בדבר גרירת השכבה החיצונית של הקלף

הערות שוליים

1. ↑ א). ומדברי המרדכי מתבאר שאותם היש אומרים החשיבו את הקלף של הראשונים כדוכסוסטוס לכל דבריו, ופסלו לגמרי את התפלין הנכתבות עליו. ומזה יש להעיר על מה שכתב ב'מן המים' (שבת ח"ב, סי' ע"ח ענף ב') שאותם הי"א היו כותבים תפלין על דוכסוסטוס במקום בשר (ומהטעם שביאר שם, ע"ש בדבריו הנעימים).ולענין מנהגם בפועל של אותם היש אומרים, עי' לקמן הערה נד.
2. ↑ ב). וצ"ע למה הוכיחו התוס' כן רק ממה שכותבין תפלין על הקלף הנ"ל, והלא מעצם מה שכותבין עליהם מצד בשר ולא מצד שער, מהא גופא מוכח דלאו דוכסוסטוס הם. ושמא סברו התוס' דהערעור דידהו לא היה אלא על צד הכתיבה, ולא על עצם הכשר קלף זה לתפלין (ודלא כפי שהביא מהם המרדכי, אלא כפי' המן המים דלעיל). ולכך סתרו התוס' את דבריהם מיניה וביה, דאת"ל שקלף זה יש לכתוב עליו לצד שער א"כ פסול הוא לתפלין.
3. ↑ ג). דהך טעמא דכתב הרא"ש, שגם קולפין הרבה במקום הבשר, לא סגי ביה להכשיר הקלפים. דאם נקטינן שהקליפה החיצונה היא הקלף, וזו יורדת היא ע"י הגירוד, א"כ מה לנו שמגרד הרבה מצד בשר, והלא כיון שאין בידו אלא דוכסוסטוס, לא יועיל לו שום גירוד בעולם להכשירו לתפלין, דסו"ס דוכסוסטוס הוא, ומה תועלת לגרדו ולדקקו. ולכך מבאר הבית יוסף דהרא"ש בא לומר שלא תימא שהגירוד מצד שער יוצר הוא חלוקה בין הקלף לדוכסוסטוס, אלא הדוכסוסטוס כבר הוסר ע"י הגירוד הרב מצד בשר, ואילו מה שמקלפים אותו מצד שער אינו אלא ענין של תיקון הקלף והחלקתו, ועדיין כל זה הוא בתוך שכבת הקלף, וליכא התם דוכסוסטוס כלל, ועי' לקמן אות ד'.
4. ↑ ד) יצויין כי צבעם שונה במעט, הראשונה לבנה יותר, והפנימית נוטה לצבע קרם [ניתן לראות זאת, ואת שאר חלקי הקלף, באופן בהיר ומוסבר היטב כאן].
5. ↑ ה). אמנם באשכנז, המנהג הוא לכתוב לעולם על הקלף ולא על הגויל, ועי' לקמן אות ט'.
6. ↑ ו). וכמו שהיה מקום לטעות ולדקדק בלשון השו"ע: "שמה שמגררים קליפתו העליונה אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו", והיה משמע קצת שאף מקליפה זו לא הסירו אלא בכדי תיקון והחלקה, ולא יותר.בספר מרבה חיים (ח"ב, בני ברק תשנ"ב) האריך הרבה בדבר חובת השארת הליצה, ומפני שבהסרתה יתכן ואבד שם קלף מעל העור (ע"ש עמ' עו-קמו, רכח-רל). ובכדי שלא יסתר הבנין על ידי עדות הראשונים ז"ל על הורדת קליפות קליפות מן העור, לשם כך הניח ש"בעור העליון כשהוא עב יש בו הרבה שכבות כדי קליפה כנראה בחוש", וקאמר דאף למש"כ הרא"ש והתרומה דמורידים את הליצה, מ"מ אי"ז אלא קרום אחד ממנה, אבל קרום התחתון חייב להשאר. והוא פלא, כי דברים אלו החוש מכחישן בהדיא, וגם אם בעורות בקר ישנו עובי מסוים לליצה (שגם הוא לא יחזיק מעמד ע"י גירוד קליפות בתער הגלבים, וגם זה אינו מוגדר כ'הרבה שכבות') מ"מ בעורות דקים יותר הדבר ברור כשמש שאם הם מעובדים בסיד אין שום אפשרות לגרד ולהשאיר מקצת מעובי הליצה [ובתיקון תפלין (עמ' ס') מפורש דגם עור שליל כשר כאשר קילף לצד הבשר יותר מצד השער], וכבר העיר ע"ז בגויל וקלף (עמ' 23), ולכך ברור שעדות הראשונים מתייחסת לכל הליצה, שאי אפשר לחלקה. והמבקש לעמוד על הדבר יכול לקנות קלף עבודת יד שלא גורד ממנו מאומה ולהסיר ממנו בעדינות מעט מן הליצה, ויווכח לראות כי על ידי קילוף דקיק, פור התפוררה לכל עוביה.ועי' בשבט הלוי חלק י' סי' קע"ה, שכתב דבפשטות נראה דגירוד הליצה הוא בכלל מש"כ הפוסקים להחליק העור לכתיבה מצד שיער.
7. ↑ ז). והך תער הגלבים הוא כלי אומנותם של הרצענים, אשר בו חותכים ומרצעים הם את העור, וכמ"ש רש"י ביחזקאל (ה' א') על הפסוק "ואתה בן אדם קח לך תער הגלבים תקחנה לך". ולא כאותם שטעו לחשוב שהיא התער הדקיקה המיועדת בימינו להסרת שער וכיו"ב [ומכל מקום, גם סכין זו, אם יגרד על ידה קליפה מהליצה, יראה הרואה שהוסרה כולה. ואם לא יעבירנה על גבי הקלף בדרך של קילוף אלא בדרך של גירוד בלבד, א"כ לא תסיר הסכין כלל שום קליפה מהעור, אלא רק פירורים דקים בעלמא כאבק הפורח, ואילו הראשונים בהדיא קאמרו שמוריד קליפות קליפות].
8. ↑ ח). וכמ"ש בחולין קכ"ב א'. ושבחו הראשונים ז"ל את הכתיבה על עור השליל, עי' בספר התרומה (סי' ר"ז) ובמרדכי (הל' תפלין) ובריטב"א (שבת ק"ח א').
9. ↑ ט). ואע"פ שבשו"ת מהר"ם גאלאנטי (סי' ק"ו) כתב 'הנה תשובת השאלה [של היש אומרים שהביאו התוס'], שכיון שאינן יודעין לחלק העור, מעבדין היטב ונקרא קלף', אין שייך ללמוד מדבריו דעצם עיבוד הדוכסוסטוס מצד בשר משוי ליה דין קלף, שהרי התם הביא באורך את כל לשונו הנ"ל של הבית יוסף, ואחר זה נקט בדרך סיכום וקיצור [כמבואר למעיין שם] ואמר שמעבדים היטב, והמכוון בזה הוא על מה שהביא שם מהב"י שגוררים הרבה מצד בשר, ומצד שער אין גוררין אלא מעט. ועיין בגויל וקלף עמ' 208, והמעיין יבחר.
10. ↑ י). וע"ש בגויל וקלף שכתב: "ועיקר כוונתו [של הב"י] לומר שאל לנו לחשוב שהאומנים הורגלו לגרד בצד השיער כדי ליצור קלף ע"פ שי' הרשב"א שהוא החלק התחתון של העור, או כדי ליצור דוכסוסטוס כשיטת היש מפרשים". ולענ"ד דחוק מאד לומר כן, דהלא כבר לעיל מינה נקט הב"י דלא כהרשב"א אלא כהטור ורוב הפוסקים, וגם לא היתה כל הו"א שיש לאומנים סיבה מיוחדת ליצור דוכסוסטוס, אשר לדידן התפלין פסולות עליו.
11. ↑ יא). שהוא ספר נכבד מאד מאד. והרוצה לעמוד בבירור על היקף הסוגיא ועומקה, יהיה לו ספר נפלא זה לעיניים, בבהירותו המקיפה והישרה [הספר הגיעני לאחר כתיבת עיקר הדברים, ושמחתי עליו מאד. שיבצנו מדבריו לאורך דברינו, בהזכרת שמו וציון העמוד המדויק. מקוצר המקום לא הרחבנו להשתעשע בכלל דבריו הנחמדים, אלא רק בנקודה זו שהיא עיקרית מאד לענייננו].
12. ↑ יב). ודחוק עד מאד לפרש בדבריו שמכיון שאינו מתוקן לצד בשר, לכן הדר דינא שהוא דוכסוסטוס, שהרי המשמעות הברורה בדבריו היא שאז תמצא בידו השכבה הקרובה לבשר, שהיא דוכסוסטוס [ומשמע דאז גם התיקון לכתיבה מצד בשר אינו מועיל לה], ועוד דלשי' הגויל וקלף הלא בכה"ג גויל הוא ולא דוכסוסטוס.
13. ↑ יג). בין הדרמיס לשכבה השומנית שתחתיו (ההיפודרמיס), קיימת קליפה דקה, הנקראת אשקרני"ר (כמ"ש המרדכי בהלכ"ק שם). ויתכן דרק שכבה זו בפ"ע נקראת דוכסוסטוס, ולא שכבת השומנים שתחתיה. אם כי לדידן אין נ"מ בדבר, היות והאידנא אין אנו יודעים לכתוב על שניהם, לא על ההיפודרמיס ולא על האשקרניר [והקילוף הנדרש מצד בשר, לכתחילה עכ"פ הוא בכדי שלא ישאר שום קרום וקליפה במקום הכתיבה, וכמ"ש הביאור הלכה שם].
14. ↑ יד). שו"ת הגאונים, זכרון לראשונים (הרכבי) סי' תל"ב.
15. ↑ טו). וכפי הנראה טעמו הוא מפני ששם ראוי הוא יותר לכתיבה.ומכאן אזהרה גדולה שלא לעבד הקלף בעפצים, והשומר נפשו ירחק מזה. דהנה מדברי הרש"ג והאו"ז מתבאר שלדידן שהקלף הוא החיצון, הטעם שאנו כותבים על הפנימי מצד בשר, הוא מפני שאי"ז דוכסוסטוס אלא ר"ק, ועיבודו בסיד מכשירו טפי מצד בשר (וסמיך התם רב שרירא גאון בדיעבד על דעת רב משה גאון, המכשיר עיבוד סיד). ולפ"ז עולה, דמי שמעבד את הקלף דידן בעפצים, שוב הדר דינא להיות שם דוכסוסטוס עליו, והכתיבה עליו מצד בשר, פסולה (ואם נצרף לזה את מה שהגויל וקלף מדייק כן גם בדברי גאונים וראשונים נוספים, נמצא שיש כאן חשש פסול. אם כי יל"ד שאפשר לסמוך על שי' הרא"ה שהביא הריטב"א בשבת ע"ט ב', דהיכא שעבדו את הדוכסוסטוס מצד בשר אפשר לכתוב עליו שם. ויתכן דגם הרש"ג והאו"ז מודו ליה, וכשם שהכשירו צד בשר של הדוכסוסטוס בעיבוד סיד, ה"נ בעיבוד עפצים כאשר יכשירוהו מצד בשר, ויל"ע). והמעיין הישר יבין מדעתו, כי במאזני הדעת יכבד משקל דעת רש"ג והאו"ז, אשר ישנו צד לומר שהכשר קלפים דידן נשען עליהם, ונכון לחוש לזה, טפי ממה שיש לחוש להפוסלים את העיבוד בסיד, לאחר שהכשירוהו בהדיא ר"ת והראשונים, וכפסק השו"ע, וכמנהגנו זה אלף שנה [וטוב יותר להמשיך לעבד בסיד, ולא לחוש להפוסלים, מאשר למיעבד עובדא לשנות המנהג ולעבד בעפצים, אשר הוא פסול לרש"ג ולהאו"ז, ובחשש פסול לר"ת וסיעתו].
16. ↑ טז). הנה הר"ק הוא הדרמיס העבה (וכמבו' בשו"ת הרמב"ם (מהדורת מכון ירושלים, אהבה) סי' פ' שהעבה נקרא רא"ק והחיצון קש"ט), ומשמע מדברי רב שרירא דלא מדין התלמוד כותבין עליו מצד בשר, אלא מכח המנהג, ומזה יש ללמוד דס"ל דחלק זה הפנימי נקרא דוכסוסטוס (וכגי' הערוך בשם רב האי, בריה דרש"ג), ואעפ"כ קאמר רב שרירא דכותבין על צד בשר דידיה, וזה כמנהגנו. ועי' גויל וקלף עמ' 40, ובישורון (חלק ל"ג עמ' כ"ב).
17. ↑ יז). כן הוא בכל כתבי היד [ללא יוצא מן הכלל], וכן היא הגי' ברמב"ם שבהו' ר"ש פרנקל, וע"ש במקורות וציונים שכן הביאו הראשונים ז"ל בשם הרמב"ם ע"ש [והדפוסים שלפנינו נשתבשו ע"י מדפיס שרצה להתאים את שי' הרמב"ם עם מה שהיה ידוע לו ע"פ שי' הערוך ור"ת].
18. ↑ יח). שו"ת הרמב"ם, מכון ירושלים, אהבה, סימנים ע"ו פ' פ"א. גם הרשב"א (בשו"ת ח"א סי' תק"פ) כתב בשם רב האי גאון כהרמב"ם, ודלא כמו שהביא הערוך משמו, וכ"כ במגדל עוז (על הרמב"ם שם), ועי' חתם סופר (שו"ת או"ח סי' ג'). וע"ע בתורתן של גאונים (חלק ה' עמ' 282), ובישורון (חלק ל"ג עמ' ט"ו).
19. ↑ יט). הר"ן כתב שם דמפני זה יש להכשיר קלפים שלהם, כיון שהיו גוררים אותם הרבה מצד שער. וכ' דלפי' הערוך פסולים הם קלפים אלו, וזה כהוכחת היש אומרים שהביאו התוס' וכדלעיל, שנקטו בפשיטות שע"י הגרירה מסתלקת השכבה העליונה. ואכן כך נקט הר"ן, ואדרבה מכאן הוכיח דהמנהג הוא כשי' הרמב"ם.
20. ↑ כ). שו"ת הרמב"ם (שם) סי' פ'.
21. ↑ כא). ואף בכסף משנה (שם) הוסיף לומר 'וזו היא נוסחת רבינו מאין ספק כמבואר בתשובתו לחכמי לוניל, וכך היא גירסת ה"ר מנוח'.בביטול דברי מי שיצא לומר כי תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל מזויפות הם, עי' חצי גבורים (חלק ח' עמ' ר"ט).
22. ↑ כב). והנה ניכר בבירור מדברי מרן הבית יוסף, דפשיטא לי' לנקוט לעיקר כשי' הרמב"ם, אלא שלא היה מבורר לו הנוסח בדבריו [וכדמשמע מלשונו 'ונוסחא זו עיקר שהיא מסכמת לדעת רוב הפוסקים'. דהיינו, מרן מקבל את נוסח הספרים הנדפסים משום דס"ל שטוב יותר להשוות את שי' הרמב"ם עם רוב הפוסקים, מאשר עם דבריו בתשובה, מכיון דאי משום הא לחודא יתכן שחזר בו], וכן מתבאר מדברי תלמידו מהר"ם גאלאנטי (בשו"ת סי' ק"ו). וליכא למימר שכאן העדיף הב"י לנקוט כהתוס' וסיעתם ודלא כשי' הרמב"ם, כיון שגם במקומות המועטים שעושה כן, אי"ז אלא כאשר דעת הרמב"ם יחידאה היא, ולא היכא שחונים על צבאו הרמב"ן, הרשב"א והר"ן.ומעתה יש לדון בקרקע שמא גם זה בכלל המקומות שי"ל בהם שאם היתה לפני מרן נוסחת הרמב"ם שבכל כתבי היד, שהיא כמ"ש הר"ן משמו, היה נוקט נוסחא זו לעיקר, ומצרפה עם שי' הרמב"ן, הרשב"א והר"ן (ועל דרך שכ' החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' נ"ו, ועי' משנה ברורה סי' ש"א סכ"ה בה"ל ד"ה כגון, וע"ע בהקדמת בעל יביע אומר זצ"ל לשו"ת הרמב"ם פאר הדור, ובעין יצחק ח"ג עמ' תקנ"ג). ואם כן הוא, נמצא דשי' הרמב"ם ודעימיה אינה רק בגדר חומרא בעלמא, אלא היא קרובה להיות עיקר הדין.
23. ↑ כג). ראש הרבנים בארם צובא, נלב"ע כסלו תקע"ו. השו"ת נדפס לראשונה ע"י מכון אהבת שלום, ירושלים תשע"ו.
24. ↑ כד). אמסטרדם תקנ"ח, חלק י"ב סי' ס"א. בספר שו"ת פע"ח שלפנינו, נמצאת השאלה באורך ובביאור רב, אך המשך התשובה חסר, ולא ידענו מסקנת הדברים, אם בא שם יישוב לדברי הב"י, ואיך נקטו שם להלכה ולמעשה (בעותק המקורי שבספה"ל חסר מדף קנ"ו ע"א עד קס"ב ב', וברוך מי שיבקש האבידה וימצאנה).
25. ↑ כה). ועוד איכא, אלא שמלאכת הליקוט אינה בכלל מלאכתנו, וכבר אספו המלקטים דברי הראשונים ז"ל שנחלקו בדבר, והעמידום מערכה לקראת מערכה. ובכל כה"ג אין שייך כלל ענין הכרעה ע"פ רוב, בדבר שבאופן כללי הוא פלוגתא שבין חכמי ארצות שונות, והרבה יל"ד. עכ"פ בכל דברינו שבכאן אין אנו באים אלא לבקש להחמיר כדעת הרמב"ם וסייעתו, ולא גבהה רוחנו להזכיר כלל ענין של הכרעה ח"ו, בדבר שנחלקו בו אבות העולם, ונפסק דינו בשו"ע [ולא נוכל להחשות, על מה שנמצאו בעוונותינו איזה עניים בדעת, שהכניסו עצמם לפירצה זו, ונמצאו מרבים בדברי שוא ותפל על דברי הראשונים כמלאכים ז"ל בהכשר הקלף דידן, ודי בגילוי דעת זה].
26. ↑ כו). וכ"ה בהדיא במשנת חסידים (מס' תיקון תפלין, פ"א משנה ב') 'הקלף שנכתבות בהם הוא מגויל שנחלק לב', והוא סוד עור החיצון דז"א הארוג משמות אלהי"ם במקום דבוקו עם נוקביה, שכשננסרה נחלק אור זה ונשאר האור דק שהוא הדוכסוסטוס, שהיה מקום שער ז"א, בבחינת אור לנוק', והיותר עבה שהוא הקלף, שהיה מקום בשר ז"א, נשאר עתה לבחי' עורו, ולפיכך כותבים התפלין עליו'. וכ"כ היד יוסף (עמ' ק"ו), והדגלי אהבה (הובא במזכיר שלום ח"ב עמ' רב"י). ובזה יהיה ניחא משה"ק בבית לחם יהודה (שער מ"א פ"א ד"ה לז"א), ובמעיל אליהו (עמ' שפ"ו). וכן הוכיח בים החכמה (להגרי"מ מורגנשטרן, שנת תשס"ח עמ' תרל"ח) דהאריז"ל ס"ל כהרמב"ם (והמבקש להבין את ציור דברי האריז"ל שבעץ חיים שם, יעיין בס' עץ החיים שבגן עמ' שי"ב).ומשה"ק ע"ז בשו"ת שערי יושר (ח"א סי' א' ס"ק י"ב), דלא שמענו על 'קלף האר"י', הנה אין כאן קושיא, אלא אדרבה הוכחה לכך דשפיר אפשר לצאת ידי שניהם [באופן שיתבאר לפנינו בס"ד]. שהרי המקובלים, המכוונים כל ארחותיהם בדיוק נמרץ אליבא דהאר"י הקדוש, ודאי וודאי שלא היו כותבים על קלף שלדידיה הוא פסול (ועי' ביד יוסף שם שהוסיף לומר 'כי דברי קבלתו של מר"ן זלה"ה עדיפי, ומילתא בטעמא וריחא ומכריע את כולן, ובלעדו לא ירים איש את ידו, והמפורסמות אינם צריכות ראיה'. וכיון שמבואר בדבריו ז"ל שנוקט הלכה למעשה כהאר"י ז"ל, ובתורת ודאי, א"כ על כרחך דהוה פשיטא לי' שהקלפים דידהו היו כשרים לשיטת האר"י).
27. ↑ כז). וכאשר בקש לפרש המגיה באוצר ההלכה (עמ' ס"ט הע' 5). והיא מילתא דתמיהא לענ"ד. ואף על הבית מאיר גופיה, לא שמענו שנהג כן.ועי' במשמרת מועד (שבת ח"ב עמ' ר"ו) שהק' על הבית מאיר, 'ולא ידעתי מה שייך חומרא בזה, הא הכשר לזה פסול לזה, ותפלין פסולין על גויל', ובעה"י לפנינו יתבאר.
28. ↑ כח). וכן היא שי' החתם סופר (שו"ת או"ח סי' ג'), שאחרי שכתב שנהגו לקלף עור דק ע"י גרירה ולהשליכו הוסיף לומר 'והא דידן עדיף טפי דהרי הוא אליבא דכו"ע', ע"ש.וכן במאיל המלואים (פ"ז ס"ק ב') כ' דבהיות וענין קלף ודוכסוסטוס הוא ספיקא בפוסקים, לכן יש לחוש לשי' הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א האומרים שהצד החיצון אינו קלף אלא דוכסוסטוס [אלא דהתם הקשה, דא"כ היה לנו לבחור לכתוב על הגויל, שאז לכו"ע יש לכתוב מצד בשר, והניח בצ"ע. וחזינן שאע"פ שכתב שם על הגויל 'דבהיות דאסור לגרר הרבה, א"כ יהיה הספר כבד במשא מאד, וקשה לישא ולהגביה אותו', מכל מקום כתב דטוב יותר לכתוב על הגויל, בכדי לצאת י"ח כל הראשונים, ואע"פ שהספר יהיה כבד מאד. וליישב קושייתו הגדולה, אמאי לא חיישינן לכולהו הנך רבוותא במילתא דאורייתא, צריך לבאר כהאומרים דבקלפים שלנו יוצאים ידי כולם, וכפי שיתבאר בס"ד].
29. ↑ כט). שבת ע"ט ב': "קלפים שלנו שכותבין עליהן במקום בשר לאו מתורת גויל עושין כן אלא מתורת קלף, לפי שגוררין אותן מצד השער, ומה שנשאר כלפי הבשר הוי קלף וכותבין בו במקום בשר, ואילו לפירוש בעל הערוך ז"ל כל כיו"ב פסול".
30. ↑ ל). שבת (שם). וזה לשונם: "נמצא הכשר בתפלין לדברי הגאונים הוא פסול לרב ז"ל, הכשר לרב ז"ל פסול לגאונים ז"ל".
31. ↑ לא). שבת (שם). וז"ל: "ומ"מ כמה קשה היא המחלקת, שהרי בתפלין כשר לשיטתנו פסול לדבריהם, וכשר לדבריהם פסול לשיטתנו, וה' הטוב יכפר בעד, ורחמנא ליבא בעי".
32. ↑ לב). ואודות מה שמדברי הר"ן ודעימיה נראה שאין הדברים עולים בקנה אחד, עי' לק' הע' מב.
33. ↑ לג). וכגון התרומה (שם), והרשב"א (בשו"ת שם) והמאירי (קרית ספר, המאמר הראשון ח"ג).
34. ↑ לד). על השתלשלות הדברים כיצד נשכח העיבוד בעפצים, עי' בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קמ"ט עמ' קל"ז).
35. ↑ לה). ראה תמונה בהמעין (גל' 224, טבת תשע"ח) עמ' 59, ובמה שצויין לעיל הע' ד.מוסף הערוך (להר"ב מוספיא) תמה 'דלא חזינן שהעור נחלק לתרי פסקי, ועל דבר זה שאלתי עבדנים רבים והייתי כמצחק בעיניהם, ואמרו לי שאם היה יכולת בידם לעשות דבר זה היה להם ריוח כפול ומכופל בעשותם מן עור א' שנים, ומן עור עב שני עורות דקים', והדברים פלא, מה היה לו לשאול את האומנים לאחר שכבר העידו בנו הראשונים ז"ל כי האידנא אין בקיאים במלאכת חלוקת העור לשכבות נפרדות [ומה שלא ידעוה האומנים הוא מפני חוסר הבקיאות בעיבוד עפצים]. ועיין למהר"י ששפורטש (בשו"ת אהל יעקב סי' ס"ו. הרי"ש היה רבה של אמסטרדם, עירו של הרב"מ) שהאריך עליו בדברים חריפים מאד מאד.
36. ↑ לו). ושכבת ההיפודרמיס (השכבה השלישית, דגידים ושומנים) מסירים אותה עוד לפני העיבוד.
37. ↑ לז). ופלא בעיני מה שנתאונן הגר"י קורח זצ"ל (ענף עץ אבות ח"ב, שו"ת אמרי יוסף סי' נ"ד): "ולא נמצא בידינו קלף כפי דעת הרמב"ם', ומפני 'שהם לא נחלקו לשנים ונמצא שאינם לא גויל ולא קלף", ואע"פ שמגרדים את שכבת הדוכסוסטוס מ"מ סבר הגרי"ק דלהרמב"ם זה פסול, ואין להכשירו אלא לדעת הפוסקים שהביא הרמ"א, אשר "לדעתם הגרידה מספיקה במקום לחלוק אותו". ולא ידענא מנא ליה למר דהרמב"ם מצריך חלוקה בדוקא, ומאי גריעותא דגירוד מחלוקה, דהא סו"ס אין כאן דוכסוסטוס כי אם קלף. ולמה ליה למימר דהרמב"ם פליג עם מאי דפשיטא לי' להרשב"א (שו"ת ח"א סי' תק"פ) "ומה שאמרתם שאין לכם אומן שיודע לחלוק את העור לשנים, גררו את העור יפה יפה במקום השער כדי קליפה יפה, נמצא הקלף נשאר לעצמו שאין הקפדה שיחלק לשנים אלא שלא ישאר כל העור שלם דאז יהיה גויל", ונמצא שכל שהסיר את הדוכסוסטוס, בין ע"י קילוף ובין ע"י גירוד, הרי שבידו קלף הגון ומהודר.
38. ↑ לח). והנה הריטב"א והר"ן (בשבת שם) הקשו על שיטת התוס' מהא דאמרו שם דרבי מאיר היה כותב את המזוזה על הקלף מפני שמשתמרת, ומבואר דהקלף הוא החלק העבה [ומה שתי' על כך המאיל המלואים (יו"ד סי' רע"א פ"ז אות ג'), שמ"מ הליצה היא חזקה יותר מהדרמיס, ולכן היא משתמרת יותר אע"פ שהיא דקה, לענ"ד הוא צ"ע מהמציאות, דחזינן כי הדרמיס חזק ממנה (ועי' גויל וקלף עמ' 189)]. והנה קושיא זו אכן מכרעת היא להוכיח שהליצה אינה הקלף, ומ"מ אי"ז קושיא על התו' אא"כ נימא דלדידהו היא הקלף, אבל כיון שמוכח בדבריהם ז"ל שהדרמיס הוא הקלף, וכמבואר ממה שהתירו להוריד קליפות קליפות, א"כ אתי שפיר, דבאמת גם לדידהו הקלף הוא החלק העבה, שהרי הדרמיס עבה הוא ומשתמר יותר מהשכבה הדקה שתחתיו, דהיי' השכבה התת-עורית, שהיא הדוכסוסטוס לדידהו.וכן הוכיח הצמח צדק (שם), דלהתוס' דקלף הוא החיצון ע"כ שהוא עבה יותר מהדוכסוסטוס. ועל מש"כ הנשמת אדם (כלל י"ד ס"ק א') דמסתמא במציאות אין מחלוקת, וגם להתוס' החלק העבה הוא לצד בשר והדק הוא לצד שער, צ"ל דאדרבה הא בהא תליא, וכיון שאמרו התוס' שהקלף הוא החיצוני, א"כ אה"נ לדידהו השכבה החיצונית היא העבה [ובשכבה שהיא חיצונית להרמב"ם, דהיינו הליצה, לא מיירו התוס' כלל, דלדידהו היא קליפה בעלמא], ובאמת בהא ליכא פלוגתא במציאות, במה שהקלף הוא החלק העבה ביחס לדוכסוסטוס, ולעולם כולהו מודו שהקלף הוא הדרמיס, אלא דפליגי אם הדוכסוסטוס הוא הדק שמעליו (הליצה, להרמב"ם) או הדק שמתחתיו (השכבה התת עורית, להתוס').
39. ↑ לט). ואמנם כיון שהשכבה התחתונה (התת-עורית) היא דקה יותר משכבת הדרמיס, נמצא כי לר"ת וסיעתו הקלף הוא עבה יותר מהדוכסוסטוס. ומש"כ הרמב"ם (תפלין א' ז') ששני עורות הן, והעור הפנימי הוא העבה, לעומת החיצון שהוא דק, הוא דוקא לשיטתו, שהליצה היא הדוכסוסטוס, והיא העור החיצוני, משא"כ לר"ת שהקלף (הדרמיס) הוא החיצוני, והדוכסוסטוס הוא הפנימי, א"כ אדרבה הפנימי דק והחיצון הוא העבה, ועי' בדברי הצמח צדק שבהע' לט דלעיל.
40. ↑ מ). המלל לאברהם הניח הקושיא בצ"ע, וסיים באומרו: "מחלוקת זו הויא לה מח' במציאות, לא יכולתי להבינה, ואין לי פה להשיב".והנה כעי"ז הק' ג"כ הגאון הנאמ"ן שליט"א (אור תורה, גליון תקל"ד עמ' שע"ב): "אבל ק"ל שכולם כותבים היום בקלף הדק על החלק הפנימי הסמוך לבשר כמ"ש מרן בש"ע (סי' ל"ב ס"ז) והכתב נאה והדיו אינו נבלע, היפך דברי רבינו הרמב"ם בתשובה, וצ"ע". ולהנ"ל ניחא, דהמקום שעליו כתב הרמב"ם שהוא אינו ראוי לכתיבה, הוא הצד הפנימי של הליצה, משא"כ הצד הפנימי של הדרמיס, שעליו אנו כותבים היום, בודאי הוא ראוי לכתיבה, ואף להרמב"ם בזה מתפרשת המימרא דקלף במקום בשר [והמעיין בשו"ע אשר ציין אליו הגאון שליט"א, יראה שלא כתב כלל שהקלף הוא החלק הדק, ואדרבה גם להשו"ע הקלף הוא עבה יותר מהדוכסוסטוס].
41. ↑ מא). עי' בתשב"ץ (ח"א סי' קמ"ט) שנשאל בדבר סופר היודע לקלוף מקום טעות, אי שרי למיעבד הכי, והתשב"ץ דן שם לומר דע"י הקילוף הוסר הדוכסוסטוס להרמב"ם, ונשאר הקלף. ומבואר דנקט בד' הרמב"ם דהליצה והדרמיס הם הקלף והדוכסוסטוס [ולא אסר אלא את הקילוף, אבל את הגירוד כבר התירו חז"ל במנחות ל' ב', וצ"ל דבעיבוד עפצים, שהליצה מתנפחת מעט, ניתן לגרד קלות באופן שעדיין ישאר חלק מעוביה, מה שאי"כ בקילוף, ועי' בשו"ת מהרלב"ח (סי' ב')].והן אמנם שכ"כ התשב"ץ גם אליבא דהערוך, ולכן אסר לדידיה את הקליפה, כיון שאז נשאר הדוכסוסטוס. והיה מקום ללמוד מזה דגם להערוך הקלף אינו אלא הליצה ולא הדרמיס. וצ"ל דהתשב"ץ [דמשמע שם שנקט לעיקר כהרמב"ם, אשר עמו הרמב"ן והרשב"א ראשי גולת ספרד. וכן מוכח ממה שכתבו על הגויל] אכן פירש כך את דעת הערוך, וסבר כדעת היש אומרים שהביאו התוס', דקלפים שלנו שהוסרו מהם קליפות לצד בשר הרי הם דוכסוסטוס. ומעתה נמצא דאף אחרי דבריו ז"ל אין כל שינוי לדינא, שהרי על מדוכה זו כבר עמד רבינו תם, והכריע שקליפות אלו לאו קלף הם, וכאשר הביאו התוס' והרא"ש והתרומה והסמ"ג והמרדכי, וא"כ אליבא דהנוקטים כהערוך אין חשש בדבר, ואילו התשב"ץ הלא סבר כהרמב"ם [ואין טעם להחמיר כפירושו של הרשב"ץ ז"ל בדברי הערוך, בשעה שהראשונים שנקטו כהערוך נקטו בהדיא בהיפך, ואף איהו ז"ל לא אמר דבריו אלא בדרך מו"מ ופירוש ולא כהלכה למעשה, שהרי נקט כהרמב"ם. שו"ר בפקודת אלעזר (למהר"א טובו, סי' ל"ב) שג"כ השוה דעת התשב"ץ עם היש אומרים שהתוס' דחו דבריהם. וכיו"ב צ"ל ג"כ בדעת הר"ן, דאע"פ שנראה מדבריו שלהערוך הליצה היא הקלף, מ"מ כיון דאיהו גופיה נקט כהרמב"ם ודלא כהערוך, אין שום טעם להחמיר כפירוש זה בערוך, כאשר בעל הפירוש גופיה לא נקט כמותו (וכבר מחו לה אמוחא החזו"א והגרז"ר בענגיס למי שפלפל אליבא דהסוברים דמה שנלמד מי"ג מדות אינו אלא מדרבנן, דהן אמנם דהרמב"ן סבר הכי בדעת הרמב"ם, אך כיון דע"כ לא יתכן דהרמב"ם סבר כן, נמצא דליכא למאן דאמר הכי, וא"כ אין מקום לפלפל אליבא דשיטה שלא נולדה. עי' מעשה איש ח"ב עמ' ע'). וע"ז הדרך י"ל בד' ההשלמה והמאורות, דכיון שנקטו כשי' התוס', שהדרמיס הוא הקלף והדוכסוסטוס מתחתיו, ומחמת כן סברו לומר שהרמב"ם רק מהפך את שמות השכבות ולא פליג עמם בפועל, אך מ"מ, לכאו' הנהגת הרמב"ם המשתקפת בדברי אותם שנהגו כוותיה עדיפה היא לענין דינא, ובפרט שאין הנדון כאן אלא להוסיף חומרא].וראיה גדולה לדבר, מה שהבית יוסף הביא באורך את תשובת התשב"ץ הנ"ל (בבדק הבית יו"ד סי' רע"ו), ולא הזכיר ממנה אלא את הנדון דמחיקת השם, אבל את מש"כ התשב"ץ לחוש להסרת הקלף וכיו"ב לא הזכיר הב"י שם כלל וכלל, ולהנ"ל א"ש טובא, דכיון דהב"י נקט בהדיא כפירוש ר"ת והראשונים בדברי הערוך א"כ אין כל חשש בהסרת הקליפה, דגם אחריה הלא אכתי ישתייר הקלף ואין בו חשש דוכסוסטוס כלל.והנה בתקון סופרים (מהר"ר לוי יצחק, הסופר מברדיטשוב) הרעיש הרבה על ענין גרירת הקלף, ולמד מדברי התשב"ץ שאין לגרור כלל מצד שער, "ואם גרר מצד שער הרבה עד שיש בגרירה כדי קליפה הניטלת כולה בפ"ע כאחת ואצ"ל אם קילף קליפות הניטלות כולה כאחת הרי זה דוכסוסטוס גמור", ע"ש. אבל מדברי הבית יוסף למדנו שהוא לא נקט כהתשב"ץ, ומפני שהביא עדות הראשונים ז"ל על הסרת קליפות קליפות מצד השער (ובתקון סופרים שם מייתי לדברי הרא"ש והמרדכי שקולפים קליפה מצד שער, ולכן אין מובן מה שהסיק שם לכתוב בתפלין 'שלא נגרר כלל מצד שער'. וכבר תפס עליו בזה בשו"ת הליכות אליהו למהר"א קאלעסניקער (ורשא תרס"ג, סי' י'), ולאחר שכתב "שהתפלין הגבוהים והמופלאים אשר אין ערוך להם שכתבו תלמידי הבעל שם ז"ל ג"כ נכתבו על קלף שנגרר הרבה מצד השיער", הוסיף להפליא על הסופר הנ"ל בדברים חריפים טובא, ע"ש. ועיין בהקדמתו של הסופר הנ"ל, לספרו תעלומות סופרים, בו הוא מרעיש לפסול את הדיו המקובל ואת בתי התפלין המקובלים, ושם מתאונן על שלא הסכימו עמו לפסול את הקלפים המגורדים מצד שער, ועי' שו"ת ברכה מציון ח"א סי' ג', ועי' שו"ת זכר יהוסף סי' ו'). ולא ידעתי מפני מה יש מפוסקי אשכנז שנזקקו לנידון התשב"ץ (וכגון השבות יעקב ח"ב יו"ד סי' פ"ח), ודנו אם לאסור את הקילוף מחמת שעל ידו מגיעים לדוכסוסטוס. והוא פלא, אטו היו כותבים במקומם על הגויל, והלא דברי התשב"ץ אינם שייכים אלא בכותב על הגויל, וכאשר כ' הגרע"א ז"ל (יו"ד סי' רע"ט ס"ק ד') דלמנהגנו לא שייך זה ומותר לקלוף, וכ"כ בשו"ת אבן יקרה (יו"ד סי' נ"ב) דלדידן ליכא כל נ"מ בהך שאלה, דהלא אנן כתבינן על הקלף, שבלא"ה כבר הוסרה ממנו השכבה העליונה, וא"כ כולו על הקלף (ומתוך דברי האב"י למדנו דהוה פשיטא ליה שבקלפים שלנו הוסרה הליצה לגמרי, ע"ש), וכ"כ בנפש חיה (יו"ד סי' ע"ח), ובהרי בשמים (ח"א סי' כ"ז).
42. ↑ מב). וכמ"ש המרדכי בשם ר"ת (הל' ס"ת סי' תתקנ"ט) דהדוכסוסטוס אין נאה לכתוב עליו במקום בשר, 'מפני הגידין והבשר והשמנונית', משא"כ בגוילים שכתבו עליהם הספרדים [שנקטו כהרמב"ם] אין בהם כלל וכלל גידין ושמנונית.
43. ↑ מג). ושמא אף אם מדקק את העור משני הצדדים, מ"מ כל שנשאר חלק מעובי הקלף וחלק מעובי הדוכסוסטוס, עדיין מקרי זה גויל (וכבר דן בזה הצמח צדק שם ס"ק ב'). ועדיין עלינו לברר כיצד היו עושים את הגויל בזמן הגמ', שהרי בדברי הראשונים מבואר שהגויל לא נתקן כלל (וכגון בתוס' ב"ב י"ד א' ד"ה בגויל 'גויל הוא עור שלא נתקן כלל אלא שהשירו את השיער'), וכבר דנו בזה הרבה חכמי דורנו, ועי' בגויל וקלף עמ' 307, והיעבת"א.ועי' בשו"ת מהר"י מינץ (סי' ט"ו): "ומ"ש כ"ת למה אין אנו מורגלין לכתוב ס"ת על הגויל, וכו' נראה דלאו משום דפסולא לכתוב על הגויל אלא משום זה אלי ואנוהו כי על הקלף הוא יותר נאה כי הגויל לא הוסר ממנו כי אם השיער ובצד השני לא הוסר כלום וכו', גם היתה כבדה יותר מדי, לכן המנהג לכתוב ס"ת על הקלף" (והובא בדרכי משה יו"ד סי' רע"א ס"ק ב'). עוד יל"ע אם להרמב"ם וסיעתו יש להכשיר גויל דרבינו תם, שנותרה בו שכבת ההיפודרמיס, דלכאו' אין גריעותא בדבר, ואם רוצה יכול שלא להסירה.
44. ↑ מד). ואכן כבר מרן החזון איש זללה"ה לא הסכים מהך טעמא להצעת האומן הר"א יאקאב שביקש לעבד עורות באופן שיהיו גוילים, בכדי להקל על עבודת גירוד הקלף, שהיתה קשה מאד בכלים של הימים ההם (שו"ת שערי יושר, ח"ב סי' י"ז אות ו').
45. ↑ מה). עד כדי כך, שאם נפגמת מקצת הליצה שע"ג היריעה שוב אין לה ביקוש, ומוכרי הקלפים המהודרים מוזילים את מחירה. מה שלא היה בכל הדורות מימות משה ועד עתה.
46. ↑ מו). ולשלימות הדברים נביא כאן את דבריו ז"ל במלואם: "ולכן נראה לי דהקליפה הדקה הסמוכה לבשר הוא נקרא דוכסוסטוס, והקליפה הדקה שבמקום השער הוא נקרא קלף. וכשחולקין לב' אזי כל חלק נקרא על שם הקליפה הדקה, ועכשיו שאין חולקין, אם יגרור לצד השיער אם מעט אם הרבה ע"כ מה שנשאר הוא דוכסוסטוס, ואם יגרור לצד הבשר יהיה הנשאר קלף. אך כיון דבע"כ צריכין לגרור לצד השיער הקליפה הדקה, א"כ קשה הא נשאר הדוכסוסטוס, ע"ז כתבו הפוסקים שמה שאנו מגרדים לצד השיער הוא רק לתיקון להעביר השיער, ובלא"ה צריך לגרר זה, והקליפה הנשאר תחתיו הוא נקרא קלף".ועצם הדברים צ"ע, שהרי הראשונים ז"ל נקטו בפשיטות שהקלף והדוכסוסטוס מדובקים הם זה בזה, ומקום הכתיבה הוא בנקודת חילוקם, ואילו להנשמת אדם ישנו עור עב שעומד ביניהם, והראשונים הסתירו את הדבר ולא גילוהו לנו. ועי' בשבט הלוי (ח"י סי' קע"ה) שכ' על חידוש זה של הנשמת אדם: "וכל זה באמת דוחק עצום, ומשמעות הראשונים אינו כן, ומשמעות הראשונים דגם כשהיו חולקים וחלק של צד השער עב, הכל תורת קלף עליו", וכבר הקשה כן על הנ"א בשו"ת הליכות אליהו (למהר"א קאלעסניקער, ורשא תרס"ג) סי' י' ס"ק ה', "הנה מלבד שגוף דבר זה צ"ע דאנה מצא ענין הביטול, ואיך שייך ביטול בדבר הניכר ואפשר לתקנו בגרירה, ולא נמצא לזה שום מקור בש"ס, ומי הוא הנביא שהגיד לנו ענין הביטול". וכן בשו"ת מתת ידו (להגר"מ מאירוביץ, ווילנא תרמ"ב) הרבה לתמוה על הנ"א, דאם רק הקליפה הדקה היא הקלף "א"כ היה להם להפוסקים להזהיר להסופרים ומעבדי הקלפים, דכלל לא יטלו מהעור מצד השיער רק מה שצריך להחליקו מהעברת השער, דאם יקלפו יותר לא יקרא בשם קלף, וכו' ובאמת לא מצינו זה שיאמר א' מהפוסקים להזהיר ע"ז, ועוד כמה הוא שיעור עובי של קליפה הדקה הזו", וכן הקשה דמכל הפוסקים משמע דעצם העור מקרי קלף ולא רק הקליפה הדקה שלו, וסיים באומרו "ולענ"ד צע"ג דבריו הקדושים בזה", ע"ש עוד.והנה הרב ז"ל בעל נשמת אדם בנה יסודו על דברי התרומה (סי' קצ"ד), שכתב שפעמים הקליפה העבה היא לצד שער ואז קוראים לה קלף, ותמה הנ"א דהלא הדוכסוסטוס הוא יותר עבה מן הקלף, ומזה הוכיח הנ"א שהדוכסוסטוס אינו אלא קליפה דקה, אשר מחילה את שמה על כל העור הדבוק עמה, ולהכי קאמר שהיכא שניטלה מתבטל כל העור אל קליפת הקלף.ואמנם הוא צ"ע, דהמעיין בדברי התרומה יווכח לראות שדברים אלו קאמר הוא רק כלפי דברי המערערים, ולא לדינא כלל. דכיון שחששו הם שהליצה היא הקלף, ודלא כר"ת שהתיר לגרור קליפות מצד שער, לכן כדי לאפוקי נפשייהו מפלוגתא, בקשו לכתוב על הליצה, שהיא הקלף לדידהו, ומכיון שאין הדבר אפשרי [מחמת חוסר הבקיאות האידנא בחלוקת הליצה מהדרמיס] הוצרכו לכתוב עליה כשהיא מחוברת עם חלק מעובי הדרמיס, וכן נראה בדברי הריטב"א (שבת ע"ט ב', ע"ש). וכיון שלכאורה תמוהה הנהגה זו, דהא סו"ס אם הם חששו שהדרמיס הוא הדוכסוסטוס א"כ נמצא שלא הועילו מידי, שהרי בידם עתה קלף מחובר בדוכסוסטוס, שהוא גויל. ועל זה כתב התרומה ליישב מפני מה אי"ז חשיב דוכסוסטוס [אם כפי' הנ"א, מפני שחלק זה של הדרמיס בטל הוא אל הליצה, ואבע"א משום דכיון שאי"ז אלא חלק מועט מהדרמיס ס"ל דבטל הוא אל הליצה, וכדאשכחן כוותה בד' האחרונים ז"ל, שאמרו דמיעוט דוכסוסטוס בטל הוא אל הקלף, עי' שו"ת גבעת פנחס (סי' נ"ו)]. וא"כ אין כל מקור בדברי התרומה לקיים את הדברים אליבא דהלכתא, אלא הם רק ליישב ולבאר את שיטת היש אומרים הנ"ל, שדחו התוס'.וכן מוכח הדבר ממה שבביאור שיטתו העצמית של התרומה, הנוקט כרבינו תם, לא הזכיר מדברים אלו כלל וכלל, וכן בסימנים (שהם הקיצור שבראש כל סימן, אותו ערך בעל התרומה בעצמו) הביא את ר"ת, וחזר והזכיר "שגוררין לצד שיער ומסירים קליפות קליפות", ומהדברים הנ"ל לא הביא אפי' ברמיזה. ועי' בפקודת אלעזר (סי' ל"ב, דף ט"ל א'), שכתב בכעי"ז, והכריח כן, דאל"ה סתרי דברי התרומה אהדדי, ע"ש (וכן עמד בכיו"ב גם בגויל וקלף פי"ז אות ב').
47. ↑ מז). ומעתה יבין המבין, דמה שהביא בשמו בשו"ת שערי יושר (ח"א סי' א' ס"ק י"א) שבדק בתפלין של הגריש"א, וראה שכל הליצה קיימת, אין כוונתו לשכבת האפידרמיס, אלא לחיצוניות הדרמיס (שו"ר מש"כ בכעי"ז בגויל וקלף עמ' 354).והנה מדאייתי עלה הבה"ל גם לדברי החתם סופר (שו"ת או"ח סי' ג') דמכשיר, משמע שלא הכריע בזה, ולכך, המנהג שלא להקפיד על שלימות הליצה כלל וכלל, יכריע ביניהם להקל. ובפרט שלד' החת"ס מעלה איכא בזה, שיוצאים גם ידי חובת שי' הרמב"ם וסיעתו, וכדביאר שם החת"ס, עיי"ש. וכעין מסקנת דברינו עי' בברכת אברהם (להגר"א ברוכמן, הל' סת"ם סי' ד'), וברצוף אהבה (ח"ב סי' ד').וכאן המקום להביא את הידוע בשם מרן הגריש"א זיע"א, דגם להנשמת אדם דשם קלף חל ע"י השכבה החיצונה, סגי ברובה, ולא בעינן שתישאר כולה [שהרי אפי' בכתיבה על גויל, דהתם מעיקר הדין דהלכה למשה מסיני בעי' שהשכבה החיצונה תהיה שלימה, מ"מ למעשה הניח התשב"ץ (ח"א סי' קמ"ט) את הסופרים לקלף את מקום הטעות, ולכאו' הוא מטעם שבדיעבד סמך על מה שרוב השכבה החיצונה קיימת, וכ"ש בנדון דידן].
48. ↑ מח). ושייך זה בעיבוד עפצים בלבד, שרק אז אפשר להסיר בעדינות את שכבת הליצה, משא"כ בעיבוד סיד אין הדבר ניתן לביצוע מעשי.
49. ↑ מט). וכן נתבאר גם בדעת רב שרירא גאון (עי' לעיל אות ד'). וכן יתכן לדייק בדברי הר"י אלברצלוני, האומר דטעמא דתפלין לא בעו שרטוט הוא 'לפי שהתפלין נכתבין על קלף דק מאד כדי שלא יהיה כבד, ואי משרטיט ליה מר הוא מתקריע, וכן אמר רבנו עמרם בר ששנה, קלף לא בעי שרטוט שאי אפשר לה לקבל שרטוט', ומשמע לכאורה דהקלף שכותבין עליו תפלין הוא הליצה, ולכך אין משרטטין, כדי שלא תקרע [אבל ג"כ אפשר לפרש דלא עסקינן בליצה כלל אלא בדרמיס, ומ"מ כיון שמקפידים לקחת לתפלין קלף דק, בכדי שיוכל להכנס לתוך הבית, לכן חיישינן שע"י השרטוט יקרע], וע"ע בגויל וקלף (עמ' 109).והראשונים ז"ל פירשו באופנים אחרים את הטעם שתפלין אי"צ שרטוט, לרמב"ם (תפלין א' י"ב) הוא מפני שהן מחופין, ולרש"י ור"ת (במגילה י"ח ב') הוא מהלכה למשה מסיני. וזה משום שלא נקטו כהר"י אלברצלוני, אלא ס"ל דכתיבת התפלין היא על הדרמיס ולא על הליצה [וכמנהג כל ישראל], וא"כ הטעם הנ"ל אינו שייך לדידהו כלל.
50. ↑ נ). מה גם, שאף אם נפרש בדברי רב האי שלדידיה הליצה דוקא היא הקלף, ולא כמ"ש רבותינו ז"ל להתיר לגרור קליפות קליפות מצד השיער, ונבא לחוש לשיטת המערערים (דלעיל אות א') שנקטו שעם גרירת הליצה ניטל כל הקלף ולא נשאר אלא דוכסוסטוס, הלא מצאנו עוד ישובים בדברי הראשונים ז"ל למנהגנו, א' קלף שלנו העשוי בעיבוד סיד ראוי הוא טפי מצד בשר, ולכן גם אם הוא דוכסוסטוס מ"מ יש להכשיר את הכתיבה עליו מצד בשר (אור זרוע סי' תק"מ), ב' כיון שקלף שלנו נתקן משני הצדדים כשר הוא לכתוב עליו באיזה צד שירצה (רבינו שמחה, הובא בהגמ"י תפלין פ"א ס"ק ד', וכעי"ז בריטב"א שבת ע"ט ב' בשם רבו, וכ"כ בעל שלטי הגבורים בספר המחלוקת הל' ס"ת אות ה'), ג' קי"ל כהאומרים דבדיעבד אם שינה וכתב על הדוכסוסטוס במקום שיער כשר (יראים סי' שצ"ט), וא"כ גם אם נבקש לומר כהנחת המערערים, דע"י נטילת הליצה שהיא הקלף אשתייר הדוכסוסטוס, הלא כבר באו על שאלה זו ישובים נוספים בדברי הראשונים ז"ל.
51. ↑ נא). שהרי כל רבותינו עבדו בסיד ולא בעפצים, ובעיבוד סיד אין שייך כלל וכלל להעמיד את הליצה כשכבה בפני עצמה [רצוננו לומר דלר"ת וסיעתו לעולם אין כותבין על הליצה, אבל להרמב"ם בפשוטו היא דוכסוסטוס, שכותבין עליו מזוזה].
52. ↑ נב). שהורה כבר הבית מאיר למיחש להו. ובפשוטו אם כל קלפים שלנו, שהוסרה מהם הליצה לצד שער, הם כשרים להרמב"ם וסיעתו, א"כ אי אפשר לומר שהמנהג דלא כוותייהו, דאדרבה אין המנהג מתנגד לשיטתם, ובהחלט יתכן כי הרבה ממאורי הדורות נקטו כוותייהו [וכגון המהר"י אבוהב (סי' ל"ב), ע"ש היטב] ואעפ"כ השתמשו בקלפים המצויים, ומשום שסברו שהם כשרים לכו"ע.
53. ↑ נג). והנה התרומה כתב שיש שחששו לאותם המערערים, וכיון שבאו לאפוקי נפשייהו מידי פלוגתא, כתבו על הליצה כאשר היא מחוברת על חלק מהדרמיס [ונתבאר זה לעיל הע' 47, מפני מה אי"ז בכלל גויל. וע"ע גויל וקלף עמ' 72 בביאור מנהג זה]. ומשמע קצת, דדוקא אותם שבאו לצאת ידי כו"ע נהגו כן, אבל המערערים עצמם לא כתבו אלא על הליצה בפני עצמה (ואין הדבר מבורר כיצד עשו כן, ושמא השיגה ידם לעבד העור בעפצים ולקלף ממנו יריעות שלימות מן הליצה), ואם כן הוא, הלא נמצא מבואר בהדיא בדברי התרומה, שהרוצה להוציא עצמו מידי פלוגתא אין לו לכתוב על הליצה, ועל כרחך שהוא משום דר"ת וסיעתו פוסלים אותה, ומשום דהויא קליפה בעלמא.
54. ↑ נד). ואף העבדנים עצמם פעמים הרבה שאינם יכולים לקבוע במדויק אם נגרר מצד בשר יותר מצד שער, ומפני שפני העור אינם חלקים, ויש מקומות שהעור עבה יותר, והמכונה מגררת בכח רב ובלא אבחנה ודקדוק.
55. ↑ נה). אשר אכן מכונות הגירוד מסירות אותה לגמרי.
56. ↑ נו). ודחוק לומר שהמנהג נוסד ע"פ שיטת הרמב"ם וסיעתו, דהלא נראה מדברי הכנה"ג דהוה פשיטא לי' שהמנהג הוא כהשו"ע, ואיך נשים בפיו היפך מאי דפשיטא לי'. והן אמנם שמדברי מהר"א הלוי, שהיה במקומו של הכנסת הגדולה (כמאה שנים לפניו), נראה שנקט כהרמב"ם (עי' בשו"ת זקן אהרן סי' ל"א), אך צ"ל שבזמן הכנה"ג כבר נתפשט השו"ע, ולכך הוה פשיטא לי' שהמנהג היה צריך להיות כמותו [ולא הסתבר לו ז"ל לומר שאע"פ שנהגו כהשו"ע מ"מ במקצת דברים אשתייר מנהגם כמקדם. אמנם יש להעיר דבהרבה מקהלות ספרד חזינן שאע"פ שקבלו לגמרי הוראות מרן הב"י, מ"מ בכמה וכמה עניינים לא שינו מנהגיהם הקדומים, ואף האידנא עדיין מחזיקים בהם, ואכ"מ].
57. ↑ נז). גם במשכנות יעקב (סי' מ"ב), שהכריע כהסוברים דקלף הוא החיצון, כהשו"ע ודלא כהרמב"ם, סיים באומרו 'ועפ"ז ראוי להזהיר לסופרים כותבי תפלין, שיגררו הרבה מאד לצד הבשר, עד שהנשאר יהיה דק יותר מחלק הנגרר לצד הבשר'. ומדנצרך להזהיר על כך, מבואר שהמנהג לא היה להקפיד בזה, ופעמים שהיה נגרר מצד שער טפי מצד בשר, וכהמנהג שהזכיר הכנה"ג [וכן למדנו מדברי התקון סופרים דלעיל (הערה מא), שהרעיש הרבה על "שנפרץ הדבר מאד, שקולפין את העור היטב משני צדיו, וכותבין עליהן גם תפלין", ופוסקי הדור דאז נזקקו לדון בדבר. עכ"פ שמענו שהיה זה מנהג מצוי].
58. ↑ נח). שכתב את מסורת הסופרים, אותה הביאו הרבה אחרונים ז"ל.
59. ↑ נט). אשר בו נהג מרן, וכמ"ש בבית יוסף סי' ל"ב.
60. ↑ ס). ואולי השכבה הגרעינית היא הקלף, והרשתית הדוכסוסטוס [אם כי אין מי שבקי להפרידם].
61. ↑ סא). וע"ז הדרך מתבארים דברי הר"ן (שבת ע"ט ב'), 'הילכך כיון דאסיקנא שאין כותבין תפילין אלא על הקלף, צריכין כותבי תפילין לגרר הקלף יפה לצד הלבן שהוא הדבוק לבשר, שאם לא יגררו אותו כלל כיון שעכשיו אין חולקין אותו לשנים אין זה קלף אלא גויל שהוא פסול לתפילין', הנה פתח באומרו שצריכים לגרר הקלף יפה, ומ"מ לא פסל אלא א"כ לא יגררוהו כלל. ולכאו' צ"ל דלענין זהירות לכתחילה קאמר הר"ן דיש לגרר יפה, אע"פ שלענין דיעבד לא פסל אלא אם לא גרר כלל, ועי' שו"ת חתם סופר (או"ח סי' ג').
62. ↑ סב). שהרי הסימן שכתבו האחרונים [והביאו הביאור הלכה] לא נזכר בדברי הראשונים, ומחמת כן פקפקו בו הנשמת אדם והפקודת אלעזר.
63. ↑ סג). ועי' בשו"ת אמרי יושר למהר"ם אריק (ח"ב סי' קפ"ג ס"ק ב'), שכ' שמן הדין מקום הפאות ע"פ הפוסקים הוא בחצי האוזן, מ"מ החמיר השו"ע (יו"ד סי' קפ"א ס"ט) שהוא עד למטה מן האוזן, והוא משום שאין אנו בקיאים בשיעורים בצמצום. ולשון השו"ע "וכל רוחב אותו מקום לא תגע בו יד", שהיא לשון של אזהרה, מסייעא לזה (וע"ש בב"י) [ויעויין במאמרים בזה בירחון האוצר גיליון ט וגיליון יד].
64. ↑ סד). לאחר שכתב: "נמצא אליבא דכל רבותינו הראשונים ז"ל הנז"ל, שמנהגם הסופרים שלהם היה לגרוד הרבה קליפות מעליונית הקלף", "נמצא שכל הראשונים ז"ל הנז"ל מגידים לנו שמנהגם היה לגרד הרבה מצד שער".
65. ↑ סה). דס"ל שהקליפה הדקה שמצד שער, שהיא הליצה, היא הנקראת קלף.
66. ↑ סו). ולכך יש לדון להעדיף עיבוד סיד על פני עיבוד עפצים. דיתכן לדון שרק בעיבוד עפצים נקראת הליצה הקלף, כיון שראויה היא להתקלף בפני עצמה, משא"כ כאשר מעבדים אותה בסיד, שאז איננה ראויה כלל לעמוד בפני עצמה [וא"א לקלוף ממנה בשלמות, רק חתיכות קטנות ובמאמץ רב מאד], אז בטל ממנה שם קלף, והשכבה שתחתיה היא המקבלת את שם הקלף, ועי' בגויל וקלף (עמ' 92) שכ' לבאר בכיו"ב את תשובת רבינו תם (שהביא בהג' מרדכי סי' תתקנ"ט), ועי' לעיל הערה טו.
67. ↑ סז). ובגויל וקלף (עמ' 362) כ' שכיון שלהאור זרוע (סי' תק"מ) והרא"ה (שהביא הריטב"א בשבת ע"ט ב') יש להכשיר את הכתיבה בגויל מצד בשר היכא שתקנו והכשירו לכתיבה, ואין הכרח לומר דהרמב"ם ודעימיה פליגי עלייהו, לכן אין לגרור את אחורי הקלף. אמנם ממה שנצרך הריטב"א לומר שהכשר הקלף תלוי בגירודו מצד שער, משמע שאין הכל מודים לחידושו של הרא"ה, וסתמא דמילתא לאו הכי היא. ואדרבה, מהא דהרמב"ן והרשב"א והריטב"א היו מעבדים בסיד, ואעפ"כ נקטו כשי' הרמב"ם, מוכח דהוה פשיטא להו דשינוי צורת העיבוד אינה משנה את מקום הכתיבה, ולא כשיטת האור זרוע. וכיון שדברי האו"ז והרא"ה חידושא רבה נינהו, אשר לא הזכירוהו הפוסקים, שנקטו בפשוטו לפסול לעולם שינוי בצד הכתיבה, כל שלא פירש כן בהדיא מסתמא לא סבירא ליה הכי. ולכן אין סיבה לומר שהרמב"ם וסיעתו, שסתמו דאם שינה פסול, יודו להם להכשיר בכה"ג [ועכ"פ לא נאמרו שם דברי הגו"ק, אלא כלפי הגוררים לאחר כתיבה, שהיא בזיון גדול לספרי תורה, וגם עלולים לבא לידי פסול ח"ו].
68. ↑ סח). התם דנו לענין מנהג הסופרים לגרד את הקלף מאחוריו, במקום שקשה להכניס את הפרשיות לתוך הבתים. וכתבו דמדברי הגדולי הקדש משמע קצת דגם בכה"ג הויא ריעותא, מ"מ מדברי התקון תפלין (לרבינו אברהם מזונשהיים, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג) משמע דבכה"ג לית לן בה.
69. ↑ סט). אמנם עי' במרבה חיים (עמ' פ"ד) ובשו"ת שערי יושר (ח"ב יו"ד סי' י"ג ס"ק ג') ובגויל וקלף (עמ' 14), שפי' את דברי התיקון תפלין כהוראה טכנית בעלמא, ומפני שקל יותר לגרד תחילה בצד בשר, ולפ"ז ליכא ראיה, ע"ש.
70. ↑ ע). ע"י סכין המצויה בידי הסופרים (מס' 15), או ע"י נייר זכוכית.
71. ↑ עא). גם יכול לקחת קלף שנמסה ממנו הליצה ע"י הסיד ושאר חומרי העיבוד, שאז נשאר הדרמיס בלא כל קילוף ופגימה, אלא בשלמות.