מעשי למלך[2]
חידושי רמב"ם להגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים [האדר"ת]
סימנים קנא - קנג
סימן קנא
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה. [רוצח ט, ו].הרמב"ם [רוצח פ"ט ה"ו] לא כתב שינויא דב"ב כ"ג, ב', דאיירי ביושבת בין ההרים[3], ונראה דתוס' שם [ד"ה ביושבת] הקשו דא"כ קשה מב"ק, פ"ב, ב', דאמר שם דירושלים אין מביאה עגלה ערופה דכ' עריך כו'[4], ותיפוק ליה דשם הויא רוב ע'[5] ע"ש, ומתוך זה מוכח דסיתמא דגמ' שם לא ס"ל (תורץ) [תירוץ] הגמ' דכאן, דאיירי ביושבת בין ההרים, וק"ל.
♦
סימן קנב
מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמטה שיד הכל שוה, צריך לציינו בקוזזות אדמה כדי שיכירו בו ולא יאכלו ממנו עד שיפדו. ואם היה בתוך שני ערלה מציינין אותו בחרסים כדי שיפרשו ממנו, שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפררו, שאיסור ערלה חמור הוא שהיא אסורה בהנייה. והצנועין היו מניחין את המעות בשנת שמטה ואומרין כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו, שהרי אי אפשר לפדותו במחובר כמו שביארנו. [מעשר שני ט, ז].הרמב"ם [מעשר שני פ"ט ה"ז] פסק כצנועין דב"ק ס"ט, א', ופסק נמי [ערכין פ"ו הכ"ד] כר' יוחנן[6], וע' בכ"מ מה שהביא מרמב"ן שהקשה [...][7] דסתרי אהדדי. ונראה, דהגמ' מסיק לשם לעולם כל הנלקט, והקשה רש"י [ד"ה ר' יוחנן סתמא] דא"כ ק' דר' יהודה אדר' יהודה ותי' דטעמיה לאו משום ברירה רק משום שמא יבקע הנוד, אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק רפ"(א)[ז] ממעשר דטבול מה"ת [לא מהני בו ברירה], וכ' הכ"מ דהוא כמסקנת הגמ' בביצה ל"ז, ב', דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן, דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, א"כ יסבור הרמב"ם דפלוגתייהו בברירה, ולא בבקיעת הנוד כמש"כ רש"י, וא"כ הדרא קו' רש"י לדוכתיה, דליכא למימר כל הנלקט דק' דר' יוחנן אדר' יוחנן, אלא ודאי ליתא לדר' יוחנן דצנועין אמרו דבר אחד וכל המתלקט קאמר, וא"ש בס"ד.
♦
סימן קנג
הרמב"ם השמיט הא דדרשו בחולין י"א, א', ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה, ונראה טעמו דק"ל קו' הרב הגדול ר' יעקב מאיר נ"י מפה, בסנהדרין ד', א', דקאמר אקרא חֵלב אמרת יש אם למקרא, וקשה איך ס"ד דנקרא חֵלב* הא בעינן שריפתה כשהיא שלימה, ואי דאסור לבשל בשר בחֵלב א"כ איך ישרף כשהיא שלימה הלא עובר משום בישול בשר בחלב, וא"כ א"ש, שי"ל דהאי ברייתא ע"כ ל'א ס"ל זה הדרש ולכן השמיטו. וע' מל"מ פ"ד מפרה ה"[יב] מ"ש[8], ולפמ"ש לק"מ ודו"ק. ויותר נ"ל שמשום האי משנה דקתני בהדיא נתחה מוכח דליתא להאי ברייתא, ולכן י"ל של'א ס"ל להרמב"ם מפ'ני ז'ה ול'א ס"ל כתי' המל"מ, ובאמת קו' ר' יעקב מאיר הנ"ל י'ש ל'יישב לפמ"ש רש"י שם שלימה שלא ינתחנה, א"כ חזינן דדווקא אשלא ינתחנה קפיד קרא, וא"כ יכול להיות שבאמת בשעה ששורפין הפרה לוקחין הימנה כל החלב ושלמה ג"כ מיקרי, וק"ל.* הגה"ה. וא"א הגנ"י השיב לו דבאמת כמו דממעטינן עתה חָלב שחוטה כן נמעט ג"כ חֵלב שחוטה דמותר, וא"כ א"ש דלק"מ מפרה, ועפ"ז יש מקום לתרץ קו' הגרע"א זצ"ל על תוס' סנהדרין שם ע"ב ד"ה דרך בישול, דדווקא דרך בישול הוא דאסור לאפוקי חֵלב דבלא"ה אסור, והקשה ע"ז דהא בחלב דקרא שומן בכלל ושומן אינו אסור בלא"ה, ולפמ"ש א"ש דהרי ג"כ אסור משום א'בר מ'ן ה'חי ושפיר דכתב? התוס', ודו"ק – זהו דברי אמ"ו הגנ"י. ול"נ ליישב עוד תירוצים על קו' הנ"ל, דבלא"ה ק"ל איך נקרא חֵלב, דא"כ למה לי ג"פ לא תבשל חד לאיסור אכילה אי קרינן חֵלב הרי כבר אסור באכילה, וא"כ ל"ל לא תבשל הג' (ואף שי"ל בזה דרך אחר דכ"ז צריך למ"ד יש אם למקרא, אבל ר' ישמעאל לשיטתו דס"ל יש אם למסורת), ובזה הקו' א"ש א' בירך חברתה, דלהכי איצטריך קרא אחר דכתיב פרה אדומה וא"כ כבר נדע דלא קרינן חֵלב מכח קו' תו' הנ"ל, א"כ שפיר צריך פעם ג' לא תבשל לאסור באכילה, וק"ל.
עוד נראה באמת דלק"מ דמצוה שאני דהתם המצוה בכך, וע' תוס' מנחות מ"ה, א', ד"ה סד"א, ומוכח שם דר' יוחנן ס"ל דשאני מליקה דמצותו בכך, ע"ש, דלכך אמר ר' יוחנן אליהו עתיד לדורשה, וא"כ שפיר פריך ראב"י כאן על ר' יוחנן, דאמר שם דיש אם למקרא בשיטה נאמרה ובאמת יש אם למסורת, דהרי אקרא חֵלב ול"ל דאין אני יכול למיקרי חלב דיקשה מפרה אדומה, דהרי ר' י'וחנן לשיטתו ס"ל דשאני התם דמצוה בכך, וא"כ עכצ"ל דילפינן מכח יש אם למקרא וא"כ שפיר ק', ודע דכה"ג פריך הגמ' בכריתות י"ד א', שאני התם דהכשירו דיוה"כ בכך. ובמש"כ יש מקום לומר ליישב קו' התוס' לשם יעו"ש[9] [ולכאורה תליא בהך דאיפליגו ב"ש וב"ה במתוך בביצה י"ב א', וצ"ע].
וע' תשו' שאילות שמואל סי' [מ"ג בסופו וסי' ע'] שנשאל בר"ה כ"ה א' דגזר ר"ג על ר' יהושע שיבוא במקלו ותרמילו ביוה"כ שחל בחשבונו, ולדעת רפרם קשה וכי לא מצא דבר דהויא דאורייתא, והלא לדידי' אין עירוב והוצאה ליוה"כ, ולכאורה נראה דר' יהושע יסבור כר"ע תלמידו בסוטה כ"ז ב'[10] דתחומין דאורייתא, ועי' במשנה, שדקדק לומר שתבא ליבנה מקום ר"ג, ומקום ר' יהושע הוא בפקיעין עי' סנהדרין [ל"ב ב'] [ומה שאמרו אח"כ אחר ר' יהושע לגולה, עי' בהגהת הרי"ב והגר"א שהגיהו ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, ואמ"ו הגנ"י אמר בזה דהוא נמשך אקודם שאמר אחר ר"י בן בתירא לנציבין וע"ז אמרו אחר ר' י'הושע ר"ל אחר ר' יהושע בן בתירא ע' תענית ד', א'[11], דג"כ נזכר סתמא ר' יהושע והכוונה על ר"י בן בתירא, וא"ש ודפח"ח ושפת"י] ואפ"ל שהי' ג"כ ביניהם י"ב מיל דלכ"ע דאורייתא, ואף דביו"ט גם י"ב מ'יל דרבנן עכ"פ הרי יוה"כ כשבת, דאין בינו לשבת אלא שזה זדונו כו' ועיין מגילה ז', ב'[12], ואמ"ו הגנ"י אמר שי"ל שזה בעיית הגמ' [שם] מי מיצר, די"ל ר"ע מיצר משום דלשיטתו דתחומין דאורייתא הי' מיצר למה לא גזר עליו במילי דרבנן, ולדעתי הקלושה י"ל בזה שז"ש ר' יהושע עקיבא נחמתני נחמתני בכפל לשון, שר"ל נחמתני למ"ד תחומין דרבנן נחמתני אפילו אי נימא דאורייתא [ובאותו ענין, ע' בהגהת ר' הירש חיות מה שהקשה ע"ד הרמב"ן שכ' דאפי' על שמאל שהוא ימין מדצוה ר"ג על ר"י לבא כו', והקשה עליו [...][13] רק בקידוש החודש דכ' אתם, ולק"מ דהא ר' יהושע לא ידע הא דאתם ומ"מ הלך, ודו"ק], עוד נראה דל"א אין עירוב והוצאה ליוה"כ רק בזמן הבית, דאיכא שעיר המשתלח, אבל עתה בעוה"ר שאין לנו שעיר המשתלח אפ"ל דגם רפרם יודה דיש עירוב והוצאה[14], ויתיישב בזה ג"כ קו' הגאון בטורי אבן במגילה ז', ב', שהקשה מהא דאין בין על דעת רפרם, די"ל דמתני' בזה"ז קמיירי דגם רפרם מודה דיש עירוב והוצאה, ואין קפידא דקתני אלא שזה זדונו בסקילה וזה בהיכרת, ודו"ק ואכמ"ל יותר ודו"ק, ובזה אפ"ל ג"כ הכא דאף דהייתי למד מפרה אדומה דמותר לבשל חֵלב עכ"פ עתה אפשר שאסור וע"ז אמרו דיש אם למקרא ודוחק, ועוד יש להאריך בענין זה אך כבר יצאתי מכוונת הקונטרס והאריכות בזה א"צ כאן ודי בכ"ז לצעיר כמוני. (ע"כ ההגה"ה).
♦ ♦ ♦