מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
בעניין לא ילבש לאיש בטבעת
הרמ"א או"ח סי' תרנ"א ס"ז כתב: "ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם, הואיל ואין כל היד מכוסה בהן”. ונראה מדברי הרמ"א שהיו רגילין ללבוש טבעת, ולהכי צריך להסירו משום חציצה עי"ש. ולכאו' צ"ע מ"ט אין עוברין בלא ילבש בלבישת טבעת לאיש, הא הוי תכשיט אשה. ודחוק לומר דהרמ"א איירי באשה הנוטלת לולב שמברכת על מ"ע שהז"ג (וכמבו' ברמ"א בכ"ד בסי' תקפ"ט ובסי' י"ז), וא"כ צריכה להסיר הטבעת קודם נטילת לולב[2], דהרמ"א כתב בחדא להסיר התפילין, וזהו ודאי באיש דאשה אין מנחת תפילין[3]. וא"כ ה"ה להסיר הטבעת איירי באיש, ומ"ט אין בלבישת טבעת לאיש משום לא ילבש.וראיתי מעשה רב ממרן רבינו הגר"ד פוברסקי זצ"ל, והו"ד בירחון האוצר אלול תש"פ עמ' שי"א, שהיה מנהגו בסידור חופה וקידושין ליקח הטבעת מהחתן קודם הקידושין, והגר"ד היה עונד הטבעת על הזרת שלו עד הקידושין, ומשום מעשה שהיה שהחתן לא מצא הטבעת והתעכבו זמן עד שנמצא, ולכן נהג הגר"ד ליקח את הטבעת מהחתן ולהניחה בזרת שלו עד הקידושין. ולכאו' צ"ע מ"ט אי"ז לא ילבש, שטבעת הוי תכשיט המיוחד לאשה. ועמש"כ בזה בשו"ת תשובות ישראל ליד"נ הג"ר ישראל טוייב (ח"ו סי' קנ"ד).
והנה בשבת ס"ב ע"א תנן לא תצא האשה במחט הנקובה, ולא בטבעת שיש עליה חותם. ובגמ' שם פריך והא הוצאה כלאחר יד וכו', אלא אמר רבא פעמים שאדם נותן לאשתו טבעת שיש עליה חותם להוליכה לקופסא ומניחתה בידה עד שמגעת לקופסא, ופעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל אומן לתקן, ומניחה בידו עד שמגיע אצל אומן יעו"ש. הרי להדיא מהך סוגיא דשרי לבעל ליקח את הטבעת מהאשה ולהניחה בידו עד שמגיע לאומן, ואי"ז לא ילבש אף שטבעת שאין עליה חותם הוי תכשיט לאשה. ועמש"כ בשו"ת בנין שלמה (ח"א או"ח ס"ג), ובס' שיח השדה למרן הגר"ח קניבסקי (ח"ג ס"ב שם), ובארוכה בס' בגדי איש (חלק הסימנים סי' ט"ו), ובס' תולדות זאב (שבת ס"ב).
♦
א. ב.
בדעת הב"ח דהיכא שאין מתכוון להתדמות לאשה אין עובר
וע"כ י"ל עפמש"כ הב"ח (יו"ד סי' קפ"ב), דבאיסור לא ילבש זהו בלובש בגדי אשה כדי להתדמות לאשה, אבל אם לובש אותם בכדי להגן מפני החמה בימות החמה ומפני הגשמים אין איסור כדמוכח מנזיר נ"ט, יעו"ש. ומה שהארכנו בזה בבית מתתיהו ח"ג ס"כ אות א' יעו"ש. וא"כ שפיר י"ל באיש העונד טבעת להוליכה לאומן, או בחופה וקידושין לשומרה שלא יאבד, אין עובר בלא ילבש דאין מתכוין להתדמות לאשה, וכמו שלובש בגד אשה בימי החמה וגשמים דאין עובר בלא ילבש. וכ"כ לתרץ בשו"ת תורה לשמה (סי' רי"ד), להכי שרי לילך עם הטבעת לאומן בידו, ואי"ז לא ילבש שאין מתכוין לקישוט אלא מניח בידו שלא תיפול אין עובר בלא ילבש. וכן מבו' בבינת אדם (סי' ע"ד) דשרי ללבוש תכשיט אם אינו מכווין להתנאות אלא לסיבה אחרת עי"ש. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (ח"ד סי' צ' ענף ג') דמהך סוגיא בשבת ס"ב מוכח דשרי לאיש ללבוש טבעת כשאין כוונת האיש להתקשט בו, אלא שיותר קל לו להוליך הטבעת לאומן עי"ש. וכ"כ בשו"ת ברית הלוי ליד"נ הג"ר איתמר מחפוד (ח"א סו"ס צ"ה), דהיכא שלובש את הטבעת באצבעו דרך עראי ואין כוונתו להתדמות ליכא איסור לא ילבש יעו"ש. וכ"כ יד"נ הגר"י סקוצילס בס' אהל יעקב פסקי הוראה (ח"א סי' קצ"ג) ליישב כמה רבנים שבחופה וקידושין לקחו הטבעת מהאיש, והניחו בידם שלא יאבד ואי"ז לא ילבש, עפי"ד הב"ח הנ"ל דכשאין כוונתו להתדמות לאשה עי"ז לא ילבש, והביא שכן ס"ל גם להגר"מ הלברשאטם זצ"ל יעו"ש[4].אולם ראיתי בס' בן אורי שבת ס"ב ע"א, דכתב שהרי"ף לא ביאר הסוגיא שם בהוצאת טבעת לאומן, אלא בהוצאת מחט, די"ל דבטבעת בלא"ה אסור גם בחול משום לא ילבש, וממילא גם בשבת אסור יעו"ש. הרי שס"ל דאף בנתינת טבעת לאיש להוליכה לאומן עובר בלא ילבש. ולכאו' צ"ע למש"כ הב"ח, דהיכא שאין מתכוין להתדמות לאשה אין עובר, הכא מניח את הטבעת בידו שלא תאבד, ומ"ט ס"ל שעובר בלא ילבש. וע"כ י"ל דהא מבו' בב"ח שם דאין להתיר ללבוש שמלת אשה בפורים אף שמתכוין לשמחת פורים, ושאני מבגדי אשה בימות הגשמים דא"א באופ"א, ובשמחת פורים אפשר בשאר שמחות יעו"ש. הרי דלא הותר ללבוש בגדי אשה אלא כשא"א בענין אחר כימות הגשמים ואין לו בגדי איש, אולם כשאפשר באופ"א לא התיר הב"ח, אף שאין כוונתו להתדמות לאשה. וא"כ זהו שס"ל לס' בן אורי הנ"ל, דבנתינת טבעת להוליכה לאומן עובר בלא ילבש אף שאין כוונתו להתדמות לאשה, מ"מ היכא שאפשר באופ"א להניח את הטבעת בכיסו וכיו"ב, לא יניחה בידו משום לא ילבש. וא"כ ה"ז תליא אם יש לו אפשרות להניח את הטבעת במק"א ולא באצבעו, שפיר לא יניח באצבעו משום לא ילבש, ורק כשאין לו מק"א להניח יכול להניח בידו, ואין עובר בלא ילבש שאין מתכוין להתדמות לאשה. ועמש"כ בזה בשו"ת יוסף לקח (מועדים סי' נ"ה) ובשו"ת ישיב יצחק (ח"ט יו"ד סי' כ"ו) ובס' עבודת שלמה לא ילבש (סו"ס י"ב) ובשו"ת אבני דרך (חי"א סי' ק"ל) יעו"ש.
וראיתי בתשו' בצל החכמה (ח"ה סי' קכ"ו) שעמד בהך סוגיא בשבת ס"ב, מ"ט אין עובר בלא ילבש כשנותן הטבעת בידו להוליכה לאומן. וכתב עפי"ד תשו' מהר"ם מינץ (סי' ק"ט), שכתב דהחתן יניח את טבעת הקידושין ולא יניחנה באגודל מפני שהוא דרך האנשים להניח טבעת על האגודל, ודרך נשים להניחה על האצבע השניה. וא"כ י"ל דהבעל המוליך טבעת לאומן, מניח את הטבעת באגודל שלו כדרך שאנשים רגילים לענוד טבעת בזמן המשנה והתלמוד, ואין בזה לא ילבש מאחר שנשים לא עונדים כלל טבעת באגודל שלהן, נמצא שגם אותו תכשיט יחיד של נשים שהוא לובש, אינו לובשו כדרך שהנשים לובשות אותו ואינו לובש כדרך הנשים, עי"ש. ועפ"ז כתב בירחון האוצר הנ"ל לתרץ המעשה הנ"ל עם הגר"ד פוברסקי שקודם הקידושין לקח הטבעת והניחה על הזרת שלו, דאי"ז לא ילבש כיון שאין דרך אשה לענוד הטבעת בזרת יעו"ש[5].
♦
ג. היכא שהאנשים לובשים טבעת אי"ז לא ילבש
ובאופ"א י"ל בזה, עפמש"כ הר"ן שבת שם (בדפי הרי"ף דף כ"ו) דהא דאמרי' לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם, ובגמ' אמר עולא וחילופיהן באיש, ופרש"י שם דאטבעת קאי, דטבעת שיש עליה חותם אם יצא פטור, ואם אין עליה חותם ויצא חייב חטאת. וכתב הר"ן דה"מ לפי דורם שלא היו האנשים רגילין בטבעת שאין עליה חותם, וכיון שלא היו רגילין אפי' בחול היו עוברין משום לא ילבש גבר שמלת אשה, אבל עכשיו שנהגו בו הוא להם תכשיט ובין בחול ובין בשבת שרי יעו"ש. ומבו' דהיכא שנהגו האנשים ללבוש טבעת אין בזה איסור לא ילבש עי"ש. ואכן בס' כפות תמרים (סוכה ל"ז ע"א) כתב שכמה אנשים גדולים שיש בידם טבעת ונוטלים הלולב בברכה עי"ש. וא"כ מיושב מש"כ הרמ"א להסיר הטבעת מידם בנטילת הלולב משום שהיו רגילין ללבוש טבעת, וכ"כ בס' לבוש מלכות (פ"ב ס"ז עמ' ס"ו) יעו"ש, ומש"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' רל"ג) אם בזה"ז דאין רגילות לאיש ללבוש טבעת יהא אסור ללבוש דמיתחזי לאשה יעו"ש, ומש"כ בזה בס' קדושים תהיו (כלל ז' ס"ז ס"ק ל"ה) עי"ש.ואולם בשו"ת אור לציון (ח"ב פכ"ג אות י"א) כתב דבזמנינו גם אנשים נהגו לענוד טבעת עי"ש, ובס' קדושים תהיו (חלק הסימנים סי' ס"ד) מש"כ וראיתי תמונת הג"ר יצחק בן ואליד זצ"ל בעל ויאמר יצחק שלבש טבעת, ומובא בס' שיח יצחק קידושין ה' ע"ב עי"ש. ובס' פאת זקנך (עמ' ק"ב) הביא מהגר"ח קניבסקי, שכיון שיש הרבה גברים שיש להם טבעת, וזו טבעת המיוחדת לגברים, אי"ז לא ילבש עי"ש[6]. וכן השיב הגר"א הלוי נבנצאל בשו"ת מציון תצא תורה (תשו' תס"ט), אם טבעת הוי לא ילבש לאיש, שבמקום שדרך הבנים ללבוש טבעת מותר עי"ש, ובס' עבודת שלמה לא ילבש (סי' כ"ו אות ב') עי"ש, ובשו"ת הוראת שעה [אבוחצירא] (ח"א אהע"ז סי' ט"ו).
ועיקר ד"ז השיב מרן הגר"ח קניבסקי בס' תשו' הגר"ח (ח"ב עמ' תרפ"ט), אם טבעת הוי לא ילבש לאיש, והשיב שאם האנשים נוהגין בו אין בו לא ילבש, עי"ש. ועפ"ז צ"ע במה שהשיב הגר"ח קניבסקי בס' אשיחה (ח"ב עמ' שי"ג), על לבישת שעון לאיש דיש בו משום לא ילבש, שכל לבוש שעון הוא מנהג נשים עי"ש. וכן השיב הגרח"ק בס' לבנימין אמר (עמ' ס"ה) בשם החזו"א על לבישת שעון, שבזמנינו זה שמלת אשה. וכן הביא בס' אהל יעקב ליד"נ הגר"י סקוצילס (לא ילבש עמ' ס"ו) בשם הגרח"ק בשם החזו"א על שעון לאיש שיש בו משום לא ילבש עי"ש. וכ"כ בס' פותח את ידך (עמ' תר"ט) בשם הגרח"ק בשם החזו"א עי"ש. ומש"כ בזה בקונ' בצילם חמדתי (עמ' פ"ה) בשם הגר"ד לנדו עי"ש, ובס' מנחת תודה (עמ' ר"ע), ובס' אורחות רבינו הנדמ"ח (ח"ד עמ' פ"ב) עי"ש. אולם בס' פותח את ידך (עמ' תרי"א) כתב, שנוכח בבית הגרח"ק, ואמר לאדם להוריד הטבעת משום לא ילבש.
ולכאו' צ"ע, כיון שבזה"ז כל האנשים רגילים בלבישת שעון, ממילא אי"ז לא ילבש ואי"ז מלבוש המיוחד לנשים, ואף טבעת ס"ל להגרח"ק שאם האנשים נוהגין בו אין בו משום לא ילבש, וא"כ כ"ש בלבישת שעון בזה"ז שהוי מלבוש גם לנשים וגם להאנשים, וצ"ע. ועמש"כ בס' קדושים תהיו (עניני לא ילבש סי' נ"ח). ועי' בס' אורחות רבינו (ח"ד הנדמ"ח עמ' פ"ב) שהגרח"ק שאל להחזו"א על לבישת טבעת לאיש, והחמיר משום לא ילבש עי"ש. וע"ע בס' דעת נוטה (ח"א תשו' קע"ח) שהשיב הגרח"ק על כיפה עם סיכה אם הוי לא ילבש, והשיב ע"ז יתכן עי"ש. ובס' אשיח בפיקודיך (עמ' ש') השיב על אשה לנהוג ברכב שיש שאלה של לא ילבש, ובאמריקה שנוהגות כן אי"ז לא ילבש יעו"ש.
וכתב לי הג"ר עזרא בצרי בעל שו"ת שערי עזרא ושא"ס, במגילת אסתר מפורש בפ"ח א' ב' ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, הרי שמרדכי ענד טבעת. ואני זוכר בצעירותי שלמדתי בישיבת פורת יוסף, רוב החכמים המובגרים ממני כשהתחתנו ענדו טבעת על האצבע, שכך היה המנהג אצל החכמים הספרדים, כשמתחתנים הכלה קונה להם טבעת במתנה, והם עונדים אותה, וזה היה מנהג פשוט, עכ"ל. ועמש"כ בזה עוד ידידי הגרש"מ סיאני בקובץ ההיכל (ח"א עמ' ר"ו).
והלום ראיתי בשו"ת אם לבינה להג"ר אלתר מאזוז (יו"ד סי' כ"ה) שכתב להסתפק, במה שאנשים לובשים שעון מיוחד לנשים אם יש בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה, והביא להב"ח הנ"ל שאם עושה מפני החמה או הגשמים ולא להתדמות לאשה אין עובר בלא ילבש, וא"כ בלבישת שעון יש להתיר להתדמות לאשה, רק לדעת בו השעה, אבל אם מתכוונים להתדמות לאשה יש לחוש לאסור. וכתב דאף להחולקים על הב"ח, י"ל דכל דבר שאינו מלבוש יש לחלק בין שהוא מתכוין לקישוט לבין שאינו מתכוון אלא להינצל מהצער. וא"כ ה"נ בשעון נראה דל"ה מלבוש וכמש"כ הכה"ח (או"ח סי' ש"א אות ס"ז), לאסור לצאת בשעון בלי עירוב דל"ה דרך מלבוש יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (ח"ד סי' צ' ענף ד') עפי"ד הב"ח הנ"ל להתיר לאיש ללבוש שעון אשה לידע מה השעה, ושכן הסכים בעל השבט הלוי עי"ש[7]. אולם בס' בגדי איש (סי' י"א) כתב דלהב"ח הנ"ל זהו רק היכא שאין לו דבר אחר, ואם יש לו שעון אחר לא ילבש שעון אשה וכנ"ל[8].
♦ ♦ ♦