הערות על מאמרו של הרב יצחק נוימן "בעניין רה"ר דאורייתא, אי בעינן ס' ריבוא" (עמוד ר"י)
הערה א'
ישר כח להרב יצחק נוימן על המאמר המופלא, וממש השתוממתי על ההוכחות הגדולות, ואיך נשתמט הדבר מרוב הפוסקים שאחזו כן.ובאמת יש לציין, שבראשונים עצמם כלל לא נכנסו לשאלות מציאותיות[2], אלא דנו על הדבר מתוך הסוגיא עצמה, ובכך בעצם 'ביטחו' את עצמם משאלות כגון אלו, שכל עוד הסוגיות מוכיחות שכן הוא, הקושיות מהמציאות מתגמדות, עי' בגליונות לעיל בענין התכלת שהרחיבו בענין זה.
ובנוסף, עיקר ההוכחה מתבססת על דברי המהר"ל, שהמספרים המבוארים בגמ' ובמדרשים הם מה שראוי להיות ולא מה שהיה, וזהו דרכו של המהר"ל בעוד מקומות שחז"ל כתבו הפלגות, אבל אם נפרש כאחרים הסוברים שהדברים כפשוטן (אף שלא במספרים המדויקים האלו שדרך חז"ל לנקוט לשון מרובה, כמש"כ תוס' לגבי תליסר עלייתא וכו', מ"מ ברור שהיו הרבה מאוד מאוד), א"כ בזמן ביהמ"ק כבר גילו לנו חז"ל את המספרים העצומים שהיו, ולא רחוק שגם קודם לכן היו זמנים כאלו, כשישראל עשו רצונו של מקום.
ומ"מ עפ"י האמת יש ליישב, לפי דברי הרמב"ן והריטב"א שכתבו דא"צ שיעברו ממש בכל יום, אלא שתהיה מופקרת ומעבר לס"ר אנשים (כגון ירושלים שהיתה רוכלת העמים ובאו לתוכה אנשים מאפסי ארץ, והיה רה"ר שלה מעבר לס"ר ומופקרת להם), ולפ"ז אין כל כך קושיא להעמיד את הערים שלהם כך.
ומה שנשתנו הערים שלהם מהיום, י"ל משום שדרכם היה להלך בתוך העיירות מעיר לעיר [שהרי היו צריכים להלך ימים ארוכים, והיו חייבים לעבור בערים בינתיים לנוח וכו', וא"כ כל עיר שימשה מעבר לכל הערים שלפניה ואחריה, וכלשון הרמב"ן 'מעיר לעיר עד סוף העולם', מוכח שכך היה הדרך שכל עיר מחברת את הסרטיא לעיר השניה].
וכן בתוך דברי הבית אפרים על הראיות מהמציאות שהביא המשכנ"י, ענה לו הבי"א כה"ג, שמכל מקום איכא טובא ערב רב וגרים ועבדים ורועי צאן ועוד רבים שהיו פחותים מעשרים שנה ואשר נתוספו בשבע שכבשו בברכת משה אשר ברך אותם יוסף ד' עליכם, וגם הבאים ממקומות אחרים לסחור את הארץ וגם כי לא מלאו את הארץ וכבשוה שהרי לא היה אז רק כבוש ל"א מלכים ונשארה בארץ הרבה מאד וגם בלא"ה לא היה בעיירות עצמן ר"ה שהיה כרכים המוקפים חומה רק יריחו שנפלה חומתה.
ועכ"פ ישר כח על הראיות הנפלאות
יחיאל אומן
תגובת המחבר
להרב יחיאל אומן שליט"אראשית ישר כחך על שהואלת לקרוא את דברי, ואף ליתן לבך להעיר עליהם, אין לי הרבה מה להוסיף על דבריך כי הצדדים במקומן עומדים, ומ"מ פטור בלא כלום א"א.
א. מש"כ שהראשונים הוציאו דבריהם מתוך הסוגיה ולכן נתגמדו בעיניהם הקושיות, הנה כמו שהבאת (בהערה) מצינו גם שהקשו מהמציאות, ובאמת מצינו דבר פלא בקצת מקומות שהפוסקים הכריעו דלא כהגמ' מכח ראיות מהמציאות: עי' נדה כד. מח' רב ושמואל גבי שני גבין ושדראות ובריטב"א ובמגיה שם שהביא מהראב"ד, שהכריע נגד הכלל דהלכה כרב באיסורי מכח המציאות. וע"ע בפחד יצחק [הקדמון] (ערך צידה) מש"כ ע"ד חז"ל בענין הריגת כינים בשבת [ועי' בר"מ שטראשון ב"ב ב: בדעת הרמב"ם בענין עין הרע].
עם זאת, ברור שזה דבר נדיר, צא ולמד ממש"כ הרשב"א (תשו' צ"ח) על המעיד שהטריפות חיות [ולרמב"ם שחיטה י' י"ג נוסח אחר בזה]. אך כ"ז כשזה נגד הש"ס[3], אך כשיש מחלוקת בין הפוסקים בהחלט מצינו שהמציאות או חכמת הטבע תוכיח [וכ"כ בשבט הלוי ז' רל"ה]: עי' בטור (סי' ה' ס"י) בענין ניטלה ביצה אחת, ובהגהות תוי"ט שם, שכ' שיש עדיפות להכרעת הרמב"ם כי היה רופא, וע"ע ברש"ל (יבמות עה.) בענין הנ"ל שתמה היאך יחלקו הראשונים על ר"ת, שהרי הביא ראיה לדבריו ממעשה שהיה. ועי' בחת"ס (יו"ד סי' קס"ז ובנדה יז:) שהכריע בתוקף כפי' הרמב"ם במציאות רחם האשה ודלא כרש"י, מפני שהרופאים העידו כהר"ם. ובביאור הגר"א (רס"א ס"ב) כתב על שי' ר"ת בביה"ש שהחוש מכחישו [דלא כהמעשה עם הגרי"ז][4].
ודאתינן להכי, א"כ הראשונים גופייהו שסברו שלרה"ר בעינן ס' רבוא לא הוקשה להם מהמציאות, אך לנו שיש מח' פוסקים, תבוא המציאות ותכריע, אך באמת לא יוכחש שהדבר נתון לגישות שונות, ואפשר לראות כך בפוסקי זמנינו [כדהבאתם לגבי התכלת], וגם בפוס' הקדמונים[5], וע"ע לקמן משנ"כ בענין גישת חכמי אשכנז וספרד, שהם בעצם שתי הקבוצות החולקות בענין רה"ר [עי' ביאוה"ל שמ"ה ס"ז[6]].
אך באמת בסוגייה זו הדבר הוא הפלא ופלא שאין שום סוגייה שמוכח ממנה דבעינן ס' רבוא, והראשונים הממאנים בדין זה העמידו קושיא זו כראשונה במעלה, שלא הוזכר בתלמודין מקור לדין מחודש זה [הגר"א שמ"ה ס"ז מציין מקור אחד והוא בתוס' שבת ו: ד"ה כאן, ואינו מובן כ"כ].
ב. מש"כ שדברי על האגדות מבוססות על המהר"ל, זה ודאי אינו שהרי הרבה והרבה ראשונים כתבו בענין זה שאין לנו לקבל האגדות כפשוטם [עי' למשל מאמר האגדות לרמב"ם בפ' חלק, ביאורי אגדות לרשב"א, ביאור הריטב"א לאגדות רבב"ח בפרק בספינה, שיטמ"ק ב"מ נט: בשם ר"ח על אמת המים תוכיח וכו', ועוד], ומה שהבאתי מהמהר"ל כי הוא כתב נקודתית על הגמ' גיטין שהזכרתי.
עם זאת לא יוכחש שיש הרבה ראשונים שלמדו הרבה אגדות כפשוטם [עי' למשל רשב"ם ב"ב עג. ד"ה אמר, וכן משמע ברש"י ותוס' בכל מקום, וע"ע בראב"ד הל' תשובה ג' ז' על הגדולים שהשתבשו באגדות], וכנודע שיש בזה חילוק גדול בין חכמי אשכנז לספרד [חילוק זה נוגע בתחומים רבים נוספים כגון היחס לשמות וכחות קדושה או -להבדיל- טומאה, והדברים עתיקים], מה שכתבתי אני זה לאנשים כמוני, שסבורים שאכן לא היה באר"י 360000000000 איש, אך כמובן שאין לי את הזכות למנוע או ח"ו לזלזל במי שחושב אחרת, וודאי שיש לו ע"מ לסמוך[7].
ג. מה שרצית לישב שינוי הערים בעבר מהיום, אינו מיישב כ"כ כי כבר הראשונים הזכירו שהיום [היינו בזמנם] אין לנו רה"ר, ולכן ביטלו קצת מדיני חז"ל כמו שהבאתי במאמרי, ובזמן הראשונים לא היה כ"כ שינוי לבין זמן חז"ל.
מה שהבאת מהריטב"א שתהיה מופקרת לכל, עיינתי בריטב"א עירובין נט. ומשמע שלא די בכך שהיא מופקרת מצד עצמה [כלומר שמי שרוצה יכול לבוא אליה, דלפ"ז י"ל שכל אנשי הארץ יכולים לבוא לכל עיר ועיר], אלא היינו שבפועל באים אליה ס' רבוא, דהיינו ע"י שיש בה סוחרים וכיו"ב ע"ש, אך כמה אנשים שהולכים ממקום למקום אינם הופכים את המקום לרה"ר [אני משוכנע שהיום יותר אנשים נוסעים מעיר לעיר מאשר בזמן חז"ל, מי לא ביקר בשנה האחרונה בירושלים, אך כמובן שעדיין מערבין אותה].
ד. לא ידעתי שכבר עסקו בנושא זה המשכנ"י והב"א, וברוך שזכני לכוון במקצת לדעת המשכנ"י [שכתב הביאוה"ל שס"ד ס"ב שעיקר ההלכה כוותיה], וטוב לדעת מה שתי' הב"א על הקו'.
ועכ"פ ישר כח על ההערות המחכימות
יצחק נוימן
תגובת המעיר
לכבוד הרב יצחק נוימןבתגובה למכתבו, אציין כמה נקודות:
בענין הוכחה מהמציאות, לא עיינתי בכל המקורות הרבים שהבאתם, אך אומר מה שידוע לי לחלק ענין הוכחות מהמציאות לכמה מחלקות:
א. כשחז"ל אמרו דבר במציאות, וקם מישהו ומכחיש אותם מכח המציאות, ע"ז צווח הרשב"א ככרוכיה, שיש לקיים דברי חז"ל שהם אמת מוחלטת וודאית [ואמנם יתכן שינוי הטבעים, כמש"כ התוס' בע"ז (כד:) לגבי בהמה דילדה בת ב' שנים, ובמו"ק (יא.). ועי' בהגה' חש"ל (אבעה"ז י"ג סי"א) לגבי מינקת, וכן בעו"מ רבים].
ב. כשחז"ל או הפוסקים אמרו דין והוציאוהו מכח מציאות, גם כאן אע"פ שלעינינו נראה המציאות לא כן, מ"מ הדין שריר וקיים, וכמו בסוגית בין השמשות, שלפי המציאות אין מובן דברי חכמי ישראל, ואעפ"כ ההכרעה וההנהגה כמותם (וידועים דברי המהר"ל שחז"ל דיברו לפעמים לפי פנימיות הדברים, או יישובים אחרים שנאמרו, ומ"מ ההלכה בודאי לא משתנית).
ודומה לזה מה שאנו עוסקים בו, שלא מסתדרים דברי חז"ל שיש רה"ר, עם המציאות הנראית לכאו' שברוב הזמנים לא היה ס' ריבוא, והנה יישוב דבר זה הוא על דרך הנ"ל, שכיון שהרבה דרכים ליישב (אפי' אם יהיה בדוחק, ק"ו כשאפשר ברווח) וכגון שנאמר שאמנם ברוב המקומות לא היו ס' ריבוא, אבל היו מספר מקומות ומחמתם גזרו על שאר המקומות וכו'. ודי ביישובים כגון אלו שלא לעקור דברי הפוסקים שהוציאו את דבריהם מדברי חז"ל כמובן, וידעו את המציאות ג"כ.
ובאמת בכללי הפסק ידוע שאם מוצאים דבר שלא היה ידוע לפוסקים, יש מקום לומר שאם היו יודעים אותו היו משנים דעתם (כגון ראשונים שנדמ"ח, או ידיעות חדשות במציאות), אבל דברים שהיו ידועים גם להם, עצם זה שלא התייחסו אליהם זה הוכחה שאין בזה שום טענה.
ובאמת יש לדון מה כונת הפוסקים שכתבו 'היום שאין לנו ס' ריבוא', על איזה זמן מדובר. ולכאורה הכונה מזמן שגלו ונתפזרו (כעי"ז שמעתי בשם הגר"ב שרייבר שליט"א) שכבר אין כינוס ישראל במקום אחד דוגמת אלכסנדריא של מצרים וכו', ואמנם גם גויים מצטרפים, אבל כנראה רוב ישראל מפוזר בעיירות קטנות, כמו שהיה עד לתקופה האחרונה. וא"כ בזמן שהיו ישראל מקובצים, כמו עד החורבן, אם לא היה סיבה מיוחדת של מלחמה יוצאת דופן וכו', היו אמורים להיות ס' ריבוא (ואדרבה, על דרך המהר"ל יתבאר טפי, שחז"ל אמרו השיעור שראוי להיות לולי סיבות שהמעיטו אותם, וא"כ גם הס' ריבוא נמדד לפי מה שראוי להיות[8]).
בכבוד רב
יחיאל אומן
תגובת המחבר (ב)
לכבוד הרב יחיאל אומן שליט"אאין לי מה להוסיף על מה שכבר כתבתי, אך כנראה שלא מספיק נזהרתי בדברי.
פשיטא שלא באתי לחלוק על חז"ל, ולהדיא כתבתי שאין לנו כח לחלוק עליהם גם כשקשה לנו מהמציאות, וכדכתב הרשב"א [ורק באגב ציינתי שאף בזה מצינו יוצא מהכלל], רק היות שבנושא דידן אין בחז"ל דבר מפורש בזה [ואדרבה מסתימת דבריהם משמע דלא בעינן ס"ר], ורק הפוסקים נחלקו בזה, בזה הבאתי כמה מקורות שהאחרונים הכריעו כאחד משיטות הראשונים מכח ראיות מהמציאות.
עכ"ז פשוט שאף בה"ג ורש"י ודעימיה ידעו את כל הנ"ל [אך היות שהיה פשוט להם כשיטתם, הוצרכו לדחוק את המשמעות הפשוטה הנ"ל], וודאי שאין בכח אף אדם לסתור את דבריהם הק', רק באתי כדרכה של תורה לומר שהפשטות במקרא היא כשי' הרמב"ם ודעימיה, וכדציינתי שאף המשנ"ב הביא קצת ראיות להנ"ל, וכמו שציינתם אתם שכבר המשכנ"י הקשה חלק מהקו' שהבאתי.
בכבוד רב
יצחק נוימן
♦
הערה ב'
הרב יצחק נוימן כתב להוכיח שמעולם לא היה עיר של ששים רבוא ואפילו הכי היו ערים שהיה דינם כרשות הרבים, ויש להעיר דזה מכוון ליושבי עיר, דבזמנם לא היו מצוי כל כך בנינים גבוהים ועיר גדולה כל כך כבר חל עליה שם "ארץ", אבל כאן הרי מיירי לענין עוברים, וזה היה יכול להיות בעיר הבירה ששם היה השוק וכדומה.וכן בני ישראל היו שישים רבוא וגרו בארץ גושן, מ"מ הלכו לעבוד בערי מסכנות הרי ששם היה דין של רשות הרבים, ומה שהוכיח ממלחמת פלגש בגבעה שבני ישראל היו מ' רבוא אינו מדויק, כי שם נאמר ארבע מאות אלף רגלי שולף חרב הרי דמיירי כאן בגבורים, ועכ"פ באנשי צבא ואינו כולל הקטנים והזקנים והנשים, וכן לא מסתבר שנתמעטו מהיותם במדבר, ולכן יכול להיות שבירושלים, ששם עלו לרגל והיו שם מפסח עד עצרת ואח"כ בסוכות, וכן בכל השנה היו עולים לקרבנות וביכורים ומעשר שני וכדומה, לכן היה דינו כרשות הרבים.
עוד הביא מעיר הגדולה נינוה שהיתה י"ב רבוא, והנה מצינו שיפת נקרא גדול אף שלא היה הבכור, וכמו שמצינו בראשון ואחרון שלא לעולם הם כפשוטם, ואפילו אם נאמר שכאן היינו כפשוטו, שהיא היתה הגדולה שבכל העולם, וכנ"ל דבדרך כלל עיר כזה כבר היה נחלק לכמה עיירות מפני גדלו, מ"מ הרי מיירי מיושביה ולא מעוברים, וכנ"ל.
גם מעליית עזרא לא מוכח שכך היו כל הזמן, דודאי כיון שהתחילו לקיים התורה נתרבו, וכוונת הגמרא היינו דמ"מ לא היו כמו בזמן שלמה, דאל"כ אלא נשארו באותו מספר, א"כ היה די ביום אחד לחזור לפי החשבון ולא ג' ימים.
הא דנינוה היתה מהלך ג' ימים יש להסביר הכוונה האם היתה מרובעת והיכן הלך האם בכל אמה מרובע, ויכול להיות שהיתה ארוכה והוא הלך לרחבה ברחובות קריה להכריז ודי בזה, ואפשר דברחוב אחד עוברים במשך כל היום ס' רבוא ולא צריך להיות ברגע אחד.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
תגובת המחבר
להרב הגאון דוד אריה שלזינגר -מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב- שליט"ארוב התשובות על דבריך רמוזות במה שכבר כתבתי, והנני לפורטם בקצרה:
א. מש"כ שבעיר הבירה יתכן להיות ס"ר עוברים, גם אני כתבתי כמה פעמים בתו"ד שיתכן שבירושלים היה ס"ר ע"ש, או כדכתבתם אתם שעלו לרגל, או לסחורה, כי היא רוכלת העמים, כדכתב הריטב"א (עירובין כב. ד"ה כאן) [ואכתי צ"ע לסוברים דבעינן ס"ר בכל יום], אך אכתי צ"ע דמשמע בש"ס ובראשונים שבעבר רה"ר היה מצוי טובא, ולא רק עיר אחת, וכדהארכתי בדברי [דהא גם האידנא -או בזמן הפוסקים- יתכן להיות עיר אחת שהיא רה"ר], מלבד זאת כתבתי כבר שעיר הבירה היה רק מזמן דוד, אך קודם לכן שלא היה מלך בישראל מילא לא היתה עיר בירה.
ב. פשוט שבפלגש בגבעה הגיעו כל בנ"י, כי כל אדם יכול לשלוף חרב [חוץ ממיעוט חולים וכיו"ב], וכך מפורש במקרא ריש במדבר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל [יוצא צבא היינו כפשוטו לתרגום לרש"י ולעוד, ועי' ברמב"ן], וכן נקראו כולם 'אנשי המלחמה' בדברים ב, יד-טו, וכ"ה בשמואל ב' כד, ט, ובדה"י א' כא, ה, במנין דוד 'ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב' ושם פשוט שמנה את כולם [ועי' רמב"ן הנ"ל]. והטעם פשוט כי באמת כל אדם שאינו חולה מגיל עשרים עד שישים יכול ליטול חרב, ובפרט בצורת המלחמה של פעם שהיתה תלויה הרבה בריבוי הלוחמים [עי' שמואל א' יא, ז] ופחות בכלי הנשק [עי' היטב בשמואל א' יג, יט-כב], ואכמ"ל, והדבר פשוט לכל הקורא בנביא. ומש"כ שאינו כולל נשים וכו', אף אני כתבתי כך בעניי. ואם נוסיף לארבע מאות אלף גברים נשים וילדים נקבל לכל היותר מליון פלוס, והם מחולקים לי"א שבטים, ולכל שבט כמה וכמה ערים, וכדכתבתי בארוכה בכ"ז. ומש"כ שלא מסתבר שנמעטו כ"כ, הלא מקרא מלא דיבר הכתוב: "ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי לא שמעת בקול ה' אלקיך" (דברים כח, סב), ובמאמרי בהערה בואר טעם הדבר.
ג. מש"כ שנינוה לא היתה גדולה, כבר רמזתי במאמרי שהשו"ע הזכיר את נינוה כעיר גדולה [ומקורו מהרמב"ם עירובין ו, ד].
ד. מש"כ שיתכן להיות בעיר הרבה עוברים ושבים, לא מסתבר שיש בעיר עוברים יותר מיושבי העיר עצמה, וכך מוכיחה המציאות היום, שרוב הנמצאים בעיר הם בתושביה, וכ"ש בעבר שהיה קשה לילך מעיר לעיר.
ה. מש"כ שלאחר עליית עזרא נתרבו, בגמ' ב"מ כח. משמע לא כך שכ' שהיו מעט ולכן אי"צ הרבה זמן לשוב לקצה הארץ, ומשמע שזה היה כל ימי בית שני, והגמ' דוחה שמ"מ כיון שנתישבו בכל הארץ היה לוקח להם הרבה זמן [ודלא כמש"כ שלמעט לוקח קצת זמן לשוב], גם בימי יהודה המכבי, שהיה זמן רב אחר עזרא, היו היהודים מעטים מול הרבה יונים [אמנם לא כולם נלחמו], וצ"ת ביוסיפון וכיו"ב כמה היו שם.
ו. גם אם נינוה היתה יותר ארוכה מאשר רחבה, מ"מ לא מסתבר שהיתה צרה עד מאוד, ולכן גם נחשב את שיטחה בריבוע אכתי תימצא ארוכה מספיק, עד כדי שבני עבר האחד כמעט ולא דורכים בעבר השני [כתושב ב"ב כמה פעמים יוצא לך לבקר בפרברי העיר].
בכבוד רב ובתודה על ששמת עינך על דברי
יצחק נוימן
תגובת המעיר
א. כל עיקרי הראיות הם מבני ישראל, אבל הרי היו גם אומות העולם, ולענין ס' רבוא לא בעינן דוקא מישראל (עיין מנחת פתים סימן שמ"ה), ולכן היה מצוי עוד מדינות של ס' רבוא, וכן הרי רק בזמן נחמיה מצינו שהוכיחו אותם על הוצאה בשבת, והיכן מוכח שגם בימי שפוט השופטים היה להם רשות הרבים בתוך בני ישראל.ב. בדברי הימים כתוב שבמנין דוד היו אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב, ואם מוסיפים נשים יש הרבה יותר, כי הם נשאו כמה נשים ולכן היו יותר מאנשים וא"כ גם הילדים היו יותר, ומה שכתוב ונשארתם במתי מספר נאמר על חורבן בית שני, אבל אז לא נתקיים בהם התוכחה.
ג. יש לדייק ברמב"ם וש"ע שכתבו מדינה גדולה כנינוה, הרי שנינוה היתה "עיר" גדולה, אבל מדינות היו כמה גדולות כמוה.
ד. זה קשה בעיקר על השיטה דבעינן ס' רבוא בכל יום, אבל לימים קבועים אפשר להבינו, וגם כהיום יש עיירות שרוב תושביה יוצאים מהם.
ה. המעיין בגמרא שם רואה שלא כתבה לקבוע בזה את מספרם, דהרי אח"כ חוזרת הגמרא ומהפך בין בית ראשון לשני, ורק נאמרה דרך תירוץ.
ובודאי יש כאן דוחק, אבל כתבתי אותו ליישב השיטה שמקורו הוא מהלכות גדולות, ובודאי היה בקי בפסוקים, וכן כל זה הוא רק לפי פירוש המקרא, אבל מצינו בחז"ל כמה דרשות על מספרים, וכגון במפלת סנחריב אמרינן בסנהדרין צ"ה ע"ב שהיו ראשי גייסות, ולכן אין יכולים לדייק כל כך במנין המקרא.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
תגובת המחבר (ב)
להרב שלזינגר שליט"אאין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר כתבתי[9].
אך בסוף דבריכם משמע שהסכמתם לכל דברי, שאף אני לא באתי ח"ו לדחות דברי בה"ג ורש"י, ולא ידענו מה שלא ידעו הם, רק באתי כדרכה של תורה לומר שהפשטות במקרא היא כשיטת הרמב"ם ודעימיה, וכדציינתי שאף הביאוה"ל הביא קצת ראיות להנ"ל, וביותר שרש"י גופיה שהיה פשוט לו כשיטתו ודאי שלא הוקשה לו מכל הנ"ל כיון דאיכא לדחוקי לה כנ"ל, אך אנן שיש לנו גם את שיטת הרמב"ם ודעימיה, אשנויה דחוקי לא סמכינן.
בכבוד רב
יצחק נוימן
תגובת המעיר (ב)
אשתעשע קצת במה שכתב בהערה כי לעולם היו נקבות כמו זכרים ואם איש אחד לקח כמה נשים הרי שנשארו יותר רווקות, ויש להוסיף על זה דלכן אמרו טב למיתב טן דו וכו', אולם יש להעיר מרש"י גבי דורון של יעקב אבינו לעשיו, כי תיש צריך י' עזים וכו' הרי שצריכים יותר נקיבות, וקשה לומר דלכן היו הרבה תיישים בלי בת זוג, ומה שכתב שרק המלכים נהגו ליקח כמה נשים, אולי זה נעשה בדורות אחרונים, אבל ממה שהתירו למלך ליקח רק י"ח נשים משמע שההמון עם לקחו יותר, וגם היו פילגשים, ומה שהביא ראיה מבני דור הפלגה, שם הכוונה ליסוד שבעים אומות, וכן בבני עשיו היינו אלופים, ובסוף פרשת בראשית ונח כתיב סתמא בכל אחד ויולד בנים ובנות, ובני השבטים היו יסוד עם ישראל ולא לקחו נשים רק מביניהם, אבל אח"כ נעשו משבעים נפש ס' רבוא בר"י שנה, ואהרן היה מבני לוי וכדלהלן, ובנות צלפחד אם מת מן המעפילים או מקושש הרי זה היה בתחילת מ' שנה במדבר, וכוונת רש"י ביקטן שהעמיד כל כך אומות, וכן בישמעאל דרש רק תיבת "נשיאים" שיכלו כעננים, ובמדבר לא נתרבו כי הדרך ממעטת הבנים כדפירש רש"י ריש פרשת לך לך, והא שהלויים היו רק כ"ב אלף, כבר אמרו כיון שהארון כילה בהם, וכן הספורנו מפרש כיון שסיכנו את עצמם למול במדבר נפל מהם הרבה, ויש להוסיף שהיו עוסקים בתורה והתורה מתשת וכו'.דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦