מחבר ספר "אהבת שלמה"
כל השופרות כשרים חוץ משל פרה
על המשנה ר"ה כו ע"א
למדנו במסכת ראש השנה (כו ע"א):משנה. כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשוך בקרן היובל.
גמרא. שפיר קאמר רבי יוסי! - ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב ותטב לה' משור פר, אם שור - למה פר, ואם פר - למה שור? אלא מאי שור פר - משופר. - ורבנן: כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי שור פר - שהוא גדול כפר.
עולא אמר: היינו טעמא דרבנן - כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה - לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. - ולא? והא איכא דם פר! - הואיל ואשתני - אשתני. - והא איכא ארון וכפורת וכרוב! - חוטא בל יקריב קאמרינן. - והא איכא כף ומחתה! - חוטא בל יתנאה קא אמרינן. - והא איכא בגדי זהב מבחוץ! - מבפנים קא אמרינן. - שופר נמי מבחוץ הוא! - כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי. - והא תנא מפני שהוא קרן קאמר! - חדא ועוד קאמר; חדא: דאין קטיגור נעשה סניגור, ועוד: מפני שהוא קרן. ורבי יוסי אמר לך: דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור - הני מילי מבפנים, והאי שופר - מבחוץ הוא. ודקא אמרת מפני שהוא קרן - כל השופרות נמי אקרו קרן.
אביי אמר: היינו טעמייהו דרבנן: שופר אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה שופרות. והא דפרה, כיון דקאי גילדי גילדי - מיתחזי כשנים ושלשה שופרות. - והא תנא מפני שהוא קרן קאמר! - חדא ועוד קאמר: חדא: דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, ועוד: מפני שהוא קרן. ורבי יוסי אמר לך: דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות - כיון דמחברי אהדדי חד הוא, ודקאמרת מפני שהוא קרן - כל השופרות נמי אקרו קרן.
יש לדון ולברר את פירוש כל חלקי המשנה, וכל שלבי הסוגיות.
♦
א. הערות ראשוניות במשנה
בתחילת הסוגיה יש להקשות את קושיית הטורי אבן למה הוזכרה במשנה "פרה" ולא שור. הוא עצמו תירץ, דהו"א שמכיוון שאין פסוק אודות קרן או שופר בפרה, כמו שאין פסוקים ביעל, הייתי אומר שגם קרן של פרה כשר, ורק קרן השור המוזכר בפירוש בפסוק יהיה פסול, קמ"ל מדברי המשנה, שקרן פרה גם הוא פסול היות שהפרה ממשפחת השור היא[3].למעשה כבר נשאלה שאלה זו בחידושי הריטב"א על אתר:
והקשו בתוס' אמאי קתני חוץ משל פרה ליתני חוץ משל שור כדאיתא בקרא דיליף מיניה, ותירצו הם ז"ל דאי קתני שור הו"א דוקא שור דאקרי קרן אבל של פרה דלא אקרי קרן לא, דכיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו אין לך אלא מה שנקרא קרן ולא לרבות דבר אחר אפילו הוא מינו, להכי קתני פרה שכל המין אחד הוא.
דברי הריטב"א בשם התוס' בעיקרם הם כדברי הטורי אבן. אולם מלשונו יש להביא ראייה לצד אחד של חקירה יסודית בפשט המשנה בפסול של פרה, שתובא כאן מיד.
יש לחקור האם הפסול הוא מפני שזה קרן, וקרן אינו ממין השופר, כלומר שאינו חפצא של שופר, כפי שלמד מו"ר הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל במשנה. או ניתן לומר שאכן הוא ממין השופר אבל הוא פסול מפני שהוא נקרא קרן, דהיינו יש לו שם של קרן, ושם קרן אינו כשר לשופר. והנה מלשונו של הריטב"א "דכיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו" נראה שהוא למד כצד השני. אולם לפי זה המשנה הייתה צריכה לכתוב "מפני שנקרא קרן" ואכן כך גרס המאירי במשנה "מפני שנקרא קרן"[4]. אולם פשטות לשון המשנה שלפנינו "מפני שהוא קרן", משמעותו שבא לומר שאינו ממין השופר. וראה בדברי הריבב"ן שכתב: "מפני שהוא קרן, נקרא קרן". גם מדבריו משמע כצד השני.
אמנם מהמשך המשנה עצמה, כלומר מדברי רבי יוסי, וכן מדברי הגמרא בתחילת הסוגיה בנוסף להסברים של עולא ואביי, משמע שקרן הפרה הוא ממין השופר אלא שהוא נקרא קרן, כלומר, שהוא פסול מפני שהוא נקרא "קרן", וכן למד הגריד"ס זצ"ל בדברי תוס' ד"ה ולא שנים, שקרן הפרה הוא ממין השופר הוא, ורק שהוא פסול. שהרי אם קרן הפרה אינו ממין השופר מה שייך לומר עליו פסול של 'שנים שלושה שופרות' לפי אביי, הרי זה בכלל לא שופר! כמו כן לפי עולא, מה שייך 'אין קטיגור נעשה סניגור' אם קרן הפרה בכלל אינו מין שופר, וכך שאל הגריד"ס זצ"ל [מעולא ומאביי].
ולמעשה למרות שבפשטות הכוונה שזה שופר שנקרא קרן, הרב זצ"ל למד כמו הצד הראשון שזה לא שופר, מפני שזה פשטות לשונה של המשנה, והסביר מו"ר
הרב זצ"ל[5] את הגמרא כך:
ומן ההכרח לפרש, דהכל חד טעמא הוא, וכוונת הגמ' לומר, דמטעם אין קטיגור וכו' וב' וג' שופרות אית לן למימר דשל פרה לא הוי בכלל שופר, דאילו מטעמא דמתנ' בלחוד, דאיקרי קרן, קשה לתרץ טענתו של ר' יוסי, דכל השופרות נמי וכו'...
לפי הצד השני שהעלינו לעיל, אין בעיה, שהרי בקרן הפרה אין פסול במינו, והוא ממין השופר אלא שיש פסולים אחרים על פי דברי הגמרא, כגון שיש לו פסול של אין קטיגור נעשה סניגור או שיש לו דיני קרן.
עיין בדברי הרמב"ן שלמד שלמרות שקרן הפרה במציאות הוא כשופר, הוא מוגדר להיות קרן ולכן פסול. לפי המאירי וסייעתו שגרסו "מפני שנקרא קרן", ייתכן שהוא פירש את המשנה כמו הרמב"ן; או אולי באופן קצת שונה – שזה שופר אבל יש לו פסול חיצוני שנקרא קרן. לפי הרמב"ן, בעולם ההלכה זה קרן, וכמו שפירש הריטב"א במסכת ראש השנה (כו ע"א) משמו של הרמב"ן:
ולהכי קתני מפני שהוא קרן כלומר מפני שעדיין הוא קרן כמו שהיה בתחלה בעודו מחובר ואף על פי שפסולו מחמת שמו, והרי הוא כאילו קרן מגופו לענין שמו שאף הוא אינו הדור לשם.
כלומר לפי ההלכה זה קרן. לפי המאירי זה לא קרן, לא במציאות ולא בעולם ההלכה, זה רק נקרא קרן, וזה מה שפוסל אותו. לפי הרמב"ן זה פסול מהותי. לפי המאירי, זה פסול חיצוני לגמרי, כמו אין קטיגור נעשה סניגור.
כשנעיין בגוף הסוגיה:
שפיר קאמר רבי יוסי! - ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב ותטב לה' משור פר, אם שור - למה פר, ואם פר - למה שור? אלא מאי שור פר - משופר. - ורבנן: כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי שור פר - שהוא גדול כפר.
לפי רבנן ש"כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן" קשה לומר שהם סבורים שקרן הפרה אינה ממין השופר, שהרי מה מועיל שזה נקרא שופר הרי הוא קרן? וכן אם יש לקרני האיל מציאות של קרן, מה מועיל שיתר קרני בהמות נקראים שופרות – הרי במציאות הם קרן! אלא ברור שאין כאן מציאות של קרן לעומת שופר, אלא חלות שם קרן לעומת חלות שם שופר. כל השופרות נקראים קרן ושופר, אבל פרה נקראת קרן בלבד, ולא שופר. לפי הרמב"ן אליבא דריטב"א הנ"ל בעולם ההלכה הוא קרן ולא שופר, או יש לו חכלות דין קרן ואין לו חלות דין שופר. לפי המאירי, מפני שהוא נקרא קרן בלבד, זה פסול חיצוני שהוא אינו נקרא שופר, למרות שבמציאות הוא כמו שופר.
♦
ב. הפירוש הראשון בסוגיה למחלוקת רבנן ורבי יוסי
לפי פשטות הסוגיה יש ג' הסברים למחלוקת רבנן ור' יוסי במשנה. לפי המהלך הראשון המחלוקת היא כפשטות המשנה לגבי המעמד של קרן פרה. לעיל דברנו אם הכוונה במשנה "שהוא קרן" פירושו שהוא אינו חפצא של שופר אלא קרן, או פירושו שאכן במציאות הוא שופר אלא יש בעייה שהוא נקרא קרן. מהמשך פשטות המשנה והסוגיה עליה, משמע כצד השני שהרי ר' יוסי טען שכל השופרות נקראו קרן, משמע שיש בעיה של קריאת שם "קרן" ולא חסרון בחפצא.על פי פשטות המשנה המחלוקת בין רבנן לבין רבי יוסי היא אם שופר של הפרה נקרא קרן ולכן פסול [שיטת רבנן], ולפי רבי יוסי כל השופרות נקראו קרן, ולכן אין פסול בזה שנקרא קרן.
טענתו של רבי יוסי כל כך חזקה, שהגמרא הסכימה מיד לדברי רבי יוסי: "שפיר קאמר רבי יוסי!" מפני קושיה זו הגמרא מציעה פירוש חדש למשנה על פי דברי חכמים: "ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". לפי זה הפירוש בדברי רבנן במשנה הוא כך: "כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא נקרא קרן בלבד". לכאורה לפי פירוש זה, מוכרחים ללמוד כמו הצד השני של החקירה לעיל בפירוש המשנה, שאין כאן פסול במציאות אלא שהפסול הוא ששל פרה נקרא קרן בלבד. אלא שאם זה הפירוש של הרישא של המשנה, אין כל משמעות להמשך דברי רבי יוסי: "אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשוך בקרן היובל." אין כאן ממין הטענה של דברי רבנן ששל פרה נקרא קרן בלבד, הרי הם מודים לדברי רבי יוסי שכל השופרות נקראים קרן. לפי דברי הגמרא, רבי יוסי היה צריך לומר שאין פסול של קרן בפרה.
מהמשך דברי הגמרא:
ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב ותטב לה' משור פר, אם שור - למה פר, ואם פר - למה שור? אלא מאי שור פר - משופר[6]. - ורבנן: כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי שור פר - שהוא גדול כפר.
משמע שהמחלוקת היא אם קרן פרה נקרא גם שופר או לא, וזה תלוי בפשט בפסוק בתהילים הנ"ל. לפי רבי יוסי של פרה אכן נקרא שופר על פי הדרש שלו, ולפי חכמים לפי פשוטו עם הדרש של מעשה בראשית קרן הפרה אינו נקרא שופר. לפי זה הסיפא של המשנה צריכה להיות: "אמר רבי יוסי: והלא גם קרן הפרה נקראת שופר, שנאמר ותטב לה' משור פר." כלומר, התיקון של הרישא של דברי חכמים הוא קטן – מוסיפים מלה אחת: "בלבד" – או מפרשים את המשנה כך. אולם דברי רבי יוסי במשנה אינם מובנים בכלל לפי הפירוש הזה, וצ"ל שהוא הבין את דברי הרישא בפשטותו, ולכן חלק על הטעם הזה. אחרי שמוסיפים את המלה "בלבד" צריך לשנות את טעמו של רבי יוסי בהתאם, והגמרא היתה צריכה לומר הכי קאמר, או ביטוי דומה. וצ"ע שאף אחד ממפרשי המשנה לא הציע פירוש כזה במשנה, אולם זה מה שמשתמע מדברי הגמרא במשנה. והדברים תמוהים.
ועל פי הדרך שהצענו לעיל שאין כאן מציאות של קרן אלא שיש לו חלות שם קרן בלבד ולכן פסול, הייתי מציע את פירושו של הרב משה שמואל שפירא זצ"ל בספרו קונטרס הביאורים, שיעורי הלכה שנאמרו בישיבה, ראש השנה, ירושלם תשס"ג, לדף כו ע"א (עמ' 58-59), שכתב:
מתניתין, כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר ר"י והלא כל השופרות נקראים קרן וכו'. ובגמ', שפיר קאמר ר' יוסי, ורבנן כל השופרות איקרי קרן ואיקרי שופר, דפרה קרן איקרי ושופר לא איקרי דכתיב בכור שורו וגו' וקרני ראם קרניו.
ולכאורה עיקר פלוגתייהו חסר במתניתין, דפליגי משום דפרה איקרי קרן ור"י אומר לכל השופרות איקרי קרן, ובגמ' אוקי פלוגתייהו אם בעי' דאיקרי שופר נמי או לא. וגם בגמ' דאמרו רבנן דפרה לא איקרי שופר לא הביאו דלא איקרי שופר בשום מקום כ"א דאיקרי קרן.
והנראה דס"ל לרבנן דבזה דאיקרי קרן, שם דקרן מפקיע לשם שופר ומה דאיקרי קרן בזה עצמו שופר לא איקרי, וזה שהביאו מקרא לפרה איקרי קרן, וא"צ יותר, ור"י ס"ל דכיון דכל השופרות איקרי קרן, הרי מזה דשם קרן אינו הפקעה לשם שופר. ורבנן ס"ל דכל דאיקרו נמי שופר, אז שם קרן אינו מפקיע לשם שופר, ואיקרי קרן ואיקרי שופר, אבל דאיקרי קרן ולא שופר, קרן הוא ולא שופר, ולפ"ז מבואר דפלוגתייהו בגמ' היא בכלל פלוגתייהו במתניתין[7].
אכן דבריו נכונים לפי רבנן, שהשם קרן בלבד מפקיע את השם שופר, אלא אם כן הכלי גם נקרא שופר. אולם לפי הגמרא גם רבי יוסי מודה שאין השם קרן מפקיע את השם שופר אם הכלי נקרא שופר, ולפי רבי יוסי קרן הפרה נקרא שופר, ולכן אינו פסול. שיטתו זו אינה מקבלת ביטוי בדבריו במשנה, והרב שפירא לא נתן יישוב לנקודה זו, ועדיין העיקר חסר מדברי רבי יוסי, וצ"ע.
♦
ג. מחלוקת ר' יוסי וחכמים לפי עולא
כעת נדון בדברי עולא [ואביי] שכאמור לפי עולא המחלוקת בין רבנן לבין רבי יוסי היא אם יש כאן דין של אין קטיגור נעשה סניגור או לא. ולפי אביי הדיון הוא אם יש כאן משום שתים שלוש שופרות ונדון על שיטתו להלן. דבריהם תמוהים מאד שהרי אין שום רמז לזה בדברי המשנה ולמה הם הציעו פרשנות אחרת?בשלב של הסוגיה זו כדאי להשוות לדברי תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת ראש השנה (פרק ג דף נח טור ד):
הלכה ב' הוון בעיי מימר ולא פליגין אשכחת תני רבי יוסה מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין מה טעמיה דרבי יוסי והיה במשוך בקרן היובל מה טעמא דרבנן ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר מאי כדון כהיא דאמר רבי לוי שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור.
משמע שרבי לוי סבור כעולא שטעמם של חכמים הוא מפני שאין קטיגור נעשה סניגור.
לעיל הבאנו את דברי הטורי אבן וריטב"א למה המשנה נקטה פרה ולא שור. השווה דבריהם לשיירי קרבן מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ב:
מקרן כתיב. קצת קשה א"כ למה תנן במתני' חוץ משל פרה הל"ל שור דבי' כתיב קרא וכ"כ בבבלי וי"ל לפי המסקנא ניחא דהטעם דאין קטיגור נעשה סניגור וה"א דוקא שור פסול דומיא דעגל כדכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור וגו' אבל של פרה כשר קמ"ל דאפי' של פרה נמי דבפרה נמי שייך האי טעמא כדאמרי' תבא אמו ותקנח בנה[8].
הרי הטורי אבן וריטב"א תרצו לפי פשטות לשון המשנה והמהלך הראשון של הסוגיה. השיירי קרבן תירץ על פי דברי עולא, ששיטתו של עולא בבבלי לכאורה היא כשיטת רבי לוי בירושלמי.
יש לחקור לפי עולא: האם ר' יוסי חולק על הדין של אין קטיגור נעשה סניגור? לכאורה, על פי הסוגיה בבבלי הוא לא חולק על עצם הדין הזה אלא מפשטות לשונו של הבבלי הוא חולק על הרעיון "כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי" וזה מה שהגמרא הסבירה לשיטתו: "ורבי יוסי אמר לך: דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור - הני מילי מבפנים, והאי שופר - מבחוץ הוא". אולם יש לדון אם הוא חולק על עצם הדין של זיכרון בשופר ולכן הוא בחוץ, או הוא מודה שהשופר הוא לזיכרון אלא הוא חולק על הדין כלפנים דמי. אולם בירושלמי אין שום התייחסות לשיטת רבי יוסי בזה, וייתכן שלפי הירושלמי רבי יוסי חולק על עצם הדין של אין קטיגור נעשה סניגור. גם ייתכן להסביר את הירושלמי כמו שהסברנו את הבבלי כנ"ל.
ועיין בטורי אבן לפרק ראשון, שהעלה שאולי רבי יוסי חולק על עצם הדין של זיכרון, מכיוון שהוא סבור שאדם נידון בכל יום (לעיל, דף טז ע"א). אלא מכיוון שהגמרא לא אמרה שהוא חולק על עצם הדין של זיכרון, אלא סבור שרק אינו כלפנים, ומפני זה אין פסול של אין קטיגור נעשה סניגור. ולפי זה, אמר הטורי אבן שם, שיש חילוק בין הדין של אדם הנידון בכל יום, שזה קאי רק על גופו, לבין הדין של ראש השנה שזה כולל גם כל צרכיו[9].
לכן מדברי הטורי אבן ומפשטות לשונה של הסוגיה שלנו בבבלי, נראה שרבי יוסי אינו חולק אלא על הדין הזה של "כלפנים" – דהיינו שיש לדין זיכרון דבר מיוחד. ואם אין דבריו מפורשים בירושלמי, אין טעם לעשות מחלוקת בין התלמודים.
לפי מסקנת הסוגיה בעולא, משמע שעיקר הטעם של חכמים הוא שאין קטיגור נעשה סניגור והטעם המשני הוא מפני שהוא קרן. ר' יוסי סבור שאין דין שאין קטיגור נעשה סניגור במקרה זה מפני שתקיעת שופר הוא בחוץ, ועוד שכל השופרות נקראים קרן. לפי זה, השלב של עולא יזדקק לשלב הראשון של הסוגיה עם דיון הגמרא עליו, וממילא נשאר עם אותם שאלות על המשנה והסוגיה וכמו ששאלנו לעיל.
והנה נראה שיש שינוי נוסח מעניין בכמה ראשונים. לפי הנוסח שלנו, הסדר הוא אין קטיגור נעשה סניגור, ועוד שהוא קרן. אבל עיין בסידור רש"י סימן קנא:
כל השופרות כשירין, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. א"ר יוסי הלא כל השופרות נקראו קרן והכתיב והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם [את] קול השופר וגו' (יהושע ו' ה'). ורבנן אמרו [כל השופרות] איקרו שופר ואיקרו קרן, דפרה קרן איקרו, שופר לא איקרו, שנאמר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו (דברים ל"ג י"ז) ועוד דאין קטיגור נעשה סניגור, מעשה עגל, וכן כהן גדול לא נכנס לפניי ולפנים בבגדי זהב, משום זהב העגל, מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא, אמר ר' עקיבא שכן בערביא קורין לדיכרא יובלא[10].
משמע שסדר הטעמים הוא הפוך: עיקר הטעם הוא פשטות המשנה, ולזה יש תוספת טעם של אין קטיגור נעשה סניגורט).
♦[11]
ד. מחלוקת ר' יוסי וחכמים לפי אביי
כעת נעיין בדברי אביי בסוגיה שהם השלב השלישי, ויש לדון בדברי אביי: "שופר אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה שופרות. והא דפרה, כיון דקאי גילדי גילדי - מיתחזי כשנים ושלשה שופרות". מה הפסול כאן? מדבריו שאמר "מיתחזי כשנים ושלשה שופרות" משמע שיש כאן איסור מדרבנן בלבד, ואין כאן איסור דאורייתא. אולם פירוש זה קשה שהרי משמע שקרן הפרה הוא פסול מן התורה. וכבר הקשו על זה האחרונים, ראה למשל ספרו של ר' אהרן גולדברג "עבודת דוד", ישיבת טלז, ויקליף אוהיו, מהדורה ראשונה שנת תשנ"ח, מהדורה שניה ומתוקנת שנת תשס"ח, על אתר (עמ' רלג בדפי הספר) שהקשה: "וגם לשון הגמ' "דמתחזי" כשנים ושלשה שופרות צ"ע, דמשמע שפסול רק מדרבנן משום דמחזי כשלשה שופרות, וזה אינו דכאן איירינן לפסול קרן פרה מדאורייתא, וצ"ע".אכן יש אחרונים שלמדו הפסול הוא רק מדרבנן, ובזה בקשו לתרץ הסתירה בין הסוגיה שלנו ודברי אביי לבין הסוגיה בגיטין (יט ע"א) שהכשיר שם ת"ק גט שכתבו על קרן של פרה. ותמוה, שהרי גם גט שכתבו על כמה דפים פסול, דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים? ראה קובץ אורייתא, חלק יז, אדר תשנג, עמ' שי ואילך, ובעמוד שיב כתב [והדברים מובאים בספר דף על הדף לגיטין יט ע"א]:
יא. פסול מיחזי כשנים ושלשה שופרות אינו אלא מדרבנן, כנראה משום גזירה אטו תקיעה בשנים ושלשה שופרות נפרדים ממש. אך בגט ליכא למיגזר דהוא מילתא דלא שכיחא שיכתבו על קרן של פרה (ור"י שור בהקדמה לספר העיתים סוף עמ' י"ט כותב דהמשנה בגיטין נשנתה בשעת שמד שביקשו להסתיר מתן גט, לפיכך בנסיבות דחוקות שכאלה כתבו על קרן של פרה).
שם יש תוספת:
בשו"ת שם משמעון הנזכר [חלק או"ח, סי' כו], כתב דבשופר החמירו רבנן משום דלזכרון קאי, ובגט כשר משום דבאמת הווי דבר אחד. ובשו"ת בגדי כהונה סי' א' כתב דבשופר יש דין מיוחד שיהא שלם כשופר של הקדוש ברוך הוא, ושופר דמיחזי לשנים הווי חסרון בשלמות.
גם כאן משמע שיש תקנה מדרבנן "החמירו רבנן" או "הווי חסרון בשלמות" מפני דמיחזי לשנים. אולם מחבר המאמר הפנה לדברי הרב יחיאל הלר, שו"ת עמודי אור (ס"א, ס"ק א).
אלא שהי' מקום לומר כיון דחזינן דפסיל הש"ס קרן של פרה אע"ג דחיבו' גמור בידי שמי' הוא, אלא מפני שהוא נראה כשנים ושלש' שופרו' פסול, וכן הוא לשון הש"ס בר"ה שם שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלש' שופרות, והא דפר' כיון דקאי גילדי גילדי מתחזי כשני' ושלשה שופרות, הרי מבואר דבשביל שהוא נראה לעין כדבר המחובר מכמה חלקים, פסול הוא, וע"כ פסולא דאוריית' חשיב לי' הש"ס, מדפריך עלה למה לי' למיתני במתניתין טעמ' לפסול של פרה מפני שהוא קרן, תסגי לי' בהאי טעמא דשני' ושלשה שופרו' הוא, ואם נימא דהאי מתחזי פסולא דרבנן הוא, מאי קשיא לי', הא אצטריך טעמא דאקרי קרן לפוסלו מן התורה, אלא ע"כ דהאי דמתחזי פוסלו מה"ת, ועל יסוד זה פליג ר' יוסי ואמר דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי חד הוא, דסבירא לי' דהאי דמתחזי כב' וג' לאו כלום הוא, כיון דלפי האמת אחד הוא.
אמנם הרב ראובן מרגליות בספרו מרגליות הים, לסנהדרין דף לד ע"א, אות א (בשם טל תורה), עמד על זה שמיחזי הוא לאו דווקא דרבנן ויכול להיות איסור דאורייתא:
משום דמיחזי כנוגע בעדות, כה"ג בשבת ק"ב מחזי כמאן כו', בב"מ צ"ב דמיחזי כמקח טעות אף דבאמת הוי מקח טעות, וע' בכורות י"ג ובר"ה כ"ו מתחזי כשנים ושלשה שופרות (טל תורה).
אולם, בציטוט הסוגיה על ידי תוספות במסכת סוטה (יח ע"א, ד"ה כתבה): משמע שגרס: "כיון דאית בה גילדי כשנים ושלש שופרות דמי" והפסול הוא דאורייתא, וכן הוא בכ"י מינכן, אוקספורד, ועוד – ראה דקדוקי סופרים על אתר, אות ה. וכן לכאורה היה לפני מהרי"ח [= פסקי ר' יחזקיה ממאגדינבורג] שהובא בהגהות אשרי מסכת ראש השנה פרק ג: "אי נמי משום דקאי גלדין והוה ליה כשנים ושלשה שופרות ולא דמי להניח שופר בתוך שופר דכיון דזה בסוף זה דע"י גליד הראשון ניתוסף גליד השני תחילת השני בתכליתו והקול יוצא דרך כולם". לפי זה, בכלל אין דיון והפסול הוא מדאורייתא.
הגריד"ס המשיך לעיין בסוגיה בסוטה ודברי התוס' שם:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יח עמוד א : כתבה על שני דפין - פסולה, ספר אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה ספרים. רש"י מסכת סוטה דף יח עמוד א: על שני דפין - כדפין של ספר תורה העשויין עמודים.
הסביר הגריד"ס, שלפי רש"י, על אף שבמציאות יש ספר אחד, מכל מקום, יש לו צורת שני ספרים ולכן פסול. ובזה יש דמיון לקרן הפרה, שבמציאות יש קרן אחד, אבל הצורה הוא צורת שני שופרות.
ותוס' חולקים, שאינו פסול אלא אם כן באמת הוא שני ספרים, ולא איכפת לן צורתו, שתפרו אותם ביחד. לכן שאלו מראש השנה, דבגילדי גילדי אינם אלא שופר אחד באמת, ויש לו רק צורת ב' שופרות הוא דיש לו כאילו דבקו אותם ביחד (וזה כמו רש"י במגילת סוטה שיש ספר אחד שמיחזי כשני ספרים, ולכן הוא פסול)[12].
בכל מקרה, נמצא שתוס' בסוטה הוא כקס"ד של תוס' בראש השנה בזה שגילדי גילדי הוא מין שופר, או מפני שזה שופר בתוך שופר (ר"ה), או מפני שזה כמו שדיבק שנים או שלשה שופרות שהם ממין השופר. וזה לעומת רש"י, שאין כאן מין שופר מפני שעצם הגידול שונה והוי גילדי גילדי, והסימן הוא שנראה כמו שנים או שלשה שופרות. לכן אמר הגריד"ס, שרש"י יכול ללמוד שלפי אביי יש שני טעמים למה קרן פרה אינו ממין השופר, או גילדי גילדי או מפני שהוא קרן. אבל לפי תוס', הדרא קשיא לדוכתא, שהרי הטעם הראשון הוא רק פסול של מין שופר, ועוד דהוי קרן פירושו שאינו ממין השופר.
הדגשתי שכל זה הוא לפי פירושו של הגריד"ס בפשטות לשונו של המשנה, ואיך הוא פירש את דברי רש"י, אבל לא מצאנו שום ראשון שלמד כך בפירוש.
בכל מקרה סוף הסוגיה היא:
חדא ועוד קאמר: חדא: דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, ועוד: מפני שהוא קרן. ורבי יוסי אמר לך: דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות - כיון דמחברי אהדדי חד הוא, ודקאמרת מפני שהוא קרן - כל השופרות נמי אקרו קרן.
הטעם הראשון של חכמים הוא מטעם "שופר אחד" ויש עוד טעם שהוא קרן, ור' יוסי אינו מקבל טעם זה, וכל שופרות נקראים קרן. גם כאן צ"ל שהסוגיה מסתמכת על השלב הראשון לעניין קרן, וצ"ע איך יש ללמוד פשט במשנה כנ"ל.
♦
ה[13].
מחלוקת ר' יוסי וחכמים – פירוש חדש בסוגיה על פי הירושלמי
ולולי דמסתפינא, הייתי אומר שבמשנה המקורית היה כתוב רק: "כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה" בלי שום טעם ואפילו בלי דברי רבי יוסי. הרי המקורות המקבילות במדרשים רק מצטטים את הרישא של המשנה שלנו: "כל השופרות כולן כשירין חוץ משל פרה" ואינם מביאים את טעמם של חכמים "מפני שהוא כקרן" אלא נותנים את הטעם שהוא קרן של עגל, וזה מזכיר את העגל ואין להזכיר את העון הזה – או כלשונו של עולא – אין קטיגור נעשה סניגור.והנה רשימת המדרשים שבהם כתוב כך:
ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כז:
תמן תנינן כל השופרות כולן כשירין חוץ משל פרה. ולמה חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן של עגל, וכת' עשו להם עגל מסכה, על שום ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ט - שור או כשב:
תמן תנינן כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן של עגל, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (שם, יחזקאל כ"ט).
מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור:
תמן תנינן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא של עגל על שם לא יהיה עוד לבית ישראל [ל]מבטח מזכיר עון.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור:
ותנינן תמן כל השופרות כשרות חוץ משל פרה שהוא של עגל על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון...
ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור [המתחיל ברמז תרמב]:
תמן תנינן כל השופרות כשרות חוץ משל פרה למה שלא להזכיר עון.
הביטוי "תמן תנינן" פירושו שלמדנו במשנה, ואם היתה לפניהם המשנה שלנו, מה שואלים, הרי הטעם כתוב במפורש: "מפני שהוא קרן" אלא נראה שלא היה כתוב הטעם לפניהם. לפי משנה ראשונה זו, לא היה ידוע טעם המשנה.
וכן יש מקום לדון אם למדרשים אלו היתה שיטת רבי יוסי - כגון "רבי יוסי מכשיר קרן פרה" או רק "מכשיר" ומובן שהוא מכשיר קרן פרה. כלומר במשנה הקצרה שמצוטטת במדרשים, האם היתה מחלוקת רשומה לפניהם בלי טעמי התנאים החולקים והמדרש התעניין בטעמם של חכמים וממילא אפשר להסיק את טעמו של רבי יוסי, או האם לפני המדרשים היתה רק שיטת חכמים ואולי אף אחד לא חלק עליהם.
שאלה זו מביאה אותנו לדברי הירושלמי שהציע שאין מחלוקת בזה:
הלכה ב'. הוון בעיי מימר ולא פליגין, אשכחת תני רבי יוסה מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין, מה טעמיה דרבי יוסי והיה במשוך בקרן היובל, מה טעמא דרבנן ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב, ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר, התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר מאי כדון כהיא דאמר רבי לוי שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור.
הירושלמי התחיל: "הוון בעיי מימר ולא פליגין", כלומר שקס"ד שאין מחלוקת בדבר זה. והרי במשנה כתוב מפורש שיש מחלוקת בזה?! להמבואר יש מקום להניח שלפני הירושלמי היתה המשנה כמו במדרשים, וממילא שלא היה כתוב טעמם של חכמים וכן לא היתה לפניו שיטת רבי יוסי, והירושלמי רצה לברר אם אכן שיטת חכמים היא בלי מחלוקת. ובזה מובנת קושיית הירושלמי. הרי בנוסח המקורי של המשנה נמצאת רק שיטת חכמים באופן סתמי והירושלמי שואל אם אין חולקים עליה [וייתכן שהמקשה שמע שיש חולקים ולכן שאל אם אכן דברי רבנן הם ללא מחלוקת][14].
כעת הירושלמי מצא ברייתא: "אשכחת תני רבי יוסה מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין" – פירוש הדבר שדברי חכמים אינם ללא מחלוקת, אלא רבי יוסי מכשיר בקרן הפרה, כלומר, מצאנו מי שאכן חולק על חכמים, והוא רבי יוסי בברייתא. זה מחזק את הטיעון שלפני הירושלמי המקורי היה נוסח המשנה כמו במדרשים, וכל המשך הדיון [כעין מה שמופיע במשנה המודפסת] הוא במחלוקת בין רבי יוסי לבין רבנן הוא לפי מה שכתוב בברייתא.
כעת שואל הירושלמי:
מה טעמיה דרבי יוסי? והיה במשוך בקרן היובל. מה טעמא דרבנן ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר.
לפי דברינו מובן למה הירושלמי שואל בתחילה על דברי רבי יוסי ולא על דברי חכמים במשנה - בפשטות כוונת השאלה היא למה הוא חולק על דברי חכמים ומה טעמו? אולם זה קשה, שהרי צריכים לדעת טעמם של חכמים לפני ששואלים מה טעמו של רבי יוסי החולק. ואולי הסיבה שהירושלמי הביא את דברי רבי יוסי תחילה מפני שבברייתא הוא מופיע ראשון, והרי הברייתא היא המקור שרבי יוסי חולק על חכמים. אבל למעשה הדיון הוא מה טעמם של רבנן במשנה האוסרים, שהרי לא כתוב טעם במשנה המקורית וכמו שהצענו. אם דברי הירושלמי מתייחסים לנוסח המשנה שלנו למה לשאול מה טעמו של רבי יוסי הרי טעמו מפורש, וכן טעמו של רבנן: "מפני שהוא קרן", אלא לא היה כתוב טעמם של חכמים במשנה שלפני הירושלמי.
עוד נראה לי לומר שאם הירושלמי חוזר לדברי חכמים במשנה, אזי הייתי מציע בזהירות שצריך להפוך את הסדר בירושלמי:
מה טעמא דרבנן? ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב. מה טעמיה דרבי יוסי? והיה במשוך בקרן היובל. ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר[15].
בכל מקרה, לא היה הטעם של חכמים כתוב במשנה, והירושלמי שואל לטעמם של חכמים, והציע את הטעם ששל שור ושל פרה נקרא קרן ולא שופר, על פי הפשט הפשוט של הפסוק בתהילים. על פי זה דברי רבי יוסי מקבלים צבע שכעת מבינים את טעמו: והיה במשוך בקרן היובל, שגם של יובל נקרא קרן. לזה הגיבו חכמים שכל השופרות נקראו קרן ושופר מלבד פרה שנקרא קרן בלבד.
כעת מקשה הירושלמי שכל הפסוקים אינם רלבנטיים שהרי אין פסוק בענין יעל, ושופר של יעל כשר: "התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר"? כל הפסוקים ופרשנותם להכשיר מיני שופרות נסתרים מן המשנה הבאה ששופר הוא של יעל, שעליו אין שום פסוק. אלא מזה נראה ברור שלפני הירושלמי לא היה במשנה שום ציטוט של פסוקים, בודאי לא בדברי חכמים, וכמו שנמצא במדרשים. גם בברייתא שרבי יוסי מכשיר קרן פרה, זה בלי שום נימוק, ואין שום איזכור של פסוק כלשהו, וכל מקור הפסוקים הוא בשקלא וטריא של הירושלמי בתחילת הפסוקים. קושיית הירושלמי היא לסתור את השקלא וטריא זו.
לכן תירץ הירושלמי: "מאי כדון כהיא דאמר רבי לוי שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור" – טעמם של חכמים אינו בפסוקים אלא בסברה. דברי הירושלמי אינם שייכים לדברי רבי יוסי כמו שהם מופיעים בברייתא, שהרי הוא הכשיר קרן פרה והוא לא נימק למה הוא הכשיר, אולם מדברי לוי במסקנת הירושלמי אפשר להסיק שרבי יוסי לא קיבל את טעמו של לוי.
לפי דברי לוי שהם מסקנת הירושלמי צריך לומר שנוסח המשנה היה כמו במדרשים – בלי שום תוספת טעם של חכמים. הירושלמי שאל אם אין מחלוקת בזה? והביא הירושלמי מחלוקת רבי יוסי ורבנן וניסה לפרש אותה על פי פסוקים. אלא שמכח הקושיה של יעל, אי אפשר לומר שמחלוקת זו תלוייה בפסוקים, ולכן מסיק דפליגי בסברה של אין קטיגור נעשה סניגור, ולמעשה הירושלמי מסביר את דברי חכמים כמו המדרשים, ונראה שרבי יוסי חולק על טעם זה בשופר[16].
לסיכום: נראה שלפי הירושלמי המשנה המקורית היתה: "כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה" בלבד כמו שנמצא במדרשים. דיון ראשון של הירושלמי היה אם זו הלכה מוסכמת – ובתחילה חשב הירושלמי שאכן אין חולקים, עד שהביאו ברייתא המוכיחה שרבי יוסי חולק. אז דנה הירושלמי מה טעמיהם. בתחילה חשב הירושלמי שטעמיהם תלויים בפסוקים כמו שהסברנו לעיל. אולם כל הדיון בפסוקים הוא בשקלא וטריא של הירושלמי ולא במשנה. לפי זה, אין מה לתקן במשנה וכמו ששאלנו בסוגיה בבבלי, שהרי לא היה כתוב לא טעמם של חכמים, ולא דברי רבי יוסי, ולא טעמו במשנה. במקום לדון בדברי רבי יוסי המתיר, הירושלמי שאל מן המשנה הבאה - מיעל - שלא כתוב בה לא קרן ולא שופר. עקב כך הירושלמי הציע טעם אחר לדברי רבנן במשנה וצריכים להניח שרבי יוסי חולק על טעם זה[17].
כעת נראה שעל פי דברינו בירושלמי יש לחזור ולהציע שבבבלי היתה משנה יותר מפותחת עם טעמם של רבנן ורבי יוסי החולק. אולי התפתחות זו אירעה בעקבות הדיון הראשוני של הירושלמי שהביא ברייתא מפורשת שרבי יוסי חולק ודבריו הוכנסו לתוך המשנה עם הטעמים שהציעו בירושלמי שם. אולם, כשהעמיקו בדברי המשנה לפי הנוסח ה"חדש" ובמיוחד בטענתו של רבי יוסי, היה צורך לתקן את דברי חכמים במשנה [או לפרשם] שהכוונה היא שקרן פרה נקראת קרן בלבד. אולם אז טעמו של רבי יוסי כבר לא מסתדר, ולמעשה משנים את טעמו לגמרי – ואינו כמו שכתוב במשנה.
ונראה שמפני שהבבלי התקשה בטעמם ואף בנוסח המשנה, היה מקום להביא טעמים אחרים לפרש את המשנה (עולא ואביי) אבל בכל מקרה היה קשה לעורכי הגמרא להזניח את נוסח המשנה שהיה לפניהם – כעין "אין משנה ראשונה זזה ממקומה". נוסיף שכנראה עולא הציע את הפירוש שלו כמו דברי לוי בירושלמי, והרי עולא בא מארץ ישראל והיתה לו המסורת הארץ ישראלית להסברת המשנה וכמו שנמצא בירושלמי ובמדרשים, ולכן הוא הרכיב את המסורת הזה על המשנה כפי שהופיעה לפניו בבבל, ולפי זה עורכי הגמרא שהיתה להם את המשנה כמו שהיא לפנינו היו צריכים לומר "חדא ועוד קתני".
♦ ♦ ♦