הרב דוד טרייטל
בני ברק

דרך לימוד הפלפול 'גג על גג'

מאמרנו יעסוק בדרך הפלפול החריף המכונה 'גג על גג', אשר היתה נפוצה מאוד במאות השנים האחרונות, ובימינו דעך כמעט לגמרי הלימוד בסגנון זה.
נבאר מאין נוצרה, ומה מקורה, וסדר השתלשלותה והתפתחותה במשך הדורות, ואת הפולמוס שעוררה ואת הביקורת שנמתחה על דרך זו.
היות שכיום שורר בלבול על הבנת המונח 'דרך הפלפול', ויש המזהים דרך זו עם דרך החילוקים, ועל כן נקדים לבאר את ההבדל בין שיטת החילוקים ובין דרך הפלפול שעליה נסוב מאמרינו.
♦

ההבדלים בין ב' דרכי הפלפול

שיטת החילוקים מיוחסת לר' יעקב פולק (סביבות 1460–1470), מגדולי חכמי פולין שהביא מאשכנז את שיטת 'פלפול החילוקים'.[2] דרך זו כולל דרכים וכללים לקושיות ודיוקים מה להקשות ומה לדייק בלימוד הסוגיא. הידועים שבהם הם רעגינשפורגור נירנבערגיר אוישברענגיר, ועוד.
ונעתיק מדברי השל"ה שמתאר דרך לימוד זה:
'רק דבר זה הוא מצוה, ובו ידבקון ויהיה גם כן חידוד, דהיינו לתרץ בדרכים אמיתיים כל 'אויש ברענגר', וכל 'נירן בערגר', וכל 'רעגיר שפורגר', וכן בתוספות לקשר כל 'ואם תאמר' או 'תימה' שהוא בלא זאת. דברים כאלה הם בכלל תורת אמת, והם גם כן חידוד'.
בודאי מי שלומד דבר יום [ביומו], זמן ובין הזמנים, גמרא פירוש תוספות עם כל הדקדוקים, ובפרט דקדוקי רש"י, כי בכל דיבור ודיבור של רש"י יש בו נסתרים, עניינים מופלאים, כי חיבר החיבור שלו ברוח הקודש. צאו וראו ברש"י על התורה, שהקורא סובר שהוא קל, ראו במזרחי ובכל מפרשי דבריו ותמצאו נפלאות. ורש"י על הגמרא גם כן הוא [כך], כולם מרועה אחד נתנו. ואחר כך יעיין בגמרא פירוש תוספות, בקושיות ותירוצים, ואחר כך לתרץ כנזכר לעיל בדרכים אמיתיים (מסכת שבועות פרק נר מצוה).
הרי לנו תיאור של דרך החילוקים, ומבואר בדבריו שהם סוגי כללים על מנת לרדת לעמקם של דברי התלמוד באותו המקום, ובלי לקשרו עם מקומות אחרים.ב
ודרך הפלפול השני מהותו הוא קשירת סוגיא בסוגיא אחרת בחריפות, אע"פ שלכאורה אין שייכות לאחד עם השני, ומוצאים חוט המקשר בדרך כלשהי בין הסוגיות, והמרבה לעשות שרשרת של סוגיות שכל אחת תלויה שני והשני בשלישי וכן הלאה, הרי זה משובח.[3]
דרך זו נקראת בפי הלומדים 'גג על גג', ו'עוקר הרים וטחנן זה בזה', ומזה מסתעפת שיטת 'הלשיטתו', היינו לקשר דעות תנאים ואמוראים בסוגיות שונות שכולן הן לשיטתו של אותו תנא או אמורא. ודרך זו שונה בצורה מהותית משיטת החילוקים, שמוגבלת לסוגיא המקומית בלבד, אלא אדרבה מהותו הוא לעשות כל הש"ס ככדור אחד.[4]
♦

מקור ושורש דרך זו

דרך זה הופיע לראשונה סביב שנות ה' ת' (1640), ונתחדשה ע"י הדרשנים והמגידים לדרשות הקבועים שהיו מוסרים, שהחלו לקשר בין ופסוקי התורה ומדרשי חז"ל לבין סוגיות הש"ס ולתלותם במחלוקת תנאים וכדומה, וכך להסביר מדרשי פליאה, וכן מדרשים המביאים כמה נושאים שונים בקטע אחד, היו מוצאים רעיון מקשר ביניהם, ולשזור אחד בשני ושני בשלישי, בדרך הפלפול ובחריפות, ויש שחיבבו לעשות 'לשיטתו'[5]. וזה אכן השיג את מטרתו ועורר ענין רב וריתק את הציבור שומעי ומקשיבי הדרשות, ומהלך חדש זה התפשט במהירות ברחבי הקהילות, עד שדרשן שלא אמר דברי דרוש על דרך זו כמעט שלא היה לו שומעים. ואף הרבנים הוכרחו לדרוש אך בסגנון זה.
♦

ביקורת נגד דרך הפלפול

באותו הזמן שדרך לימוד זה החלה להתפרסם על פני תבל, היו מגדולי ישראל שיצאו נגדה בחריפות ושללו אותה מכל וכל.
הביקורת הראשונה שמצינו נגד שיטת פלפול זו, בדברי בן השל"ה הק' רבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ זצ"ל (ה'שנ"ב,– כ"ח בניסן ה'ת"ך) היוצא נגד כת דרשנים זו, בספרו וווי העמודים (עמוד התורה פרק ה):
'ואגב, באתי להודיע שגדלה התמיהה, בעיני יפלא, שיש כת מהדרשנים, שהעמידו דרשות שלהם על פי הפוסקים. בודאי, באם הוא מכוין הדברים להעמיד פשוטת המקרא או פשוטת המאמר על הדין ועל האמת, שסובל הפירוש, והשכל נותן, והמקום סובל דין הזה, אשרי לו ואשרי להשומעים אליו. וגם אנכי בשטתי תהלה לאל לעשות כן לפעמים, במקום שעין בעין יראה שהפשט סובל הדין הזה אליבא דהלכתא.
אמנם, חולי רעה ראיתי ושמעתי, שרבים מהדרשנים מראים בקיאותם ברבים, שלמדו טורים ופוסקים, ומעמידין הדין על מקום שלית ביה לא דין ולא דיין, בודאי הדין הוא לאמתו במקומו השייך לו. ברם, שלא במקומו, בודאי הוא כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והתורה חוגרת שק על לימוד הזה, ואומרת: בושני מדבריך זה, הס כי לא להזכיר, מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, הלא כל הארץ רחבת ידים לפניכם, תלמוד בבלי וירושלמי, ספרא, ספרי, מכילתא, רבות, תנחומא, שוחר טוב, פסיקתא, כולם מחדא מחתא מחתינהו, ושייכים לענין זה להעמיד היסוד עליהם, ולבנות עליהם בנין זקנים, וכי אין ראויין להשען עליהם כמו שעשו הקדמונים. על כן, מי לה' אלי, יעסוק בתורה לשמה, וידרוש לשם ה' לפרסם תורתו באמת וצדק, וה' יאמץ לבבו ויתן בו לב להבין האמת, ויורוני דרך האמתי'.
וכוונת דבריו נגד אלו שמערבים הלכות פסוקות וסוגיות הש"ס בפסוקי התורה, שהוא אחד מיסודות דרך הפלפול.
וביתר שאת יוצא נגדם הגאון ר' ברכיה בירך בן ר' יצחק אייזיק שפירא זצ"ל, בספרו זרע בירך שהו"ל בשנת תכ"ח, וכותב בהקדמתו:
ומכאן תוכחה לאלו הדרשנים שקרנים 'אשר מקרוב באו', שועלים קטנים מחבלים, חובלים בעצמם ובאים לשנות הענינים, וביררו לעצמם דרך לא סלולה, "לא דרכו בו הראשונים ולא שערום אבותינו"... מעשה חדודים חדודים, בחריפות של הבל ומבהילים הזמן שמחפשים בחיפוש נרות דוקא אחר איזה מאמר או מדרש שמסדר זה אחר זה הרבה ענינים והמה רחוקים בבחינתם זה מזה כרחוק מזרח ממערב... והמה מייגעים עצמם עד שמעלים הבל וקושרים נימא בנימא מדחי על דחי עד מאה דחיות ותולים הרים בשערה... ואומרים שהמחברים הראשונים בדרשתם לא השיגו ולא טעמו טעם תורה וטוב בעיניהם עולליהם מבציר הראשונים,
ומרוב תשוקתם בזה קראו ללימוד זה שם בארץ לימוד ווענדין כלומר מחברים דברים נפרדים מה שסותרים זה את זה לפי סברתם או שלא נסדרו יפה, וקושרים אותם בקשר בוגדים... צאו נא וראו כמה נתחבטו קדמונינו זלה"ה וקראו מר וצווחו ככרוכיא על לימוד החילוקים אשר המציאו מדורות שלפנינו... ועם כל זה חכמי הדורות אשר ראו המכשול הגדול המגיע מזה... נאספו חכמי הדור והתקינו תקנות על זה עד שנמאס בעיני כל ובטלוהו, ומכ"ש שראו לבטל לימוד שקר מוחלט כזה.
וכן רבנו ר' יאיר חיים בכרך, (ה'שצ"ח – א' בטבת ה'תס"ב) בשו"ת חוות יאיר סימן קכה מתקיף דרך לימוד זה שפשטה בזמנו:
ויש שהראו גם חריפתם בדרושים בקהל אנשים לבאר מאמרים קשים כסלעים וטרשים בהבלים ושיבושים על גבו חורשו חורשים יפתח ישדד תלמים בענינים עקומים מסבב מענין לענין דא מן דא שניין מעמיד עליו יסוד ובנין....ועיקר קול"ע אל השער לעשות חבל ויבוקש הדבר והנה הוא הבל...
עוד כותב בהקדמתו לספרו יאיר נתיב באריכות נגד אלו הדורשים בדרך זו ונעתיק חלק מדבריו [נדפס בסיני מ']:
גם מאז גם משלשום בשמעי קול רעש ורוח גדול וחזק מפי קצת דרשנים 'אשר מקרוב באו ונשתבחו מעיר לעיר, הלא המה פקקו את מאור התורה בטפיח, וקשרו בקשר שאינו מעשה אומן כלל, את דברי רז"ל...
המעט לנו עון לימוד גפ"ת בחילוקים המדומים, אשר קראו עליהם תגר גדולי ישראל.. וטענת האומרים יפה החריפות ומעשה חידודין אם האומרים כן לגבי חילוקים ראוים לנזיפה קל וחומר לדרשות... ושמעתי מפ"ק מהר"ר טעבלין מגולי ק"ק פולדא, ששני נדרים נדר לה' שלא לישב בסוד משחקים אצלם, ושלא לשמוע בקול דרושים כאלה.
עוד דברים נוקבים מצינו בדברי ר' יחיאל מיכל מגלוגא זצ"ל (נפטר כ"ה שבט שנת ת"צ) שיצא חוצץ באריכות נגד בעלי דרך הפלפול והאריך לכתוב כנגדם בהקדמתו לספרו נזר הקודש על מדרש רבה בראשית:
לא כן 'חדשים מקרוב באו' אשר אור האמיתי לא ראו, ושמו מגמתם לדברים רחוקים... ועניתי ואמרתי... מה לנו להתחכם נגד הראשונים אשר עמדו על מרכז האמת, האם עסקו בחריפות של הבל לקשור נימא בנימא וחבל בחבל, ומה לנו להפליג הפלגות גדולות בדברים רחוקים, האם יתכן להראות בתורתינו הק' דרכי תחבולה לסבב פני הדברים להרחיקם מעל גבולה, אשר לא יסבול נושא המאמר, ודא היא מילתא חדתא – בדמות רוחא דנקיט להו להראות נפלאות להרכיב מין בשאינו מינו...
וקצת טפשי הדור לא יתנו לב כי אם ללימוד הבא מדרך רחוקה... על כן תדע ידיעה נאמנה שאין לך חומרא גדולה מפשטות ההבנה כי הוא הנקודה שבתוך העיגול, וכל אשר ינטה ממנו ימין ושמאל לא ירצה כי הוא פיגול והנקודה האמצעית יש בה מקושי המציאות עד שמציאותה חמורה מכל החריפות והבקיאות.
וממשיך ומתאונן שרק הדורש בדרך זו נחשב כדרשן, וממילא הרבנים אנוסים לדרוש בדרך זה:
כי אחרי שכבר נתפשט המנהג, אשר כשגעון ינהג, לצאת ולבוא בדרך רחוקה, לעשות כל מלאכת חרש וחושב, ומאן דלא עביד דא, כאין וכלא יחשב, הנה גם גדולי הרבנים... מוכרחים לצאת מן הגדר, בהיותם אנוסים על פי הדיבור, מפאת עול הדרשה שמטילים עליהם הציבור, כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה.
מדברי כולם נראה שדרך זו נוצר בתקופתם "חדשים מקרוב באו" ודרך זו נתחדשה ע"י הדרשנים להראות חריפותם, בבניני גג על גג, וזו אכן עוררה ענין רב בקרב הציבור, עד שפשטה על פני כל הארץ. והם אף מבחינים בין זה לדרך החילוקים שכבר התפרסמה מזה דורות, וכן מוכח בדבריהם שעדיין לא היה בנמצא כלל אצל לומדי התלמוד ובישיבות, וזה היה רק כשיטה וכהסבר בתנ"ך ובמדרשי חז"ל.
♦

ההולכים בדרך פלפול זה

אך כל דברי התוכחה נגד דרך זו לא עשו רושם, ורוב ככל הדרשנים, ובתוכם גדולי הדור אכן דרשו בדרך זו. ונתחברו אז ספרי דרוש רבים הבנוים במהלך חדש זה, הראשון שבהם הוא הרב יהודה רוזאניס בספרו פרשת דרכים (ה'תי"ז – כ"ב בניסן ה'תפ"ז) ואח"כ בחנוכת התורה להרבי ר' העשיל מקראקא (ה'שנ"ה - כ' בתשרי ה'תכ"ד), ויש לציין שבחידושיו על בבא קמא לא נכנס סוג הפלפול הזה ושם דרכו לפי שיטת החילוקים, ורק בדרך דרוש השתמש בסגנון מהלכים של גג על גג[6].
ובדור שאחריו, בסמיכת חכמים לר' נפתלי הכהן (ה'ת"ט - כ"ד בטבת ה'תע"ט) ויערות דבש לר' יהונתן אייבשיץ (ה'תנ"ד - כ"א באלול ה'תקכ"ד), ובהרבה ספרים מאותו התקופה בולט השימוש בדרך 'גג על גג'.
ובין גדולי ישראל שדרשו בדרך זו היה רבינו ר' יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה, שבדרשות שבת הגדול ושבת שובה, הגדיל לעשות ופלפל בחריפות עצומה לקשר את היע"ל קג"ם שבכולם אביי ורבא לשיטתם, ונדפסו בספרו דורש לציון.
בהקדמה לספר שנכתב ע"י בנו ר' שמואל לנדא זצ"ל (ה'תק"י - כ"ח בתשרי תקצ"ה), מאריך להסביר ולהצדיק דרך זו ונביא מדבריו:
ואל תתמה על החפץ, אשר נשען על סדר ודרך פלפולים, ואסף בחפניו מלוא רוח חכמה, ופירש דברי חכמים וחידותם, ודרש סמוכין לעשות חיבור, לכמה מאמרים שונים אשר שנוים במשנה ובגמרא, וכוללן יחד כולהו בחדר מחתא מחתינהו ותלאן זה בזה והיקפן בהלכות בלולין בספרי וספרא ותוספתא משנה גמרא תלמוד בבלי וירושלמי, באורחא רחיקתא, ואין סדר למשנה לעשות כיון בדבר היוצא מתוך דבר להחזירון יחד בפלפולים חריפים ותנא מילי מילי קא תני – אל תבהל אל פיך ותאמר ראה זה חדש הוא, הנה אין כל חדש תחת השמש, וכבר קדמוהו הגאון המשנה למלך בספרו פרשת דרכים, אשר הצדיק אחז דרכו ובחר בדרך הזה, בחקירותיו הנפלאים…
והורגל בפי התלמידים לכנות שם בפלפולים האלה, ויצאו לחלק אם הם חידושים ופלפולים, מענין לענין בהקדמות שונות נקרא בשם "דרשה", ואם הם בשיטה אחת בעומק העיון, יקרא שמו בישראל בשם "חילוק".
♦

חדירת דרך זו כדרך ללימוד סוגיות הש"ס ופסיקת הלכה

ובתקופה הבאה, בשנות הת"ק ואילך, החל להתפשט דרך זו לתוך היכלי הבתי מדרשות ואף ראשי הישיבות החלו לומר פלפולים חריפים - לחידוד התלמידים - בדרך גג על גג. אך עדיין ישנה הסתייגות מכתיבתם בספר או להשתמש בזה לפסק הלכה. אך ברבות השנים נתקבל דרך זה יותר ויותר כדרך לימוד וכפרשנות מקובלת לש"ס ופוסקים, ואף בפסיקת ההלכה.
ונביא חלק מדברי האחרונים המתייחסים לדרך לימוד זה. המכונה אצלם 'דרוש' עפ"י מקורו מהדרשנים, כפי שהם מעידים בספריהם.
כן כותב הפני יהושע בהקדמתו: "שיהא עיקר לימודי בדבר הלכה בסוגיית הש"ס והפוסקים, ושלא להעלות על הכתב שום דבר מעניני הדרוש, או שאר לימודים שהם רחוקים ממרכז האמת אם לא לעיתים רחוקות...".
ובהמשך דבריו בפתיחה הוא כותב דרוש שאמר בהתחלת לימודו מסכת קדושין לקשרה בדרך חידוד עם המשנה האחרונה במסכת גיטין.
וכן בשאגת אריה, ראה בדבריו בהקדמתו: "זולת זה מה שפלפלתי לחדד את התלמידים, או דרך דרוש לא העליתי על ספר".
וראה תיאורו של תלמיד החת"ס, ר' צבי הורוביץ בספר כתבי הגאונים: "פעם אחרת הגיד לו אחד מתלמידיו קושיא אחת בשם רבינו הק' ר' משולם איגרא, בחריפות גדולה – דרך עליה – גג על גג – והר מרום הרים".
ואף הגאון ר' עקיבא אייגר מצינו בספרו דרוש וחידוש עמ"ס חולין, בסיום מסכת כתובות, ובניו כותבים שעשה פלפול: "לקשר כל הפרקים להיות משולבים יחד ותה"ל כל פרט ופרט יש בו דברים נכוחים בפלפול לדינא, אך ההתקשרות הוא הוא הדרך חידוד לימוד הישיבה".
ובתקופה הבאה ניתן כבר לראות אף ספרי שו"ת הבנויים בדרך גג על גג. כמו שמאריך רבי יהודה ליב לנדא מסדיגורא (כ"ט באלול ה'תקפ"ג - כ"ב בשבט ה'תר"ס), בספרו יד יהודה בהקדמתו נגד אלו הפוסקים הלכה בדרך הפלפול, ומפרט את סדר השתלשלות הדברים: "וע"פ דרך לימוד הפלפולים נהגו כל הגדולים אבל לא השתמשו בזה לפסק הלכה וגם לא עשו מזה חיבורים, אבל אח"כ כאשר נשתלשל דור אחד דור ונתמעטו הלבבות ולא היה בכוחם להכיל בכלי מוחם שני הלימודים יחד - ובדרך הפלפול היו רגילים בזה מילדותם והיה חביב מאוד בעיניהם - התחילו במדינות אשכנז ופולין לחבר חיבורים ע"ד הפלפול ובעבור זה היתה דרך ההלכה רופפת בידם וגם כמה גדולים אשר חיברו ספריהם ע"ד הלכה, אבל שיטת לימודיהם ע"ד הפלפול הפריע אותם להוציא הלכה ברורה מדברי קדמונינו ז"ל, לפי שכן היה דרכם לפרש גם דברי הקדמונים באופני שיטת הפלפול ולעייל פילא בקופא דמחטא, אשר קדמונינו ז"ל לא כיוונו לזה כלל...והנה נמצא כעת כמה ספרי אחרונים אשר דבריהם נאמרו גם בדבר הלכה ע"ד הפלפול ורבים יטעו לפסוק הלכה מהם…".
ונביא כמה דוגמאות לכך, ראה בדברי רבי יצחק מאיר מגור, בעל החידושי הרי"מ, המעיר לשואל בתוך תשובתו (חלק יורה דעה סימן יד): "עתה אבא קצת על דבריו הנחמדים להראות שדבריו חביבים. הנה מ"ש רו"מ לראיה ברורה ע"י שקשר 'נימא בנימא' ע"פ דברי הלחם משנה פי"ג מהל' שכירות גבי חסמה בקול".
ואף רבי יוסף שאול הלוי נתנזון בשו"ת שואל ומשיב מצאנו כותב: "הנה באמת קשר נימא בנימא". (מהדורה שתיתאה סימן לב) "הנה המשיך חבל בחבל נימא בנימא" (מהדורה תניינא חלק ג סימן יט).
וכן רבי יהושע מדז'יקוב, בספרו עמק הלכה, שכל כולו על סגנון גג על גג, וכדברי רבי יוסף שאול הלוי נתנזון בעל השואל ומשיב, בהסכמתו לספר: "וראיתי איל מנגח ימה וצפונה על דרך הנהוג לפנים כמו ספר דורש לציון להגאון בעל נודע ביהודה".
ועוד הרבה מגדולי הפוסקים וראשי הישיבות ונציין חלק מהם.
בפולין אצל הגאון רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בעל שו"ת האבני נזר[7], ותלמידיו כמו ר' מאיר דן פלוצקי בעל הכלי חמדה, שדרכו בשיטת הפלפול החד הבנוי גג על גג – והמלא הברקות של חריפות וחידוד השכל. ואם אצל הגה"ק ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצה זצ"ל, שבלט במיוחד עם פלפוליו הגאוניים וחריפותו המפליאה וחשבונותיו העלויים, מה שהשפיע ביותר על לומדי פולין. ובגליציה, שספריהם בנויים גג על גג ומשלבת בקיאות עצומה עם פלפול מחודד, כר' יצחק שמעלקיס בספרו בית יצחק, ר' אברהם שטינברג מבראד בעל מחזה אברהם, ור' מאיר אריק בעל שיורי טהרה, ר' יעקב מהירמלוב בעל כוכב מיעקב, שאף בתשובותיהם בהלכה בללו פלפולים חריפים.
♦

ההתנגדות ללימוד זה

וכמובן שדרך מחודשת זו כדרך ללימוד התלמוד ופסיקת הלכה עוררה התנגדות נחרצת מצד הרבה מגדולי ישראל, ונצטט מכמה אחרונים המתנגדים לחדשים מקרוב באו.
בראשונה, נביא מדברי ר' זעליג מרגליות מחכמי ביהמ"ד בקאליש מתלמידי ר' העשיל מקראקא, בהקדמת ספרו חבור ילקוטים שהו"ל בשנת תע"ה כותב: "ויען אחד מתלמידי רבנו הגאון מו"ה העשיל, ויאמר נלך בדרך הלימוד של רבנו הגדול הנזכר... וכל החידושים היו באותה הלכה, אבל לא להקשות להיות סותר במקומו על מנת לבנות שלא במקומו, דרך משל עוסק בקדושין ומחדש דברים בגירושין, כ"עומד בסוריא וקטיל ברומי" [דברים רבה פרשה ה']... וכן הגיד לי מוהר"ר שמואל כשהיה לומד בבחרותו בק"ק פרנקפורט ופעם אחת בא הרב אל הישיבה ורצה להקשות מכוח סברת הפוסקים... התחילו כל בני הישיבה להתרעם באמרם: "זהו דרך לא סלולה ולא כן היה הלימוד שלנו"... ותכלית הלימוד שלנו ללמוד ולחדש חידושים מיניה וביה".
וכן ר' יוסף ב"ר מאיר תאומים, בעל הפרי מגדים, בספרו פורת יוסף בהקדמה: "ואף עמדו ביניהם ליצני הדור, "חדשים מקרוב באו, אשר לא שערום אבותינו מעולם" ולומדים התורה שלא לשמה לקנתור בעלמא, יבואו שני אנשים עורים נצים בפלפול של הבל, עד שהאחד פותח פיו חברו פוער פיו לבלי חק, ובהבל פיהם מבלבלין השמועה, ומשימין את התורה כדברי שחוק והיתול ח"ו, ולפעמים יסיעו השמועה לענין אחר, אשר לא היתה כוונת התנא כלל בזה, ומראין חידודין למרחוק, חידודה קודם לליבונה ליבון הילכתא על בוריה, חידוד של תוהו ובוהו, אוי לעינים שכך רואין ואוי לאזנים שכך שומעין, והתורה מתרעמת עליהם ואומרת, עשאוני בני ככינור המנגן בבית משתאות".
וכן ר' יהונתן איבשיץ בהקדמתו לכרתי ופלתי: "בו ילמדו דרך הישר בתורה... מבלי לנטות ימין ושמאל בפלפול של הבל "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו".
הרב יהודה לייב מרגליות (תק"ז – כ"ב בסיון תקע"א), בספרו בית מידות כותב: "ועל זה היה דוה ליבנו כי בעונותינו הרבים החל השקר והזיוף להתגבר בדורותינו - וכל איש מהאנשים חפצו ומגמתו להתגאות בעיני הבריות – דן ידין יורה דעה וידש חידושי תורה – פשטים וחלוקים בוקים ומבולקים – רמי הילכתא ההילכתא ומשיאה על גבי חברתה -ואחר כל ירו"ק ידרוש הקדמות דקות ושדופות וצנומות - ויקשור נימא בנימא ויארוג המסכת בשבע מחלפות ראשו העקום - ויתקע ביתד בלתי נאמן לתרץ תרי ותלת קושיתא בצפ"ה בדוחקא... ובפרט באמירת המוסר הותרה להם הרצועה לגמרי לשבר ולהפוך הכתובים לכל צרכיהם כאשר יאות להם לפי ענינם... נוסף על זה התחילו בדורותינו להעלות על מזבח הדפוס ספרים מחוברים מאלו הדרושים הרחוקים אשר ערכותיהם עקשים ונלוזים במעגלותיהם – בנוים על הקדמות מפליאים ולכל הקדמה יוסיפו מדעתם הנבערה כפי צורך עניניהם לעשות להם רוחב גם פירושים וינחילו להמון תורת שקר - דברי הראשונים קוצרין וגודשין משלהם חלומות והבלים סברות בדמיות דלות ורעות".
ואילו ר' משה סופר מפרשבורג בעל החתם סופר, מתייחס אף הוא להתפשטות דרך לימוד זה בישיבות, אם כי לדעתו הפלפול החריף מקורו משיטת החילוקים.
ונצטט את דבריו:
אומר אני כי החילוקים, דרכם בקודש וממעין קודש יצאו, אלא שנתקלקלו באורך הזמן, וטרם כל נחקור על שם זה חילוק מה שמו... אבל הוי יודע שעיקר שימוש התלמידים אצל רבם, הוא לדמות מילתא למילתא, ולהיות הסברות עמוקות ודקות כחוט השערה לחלק בין זה לזה... לכן, מה שיהיה בעיני התלמידים דומה זה לזה יבוא רבם וחקרו שאין זה דומה, ומראה לתלמידים הסדק שבין זה לזה, וזה הוא החילוק, אך בעוונותינו הרבים נתקלקלו הדורות.
ואדרבה "החליפו הנ"ל בפלפולים חריפים ומשוננים" ואינם משגיחים אי דומה או אינו דומה רק שיהיה חריף וחידוד או לשיטתו, אף על פי שאם נעיין היטיב אין זה שיטתו והחילוק רב ביניהם.
גם רבי עמרם בלום בספרו שו"ת בית שערים (חלק אורח חיים סימן שח) כותב: "וכעת אינני מופנה מכל צד להשיב לפלפולא בעלמא ובפרט לדקדק על דברים הקשורים "חבל בחבל נימא בנימא". ועוד כתב (חלק אורח חיים סימן יג): 'והנני כמשיב ידי על פלפלא חריפתא שלו כפי אשר יחנני החונן לאדם דעת אבל אינני יודע מה מצא בי כי דלק אחרי ואין דרכי לקשור "חבל בחבל נימא בנימא ולבנות מגדול הפורח באויר" רק אכתוב הנלפענ"ד שכך הוא דרכה של תורה".ז
♦[8]

החזרה לדרך הפשט, והפולמוס בישיבת חכמי לובלין

אך נדמה שבשלב זה הגיעה דרך זו לשיא גדולתה. ובתקופה הבאה כבר בולט החזרה לדרך לימוד הפשט. ובפרט עם חידוש דרך הלימוד הישיבתית של הגר"ח מבריסק, שכבשה את עולם הישיבות.
החזרה ללימוד הפשט עוררה אף הוא התנגדות נגד מצדדי דרך הפלפול. ונסיים את מאמרינו עם תיאור הפולמוס שהיה בנושא זה, בישיבת חכמי לובלין בפולין. שנוסדה ע"י הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין בעל אור המאיר. ובשנת תרצ"ב מינה הגר"מ שפירא למשגיח בישיבה את הגאון המקובל ר' שמעון מזעליחוב.
אולם מינויו עורר בישיבה פולמוס נרחב על דרך הלימוד, כי בעוד המהר"ם שפירא ביסס את דרך הלימוד שיהיה בדרך הפלפול והחריפות, ושעוריו, וספרו אור המאיר, בנוים על פלפולים חריפים גג על גג, ובמיוחד על דרך לשיטתו[9]. דעת הגר"ש מזעליחוב היתה להיפך והוא התנגד בתוקף ובחריפות לשיטת הפלפול, ושלל לימוד זה מכל וכל[10].
ובמאמרו (נדפס בנהרי אש מאמר א[11]) מאריך נגד שיטת הפלפול בדברים חריפים ביותר: "אין שם על לב ליקח דעת ותבונה לאמר: הבה נברחה מהלימוד הרגל הטבעי אשר עד הנה להתחכם בתוה"ק כמו בחכמות חוץ, ולצפצף בה כל העולה על רוחו, ולטשטש צורתה האמיתית…".
ובהמשך כותב מהו דרך הלימוד הנכון:
ה' הטוב והמטיב אשר חלק מחכמתו ליראיו חנני אלוקים לזכות אל עמקות לבוא לעומקה של הלכה להתעמק בסוגיא ולבררה כסולת נקיה על פי כל דברי הראשונים, אשר בה לפרוש שמלה מלובנה לפני התלמידים בעומק הבנת הלב, לברר בלימוד הגמרא כל הלכות התורה היוצאים לפי פירושם של הראשונים בגמ' זו, לפי פירוש ושיטה זו הדין כך, לפי פירוש אחר מן הראשונים הדין לפעמים להיפך מן שיטה אחרת... הכל לברר הלכות התורה לאמיתן מתוך דברי הגמרא ופירושן של הראשונים... ומי שרוצה ביגיעת התורה יבין מלימודי עמקות שקשה ללמוד מתוך הספרים כי לברר הלכות התורה מתוך הגמ' והראשונים צריך להבין כל ענין לעומק איך נבנה ונתייסד....
וזולת בירור הלכה אין לך דף בש"ס בלתי חידוש בלימודי - על דרך ספר הק' שפת אמת על הש"ס - ובגליונות הש"ס והרמב"ם שלמדתי בהם משנת תר"ס עד שנת תר"ע לפ"ק- כתוב רוב הדברים שכיוונתי לדבריו, מהם כדבריו ממש ומהם בסגנונו אבל בשנוי מדבריו ז"ל.
ובין תלמידי הישיבה היו גם כן ב' קבוצות, האחת שהיו נאמנים לדרכו של המהר"ם שפירא, והשניה שהיו נאמנים לדרכו של הגר"ש מזעליחוב[12]. ובין אלו היה הגר"ש ואזנר בעל ה'שבט הלוי, ונביא מדבריו בנושא זה בשם רבו הגר"ש הדרכה לדרך הלימוד הנכון:
מו"ר ר' שמעון לא אהב פלפולים, רק בירור הענינים בבהירות יתירה עפ"י האמת, כי יש לומדים הבונים גג על גג ומשווים ממסכתא אחת לשניה, ממסכת ביצה למסכת חגיגה ויש שמפלפלים עוד יותר ומשווים אף מברכות לבבא בתרא ומפסחים ליבמות, אבל עיקר הלימוד האמיתי הוא בתוך הסוגיא להבין היטיב את הגמ' והראשונים ולירד לעומק הדבר. כשהיה רואה אנשים מפלפלים היה אומר "דער אמת ליגט אופן ארט" האמת נמצאת במקומה. ופעם אחת בהיותי בלובלין בהיכל הישיבה ולמדתי בספר ע"ד הפלפול, ולפתע נכנס ר"ש להיכל וכשראה הספר שלמדתי, גער בי, אל תלמד בספרים כאלו, אלא תלמד בספרים ע"ד הפשט כמו משנה למלך, טורי אבן ופני יהושע[13].
עוד סיפר, ששוחח עמו על ביקורו אצל על הגה"ק ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצה זצ"ל בעל מאיר עיני חכמים, והביע לפניו את מורת רוחו מפלפוליו החריפים.
וראה תיאור שעוריו בישיבה מתלמיד יח"ל, הגאון ר' דוד הלחמי זצ"ל, בספרו יח"ל ומחוללו (עמוד רכח): 'תלמידי יח"ל נדבקו אליו ממש כי היה לו כוח משיכה שקשה לתארו... הוא לא אהב את הפלפול... בשעוריו הנפלאים העמוקים והמוסברים לפי הפשט, והחדורים הבנה הנוגעת לנקודת האמת'.
ובמכתב מתייחס המהר"ם שפירא לחילוקי דעות אלו וכותב לר"ש מזעליחוב בשבח שיטה זו (ישורון טו עמוד תתלג):
כבוד אהובי ידידי הרב הגאון המקובל צדיק חסיד ועניו כש"ת הר' שמעון שליט"א
... בנוגע לסדר הלימודים, ישר מאוד בעיני, כי יחלקו לימודם בגמ' תוס' וש"ע ורמב"ם. אבל סדר השעורים אשר יאמר כ"ת להנהיג כי יגידו המה את חות דעתם בתחילה, וכ"ת יתווכח עמהם להעמידם על האמת, לא אדע אם תשביע רצונם, כי יודע אני דרך כבוד תורתו שיחיה כי מדחה הפלפול היותר נעים לחיך אם איננו על מאה אחוזים של אמת. ולתלמידים מפלפלים רוח אחרת אתם, ורוב ספרי הפלפול בנויים להטות מה מקו האמת ובלבד שיהיה פלפול מתוק בנוי על הקדמות חדשות מהראשונים. כי בזה שונה תשובה להלכה מפלפול של חריפות, ואם כי היה מגדולי האחרונים שצעקו ככרוכיא על דרך החילוקים אבל לעומת זה רוב גדולי התורה ובפרטות הישיבות הכי נודעות בעולם, כישיבות הגאונים מהר"י פולק הר"א בורדא הר"ר יונתן הנודע ביהודה וכו' כולם עשו את הפלפול לזר לתלמידיהם ולעטרה בראשיהם, וע"ז נאמר ותשלך אמת ארצה, היינו ליצור העולם באמת ארציי כי באמת שמיימי אל יהי נברא מאומה...
אך למעשה, עקב התנגדותו של ר"ש מזעליחוב לדרך הפלפול שהיתה רווחת, ועקב שאר דעותיו הייחודיות, הוחלט בשלהי תרצ"ד ע"י ההנהגה הרוחנית של יח"ל שעליו לעזוב את הישיבה.
ומענין לציין שתלמיד הישיבה הגר"ש ואזנר, שייסד מחדש ישיבת חכמי לובלין בארץ ישראל, את דרך הלימוד העיקרית בישיבה ביסס על עומק הסברא והפשט דייקא, והתרחק מפלפולים[14]. כפי שמתאר דרך לימודו תלמיד יח"ל בב"ב הגאון ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א (רב רבנן עמוד צז):
דרך לימודו הוא להתייגע בהבנת הראשונים בפשטות ובישרות, ללא נפתולים, פלפולים של גג על גג ובניינים הפורחים באויר. סלד מהקשים רחוקים וחתר תמיד להבנה מקומית של הסוגיא.
כך שבסופו של דבר ניתן לומר שיד דרך הפשט היתה על העליונה.
♦ ♦ ♦