מעשי למלך - חידושי רמב״ם להגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, סימנים קנד א-ב

הערות שוליים

1. ↑ *) כתב היד נמסר למערכת באדיבותו הרבה של הרב מנשה לוינגר הי"ו. נעתק ונערך בס"ד ע"י הרב עמוס חדד.
2. ↑ . עיין לעיל בסימן קנב [נדפס בגיליון הקודם] מש"כ עוד בזה.
3. ↑ . זה לשון הרמב"ם שם: "הגוזל את חבירו, ולא נתייאשו הבעלים, שניהם אינן יכולין להקדיש, זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו, וכן כל כיוצא בזה".
4. ↑ . סוכה כג: יומא נה: עירובין לו: מעילה כב. חולין יד. ועוד. וזה לשון המשנה: "הלוקח יין מבין הכותים, אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה, ועשרה מעשר, ותשעה מעשר שני, מחל ושותה".
5. ↑ . שם סט: בהו"א, דגרסי' לר' יוחנן במתניתין דצנועין 'כל המתלקט' בלשון עתיד, ומוכח שיש ברירה, דבשעת חילול עדיין לא נודע על מה יחול החילול, ומייתי הגמרא להקשות דר' יוחנן לית ליה ברירה. ולכאורה שם מתנה בפירוש ולכן יש ברירה, מה שאין כן במקום אחר.
6. ↑ . המהרש"א הקשה כן, וציין לתוס' בגיטין (כה: ד"ה בדברי) שיישבו זאת. וזה לשון התוס' שם: "הוה מצי לחלק כדפירשנו, אלא דניחא ליה למימר לעולם 'כל הנלקט' כדקתני במתניתין, וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך. ועוד, דאי הוה משני הכי, אכתי הוה קשיא ליה אידך דרבי יוחנן" וכו', עיי"ש בדבריהם.
7. ↑ . זה לשונו: "היה [הכהן גדול] יודע עדות, אינו חייב להעיד, ואפילו בבית דין הגדול, שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד. ואם היתה עדות למלך ישראל, הרי זה הולך בבית דין הגדול ומעיד לו". עכ"ל.
8. ↑ . שאמר רב יוסף שכהן גדול מחוייב להעיד למלך.
9. ↑ . דמיירי בבן מלך שנידון בסנהדרין בשעה שהמלך יושב שם. וזה לשון הגמרא שם: "[כהן גדול] מעיד ומעידין אותו. מעיד, והתניא, 'והתעלמת' פעמים שאתה מתעלם... [והכי נמי, זילותא הוא לגבי כהן גדול, ליתי לאסהודי לבעל דין - רש"י] אמר רב יוסף, מעיד למלך [שהיה מלך בעל דין, וכהן גדול יודע לו עדות - רש"י]. והתנן, לא דן ולא דנין אותו [ומאי סהדותא בעי - רש"י]. ...אלא אמר רבי זירא, מעיד לבן מלך. בן מלך הדיוט הוא [והדר קושיין לדוכתא, דאיכא זילותא לכהן גדול - רש"י]. אלא, מעיד בפני המלך [שהמלך יושב ודן בסנהדרין - רש"י]. והא אין מושיבין מלך בסנהדרין. משום יקרא דכהן גדול [דידע בסהדותא לבריה - רש"י]. אתא [מלך - רש"י] ויתיב, מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל ומעיינינא ליה אנן בדיניה". עכ"ל הגמרא בשילוב תורף דברי רש"י.
10. ↑ . שהקשתה על רב יוסף מדברי המשנה דמלך לא נידון ולמאי בעי עדות, ומדוע כתב הרמב"ם שכהן גדול מעיד למלך.
11. ↑ . כמבואר בגמרא (שם יט.), שרק במלך ממלכי ישראל 'לא דן ולא דנין אותו', אבל במלך ממלכי בית דוד דן ודנין אותו. וזה לשון הגמרא שם: "אמר רב יוסף, לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד, דן ודנין אותן, דכתיב 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט'". עכ"ל הגמרא.
12. ↑ . בתוספות מבואר דהואיל ובריש מתניתין נקט התנא לא דן ולא דנין, דמיירי במלכי ישראל, מסתמא גם הסיפא, דכהן גדול מעיד ומוקי לה רב יוסף דמעיד למלך, מיירי במלכי ישראל.
13. ↑ . היינו 'ואילך'.
14. ↑ . כמבואר בגמרא (סנהדרין יט.), שגזרו במלכי ישראל משום מעשה שהיה עם שמעון בן שטח וינאי המלך. וזה לשון הגמרא שם: "מלכי ישראל, מאי טעמא לא. משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא, קטל נפשא. אמר להו שמעון בן שטח לחכמים, תנו עיניכם בו, ונדוננו [ולא תחניפו, ולא תשאו פניו - רש"י]. שלחו ליה, עבדך קטל נפשא. שדריה להו. שלחו ליה, תא אנת נמי להכא, 'והועד בבעליו' (שמות כא כט), אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך [שעבדך הרג את הנפש - רש"י]. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב' וגו' (דברים יט יז). אמר לו, לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה [שמעון בן שטח] לימינו [לידע אם יאמרו כמותו - רש"י], כבשו פניהם בקרקע [שהיו יראין ממנו - רש"י]. נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח, בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות [הקדוש ברוך הוא - רש"י.] ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו. באותה שעה אמרו, מלך, לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו". עכ"ל הגמרא בשילוב תורף דברי רש"י.
15. ↑ . ראה לעיל הערה 8 לשון הגמרא.
16. ↑ . ראה לעיל הערה 13 לשון הגמרא.