מח"ס "בית מתתיהו"
ירושלים
בעניין הפסק בין ברכת נישואין לחדר היחוד
בס"ד, שבט תשע"ח.אורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ הרה"ג המפורסם מזכה הרבים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.
במה שראית בגליון עומק הפשט פר' בהר (אייר תשע"ה), שהביאו שבשיעורו של מו"ר הגרב"ד פוברסקי סיפר שפגש את האדמו"ר משומרי אמונים (בעל "חוקי חיים") זצ"ל, ושאלו האדמו"ר האיך אחר החופה ניגשים לומר מז"ט לחתן ולכלה, ויש שמבקשים ברכה ומאריכים עמו, הא כיון שכבר בירכו ברכת נישואין תחת החופה, הרי צריך שברכת נישואין תהא עובר לעשייתן, וצריך לעשות היחוד מיד לדעת הרמב"ם (פ"י מאישות ה"א), שחופה זהו יחוד, וכ"פ בשו"ע (אבה"ע ס' נ"ה ס"א), וללא היחוד לא חלים הנישואין, א"כ צריך שלא להפסיק את החתן והכלה אחר ברכת הנישואין שלא יהא הפסק.
ורצית לדעת האיך לתרץ קושיא זו.
♦
הנה הרמב"ם (פ"י מאישות ה"ו) כתב: "אירס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים ה"ז נשואה גמורה וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים" עי"ש, הרי שאפשר לברך ברכת חתנים אפי' אחר כמה ימים. ויש להקשות ממש"כ הרמב"ם בפ"ג מאישות הכ"ג: "כל המקדש בין ע"י שליח בין ע"י עצמו צריך לברך קודם הקידושין כדרך שמברכין על כל המצוות, ואח"כ מקדש ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזה ברכה לבטלה מה שנעשה כבר נעשה", אם כן מ"ט לענין ברכת חתנים ס"ל לרמב"ם שמברך אפי' אחר כמה ימים, ואילו ברכת אירוסין ס"ל להרמב"ם שאם לא בירך קודם הקידושין אין מברך אח"כ, שדין עובר לעשייתן בזה לעיכובא, ומ"ט בברכת נישואין מברך אפי' אחר כמה ימים, והא אי"ז עובר לעשייתן.
וע"כ מוכח דשאני ברכת נישואין, דאי"ז מברכת המצוות, אלא הוי מברכת השבח, וכמש"כ הר"ן (פסחים ז' ע"ב), שברכת חתנים היא ברכת שבח ותהלה, ואינה ברכת המצוות על מצות הנישואין, שהרי מברכים אותה גם בשבעת ימי המשתה, שאין בשעה זו קיום מצוה עי"ש. וא"כ י"ל דמש"ה מברך ברכת חתנים אפי' אחר כמה ימים, ואין מעכב בזה דינא דעובר לעשייתן, דשאני מברכת אירוסין, דע"כ ס"ל להרמב"ם שהוי מברכת המצוות, וכמו שהארכנו בזה בבית מתתיהו (ח"א ס"ט), ומש"ה אם לא בירך קודם הקידושין הפסיד הברכה. לעומת זאת, ברכת נישואין י"ל שהוי מברכת השבח, ומש"ה מברך אותה אפי' אחר כמה ימים, שבברכת השבח אין מעכב דינא דעובר לעשייתן, וכן מפורש בפרישה (אהע"ז ס' ס"ב אות ט'), והו"ד בבית שמואל (אהע"ז ס' נ"ה סק"ח), בטעם שמברך ברכת חתנים אפי' אחר כמה ימים כשלא בירך, דלא נזכר בברכה זו כלום מנישואין ומש"ה יכול לברך אח"כ, אבל ברכת אירוסין צריך לברך קודם הקידושין, דצ"ל עובר לעשייתן יעו"ש. ולפמש"נ י"ל דשאני מברכת אירוסין, שהוי מברכת המצוות, ומש"ה מעכב בה דינא דעובר לעשייתן, ואילו ברכת נישואין, שהוי מברכת השבח וכמש"כ הר"ן, אין מעכב דין עובר לעשייתן, ומש"ה מברך אפי' אחר כמה ימים, וכ"כ בס' ערוך השולחן (אהע"ז ס' ס"ב סק"ט), ועמש"כ עפ"ז נפק"מ בדין אחד מברך לכולם בברכת חתנים בבית מתתיהו (ח"א ס"ד אות ג') עי"ש.
אולם, הבית יוסף (אהע"ז ס' ס"ב) נקט בדעת הרמב"ם פ"י מאישות ה"ג, שמברכין ברכת נישואין קודם הנישואין, כדין כל הברכות שמברכין עליהם עובר לעשייתן קודם מעשה המצוה, וברכת חתנים הוי מברכת המצוות, ומש"ה מברך קודם הנישואין, וכן הפרישה (שם) נקט בדעת הטור שברכת נישואין מברכת המצוות, וכן מבו' ברמב"ן (פסחים ז' שם) עי"ש. ועפ"ז צ"ע, אם נימא שברכת חתנים מברכת המצוות, מ"ט יכול לברך ברכת חתנים אפי' אחר כמה ימים, והא בברכת המצוות דין עובר לעשייתן הוא לעיכובא, וכמש"כ הרמב"ם בברכת אירוסין שאם לא בירך קודם הקידושין אין מברך אח"כ. וע"כ מוכח שברכת נישואין הוי מברכת השבח, ומש"ה יכול לברך אח"כ, ומה שצריך לברך ברכת נישואין קודם הנישואין הוא משום דא"א באופ"א, דללא הברכה לא תחול החופה, דבעי חופה הראויה לביאה, וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עי"ש, וכ"כ הב"ח (שם), בטעם שמברך ברכת נישואין לאחר כמה ימים, שברכת נישואין מברכת השבח עי"ש. ובס' בד קודש למו"ר (כתובות ס"ט), הוכיח דע"כ ברכת חתנים מברכת השבח, ממה שבעי לברך ברכת נישואין בעשרה, דאם הוי מברכת המצוות א"צ עשרה, וע"כ שברכת נישואין מברכת השבח עי"ש, וע"ע בקובץ מוריה (שבט תשע"ח עמ' קכ"א) מש"כ בזה.
ואשר עפ"ז י"ל אם נימא דברכת נישואין מברכת השבח, ומש"ה ס"ל להרמב"ם שיכול לברך אפי' אחר כמה ימים, לא איכפ"ל בדין עובר לעשייתן, וה"ה של"ה הפסק כשמפסיקין את החתן באמירת מז"ט אחר החופה קודם היחוד, דשאני ברכת חתנים שהיא מברכת השבח ובהכי ל"ה הפסק. ועיקר ד"ז כתב בס' ישועת דוד למרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל (ח"ד ס"ד) לענין ברכת אירוסין, אם שח החתן בשיחה בין ברכת אירוסין לקידושין, דאם נימא שברכת אירוסין הוי מברכת השבח ל"ה הפסק וא"צ לחזור ולברך עי"ש, וכ"כ בשיעורי רבי ראובן יוסף גרשונוביץ זצ"ל (כתובות ז'), שאם ברכת אירוסין הוי ברכת השבח, ל"ה הפסק כששח החתן בין ברכת אירוסין לקידושין עי"ש, ובס' עולת כהן (ברכת אירוסין ס"א) עי"ש, ועמש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"ב ס' י"ב אות ה', ובח"ג ס' ל"ג אות ה'). וא"כ ה"ה י"ל דלא איכפ"ל בהפסק אחר ברכת נישואין, אם נימא שהיא מברכת השבח ל"ה הפסק, וכמו דחזינן דאין מעכב בזה דין עובר לעשייתן, ועי' עוד בזה בשיעורי רבי דוד (כתובות ז' ע"ב, אות תל"ב תל"ה).
♦
א. ב.
אמנם, ילה"ק בזה ממש"כ השו"ע או"ח (ס' רכ"ז ס"ג): "היה יושב בבית הכסא ושמע רעמים אם יכול לצאת תוכ"ד יוצא ומברך, ואם לאו לא יצא", הרי אף בברכת השבח דין סמוך למאורע הוא לעיכובא, ואם לא בירך תוכ"ד הפסיד את הברכה. וא"כ ה"ה בברכת נישואין, אף אם נימא שהיא מברכת השבח, בכל זאת מעכב בה דין הפסק, כדחזינן מברכת הרעמים שאם לא בירך תוכ"ד הפסיד הברכה. וכיו"ב כתב להעיר בס' שכר שכיר להגר"י מאיר זצ"ל (ח"א ס' כ"ב), על הנוהגים להתייחד רק לאחר הסעודת נישואין, דס"ל שברכת נישואין הוי מברכת השבח וא"צ עובר לעשייתן, דהא חזינן בברכת הרעמים אם לא בירך תוכ"ד הפסיד הברכה, וע"כ דבעי לברך סמוך למאורע, וה"ה י"ל בברכת נישואין עי"ש. אמנם יש לחלק ע"פ מה שהבאנו בבית מתתיהו (ח"ב ס' י"ב אות ה'), משמיה דהג"ר ראובן שלמה שלזינגר זצ"ל (בעל הברכת ראובן שלמה), דיש לחלק בזה בברכת השבח, שרק היכא שמקושרת הברכה להמעשה, שפיר בעי שיהא סמוך למאורע, והוי הפסק כששח. אולם, בברכת אירוסין או נישואין, אם נימא שהוי מברכת השבח, הוי שבח כמו ברכת שלא עשני גוי, דלא מקושרת הברכה להמעשה, ומש"ה ל"ה הפסק. וה"ה י"ל שא"צ שיהא עובר לעשייתן, ושאני מברכת הרעמים, דאם לא בירך תוכ"ד אין לו על מה לברך, דהברכה היא עלשמיעת הרעמים ולאחר תוכ"ד לא מקושרת הברכה לשמיעת הרעמים.ובאופ"א אפ"ל בדעת הרמב"ם, אף אם נימא דס"ל שברכת נישואין הוי מברכת המצוות, וכמש"כ הב"י בדעת הרמב"ם, אפ"ה ס"ל שמברך ברכת חתנים אף לאחר כמה ימים, כמש"כ הב"ח (הנ"ל), דכל מצוה שיש לה משך זמן שפיר הוי עובר לעשייתן, וה"נ מצות נישואין היא כל הימים אשר דבוק באשתו עי"ש. והיינו די"ל עפמש"כ הרמב"ם פ"א מברכות ה"ב, ואם היה מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר העשיה, כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה, ולא בירך בתחילה חוזר ומברך עי"ש, הרי שכל מ"ע הנמשכת יכול לברך אחר העשיה. וא"כ זה הוא מה שכתב הב"ח שגם בברכת נישואין מברך אחר כמה ימים, מפני שקיום המצוה נמשך כ"ז שהבעל דבוק באשתו, ומצות הקידושין הוי מ"ע הנמשכת, ועמש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"א ס"ט אות ט'), וע"ע בזה בשו"ת להורות נתן (ח"י ס' פ"ט), ובס' קול יהודה להגר"י צדקה זצ"ל (שיעור ח') עי"ש.
ושו"מ למו"ר מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א בס' בד קדש (כתובות ס"ט), שעמד בזה לבאר את דעת הרמב"ם, שמברך ברכת חתנים אפי' אחר כמה ימים, אף שס"ל שמברך ברכה זו קודם הנישואין, דשפיר ס"ל להרמב"ם שברכה זו מברכת השבח, אבל מתקיים בברכה זו גם דין ברכה על המצוה. ואמנם לא תיקנו ברכה בפ"ע על מצות הנישואין, אבל מכיוון שמעשה הנישואין הוא מצוה א"כ ראוי שיהא עליה ברכה מדין מצוה טעונה ברכה. ולהכי, מכיוון שיש ברכת נישואין שהיא מברכת השבח, תקנו חז"ל שיתקיים בברכה זו גם חובת הדין שמצוה טעונה ברכה, ולהכי צריך לברך את הברכה קודם הנישואין, אבל אם שכח ולא בירך מברך אף אחר כמה ימים, שעצם הברכה היא ברכת השבח עי"ש. ומובא מהלך זה גם בשיעורי הגרב"ד פוברסקי (פסחים ז' ע"ב אות קל"ב) עי"ש, ועי' עוד בשיעורי רבי דוד (שם אות תמ"ו).
וכעת קיבלתי את שיעורו של מו"ר בעל הבד קודש שליט"א [ע"י תלמידו המובהק הרה"ג רבי אהרן קסלר], וזהו שיעור כללי עמ"ס פסחים שנאמר בישיבת פוניבז' , ומובא שם בזה"ל: "ואדמו"ר ת"ח מובהק עורר לי על הענין שבדרך כלל לפי המנהג אין מקפידין להזדרז, ויש הפסק בין ברכת הנישואין עד היחוד, והרי לדעת הב"י שקיום דין הוא לברך ברכת חתנים עובר לעשייתן, ולדעת הרמב"ם קיום החופה הוא ע"י היחוד, ראוי להקפיד שלא יהא הפסק בין הברכה ליחוד". ותירץ מו"ר: "ולפי המבואר י"ל דברכת המצוות שעיקרה על המצוה בודאי דינא הוא שלא יהא הפסק בין הברכה למצוה, אבל ברכת חתנים הרי הם בחפצא ברכת השבח, גם לדעת הרמב"ם, ואין מברכין אלא בעשרה אלא מפני שמצוה טעונה ברכה, לכן תיקנו שיתקיים ענין זה ע"י ברכת השבח, ולכן מברכים קודם החופה, אבל מעתה כבר יתכן שאין להקפיד על הפסק, וכל שנאמרה הברכה קודם החופה כבר אין המצוה בלא ברכה ומתקיים הענין שהמצוה טעונה ברכה".
♦
ג.
אולם, יש להעיר על זה מהאמור בספר המקנה בקו"א (ס' ס"ב ס"א), עמש"כ הבית שמואל (שם סק"א), דמה שאנו מברכים ברכת נישואים תחת החופה הוא משום שבחופה ליכא יחוד והוי עובר לעשיה קודם שאוכלים ביחד במקום צנוע, ומזה ג"כ ראיה דעיקר החופה זה האכילה במקום צנוע, דאל"כ קשה על מנהג שלנו איך עושים שני דברים הסותרים זא"ז, דמברכים קודם הנישואין כדי שיהא עובר לעשייה וברכת נישואין מברכין תחת החופה. וכתב ע"ז המקנה דא"א לומר כן, דאילו הוי ברכת נישואין בשביל היחוד שאח"כ, הוי ההליכה מהחופה לבית חתנות הפסק בין הברכה לנישואין, כדאיתא באו"ח ס"ח ס' י"ג עי"ש. הרי שנקט המקנה די"ל שההליכה הוי הפסק לברכת נישואין בשביל היחוד, והו"ד המקנה בפת"ש (אהע"ז ס' ס"ב סק"א) עי"ש. וכן נקט גם בפת"ש שם (סק"י), שהיחוד צריך שיהא מיד אחר החופה, שלא יהא הפסק בין הברכות תחת החופה להיחוד שאח"כ עי"ש. ועי' בזה בחלקת מחוקק (אהע"ז ס' נ"ה ס"ק י"א). וא"כ עפ"ז שפיר יש ליזהר מהפסק בשיחה בין החופה ליחוד. וכן עורר בדרישת ארי (אהע"ז ס' ס"ב סק"ה), מ"ט אין נזהרין משיחה בין היחוד לחופה, עי"ש ובאוצר הפוסקים (ס' נ"ה ס"ק כ' או"ד).ונפק"מ בזה לענין חדר יחוד, שיהא בעי לעשות מיד אחר החופה אף לבני ספרד, ומדין עובר לעשייתן, ולמש"כ המקנה שההליכה הוי הפסק, כ"ש דלעשות היחוד אחר גמר הנישואין שהוי הפסק, וכן השיב לי הגר"ח קנייבסקי, דאף בני ספרד צריכים לעשות יחוד מיד אחר החופה, ומובא בקונ' אהל יעקב (הל' שבע ברכות עמ' צ"א) עי"ש, וכן בקובץ שבט הכהונה (ח"ח עמ' ל"ט) עי"ש, ועמש"כ עוד בזה בתשו' והנהגות (ח"ו ס' רס"ב ח"ה ס' של"ג) ובשו"ת אבני ישפה (ח"ג ס' ק"ו ענף ד') ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אהע"ז ס"י) ובשו"ת שמש ומגן (ח"א אהע"ז ס"ד, ח"ג אהע"ז ס' ל"ד אות ה') ובשו"ת עמק יהושע (ח"ז אהע"ז ס' י"א) ובשו"ת ברכת יהודה (ח"ה אהע"ז ס"ז, ח"ו אהע"ז ס' י"ג), ובשו"ת קול אליהו (ח"א אהע"ז ס"ב) ובס' מצעדי גבר (כתובות ס' י"ט) ובשו"ת וישב הים (ח"א ס' כ"א) ובס' משנת שלמה (קידושין ס"ט) ובס' עולת כהן (ברכת אירוסין ס' ט"ו) ובס' ברכת יצחק (יחוד עמ' תכ"ב), ועמש"כ בארוכה בס' שושנת העמקים (חו"ק ח"א עמ' קל"ט), ובס' בתורתו (חו"ק ח"א עמ' צ"ד) ובס' משפט הכתובה (ח"ו פנ"ד הערה י"ד) ובס' מגיד הרקיע (ח"ב), מה שהאריך בזה ידידי הרה"ג רבי יעקב מדר עי"ש.
והלום ראיתי בס' האירוסין והנישואין השלם (עמ' רע"ט ס' של"ח), להג"ר יחזקאל אהרן שוורץ, דכתב יש להקפיד שלא יפסיקו החתן והכלה בדברים שאין קשורים לנישואין בין חופה ליחוד עי"ש. הרי דכתב בזה הלכה למעשה, דאכן יש ליזהר שלא להפסיק בין החופה ליחוד. אולם העולם אין מקפידים בזה, שמאריכים באמירת מז"ט ובשירים אחר החופה, וצ"ע.
ובהכי ה"ז נפק"מ במה שעוררת במה שנהוג בחצרות אדמורי"ם, לעשות החופה סמוך לבית האדמו"ר, ואח"כ הולכים למקום החתונה, אם הוי הפסק בין החופה ליחוד, ולמש"כ המקנה הנ"ל לדון דהליכה הוי הפסק בין החופה ליחוד, כ"ש בהפסק הליכה כ"כ גדול, ומצאתי בשו"ת ויברך דוד (נישואין ס' נ"ט) שעורר כבר בזה בעשיית חופה אצל צדיק ומשם לילך לאולם החתונה יעו"ש.
♦ ♦ ♦