מחבר ספר "אהבת שלמה"
רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי
הקדמה
רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי הוא אחד מן החכמים מתקופת הראשונים שיש עליו מעט ידיעות בלבד. יתר-על-כן, הידיעות עליו מלאות בסתירות בפרטים, כגון ארץ מולדתו, שהרי יש ראשון בשם ר' ברוך ב"ר שמואל מארץ יון, וממילא נשאלת השאלה האם מדובר באותו חכם או לא. אם מדובר באותו חכם, עצם העובדה שמייחסים לו שתי ארצות מוצא שונות עלול לגרום לטשטוש ואי הבנות בזהותו ופעילותו. לא עוד אלא שחוקר מפורסם כי"נ אפשטיין, בתחילת מחקריו, בלבל בינו לבין ר' ברוך מארץ חלב. אי לכך, כמדומני שיש מקום לחזור ולסכם מה שידוע לנו - ועצם הסיכום הוא חשוב לעצמו, אפילו אם אין בו חידוש.אין לנו ספרים או פירושים מר' ברוך באופן ישיר (מלבד פירוש אחד, שנדבר עליו להלן) אבל הרבה מדבריו מצוטטים אצל שני ראשונים באופן מילולי שמאפשר את שיחזור דבריו, ואולי אף כמה מספריו. מדובר בר' זכריה בן יהודה אגמאתי ממרוקו מסוף המאה הי"ב למניינם, ובר' יצחק אור זרוע מוינא בראשית המאה הי"ג למניינם. נעיר גם כן שספרו של ר' זכריה אגמאתי לב"ק, ב"מ וב"ב הודפס כצילום של כתב היד[2], ובינתיים ר' משה בלוי הוציא את דברי ר' ברוך כספר נפרד במסגרת קבוצת ספריו "שיטת הקדמונים"[3].
♦
ארץ מולדתו של ר' ברוך ב"ר שמואל
מן המקורות ברור שר' ברוך נולד וגדל בספרד, והכוונה לספרד המושלמית, הנקראת אנדלוסיה. אפשר לדייק עובדה זו מספר הנר למסכת ברכות (לדף יט ע"א)[4]:רבסז"ל [= רבי ברוך ספרדי ז"ל]... פיר' שורה, כדרך שאנו עושין בספרד עד עתה, שאחר קבורת המת מתקבצין כל העם (לשורה) [לשדה] פנויה מקבר סמוך לבית הקברות ואומ' קדיש דרבנן דעתיד (דחדתא) [לחדתא] עלמא וכו', ואחר כך עומדין האבלים בשורה וכל העם באין ועומדין ומנחמין וכך עושין פעם שנייה שהולכין עמו עד על פתח ביתו מקדימין העם ועושין שורות שורות ימין ושמאל והאבל בינתים עובר ומוסיפין עוד תנחומין.
יש עוד ראיה שר' ברוך בא מספרד והיא ידיעתו את הדיאלקט של ערבית בו דברו בספרד. בדיון על הסוגיה של צלף בברכות, ר' ברוך מתרגם כמה מן המונחים לערבית המדוברת, ובין היתר מתייחס ל"לשון ישמעאל בספרד ובמערב", כאשר "מערב" פירושו צפון אפריקה המערבית - מרוקו:
רבסז"ל: אביונות הן התמרים הקטנים הצמחים בתחילה בלי ריכוב, מלשון ותפר האביונה (קהלת י"ב ה') והקפריס הוא כסות להם ובתמרים הגדלים הוא אתם כמו עלים קטנים שהתמרה יושבת עליהן הסמוכות למכבדות ואינן גוף התמרה, ויש אומ' כי פרי אחד הוא שההא דמות תמרה והוא הנקרא בלשון ישמעאל כומג ועל כן נקרא קפריס כי הוא כצמיחותו דמות הקפריס הנקרא בלשון ישמעאל בספרד ובמערב קפר[5].
מלבד שתי ראיות אלו, הרי שיש ראיה נוספת למוצאו של ר' ברוך מכך שהוא תמיד חותם את שמו "הספרדי" – בדומה לרמב"ם שגם חותם כך: "אני משה בן מיימון הספרדי" [מהקדמה למשנה תורה]. ראה למשל בשיטת הקדמונים למסכת בבא בתרא לדף נד ע"ב: "ואמר ר"ח ז"ל.... דקיימא לן כאביי דהוא בתרא ומוקים לשמעתא דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. וכן הלכה. וכן קיבלנו מרבותינו: אמר ברוך בן שמואל הספרדי, לא סלקא דר"ח ז"ל". כך הוא ידוע גם לחכמי ספרד, כגון הרשב"א בחידושיו למסכת נדרים דף יג ע"ב: "וכך כתב הרב רבינו ברוך בר שמואל ז"ל הספרדי בפירושיו, ויפה אמר". וכן לדף לד ע"א: "וכן הוא בפירושי הרב רבי ברוך ברבי שמואל הספרדי".
♦
ר' ברוך בן שמואל מארץ יון
הנה מצאנו שהאור זרוע הביא בספרו מפירושיו של ר' ברוך בן שמואל מארץ יון. ראה למשל: ספר אור זרוע, זיטאמיר תרכ"ב, ח"ב - הלכות ערב שבת סי' ב: "וסוף פרק קמא דע"ז כתב ה"ר ברוך זצ"ל מארץ יון בפירושיו הלכה למעשה דלית לן שביתת כלים ולקמן אכתוב את לשונו". וכן בספר אור זרוע ח"ב - הלכות אבילות סי' תכג: "וה"ר ברוך מארץ יון פי' תחילת תפיסתה אתו". כמו כן בספר אור זרוע ח"ב - הלכות ערב שבת סימן ב: "וספ"ק דע"ז כתב ה"ר ברוך מארץ יון זצ"ל בשם רב האי גאון דמותר לישראל להשכיר לעכו"ם בין פונדק בין חנות בין חצר בין ספינה והעכו"ם מפליג בה בשבת...." וכן בספר אור זרוע ח"ב - הלכות מילה סימן צו: "וכתב ה"ר ברוך מארץ יון בפירושיו ומנ"ל דהך צוה אותו אלקים דאברהם נוהג לדורות....". דוגמאות נוספות נמצאות בספר אור זרוע ח"ד, פסקי סנהדרין, סי' ע: "וראיתי בפי' הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל שפירש כגון שהביא השטר כרוך לב"ד ונמצא השובר בתוכו דהיינו רוצה לומר שלא היה בידו לשורפו אפי' הכי השובר פסול"; וכן בספר אור זרוע ח"ד, פסקי סנהדרין, סימן עא: "וכתב הרב ר' ברוך זצ"ל מארץ יון בפירושיו וחזינן לרבנן דפסקי הילכתא".מי הוא ר' ברוך בן שמואל מארץ יון? השוואה פשוטה בין שני קטעים, אחד משיטת הקדמונים לב"ב [שמקורו בספר הנר] והשני מספר האור זרוע בפסקיו לב"ב, יספק לנו את התשובה.
הרי רואים שר' יצחק מוינא בספרו אור זרוע מצטט את ר' ברוך ב"ר שמואל. אולם ר' יצחק ב"ר משה הבין שמקורו של חכם זה הוא מיון. יתר-על-כן, בהנחה שהיה לר' יצחק ב"ר משה אור זרוע העתק של הפירוש המלא, השמיט הוא בכל פעם את התואר "הספרדי" משמו של ר"ב והחליפו בעקביות בכינוי "מארץ יון". דבר זה הביא אותו לתמוה בציטוט אחד על דברי ר' ברוך, וכמו שכתוב בספר אור זרוע, ח"ג, פסקי בבא בתרא, סימן נא:
[דף ע"ג ע"א] המוכר את הספינה סתם מכר את התורן ואת הנס ואת העוגן ואת כל המנהיגין אותה. תורן איסקריא שפורסין עליו את הוילון בראש הספינה. נס הוא אדרא הוילון שפורסין על התורן להוליך הספינה ברוח. עוגין אלו עיגונין שלה והם של ברזל ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד. המנהיגין א"ר אבא אילו המשוטות שלה שמשוטטין בהם את הספינה דסד"א חבלים שמושכין בהם את הספינה ליהוו עיקר מנהיגין אבל משוטות לא ליזדבני קמ"ל. ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלא פי' כבש של ספינה שעולין בה ולשון יון הוא כך פי' רבינו שמואל זצ"ל[6]. ורבינו חננאל זצ"ל ורב האיי זצ"ל ורבי' ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתבו שהוא לוח ונקוב באמצעיתו נתון בצד הספינה לשבות בו להפנות ויש אומרים סולם קטן שעולין בו לספינה וכן קורין בל' אדום. ואתמהא דרבינו שמואל זצ"ל קרי ליה בלשון יון. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל דיוונאה הוא קרי ליה בל' אדום. ובערוך כתב שהוא כבש בלשון לעז אסכלא.
הרי הרשב"ם, שחי ופעל בצרפת, הביא בפירושו לב"ב שמקור המלה "אסכלה" הוא בלשון יון. אולם, ר' ברוך ב"ר שמואל, שלפי הבנת ר' יצחק אור זרוע בא דווקא מארץ יון, הביא שכך קוראים לו בלשון אדום (לטינית או איטלקית), ועל זה תמה רבי יצחק ב"ר משה, שר' ברוך שבא מיון דווקא הבין אותו להיות לשון אדום, ורשב"ם שבא מאחת מארצות אדום שמדברים בשפה שמקורה בלטינית, הביא את מקור המילה מן היונית.
♦
מתי ואיפה חי רבנו ברוך ב"ר שמואל?
ר' ישראל תא-שמע המנוח כתב פעמיים שר' ברוך היה מפורסם בזמנו במחצית השנייה של המאה הי"ב. פעם אחת היא בספרו, הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה ובצפון אפריקה (ח"א, 1000-1200, ירושלים תשנ"ט, עמ' 224), ושם רשם אותו כאחרון של חכמי איטליה בתקופה זאת: ר' יצחק ב"ר מלכיצדק, ר' שלמה בן היתום, ור' ברוך הספרדי. הפעם השנייה היא בספרו כנסת מחקרים (ח"ג, ירושלים תשס"ו, עמ' 322, מן העזבון). מקורו של תא-שמע הוא במאמרו הראשון של י"נ אפשטיין, "להקים שם" (מתוך המליץ 1902; והודפס מחדש ע"י רב"מ לוין תחת השם "להקים שם", חיפה תרפ"ח), וחזר על הדברים אחר כך במאמרו "רבינו ברוך מחלב" (תרביץ, א, תמוז תר"ץ, עמ' 27-62). במאמרים אלו הוא קבע את זמנו של ר' ברוך למחצית השנייה של המאה הי"ב בין השנים 1140-1200. ובמאמרים אלו הוא גם זיהה את את ר' ברוך הספרדי עם ר' ברוך מחלב.וכפי אשר אחוה אנכי, חי בימי ר' יצחק בר שמואל (הזקן), או אם נאמר במלות אחרות - בימי הראב"ד, משנת תת"ק עד שנת תתק"ס לערך (1140-1200) לאחרו יותר אי אפשר, כי כאשר נוכחתי ממקום אחר ככפתור ופרח (פ"ה דף י"א ע"ב)... (להקים שם, עמ' 6)[7].
אולם אפשטיין גילה את הטעות שלו וכתב מאמר אחר לחלק בין שני ר' ברוך - ר' ברוך ב"ר יצחק מחלב ור' ברוך ב"ר שמואל הספרדי. במאמרו השלישי שלו "לרבינו ברוך מארץ יון", בתרביץ, תש"ה (עמ' 53), הציע את שר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי חי בערך בין תת"ל לתת"צ (1130- 1190), וזה על פי אגרת מר' ברוך מחלב לברוך ב"ר שמואל (שם, עמ' 51-52)[8]:
עורי צפון ובואי תימן הפיחי רוח שלומים וכו' וכו', וקחי מזמרת ארצנו תמרוקי אהבתנו ומרקחי אחותינו ומנעמי ידידותנו ומתקי חברתינו. ושאי מנחה שלוחה, וקומי ולכי כי לא זאת המנוחה. ועברי יאורי מצור, והעבירי בם מר דרור, ושוטי על פני ימים ושוטטי בקרב איים. ובהגיעך אל נאות הרועים, ואהלי השועים, אלופי יהודה, מיסדי משכנות תעודה, קרואי מועד נשיאי עדה, אצילי בני ישראל וראשיהם, ואדירי כל חפצי בם לדורשיהם, חכמי גלות רומי ובנותיה, והאיים אשר סביבותיה, הובילי אהבי אליהם וקראי שלומי אליהם, ואם לא יכירוך, ברוך ש"צ. ואם יאמר לך אל מי [את?], אמרי לו אליך השר הכביר, המאור הבהיר, הראש המעולה, המשכיל המופלא, והוסיפי בשבחיו כפי הראוי לכבודו וגורי ממנו וגורי מהודו, וקראי לפניך אברך, אב ורך, אין לו ערך, הוא גואלי הקרוב אלי, ואחי החביב עלי, בשרי ועצמי, ונפשי ודמי, וכו' וכו', אשר בו אתפאר, ובשמע גדולתו אתהדר, כל עץ בגן א-להים ביפיו אליו לא דמה, לוקח מצמרת הארז הרמה, בר כבוד מ' שמואל.. יהי רצון מלפני צורנו להעצים תורתו ולעטרהו רצון כצנה, ולפתוח לפניו דלתי חכמה [ובינה],.... וסוגר ואין פותח, וליתן לו חן וכבוד.... ... ... ... ... .[9] שלום רב ממני אני ברוך בר רב יצחק הרב זצ"ל המתענג בדודיך, ומתענה בנדודיך, השמח בשמע שלותך, ומתעצב על פרידתך, השוקט בזכרון שמך הטוב, ושואף אל ריח בשמיך הרטוב, וכו' וכו'. וברחמי שמים כל הנכנסים ממקומך אל מקומנו, והמגיעים מארץ מגוריך עדינו, מספרים שבחיך ותהלותיך, ומפרסמים יקר תפארת גדולתך, ועין ראתה ותעידך, ואזן שמעה ותאשרך ותורתך מכרזת עליך כדכתיב חכמות בחוץ תרונה וגו' בראש הומיות תקרא וגו' ובפי כל איש מור עובר בזכר מחלליך, וטוב מפעליך, וכו' וכו'. וכבירי ואחינו יודע כי לא נאוה לנו כלל לסדר שבחיו ולספר מהלליו, כי אם נבוא להאריך בכך לשוננו ולהרבות אמרינו כפי כבודו לא יאות, כי אחינו בשרינו הוא, ואיך יהלל אדם אחד מעבריו, וישבח אבר מאבריו, ואם נבוא לקצר מפני האחוה ולומר לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים לא נאה. וכו' וכו'. אכן יהללך זר וישמח לבי, וישבחך נכרי ותגל נפשי. ומכירים אנו אחינו ש"צ, כי אם רחק מעינינו קרוב הוא מאד אל לבבנו, כי הידידים והקרובים אנשי לבב בהפרדם איש מעל אחיו, הגויות יפרדו, ולבבות יצמדו, גשמים ירחקו, ונפשים ידבקו, וכו' וכו', [ונגזלה מנוחתנו?] מעת נודו, ושקט רוחנו מיום הפרדו. ומי יתנגי כירחי קדם בימי חרפינו, בסוד א-לוה עלי אהלינו, בהיותינו עוסקין בחדודי שמעתתא והיינו כשני עפרים תאמי צביה. כדאמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח מחדדים קטנים את הגדולים (תענית ז' ע''א) ובהצמדנו כגוף אחד ולבב אחד לסדר מקרא ומשנה הלכות וברייתות וכו' וכו'. יהי רצון מלפני אשר אין ברצונו עוצר, וכו' לחברנו כימות עולם וכו' וכו'.
בנוסף, בהנחה שר' ברוך ב"ר שמואל באיגרת זה הוא אותו ר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי שנידון במאמר הזה, דייק אפשטיין(שם) שמתוך האיגרת אנחנו למדים שר' ברוך בן יצחק ור"ב בן שמואל היו ידידים וקרובים קרבת משפחה, למדו יחד בחבורה באחת הישיבות, הראשון גדול ממנו בשנים והשני צעיר ("אב ורך", "ולפי מעוט השנים", "קטנים"). נראה שאחר כך נתפרדה החבורה, ור"ב בן יצחק "מתעצב על פרידתו" ו"נדודיו" של ר"ב בן שמואל, ומתפלל לה' "לחברנו כימות עולם".
אפשטיין הוסיף עוד שמהאיגרת מתגלית גם הדרך שבה היא עברה ולאיזו ארץ צריכה הייתה להישלח: "עובר יאורי מצור" (מצרים), "שט על פני ימים ושוטט בקרב איים", עד שהיא מגיעה אל "חכמי גלות רומי ובנותיה והאיים אשר סביבותיה"; ז"א שעובר דרך מצרים וים התיכון בדרכו לאיטליה, והשליח "זכריה" שהביא את מכתבו של ר"ב בן שמואל לר"ב בן יצחק, שנזכר להלן במכתבנו, הוא בוודאי ר' זכריה בן ברכאל, יליד חלב[10]. רבנו ברוך בן יצחק חתום בתעודות ומכתבים שנכתבו בחלב משנות ד"א תתמ"ג [= 1083 למנינם] (מאן, התקופה, כ"ד 335 ,Texts I, 211) - ד"א תתס"ב [=1102 למנינם] (שם, 338), ורבנו ברוך בן שמואל, שהיה צעיר מן הראשון, השתמש כבר ב"הלכות" הרי"ף (נפטר ד"א תתס"ג) - יש על-כן להניח שר"ב בן שמואל חי בקירוב בשנים ד"א תת"ל - ד"א תת"ץ [=1070-1130 למניינם].
לבסוף הסיק אפשטיין שר"ב בן שמואל מכונה "הספרדי". יש להניח שר' ברוך ב"ר שמואל היה יליד ספרד ממש, ואף ר' ברוך בן יצחק היה יליד ספרד, ושם למדו יחד ומשם נפרדו ונדדו, האחד לחלב שבסוריא והשני ל"גלות רומי", לאיטליה של יון.
על פי הדברים האלו, יש לעדכן את תאריכי ר' ברוך הספרדי לתחילת המאה הי"ב למנינם. ואכן בהערה לנוסח מעודכן של המאמר שלו (הנ"ל - מן העזבון) תא שמע הוסיף הערה (הע' 1) לקביעות זה של המחצית המאה השנייה של המאה הי"ב וחזר על החשבון של אפשטיין ובסוף כתב תאריכים: 1070-1140. אולם הוא לא שינה (או הספיק לשנות) את הפנים של המאמר! וזה פלא שתא-שמע התייחס הן למאמר המעודכן של אפשטיין והן למאמרו של ש' אברמסון, "רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי" (שנתון בר-אילן, כו-כז [תשנ"ה], עמ' 17-115), ובכל זאת במאמרו המקורי טעה ביחס לתאריכים האמיתיים של ר' ברוך הספרדי. יתר-על-כן, שם בעמ' 324, הוא כתב את התאריכים 1070-1130 [ובזה הוא חולק על אברמסון!].
והנה אברמסון (במאמרו הנ"ל, עמ' 20) כתב שמכיוון שהוא מרבה להשתמש בפירושו של ר' חננאל, ברי"ף ובערוך, הרי שהוא חי בסוף המאה הי"א ואת חיבורו כתב בתחילת המאה הי"ב, בשנות תת"ק ושנות תתק"י בערך (עמ' 82). דבריו הם תרתי דסתרי: הרי תת"ק הוא 1140 ותתק"י הוא 1150 – הרי זה באמצע המאה הי"ב ולא תחילתו! והדבר תמוה, למה לאחר את הפירוש עד אז? הרי כל שלושת עמודי הפירוש כבר סיימו את פירושם עד 1103 (פטירת הרי"ף) ור' ברוך כבר היה יכול להשתמש בהם כבר מיד בגיל 40 – אז למה לאחר את הפירוש עד 1140-1150? ובמיוחד שנראה שהוא אולי כבר נפטר בשנת 1130 לפי תא-שמע! נוסיף שבעמ' 324 במאמר המעודכן של תא-שמע, תא-שמע ביקש להקדים את התאריכים בעשר שנים (1060-1120)! ואכן במאמר אחר כתב תא-שמע שהוא חי בחלק הראשון של המאה הי"ב (הפירוש המיוחס לרגמ"ה, כנסת מחקרים, ח"א, עמ' 13, ובעמ' 10 [שם] כתב שליש הראשון של המאה הי"ב).
לפי כל זה, יש להקדים את חייו של ר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי ולומר שהוא חי עד סוף הרבע או שליש הראשון של המאה ה12.
בכל מקרה, ממחקרי תא-שמע עברה הטעות המקורית בתאריכי פעילותו וחייו של ר' ברוך הספרדי לרב שלמה גאטעסמאן, "קטעים מפירוש רבינו ברוך הספרדי על מס' שבת", ישורון טז, תשס"ה, עמ' לה ואילך:
על רבי ברוך הספרדי כבר הרחיבו את היריעה מחשובי חוקרי תולדות רבותינו הראשונים[11], ונסתפק בראשי פרקים.
אין לנו מידע מדוייק רב מדי על חיי רבינו ברוך. מתוך מסמכים שי"ל לאחרונה[12] נראה שרבינו חי ופעל בדרום איטליה במחצית השנייה של המאה הי"ב[13], אף שמוצאו מספרד[14], ועל שם מקום מגוריו כינוהו "מארץ היון", וכדברי חבירו רבי ברוך ב"ר יצחק מחלב "בגלות רומי ובנותיה והאיים אשר סביבותיה"[15].
לפי כל זה הסכמת רוב החוקרים, שר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי, ור' ברוך מארץ יון הם שתי שמות לחכם אחד, והאיגרת שפרסם אפשטיין מתייחסת לר' ברוך ב"ר שמואל שלנו. אמנם היו א-הסכמות בקשר לזמני חייו ופעילותו של ר' ברוך ב"ר שמואל, אבל נראה שמסקנת החוקרים היא להקדים את סוף פעילותו לרבע או שלישי הראשון של המאה ה12 ואם לאחר, לא יותר ממחציתו הראשון (למרות שנראה שיש להקדים כמו שכתבתי).
♦
הצעות פרופ' שמחה עמנואל
אולם פרופ' שמחה עמנואל[16] מערער על מסקנה זו שמוצאו של ר' ברוך הוא מספרד:דברים אלו עומדים בניגוד למסורת שביד ר' יצחק אור זרוע - ובידו בלבד - כי ר' ברוך מארץ יון היה. ר' יצחק אור זרוע החזיק בידיו חלקים נכבדים מחבורו של ר' ברוך (ראה להלן), ועל כן הוא הכיר בוודאי את המקומות בהם ר' ברוך העיד על עצמו במפורש כי ספרדי הוא (אך כאשר ר' יצחק אור זרוע העתיק עדויות אלו, הוא השמיט את הכנוי 'הספרדי'!). כנראה שמסורת היתה בידיו של ר' יצחק אור זרוע כי ר' ברוך עקר מספרד והשתקע בארץ יוון, ולא עוד אלא שהוא ידע כי את פירושו כתב ר' ברוך רק לאחר שהגיע ליוון (שהרי הוא ציפה ממנו שיבאר את דבריו על פי לשון יון).
אין בידינו לומר לפי שעה מנין באה מסורת זו לידיו של ר' יצחק אור זרוע. על כל פנים, אין כל ספק כי מקומו הראשון של ר' ברוך – בספרד היה.
לפי דבריו אמנם מקורו של ר' ברוך היה מספרד, אבל הוא היגר לארץ יון, ור' יצחק אור זרוע הכיר אותו רק כחכם יוני, ולא כספרדי או איטלקי.
בהמשך דברי עמנואל, הוא מערער על הנחת אפשטיין שר' ברוך בן שמואל של האיגרת של ר' ברוך הוא אותו חכם שמצוטט ע"י הנר ור' יצחק אור זרוע:
אפשטיין למד ממכתב זה שר' ברוך בן יצחק ור' ברוך ב"ר שמואל היו קרובי משפחה וידידים, והם למדו בצוותא בספרד, ולאחר מכן נדדו שני החכמים, זה לחלב וזה לאיי רומי. אך דברים אלו אינם מוכרחים, ועדיין אין ראיה כי ר' ברוך ב"ר שמואל הנזכר במכתב הוא ר' ברוך דידן. אדרבא, מלשון המכתב נראה כי ר' ברוך בן יצחק נותר במקומו, ועל כן הוא מיצר על שר' ברוך ב"ר שמואל חבירו נאלץ לנדוד ממקומו; ואילו הצעתו של אפשטיין מחייבת לומר כי שני החכמים גם יחד נדדו ממקומם, וגורלו של ר' ברוך בן יצחק לא שפר מזה של חבירו הצעיר.
ממילא לפי עמנואל נראה שיש שני חכמים בשם ר' ברוך ב"ר שמואל. הראשון היה חבירו של ר' ברוך מחלב והוא היגר מחלב לדרום איטליה ("חכמי גלות רומי ובנותיה, והאיים אשר סביבותיה") והשני הוא החכם שלנו, שמוצאו בספרד אבל הוא היגר לארץ יון, כעדותו של ר' יצחק אור זרוע. נמצא שלפי עמנואל ר' ברוך בכלל לא שייך לחכמי אטליה אלא לחכמי יון!
כעת עמנואל גם חולק על זמנו של ר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי מארץ יון:
את זמנו של ר' ברוך נוכל לקבוע רק לפי זמנם של החכמים שציטטו מתורתו. שני החכמים הראשונים שהזכירו את ר' ברוך הם: ר' יצחק בן אבא מארי ור' זכריה אגמאתי. ר' יצחק בן אבא מארי החל את כתיבת ספר העיטור בשנת תתקל"ח (1178)[17] ור' זכריה אגמאתי החל את כתיבת ספר הנר בשנת תתקמ"ט (1189)[18]. שניהם מזכירים את ר' ברוך בברכת המתים[19], 'בלשון כזה שנראה ממנו שר' ברוך מת זמן רב לפניו ושהיה מפורסם כבר בעולם'[20]. לפיכך נראה לומר שר' ברוך נפטר באמצע המאה הי"ב למניינם לערך.
אמנם עמנואל העביר את זמנו לגמרי מראשית המאה הי"ב לאמצע המאה הי"ב, אבל אין הבדל משמעותי בין רבע או שליש הראשון של המאה ה12 או מחציתו - והכל תלוי בשאלת הזיהוי של ר' ברוך ב"ר שמואל באיגרת ר' ברוך מחלב עם ר' ברוך דידן. אם זה אותו חכם, יש להקדים את תקופת ר' ברוך דידן בחצי יובל, ואם הוא חכם אחר, יש לאחרו עד מחצית המאה ה12.
נראה הבסיס של עמנואל הוא שהביטוי "ארץ יון" בדברי האור זרוע הוא אכן ארץ יון. אולם, נראה שיש להביא ראיה שר' ברוך שלנו היה דווקא באיטליה מהקטע הבא!
מאיפה שאב ר' ברוך את פירושו של ר' אליקום ותלמידי רגמ"ה? כבר הראו החוקרים את השפעת פירושי מגנצא על רבי נתן בעל הערוך, שפעל במרכז איטליה[23]. יתר-על-כן, תא-שמע כבר הציע שכאשר הרי"ד מצטט בתוספותיו את דברי רגמ"ה, הוא שואב אותם מפירושו של ר' ברוך, וש-"ר' ברוך רגיל להביא מדברי רבנו גרשום מאור הגולה, ושייך לקבוצת החכמים האיטלקים המרבים להשתמש בפירוש זה"[24].
מכל זה נראה נראה שר' ברוך ב"ר שמואל קבל את הפירושים של רגמ"ה ותלמידיו באיטליה, במקום בו הם השפיעו על פרשנות חכמיה. ממילא, לפי דברים אלו צריך לומר שהוא ישב בדרום איטליה, כלומר, איטליה של יון, ששם הוא הכיר גם קצת לשון לטינית, לשון אדום, וגם נקרא ר' ברוך מארץ יון, שהרי התגורר במקום שגם דברו יונית ולכן שם האיזור הוא איטליה של יון.
אולם מצאתי את הקטע הבא: "אמ' רבסז"ל: ראינו בפ' רבי' גרשון מעיר מגאנצה אשר בארץ אדום" (ספר הנר למסכת ברכות, עמ' 39). אולי זה ראיה לשיטת עמנואל שר' ברוך היה בארץ יון. מכל מקום, נראה יותר שמי שכותב באיטליה של יון ומוצאו מספרד יתיחס למגנצא כארץ אדום. ראה לשונות אלו בפירושו של ר' ברוך הספרדי לב"ק (דף נח עמוד ב): "תרקב שלשת קבין, כלומר תרי וקב. וי"א תרי בלשון אדום, שלשה". וכן ראה דבריו: "ומי שמאכיל אביו פיסיוני, פירוש בני יונה בלשון אדום..." (קידושין, עמ' 68; שם בהע' 19: כלומר רומית).
ויש מקום להעיר שהאור זרוע קרא לו "מארץ יון" מפני שהוא התייחס ללועזיות כלשון אדום, והרי בדרום איטליה דברו יונית וגם לועזית או דיאלקט של רומית. לכן ר' יצחק או"ז התייחס למי שראה לעז רומית כלשון אדום שהוא בא מיון, או אפילו ידע שהיה באיטליה ולכן התייחס לאיטליה של יון[25].
לפיכך, נראה שר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי אכן היגר מספרד לדרום איטליה, איטליה של יון, ולכן ר"י אור זרוע קרא לו ר' ברוך מארץ יון, ויש לפנינו חכם איטלקי[26]. לפי זה, ייתכן שהוא אותו ר' ברוך באיגרת של ר' ברוך מחלב. ואפילו אם זה ר' ברוך אחר, זה אינו מוריד מן העובדה שר' ברוך מצטט חכמי מגנצא הקדומים כיתר רבני איטליה שהושפעו מהם, וכל הנפקותא הוא אם לאחר חייו עד רבע-שליש הראשון של המאה ה12 או עד מחצית ה-12[27].
♦
טיב הפירוש, מקורותיו והיקפו
פרופ' שרגא אברמסון, במאמרו "רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי", שנתון בר-אילן, כו-כז (תשנ"ה), עמ' 20-21, הטיב לסכם את טיב הפירוש:רב ברוך ב"ר שמואל הילך בדרך הרחבה. בדבריו אתה מוצא פירוש מפורט לכל מה שיש בסוגיה, ולפעמים אף מציע את המשנה כדי להביא את הלומד לסוגיית הגמרא. הוא אף מציין בכל מקום את מקורות המשניות והבריתות שבתלמוד, ואף משלב את ציון המקורות בדרך הילוכו, כדרך שעשה רבנו חננאל, אלא שהוא מוסיף עליו ואף מסמיך דברי תנאים שלא נזכרו בתלמוד, הוא מפרש מלים בעברית, ובלשון יון ואדום, ואף פרס, והרבה בלשון ערב. ולא עוד אלא שמוסיף הוא לפרש פיסקאות שלימות בלשון ערב. ואין צריך לומר שהוא מפרש על פי לשון מקרא ולשון חכמים. פסקי הלכה שלו שפסק בדרך כלל בכל ענין, מפורסמים בדברי הראשונים, בעיקר בספר אור זרוע.
פירושיו בנויים על דברי הבבלי והירושלמי, על דברי הגאונים וקצת ראשונים, ובעיקר על פירוש ר"ח שהוא משמש לו יסוד ועיקר, ממנו הוא מעתיק קטעים גדולים ומזכירו במפורש, בייחוד כשהוא אינו מסכים לדברי הר"ח, ופותח בלשון קבוע: אמר ברוך ב"ר שמואל הספרדי, אבל יותר מזה הוא מעתיק ממנו בסתם, וכשאתה משווה את שני הפירושים מתגלים הדברים לפניך בעליל[28].
נוסיף את דברי הרב פרופ' ש"ז הבלין בביקורת שלו על ספר אור הגנוז, הכולל את פירוש רב"ס למסכת קידושין (ישורון, ז תש"ס, עמ' תרס"א) המסכם את המבוא שם:
כמבוא סוכמה בקצרה דרכו של רבנו ברוך בפירושו לש"ס, שהיא דרך הגאונים. היא הדרך בה הלך רבנו נסים גאון, ואחריו רבנו חננאל, רבנו יוסף בן מיגש, ורבנו מאיר הלוי אבולעפיא. בדרך זו מוצעת הסוגיה כולה בלשון התלמוד ובתוך ההרצאה מפורש כל פרט ופרט, פירוש העניין ופירושי תיבות, ציון מקורות המשניות והבריתות שבתלמוד, בתוספתא ובמדרשי הלכה, וסיכום פסקי ההלכה בכל עניין. אף רבנו ברוך הלך בדרך זו. מתוך פירושו ניכר שפירוש רבנו חננאל הוא היסוד לפיו הוא מתהלך בסתם, אלא שראה צורך להשלים ולמלאות אחריו ולהרחיב עוד יותר את הדרך בגילוי מקורות התלמוד ובהבאת פירושים שונים ומגוונים ובתוספת פירושים מחודשים משלו. הלימוד בפירוש רבנו ברוך דורש עיון ויגיעה רבה לרדת לעומק דבריו הקצרים, שאינם מתחוורים אלא בגילוי מקורותיו ובהשוואתם למה שכתבו ראשונים אחרים.
במבוא לפירושו למסכת קדושין עמדו על ענין פסקי ההלכה, וכדברי הבלין הנ"ל, אבל שם מדובר בפירוש למסכת אחת. ברצוני להוסיף נופך לזה ולהצביע על מגמה זו בכל ספריו. להלן דוגמאות לכמה פסקי הלכה שלו:
א. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף סז עמוד א: "פיסקי משכון לרבינו ברוך: שבע מעלות במשכונה זו למעלה מזו: הראשונה חכירי נרשאי... השניה, בלא נכייתא... השלישית, קיצותא…".
ב. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) בבא בתרא דף קטז עמוד א: "פסקי נחלות לרבינו ברוך ספרדי…".
ג. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא בתרא דף קכו עמוד א: "פסקי בכורה לרבינו ברוך (ספריו) [צ"ל: ספרדי] ז"ל... חסלת פיסקי בכורה לרבינו ברוך ספרדי ז"ל".
ד. ריקאנטי סימן קו: "פסק ריא"ז שאין אדם רשאי להשכיר בהמתו לעכו"ם אפי' ברביעי ובחמישי אם לא על מנת שיחזירהו לו קודם השבת וכן פי' רשב"מ. ואמר ריא"ז בשם רבו דאם אמר לו בהמתו קנוייה לך מותר. ומיהו בזה"ז אפי' בכה"ג אין נכון להתיר מיהו להשכיר לעכו"ם פונדק וחצר וספינה כתב הר' ברוך מארץ יון בשם רב האי גאון ז"ל דמותר בר ממרחץ הנקרא על שם ישראל דוקא".
ה. ריקאנטי סימן תכה: "פסק רב אלפס ורבינו יצחק בר' מרדכי דהא דקיי"ל אחריות טעות סופר הוא מיירי בין בשטרי הלואות בין בשטרי מקח וממכר אבל רשב"מ ורבינו ברוך מארץ יון פסקו דלא מיירי אלא בשטרי הלואות אבל בשטרי מקח וממכר לאו טעות סופר הוא".
ר' ברוך ציטט מגוון של גאונים וראשונים קדומים, והרשימה להלן תדגים כמה ממקורותיו, מלבד אלו שכבר צטטנו במהלך המאמר:
א. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף פד עמוד ב: "והכי אמר רב האיי גאון זצ"ל".
ב. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף קיט עמוד א: "ומר רב האיי גאון זצ"ל הורה בספר שבועות".
ג. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף מז עמוד א: "ואשכחן מר רב האי גאון ז"ל דפליג בספר הקנין".
ד. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף מז ע"א: "מר רב עמרם גאון ז"ל".
ה. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף סז ע"א: "מר רב יעקב גאון זצ"ל".
ו. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף פד ע"ב: "והכי אמר מר כהן צדק גאון זצ"ל".
ז. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף קו עמוד א: "רב מתתיה גאון ז"ל".
ח. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף ע עמוד א: "הכי אמור רבנן משמיה דרב יהודאי גאון ז"ל".
ט. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף מז עמוד א: "ומר שמעון ז"ל כתב בהלכות".
י. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף פד עמוד ב: "וכן פסקו מקצת רבנן בהלכות". ועיין שם הערות פרק ח - החובל הערה טו: טו: עי' בהלכות גדולות ורי"ף לעיל טו ב.
יא. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף קד ע"ב: "ורבינו אלחנן ז"ל כתב...".
יב. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף כ עמוד א: "....וליכא למיחש דלקחן לוה מהשלשה סופרים והיה מוליכן לקיום, דלא מקיים לוה שטריה: ר' אלחנן".
יג. ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא מציעא דף קי עמוד א: "ור' אלחנן פסיק כרב יהודה".
בשלושת המקורות האחרונים, יש לברר מי הוא ר' אלחנן? האם זה ר' אלחנן ב"ר חושיאל, אחיו של רבנו חננאל [ראה מאמרו של שרגא אברמסון, מתורת רב אלחנן, סיני, ס, תשכ"ז, עמ' קמט-קנט, ובמיוחד עמ' קנו-קנט], ר' אלחנן זה היה ריש בי רבנן בקירואן בשנת 972 (מתורת רב אלחנן, עמ' קנ). מאידך, אולי יש לזהות אותו כר' אלחנן ב"ר שמריה, כמו שזיהה אותו ר"מ בלוי בהגהות שלו לרב"ס בשיטת הקדמונים? ר' אלחנן ב"ר שמריה היה חכם בפוסטאט – מצרים, שכתב לר' האי גאון.
בין החכמים שציטטו את ר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי, מלבד האור זרוע ורי"ד שהובאו לעיל, מצאנו שהמוקדם ביותר לצטט אותו הוא העיטור, המביא מפירושו לב"מ (אברמסון, עמ' 67). אחריו מביאו ר"ז אגאמתי (ספר הנר). רבינו הלל בפירושו לספרא, פרשת אמור מביאו. ר' מאיר ב"ר יצחק, תלמיד הראב"ד בחיבורו ספר העזר, ר' יהודה אלמאדרי בספרו על קידושין. כמו כן, הרמב"ן בחידושיו למסכת יבמות ובמלחמות למסכת שבועות, רשב"א, ריטב"א, ור"ן, נמוקי יוסף ורבי אליהו מזרחי ועוד ציטטו אותו מכלי ראשון.
מהשרידים שנשארו ומהמובאות בספרי הראשונים אפשר לקבוע בוודאות שר"ב חיבר פירושים למסכת ברכות, שבת, עירובין, ראש השנה, יומא, יבמות, כתובות, קידושין, גיטין, נדרים, נזיר, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, עבודה זרה, שבועות, הוריות (נדון עליו בפרק הבא)[29]. יש שייחסו אליו גם חיבור על סדר טהרות, אבל אברמסון (במאמרו הנ"ל, עמ' 62) שולל זאת[30].
♦
פירוש המיוחס לרבנו חננאל למסכת הוריות – באמת של ר' ברוך הספרדי
מי הוא בעל הפירוש המיוחס לרש"י להוריות?
ברור שהפירוש המכונה פירוש רש"י למסכת הוריות אינו של רש"י. יש כמה הצעות בזיהוי המחבר של פירוש זה. אברהם סופר בהערות שלו לבית הבחירה למסכת הוריות של המאירי (תשי"ח, עמ' 281, הע' 12), כתב:ודע כי לפי השערתי פירוש רש"י על הוריות אינו מרש"י או הוא ממהדורא קמא שלו (עיין מ"ש בשה"ג על רש"י) וזה נראה הן מאריכות הלשון וסגנונו אחר הוא לגמרי מבשאר מסכתות והן שבהוריות משתמש במלים וביטויים שלא מצינו לו ז"ל במס' אחרות והן שמצינו סתירות רבות ופירושים אחרים ממה שפירש בסוגיות המקבילות ומובאות בשאר המסכתות ויען שבתוס' הרא"ש במסכתין מביא פירוש זה תמיד על שם רש"י לכן נראה שהוא מהדורא קמא אבל רבינו אינו מביא דברי רש"י בשום פעם במס' זו ומצינו שכ' בשם יש מפרשים פי' שהוא ברש"י ג"כ ובמק"א הארכתי ע"ז.
לעומתו, ר' ראובן מרגליות בספרו נצוצי אור, בהערות שלו למסכת הוריות דף ב ע"א (ד"ה ב ע"א. רש"י, עמ' 191 בספר) כתב:
הפירוש למסכת הוריות נראה שאינו לרש"י אך מריב"ן חתנו שסיים פירושו של חותנו למס' מכות מדף י"ט ע"ב והלאה, שהמעיין ימצא כי בכלל סגנון הפירוש להוריות הוא באריכות יותר מסגנונו של רש"י והובאה בו מלשון יונית (עיין י"ג ב ד"ה סניפין Synajfe) בעוד שרש"י הביא תמיד מלים צרפתיות, ומצינו כזה בפירוש למס' מכות מר' יהודה ב"ר נתן חתנו (ראה שם כ"א סע"א ד"ה כוסילתא, בלעז פליומא, שהיא מלה יונית Teman), וימצאו בו בטויים שאינם בסגנונו של רש"י כמו "אמטול הכי" וכבר דעירו על זה המבקרים האחרונים
הרי לפי ר"א סופר מדובר במהדורה קמא של רש"י ולפי ר"ר מרגליות מדובר בפירושו של הריב"ן. אולם כל אלו היו השערות בלבד. והנה י"נ אפשטיין, במאמרו "המיוחס לרש"י להוריות" (תרביץ, תש"ב, עמ' 218-225), טען שפירוש זה המיוחס לרש"י הוא באמת פירוש מגנצא מתלמידי רגמ"ה, ודומה למה שהיה לפני הערוך. בעמ' 222 הוא הביא את הראיה הזו (בין ראיות אחרות):
ד. ומקום זה הוא המכריע ביותר. ערוך ע' סנף: בס"ג דהוריות (י"ג ב') אף בבית המשתה עושין אותן סניפין פי' שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהן דהוויין סניפים לזקנים כסניף זה שעושין לקורה גדולה. אמר רבא ובחיי אביהן הוא דעושין אותן סניפין מפני כבוד אביהן. ובמיוחס לרש"י שם: סניפין, שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהן דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שמצניפין (בע"י: שעושין) לקורה גדולה סניף בלע"ז ("סניף" בלע''ז ליתא בע"י). אמר רבא ובחיי אביהן הוא דעושין [אותן] סניפין מפני כבוד אביהן. כאן העתיק איפוא הערוך שני דיבורים תכופים מתוך פי' המפרש שלנו, כל ד"ה סניפין וד"ה אמר רבא, מלה במלה!
והנה זה מוכיח כי המפרש להוריות שייך אל חוג הפירושים המיוחסים לר"ג, או ל"תלמידי מגנצא", והשתמש בו הערוך כשם שהשתמש בפירושים ההם לשאר מסכתות; שאם לא כן איך אפשר שהשתמש הערוך בפירוש זה המיוחס כביכול לרש"י, והלא הערוך לא ידע מפירושי רש"י ולא השתמש בהם בשום מקום. ואף אי אפשר לומר שרש"י לקח דבריו אלה מן הערוך (כדברי קהוט בהערתו ערך "סניף"); שהרי רש'־י לא השתמש בספר הערוך אלא בסוף ימיו ואינו מזכירו בפירושיו אלא פעם אחת: "ומצאתי בס' ערוך" (שבת י"ג ב').
♦
הפירוש המיוחס לרבנו חננאל
כעת נעיין בדברי המיוחס לפירוש ר"ח. בדף ה' יש קטע המצטט את המיוחס לרש"י, שהוא פירוש מגנצא.הנה ציטוט מפירושו של ר' ברוך המצטט את פירושי מגנצא, דבר המאפיין לפירושו. אולם מלבד הציטוט יש ביקורת על הפירוש, הוא דחה אותו.
במקרה אחר במיוחס לרבינו חננאל מסכת הוריות דף ז עמוד ב יש גם קטע המתחיל ב"אמר ברוך":
אמר ברוך קדמנו באור תנאין י"א אשר אין חולק בי' מהן כי הן צורך ההוראה ואותו שחלק בא' והוא ר' יהודה האומר שמתקיימת בב"ד שבט. ואין הלכה כמוהו אלא כחכמים. עכשיו נבאר החלוקה היטב לאמר כי נחלקו חכמי המשנה ג' מחלוקת בביאת הפר. א) משום ר' מאיר נחלקו בה ב' התנאין, אחד אמר כי ר' מאיר היה סובר כי הקהל הכתוב בפרשה כל קהל שבטי ישראל הוא... ב) ר' יהודה הסובר כי הקהל הכתוב בפרשה שבט הוא... ג) ר' שמעון הסובר כי הקהל שבט הוא אבל אין לו חובת פר כלל...
לבסוף יש קטע נוסף שהמיוחס מתחיל עם הביטוי "אמר ברוך" וכאן הוא מצטטאת רב האי גאון, גם הוא דבר המאפייין את פירושו. כמו כן הוא מצטט את ר' נסים ב"ר יעקב. המעניין הוא שדבריו נמצאים ברי"ף באופן סתמי, ודר' ברוך מספק לנו הן את שמות עליהן המקוריים של השיטות, וכן את עניינו של פירושו של ר' נסים המתקיף את פירושו של רב האי, ומזה נבין איך הרי"ף התעלם ממנו.
מראיות אלו, עמד י"נ אפשטיין על העובדא שאין פירוש זה לר"ח אלא לר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי, וכמו שפירסם בהמליץ ומשם לחוברת "להקים שם" (חיפה תרפ"ח). על ידי זיהוי זה, נמצא שיש לנו פירוש כמעט מלא מר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי למסכת שלימה[31].
♦ ♦ ♦
ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב
וראינו לר"ח ז"ל שכתב הכי, ארעא, חדא גיסא ניגרא וחדא גיסא נהרא, פלגי לה בקרנא זור. פירוש שדה אשר מזרחה וצפונה מושך עליהם נהר, ומערבה ודרומה מושך עליהם ניגרא, חולקין זה השדה בקרנא זור.
נוטל האחד חציה מזרחה ודרומה, והאחד נוטל מערבה וצפונה. נמצאת מתחלקת באלכסון לשני חצאין, וכל אחת מהן טריגינא, כלומר יש לה שלש זויות לכל אחת מהן.
ויש לכל אחד מהן נהרא ונגרא. שאם ייבש הניגרא ישקה מן הנהר. והאי דקאמר חדא גיסא, לא בחד גיסא דשדה קאי, אלא כל היכא דמשיך נהרא חדא גיסא קרי ליה, וכיוצא בו ניגרא.
אמר ברוך בי"ר שמואל הספרדי, אנן קרנא זול גרסינן. לא אלכסון וטריגון. ספר אחר, חדא ארעא דקיימא אניגרא פלגי לה בקרנזור.
ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא בתרא סימן כז
כתב רבינו ברוך מארץ יון זצ"ל
וראינו רבינו חננאל זצ"ל שכתב הכי. ארעא חד גיסא ניגרא וחדא גיסא אנהרא פלגי לה בקרנזול.
פי' שדה אשר מזרחה וצפונה מושך עליה נהר ומערבה ודרומה מושך עליה ניגרא חולקין זו השדה בקרנזול.
נוטל האחד חציה מזרחה וצפונה והאחד נוטל מערבה ודרומה נמצאת שנחלקה באלכסון לשני חצאין ולכל אחד טריגין כלומר יש בה זויות לכל אחת מהן
נהרא וניגרא שאם יבש ניגרא ישקה מן נהרא והא דקאמר חד גיסא דשדה קאי אלא כל היכא דסמיך נהרא חד גיסא קרי ליה וכיוצא בו ניגרא.
אני ברוך בר שמואל זצ"ל אנן קרנזול קרינן ולא אלכסון וטריגון. וס"ד אמ' חד ארעא דקיימא אניגרא פלגי לה בקרנזול.
ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא בתרא דף סג עמוד א
אמר ברוך בר שמואל הספרדי, האי סברא דרבינו חננאל ז"ל דחויה מכמה אנפי. חדא דקיימא לן דלית הילכתא כסומכוס
ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא בתרא סימן מב
ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב אני ברוך האי סברא דרבינו חננאל זצ"ל דחויה מכמה אנפי חדא דקיימא לן דלית הילכתא כסומכוס
ר' ברוך הספרדי (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא בתרא דף ק עמוד ב
מקצת פירשו
מפני מה היו עושין המעמדות והמושבות כשחוזרין מבית הקברות, מפני שהשדים מלוין אותן, וכשיושבין ועומדין הציבור במקום אחד הולכין להן השדים.
ומפני מה לוקחין עפר ומריחין אותו ומשליכין אותו על ראשיהן ואחוריהן, דכתיב זכור כי עפר אנחנו.
ספר אור זרוע חלק
ב - הלכות אבילות סימן תכב
וזה לשון ה"ר ברוך מארץ יון זצ"ל שכתב בפירושיו בפ' המוכר
מפני מה היו עושין המעמדות והמושבות כשחוזרין מביה"ק מפני שהשדים מלוים אותם וכשיושבין ועומדין הצבור במקום אחד הולכים להם השדים
ומפני מה לוקחין עפר ומריחין אותו ומשליכין אותו על ראשיהם ואחוריהם דכתיב זכור כי עפר אנחנו עכ"ל.
מיוחס לרבינו גרשום מסכת בבא בתרא דף ק עמוד ב
כך אמר המורה [=נראה שזה ר' יצחק ב"ר יהודה מתלמידי רגמ"הכ)]
מפני מה היו עושין המעמד ויושבין כשחוזרין מבית הקברות מפני ששדין מלוין אותן וכשיושבין ועומדין הצבור במקום אחד הולכין להם השדין ומפני מה לוקחין עפר ומריחין אותו ואחר כך משליכין על ראשם ואחריהם מפני שנזכור כי עפר אנחנו.
אור זרוע ח"ג פסקי ב"ב סי' רלג
ורבינו אליקוםכא) זצ"ל פי' והן ב"ד עושים לו קיום.
אור זרוע ח"ג פסקי ב"ב סי' רלג
וכן פי' רבינו ברוך זצ"ל מארץ יון והן ב"ד עושין לו קיום.
מיוחס לרבינו גרשום מסכת בבא בתרא דף קסח עמוד א
הן ב"ד עושין לו קיום.
ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא בתרא סימן רנג
וכן פירש רבינו אליקום זצ"ל ... ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו עכ"ל.
ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא בתרא סימן רנג
וכלשון הזה כתב רבי' ברוך זצ"ל מארץ יון ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו.
מיוחס לרבינו גרשום מסכת בבא בתרא דף קעד עמוד ב
ולא מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו:
מיוחס לרבינו חננאל מסכת הוריות דף ה עמוד א
אמר ברוך ראינו מי שפירש דאע"פ שהוקרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול. דהכי אמרינן בפרק תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה.
והאי טעמא שיבושא הוא דהנך כפרות דשרינהו רבנן למקרב בתר תמיד הני מילי כפרות דטמאים כגון מצורעים וזבין דמעכבים מלמיכל קדשים כדתנן (פי"ד דנגעים) הביא כפרתו אוכל בקדשים ותנן נמי בתחלת כלים מחוסר כפורים אסור בקדשים אבל כפרות חטאים כגון שגגת שבת עריות וחלבים דלא מעכבי אכילת קדשים לא קרבי בתר תמיד. ומה שהראונו מן השמים כתבנוהו. בין תבין:
מיוחס לרש"י הוריות ד ע"א
ואף על פי שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים ד' נט) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה
רבינו חננאל מסכת הוריות דף י עמוד א
אמר ברוך ראיתי שכתב רב האי גאון זצ"ל
אנו אומרים כי מדרש רבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חלק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודת כוכבים שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. וכיון שפירש הכתוב וחלק לא הוה סלקא אדעתין שחייבין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך לאשמעינן תורה אחת.
ור' נסים ב"ר יעקב זצ"ל אתקפה ופירשה באנפא אחרינא כתבנוהי בתחלת פירוש דיבמות.
רי"ף מסכת יבמות פרק א - חמש עשרה נשים [המתחיל בדף א עמוד א]
איכא מינייהו מ"ד כי מדרש זה דרבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חילק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודת כוכבים שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת וכיון שפירש הכתוב וחילק לא הוי ס"ד שצריכין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך דנשמעי' תורה אחת
ואיכא מינייהו מאן דפירשה וכיון דחזא דלא סלקא ליה כהוגן אמר ליכא למיפתר בה טפי מן הכין