הערה על מאמרו של הרב שמואל ישמח "זמן קריאת שמו"ת" (עמוד קל"ה)

בס"ד
הרב שמואל ישמח, בקונטרס 'זמן קריאת שמו"ת' (פרק ג, סעיף ז, נדפס בהאוצר גליון טז עמ' קמו), הביא את דברי הב"י (סי' רפה) שכתב להוכיח מהגהות מיימוני (תפילה, יג, כה, אות ש') שעיקר זמן שמו"ת הוא בשבת, והעיר הרב ישמח שלכאורה מוכח מדברי ההגה"מ להיפך, עי"ש בדבריו.
אולם ידוע שלפני הב"י היו הגהות מיימוניות של דפוס קושטא, ושם הלשון היא כך: "וזמן השלמה מכיון שהתחיל לקרות הפרשה במנחה... ולכך כתב הר"י אור זרוע שמלמדי תינוקות וכיוצא בהם אין צריכין לחזור ולקרות שמו"ת בשבת, שהרי השלימו בשעה הראויה להשלמה. ומ"מ עיקר זמן השלמה קודם אכילה בשבת (במקום 'וזמן השלמה קודם אכילה בשבת', שנמצא בדפוסים שלפנינו)...". לשון זו, 'ומכל מקום עיקר...', מורה שיש ניגוד בין הדברים הללו לבין דברי האור זרוע שהובאו לפני כן, ולכן הב"י הבין שלדעת ההגה"מ מצוה מן המובחר לקרוא שמו"ת בשבת דווקא, לפני האכילה, ולא לפני כן, והוא מכוון לשיטת הראב"ן שהביא בהגה"מ שם, שנקט שעיקר דין קריאת שמו"ת נתקן עבור יחיד שאינו שומע קריאת התורה, ואם כן מסתבר לענ"ד שזמן הקריאה הוא בשבת דוקא, שהרי הוא במקום הקריאה שקוראים הציבור בשבת.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦

תגובת המחבר

הרב שליזנגר, שלום:
א. דבריך לתרץ את דברי הב"י (ע"פ ההגה"מ דפוס קושטא) בהירים, ותודה רבה על התירוץ המצוין.
ב. אמנם מה שסיימת וכתבת: "והוא מכוון להשיטה שהביא שם דעיקר שמו"ת נתקן ליחיד שאינו שומע קריאת התורה וא"כ הוא במקום הקריאה בשבת ולכן זהו עיקר זמנו", את זה לא הבנתי ואשמח שתסביר לי. אני מבין שכוונך לומר שלפי שיטת ראב"ן, המובאת בהמשך ההגה"מ, קריאת שמו"ת נתקנה למי שלא שמע את הקריאה בביהכ"נ, ואתה רצית לומר שלפי דבריו ברור שחובת קריאת שמו"ת היא דווקא בשבת, ורצית לחדש שבגלל שיטתו כתב ההגה"מ בהתחלה ש"מ"מ עיקר זמן השלמה קודם אכילה בשבת". עד כאן הסבר דבריך, אם הבנתי אותם נכונה. מה שאינני מבין הוא: א. מה ההכרח או הצורך לומר כך? ב. מסדר דברי ההגה"מ לא נראה כלל בעיני שדבריו בהתחלה "ומ"מ עיקר..." קשורים לדברי הראב"ן אותם הוא מביא רק אחרי כמה עניינים. אשמח אם תבהיר לי למה כוונתך.
תודה, שמואל ישמח
♦