לכל נצרך להן בהשאלה, ובזה חותם פה שטן לבל ישטין, כי בעשיית חסד יזכה לרפואה וחיים לו ולכל בני ביתו, באשר ה' איתו".
נלענ"ד לחלק בין קניית תרופות שכיחות כאקמול ונורופן שאת זה רשאי לקנות לביתו, לבין קניית תרופה שאין לו צורך כעת ואף לא אמור להיות צורך בזה ע"פ חייו עד עתה, ולמה שסתם יקנה, כגון: תרופה נגד קרישת דם.
ומה שהביא ראיה כת"ר מהמובא בבית יוסף (יורה דעה שלט) בשם שו"ת הריב"ש (קיד) שהבריאים הנוהגים לקנות קבר או תכריכין לעצמם בחייהן, אין חוששין בזה לפתיחת פה לשטן. לענ"ד לא ניתן ללמוד מכאן (אף שעצם דין קניית קבר בעודו בחיים מותר כפי שהארכנו בשו"ת אבני דרך ו, קסה). והטעם שלא ניתן ללמוד מדין זה, הוא מפני שקבר זהו דבר שכל אדם יצטרך בסוף ימיו, מה שא"כ תרופות של מחלות שהוא אינו חולה בהן והם אינן שכיחות, למה לדמות ולומר שברור שיצטרך (לתרופה כמו שברור שיצטרך לקבר). כמו כן, בעניין קניית קבר ישנם סיבות מיוחדות להיתר, כגון להיקבר במקום ששייך לו (עיין ויקרא רבה ה, ה. שו"ת משנה-הלכות ד, קפא. שו"ת דבר יהושע ג, נח).
כמו כן, לגבי הדימוי של ביטוח חיים שהותר, יל"ע טובא דשם הדיון הוא בביטחון בה' מול השתדלות (וע"ע בזה בדברינו בשו"ת אבני דרך ב, לב אות ד). ולא הוזכר מצד פתיחת פה לשטן.
ובייחוד דדבריו מחזקים את שיטתנו, שהרי כת"ר הביא: "שכל דבר שהוא נצרך לעת הצורך אין בו משום פתיחת פה לשטן, שהרי יתכן אולי ויצטרך אותו, וכעין זה כתב בספר שלחן הלוי בעלסקי (א עמוד ריב), להוכיח מכמה תקנות חז"ל לאשה בכתובתה, שאם תתאלמן או תתגרש, תהיה לה קרקע מיוחדת לכסף כתובתה, ולא חששו בזה לפתיחת פה לשטן", ודברים אלו הם דברים שכיחים ומצויים. אך לא כל תרופה שיש בחנות היא שכיחה ומציאותית לקנות.
כמו כן, ראייתו מצפורה שכתוב (שמות ד, כה): "ותקח ציפורה צור", ומפורש בזוה"ק (לך לך עמ' צג:), שלקחה עמה תרופה. ומכאן כתב כת"ר "וכי מדוע לא חששה לפתיחת פה בלקיחת תרופה עמה, אלא שהדבר היה נצרך לעשיית ברית מילה", ברור דבזה אין חשש כי ידוע שאחר הברית התינוק חולה ונזקק לתרופות, ועל אחת כמה וכמה כאשר נמצאים בדרך. וממילא היא עשתה את הנדרש עליה להתכונן לדבר שכיח ומצוי.
וה"ה לגבי מה שכת"ר כתב שבתחילת פרשת בשלח נאמר (שמות יג, ח): "וחמושים עלו בני ישראל", ופרש"י שלקחו כלי נשק. והעיר כת"ר: "מדוע לא חששו לפתיחת פה, ואולי לא יצטרכו כלל להלחם, אלא שהיה הדבר נצרך". ודבריו הם אכן שיטתי, שההליכה במדבר באותה זמנים היתה מסוכנת (ולא לחינם תיקנו ברכת הגומל להולכי מדבריות), שכן היו עמלקים שחטפו בדרכים (בעיקר במדבריות) אנשים והביאו אותם להיות עבדים במצרים. וממילא כיוון דזה היה דבר שכיח, לכן היו צריכים כלי נשק. וע"ע במה שכתבנו לגבי קביעת תור לרופא חצי שנה מראש (ח, תרד).
כמו כן, החשש של "אל יפתח אדם פיו לשטן", אינו רק בדיבור, אלא גם במעשים. שכן מצינו בגמרא בגיטין (ז, ב) רבי שמעון בן לקיש אמר אלו תלמידי חכמים שמראין הלכות שחיטה בעצמן דאמר רבא כל מילי ליחזי אינש בנפשיה בר משחיטה ודבר אחר. וביאר המהרש"א (שם בחידושי אגדות): "ויותר נראה לפרש דמרעי מזליה כענין אל יפתח אדם פיו לשטן ואם הדיבור מביאו לידי כן כל שכן המעשה". וכן מצינו בשו"ת הרדב"ז (תשובה תנב ותקעא) שדן אם מותר לעיטוף כעטיפת אבל בשבת, ועיי"ש בלק"ט (סג-ד) שהעלה שברית כרותה לשפתים אפשר דזהו גם לעושה מעשה (וע"ע בקובץ ויען שמואל יג, י).
♦
העולה לדינא
מותר לקנות תרופות שכיחות כאקמול ונורופן ולהניחם בביתו לעת הצורך ובזה אין לחוש כפתיחת פה לשטן. אולם תרופות שאינן שכיחות (כגון: אדם בריא לא יקנה תרופה לניוון שרירים או לסכרת או אי ספיקת כליות וכדו') אין לקנותם ולהניחם בביתו דהוי כפתיחת פה לשטן חס ושלום.
♦ ♦ ♦