אב"ד 'שערי שלום' ומחבר שו"ת 'בריתי שלום'
בת כהן שנישאת לחלל ונולד בן בכור, האם חייבים בפדיון הבן
בס"ד, ז' באייר תשע"חלמע"כ ידידי ואהובי הגר"א פרינץ שליט"א, מרבני עירנו בית שמש, ומח"ס שו"ת אבני דרך.
אחר עלות השלום למעכת"ה
הנני בזה בדבר השאלה שהופנתה אליו מא' מבתי ההוראה שבארה"ק, אודות חלל שנשא בת כהן [שהדין הוא שאין בזה שום איסור, דהא לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין, אלא שמ"מ נפסלת הבת כהן הנ"ל מתרומה דבי נשא (היינו אף אם תשוב לבית אביה בלא זרע), וכן היא נאסרת להינשא לכהן אם תתאלמן מהחלל]. וכעת נולד להם בשעטו"מ בן בכור למזל"ט, ונשאלת השאלה האם האב פטור מפדיון הבן כדין כל פטר רחם של בת כהן, או דלמא חייב האב בפדיון הבן, מאחר שהאם נישאת לחלל ואיבדה את קדושת הכהונה, כאמור.
והן אמת שלגבי בת כהן שנבעלה לנכרי קי"ל שהיא מתחללת לחלוטין מקדושת כהונה שלה ובנה הבכור (אף מישראל) חייב בפדיון (שו"ע יו"ד סימן ש"ה סעיף י"ח ובש"ך ס"ק כ"ב), ואם כן, לכאו' מכיון שגם בנבעלה לחלל, על אף שלית ביה שום איסורא, מ"מ נתחללה היא מקדושת כהונה שלה, כאמור, א"כ לכאו' ה"ה לענין פדיון בנה הבכור.
אך הנה יעויין באורך בדברי הגר"מ הלוי סולובצ'יק זצ"ל (שנדפסו בתוך חידושי הגר"ח החדש על הש"ס שבהוצאת מישור, במסכת בכורות דף מ"ז ע"א), שהוכיח מסתירת לשונות הרמב"ם בכמה מקומות שיש ב' דינים שיש אפשרות לפסול מחמתם בת כהן מזכויות כהונה: א. אם היא נעשית זונה או חללה ע"י ביאת איסור, שאז היא נפסלת לגמרי מדין כהונה, ולא רק שהיא נאסרת בתרומה אלא גם פוקע ממנה שם נתינה, דהיינו שאם נותנים לה מתנות כהונה וביכורים לא מקיימים בכך מצות נתינה. ב. אם היא נבעלה ל"איש זר" כגון חלל, שאז היא אינה נעשית זונה וגם לא חללה אלא רק נפסלת לתרומה וכן לנישואין עם כהן, מקרא ד'ובת כהן כי תהיה לאיש זר', אך לא פקעה ממנה מצות נתינה, דהיינו שהנותן לה מתנות כהונה וביכורים יצא ידי חובת מצות נתינה. ודין פדיון בנה הבכור תלוי ג"כ בדין זונה, כמו מצות נתינה, ולא כדין האיסור לאכול בתרומה, עכ"ד הגר"מ הלוי זצ"ל. ולפום דבריו יוצא שבת כהן הנישאת לחלל לא איבדה את מעלת הכהונה שלה לענין פדיון בנה הבכור, ובפטורה קיימא.
אולם, לפי דברי הגר"מ הללו צ"ל דמאי דנקט הרמב"ם בפי"ח מהל' איסו"ב ה"א לשון של 'זונה' כוונתו בעיקר אנבעלת לאדם שהיא אסורה לו, ואגב גררא נקט שם גם הנבעלת לחלל, מאחר שלענין האיסור להינשא לכהן, שביה קמיירי שם הרמב"ם, דינה שווה לדין הזונה, אך באמת שלגבי הא אי"ז מדין זונה אלא מדין אחר של 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'.
ואף שלכאו' הוא דוחק רב בלשון הרמב"ם דאיסו"ב הנ"ל, אך המעיין בפירוש המשניות להרמב"ם בקידושין (פ"ד מ"ו) ימצא כדברים הללו ממש, שהנבעלת לחלל, כיון שלא עברה שום איסור אין דינה לא כזונה ולא כחללה, אלא היא רק נפסלת מדין 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'. ויעו"ע בתויו"ט ביבמות (פ"ו מ"ה) שמפרש כך בדברי הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם דאיסו"ב הנ"ל. וכ"ה גם דעת בעל היראים (יראים השלם סימן ל"ט) בהדיא.
והנה ביבמות (ס"ח ע"ב) איתא שהאי דינא של בת כהן שנבעלה לחלל שנפסלת לתרומה הוא מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר', וקמתמה הגמ' 'אשכחן לתרומה, לכהונה מנלן', ומתרצת 'ק"ו מגרושה, ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה, זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה',,וקמתמה 'וכי מזהירין מן הדין', ומתרצת הגמ' 'גילוי מילתא בעלמא הוא'. ויעויין ברש"י ובהריטב"א שמפרשים דזהו גילוי מילתא שתרומה תלויה בכהונה, ואם היא נפסלת לתרומה מוכח שגם נפסלה לכהונה. וזהו מתאים מאוד עם המהלך שנתבאר כאן בדעת הרמב"ם והיראים, וכן נראה מתוך דברי רבינו אברהם מן ההר בפירושו שם, וכ"ש שלדברי ה'יש מפרשים' שהביא הריטב"א שאין שייך כלל לחייב בנה בפדיון הבן, וכן לפירוש הר"י אלמדארי, המבאר שמה שנאסרת לכהונה הוא מדין גרושה, דוודאי שלפי"ז אין שייך לחייב את בנה בפדיון.
ויעו"ע בריטב"א ביבמות (ע"ד ע"ב) שמשמע מדבריו בהדיא שזהו רק פסול לתרומה ולכהונה, וברשב"א שם אפשר דמשמע אחרת וכפי שציין חכ"א שליט"א, אך כבר כתב הרדב"ז (ח"ד סי' רע"ח) שהלכה כריטב"א כלפי הרשב"א מטעם שהלכתא כבתראי.
ומ"מ מהיות טוב, ובעיקר מחמת שהחזו"א (בחאה"ע סימן ט"ו ס"ק י') לומד בדעת הרמב"ם שדינה כדין זונה ממש, וז"ל: "מבואר דעת רבנו דכל הני דמרבינן יבמות ס"ח ב' שנפסלות בביאת פסולין הרי הן בכלל זונה... והיינו דאמרינן גילוי מילתא בעלמא הוא, היינו גילוי ביאור שם זונה האמור בתורה", וכ"ה גם דעת בעל ספר החינוך (מצוה רס"ו) בהדיא, ע"כ מן הראוי לפדותו בלא ברכה ובמתנה ע"מ להחזיר, ודי בזה, וגם א"צ לעשות סעודה.
מינאי המוקירו ומעריכו כערכו הרם
הצב"י פנחס שפירא
חופק"ק בית שמש ת"ו
♦ ♦ ♦