הרב עמיחי כנרתי

הבנת דברי רב פפא "יש מהם כיוצא או לאו כיוצא בהם"

בתחילת מסכת ב"ק הגמרא מסתפקת האם בדיני נזיקין תולדות נזיקין הן כמו אבות, האם הן כמו תולדות שבת או כמו תולדות טומאה, עיי"ש. ומסיקה הגמ' שם ב, ב: "אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן, ויש מהן לאו כיוצא בהן"[2]. ולא פירש רב פפא דבריו, איזה מהן כיוצא בהן ואיזה לאו כיוצא בהן. ומאריכה הגמרא שם לברר את הדברים "תולדותיהן לאו כיוצא בהן דאמר רב פפא, אהייא", ומסיקה בדף ג, ב שהכוונה לחצי נזק צרורות, תולדה דרגל, ואין דינה ממש כרגל, אלא משלמים רק חצי נזק.
♦

שתי שאלות בהבנת דברי רב פפא

ויל"ע לכאורה למה רב פפא בדבריו, שנאמרו כתשובה לשאלת התלמידים[3], לא פירש בדיוק למה התכוון, איזה כיוצא בהן ואיזה לא. וכי כך דרך החכמים העונים לשאלת התלמידים[4]. והרי דרך האמוראים לפרש דבריהם, ולא לסתום ולקצר בלשונם כדרך התנאים[5].
ועוד יל"ע, שלפי המסקנה בגמ' שמדובר על "צרורות", לכאורה אינו מדוייק לומר "יש מהן כך ויש מהן כך" שמדובר רק על מקרה אחד (צרורות), מתוך אב אחד (רגל), דהיינו שגם ברגל בדרך כלל תולדותיו "כיוצא בהן". ולפי זה לא מובן לכאורה לומר אמירה כללית "יש מהן כך ויש מהן כך", בלשון רבים, בשעה שכמעט כולן חוץ מאחת[6] דינן "כיוצא בהן"[7].
♦

שני תירוצי התוספי תוספות לרא"ש על השאלה השניה

בשטמ"ק הביא בשם תוספי תוס' לרא"ש[8] שני תירוצים מדוע רב פפא אמר "יש מהם לאו כיוצא בהם" כשמדובר רק על צרורות דרגל.
וז"ל השטמ"ק:
"אמר רב פפא יש מהם וכו'. נראה לי הא דלא קאמר 'כולהו כיוצא בהן, לבד מצרורות דרגל', משום דכשנשאלה שאלה בבית המדרש אם תולדותיהם כיוצא בהם או לא השיב רב פפא יש מהם וכו', והיה סבור למצוא תולדות שאינן דומין לאבות מלבד צרורות דרגל, דההיא פשיטא דמשנה היא לקמן בפרק כיצד, ונשא ונתן בכל התולדות אם ימצא אחת מהם שאינה כיוצא באב כי היכי דשקיל וטרי תלמודא, ולא מצא אלא תולדה דרגל.
ומצאתי כתוב בשם ה"ר יונה דלהכי קאמר 'יש מהם לאו כיוצא בהן' משום דשלושה אבות שנאמרו בשור צרורות דכולהו לאו כיוצא בהן, כדתניא לקמן בפרק כיצד וצרורות משלמין חצי נזק, וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם חצי נזק והיינו צרורות דשן, וצרורות דקרן מועדת נמי כגון צרורות מחמת ביעוט, ובתם מיבעיא ליה אם יש שנוי בצרורות לרביע נזק לרב אשי בפרק כיצד. והא דקאמר 'כי קאמר רב פפא אתולדה דרגל' משום דתולדה דרגל שכיחא טפי משאר לפי שיטתיה הולכת. ע"כ תוספי תוספות להרא"ש ז"ל".
א"כ לפי התירוץ הראשון מתחדש שכל מהלך הגמרא בחיפוש אחר "לאו כיוצא בהם" הם דברי רב פפא, שהיה סבור שיש עוד מלבד צרורות דרגל. ולכאורה לפי פשט הלשון בסוגייתנו לא משמע שרב פפא הוא המחפש, אלא הגמרא מנסה להבין את כוונת דבריו[9].
ולפי התירוץ השני מתחדש שלשון הגמרא במסקנה "כי קאמר רב פפא אתולדה דרגל" לאו דוקא הוא, אלא הוא הדין תולדה דשן או קרן[10].
♦

הצעה: רב פפא רצה לחדד התלמידים

כתב הרמב"ם: "ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם, כדי לחדדן וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים" (הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ו). וכתב בהגהות מיימוניות שם שמקור דברי הרמב"ם בדברי הגמ' בכמה מקומות שרבה אמר כל מיני דברים לא נכונים לפני אביי תלמידו, "לחדודי לאביי"[11]. ובכמה מקומות בחז"ל[12]: "לחדד את התלמידים"[13]. וע"ע מה שציינו בזה בעבודת המלך ובקובץ על יד על הרמב"ם שם.
ולפי זה נראה[14] שרב פפא לא רצה מיד לגלותם האמת, אלא אמר דבריו בדרך סתומה כחידה בשבילם, כדי שתלמידיו יעמלו בתורה ויבינו בדעתם לאיזה דבר התכוון[15], וגם אמר בלשון רבים "יש מהם", כדי "להטעותן" כדברי הרמב"ם, ודוק.
ובכמה מקומות בש"ס[16] נמצא שתלמידים שאלו את רבם למה התכוון בדבר מסויים שאמר, ולא רצה לגלות להם, אלא אמר להם "לכי תשכח", ואכן "נפק דק אשכח". ובמכות טז, א לגבי לאו הניתק לעשה אמר רבי יוחנן "אין לנו אלא זאת ועוד אחרת. א"ל ר' אלעזר: היכא, א"ל: לכי תשכח. נפק דק ואשכח". והיינו שאמר באופן כזה "זאת ועוד אחרת" כדי לחדדם ויעמלו ויחפשו. וכהאי גוונא נראה לבאר בסוגיה דידן בב"ק בדברי רב פפא "יש מהם כיוצא בהם".
♦

הבנת סוף הסוגיה לפי הנ"ל

אם הדברים נכונים, אפשר לבאר בזה גם את סוף הסוגיה שם.
וז"ל: "וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל. רגל, הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל, בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה. ואמאי קרי לה תולדה דרגל, לשלם מן העלייה. והא מבעיא בעי רבא, דבעי רבא: חצי נזק צרורות, מגופו משלם או מן העלייה משלם! לרבא מבעיא ליה, לרב פפא פשיטא ליה. לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל, לפוטרה ברה"ר".
וכבר תמה בזה בחידושי הרשב"א ושאר מפרשים[17], מנא לן לגמרא מה סובר רב פפא, ומנין לקבוע שלשיטתו משלם מהעליה, ואולי הוא סובר כרבא שהסתפק בזה וצרורות תולדה דרגל מפני שפטור ברה"ר. וכתבו חלק מהמפרשים שקבלה היתה בידם כך, ראה במהרש"א.
ולדברינו לעיל נראה להציע, שאחרי שהתלמידים בבית המדרש עמלו ולא הצליחו להגיע למה התכוון רבם, רב פפא בעצמו פשט להם את כוונתו, למה התכוון ב"לאו כיוצא בהם" ומדוע קרא כך (רק בגלל חצי נזק, אבל כן משלם מהעליה ופטור ברה"ר, כנזקי רגל), ודוק.
ולפי זה גם יובן יותר מדוע בתחילת הסוגיה כשדנו בנזקי רגל לא חשבו על הרעיון של "צרורות" שהוא "לאו כיוצא בו", ורק בסוף הסוגיה חזרו לזה[18]. ואפ"ל שאה"נ התלמידים לא מצאו, ורב פפא לבסוף גילה להם את כוונתו, ודוק.
וגם יובן גם אולי ליישב תמיהת תוס' רבינו פרץ (שם ג, ב), מה קמ"ל רב פפא בדבריו, הרי דין צרורות ידוע כבר במשנה וכו'. ולמבואר כאן אה"נ רב פפא לא בא לומר חידוש, אלא אמר דבריו בדרך חידוד לתלמידיו, ודוק.
♦ ♦ ♦