בעניין רה"ר דאורייתא, אי בעינן ס' ריבוא
ידועה מחלוקת הראשונים אי בעינן ברה"ר ס' ריבוא או לא, עי' בטוש"ע וב"י או"ח סי' שמ"ה ס"ז ובביאור הלכה שם, ומי יעיז להכניס ראשו בין ההרים, אך מ"מ רציתי להעיר קצת על המשמעות הפשוטה בכמה מקומות שאי"צ לתנאי זה [עי' גם בביאור הלכה שם, שניסה קצת להוכיח לאיסור].♦
א. הוכחות שבעבר היה מצוי רה"ר דאורייתא
והנה כתבו הפוסקים שהיום (דהיינו בזמנם) אין לנו עיר כזו שיש בה ס' ריבוא אם לא אחת בעולם [גם בזמנינו אנו אי"ז מצוי כ"כ, ובפרט לא שייך שיעברו בה ס' ריבוא בכל יום, ועי' משנ"ב סקכ"ד שכתב שאי"צ שיעברו בכל יום, דלא כלשון השו"ע, ועי' משנה הלכות (ח"ח סע"א ד"ה אלא נראה) ובמה שדחה האגר"מ את דבריו].אכן, מבואר בפוסקים שבעבר כן היתה רה"ר, שהרי כתב בשו"ע סי' ש"ג סי"ח בשם י"א שמה שגזרו חז"ל על הנשים שלא יתקשטו זה היה רק בזמנם, שהיתה להם רה"ר[2], וגם מה שגזרו על הכרמלית מפני שהיא דומה לרה"ר [עירובין סז: ורש"י שם ד"ה והם] ועל המבואות שמא יוציא לרה"ר [ריש עירובין ורש"י ד"ה מבוי ורבינו יונתן שם], לכאו' זה ג"כ מחמת שרה"ר היתה מצויה אצלם [וגזירה זו לכאו' קדומה, ואולי היא תקנת שלמה, עי' עירובין כא:]. וכן מבואר במסכת עירובין על הרבה ערים שהיו רה"ר דאורייתא, כגון ירושלים ומחוזא (ו:), גם מבואר שם שלנהרדעא היה גדר רה"ר ולכן נתנו בה דלתות [שאי"ז אלא במפולש לרה"ר ולא במפולש לבקעה, כדאיתא בז.], ובנט. איתא על עיר של יחיד ונעשית של רבים וכו', ופרש"י שנתיישבו בה ס' ריבוא [לשיטתו דבעינן ס' רבוא], ומבואר שם בגמ' דוגמאות רבות של ערים שדנו לגביהן האם צריכות שיור, אלמא שיש שם או שהיו שם ס' רבוא, ואלו הן דיסקרתא דריש גלותא, ודיסקרתא דמחוזא (נט.), מתא דבי ר"ח (נט:), קקונאה ומחוזא ופומבדיתא (ס.)[3], וכן משמע בירמיה י"ז כ"ב, שאסר להוציא משא ביום השבת, וכן בסוף נחמיה, ומבואר שבעבר ודאי שהיה רה"ר. ולשיטות הנ"ל צ"ל שהיו עוברים בה ס' ריבוא (וי"א בכל יום) אך נבוא להוכיח שמעולם לא היו מצויות ערים כאלו, ובודאי לא בארץ ישראל, שהיו עוברים בהן ס' ריבוא, ובודאי שלא בכל יום, ולפ"ז עלינו לומר דלרה"ר דאורייתא לא בעינן ס' ריבוא.
♦
ב. למספר בנ"י לדורותם
הנה כשעמ"י נכנסו לארץ היו ס' רבוא [שש מאות אלף], ככתוב בתורת משה ריש פרשת פנחס [ובהוספת נשים וילדים[4] נמצא לכל היותר כשני מיליון], והם התחלקו לי"ב שבטים (השבט הגדול היה של יהודה - 76.500, ועם נשים וילדים כ-200.000), וכל שבט ושבט התיישבו במספר רב של ערים [עיין לקמן], נמצא שלא הייתה אפי' עיר אחת שהייתה בה רה"ר דאו'. והנה לקראת סוף תקופת השופטים [כשלוש מאות חמישים שנה לאחר שנכנסו לארץ], במעשה פילגש בגבעה, מבואר בספר שופטים פרק כ' שכל עם ישראל הגברים היו כמ' רבוא[5], ובני בנימין כעשרים ושש אלף[6]. למספר בנ"י בין הזמנים הללו לא מצאתי כעת ראיה, אך אין סיבה מיוחדת לומר שבינתיים גדלו ישראל עד אין מספר ושוב חסרו כ"כ[7], וגם ממה שיובא מספרם בדורות שלאחר מכן משמע שלא היתה דרכם להתרבות כ"כ. בתחילת מלכות שאול [כמה עשרות שנים לאחר הנ"ל] מבואר בשמואל (א, י"א ח') שהיו בנ"י שלוש מאות ושלשים אלף[8], ובתחילת ימי דוד בשמואל ב (ריש פרק ו) "ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף" [בחורים היינו צעירים, ולא נודע גילם המדויק (והטעם שהביא דווקא את הבחורים, כי רצה שירקדו לפני הארון, אברבנאל שם)], ובסוף ימי דוד, כשמנה את העם, מבואר בשמואל ב, כ"ד ט', ובדברי הימים א, כ"א ה', ובמפרשים, שלא היו הגברים אלא כמיליון וס' ריבוא [ואיש יהודה חמש מאות אלף, ועם נשים וילדים לכל היותר מיליון וחצי בעשרות ערים, א"כ יתכן לומר שבירושלים היו ס' ריבוא, אך בכל ערי ישראל ודאי לא נמצא רה"ר], ומספר הלווים מבן שלשים שנה ומעלה בימי שלמה שלושים ושמונה אלף איש, כמבואר בדברי הימים א, כ"ג ג' [ועם צעירים ונשים לכל היותר מאה חמישים אלף], ובראשית ימי רחבעם אסף מכל איש יהודה ובנימין מאה שמונים אלף איש להילחם בירבעם[9], בדברי הימים ב, י"ג ג', מסופר על המלחמה בין אביה לירבעם, שלאביה (יהודה ובנימין) היו 400.000 לוחמים ולירבעם (י' שבטים) 800.000 [ונהרגו 500.000 מבנ"י], אם כי לא מפורש שכולם הגיעו למלחמה, בימי אחאב כתוב במלכים א, פרק כ' ט"ו: "ויפקד את נערי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים" [ופרש"י: "אומר אני הם שאמר עליהם כל הברכים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים (מלכים א' י"ט)", וע"ש באברבנאל דמשמע שהם לא היו כל בנ"י], בימי אמציהו מבואר בדברי הימים ב, כ"ה ה', שהיו יהודה ובנימין גם יחד מבן כ' שנה ומעלה שלוש מאות אלף[10].אמנם, זאת ראיתי בדברי הימים ב', י"ז י"ט, שהיו ליהושפט שבע מאות שמונים אלף חיילים מיהודה ועוד שלוש מאות שמונים אלף מבנימין, "אלה המשרתים את המלך מלבד אשר נתן המלך בערי המבצר בערי יהודה", וקצת משמע שם שכל החיילים היו בירושלים וזה בהחלט ריבוי גדול ועוד יש להוסיף על אלה נשים וילדים, אמנם כ"ז בירושלים ולא בשאר ערי יהודה, וכל הנ"ל בבית ראשון. ובבית שני, כשעלו בימי עזרא לא היו אלא ד' ריבוא, כמבואר בעזרא ב' ס"ד[11], וגם בהמשך לא מסתבר שגדלו יותר מאשר בבית ראשון, וכ"ה להדיא בב"מ (כח.) שבבית שני היו ישראל מועטים ביחס לבית ראשון [ובבית שני ודאי שהיה להם רה"ר דאו', שככל הנראה אז גזרו חלק מהגזירות דלעיל][12].
הנה הוברר שבנ"י מעולם לא היו רבים כ"כ כדי שיהיה בהם ס' רבוא בשבט אחד [חוץ מבני יהודה, וגם הם ישבו בערים רבות, אך אכתי אפשר שהיו רבים בירושלים, ומ"מ מסתבר שזה רק לאחר שנבחרה ירושלים והתקבצו רבים סביב המלך, אך קודם לכן לא הייתה שום ייחודיות לירושלים וגם לא היה מלך בישראל שיתקבצו דוקא סביבו], וחידוש יהיה לומר שלא היה להם כלל רה"ר דאו' במשך כל השנים הללו, וכבר הוכחנו לעיל שבעבר רשות הרבים היתה מצויה.
♦
ג. למספר העמים והערים בעבר
עוד אבואה להוכיח מהכתובים ומחז"ל שבכלל גודל האוכלוסייה בעת הקדמונית היה מועט טובא ביחס להיום, וכן צורת ההתיישבות בערים היתה מועטת הרבה מס' ריבוא וספק רב אם היה בעולם כולו עיר אחת שהיה בה ס' ריבוא.א. הלא נודע שנינוה היתה עיר גדולה לאלקים [יונה ג' ג', ובראשית י' י"ב, והיא מובאת גם בפוסקים כדוגמה לעיר גדולה עשו"ע או"ח ת"ח ב'] וכמה היו בה, מבואר בסוף יונה הרבה מי"ב ריבוא, הראית שעיר גדולה היא של מאה עשרים אלף איש, וזו ראיה שאין עליה תשובה.
ב. והנה עם ישראל הרגו במדין את כל הזכרים וכל אשה שראויה למשכב, כמש"כ רש"י דהיינו מגיל ג' שנים, והנשים ששבו היו שלשים ושנים אלף, ככתוב בבמדבר ל"א ל"ה, ואם נכפיל זאת בעשר נגיע לס"ו ריבוא נשים וביחד עם גברים זה בערך מליון ומאתים אלף שישבו בערים רבות כדרך המדינות, כי זה היה גודל של מדינה בימים ההם [אם כי לא כתוב שמדין הייתה מדינה גדולה].
ג. ועתה נוכיח מבנ"י עצמם: הנה בכניסתם לארץ היו כס' ריבוא גברים מעל כ' שנה, ובצירוף נשים וילדים יהיה לכל היותר כשני מיליון, והם התחלקו לי"ב שבטים, וכל שבט ושבט ישב בערים רבות.
יעוי' בבמדבר ל"ב ל"ד: "ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה". הרי שבני גד, שהיו ארבעים אלף וחמש מאות [במדבר כ"ו י"ח], בנו לעצמם שמונה ערים, ובני ראובן, שהיו שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים [שם פסוק ז'], בנו שש ערים [ממוצע של 6000 גברים לעיר], ובספר יהושע פרק ט"ו מבואר שבני יהודה, שהיו בסוף תקופת משה שבעים ושש מאות אלף וחמש מאות, התיישבו בכמאה ערים[13], וע"ש ביהושע פרק י"ט עוד שבטים שהתיישבו במספר רב של ערים.
ד. והלווים, שלא היו רבים, קיבלו ארבעים ושמונה עיר, ככתוב בבמדבר ל"ה ז' וביהושע כ"א ל"ט [וערי הלווים היו בינוניות לא גדולות ולא קטנות כדאיתא במכות י.].
ה. ובעליית עזרא היו ד' ריבוא בקירוב [עזרא ב' ס"ד], והתיישבו בכל הארץ ככתוב בעזרא ב' ע' ובנחמיה ז' ע"ב וכך מפורש בב"מ כח.
ו. עי' בגמ' עירובין נו: ובתוד"ה משכחת, שמבואר שם שעיר שהיא אלף אמה על אלף אמה [חצי קילומטר על חצי קילומטר] היא עיר בינונית ואילו עיר שהיא ח' אלפים אמה על ח' אלפים אמה היא עיר גדולה, והיום חצי קילומטר זה בקושי שכונה, ועיר של ארבע קילומטר זה עיר קטנה, ואין בה ס' ריבוא[14].
והרי כתבו הפוס' דהאידנא אין לנו רה"ר [אך בזמן חז"ל כן היה], וכך נמשך הדבר במשך מאות רבות של שנים עד ימינו אנו, שמערבים כמעט כל מקום בארץ, והמתבונן במה שהובא לעיל, שצורת ההתיישבות הקדמונית לא הייתה באופן מרובה אלא אדרבה באופן מועט יותר מאשר היום[15], בין יבין שלא רק בזמן הפוס' לא היו ס' רבוא בעיר אחת, אלא גם בזמן חז"ל לא היה כדבר הזה [גם מבחינה מחקרית הדבר ברור שלא היו כלל ערים גדולות כ"כ, למשל ירושלים שבתוך החומות הייתה קטנה טובא, וודאי שלא נכנסו בה ס' רבוא].
והמתבונן יבין שהראיה הגדולה מכל היא לא ממה שנמצא כתוב, אלא ממה שלא נמצא בכל הנביא מספרים של בנ"י או של אוה"ע במלחמות מספרים גדולים כ"כ [למשל במלחמת העולם השניה נהרגו ששה מיליון יהודים ועשרות מיליוני גויים], והסיבה היא כי באמת לא היו אז אנשים רבים כ"כ.
♦
ד. למשמעות הלשון ככוכבי השמים וכחול הים
עוד ניתן ללמוד על גודל האוכלוסייה בעמים מלשונות התורה בתארה עם רב, שמתוך הדברים מתבאר שהעם לא היה רב כלל וכלל ביחס להיום, דהנה כ' בתורה דברים (א' י'; י' כ"ב) "ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", ולא היו אז אלא ס' ריבוא[16] [ואמנם ברש"י שם כתוב: "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא ששים ריבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים", אך ודאי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו], וכן בבמדבר (כ"ג י') אומר בלעם "מי מנה עפר יעקב" וכוונתו לריבוי מניינם כמו שפי' התרגום, האבן עזרא והרמב"ן [וכך משמע בבמדבר רבה ב' י"ב], ובימי דוד איתא בשמואל ב, י"ז י"א שהיו אנשי המלחמה בישראל כחול שעל הים לרוב, ובשמואל (ב, כ"ד) ודברי הימים (א, כ"א) ובמפרשים איתא שלא היו הגברים אלא כמיליון וס' ריבוא, ובזמן שלמה [משמע בתחילת מלכותו] כ' במלכים (א, ד' כ') שבנ"י היו כחול הים, והרי בסוף ימי דוד לא היו אלא כימליון וס' רבוא, והרי לא הולידו ו' בכרס אחד, ובשופטים (ז' י"ב) גבי מלחמת גדעון במדין כתיב: “ומדין ועמלק וכל בני קדם נפלים בעמק כארבה לרב ולגמליהם אין מספר כחול שעל שפת הים לרב", ועוד שם (ח' י'): "וזבח וצלמנע בקרקר ומחניהם עמם כחמשת עשר אלף כל הנותרים מכל מחנה בני קדם והנפלים מאה ועשרים אלף איש שלף חרב", מוכח שכוונת הכתוב אין מספר כחול וכו' היינו מאה שלשים וחמש אלף, שזה היה המושג בימים ההם של עם רב, ובמלכים (א, כ' כ"ט-ל') משמע שהלשון "וארם מלאו את הארץ" "ההמון הגדול הזה" קאי על מאה עשרים ושבע אלף איש [ובמלכים (ב, י"ט ל"ה) משמע שחיל סנחריב היה גדול מאוד ולא מנה אלא מאה שמונים וחמשה אלף איש, אמנם באגדת חלק (סנה' צה:) אמרו דאיירי בראשי גייסות, וע"ש במהר"ל (חידושי אגדות) שחלק מדברי הגמ' שם אינם במוחש אלא אמורים כלפי הכח הרוחני].♦
ה. בצורת ואופן הדרכים בעבר
א. והנה אף אי נימא שהיתה איזו עיר שיש בה ס' ריבוא, הרי היא צריכה להיות עיר גדולה עד מאוד, שהרי נינוה שהיו בה י"ב ריבוא הייתה מהלך ג' ימים (יונה ג' ג'), וודאי שאין בני צד זה של העיר הולכים מהלך יום שלם לכיוון מרכז העיר אלא לעיתים נדירות [וודאי לא כל יום], והיאך יהיה לנו רחוב שעוברים בו ס' ריבוא.ב. הלא תראה כיום עיר גדולה, כגון ירושלים, שהדר בקצה אחד אינו מזדמן כמעט לקצה השני, וגם אם כן, זהו רק מחמת שיש מכוניות שמובילות אותו במהירות מקצה לקצה, וכי ס"ד שאדם ירכב על סוס או חמור במשך כמה שעות כל יום לקצה השני של העיר [ובפרט שפעם לא היו צריכים כלל להגיע לקצה השני של העיר כדי לקנות נעליים וכיו"ב ודו"ק].
ג. הנה רוחב רה"ר הוא ט"ז אמה, שזה כשמונה מטר, ופשוט שברחוב כזה צר לא יתכן שיעברו ס' ריבוא [וודאי שלא כל יום[17]].
♦
לסיכום
העולה מכל הנ"ל, שגדר רה"ר לכאורה אינו שעוברים בו ס' ריבוא, כי אם שיהיה רחבו ט"ז אמות. זאת, היות שכפי שביררנו במאמר זה, מעולם לא היה רחוב שעוברים בו ס' ריבוא, ובודאי שלא בכל יום, וזאת מג' טעמים:א. בנ"י מעולם לא היו רבים כ"כ.
ב. צורת הערים הייתה שיושבים בעיר אלפים בודדים ולא ס' רבוא.
ג. צרות הרחובות [שמונה מטר], והמרחק הגדול בין קצה העיר לקצה [ג' ימים], לא איפשרה מעבר של ס' ריבוא, וכך מלמדת המציאות כיום.
♦ ♦ ♦