גדרות הגבול שסביב מדינת ישראל כמחיצות
מכתב א'
לכבוד הרב יואל שילהלהלן כמה הערות על מאמרו הנפלא בענין גבולות א"י לענין עירובין (האוצר, גיליון יח, עמוד קב):
א. הנה אם נצריך בקיעת רבים במחיצות עצמן כהמג"א, לכאו' כאן לא תהיה בעיה, שהרי מסתבר שאין 'רבים' שעוברים דרך המעברים אלא יחידים [בפרט אם נצריך 'רבים' כפשוטו, דהיינו ס' ריבוא]. אמנם, בחת"ס (סי' פ"ט) משמע (וכן לכאו' סובר החזו"א בסי' ק"ז) שהרבים שעליהם דיברו תוס', היינו רבים שבתוך הרשות[2], וא"כ אף שלתוס' אין כאן בעיה, שדוקא מחיצות שנעשו בידי שמים מבטלין הם, אבל להרשב"א והריטב"א, דגם בידי אדם מבטל, יתכן ג"כ שסברו כן דהרבים שבפנים מבטלין גם מחיצה שבידי אדם, אם היא גדולה מאוד.
ב. במה שצידדתם דמכיון שמחיצות הגבולות אינן פתוחות למעבר חופשי אלא המעבר מותנה באישור מעבר - הרי שדומות הן ל'דלתות נעולות', יש לדון דהרי מעבר הישראלים נעשה במקומות אלו ללא בעיה מיוחדת, ומה שבודקים בשביל הסדר הטוב לא אמור להיות חסרון, כמש"כ האג"מ (ה' כ"ח) לגבי הרמזורים, עי' דבריו בהערה[3].
ג. במה שהבאתם מהרשב"א, שלא מועילה הקפת הרשות במחיצות כאשר בתוך המחיצות משתמשים הרבים ללא הגבלה, הנה הרשב"א מדבר דוקא על פלטיא, אבל בסרטיא הרי כל מהותה הוא במה שיש בה מעבר לרבים בכל שעה, ובזה מודה הרשב"א דאם מעכבין את רגל הרבים הוי מחיצה (ומ"מ לא יועיל לדידן, דבכל עיר יש גם פלטיאות, שלפי הרשב"א לא יועילו להם האי מחיצות, וכל העיר פרוצה להן[4]).
ד. אמנם, באמת יש לומר דהכא יודו כו"ע דהוי רה"ר, דהרי מהות הסרטיא היא במה שהיא פתוחה 'ממדינה למדינה ומעיר לעיר עד סוף העולם' (כדברי הרמב"ן), והנה הא פשיטא שלא נתכוון לסוף העולם ממש (דא"כ צריך להתחבר תחילת הדרך בסופה, ובעצם הרי תמיד מגיע לים...) ולכן מסתבר דהעיקר הוא שתהיה דרך אחת לכל הערים, לאפוקי שלא תהיה דרך מיוחדת לעיר אחת לבדה, אמנם אחרי כל הערים אם סגורה הדרך למדינה אחרת אין בכך כלום, ואינו נוגע לדרך זו שאמורה לשמש את בני המדינה הזו, והמחיצה שבסופם אינה מפריעה להם כלל! והיא סברא אלימתא.
ה. והנה ראיתי כבר מי שעמד על המדוכה הזו (כמדומני בקובץ בית אהרן וישראל), שמצוי היום בהרבה מקומות גדרות לכבישים ופסי רכבת, ועי"ז נוכל להחשיב את רוב עיירות העולם כמוקפות חומה, אפי' במרחק גדול, וכ"ש למה שדנו כמה אחרונים את חוטי החשמל כצורת הפתח, א"כ כל המקומות מוקפים באיזה צורה, עכ"פ חלקית, בדרך זו ויחשב הדבר כחומת העיר.
וכתב שם, דודאי אין כל חומה יכולה להיחשב חומת העיר, אלא בעינן חומה התוחמת ומגינה על המקום (כעי"ז מבו' בחזו"א), דהיינו שאין זו רק כמחיצות כלאים, שכל חלק הוא לעצמו (עי' עירובין טז.), אלא שד' המחיצות מצטרפות כאחת [שמצד זה בא התנאי של רואה עצמו תוך מחיצות, שיש קשר וצירוף בין המחיצות, ואין כל מחיצה לעצמה].
וא"כ בנידון דידן של גדר ההפרדה, לא מיבעיא בחומה שאינה ליד ערים, שאינה תוחמת כלום אלא רק יוצרת חציצה והבדלה ותו לא, אבל גם חומות שצמודות לערים, הרי אין הגדר באה לתחום ולהגדיר את שימושי העיר כלל, וגם אין היא משמשת או מגינה כלל על העיר, אלא היא מאסר שחוסם את בני העיר מלצאת, ובמה תחשב כדבר המשוייך לחומת העיר? [ומה שדנו האחרונים לסמוך על חומת עיר, היינו משום דחשיבא לצורך לדור בתוך החומה, אבל חומת שנעשית רק כדי לתחם הגבול ולמנוע חדירות, זה ל"ח היקף לדירה כלל].
ו. ובאמת בתנאי זה של 'רואה עצמו תוך מחיצות' יל"ע טובא, דלפ"ז איך סומכין על תיקוני עירובין של זמנינו בעיירות גדולות מאוד, ובאמת במהרש"ם כתב (וכ"ה בעוד אחרו' ופוס') דהשיעור הוא כדי ראיית הרואה דהיינו ל"ב מיל, והוא שיעור עצום שברוב הערים אינו קיים. אמנם, זה צ"ע דלכאו' בזה פשיטא דנשתנו הטבעים ואין העין רואה בכה"ג, בפרט בכזה שיעור קטן כמו שהערתם [ואולי הכונה ש'ראוי' לראות באופנים מסוימים, וזה די להגדיר את זה מחיצה].
ואולי אפשר לחדש, דכל התנאי הזה אמור במקום ריק מדיורין, דאז צריך לשער לפי האדם העומד באמצע, אבל כשיש עיר בתוכו, א"כ מצטרפת כל העיר להיות דבר אחד, וכמו תכלית המחיצות שהיא לעשות את המקום כחצר של רבים (כלשון רש"י בדף ו: ובטור בסי' שפ"ד), וזה מתקיים שפיר בכה"ג.
בברכה מרובה
יחיאל אומן
♦
תגובות הרב יואל שילה
א. לא הבנתי את כוונתך מי הם הרבים שבתוך הרשות ומי הם הרבים שבפנים, והיכן ראית רמז לזה בחת"ם סופר. לדעת הרשב"א אכן עצם שימוש הרבים בין המחיצות מחשיב את המקום לפלטיא, אך ציינתי שהיא שיטת יחיד, שהאחרונים לא פסקו כמותה, לזה התכוונת?ב. הנידון של הרב מנשה קליין והגרמ"פ נגע לשאלה האם מעבר הרבים שמופקע ע"י רמזורים, חוקי תנועה, כללי התנהגות, ועוד - נחשב כמונע את רגל הרבים, שהרי סוף סוף לא כל אדם רשאי לעשות שם ככל העולה על רוחו. ואין לזה קשר לנדו"ד. ברחובות העיר אין שימוש ככל העולה על רוחו של כל פרחח ומסתכן, אולם הרחובות פתוחים לכל אדם בכל שעה, אלא שלמען הסדר הטוב ולמען הבטיחות, בכל רגע נתון ניתן להכנס לרחוב והצומת רק מכיוון אחד, אולם מאותו כיוון שהצומת פתוחה [רמזור ירוק] - הרי כל אדם יכול להכנס ובכל שעה. משא"כ מחיצות הגבולות - הרי אין הן פתוחות לכל אדם, ורובא דרובא דאינשי אינם מורשים לעבור שם בשום זמן מן הזמנים ומשום כיוון, ורק מי שתעודותיו נבדקו ונמצא רשאי - הוא רשאי לעבור. ואל"ה - הרי שהארץ היתה מוצפת באריתראים וסודאנים וסורים וירדנים ועירקים ואיראנים ועוד ועוד ללא גבול ושיעור. רק אזרח המדינה, או תייר ממקום בלתי מזיק - רשאי לעבור, וממילא המציאות בגבולות היא שאין הם פתוחים לכל - ברמה גבוהה, ומה הדמיון לסרטיא?
ג. הרי הבאתי את הרשב"א, והסקתי בדבריו כמוך, וציינתי ששיטה זו היא דעת יחיד - שלא חששו לה לא הב"י, לא המ"ב ולא החזו"א.
ד. לכאורה, כתבת דברים נכונים בהבנת הרמב"ן, אבל שוב, מה הקשר? ברור שאנו אמורים להגדיר את כביש 4 כסרטיא למרות שהוא לא ממשיך מאשקלון לעזה ולמצרים, ומראש הנקרה לצור ובירות, אולם הניתוח הוא שונה. נחלקו חכמים ורבי יהודה אימתי המחיצות מבטלות שם רה"ר, לדעת חכמים הוא ב'שֵם ד' מחיצות' אף שאין מחיצה אחת שלמה, ולדעת רבי יהודה הוא בשתי מחיצות שלמות, אף שהשתים האחרות פרוצות לגמרי, ובשני המקרים הרי מדובר כשהרבים נמצאים שם ככל שימושי רה"ר, ועם זאת אמרינן שהמחיצות גורמות לביטול שֵם רה"ר [לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא], כל חד כדאית ליה [לרבי יהודה בשתי מחיצות, ולחכמים בשם ד' מחיצות]. וכאן לימדונו חז"ל שאף מקום ששימושיו כשימושי רה"ר, אך מאחר ומחיצותיו מועילות לביטול שם רה"ר - הרי שלמרות שהמקום ממשיך לשמש לרבים, הוא כבר לא נחשב רה"ר. אשר על כן, אף שהדרכים הבינעירוניות אמורות להחשב סרטיא גמורה, אך אם יש סביבן מחיצות המבטלות מהמקום את שם רה"ר - הרי שלא חייבים על מקום זה. כמובן, שזה נראה משונה, כי הרי המחיצות רחוקות מהסרטיאות, ובסרטיאות עצמן אין הגבלת שימוש, אך בדיוק על זה כתבתי את המאמר והראיתי שהרשב"א - שהוא בעל הסברא שרה"ר עצמה צריכה להיות מופרעת - הוא דעת מיעוט שאין חובה להתחשב בה, אלא עיקר הבנת הראשונים היא שדי שלמקום כולו לא ניתן להיכנס כדי להחשב שהמחיצות גודרות אותו, אף אם השימוש בתוכו לא מוגבל כלל, וזו בדיוק המציאות בנדו"ד.
ה. מש"כ "והנה ראיתי כבר מי שעמד על המדוכה הזו (כמדומני בקובץ בית אהרן וישראל), שמצוי היום בהרבה מקומות גדרות לכבישים ופסי רכבת, ועי"ז נוכל להחשיב רוב עיירות העולם כמוקפות חומה אפי' במרחק גדול, וכ"ש למה שדנו כמה אחרונים את חוטי החשמל כצורת הפתח א"כ כל המקומות מוקפים באיזה צורה עכ"פ חלקי בזה ויחשב חומת העיר" - זה ודאי לא נכון, הגדרות המקיפות את הרכבות והכבישים לא עשויות בצורת מחיצות, שמתחילות מהקרקע ומגיעות לגובה י' טפחים [אלא ממש כשהרכבת עוברת בתוך הערים - מפני הסכנה, אך לא מחוץ לערים, וכ"ש לא בגדרות הבטיחות של כבישים, העשויות ברזל, שמיועדות רק שהמכוניות לא יעופו מהמסלול, ואולי במחיצות הבטון שבין מסלול למסלול שמולו - יש צורת מחיצה], וחוטי החשמל ברוב מוחץ של המקומות לא עשויים כצוה"פ, ובודאי שהם לא מקיפים את הערים.
מש"כ "ועכ"פ מסתבר דבעי' חומה התוחמת ומגינה על המקום (כעי"ז מבו' בחזו"א) דהיינו שאינה רק כמחיצות כלאים שכל חלק הוא לעצמו (עי' עירובין טז.), אלא שד' המחיצות מצטרפות כאחת [שמצד זה בא התנאי של רואה עצמו תוך מחיצות, שיש קשר וצירוף בין המחיצות, ואין כל מחיצה לעצמה]" - הבעיה במחיצת כלאים היא שהיא פרוץ מרובה על העומד, כמבואר בגמ' שם, ואשר על כן אין לה כח ליצור שם רה"י, והחידוש הוא שבכלאים, דבעינן הפרדה בלבד וא"צ הגדרת רשות - מועילה מחיצה כזו, שאם רוחבה ד' טפחים איננה מתבטלת, ומפרידה בין הזרעים שמשני עבריה, אך מחיצות הגבול הן רציפות מראש הנקרה ועד ים המלח [פרט למעברים הבודדים], ומצפון רצועת עזה עד טאבה.
מש"כ "וא"כ בנידון דידן של גדר ההפרדה, הרי אין הגדר באה לתחום ולהגדיר את שימושי העיר כלל, וגם אינו משמש או מגין כלל על העיר, אלא הוא מאסר שחוסם את בני העיר מלצאת, ובמה יחשב משוייך לחומת העיר? ועוד שלא נעשית כלל להקיף כפרים אלו, דוקא ורק לקבוע גבול בין כל האיזור הערבי" - כל זה לא מהוה תנאי לכשרות מחיצה לדין רה"י, ומקסימום מעט קשור לדין חומת העיר לגבי תחומין.
מש"כ "ומה שדנו האחרונים לסמוך על חומת עיר, היינו משום דחשיבא לצורך לדור בתוך החומה, אבל חומת מדינה שלימה ל"ח לדור בתוכה אלא חשיב שנעשים רק לתחם הגבול ולמנוע חדירות, וזה ל"ח היקף לדירה כלל". ערבבת דאורייתא ודרבנן, דין 'מחיצה העשויה לדירה' הנצרכת כדי להתיר שטח יותר מבית סאתיים - הוא דין דרבנן, ומדאורייתא היא רה"י גמורה, והזורק אליה מרה"ר - חייב, ולא באתי לומר שמחיצות הגבולות מועילות מדרבנן, אלא רק לומר שהן מבטלות שם רה"ר דאורייתא, ורק אז יועילו צורות הפתח כדי להתיר גם מדרבנן.
ו. מש"כ "והנה בתנאי זה של 'רואה עצמו תוך מחיצות' יל"ע טובא, דלפ"ז איך סומכין על תיקוני עירובין של זמנינו בעיירות גדולות מאוד, ובאמת במהרש"ם כתב (וכ"ה בעוד אחרו' ופוס') דהשיעור הוא כדי ראיית הרואה דהיינו ל"ב מיל, והוא שיעור עצום שברוב הערים אינו קיים, אמנם זה צ"ע דלכאו' בזה פשיטא דנשתנו הטבעים ואין העין רואה בכה"ג, בפרט בכזה שיעור קטן כמו שהערתם". זה אכן שיעור לא רלוונטי לנדו"ד, שהרי את מקום גבול הצפון אני רואה מביתי, מרחק כ-45 ק"מ, כי הוא על הר.
ומש"כ "ואולי אפשר לחדש, דכל התנאי אמור במקום ריק מדיורין, דאז צריך לשער לפי האדם העומד באמצע, אבל כשיש עיר בתוכו, א"כ מצטרפת כל העיר להיות דבר אחד, וכמו תכלית המחיצות שהיא לעשות את המקום כחצר של רבים (כלשון רש"י בדף ו: ובטור בסי' שפ"ד), וזה מתקיים שפיר בכה"ג". לזה צריך להגיע באם דנים על מחיצות העשויות בידי שמים, אך במחיצות העשויות בידי אדם, כמו מחיצות הגבולות - לא נאמר התנאי שצריך שיראה עצמו בתוך המחיצות, כדעת תוס', וכהבנת הבה"ל ברמב"ן, וכן טענתי שגם הבנת החזו"א, ודלא כריטב"א שהחמיר בזה, אך גם הוא בפשטות דעת יחיד.
בברכה
יואל שילה
♦
מכתב ב'
א. הנה בדין אטו רבים ומבטלי מחיצתא (להלן ארומ"מ) מצינו ב' נידונים: נידון א' – האם בעי' 'רשות הרבים' או מעבר רבים, לאפוקי יחידים, ובזה נחלקו הראשונים, שהרשב"א והר"ן כתבו בפירוש (בדף כב.) דדין אתו רבים הוא דוקא ברה"ר גמורה, שיש בה תנאי רה"ר של רוחב (או במתקצר, דאין בו חסרון רוחב) והיא מפולשת משער לשער (וכ"כ הריב"ש. וכ"מ בר"ן, ברא"ש ובטור)[5]. אמנם בריטב"א ובתר"פ מוכח דא"צ דין רה"ר דוקא[6]. ולהלכה מצינו בזה מחלוקת באחרונים, שהמג"א כתב (בס"ס שס"ג) גבי תל המתלקט דהוי כמחיצה, דכל זה דוקא כשלא בקעי ביה רבים, והוסיף דמסתבר דשיעור הרבים לבטל מחיצתא הוא ס"ר. אמנם, במשכנ"י הוכיח מכמה ראשונים, דלענין ביטול מחיצות להצריך דלתות, סגי במה שהוא מעבר לרבים, כשיעור שאר רשויות של רבים, אף אם אינו כדגלי מדבר.ונידון ב' – האם הרבים המבטלין המחיצות הם הרבים ההולכים 'בתוך' הרשות, או כשעוברין 'במחיצות', דהנה הרמב"ן במלחמות בסוגיין כתב בתו"ד: "...שאין הרבים מבטלין אלא המחיצה הפרוצה, שלא נאמר בה לבוד מפני בקיעתן בפרצה...", ומבו' בדבריו דיסוד דינא דארומ"מ הוא דא"א לראות את המקום הפרוץ כסתום, מכיוון דהרבים בוקעין שם. וכ"ה גם משמעות ד' הריטב"א, שכ': "...ואע"פ שיש במזרח ובמערב פתחים, לא חשיבא סתימה, דארומ"מ וכו', שמפילין מחיצות שבמזרח ומערב כיון שבוקעין בהם תדיר דרך הפתחים וכאילו אין שם פתח ולא שום גיפופי והיו פרוצין במלואם, ולא יועילו צורת פתחים ולא גיפופי". ומוכח לדעתם, דל"ש כל עיקר דינא דארומ"מ אלא כשהרבים בוקעין במקום המחיצות עצמן, דבכה"ג אמרינן דאין רואים את המקום הפרוץ כסתום, כיון שהרבים בוקעין שם, אך כל שאין הרבים בוקעין במקום המחיצות עצמן, אף אם איכא רבים בתוך ההיקף, ל"ש בזה כלל דינא דארומ"מ, דכיון דהרבים אינם בוקעין במקום הפרוץ, שפיר אנו רואים את המקום הפרוץ כסתום, ולא איכפת לן כלל דאיכא רבים בתוך המחיצות.
והמג"א בסימן שס"ג סק"ל פירש כן גם בדעת התוס', דהא דאמרינן בזה אתו רבים ומבטלי מחיצתא, היינו דבקיעת הרבים בספינות מבטלת למחיצות, עיי"ש, וכ"ה מבו' גם בדבריו שם סק"מ. אך החמד משה (שם סק"ד) נחלק ע"ז, דמש"כ התוס' דאמרינן בזה ארומ"מ, אי"ז מכח הא דהרבים עוברים במקום המחיצה, אלא הוא מכח הא דהרבים בוקעין בתוך א"י ובבל, ומקום שרבים בוקעין בו, ל"מ בו מחיצה שאינה עשוי' בידי אדם, עכ"ד, וכ"כ בתשו' שאילת יעב"ץ (ח"א סימן ז'), ובתשו' חת"ס (או"ח סימן פ"ט).
אמנם, בחזו"א (בסימן ק"ז סק"א) ביאר דהכא הוא מין אתו רבים אחר, שבו גם הרבים שבתוך המחיצות מפקיעין, והיינו דבהיקף גדול כ"כ שאין דרך בנ"א לעשות דוגמתו, אתו רבים דבתוך המחיצות ומבטלי מחיצות[7]. ולפ"ז יוצא שדברי הרשב"א גבי פלטיא, מתחברים עם הנידון של ארומ"מ, שבכל רשות שיש בה רבים, לחולקים על הרשב"א הוי רה"י גמורה, אבל ברשות גדולה שאין דרך לעשות כדוגמתה, כאן כו"ע מודים לרשב"א שהרבים גורמים לסתירת הרשות[8].
ב. וזה מה שכתבתי דמעבר הגבול אינו מפריע כלום לרה"ר, מכיוון שכאן מדובר על רה"ר שבתוך המחיצות, א"כ לפי דעת המג"א (וכפי שנתבאר ברמב"ן) וכן לפי ביאור החזו"א גם בחולקים על המג"א, יצא שבכה"ג פשוט שארומ"מ.
ג. החילוק בין מחיצות שבת לכלאים הוא חילוק עקרוני, שמחיצות שבת הן חטיבה אחת ומחיצות כלאים הם פזל אחד גדול של הרבה חלקים קטנים שאינם קשורים אחד לשני[9], וזה מה שבא הריטב"א לבאר בשיעור של 'רואה עצמו תוך מחיצות', שיש דבר שמקשר בין כל המקום ועושה אותו מקום אחד. וזה לא קשור לתחומין ולא למוקל"ד, אלא ליסוד ושורש המחיצות מדאורייתא, וממילא כשנתבאר בראשונים שמחיצות עשויות בידי אדם עונות גם על החסרון של רואה עצמו תוך מחיצות, הם התכוונו למחיצות של רה"י, היינו מחיצות שיש בהן משמעות כלפי פנים, אבל מחיצות כאלו שנועדו למקומן לחצוץ ולהפריד, אין להם המעלה הזו [אמנם, יתכן שכאן שפיר דמי, דגדרות אלו יש בהם משמעות לעשות את א"י מבוצרת וסגורה, ויהיה המעלה של רה"י].
ד. ובעצם, כשמתבוננים בראשונים בענין המחיצות, רואים שכמה מהם מזכירים את הענין שנעשה כחצר אחת גדולה (ברש"י ו: "נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים", וכ"ה בטור ועוד), וזה טענה שטענו כבר על העירובין שנתחדשו בדורות האחרונים, שלא כמו פעם שהיה לכל חצר ומבוי בפ"ע, התחילו להקיף ערים גדולות, ואיך זה נראה 'חצר אחת'?
ישר כח על התגובות
יחיאל אומן
♦ ♦ ♦