מח"ס "בית מתתיהו"
ירושלים
בדיני ברכת ברוך שפטרני
סיון תשע"חאורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ הרה"ג מפורסם לשו"ת רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.
מה שאמרת לי שמנהג קהילת קודש קרעטשניף, רחובות, שלא לברך את הברכה "ברוך שפטרני", כשהגיע הבן לבר מצוה, ורציתי לדעת מה מקור מנהג זה. ואמרתי לברר דבר זה:
♦
א. מקור הברכה, ומדוע הרמב"ם והשו"ע השמיטוהו
הרמ"א (או"ח ס' רכ"ה ס"ב) כתב: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שפטרני מעונשו של זה", ומקור הדברים במדרש רבה (תולדות פר' ס"ג אות י') עי"ש. וכתב המג"א (שם סק"ה) בפירוש "מעונשו של זה", שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו, עי"ש.וא"כ, י"ל שס"ל להנך שלא נהגו בברכת ברוך שפטרני, דכיון שקטן לאו בר חיובא הוא ואינו בר עונשין, אין האב נענש על מעשה העבירה שעשה הקטן, שהרי בלא"ה אינו ב"ח ומוזהר באיסורים, וודאי שקטן עצמו לא יענש על מעשה עבירה שעשה בעודו קטן, וממילא גם אביו לא יענש על מעשה שעשה בנו הקטן, ולא שייך לברך ברוך שפטרנו מעונשו של זה.
אכן, הרמב"ם והשו"ע השמיטו הך ברכת שפטרני כשנעשה בנו בר מצוה, ועמד בזה בשו"ת עצי ברושים להגר"ש כהן מוילנא (ס' נ"ז). ולפמש"נ, אפשר לומר דשפיר השמיטו הרמב"ם והשו"ע לעיקר ברכת שפטרני, ואף ללא שם ומלכות, שס"ל דל"ש עונש לקטן בהיותו קטן, וממילא ל"ש שהאב יענש, ומש"ה ליכא ברכה. ואכן ראיתי בס' עטרת אבות (ח"ג מנהגי מרוקו פל"א ס"ז), שבמרוקו לא נהגו לברך ברכת שפטרני אף ללא שם ומלכות עי"ש, ולפמש"נ ס"ל דכיון שהשו"ע והרמב"ם השמיטו ברכה זו, ע"כ לא ס"ל, ומש"ה דל"ש חטא בקטן, וכמו שנתבאר.
ובדעת הרמ"א י"ל דמאי דס"ל לברך ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה, הוא ע"פ המבואר בסנהדרין נ"ה ע"ב, דקטן בעבירה הוי תקלה ורחמנא הוא דחס עליה, הרי שמעשה עבירה בקטן הוי כמעשה עבירה בגדול, ורק שאינו נענש. והארכנו בזה בבית מתתיהו (ח"א ס' י"א אות ב') בשם רבים מהאחרונים, שהוכיחו מהך סוגיא שאף קטן מוזהר באיסורים כגדול, ורק שאינו נענש דחס רחמנא עליו, ועי' עוד בזה בשו"ת דברי יציב (חו"מ ס' מ"ח) ובס' תורת הקטן (להרה"ג רבי אליעזר רבינוביץ). ושו"מ בזה לענין ברכת שפטרני בשו"ת אבני יעקב (ח"א ס' ל"ו).
וא"כ, י"ל בדעת הרמ"א שהעתיק דין ברכת שפטרני, דס"ל שמעשה עבירה דקטן הוי בכלל מעשה עבירה כדחזינן דמקרי תקלה, ורק שאינו נענש, וכיון שהוי מעשה עבירה, שפיר י"ל שיברך האב מעונשו של זה. והא שהקטן לא נענש בעודו קטן, זהו משום דחס רחמנא עליה, אבל אביו שפיר י"ל שיענש עבור עבירה שעשה בנו הקטן, כיון שגם מעשה עבירה דקטן הוי מעשה עבירה והוא אף מוזהר ע"ז, וא"כ שפיר האב נענש על מעשה עבירה דידיה. וי"ל דהרמ"א אזיל לשיטתו, במש"כ באו"ח סו"ס שמ"ג, דקטן שהכה את אביו או עשה שאר עבירות בקטנותו, טוב לו שיקבל על עצמו לכשיגדל איזה דבר תשובה ולכפרה, אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין, עי"ש. ולפמש"נ י"ל שס"ל לרמ"א שמעשה עבירה דקטן מקרי מעשה עבירה, כגדול, ורק שאינו נענש, ושפיר ס"ל שבעי תשובה וכפרה על מעשה שעשה הקטן בעודו קטן, דמוזהר על האיסורים ורק שאינו נענש, ושפיר העתיק הרמ"א דין המדרש באב שנעשה בנו בן י"ג שמברך ברוך שפטרני מעונשו של זה, די"ל שהאב יענש על מה שעשה בנו בעבירה כיון שהבן עצמו מוזהר באיסורים והוי מעשה עבירה ורק שאינו נענש, אולם האב יענש על שלא חנכו, ומש"ה מברך מעונשו של זה, וכדחזינן מהרמ"א שצריך תשובה על מה שעשה בעודו קטן, ועמש"כ בס' הקטן והלכותיו (ח"א עמ' ק"י).
ושו"ר בשו"ת נהרות איתן להגר"א רובין (ח"ג ס"ו), שכתב דמשמע מלשון הברכה שפטרני מעונשו של זה, דע"כ יש לזה שם חטא, דאם אין חטא על מעשהו מה שייך חיוב עונש, וע"כ שגם לקטן יש מעשה חטא, עי"ש. וגם בס' סוכת דוד להגר"ד קוויאט זצ"ל (מקראי קודש ח"ב עמ' קמ"ד או"ג), הקשה בעיקר ברכת ברוך שפטרני, כיון שקטן לאו ב"ח ואין לו חטאים, האיך אביו יהא חייב על מעשה עבירת בנו, וכתב דאפשר דקטן אינו מופקע מהמצוות ומהאיסורים, ומעשה עבירה דקטן הוי מעשה עבירה ורק שאינו נענש, וא"כ שפיר י"ל שאביו יענש על מעשה עבירה שעשה בנו הקטן כיון שיש ע"ז שם מעשה עבירה, והוכיח זאת מדברי ההגהות אשרי פרק החובל, שקטן שהזיק חייב לשלם לכשיגדיל, א"כ ע"כ שהוי מעשה עבירה, עי"ש [ובעניין אם קטן חייב לשלם כשיגדיל על מה שהזיק בקטנותו הארכנו בזה בבית מתתיהו (ח"א ס' י"א אות י"ד), ויעו"ש דאין מוכח מחיוב התשלומים שהוא אף מוזהר בעבירה, עי"ש ובשו"ת שערי עזרא להג"ר עזרא בצרי (ח"ד חו"מ ס' כ"א), במכתבו אלי בזה ומה שכתבתי שם עי"ש, ובמש"כ בס' אוצר בר מצוה (ס' ל"ג) ובס' משנת בר חיובא (ס"ט)].
לעומת זאת, השו"ע והרמב"ם, שהשמיטו דברי המדרש באב שנעשה בנו בן י"ג שמברך שפטרני, הוא משום שס"ל שקטן שעשה עבירה בעודו קטן אינו מעשה עבירה כלל, דאינו מוזהר באיסורים ואי"ז מעשה חטא, וממילא ל"ש שהאב יענש, ול"ש כלל ברכה שנפטר מעונשו. אולם, הסבר זה צ"ע במש"כ רבים מהאחרונים[2] בדעת הרמב"ם פ"ב מסוטה ה"ד, בקטנה שנתפתתה נאסרת על בעלה, דס"ל להרמב"ם דאף מעשה קטן מיקרי עבירה שהוי תקלה, וכנ"ל, ושפיר נאסרת על בעלה. וכן ברמב"ם פ"ג מאיסורי ביאה הי"ז, דבן תשע שנים שבא על שפחה חרופה הוא לוקה ומביא קרבן, וכ"פ הרמב"ם פ"ט משגגות ה"ג, והראב"ד שם השיג ע"ז שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן ה"ז מהעונשין, עי"ש. וכתב בס' פרי אברהם להגראי"ש מן (פסחים ס') שס"ל לרמב"ם שקטן מוזהר באיסורים כגדול, ושפיר י"ל שיביא קרבן כשיגדיל על מעשה עבירה שעשה בקטנותו, דמקרי תקלה ואיסור, יעו"ש.
וא"כ צ"ע מ"ט השמיט הרמב"ם את דין ברכת ברוך שפטרני, דכיון שס"ל להרמב"ם שמעשה עבירה דקטן מיקרי עבירה דמוזהר הקטן בלאוין, שפיר י"ל שהאב יענש על שלא חינך את בנו.
אמנם, י"ל בפשיטות שס"ל להרמב"ם שאין למידים הלכה ממדרש ואגדה [כמבו' בירושלמי (פאה פ"ב ה"ד, ובחגיגה פ"א ה"ח), ועי' בתוס' יו"ט (פ"ה ברכות מ"ד)], וא"כ מש"ה השמיט הרמב"ם את ברכת ברוך שפטרני, שמקורה מהמדרש הנ"ל[3].
♦
ב. אין עונשים בב"ד של מעלה אלא מבן כ'
ובאופ"א אפ"ל עוד, ע"פ מה שהקשה בס' אמרי אמת (ליקוטים עמ' צ"ז), בעיקר ברכת שפטרני מעונשו של זה שמברך האב כשבנו נעשה בן י"ג, דהא ב"ד של מטה אין עונשין אלא מי"ג, וב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' עי"ש, וכמבו' בשבת פ"ט ע"ב דל עשרין שנין דלא מענשית עלייהו. א"כ, ל"ש לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה, דמשמע דעכשיו, בהיותו בן י"ג, הוא יענש על מעשיו, דהא בלא"ה אין הוא נענש עד שיהיה בן כ'. א"כ, י"ל שהרמב"ם והשו"ע, שהשמיטו את עיקר ברכת ברוך שפטרני, הוא משום דס"ל דכיון שאין נענש הבן עד היותו בן עשרים שנה, וכדאיתא בירושלמי הנ"ל, ל"ש לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה, דמשמע מעתה הבן עצמו יענש על חטאיו, והרי אין נענש עד בהיותו בן כ', וכמו שהקשה האמרי אמת.אולם, בעיקר הקושיא י"ל, דנהי שהבן עצמו לא יענש עד היותו בן כ', מ"מ האב מברך שהוא לא יענש יותר על בנו משנעשה בן י"ג, ועי' מה שהשיב בזה הגר"א נבנצאל בקונ' שמחת יהודה (עמ' ע"א), וע"ע בשו"ת שערי עזרא להג"ר עזרא בצרי (ח"ב ס' ק') מש"כ.
וע"ע מש"כ לתרץ קו' האמרי אמת, בס' עיוני הלכות (ח"ב ס' ט"ו הערה ד') ובס' אבני זיכרון להגר"נ רוטשטיין (בר מצוה ס' כ"ז עמ' רפ"ב). ובקונ' שמחת יהודה ליד"נ הגר"צ תמיר (פ"א עמ' כ"ה), כתב עפמש"כ בשו"ת חכ"צ (ס' מ"ט) דלא נקטינן כן, ומבן י"ג מענישים אף בב"ד של מעלה, ושכ"כ בשו"ת חת"ס (יו"ד ס' קנ"ה), שלא נמצא כן בש"ס רק בדרשי אגדה, עי"ש. אולם, בירושלמי ביכורים (פ"ב ה"א) כתוב, דאין ב"ד של מעלה מענישים פחות מבן עשרים שנה, עי"ש.
וראיתי בשו"ת חתן סופר (ס' צ"ו), שהקשה בתו"ד בעיקר ברכת שפטרני, האיך יברך שנפטר מעונש, דלא מצינו ברכה אלא בקיום מ"ע, ולא ליפטר מעונש, ויעו"ש דהברכה זו עניינה להודיע לבן שמעתה נכנס הוא לחיוב עונשין עי"ש. וא"כ, י"ל בדעת הרמב"ם והשו"ע שהשמיטו ברכת שפטרני, שס"ל דלא מצינו ברכה אלא בקיום מ"ע ולא ליפטר מעונשין, וכמשה"ק החתן סופר.
וביותר י"ל למש"כ המג"א בביאור ברכת שפטרני, שנפטר ממצות חינוך בנו, זהו צ"ע, היכן מצינו ברכה ליפטר ממ"ע. וראיתי בס' שירת דוד להגר"ד הקשר זצ"ל (ס' נ"ה או"ד), שעמד בזה היכן מצינו ברכה שנפטר ממצוה, וכתב דע"כ הברכה זה ברכת הודאה, ששמח ומודה הוא להשי"ת שזכה לקיים מצות חינוך כהלכתו, עי"ש[4].
ולכאו' י"ל עוד למש"כ המג"א בביאור ברכת שפטרני, שהאב נפטר מחינוך בנו, וכ"כ הלחם חמודות (פ"ט דברכות אות ל'), דכשהגיע הבן לגיל י"ג נפטר האב מחינוך בנו, והקשה בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח ס' ל"ז), מהמבואר בקידושין ל', ששייך חינוך אף אחר גיל י"ג שנים, עי"ש. וכן הקשה בס' דברות משה (שבת ס' כ"ו הערה פ"ב), ע"ד המשנ"ב (ס' רכ"ה, שם) דאחר היותו בן י"ג אין עליו ענין חינוך, אך מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, והקשה ע"ז בדברות משה שם, מהמבואר בגמ' קידושין הנ"ל, דחובת חינוך הוי אף כשהגדיל[5]. וא"כ י"ל עפ"ז בטעם שהלבוש ביאר ברכת שפטרני, שהבן נפטר מעוון האב, ולא פירש שהאב נפטר מחינוך בנו, וכמש"כ המג"א, דס"ל דאף אחר י"ג שנה איכא למצות חינוך, וכמבו' בגמ' קידושין הנ"ל. וע"ע בס' נופת צופים להגר"מ עבאדי (שבת נ"ד ע"ב), ובס' שלמי יעקב (ענייני נדרים ס"ג), ובס' חינוך ישראל (ח"ב עמ' תרפ"ח).
♦
ג. ברכה שלא הוזכרה בגמרא
ובאופ"א אפ"ל בכ"ז, דהנה הדרכי משה (ס' רכ"ה אות א'), הביא ממהרי"ל שאדם שנעשה בנו בר מצוה חייב לברך בא"י אמ"ה אשר פטרני מעונשו של זה, וכן נהג המהרי"ל, וכתב הד"מ: "וקשה עלי שיברכו ברכה זו שלא הוזכרה בגמ' ובפוסקים, והביא לבראשית רבה ריש תולדות שהזכיר ברכה זו בשם ר' אלעזר וכתב הד"מ שם וטוב לברך בלא שו"מ".הרי שס"ל דכיון שלא הוזכר ברכה זו בגמ' קשה עלי לברך ברכה זו, וא"כ י"ל דשפיר השמיט הרמב"ם ברכה זו, שלא הוזכרה בגמ'. וכמש"כ בס' יד מלאכי (כללי הגמרא אות ב'), שאין דרך הרמב"ם להביא אלא מה שהוזכר בגמ', וכ"כ הפר"ח (יו"ד ס' פ"ז סק"ג) עי"ש. ומה"ט גם השו"ע השמיט הברכה כיון שלא הוזכרה בגמ', וכיו"ב כתב הבית יוסף (או"ח ס' מ"ו), במש"כ הטור ברכת הנותן ליעף כח בברכת השחר, וכתב ע"ז דאף שיש לזה סמך יפה אך כיון שלא נזכרה בתלמוד איך היה רשות לשום אדם לתקנה. ואכן, גם הרמב"ם לא הזכיר ברכה זו, כיון שבגמ' ברכות ס' ע"ב שהובאו בה ברכות השחר, לא הובאה ברכת הנותן ליעף כח. והשו"ע (שם ס"א) כתב: "יש נוהגין[6] לברך הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראין", והיינו כיון שלא הוזכר כן בגמ', וכמש"כ הב"י.
ועפ"ז מובן, דהשו"ע והרמב"ם שהשמיטו ברכת ברוך שפטרני, אזלי לשיטתם דלא ס"ל לברך ברכת הנותן ליעף כח כיון שלא הוזכר בתלמוד, וה"ה ברכת ברוך שפטרני. ואכן בס' ערוך השולחן (ס' רכ"ה ס"ד) כתב לברך ברכת ברוך שפטרני בשם ומלכות, אף שלא הוזכר בגמ', כמו שמברכין ברכת הנותן ליעף כח בשם ומלכות, אף שלא הוזכרה בגמ'. וצ"ע מדוע הרמ"א, דבס' מ"ו ס"ו כתב דהמנהג פשוט בבני אשכנז לאומרה, כתב שלא לברך ברכת שפטרני. ובס' עיון המצוות (בר מצוה קושיא פ"ב) תירץ דשאני ברכת ברוך שפטרני דחיישינן שמא אינו גדול וכנ"ל. וע"ע בשו"ת ויען שאול (ח"ב או"ח ס"ד אות י"ג), ס' מעדני יו"ט (ח"א ס' מ"ג), שו"ת שיח כהן (ח"ב ס' י"ז) ושו"ת יין הטוב (ח"ב ס"ו).
והלום ראיתי בשו"ת פניני ים (ח"א או"ח ס"א), שהביא להקשות בסתירת הרמ"א, שבס' רכ"ה כתב הרמ"א לברך ברכת שפטרני ללא שם ומלכות, כיון שלא הוזכר בגמ', ממש"כ הרמ"א אהע"ז ס' ס"ג ס"ב לברך ברכת בתולים, אף שלא מצינו כן בש"ס. וכתב לתרץ דברכת שפטרני, אף שהמהרי"ל הביאו, כל הפוסקים לא הביאו, ע"כ לא ס"ל הכי. ואילו ברכת בתולים, שהוזכרה בגאונים, קיבלו הפוסקים, עי"ש. ובקונ' שמחת יהודה (פ"ב עמ' כ"ח) העיר ע"ד שגם ברכת שפטרני הוזכרה בראשונים רבים ובפוסקים, עי"ש. וע"ע מש"כ בס' מבשר טוב (פרק הרואה ס' ס"ז אות ה') בברכת בתולים ובשו"ת ויען שאול (ח"ב ס"ד). וכן הקשה בסתירת הרמ"א מברכת בתולים בשו"ת שיח כהן (ח"ב ס' י"ז), ועמש"כ בס' הזכרון להג"ר רפאל ברוך סורוצקין (עמ' רפ"ט).
ואולם י"ל בפשיטות, כיון שמקור דברי הרמ"א הוא מהמדרש רבה הנ"ל, והתם לא הוזכר כלל לברך בשם ומלכות, ורק שמברך ברוך שפטרני, שפיר ס"ל לרמ"א בברכת שפטרני לברך ללא שם ומלכות, וכבר כתבו כן, שבמדרש לא הוזכר לברך בשם ומלכות, בשו"ת דברי שלמה (ח"ב ס' ק') ובס' יסודי ישורון (ח"ב קריה"ת אות י"ח)[7].
♦
ד. ברכה ללא שם ומלכות אי"ז ברכה
ולכאו' עוד י"ל בזה דס"ל להשו"ע ע"פ המבו' בברכות מ' ע"א אמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, א"כ כיון דאין יכול לברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, דלמא לא הביא ב' שערות כנ"ל, אין טעם שיברך ברוך שפטרני בלא שם ומלכות, שבלא"ה אי"ז ברכה, וכפי שפסק השו"ע (או"ח ס' רי"ד ס"א): "כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה" עי"ש. ולכן השמיט השו"ע את עיקר ברכת ברוך שפטרני אף ללא שם ומלכות, דכיון שאין יכול לברך בשם ומלכות, אין תועלת במה שיברך ללא שם ומלכות, שאי"ז ברכה.אולם, הסבר זה צ"ע, שכן מצינו להדיא בשו"ע ברכות שמברך ללא שם ומלכות: בשו"ע ס' רי"ח ס"ט: "וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות", וכן בשו"ע ס' רי"ט ס"ג: "וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא שם ומלכות", ובשו"ע ס' רי"ט ס"ט: "וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה, וטוב לברך בלא שם ומלכות" עי"ש.
וי"ל בזה שברכת השבח שפיר הוי ברכה גם ללא שם ומלכות, דשפיר יכול להודות ולברך אף ללא הזכרת שם והוי ברכה והודאה. וכן ראיתי בס' שיח התורה (ח"א עמ' רצ"ב), שנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי, במש"כ הרמ"א שמברך ברוך שפטרני ללא שם ומלכות, הא כל ברכה ללא שם ומלכות אי"ז כלום, ותירץ הגרח"ק, גם בלא שם ומלכות הודאה היא לקב"ה עי"ש, הרי ששפיר יכול להודות ולשבח גם ללא שם ומלכות. אולם, בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' קמ"ב) תמה בדעת הסוברים שמברך ברכת שפטרני ללא שם ומלכות, וכתב ומיהו תמהני אם חסר לגמרי השם ומלכות, הלא לא נקרא ברכה כלל, עי"ש. ולכאורה אישתמיט ליה דברי השו"ע הנ"ל, שפסק בכמה דוכתי שמברך ללא שם ומלכות, אף שכתב דכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אי"ז ברכה, וע"כ שלהודות ולשבח יכול לברך גם ללא שם ומלכות. ואכן בס' שפתי יצחק (ברכות ס"ח אות ו'), הביא מהגר"מ שטרנבוך דשאל לו מהו העניין בברכת ברוך שפטרני לברך ללא שם ומלכות, הא אי"ז ברכה, וא"ל שחוץ מעניין ברכה יש ענין של הכרת הטוב ואת זה יוצא בלא שם ומלכות, עי"ש. וע"ע מה שהאריכו בזה בס' מבשר טוב (ברכות ס' ט"ז), ובס' אוצר בר מצוה (ס' כ"ז). ושו"מ בס' מישרים אהבוך (עמ' רמ"ו), שנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי במה שהשיב שם, במי שבירך בטעות ברכת אילנות על עצי סרק, שיברך שוב ללא שם ומלכות על עצי פרי, הא כל ברכה שאין בה שם ומלכות ל"ה ברכה, והשיב ע"ז הגרח"ק, עי' רמ"א ס' רכ"ה ס"ב, והיינו שמברך ברכת שפטרני ללא שם ומלכות וע"כ שהוי ברכה, ועי' מה שהשיב הגר"א נבנצאל בקונ' שמחת יהודה עמ' ע"א, ויעו"ש בעמ' ע"ט מה שהשיב בזה הגר"ח קנייבסקי.
♦
ה. אם סמכינן על חזקה דרבא בברכת שפטרני
וראיתי בתשו' עצי ברושים (ס' נ"ז), שעמד בהשמטת הרמב"ם והשו"ע להך דאיתא במדרש פר' תולדות הנ"ל, דהאב ביום שנעשה בנו בר מצוה צריך לברך ברוך שפטרני, וכתב דס"ל דמצות חינוך שייך גם לאחר י"ג שנים, כ"ז שלא ידעינן בבירור שהביא ב' שערות, דהרמב"ם לשיטתו בפ"ב דנזירות, דיכול האב להדיר את בנו בנזיר עד שיגדיל ויעשה איש, ומש"כ ויעשה איש כוונתו שיביא ב' שערות, שאז נעשה איש גמור מה"ת. א"כ, כה"ג דלא הביא ב' שערות איכא מצות חינוך גם בגדול, כשאין יודע בבירור שהביא ב' שערות, א"כ ל"ש לברך ברוך שפטרני, שהרי עדיין חייב בחינוך עד שיגדיל ויביא ב' שערות, עי"ש.וא"כ, צ"ע דעת הסוברים שהאב מברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, וכמו שס"ל למהרי"ל המובא בביאור הגר"א (ס' רכ"ה סק"ב) לברך בשם ומלכות ברכת ברוך שפטרני, והגר"א כתב ע"ז שכן עיקר. הא כיון שלא ידוע בבירור שהבן הביא ב' שערות עדיין אביו חייב בחינוך בנו, ול"ש לברך שפטרני כשעדיין מוטל עליו לחנכו.
ועמד בזה בשו"ת הר צבי להגרצ"פ זצ"ל (או"ח ס' קי"ד, ובספרו הדרת קודש בר מצוה ס' ל"ב), דכשאין ידוע שהביא ב' שערות אם אפשר לסמוך אחזקה דרבא, שבן י"ג שנים יש לו ב' שערות, דהא סמכינן על זה במילי דרבנן דווקא, אבל לדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא, וכמבו' בב"ב קנ"ו ע"א דבודקין לקידושין, עי"ש. וכיו"ב כתב המג"א ס' קצ"ט שאינו מוציא יד"ח בברכהמ"ז דאורייתא לאחרים. וא"כ האיך יברך האב בשם ומלכות מה"ת ברוך שפטרני, הא הוי ספק ברכה לבטלה שמא עדיין קטן, יעו"ש. וכן הקשה בס' קצות השולחן (ס' ס"ה בדי השלחן ס"ק י"ג) האיך מברך ברוך שפטרני כשלא הביא ב' שערות בבירור, וכתב שיש חזקה דרבא, עי"ש. ועי' מש"כ לתרץ בס' עדת יעקב (ח"ב פ"ב משביתת עשור הי"א), וע"ע בשו"ת דברי יציב (או"ח ס' קמ"ה סק"ו), ובס' אוצר בר מצוה (ס' כ"ח או"ג) ובשו"ת בירורי חיים (ח"ב ס"ו אות י"ב), ובס' משנת בר חיובא (ס"י).
והלום ראיתי בתשו' דברי יושר להגר"ד רוזנטל זצ"ל (ח"ג סו"ס נ"ה), דכתב לבאר את דעת הרמב"ם שאין מברכין ברוך שפטרני בשם ומלכות, דאזיל לשיטתו בפ"א מברכות, דברכה לבטלה איסורא מה"ת, וכמש"כ המג"א (ס' רט"ו סק"ו) בדעת הרמב"ם, שעובר בלא תשא מה"ת. ועל כן, בנער בר מצוה שהגיע לבן י"ג שנה עדיין אין הוא נחשב גדול עד שיביא ב' שערות, ורק לגבי דרבנן סמכינן על חזקה דרבא, אבל לגבי דאורייתא אין מחזיקין אותו לגדול עד שיבדקו אם יש לו כבר שערות. ומש"ה אין יכול האב לברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, דשמא הבן לא הביא ב' שערות, ואין האב יכול לברך, דלא תשא הוי מה"ת. לעומת זאת, הגר"א, דס"ל שמברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, ס"ל כהתוס' בר"ה ל"ג ע"א (ד"ה הא רבי), שלא תשא הוי מדרבנן, ולהכי שפיר מברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, ובהכי סמכינן על החזקה שמי הגיע לכלל שנים מסתמא כבר הוא גדול שהביא ב' שערות, עי"ש. וכ"כ בשו"ת להורות נתן (ח"ח סו"ס ז'), לפרש את דברי הרמ"א שאין מברך בשם ומלכות, על פי מה שכתב המג"א (ס' רע"א סק"ב), דאף בבן י"ג שנה חיישינן שלא הביא ב' שערות, ובמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא. ועמש"כ בשו"ת רעק"א (ח"א ס"ז) ובשו"ת תורת חסד (או"ח ס"א). א"כ אם לא הביא הבן ב' שערות עדיין לא נפטר האב ממצות חינוך, ואין הוא יכול לברך שפטרני מעונשו של זה. ודעת הגר"א שברכה שא"צ מדרבנן, ובדרבנן סמכינן שכבר נעשה גדול, עי"ש. ועי' מה שציינתי בבית מתתיהו (ח"ב ס' י"א אות ו') אם לא תשא מה"ת או מדרבנן עי"ש, ומה שהאריך בזה הגרי"ח סופר בס' ברכת יעקב (ס"א).
והנה, כתב הרמ"א או"ח ס' ל"ז (ס"ג) עמש"כ השו"ע שחייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו: "וי"א דהאי קטן דווקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד ואין לשנות" עי"ש. והפרמ"ג (שם א"א סק"ד) כתב, אם הוא י"ג שנים איזה חיוב יש על אביו, דאיש בפ"ע הוא, וכתב די"ג שנים ולא הביא ב' שערות על אביו לחנכו, עי"ש. הרי דכשלא הביא הבן ב' שערות על אביו לחנכו בתפילין. והקשה בשו"ת הרד"ד, קונ' אמרי כהן (ס"י סק"ו), דא"כ האיך ס"ל להרמ"א דין ברכת שפטרני מעונשו של זה, ומברך האב על שנפטר ממצות חינוך, הא חזינן ברמ"א דאיכא מצות חינוך לבנו בן י"ג בתפילין, דהרי אף כשהגיע לגיל י"ג שנה עדיין אביו מחנכו לתפילין. ותירץ דהרמ"א בס' ל"ז איירי באופן שידוע שלא הביא ב' שערות, ומש"ה חייב לחנכו, ולעניין ברכת ברוך שפטרני שמברך האב איירי בסתמא, שאין יודעים אם הביא ב' שערות, ושפיר מברך, עי"ש. וא"כ י"ל שזהו שס"ל להרמ"א שמברך ללא שם ומלכות, דאין יכול לברך שמא לא הביא ב' שערות ועדיין אביו חייב לחנכו. וע"ע מה שהשיב בזה מרן הגר"ח קנייבסקי בס' דעת נוטה תפילין (תשו' תשי"ט), ומש"כ בקונ' אמונת ישראל להג"ר ישראל שוורץ (בר מצוה ס' ל"ד), ומש"כהגרח"ק בס' הקטן והלכותיו (ח"א עמ' 21) ומש"כ בס' תורת איש (ברכות ח"ב ס"ב עמ' ת"ח).
והלום ראיתי בשו"ת שמש ומגן (ח"ד ס"ו) שכתב שלא נהגו במרוקו לברך ברכת רעמים בשם ומלכות, וכתב לבאר זאת עפמש"כ הרמב"ן (לכאו' זהו בשו"ת הרשב"א ח"א ס' י"ח), דכל מצוה שאין בה מעשה, כגון שמיטת כספים, אין מברכין עליה, וא"כ ה"נ שמיעת רעמים וראיית ברקים אין בהן שום מעשה, ולהכי לא בירכו ע"ז במרוקו בשם ומלכות, עי"ש. והדברים תמוהין ומופרכין, דכל ברכת ההודאה והשבח המלאים בשו"ע, אין בהם מעשה ומברכין ע"ז בשם ומלכות, וע"כ דכל דברי הרשב"א דאין מברכין ללא מעשה זהו רק בברכת המצוות, וכמש"כ בס' קהילות יעקב (ברכות ס' כ"ב) יעו"ש, וכ"כ בס' מכתב ישראל להגרי"א וינטרויב זצ"ל (ח"ב עמ' ר"ד), ועמש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"א ס"ח אות כ"ה, ח"ב ס' י"ב או"ג), ובברכת השבח שפיר מברכין אף ללא מעשה. ושו"מ שכבר העיר ע"ד השמש ומגן בס' מגן אבות (ס' רכ"ז), דכל ברכת הודאה, כרואה קשת או רואה מקום שנעשה לו נס, מברך ומודה לה' אף שאין בו מעשה, עי"ש.
וע"ע בשו"ת שמש ומגן (ח"ג ס' פ"ח אות ו') מש"כ מ"ט לא נהגו במרוקו ברכת הטוב והמטיב כשנולד בן, שברכות אלו הוי רשות, כמש"כ הרמ"א ס' רכ"ה ס"ב, מש"ה לא נהגו, עי"ש. ועפ"ז ה"ה י"ל לענין ברכת שפטרני שלא נהגו במרוקו, שאי"ז חובה אלא רשות. אולם, בעיקר הדבר שבמרוקו לא נהגו ברכת ברוך שפטרני, ראה בשו"ת עמק יהושע (ח"ב ס"ד) שהביא שבירכו ללא שם ומלכות, ולא שלל שם העמק יהושע את עיקר המנהג אלא כתב שיברכו ללא שם ומלכות, עי"ש. וכלל הנראה זהו מקומות שונים בערי מרוקו. וראה בס' זוכר ברית אבות (עמ' ל') שהביא שבמרוקו לא בירכו אף ללא שם ומלכות ברכת ברוך שפטרני עי"ש. ובדומה לכך, הביא בס' עלי הדס (פי"ט ס"ח), שלא נהגו לברך ברוך שפטרני בתוניס, אף ללא שם ומלכות, עי"ש.
ועי' באורחות רבינו הנדמ"ח (ח"א עמ' קפ"א), בשם החזו"א והקה"י,לברך בלא שם ומלכות. וע"ע בס' מעשה איש (ח"ז עמ' קל"ז) ובתשו' והנהגות (ח"ד ס' נ"ה) ובשו"ת דברות אליהו (ח"ג ס"ה) ובשו"ת שיח כהן (ח"ב ס' י"ז) ובס' פרדס אליעזר (בר מצוה פ"ח).
♦
ו. בטעם הלבוש שהבן נפטר מעונש אביו
והנה הלבוש בס' רכ"ה ס"ב כתב לבאר את ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה, שעד עתה הבן נענש בעוון האב, עי"ש. והיינו שהבן עצמו נענש בעוון אביו, שנפרעים מהאדם על חטאו בעוה"ז בגופו או בממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים, שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקניינו הן, וכתיב איש בחטאו יומתו עד שיעשו איש, יעו"ש. הרי שבנים נענשים בעוון אביהם, וזה הוא שכתב הלבוש בביאור ברכת ברוך שפטרני שמברך על שנפטר מעונש אביו.וכתב בס' צבא אהרן להגר"א וידר זצ"ל אב"ד לינז (דרשות לבר מצוה, ס' מ"ה), במה שהלבוש מיאן לפרש שהאב נפטר מעונשי הבן, כפי שפירש המג"א, דס"ל ללבוש, שכיון שקטן לאו ב"ח, ואינו בר עונשין, אין האב נענש עליו כשחטא, וממילא ל"ש לברך שפטרני מעונשו של קטן, דס"ל ללבוש שקטן אינו ב"ח כלל ועיקר, ומש"ה לא רצה לפרש ברכת ברוך שפטרני מעונש האב על מעשה קטן, עי"ש. ולפמש"נ לעיל י"ל שס"ל למג"א דשפיר אף מעשה עבירה דקטן הוי מעשה עבירה ומוזהר על האיסורים, ושפיר נפטר האב מאיסורי בנו, ואולם במשנ"ב (שם סק"ז), כתב בביאור ברכת שפטרני כטעם המג"א, שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן והשמיט טעם הלבוש, ועמד ע"ז בקונ' שמחת יהודה (פ"א ס"ב עמ' י"ח) עי"ש. ואמנם י"ל ע"פ מה שהקשה בשו"ת משנה הלכות (ח"ו ס' מ"ו) מגמ' מכות כ"ד, דאין הבן נענש על האב ודלא כהלבוש, עי"ש[8].
אולם, י"ל בפשיטות הא דהשמיט המשנ"ב את טעם הלבוש, דאם הברכה היא שנפטר הבן מעונש אביו, יהא הבן צריך לברך ברוך שפטרני, ומ"ט כתב הרמ"א שהאב יברך כשנעשה בנו בן י"ג. ואכן כבר הביא להקשות כן בס' פתח הדביר (שם סק"ב), דלטעם הלבוש בברכת ברוך שפטרני, שהבן נפטר מעונש אביו, יהא הבן צריך לברך[9].
אמנם, בש"ך עה"ת (פר' לך לך), מבואר שהבן מברך ברוך שפטרני מעונשו של אבא, ומבואר בדבריו כטעם הלבוש, וכ"כ בשו"ת מבשר טוב (ח"ב ס"ח) [ועי' מש"כ הגר"א נבנצאל בקונ' שמחת יהודה (עמ' ע"ב), ובקובץ אליבא דהלכתא (ל"ח עמ' ס"ג)], וא"כ ממש"כ הרמ"א שהאב מברך ברוך שפטרני, ע"כ שהברכה היא שהאב נפטר מעונש בנו, וכהמג"א, ושפיר השמיט המשנ"ב לטעם הלבוש.
אכן, בעיקר הדבר שהבן יברך, י"ל שס"ל ללבוש שהאב מברך ומוציא את בנו, וס"ל דשניהם צריכים לברך והאב מוציא הבן, וכיו"ב כתב הרש"ש פסחים (קכ"א ע"ב), עי"ש. וע"ע במש"כ בבית מתתיהו (ח"א ס"ט אות י"א) לענין ברכת שהחיינו בפדה"ב באב ובכהן, עי"ש. וא"כ י"ל שס"ל ללבוש שאה"נ הבן יכול לברך והאב יצא בברכה. ועמש"כ עוד בזה יד"נ הרה"ג רבי בנימין כהן בשו"ת הלכתא מאורייתא (ח"א ס"ו אות ד') ובקונ' שמחת יהודה (פ"א ס"ב עמ' כ"ג).
ולכאורה י"ל שהבן יכוין בברכת אביו שמברך ברוך שפטרני לצאת גם טעם הלבוש, שהבן נפטר מעונש אביו. וראיתי בשו"ת נהרות איתן (ח"א ס' י"ג), דממה שהמשנ"ב השמיט לטעם הלבוש, ע"כ שהברכה שייכת רק לאב, ואין הבן צריך לכוין לצאת. ועמש"כ עוד בזה אם הבן מברך בשו"ת מעשה אפוד הנדמ"ח להגר"י שניאור (ח"א ס' ל"א), עי"ש.
♦
ז. האם גם האמא תברך ברוך שפטרני
והנה הפרמ"ג (שם א"א סק"ה), כתב דאשה שנעשה בנה בר מצוה לא תברך, דהא היא אין מחוייבת לחנך את בנה, עי' מג"א ס' שמ"ג סק"א עי"ש, ואפשר דאין הבן נענש בעוון אמו, והכי מסתברא דכתיב פוקד עוון אבות, עי"ש. ועיקר הדבר שהאם אין חייבת בחינוך בנה מבואר בנזיר כ"ט, וכן בתרומת הדשן (ס' צ"ד) עי"ש, וכ"כ בתוס' ישנים (יומא פ"ב), והילני המלכה שישבה עם בניה בסוכה החמירה על עצמה לחנכם למצוה בעלמא, עי"ש.אולם, הרעק"א בגליון הש"ס סוכה ב' ע"ב, הקשה מלשון הגמ' שם, וכי תימרו קטן שא"צ לאמו מדרבנן הוא דמחייב, ואיהי בדרבנן לא אשגחה, ת"ש כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים, הרי להדיא בגמ' דעכ"פ מדרבנן הוי חיוב גמור לאם לחנך את בנה עי"ש. ותירץ מרן הגרב"ד פוברסקי בס' בד קודש (מועד ב' ס' נ"ד), וכ"כ בס' קהילות יעקב (סוכה ס"ב), דתרי חינוך איכא, ולמש"כ התוס' ברכות מ"ח (ד"ה עד שיאכל), שקטן שהגיע לחינוך הקטן בעצמו נתחייב במצוה מדרבנן מדין חינוך, א"כ מש"ה י"ל הא דמבואר בגמ' סוכה דהיא בדרבנן לא אשגחה ונראה שגם אם חייבת בחינוך בנה, זהו בהך דין חינוך שהקטן עצמו חייב במצוות, אולם בחובת החינוך של האב לחנך את בנו במצוות, זהו ל"ש באם, וכמבו' בגמ' נזיר עי"ש [וע' מש"כ בזה נפק"מ בבית מתתיהו (ח"א ס"י אות י') עי"ש].
וא"כ עפ"ז יש לדון אם האם תברך ברוך שפטרני על בנה, כשאין לו אב, אם נימא דגם האם חייבת בחינוך בנה שמוטל על הקטן בעצמו. ועי' בבית מתתיהו (ח"ב ס' ל"א), מש"כ לדון באמא שנמצאת בליל הסדר לבד עם בניה אם היא צריכה לספר להם סיפור יצ"מ עי"ש. ואם נימא שהאם חייבת בחינוך בניה במה שמוטל על הקטן עצמו שפיר חייבת בסיפור יצ"מ. וראה ליד"נ בשו"ת הלכתא מאורייתא (ח"א ס"ו שיורי הלכתא או"ב), שכתב עפ"ז נפק"מ לברכת ברוך שפטרני לאמא, עי"ש.
ואכן ברש"י חגיגה ב' ע"א (ד"ה איזהו קטן) כתב דהטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצוות עי"ש, וחזינן שגם האם חייבת בחינוך בנה. ועי' במחצית השקל (ס' שמ"ג), דכתב לתלות זאת במחלוקת אמוראים, דלרבי יוחנן חינוך בניו חל בין על האב ובין על האם, ורק לר"ל חינוך חל רק על האב, עי"ש. וע"ע בשדי חמד (מערכת ח' כלל נ"ט), ובשעה"צ (ס' תרט"ז סק"ח), עי"ש. וא"כ עפ"ז שפיר יש לדון שהאם תברך ברכת ברוך שפטרני[10].
אולם, יש לדון בזה ממש"כ המשנ"ב (ס' רי"ט סק"ג), דמנהג העולם שנשים אין מברכות ברכת הגומל, והטעם לזה הוא משום שצריך לברך ברכה זו בעשרה, ולאו אורח ארעא לברך בפני אחרים, עי"ש. וא"כ מה"ט י"ל שאמא לא תברך ברוך שפטרני, דכתב המשנ"ב (ס' רכ"ה סק"ו) שנהגו לברך ברוך שפטרני בעת שהוא קורא בתורה עי"ש, א"כ לאו אורח ארעא לאמא לברך ברוך שפטרני בציבור.
אמנם, בברכ"י (ס' רי"ט סק"ב) כתב, דנשים חייבות בברכת הגומל ותברך בביהכנ"ס של נשים, וישמעו האנשים מבית הכנסת, עי"ש [וע"ע מש"כ בבית מתתיהו (ח"ב ס"ד) אם אשה חייבת בברכת הגומל ומש"כ בס' דברי עני לב"ד הרה"ג רבי דביר אזולאי (ח"א ס' י"ט עמ' שפ"ט)]. וא"כ להברכ"י, שאשה מברכת הגומל בביהכנ"ס וישמעו האנשים, ה"נ י"ל שהאמא אלמנה שגידלה בנה תברך ברוך שפטרני בביהכנ"ס, וישמעו האנשים, ועי' בשו"ת קול מבשר (ח"ב ס' מ"ד) ובקונ' וכל החיים (פ"א ס"ה).
אמנם, י"ל בזה דשאני ברכת ברוך שפטרני, שא"צ לברך בעשרה כברכת הגומל, וכ"כ בס' זה השלחן להגר"ש דבליצקי (ס' רכ"ה), שא"צ עשרה לברכת ברוך שפטרני, וכן השיב הגר"א נבנצאל בקונ' שמחת יהודה (עמ' ע'), שיכול לברך אף ביחידות, וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ה ס' קל"ד) שא"צ עשרה בברוך שפטרני עי"ש. וא"כ ה"נ י"ל שהאשה תברך ביחידות ברכת ברוך שפטרני, ואף למש"כ המשנ"ב דאשה אין מברכת הגומל, משום שצריך לברך בעשרה ולאו אורח ארעא לברך בפני אחרים, יכולה לברך ביחידות.
אולם, בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א ס"ד) כתב שברכת ברוך שפטרני בעשרה וכברכת הגומל עי"ש, וכן השיב הגר"ח קנייבסקי (בקונ' שמחת יהודה עמ' ע"ח, וביותר בקובץ אליבא דהלכתא גליון ל"ח עמ' מ"ט), שלא יברך ללא מנין עי"ש, וכן נקט בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז ס' כ"ג או"ד) שיש לברך ברוך שפטרני במנין, וזמנה היא כזמן ברכת הגומל עי"ש, וע"ע בשו"ת ושב ורפא (ח"א ס' י"ב). ועי' בקונ' שמחת יהודה (פ"ה ס"א) שהוכיח מהרמ"א ס' רכ"ה, שהשמיט מש"כ המהרי"ל לברך ברוך שפטרני בקריה"ת, דע"כ ס"ל לרמ"א שמברך אף ביחידות עי"ש. וע"ע בקו' בר מצוה כהלכתו (פט"ז ס' כ"א).
ושו"מ למו"ר בתשו' משנת יוסף (חי"א פמ"ח אות ו'), שכתב לדון בחיוב האב לברך שפטרני כשאין לאב נער המחנכו, והביא להמשנ"ב ס' תר"מ סק"ה שנוטה לשיטת הא"ר והביכור"י ס' תר"מ שם, שאם אין לו אב האם חייבת לחנכו, ובשו"ת אמרי יושר (ח"א ס"ג) כתב, דאף אם נימא דהאם אין חייבת בפ"ע, חייבת מדין אפוטרופסית, וכתב המשנ"י, דאף די"ל דאפוטרופוס אין מברך ברוך שפטרני, וכנ"ל במאמץ ילד, מ"מ י"ל שהאם נתחייבה בכך מתקנ"ח, ושפיר י"ל שמברכת, וכתב שתברך בפתח ביהכנ"ס ע"י מחיצה, לפני עשרה אנשים, עי"ש.
אולם, בס' הליכות ביתה (ס' י"א ס' י"ג סוף הערה נ"ח), כתב דכמו שאשה פטורה מברכת הגומל, כיון שבעי עשרה, ה"ה פטורה מברכת ברוך שפטרני, עי"ש. ולהנ"ל י"ל שא"צ עשרה בברכת שפטרני, וכן להברכ"י אשה מברכת הגומל בביהכנ"ס. וכן העיר במשנ"י הנ"ל (אות ו') ממה שנהגו בירושלים ביולדת שמביאים עשרה לביתה ומברכת הגומל, וה"נ י"ל בברכת הגומל עי"ש, וע"ע בקונ' בר מצוה כהלכתו (פט"ז ס' י"ז).
והלום ראיתי בשו"ת אגורה באהלך (ח"א ס' י"ז), שנשאל באב שנאנס ולא היה יכול לגדל בנו אם יברך האב ברוך שפטרני, וכתב דאפי' אם על החלק המעשי של החינוך נאנס ולא יכול היה לקיים, אבל עדיין היה מוטל עליו להרבות בתפילה שבנו יתגדל כפי רצון השי"ת, גם ע"ז שייך לומר שאולי לא יצא יד"ח וברוך שפטרני מעונשו, עי"ש. ולמש"כ הלבוש הנ"ל בטעם ברכת שפטרני, משום שהבן נענש בעוון האב, ה"נ י"ל באב שלא גידל בנו שיכול לברך ברוך שפטרני, דאף שלא גידלו מ"מ הבן נענש בעוון אביו, דסו"ס אביו הוא.
שו"ר בשו"ת דברי בניהו (חכ"ג ס' כ"ט) שנשאל מיד"נ הגר"צ תמיר במי שהתגרש מאשתו, והאשה לא נתנה לו לראות הילדים, ולמעשה לא יכול היה האב לחנכם, אם יברך ברוך שפטרני, וכתב ג"כ דלטעם הלבוש בברכת ברוך שפטרני, שהבן נענש בעוון אביו, ה"ה היכא שלא גידלו אביו, וכתב עוד שגם אם האמא בירכה על בן זה בעזר"נ, אי"ז מגרע מהאב ג"כ לברך על בנו עי"ש. וע"ע מש"כ בזה ידידי הגרמ"ר שעיו (בעל מחקרי ארץ) בקונ' שמחת יהודה עמ' צ"ז, ויעו"ש בעמ' ס"ז שהשיב הגר"א נבנצאל באב שלא גידל את בנו, שיברך ברוך שפטרני ללא שם ומלכות, ובעמ' ע"ה שם, השיב ע"ז הגר"ח קנייבסקי, שהאב יברך אע"פ שלא גידל את בנו.
ובתשו' ושב ורפא (ח"א ס' י"ב) כתב לדון בבן שנולד בעבירה, שהאב נישא שלא כדת משה ורוצה לברך ברוך שפטרני, האם יברך, ומסיק שיכול לברך. ויש לדון בזה להנ"ל, שברכת ברוך שפטרני הוי מברכת השבח וההודאה, האיך ישבח לה' על מה שעשה ע"י עבירה, דאי"ז מברך אלא מנאץ. וכיו"ב כתב בס' חשוקי חמד (ברכות נ"ד ע"ב) דמי שאינו שומר תורה שנסע בשבת בחילול שבת שלא יברך הגומל, ועמש"כ בזה בס' ברכת שמואל (ס' רי"ט ס"ח עמ' ת"ז) ובקונ' וכל החיים (פ"ב ס' ט"ו).
♦
ח. אב אם יברך על בתו שהגיעה לגיל י"ב
והנה הפרמ"ג (שם א"א סק"ה), כתב: "והנה למה לא יברך בנקבה בת י"ב שנה, לפי' הלבוש שבנים נענשים בעוון האב, לא שנא זכרים או נקבות, אבל למ"ד משום חינוך י"ל שאינו מחוייב לחנך בתו קטנה, וכמש"כ המג"א ס' שמ"ג סק"א מהגמ' בנזיר כ"ט עי"ש". הרי שכתב הפרמ"ג לתלות את השאלה אם אב יברך ברכת ברוך שפטרני על בתו שהגיעה לגיל י"ב בהנך תרי טעמי לברכת שפטרני, ולהלבוש שפיר י"ל שהאב יברך, דגם הבת נענשת בעוון אביה, ולהך טעמא דברכת שפטרני, משום שהאב צריך לחנכו, יש לדון, בבתו שא"צ לחנכה. וכ"כ בשו"ת מנחת עני (או"ח ס"ג), עי"ש.ואולם במג"א ס' שמ"ג כתב דהאב חייב לחנך את בתו עי"ש, א"כ שפיר י"ל שיברך האב, וכ"פ המשנ"ב (שם סק"ב), שהאב חייב לחנך בתו, א"כ שפיר י"ל שיברך ברוך שפטרני, וכ"כ בס' פתח הדביר (ס' רכ"ה סק"ד).
אולם, בשו"ת עין אליעזר (או"ח ס' י"ד) כתב דהאב אין חייב לחנך את בתו, ומש"ה אין האב מברך שפטרני על בתו. והעיר ע"ד בס' חוקת עולם לידידי הג"ר מנחם גיאת (עמ' נ"ב,) ממה שהסיק המג"א הנ"ל, שאב חייב לחנך את בתו עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בשו"ת הלכתא מאורייתא ליד"נ הג"ר בנימין כהן (ח"א ס"ו אות ה') עי"ש. ובשו"ת קול מבשר (ח"ב ס' מ"ד) הוכיח מלשון המדרש הנ"ל, אמר ר"א צריך להטפל בבנו עד י"ג שנה, ובחידושי הרד"ל שם שדווקא בנו ולא בתו, יעו"ש.
ועי' במש"כ לבאר בס' סוכת דוד להגר"ד מן זצ"ל (ס"ג סוף אות י"ח) מ"ט בבת אין האב מברך, אף שחייב לחנכה (לשיטתו)[11]. ובקונ' שמחת יהודה ליד"נ הגר"צ תמיר (פ"ז ס"ב עמ' ס') הקשה דהמשנ"ב כתב בס' שמ"ג דהאב חייב בחינוך בתו, א"כ מ"ט לא הביא די"ל שהאב יברך ברוך שפטרני על בתו, עי"ש.
וראיתי בשו"ת משנה הלכות (חי"א ס' קפ"ד), דכתב די"ל למש"כ המשנ"ב ס' רכ"ה שם, דהאב מברך ברוך שפטרני בשעה שבנו עולה לתורה בשעת קריה"ת, א"כ י"ל דכיון דבת אינה עולה לתורה אין האב מברך, עי"ש, וכעי"ז כתב בתשו' והנהגות (ח"א סו"ס קנ"ו), דכיון שצריך לברך ברוך שפטרני בפני הבן, אי"ז צניעות לבוא עם בתו לציבור עי"ש. והנה כ"ז למש"כ בשו"ת יד יצחק הנ"ל לברך ברוך שפטרני בפני הבן דווקא וכנ"ל, אולם לאחרונים שהבאנו לעיל, דאין קפידא לברך שלא בפניו (ועוד עי' להלן אות יא), ושלא בעשרה, א"כ גם בבתו יברך שלא בפניה. ובשו"ת אגרות משה (ח"ה ס' י"ד) כתב ג"כ שאין קורין אשה לתורה, והאב מברך בשעה שעולה הבן לתורה, ל"ש בבתו. וכ"כ בשו"ת דברי שלום [קרויז] (ח"ה ס"ב) עי"ש, וכתב להעיר ע"ד בקונ' שמחת יהודה (עמ' ס"א), דלנוהגין לברך בסעודה, או בלי מנין, שפיר יכול לברך על בתו ברוך שפטרני, עי"ש. וע"ע מש"כ טעמים נוספים למה שאין האב מברך על בתו בשו"ת באר משה (ח"א ס"י סק"ה) ובשו"ת ברכת ראובן שלמה (ח"ז ס' ל"ח).
ובמש"כ התשוה"נ הנ"ל, דאי"ז צניעות לבוא עם בתו לביהכנ"ס, יש להעיר עוד ממש"כ הברכ"י הנ"ל, שאשה מברכת ברכת הגומל בביהכנ"ס והאנשים שומעים, א"כ שפיר יכול האב לברך ברכת שפטרני, כשבתו נמצאת בעזר"נ ושומעת הברכה, אל"ה דנימא שאין האב חייב כלל בברכת ברוך שפטרני על בתו, מפני שאין הוא חייב לחנכה, כמו בן.
♦
ט. המגדל יתום אם מברך ברוך שפטרני
בשו"ת בצל החכמה (ח"ה ס"ג) כתב לדון באב חורג שנעשה בנו של אשתו בר מצוה, אם יברך האב המאמץ בנו ברכת ברוך שפטרני. וכתב דלפי מש"כ המג"א דטעם ברכת ברוך שפטרני הוא שהאב נפטר מעונש בנו על שלא חינכו, ה"ה הכא אף שאי"ז בנו מ"מ צריך היה לחנכו. וכמבואר בגיטין נ"ב ע"א, שמוטל על האפוטרופוס לחנך, ועושין לקטנים לולב סוכה וציצית, וזהו משום מצות חינוך, כמבואר בשו"ע חו"מ (ס' ר"צ ס' ט"ו), ובערוך השולחן חו"מ (ס' ר"צ ס' ל'), דעל אפוטרופוס מוטל לחנכם במצוות שהוא עומד במקום האב, עי"ש. א"כ גם בבן אשתו, שעליו מוטל לחנכו, שפיר יכול לברך. אולם, לטעם הלבוש בברכת ברוך שפטרני, שהבן נענש בעוון אביו, זה ל"ש בבן חורג, שבודאי לא יענש בעוון אביו החורג, ורק בעוון אביו האמיתי, עי"ש.אכן, בשו"ת ויען דוד (ח"ו או"ח ס' כ"ב) כתב דאף לטעם המג"א בברכת ברוך שפטרני, משום שמוטל על האב לחנכו, כ"ז באביו האמיתי, ובאביו חורגו ודאי שלא יענש על עוון בנו, שאינו שלו, עי"ש. וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ג ס' כ"ו) שאין המאמץ מברך ברכת שפטרני כלל, ואפוטרופוס אין חייב בחינוך היתום יותר משאר אדם, עי"ש. וכן כתב מו"ר בשו"ת משנת יוסף (חי"א ס' מ"ח), דאף אפוטרופוס שקיבל על עצמו לחנך את היתום, בכל זאת לא הטילה עליו התורה חובת חינוך אלא רק הוא קיבל זאת על עצמו. וכתב דאולי הוי כנשים במ"ע שהז"ג, שיכולות לקבל ע"ע מצוה ולברך, ולהכי גם אפוטרופוס שקיבל ע"ע חינוך יכול לברך, עי"ש[12].
ולכאו' י"ל בזה עפמש"כ הגר"ש קלוגר זצ"ל בחכמת שלמה (אהע"ז ס"א ס"א), שהמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מקיים מצות פו"ר, וכאילו ילדו ממש, א"כ הריהו כבנו, ושפיר כשאדם מאמץ ילד אולי יברך, שנעשה כבנו. אולם, יש להוכיח ממש"כ בשו"ת מנחת עני (או"ח ס"ג), דאין הסב יכול לברך ברכת שפטרני כשאין לילד אב, כיון שלא מוטל חובת חינוך על הסבא, ול"ש לברך שפטרני מעונשו, שוודאי לא יענש, דאין מוטל עליו לחנכו, עי"ש. ולכאו' י"ל כיון שבני בנים הרי הם כבנים, א"כ מקרי בנו ויוכל לברך, ובכל זאת כיון שלא מוטל עליו לחנכו אין הסב יכול לברך[13]. ואם הסב אין מברך, אף דבני בנים הוי כבנים, כ"ש במגדל יתום, אף אם נימא שהוי כבנו ממש, מ"מ כיון שאין הוא חייב לחנכו אין מברך ברוך שפטרני. ושו"מ בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סו"ס ג') שהביא מחתנו בעל באר שרים, שי"ל במאמץ ילד שיברך, שהוי כבנו, וכמש"כ החכ"ש הנ"ל עי"ש.
♦
י. בנים תאומים בברכת ברוך שפטרני
וראיתי בשו"ת יענה ברוך להגר"ב קונשטט זצ"ל (ס"ד), שכתב לדון בבר מצוה של אחים תאומים, שיברך האב ברכת שפטרני אחר עליית השני בלשון רבים, יעו"ש. והיינו שהאב יברך על שני בניו ברוך שפטרני מעונשם של אלו. וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח ס' קל"ז) בשם הגר"ח קנייבסקי[14], שיברך על שני בניו התאומים ברכה אחת- שפטרני מעונשם של אלו, וכן הסכים ברבבו"א שם. וכ"כ בקונ' שמחת יהודה (עמ' ע') מהגר"א נבנצאל. ובס' הלכות והליכות בר מצוה להגר"ב אדלר (פ"ה ס"ד) כתב, בשם חכמי ירושלים, שיש לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה ושל זה עי"ש.אולם, בשו"ת שבט הלוי (ח"ח ס' כ"ח או"ב) כתב, שהאב צריך לברך על כל בן ברכה בפ"ע, ואף למברכים בשם ומלכות, וכ"פ בס' הליכות שלמה (תפילה פכ"ג אות מ"א), דלא יאמר על שניהן ברוך שפטרני מעונשם של אלו, שהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים, אף שאין מברך בשם ומלכות עי"ש. וכ"פ בשו"ת משנת יוסף (חי"ג ס' ע"א אות ה') וכ"כ בשו"ת להורות נתן (ח"ח ס"ז אות ג').
♦
יא. אם צריך לברך ברוך שפטרני בפני בנו דווקא
ובתשו' יד יצחק (ח"ג סו"ס ש"ג), כתב שמנוסח הברכה שאומר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה, מוכח שהאב צריך לברך בפני הבן דווקא, וכתב דנ"ל הטעם בכדי לעורר את הבן, שידע שמכאן ואילך יזהר בנפשו לילך בדרך טובים, כי אחריות האב נסתלקה מעליו, עי"ש.אולם, בשו"ת שאלת שלמה (ח"ב ס' ע"ה) כתב להסתפק במי שבנו נעשה בר מצוה והאב נמצא בעיר אחרת, אם יברך האב ברוך שפטרני שלא בפני הבן, וכתב דאף שמלשון הברכה משמע שמברך האב כשעומד יחד עם בנו, אבל אין מזה הכרח שכך הוא לעיכובא, אלא דמסתמא האב עומד בפני בנו, אבל גם אם האב רחוק מן הבן צריך לברך ברוך שפטרני, עי"ש. וכ"כ בשו"ת נהרי אפרסמון (ח"ב ס' מ"ח או"ב) שיכול לברך אף שלא בפני הבן, עי"ש. וע"ע מש"כ להוכיח כן, שא"צ בפניו, בשו"ת בצל החכמה ח"ה ס' קל"ב.
ובקונ' שמחת יהודה (ע' ס"ט) השיב הגר"א נבנצאל דכשאין הבן בפניו יאמר מעונשו של בני, ולאו מעונשו של זה, ויעו"ש בעמ' ע"ו בשם הגרח"ק, ומש"כ בס' חינוך הבנים כהלכתו (ח"א פל"ה ס' ט"ז) ובשו"ת אבני דרך (ח"ו ס' ל"ב).
ויש להסתפק, אם נימא שהאב צריך לברך דווקא על יד בנו, וכמש"כ היד יצחק, מהו כשאינו לפניו, ורואה בנו דרך מסך (כשר), אם יברך- האם הוי כבפניו. ולכאורה י"ל כיון שברכת ברוך שפטרני הוי מברכת השבח, שמודה על שפטרו השי"ת מחיובי בנו, סגי לברך אף כשרואה את בנו דרך מסך. וראיתי תשו' הגר"א וויס, בעל המנחת אשר (בס' נתיבי המנהגים נישואין עמ' תקל"ג), שהאב יכול לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו כשאינו משתתף בברית, ורואים אותו דרך מסך, עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בארוכה בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ו ס' מ"ז), ובשו"ת דבריך יאיר (ח"ו ס' נ"ד), ובס' דרך האתרים הנדמ"ח (ס' פ"ג), ובשו"ת אבני דרך (חי"ג ס' קס"ג).
ומכיון דברכת להכניסו מברכת השבח הוי, וכמש"כ לדון בבית מתתיהו (ח"א ס"ט אות ז') עי"ש, שפיר י"ל שיכול האב לברך כשרואה את הברית דרך מסך, ואף שאינו משתתף בברית עצמה, ועמש"כ בשו"ת משנת יוסף (חי"ג סו"ס של"א) לעניין השתתפות בסיום ולהיפטר מחיוב תענית בכורות, ע"י מסך, עי"ש. וא"כ ה"ה בברכת ברוך שפטרני, דהוי מברכת ההודאה, שפיר יכול להודות כשרואה את בנו דרך מסך. ומצאתי שכ"כ יד"נ הגר"א מימון בס' דרך האתרים הנדמ"ח (ח"א ס' י"ז), עי"ש. וכן נפק"מ שיכול לברך ע"י טלפון, כששומעים קולו.
♦
יב. עד כמה זמן יכול לברך ברוך שפטרני
בשו"ת משנה הלכות (חי"א ס' קפ"ד) נשאל במי שלא בירך ברוך שפטרני, עד מתי יכול לברך ברכה זו, וכתב דכיון שלא בירך בשעת עלייה לתורה שוב לא יברך אותה, עי"ש.והנה לפי מש"כ הדברי מלכיאל הנ"ל, שברכת ברוך שפטרני הוי כברכת הגומל שברכתה בעשרה, ובברכת הגומל י"ל דאין לה זמן קבוע ומברך כ"ז ששמח, וכ"כ לי הגר"ח קנייבסקי, שיכול לברך ברכת הגומל כ"ז ששמח. א"כ ה"ה בברכת ברוך שפטרני, שיש לומר שאין לה זמן קבוע.
ומצאתי בס' קצות השולחן (ס' רכ"ג ס"ק י"ד) דכתב על ברכת ברוך שפטרני שאם איחר יכול לברך כ"ז שירצה, וכברכת הגומל, והוכיח מלשון המדרש הנ"ל, מכאן ואילך צריך שיברך ברוך שפטרני, ומשמע שאין לזה זמן קבוע, עי"ש. ובקונ' שמחת יהודה (עמ' ע') השיב הגר"א נבנצאל: "עד מתי יכול לברך ברוך שפטרני? נלענ"ד כל ימיו[15]" עי"ש. ובשו"ת בצל החכמה (ח"ה ס' קל"ב אות ט"ו), כתב שזמן ברכת שפטרני עד ל' יום, וכעין המבואר לענין ברכת הגומל, וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז ס' כ"ג). והסתפק בזה בס' זה השלחן (ס' רכ"ה).
אולם, בקונ' שמחת יהודה (פ"ד ס"א אות ג') כתב לחלק בין ברכת הגומל, שמברך על שניצל ממוות לחיים, וזה שייך בכל עת, ואילו ברכת שפטרני עיקרה שמשבח לה' שנפטר מחינוך בנו, וממילא עיקר ברכתה לאלתר.
♦
יג. עניית אמן אחר ברוך שפטרני
הנה השער אפרים (ש"ד הכ"ה), בדין עניית אמן אחר ברוך שפטרני, כתב דאף דס"ל שמברך ברכת ברוך שפטרני ללא שם ומלכות, מ"מ אם הוא מברך בשם ומלכות אז השומעין עונין אחריו אמן. וכתב בס' מבשר טוב (ברכות פרק הרואה ס' ט"ז), דאף שהמברך ברכה שא"צ וברכה לבטלה אין עונין אחריו אמן, וע"כ כל שהמברך מברך בשם ומלכות הוי ברכה גמורה, כשאר ברכות שיש בהן שם ומלכות, רק שלא תיקנו בזה שם ומלכות, אבל כל שאומר בשם ומלכות הרי הן חלק מהברכה, שהיא ברכה שעונין אחריה אמן, שהרי יש בה שם ברכה ותורת ברכה, עי"ש, הרי כיון שלמברך הוי תורת ברכה כשמברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, אף השומע שאין נוהג לברך, מ"מ הוי ברכה מעלייתא ול"ה כאמן יתומה. וביותר כתב כיו"ב מוח"ז הגה"ח בשו"ת דברי שלום ח"ה בהערות והנהגות (ס' נ"ד), דאף מי שאין נוהג לברך על הלל בר"ח, אם הוא שומע ממברך על הלל בר"ח חייב לענות אמן, יעו"ש שהוכיח כן[16].וכן בקונ' שמחת יהודה (עמ' ע"ב) השיב הגר"א נבנצאל במי שנוהג לברך ללא שם ומלכות ברוך שפטרני, האם כששומע מי שנוהג לברך בשו"מ יכול לענות אמן, והשיב שכן הוא, כיון שיש למברך על מי לסמוך עי"ש, ולהנ"ל כן מפו' בשער אפרים.
ובתשו' בצל החכמה (ח"ה ס' פ"ט) הוכיח מהשער אפרים הנ"ל שם, דמשמע שאם מברך ברוך שפטרני ללא שם ומלכות אין עונין אחריו אמן, ורק אם מברך בשו"מ עונה אמן, וע"כ שללא שם ומלכות אין עונה אמן. והקשה מ"ש מברכת הזימון, שעל מה שענו המזמנים ברוך שאכלנו משלו עונה המזמן אמן, אע"פ שלא אמרו הזכרת שם כלל, עי"ש. וע"ע בס' מעדני יום טוב (ח"א ס' מ"ג), ומה שהאריך בזה מו"ר הגר"א קסלר בס' נוטרי אמן (ח"ב נתיבי שערים ס"ב). ואכן במג"א (ס' רט"ו סק"ג) פסק, דהשומע מי שמברך לישראל, אפי' ללא שם ומלכות, חייב לענות אמן, ולכך עונין אמן אחר הרחמן בברכת המזון עי"ש, וע"ע מש"כ בזה בקונ' שמחת יהודה (פ"ב ס"ה).
♦
יד. לא תתגודדו בברכת "ברוך שפטרני" במקום שלא נהגו לאומרו
וראיתי בשו"ת רבבות אפרים (ח"ז ס' נ"ט), דכתב שמנהגינו פה שהאב אומר ברוך שפטרני בלי שם ומלכות, וכמש"כ הרמ"א הנ"ל, ואירע שאחד עשה בדווקא בשם ומלכות, וכתב הרבבו"א, דכיון שמנהג המקום לא לומר, א"כ יש חשש של לא תתגודדו, והביא שהסכים עמו הגרא"י זלזניק זצ"ל שיש חשש ל"ת. ואי"ז דומה למה שיש מנהגים שונים בין בני ספרד לאשכנז, שהרי שם הכל יודעים שיש קהלות שונות, ולכ"א מנהגים שלהם ונהריה נהריה ופשטיה, ממילא אין בזה משום לא תתגודדו, אבל כשאחד בלבד רוצה לעשות שלא כמנהג המקום יש בזה לא תתגודדו, עי"ש.והנה בדין לא תתגודדו הארכנו בבית מתתיהו (ח"ד בפתיחה), בטעם שהשמיט השו"ע הך איסורא, ויעו"ש באות ד' שהבאנו מהערוה"ש (ס' תרנ"א סכ"ב), שבדבר של"ה חיוב גמור ליכא לא תתגודדו, עי"ש, א"כ ה"ה ברכת ברוך שפטרני, שכתב הרמ"א בחדא עם הל' שהחיינו, דהוי רשות ול"ה חובה, ליכא לא תתגודדו. אולם, בס' שלחן הטהור מקאמרנא (ס' רכ"ה) נקט שברכת ברוך שפטרני הוי חיוב גמור, עי"ש. ויעו"ש בבי"מ (אות ו') שהיכא שמפורסם המח' ל"ה לא תתגודדו, כשנתפשטו ההוראות, עי"ש, וה"נ י"ל בברוך שפטרני, שיש המברכים בשו"מ ויש בלי שו"מ, ואי"ז לא תתגודדו.
♦
טו. ברוך שפטרני לאבל ובתשעה באב
ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת להגר"ש קלוגר (מהדו"ג ח"ב ס' פ"ו) שדן בתו"ד, אם מותר לאבל להשתתף בסעודת בר מצוה, וכתב דכיון שיש בבר מצוה שמחה, שמברך האב ברוך שפטרני מעונשו של זה, א"כ הוי הנאת הגוף, והוי סעודה שיש בו שמחה, ואין לאבל להשתתף, עי"ש.ולכאורה, עפ"ז אין לאבל לברך ברוך שפטרני על בנו שנעשה בן י"ג בהיותו אבל, דאיכא הנאת הגוף ושמחה לאבל, וכמש"כ הטוטו"ד. ולכאו' יש להוכיח בזה, דהנה הרמ"א ס' רכ"ה שם כתב את דין ברכת ברוך שפטרני בחדא עם הל' ברכת שהחיינו, וצ"ע מ"ט ברוך שפטרני שייך להל' שהחיינו [ועמש"כ בזה בס' על בן אמצת לך ליד"נ הגר"א דבורקס (פ"ח עמ' ע"ט) ובס' רץ כצבי (ח"א ס"ח אות ו')]. ולפו"ר, השייכות הוא דבשתיהן יש ברכה על שמחה.
וי"ל דכמו שאבל מברך שהחיינו, וכמש"כ המג"א (ס' תקנ"א ס"ק מ"ד) דלא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו, עי"ש[17], ה"ה שאבל יכול לברך ברכת ברוך שפטרני, וכדחזינן שהרמ"א כלל בחדא דין את ברכת שפטרני עם ברכת שהחיינו. אולם, ראיתי בשו"ת שמש ומגן (ח"ד ס' ל'), הא דאבל מברך שהחיינו על פרי, זהו דווקא שלא יהא לו פרי אחר ימי השבעה, ואם יהא לו אח"כ אין מברך בהיותו אבל, עי"ש[18]. ועפ"ז בברכת ברוך שפטרני, שיכול לברך אחר ימי השבעה (ראה לעיל אות יב), יברך אח"כ למש"כ הטוטו"ד, שיש בזה שמחה.
ובתשו' דברי ישראל להגר"י וולץ זצ"ל (ח"א ס' קמ"ט) כתב לגבי אב שנעשה בנו בר מצוה בת"ב, שיברך ברכת ברוך שפטרני בקריה"ת במנחה ולא בשחרית, ואף שזריזין מקדימין, מ"מ כיון שיש קצת שמחה בברכה זו יברך במנחה, דאקרי מועד כבר, יעו"ש. וכ"כ בס' הליכות שלמה (ביהמ"צ פט"ו ס"ח), והגר"ש דבילצקי בספרו דיני ט"ב שחל ביום א' (הערה צ"ג) ובספרו וזרח השמש (עמ' פ"ז), וכ"פ בס' נטעי גבריאל (ביהמ"צ פ"ס ס' ט"ז), ובקובץ מבית לוי (עמ' מ"ד) בשם בעל השבט הלוי זצ"ל.
אולם, בקונ' שמחת יהודה (עמ' פ"ב) השיב הגר"ח קנייבסקי שיכול לברך ברוך שפטרני בבוקר בשחרית בת"ב, וא"צ לחכות למנחה. וכן השיב הגר"א נבנצאל (שם בעמ' ע"א), ועמש"כ בזה בשו"ת ישא יוסף להגר"י אפרתי (ח"ב ס' קל"ג) ובס' כל המתאבל עליה (פמ"ג הערה 23) ובס' בר מצוה כהלכתו (פי"ז ס' י"ג) עי"ש.
ולמש"כ הטוטו"ד, שיש בברכת ברוך שפטרני הנאת הגוף, שפיר י"ל שיברך במנחה, דכבר אקרי מועד, וכמש"כ הדברי ישראל, ולא בשחרית, כיון שיש בברכה זו שמחה. אולם, ממה שאבל מברך שהחיינו, אף שיש בו שמחה, ה"ה י"ל ברכת ברוך שפטרני, וכדחזינן ברמ"א שכלל את ברכת ברוך שפטרני בהדי הל' ברכת שהחיינו. ועי' בכף החיים (ס' תקנ"ט אות ל"ח) אם מברך הגומל בת"ב.
ועיקר הדבר מבואר לענין ברכת הגומל שאבל מברך ברכת הגומל בימי אבלו, וכ"כ הכף החיים (ס' רי"ט אות ט'), וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד ס' ע"ז) עי"ש. וא"כ, לפי מש"כ הדברי מלכיאל הנ"ל, שברכת ברוך שפטרני כברכת הגומל, ה"ה י"ל שאבל מברך ברוך שפטרני כמו שמברך הגומל. אולם, בשו"ת תבואת שמש (או"ח ס' ע"ח) כתב דלא יברך הגומל בהיותו אבל, עי"ש.
♦ ♦ ♦