כולל פוניבז'
היאך הקב"ה דן ביום טוב במשפט ראש השנה ובנידון הראשונים האם הקב"ה מקיים מצוות התורה[2]
פתיחה
באהבת ה' יתברך לעמו העם הנבחר, העניק הבורא לעם ישראל חיי נשמות, בפסגות רוחניות עד אין סוף, למען ייטב לך והארכת ימים בעולם שכולו טוב, וברצונו לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות (מכות כג, ב), אשר באמצעותן נזכה להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזה הוא תכלית המכוון בבריאה (כדברי המס"י בריש ספרו).והנה דנו קמאי ובתראי, האם הקב"ה מקיים את התורה, שאותה העניק לעמו, ויש ראיות רבות לכאן ולכאן, ושורשן בדברים מפורשים בחז"ל. במאמר שלפנינו ננסה ללקטה באומרים, ולהעמיד את הנידונים, האם הקב"ה משמר את התורה, או שאינו משעבד עצמו לקיום למצוותיה, ואשר לו הכח והממשלה היחידית. ואף שפשיטא ופשיטא שאין הדברים כפשוטן, מכל מקום השתדלנו לקבץ כעמיר גורנה את המובא בחז"ל בזה.
נידון נוסף שיש לבררו, במידה ומקיים הקב"ה את התורה, האם מקיים הוא אף את המצוות מדברי סופרים. ונשייך את הדברים למשפט ראש השנה, הקרב ובא עלינו לטובה, בו דן הבורא ית', את העולם כולו, כבקרת רועה עדרו, ואמת כי הוא הדיין, הכותב, והחותם. הגם שאסרו חז"ל (ביצה לו, ב) לדון ביום טוב ובשבת, ואם כן היאך הקב"ה דן ביום טוב של ראש השנה בכלל, ובפרט בר"ה שחל בשבת.
♦
א. הוכחת הראשונים כי הקב"ה אינו משמר מצוות התורה
בפתח הדברים, יש להציב קושיא עצומה שעמדו בה רבותינו הראשונים[3]. הנה בשעת יציאת עם ישראל מארץ מצרים לחירות עולם, בעת הליכתם אל המדבר - ארץ תלאובות, בדרך לא זרועה, נצטוו על ידי השי"ת לחנות לפני בעל צפון (שמות יד, ב): "דבר אל בני ישראל, וישבו ויחנו לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים". ובעל צפון היה עבודה זרה של מצרים, כפי שביאר רש"י (שם): "לפני בעל צפון. הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן".וצריך ביאור, דהלא שנינו בגמ' סנהדרין (סג, ב), דאסור להזכיר שמה של ע"ז: "דתניא ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שלא יאמר אדם לחבירו, שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית", ועיי"ש. ואם כן, היאך הקב"ה אמר לישראל לחנות לפני בעל צפון, שהיה ע"ז של מצרים, והלא כתיב דשם אלהים אחרים לא ישמע על פיך.
מכח שאלה זו מסיקים הדעת זקנים מבעלי התוס' מסקנה מעניינת ומחודשת, כי הקב"ה יתעלה אינו מקיים את מצוות התורה, ולכך הורה לישראל לחנות לפני בעל צפון, הגם שיש איסור להזכיר שם ע"ז. וז"ל: "תמה להרב ר' יהודה, היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלונית (סנהדרין סג, ב), וצ"ע. ולי נראה, דדוקא לאדם אבל להקב"ה לא שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת ואפילו בר"ה ויום הכפורים, אע"פ שלישראל אסור[4]". כדברי הדעת זקנים כתב בפירוש רבי חיים פלטיאל (שמות, שם)[5].
מאידך, בהדר זקנים (שמות, שם) הקשה קושיא זו, ונשאר בצ"ע. הרי שדעתו היא שהקב"ה כן מקיים את התורה, בשונה מדברי הדעת זקנים וסיעתו.
♦
ב. ראיות מדברי המדרש כי הקב"ה מקיים את המצוות
בדברי חכמינו זכרונם לברכה, מצינו בכמה מובאות, כי הקב"ה כן מקיים את התורה.המדרש (ויק"ר לה, ג) מבאר את הכתוב "אם בחוקתי תלכו", היינו שהקב"ה מקיים תחילה את הוראות התורה שמסרן לישראל: "אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה ע"י אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הה"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלהיך אני ה', אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה, אם בחקתי תלכו".
מעין דברים אלו מצינו במדרש שמות רבה (משפטים ל, ט): "מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות, חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים, לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום, והקב"ה אינו כן, אלא מה שהוא עושה, הוא אומר לישראל לעשות ולשמור", ועיי"ש עוד. חזינן, שהקב"ה מקיים את מצות התורה, דרק מה שהוא כביכול עושה, מצווה הוא לישראל.
יתר על כן, וכבר איתא מקדם בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג): "ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששימרתי מצוותיה של תורה תחילה, אמר ר' סימון כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה', אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה", ועיין בקרבן העדה (שם). ובזה מבואר ביתר שאת, דלא די שהקב"ה מקיים מה שהוא עושה, אלא הוא יתעלה מקיים תחילה את מצוות התורה, ורק לאחר מכן מסרן לבני ישראל.
♦
ג. הוכחות שהקב"ה מקיים מצוות פרטיות
מצינו במקומות נוספים בגמ' ובחז"ל שמפורש בהם, כי הקב"ה מקיים את דיני ומצוות התורה בפרטות[6]:תפילין – בגמ' ברכות (ו, א): "אמר רבי יצחק, מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, בימינו זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו, ובזרוע עזו אלו תפילין, שנאמר ה' עוז לעמו יתן". הגם שמדובר בסודות התורה, כפי שכתב הרשב"א (הובא בצל"ח, ברכות, שם): "אלא שיש בזה רמז נסתר אשר הסתירו חז"ל במליצת דבריהם ורומזים לענינים נשגבים"[7].
תפילה – עוד איתא בגמ' ברכות (ז, א): "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל, שנאמר (ישעיה נז, ו) ‘והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי’, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל".
טלית – בגמ' (ר"ה יז, ב) איתא, דכאשר לימד הקב"ה את משה, י"ג מידותיו של רחמים, נתעטף כשליח ציבור: "ויעבור ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה". ובתורת חיים (ב"ק נט, א) הוכיח מכך דהקב"ה כביכול לובש ומקיים מצות ציצית.
איסור גזל – בגמ' בסוכה (ל, א) ילפינן, דאמר הקב"ה שממנו ילמדו בני אדם ויבריחו עצמן מן הגזל: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב כי אני ה' אהב משפט, שנא גזל בעולה. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו והלא כל המכס כולו שלך הוא, אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר, אני ה' שנא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל" (ויש מקום לדון ולדחות ראיה זו).
גמילות חסד – בגמ' סוטה (יד, א) מבואר, כי הציווי 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו', הכוונה להדבק במידותיו של הקב"ה, להלביש ערומים, לבקר חולים, לנחם אבלים ולקבור מתים. "ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים וכו', אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים וכו', אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים וכו', אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים דכתיב ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים".
טהרת כהנים – שאלה פלאית מובאת בגמ' בסנהדרין (לט, א), דשאל אותו המין את רבי אבהו, דכיון שהקב"ה כהן, היאך נטהר בקבורת משה: "אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו, אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל. וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים. אמר ליה בנורא טביל, דכתיב כי הנה ה' באש יבא, ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים". (ועל טומאתו של הקב"ה למשה, לא הקשה אותו המין, כפי שביארו התוס' (שם, ד"ה במאי טביל, דהיות וישראל נקראו בנים למקום, לכך שפיר יכול היה הקב"ה להיטמאות בקבורת משה).
עוסק בתורה – בתיאור על סדר הנהגת השי"ת את עולמו, בגמ' ע"ז (ג, ב) מבואר כי הקב"ה עוסק בתורה: "אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה". בהקשר זה, יש מקורות נוספים, שניתן להביא לכך שהתורה הינה שעשועיו של הי"ת.
שבת – במדרש דברים רבה (ליברמן, ע' 83): "אמר הקב"ה לישראל, בני לא תהיו מזלזלין בשבת הזו שנתתי לכם וכו', שאני שמרתי אותה תחלה, מנין ויברך א' וכו', כי בו שבת מכל מלאכתו", ועיין הערה[8].
שבועה – מצינו בכמה דוכתי, כי הקב"ה נשבע ונאמן בשבועתו:
בגמ' ברכות (לב, א): "ויחל משה את פני ה', אמר רבי אלעזר, מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו. ורבא אמר, עד שהפר לו נדרו, כתיב ה אחרים כא ויחל, וכתיב התם (במדבר ל, ג) לא יחל דברו, ואמר מר הוא אינו מיחל אבל מחלין לו".
עוד בברכות (שם): "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך. מאי בך, אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ב"ה, רבונו של עולם אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ, הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה, ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול, מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים".
יעויין עוד בגמ' ב"ב (עד, א) באגדתות דרבה בר בר חנה: "שמעתי בת קול שאומרת, אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי, מי מפר לי. כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי, כל אבא חמרא, כל בר בר חנה סיכסא, היה לך לומר מופר לך, והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא".
לא תיקום ולא תיטור – במדרשם של חז"ל (ב"ר נה, ג וכעי"ז בקהלת רבה ח, ח): "אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים כתבת בתורתך (ויקרא יט), "לא תקום ולא תטור", ואת נוקם ונוטר, שנאמר (נחום א) "נוקם ה' ובעל חימה", נוקם הוא לצריו, ונוטר הוא לאויביו. א"ל הקב"ה, אני כתבתי בתורה, "לא תקום ולא תטור את בני עמך", אבל נוקם ונוטר אני, לעובדי כוכבים".
♦
ד. מובאות נוספות שהקב"ה מקיים דתה של תורה
במדרש שיר השירים (עפ"י כת"י גניזה, ורטהימר, פרשה ה' אות ה'): "קמתי אני לפתוח לדודי. אמר הקב"ה אני הוא שקימתי עמידת מצות תחילה, דכתיב ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, כח).מקום נוסף בו חזינן שהקב"ה מקיים את דתה של תורה, בגמ' סנהדרין (קד, ב) בשעת חורבנה של ירושלים עיר מכלל יופי, אמר הקב"ה, "עשאוני בני כעובר על דת" – חזינן שהקב"ה מקיים את התורה. וז"ל הגמ': אמר רב עמרם אמר רב, עשאוני כעוברי על דת, דאילו בסדום כתיב וה' המטיר על סדום, ואילו בירושלים כתיב ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו', וכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכו'".
ולכאורה, מכל הנך מובאות חזינן, כי הקב"ה יתעלה, מקיים ומשמר מצוות התורה בפרטות, ודלא כדברי הדעת זקנים.
♦
ה. יישוב דברי בעלי התוספות שהקב"ה אינו מחויב לקיים את התורה
אמנם ביישוב דעתם של אותם מבעלי התוספות הסוברים שהקב"ה אינו מקיים את התורה, מכל הנך מובאות בגמ' ובחז"ל שהקב"ה משמר את מצוותיו. יש לומר בזה, דאין כוונת הדעת זקנים, שהקב"ה אינו מקיים כלל את המצוות, אלא שאין הוא מחוייב לשמירת התורה והמצוות, ובמקום שעלה לפניו ית' לנהוג שלא כהוראות התורה, אין הוא מקיים מצוה מסוימת זו, ולית מחשבא תפיסא ביה כלל ובהנהגותיו, הגם דיתכן שברצונו יתברך, מקיים הוא חלק ממצוותיה של דת מורשה.♦
ו. האם הקב"ה מקיים מצוות דרבנן
בשולי פארותיו של נידון רחב זה - אם הקב"ה מקיים את התורה, יש לברר האם הקב"ה משמר אף מצוות מדרבנן. או דאם מקיים הוא, הרי זה רק את אזהרות התורה, ולא את דברי הסופרים. ולכאורה ג' דעות בדבר:הדעת זקנים (שם), בבואו להוכיח כי אין הקב"ה משמר את התורה, מוכיח זאת מכך שהקב"ה דן בר"ה בשבת וביו"ט, הגם שאסור לדון בשבת (ביצה לו, ב), ואם כן יוצא שאין הקב"ה מקיים את מצוות התורה. והנה, האיסור לדון בשבת אינו אלא מדרבנן, כמבואר בגמ' (שם), משום חשש שיבואו לידי כתיבה. והא קמן, דהשווה הדעת זקנים, דברי סופרים ליינה של תורה.
מאידך, דעת המרכבת המשנה (על המכילתא, פרשת כי תשא, לקט משנה), כי הגם שהקב"ה מקיים את התורה ומצוותיה, מכל מקום אין הוא מקיים את המצות שהינם מדרבנן, ולכך הקב"ה יכול לצוות למלאך המוות ליטול נשמות בני אדם בשבת ויו"ט, כיון דהוי ע"י מלאך אין זה אלא איסור מדרבנן, "אינה אלא שבות וגזירה דרבנן, וזה לא שייך אצלו ית'". ולדבריו, אין ראיה מכך שהקב"ה דן בשבת, מכיוון שאין זה אלא מדרבנן[9].
אמנם, בדבריהם הנאמנים של חז"ל, שהובאו במדרש תנחומא (נשא כט)[10] מבואר, שאף גזירות דרבנן הקב"ה מסכים על ידם ומקיימן: "לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה, אמר להם הקב"ה: בני אין אתם רשאין לומר כך, אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין, שנאמר ועשית על פי התורה אשר יורוך. למה שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך. תדע לך שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים, מה כתיב שם (בראשית מח) וישם את אפרים לפני מנשה, עשה הקטן קודם לגדול. וקיים הקב"ה גזרתו, אימתי בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחילה".
חזינן במדרשות, א' דהקב"ה מקיים את מצוות התורה. ב' וכפי שמקיים מצוות שנתפרשו בתורה, כן הוא מקיים את גזירות חז"ל ותקנותיהם.
♦
ז. היאך הקב"ה דן בשבת וביו"ט הגם שיש בדבר איסור שבות
הוכחתם של רבותינו הדעת זקנים מבעלי התוס', כי הקב"ה אינו מקיים את מצוות התורה, היא מכך שהקב"ה דן במשפט ראש השנה הגם שאסרו חז"ל (ביצה לו, ב) משום שבות לדון בשבת וביו"ט, והוכיחו מכך כי הקב"ה אינו מקיים את התורה, ולכך יכול הוא לדון הגם שהדבר מהווה סתירה לגזירת חז"ל.והנה, קושיא זו הקשה מדנפשיה הצל"ח (ראש השנה כט, ב), היאך הקב"ה עובר על גזירת חז"ל ודן ביום טוב של ראש השנה, וכן בר"ה שחל בשבת. ובעוד שאת התמיהה ממשפט בי"ד של מעלה ביו"ט, מיישב הוא על פי דברי הט"ז (או"ח תקפח, ה), דבמקום שע"י גזירת חז"ל תעקר מצוות התורה לגמרי, אין כח ביד חז"ל לאסור, ומשום כך אם יאסר על בי"ד של מעלה מלדון ביום טוב של ראש השנה, יבטל משפט שמים ותוכן יום הזיכרון, וכה"ג אין ביד חז"ל לאסור ולעקור דבר מן התורה. אמנם, עדיין נשאר הצל"ח בהערתו, היאך דן הבורא יתעלה בר"ה שחל בשבת, והלא יש בדבר איסור שבות, ועיי"ש.
♦
ח. תירוצים נוספים היאך בית דין של מעלה דנים בשבת וביו"ט
אמנם, יש שדנו על פי דברי המרכבת המשנה (על המכילתא, הובא לעיל אות ו') שבאיסורים דרבנן אין הקב"ה משמרן. אולם, הוכחנו לעיל מדברי חז"ל שהקב"ה מקיים גם מצוות ואיסורין דרבנן.ויש שתירצו, דהאיסור לדון בשבת ויו"ט הוא מחשש שמא יכתוב, וגזירה זו אינה שייכת במשפט שמים. אמנם יש לדחות, דהגם שטעם האיסור הוא מצד חשש שמא יכתוב, מכל מקום העמידו זאת חז"ל כיתד בל ימוט וכמסמרות נטועים, ואף במקום דלא שייך חשש כתיבה.
בזית רענן [לבעל המג"א, על המכילתא (לא, יז)] כתב ליישב, דהגם שהקב"ה מקיים מצוות התורה, ובכללן את מצות השבת, מכל מקום אינו שובת אלא ממלאכת טורח, כדכתיב שבת וינפש, ואילו הדין אינו סתירה לברית מנוחת השבת, ומשום כך אין הקב"ה מקיימה ויכול לדון בשבת.
אמנם, ברצונינו לדון ביישוב הדברים, ולהמשיך את דברי הצל"ח, שכתב דעל דין שמים ביום טוב אין כל השגה, משום דמצותו בכך, וכדברי הט"ז דבמקום שהמצוה תיבטל לגמרי לא גזרו חז"ל. מעתה י"ל, דכיון שברוב השנים שחל ראש השנה ביום טוב לא גזרו חז"ל כלפי בית דין של מעלה, אם כן לא חילקו בגזירתם, והאיסור לדון משום שבות, לא הועמד ע"י חז"ל כלפי שמיא.
♦
ט. בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס
נסיים באמירתו יתברך, (פסיקתא רבתי, פיסקא לג): "אמרו לי ישראל, רבון העולמים, עד אימתי כך, לא כתבת בתורתך שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כב, ה), ואתה הוא שהבערת, שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי, ואתה צריך לבנותו ולנחם אותנו, לא על ידי מלאך אלא אתה בכבודך. אומר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם כך אני עושה, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ואני הוא שמנחם אתכם. ומניין, ממה שקראו בעניין הנביא, אנכי אנכי הוא מנחמכם".♦ ♦ ♦