הערה על מאמרו של הרב פנחס שפירא "בת כהן שנשאת לחלל ונולד בן בכור, האם חייבים בפדיון הבן" (עמוד ר"ה)
בתשובתו של הרב פינחס שפירא לגבי בת כהן שנשאת לחלל ונולד לה בן בכור אם צריך פדיון, כתב "וגם א"צ לעשות סעודה". ובאמת בדבריו עולה נושא מעניין, האם יש לעשות סעודת מצווה כשהמצוההיא מדין ספק. והנה, מאחר שאין דין גמור לעשות סעודת מצוה, קשה לדון בזה כנושא הלכתי מובהק, אלא כעניין וכמנהג בני ישראל, וא"כ שפיר י"ל שבספק כבר יש פחות ענין, ועל מצב כזה לא נהגו, ולא גרע מדין דרבנן, שספיקו לקולא. אכן, יש להוסיף שאפשר גם שהדבר יהיה תלוי בשאלה כשיהודי עושה מצוה דאורייתא מדין ספק, האם גם על הצד שלא היה חייב יש כאן מעשה מצוה, [ואפשר שהדבר יהיה תלוי בפלוגתת הראשונים האם ספק מדאורייתא לחומרא או מדרבנן לחומרא] וא"כ י"ל שה"נ לגבי סעודת מצוה, אם נימא שגם על צד הספק יש כאן מצוה, שפיר יש לומר שיש עניין בסעודת מצוה. אמנם, יש לדון בזה, שגם לצד שיש מצוה וודאית גם במצוה ספקית, עדין יל"ד האם זה גדר מצוה חדשה של זהירות בספיקות, אבל את המצוה המקורית עצמה, שמחמת ספקה מקיים אותה, את זה לא קיים, לצד שבאמת לא היה כאן חיוב. ולצד זה י"ל שלא על כל מצוה נהגו לעשות סעודת מצוה, ואם נהגו לעשות סעודת מצוה על פדיון הבן, עדיין לא שמענו שגם נהגו לעשות סעודת מצוה על המצוה הכללית להישמר ולהיזהר בספקות. אמנם, יש לדון שנחשב שמקיים את גוף המצוה עצמה שמחמת ספקה מקיימה שוב, ולצד זה י"ל שכן יהיה ענין לעשות סעודת מצוה גם בפדיון הבן בספק.ודרך אגב, יש להוסיף, שבכלל יש לדון שכל סעודת מצוה על פדיון הבן היא סעודת מצוה על מצוה ספקית, שהרי כהנים בזמן הזה אינם כהני וודאי, אלא שבוודאי זה שונה מהנושא שיש ספק בעצם החיוב, ובזמנינו החיוב ברור רק יש לדון עד כמה נחשב שברור וודאי שכבר קיים חובתו בנותן לכהן בן זמנינו.
אהרן הכהן פרידמן
♦