ראש ישיבת הר המור
על הנסים
בסוגיית חנוכה במסכת שבת (כא.-כד.), לא הוזכר 'עַל הַנִּסִּים' שבתפילה עד סוף הסוגיה: "איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון?... אמר להו רב ששת: כתפִלה, מה תפִלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה".אמנם אין זה מדויק, שכּן כבר בתחילת הסוגיה, על מה שאמרו "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", פירש רש"י (כא: ד"ה ה"ג) ש"הודאה" היא אמירת 'על הניסים' בברכת ההודאה שבתפילה. וגם כאן רש"י (כד. ד"ה בברכת המזון) מציין לזה: "בתפִלה פשיטא לן, שהרי להלל ולהודאה נקבעו, כדאמרינן לעיל".
אך בדברי הרמב"ם נראה אחרת. בתחילת הלכות חנוכה (ג, ג) כתב: "ומפני זה התקינו חכמים... ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות...". הִשמיט "הוֹדאה", ובמקומהּ הזכיר את הדלקת הנרות. ובהמשך (ד, יב): "מצוַת נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאֹד, וצריך אדם להִזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". מכאן נראה שה"הודאה" מתייחסת להדלקת הנר, הפִּרסום[3]. ומה לגבי "על הניסים"? בהלכות חנוכה לא הזכיר זאת רמב"ם, אלא רק בהלכות תפילה (ב, יג) ובהלכות ברכות (ב, ו). לעומת דברי רש"י, שביסוד התקּנה הוא אמירת 'על הניסים' בתפילה.
♦
לגוף הסוגיה.
הגמרא מסתפקת: "מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון?". מה הסָּפֵק? מה ההבדל בין התפילה (שבּרוּר לגמ' שמזכירים, כדברי רש"י) ובין ברכת המזון? הגמ' מסבירה: "כיוון דמדרבנן הוא לא מדכרינן, או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן?" כלומר, יש הנחת יסוֹד שאין לומר, אם לא משום פרסומי ניסא שאז יש להסתפק (עיין שׂפת אמת).
וכל שואל ישאל, מאי שנא דבתפילה דפשיטא להו? הרי עדיין, חנוכה דרבנן הוא! כתבו בתוס' (ד"ה מהו להזכיר), שתפילה - בציבור היא, ואיכא פרסומי ניסא. לוּלֵא זה אכן לא היה להזכיר, אף בתפילה. ייתכן שרש"י אינו חולק על החילוק שכּתבו בתוס' (שהרי גם הוא צריך לתרץ את הקושי הזה שבסוגיה).
בגמ' מבואר שֶׁלּוּ היה חנוכה מן התורה ודאי היו מזכירים גם בברכת המזון. ולכאורה, מה אמוּר לְחייב אותנו להזכיר את חנוכה? למה תהא תפילת העמידה או ברהמ"ז בחנוכה או בשבת שונה מיום רגיל? וכי כשאדם מתעטף בטלית בשבת יש הבדל בין שבת, חול המועד, ר"ח, חנוכה, ויום חול? הרי ברהמ"ז אינה תלויה במוֹעד אלא באכילה![4] וכן יש לשאול לגבי התפילה. למה 'הלכות תפילה' של שבת צריכוֹת להיות שונות משל יום רגיל?
א"כ, מהו גדר הדין הזה של אִזכּוּר 'מֵעֵין המאורע' בברכת המזון?
בשבת יש 'עיצומו של יום', היום שונה. וכן בחול המועד, וכן בראש חודש; והראָיה - הוא דאורייתא. האם זה צריך להשפיע על ברכת המזון? יש לדון. ולגבי חנוכה - האם יש לו 'עיצומו של יום', או שהוא יום רגיל שנוספו בו מִצווֹת מיוחדוֹת מדרבנן?[5] האם נכון לומר שיש הבדל עקרוני בין דאורייתא ובין דרבנן בהגדרות? עד כמה הדינים המיוחדים של היום הם דינים ב'חפצא' או ב'גברא'?
בגמ' פשוט, שביחס לברכת המזון אין כ"כ 'עיצומו של יום' בחנוכה דרבנן. וגם בתפילה, נמצא (מדברי תוס'[6]) שההזכרה של חנוכה אינהּ מדין התפילה אלא מדין פרסומי ניסא. וכן לגבי ברהמ"ז[7], מסקנת הגמ' שאכן אין חיוב להזכיר, והמזכיר יזכיר בהודאה, ואמנם נהגו להזכיר (פוסקים[8]).
♦
בהמשך הסוגיה, איבעיא להו: מהו להזכיר של ראש־חודש בברכת המזון? האם מפני שהוא דאורייתא מזכירים, או שכּיוון שאֵינוֹ אסור בעשׂיית מלאכה אין מזכירים? בתפילה ברוּר שמזכירים, כיוון שהוא דאורייתא ואע"פ שאינו אסור במלאכה. כאן 'עיצומו של יום' שונה - ובדאורייתא הגמ' מסתפקת לגבי ברכת המזון, לא הרי ר"ח כהרי שבת.
נמצא, שנקודת־המוצָא של הגמ' היא: דרבנן־דעלמא אינו מְחייב הזכרה בברהמ"ז, ובדאורייתא יש להסתפק לגבי ר"ח. מבואר בגמ' שאנו דנים בשאלות ענייניוֹת עמוקות הנוגעות לעיצומו של היום, עד כמה הוא משפיע על תוכן הבּרכה.
ומה ההבדל בין תפילה ובין ברהמ"ז? תפילת העמידה היא מִדִּינֵי היום, ויום שונֶה יביא תפילה שונָה. והגמ' מסופקת (בר"ח) לגבי ברהמ"ז. תפילה היא עמידה לפני ה', קְרִיבָה לפניו, וכמו קרבן; משא"כ מצוות ברכת המזון.
בגוף הדיון לגבי ר"ח חולקים אמוראים, ובגמ' מוּבאת ברייתא, שיום שיש בו קרבן מוּסף הוא שינוי מהוּתי (בשבת וכמו כן בר"ח) ולכן תפילותיו שונות. וכן אומרת הברייתא - יש בהם הזכרה בברכת המזון. הברייתא מובילה אותנו להגדרה יותר מהוּתית ועמוקה - חיוב המוסף מלמד על הגדרת 'עיצומו של יום' עמוקה, ואע"פ שהיום מותר במלאכה.
הברייתא ממשיכה ומזכירה את ימי התענית. יש בהם הזכרה בתפילה. מדוע בתענית התפילה שונה? הרי היא דרבנן! מסתבר, שהתפילה שונה לא מפני שהיום שונה, אלא שזהו עניינהּ ומַהוּתהּ של התענית - להרבות בתפילות. משא"כ ברכת המזון[9] שאינו שייך בזה.
מה שנאמר בברייתא הוא אפוא, שהמוּסף הוא הקובע לעניין התפילה, ואפילו לברכת המזון. ונמצא שלחנוכה אין סיבה להגיע להזכרה בברהמ"ז, ואפילו לא בתפילה - עקרונית.
הברייתא אומרת דבר נוסף: "ואם לא אמר (מעין המאורע) מחזירין אותו". אך בתענית "אין מחזירין אותו". הנה - ההבדל בין יום שיש בו מוּסף ובין יום שאין בו מוסף. ומה לגבי חנוכה? לכאורה אין מחזירים אותו (ורי"ף גרס כן 'חנוכה' בברייתא[10]); והסְּברה פשוטה - זה מִדיני התפילה וזה אינו מדיני התפילה.
מדוע השוכח 'יעלה ויבוא' בר"ח חוזר? לכאורה כי לא התפלל כראוי, הביא קרבן פסול, שהרי ההזכרה היא מעיקר דיני התפילה. משא"כ בחנוכה, שתפילתו תקינה אלא שלא פרסם את הנס. וכן ב'עֲנֵנוּ' בתענית, אין ההוספה מדין התפילה אלא מדין התענית.
וכן משמע בדין השוכח 'יעלה ויבוא' במנחה של ר"ח (ולא נזכר בעוד יום), שצריך להתפלל ערבית שתיים אע"פ שגם בה לא יאמר 'יעלה ויבוא' (הכי קי"ל לדינא, אף שיש חולקים[11]). שצריך להשלים את התפילה של מנחה שלא התפלל; וכמו השוכח להתפלל מנחה של ר"ח (לגמרי), שמתפלל ערבית שתיים.
משא"כ ב'על הניסים', כאמור - הדין אינו להתפלל עם על הניסים, אלא לומר 'על הניסים' בתפילה. ואם לא אמר, יצא ידי חובת התפילה. ש'על הניסים' אינו מהלכות התפילה, אלא דין צדדי חיצוני של פרסום הנס.
♦
ננסה לבחון את הדברים עם המשך הסוגיה, ונצטרך לדקדק יותר בהגדרה.
בהמשך הסוגיה הגמ' מסתפקת: מהו להזכיר של חנוכה בתפילת המוּספין (של שבת ושל ר"ח טבת)? האם כיוון שהמוסף לא הגיע בגלל חנוכה אין אומרים? ולפי מה שאמרנו עד עתה, הן גם תפילת שחרית לא באה בגלל חנוכה, שהרי נקטנו שאין 'על הניסים' מֵחִיּוּב התפילה, ובכל זאת אומרים. וא"כ גם במוּסף צריכים לומר מאותה סיבה שאומרים בשחרית, שבכל פעם שאומרים ברכת הודאה - ואין זה מְשנה כמה פעמים בַּיום - יש לומר 'על הנסים' לפרסום הנס: כשאתה אומר הודאה הוֹדֵה גם על זה! מכאן משמע שלא בדיוק כפי שאמרנו, אלא משמע ש'על הניסים' הוא חיוב על תפילות היום, והמוּסף אינו מִתפילות היום! גם לצד שיש להזכיר במוסף, הנימוק הוא "יום הוא שנתחייב בארבע תפילות" וגם המוּסף נחשב מתפילות היום ורק לכן יש להזכיר.
ראיה נוספת שאין די בְּמה שהִגדרנו עד עתה. נשאל: השוכח להתפלל מנחה של כ"ד בכסלו, ובלֵיל חנוכה מתפלל שתיים - האם אומר 'על הניסים' בתפילת התשלומין? במקרה דומה, לגבי יעלה ויבוא של ר"ח (בתפילת תשלומין של ערב ר"ח), אומר רבי שלמה זלמן אוירבך[12]: לכאורה לא, שהרי לא 'יום הוא דאיתחייב' בתפילה זו. בעניין ראש חודש נפסק (סימן קח, ט ברמ"א) שאומר יעלה ויבוא בשתי התפילות, אך הלבוש (שם ובסי' תכב, א) חולק, ובשפת אמת כאן (כד:) מחזק את דברי הלבוש, מהטענה שהעלה הרב אוירבך.
לכן אנו צריכים לעדן את ההגדרה. צ"ל כדאמרן - על הניסים אינו מֵהלכות התפילה, לכן השוכח אינו חוזר. אך יותר מדויק לומר שהתּקּנה היא לומר 'על הניסים' בתפילות היום; ואז הגמ' מסתפקת לגבי מוסף, שאינו מתפילות הזמן אלא ממקום אחר[13]. לא מִדין שהתפילה של חנוכה מחייבת על הניסים; החיוּב הוא חיצוני, ותיקנו אותו לגבי תפילות היום. הדוגמה שהגמ' מביאה בהמשך מעצימה את זה עוד יותר: הזכרת שבת בתפילת נעילה של יוה"כ שחל בו - תפילה שלא באה מחמת השבת - ולמסקנה מזכירים, "יום הוא שנתחייב", זהו חיוב שמחלחל לעיצומו של יום, לגופו של היום[14].
ולכאורה אין קשה מִתשלומים, שאינו מחויב עתה להתפלל את תפילת היום הקודם, אלא משלים חובת תפילה כעת, וכל ההתבוננות היא אחרת[15].
מצד שני, יש חידוש גדול בהליכות שלמה[16], הוא עצמו מציין שזה חידוש, ולכאורה אין זה כ"כ מסתדר עם מה שאמרנו. אדם שהקדים להדליק נר ראשון של חנוכה מפּלג־המנחה, בטרם התפלל מנחה, האם יאמר במנחה 'על הניסים'? אומר הרב אוירבך, שהמנהג לומר 'על הניסים' ונראה שכּן צריך לנהוג. והוא תמהּ, הרי זו תפילה של כ"ד בכסלו! והרי אין אלו 'תפילות היום' של חנוכה! אין כאן 'יום שהתחייב'! מבואר מזה, שלכאורה מאז שהאדם החל בימי ההודאה[17] צריך לומר 'על הניסים' בכל התפילות. ב'דִרשו'[18] שהרב יוסף שלום אלישיב אמר לדינא שלא לומר. ההסבר שאפשר לומר למנהג, ע"פ מה שאמרנו, שמאז שהאדם התחיל את ההודאה יש דין לומר 'על הנסים' בכל התפילות, וכך זה יסתדר עם המהלך שלנו, אך מה שקשה על זה הוא מלשון הגמ' בהמשך הסוגיה ש'יום הוא שהתחייב בארבע תפילות', והגמ' מדמה את זה גם להזכרת שבּת בתפילת נעילה של יוה"כ.
תוספת[19]. לגבי 'על הניסים' של פורים. לכאורה אותו דין כדבחנוכה. יש שיטה שהשוכח 'על הניסים' בברהמ"ז של סעודת פורים חוזר[20]. משמע ששם 'על הניסים' הוא ממש חלק מֵחיוב ברהמ"ז (בסעודת פורים שהיא מִצווה). תלוּת כזאת של חזרה בהיות הסעודה מצווה נמצאת בפוסקים[21] לעניין השוכח הזכרה בשבת (חוזר), ובחוה"מ ובר"ח (אין חוזר), שכשאין מצווה לעשות את הסעודה אינו חוזר, שאמנם לא בירך ברהמ"ז בשלֵמוּת, אך לא היה עליו חיוב לעשות את הסעודה בכלל. אך לכאורה אין זה שייך לחנוכה ולפורים! שהרי בתפילה עצמהּ, אף שחייב להזכיר על הניסים, אינו חוזר, שֶׁאֶת התפילה התפלל; וכיצד יחויב לחזור בברכת המזון, ואף שמחויב בסעודה?![22] משמע מזה, שבסעודת פורים (וכך יש שכתבו) החיוב לסעוד ולהודות לקב"ה, וגם ברכת המזון נוגעת להגדרה זו ו'על הניסים' הוא דין בברכת המזון וחלק ממנה, ולכן אף שבתפילה אינו חוזר (ש'על הניסים' הוא דבר חיצוני), בברהמ"ז חוזר. אמנם להלכה פסק במ"ב (ס"ק טו) שלא יחזור, שספק ברכות להקל.
ואידך זיל גמור. 'מראה מקום'.
♦ ♦ ♦