הערות על מאמרו של הרב אפרים כחלון "האם יש שכר פסיעות גם בחזרה מהמצוה" (עמוד נ')
הערה א'
הרב אפרים כחלון דן האם יש שכר פסיעות גם בחזרה מהמצוה. הנה, המושג שכר פסיעות נזכר בגמ' (סוטה כ"ב א', ב"מ ק"ז א'), ואין עניינו שיש שכר לאדם על טרחתו למען קיום המצוה, שזה דבר פשוט שעל כל טירחה לצורך מצוה יש שכר, וכדברי המשנה (אבות פ"ה מכ"ב) "לפום צערא אגרא". אכן, המושג שכר פסיעות אינו מושג פשוט, ויתכן שאינו מושג מוסכם, כפי שקצת נראה בגמ' בב"מ קז' א', ומה שהתחדש במושג של "שכר פסיעות" הוא שגם באופן שהטירחה אינה נצרכת לגוף המצוה, מפני שיש לפניו ב' בתי כנסיות, האחד קרוב והשני רחוק. ולכאורה היינו אומרים שאין לו שכר נוסף אם הוא הולך לבית הכנסת הרחוק יותר, שהרי תוספת טירחה זו אין לה קשר למצוה, שהרי יכול הוא לקיים את המצוה גם בביהכ"נ הקרוב. וזה התחדש במושג שכר פסיעות, שיש עניין בעצם ההליכה למעשה המצוה, ואין זה רק כהכשר להגיע למקום, אלא יש מעלה רוחנית בעצם ההליכה, וככל שההליכה רבה יותר מתקיים עניין זה יותר. וממילא, כיון שיש ענין ברוב הפסיעות יש לו גם שכר על הפרש הפסיעות שנוסף מפני שהחליט ללכת לביהכ"נ הרחוק יותר, שאם לא היה בזה עניין עצמי לא הייתה לו תוספת שכר על תוספת טירחה זו, כיון שאין לה כל קשר למעשה המצווה.ומעתה נראה שאין לדון האם יש שכר פסיעות בחזרה ממעשה המצוה, שהרי אין עניין בהליכה בחזרה מהמצוה, שאי"ז הליכה למצוה, אלא הליכה לביתו. אולם, כיון שעל כל טירחה למצוה יש שכר, א"כ יקבל הוא שכר לא רק על הטירחה בהליכה, אלא גם על הטירחה בחזירתו, כיון שטירחה זו היא בגלל המצוה וללא קיום המצוה לא היה לו קושי הטירחה לא על ההליכה ולא על החזרה. אכן, אי"ז קשור למושג שכר פסיעות, כיון שכמש"כ בשכר פסיעות לא נתחדש הא שיש שכר על הטירחה לקיום המצוה.
ובכלל, נראה שאין להעמיד נושא האם יש שכר או לא, שהרי השכר הוא עניין שמימי, ואינו בידינו, וכבר שנינו במשנה (אבות פ"ב מ"א) "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", והמושג שכר פסיעות לא נזכר כדי להשמיענו עניין השכר, אלא שזה רק סימן שאכן יש ענין במעשה זה של תוספת ההליכה, וע"כ גם יש שכר, אבל זה נזכר לגבי הנושא האם יש עניין בהליכה הנוספת. וא"כ בעניינינו לגבי החזרה הרי אין כאן נושא ונפק"מ לגבי איך להתנהג, שהרי אם הוא רוצה לחזור לביתו אין לו ברירה אלא ללכת בדרך ארוכה, אחר שבהליכה הלך בדרך ארוכה, וא"כ לגבי החזרה אין כל שאלה מעשית איך להתנהג, שנדון בזה.
ואמנם, מה שכן שייך להסתפק בשאלה מעשית גם לגבי החזרה מהמצוה הוא שיש אופן שבית הכנסת אחד רחוק והשני קרוב מבחינת המרחק והוא הולך לרחוק, וזה שכר פסיעות, אבל יש אופן שיש בית הכנסת אחד, אלא שלאותו בית הכנסת יש שתי דרכי גישה אליו, דרך אחת קצרה והדרך השנייה ארוכה יותר, ויל"ד האם גם בזה יש עניין שיאריך את הדרך וילך בדרך הארוכה, כדי לקבל שכר פסיעות. ואם נימא שיעשה כן אז יש לדון בשאלה מעשית לגבי החזרה מהמצוה, האם גם בחזרה מהמצוה יש עניין שילך לביתו בדרך הארוכה או לא, ובפשוטו בוודאי אין עניין, כיון שהוא לא הולך למקום מצוה.
אהרן הכהן פרידמן
תשובת המחבר
ראשית יישר כח על עיון בדבריםהתשובה הנ"ל נכתבה ע"פ בקש"ת מו"ר הרה"ג רבי גדעון בן משה שליט"א, כך שיש עניין לדון ולכתוב בה משום כבודה של תורה לשמוע אל הת"ח.
מה גם שיש נפק"מ בדבר, במיוחד לנשים ועמי הארץ, שדרך עבודת ה' שלהם היא בקבלת שכר, כמו שמוזכר ברמב"ם, ואכמ"ל.
מ"מ ההכרעה שיצאה לנו בזה היא גם כן כדבריכם, שאין שכר פסיעות על החזרה אך מ"מ שכר על כל טירחה של מצוה יש.
בברכת התורה
הצב"י אפרים כחלון ס"ט
♦
הערה ב'
הרב אפרים כחלון שליט"א ביאר אם יש שכר פסיעות בחזרה, ונטה לומר שאין בזה שכר, מהא שזכה נבוכדנצר בשליטתו על כל העולם בגלל ד' פסיעותיו, הרי דעל חזרתו לא שילמו לו. ואינו מוכרח, כי שם הכוונה היא שהוא קיבל שכר על הריצה להשיג השליח, ואילו לא רץ לא היה נראית הערכתו להקב"ה, ולכן גם בחזרתו לא קיבל שכר.וכן אצל ערפה לא שייך לשלם שכר על חזרתה, דהרי בזה גילתה שהליכתה לא היתה באמת להתקרב לעם ישראל.אכן, מספר בניהו הוכיח הרב כחלון שאין שכר רק על ההליכה, אך מ"מ מבואר משם שמקבל שכר לפי פסיעות קטנות שהולך בחזרה.
ומה שהוכיח משו"ת חת"ס נראה שאינו מדויק, כי הרי כתב שם בתחילה שהמוהל נסע מהלך ארבע שעות מקהלתו לכפר ההוא, הרי ששיעור זה היה בעת הליכתו, ולא ביחד עם חזרתו, אלא מה שנקט אח"כ ב' פרסאות נראית כוונתו בסתמא ולא לכאן, דמוהל ניחא לו לילך למרחוק כגון ב' פרסאות ולא לישב בטל.
ויש לציין לשיטת המהר"ל, דרק בתפילה יש שכר פסיעות, מפני דמיד בעת הליכתו, הרי הוא מתקשר עם הקב"ה, וא"כ לפי זה אין שכר פסיעות בחזרתו.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
תשובת המחבר
מה שדחה הרב שלזינגר את הראיה מנבוכדנצאר אחר המחי"ר הדברים עומדים במקומם דסוף סוף לא נתנו לו שכר אלא על הפסיעות שהלך, ואולם מה שדחה מעורפה אפשר לשמוע, הגם שיד הדוחה נטויה לומר, ששכר לויה של חמותה נעמי נטלה, ולא שכר שרצתה להידבק ביהדות, וא"כ מגיע לה שכר גם על החזרה. ודו"ק.מ"ש עוד לדחות דיקדוקי מדברי החתם סופר, שמעמיד שהחתם סופר בסתמא נקט שיעור ב' פרסאות שנח למוהל ללכת שיעור כזה, ולא לשבת בטל, ואין כונתו על אותו מקרה - דחוק, כיון ששם דן על תשלום פיצוי לסופר ומשמע שעל אותו מקרה דן, מלבד שאלו דברי נביאות לומר שלסופר נח ללכת שיעור ב' פרסאות ולא יותר, ולא לשבת בטל.
♦