תקיעה בשופר ובחצוצרות בהר הבית בזמן הזה
המשנה במסכת ראש השנה (ג, ג) מתארת את תקיעת השופר שהיתה מתבצעת בבית המקדש בראש השנה, על ידי שופר המצופה בזהב, בליווי חצוצרות כסף מן הצדדים.לו יצויר, שהשלטונות היו מאפשרים לנו להיכנס להר הבית עם שופר וחצוצרות בימינו – האם מצוה עלינו להיכנס בראש השנה ולתקוע בשופר ובחצוצרות, כשם שהיו עושים בזמן הבית?
♦
מקום התקיעה - בהר הבית
בגמרא בראש השנה (כז, א) מסופר, שרב פפא בר שמואל רצה לנהוג בתענית ציבור כמו שמתואר במשנה, לתקוע בשופר ובחצוצרות – ורבא אמר לו שלא אמרו לתקוע בשופר ובחצוצרות יחד אלא במקדש בלבד. וכך מובא בברייתא המסייעת לרבא, שהחכמים אמרו "לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד".משמע מכאן, שההגדרה הנזכרת לגבי מקום התקיעה "מקדש", אינה מתייחסת בדווקא לשטח העזרה, אלא לשטח שמחוץ לעזרה – בהר הבית; וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות תעניות (ד, טז), שהיו מתכנסים בהר הבית כנגד שער המזרח [וראה שם שתי אפשרויות ברש"י (ד"ה בשערי מזרח), אם היה זה בשערי מזרח בהר הבית או בעזרת הנשים - ובכל אופן המדובר בתוך הר הבית. ואע"פ שלפי רש"י בברכות (נד, א ד"ה כנגד), שער המזרח האמור שם אינו בתוך ההר אלא מחוצה לו, הרי שרוב הראשונים שם חולקים עליו, וכאן ברור אף לדעתו, שהכוונה היא בתוך הר הבית].
באופן זה נראה להבין גם את האמור בדבריו בהלכות שופר (א, ב): "במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות... אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד". והיינו, שלשון 'מקדש' הנזכר כאן הוא המקום אותו הוא מזכיר בהלכות תעניות (וגם בתחילת הלכות תעניות א, ד הרמב"ם מכנה את המקום בו מתכנסים לתקיעה בשופר ובחצוצרות בשם "מקדש").
♦
התקיעה במקדש אינה תלויה בבנין הבית
חלוקתו של הרמב"ם בין המקדש לבין שאר המקומות נראית כמתייחסת לשטח ולא לתקופה. ממילא, מה שהוא כתב "במקדש היו תוקעין...", אינו בא ללמדנו, שרק בזמן שהמקדש היה קיים ניתן היה לתקוע שם, אלא שבפועל רק כשהמקדש היה קיים, היתה נוכחות קבועה במקום שהיתה יכולה לקיים את המצוה כראוי. אבל הוא הדין שגם בימינו, כאשר נזכה לעלות למקום עם שופר וחצוצרות, נוכל לשוב ולתקוע כך, גם בלי שהבית יעמוד על תילו.ובוודאי, שמכיוון שקדושת המקום קיימת בזמן הזה, וכפי שפוסק הרמב"ם, שמקריבים אף על פי שאין בית (בית הבחירה ו, טז), אז אפשר גם לתקוע בשופר ובחצוצרות בהר הבית, גם כשאין בית.
♦
שתי מצוות התקיעה
לכאורה ניתן להעיר על האמור, כי יש לחלק בין מצות התקיעה בשופר, שהיא נוהגת גם שהמקדש אינו קיים – לבין מצות התקיעה בחצוצרות, שהיא כלולה בהנהגה הקבועה במקדש כל יום, ואינה נובעת ממצות תקיעת השופר של ראש השנה.כך אנו מוצאים, שהרמב"ם בספר המצוות (עשה נט) מביא את המצוה לתקוע בחצוצרות במקדש על הקרבת הקרבן – והוא מצטט בהקשר זה את האמור במשנה בראש השנה לגבי תענית ציבור "שמצות היום בחצוצרות". זאת, פרט למצוה הנפרדת המתייחסת לראש השנה (עשה קע), בה הרמב"ם אינו מזכיר את התקיעה בחצוצרות, אלא רק את התקיעה בשופר. וניתן להבין, כי אף על פי שבהלכותיו הרמב"ם מזכיר את התקיעה בחצוצרות עם השופר במקדש, הרי שתקיעת החצוצרות הנזכרת אינה חלק ממצות התקיעה בשופר ולכן אין היא נוהגת בזמן החורבן. ובאמת, בספר החינוך (מצוה שפד) כותב על מצות התקיעה בחצוצרות במקדש ובמלחמה, כי היא נוהגת "בזמן הבית"; ומשמע מכאן לכאורה, כי בימינו אין מצוה לתקוע בחצוצרות.
♦
תוקעים בחצוצרות גם כשאין בית
אולם, מעיון בדברי הרמב"ם והפוסקים נראה, כי אין הגבלה על תקיעת החצוצרות רק לזמן הבית. לאור הכרעת הרמב"ם כי מקריבים אף על פי שאין בית, ממילא יש לומר, כי תקיעת הכהנים בחצוצרות בשעת ההקרבה, הנזכרת בדבריו בהלכות כלי המקדש (ג, ה), נוהגת גם כשהמקדש חרב. כשם שהתקיעה הנוהגת מחובת הקרבנות אינה תלויה בבית קיים, כך יש לומר גם בנוגע לתקיעה הנובעת מחובת היום, שאינה תלויה בקרבנות, שיש לקיימה גם כשהבית אינו קיים.וכך אנו מוצאים בנוגע לתקיעה בחצוצרות בשעת צרה, שהוא מביא דין זה בתחילת הלכות תעניות (א, א), ואינו מציין שהמדובר הוא דווקא בזמן הבית. וכבר תמה המגן אברהם (סימן תקעו) למה באמת לא נוהגים כיום לתקוע בחצוצרות בשעת צרה. ומסתבר, שדברי החינוך על התקיעה "בזמן הבית", אינם בדווקא, וכוונתו, שזה הוא הזמן שבו בדרך כלל מתקיימת מצוה זו [זאת, שלא כמו שכתב הרב יוסף שלום אלישיב במאמרו בקובץ בית הלל י תשס"ב (טז-יז), שהעלה אפשרות בביאור החינוך, שיש להקדיש את החצוצרות, ואין מקדישין בזמן הזה. אולם, הרמב"ם תעניות א, ד מבאר שמחוץ למקדש תוקעים בחצוצרות – אלא שלא תוקעים שם גם בשופר, ומאחר שהחצוצרות יכולות להיות בכל מקום מחוץ למקדש, ברור שאין המדובר בהקדש].
♦
התקיעה בחצוצרות בדורות האחרונים
המשנה ברורה (תקעו, א) מביא מתוך דברי האחרונים כמה אפשרויות ליישב את המנהג שלא לתקוע, אך אפשרויות אלו אינן נזכרות ברמב"ם. ובכל אופן, גם אם אז הן היו נכונות, כיום נראה שהן אינן מצדיקות את ביטול התקיעה (שדווקא בצרה בארץ ישראל יש לתקוע, ודווקא בצרה שנוגעת לכלל הציבור, ודווקא כשנמצאים בשלטוןשל ישראל).כרכי המשנה ברורה נדפסו בשנים תרמ"ד-תרס"ז, ונראה שהנחת היסוד הנזכרת בדברי המגן אברהם, כי לא נוהגים לתקוע בזמן הזה, הייתה מקובלת עליו. אולם כבר קודם לכן, יש מי שכותב, בתשובה לתמיהת המגן אברהם – כי בארץ ישראל גם כיום נוהגים לתקוע. והדברים נדפסו בשנת תרל"ג (שבילי דוד, הרב דוד זילברשטיין, מונקטץ', אורח חיים שם). ובאמת, ידוע בדורות האחרונים על כמה גדולי תורה שחידשו תקיעה בחצוצרות בהזדמנויות שונות. כך מופיע במאמרו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (ספר הקהל עמוד 618) - שקרא לעשות כן במעמד זכר להקהל בשנת תשי"ג; וכך מספר הרב שרגא פייבל פרנק על תקיעת החצוצרות שהוא חידש, על דעת הבד"ץ של ירושלים (מיסודו של הרב סלנט והרב צבי פסח פרנק), בתפילה שהתקיימה בכותל המערבי בשנת תש"ל (במאמרו הארוך בעניין בהמעיין תמוז תש"ל).
אמנם, היו שהעלו פקפוקים בנוגע לאפשרות חידוש המצוה לתקוע בחצוצרות בזמן החורבן (ראה בערוך השולחן או"ח תקעו, ד; ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן טז). הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, הרחיב בנושא במאמר מיוחד (שנשלח בעבר לרבנים הראשיים אך לא פורסם לציבור), ובלא מעט הזדמנויות נעשה שימוש בחצוצרות כסף שהוכנו במכון המקדש. גם אני זכיתי לתקוע בחצוצרות אלו בכמה הזדמנויות, בין היתר בעצרות תפילה בכותל המערבי, בהשתתפות הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו (ותמונתי תוקע בחצוצרה לפניהם מופיעה בכריכת הספר על הרב מרדכי אליהו, "אביהם של ישראל" כרך ג').
♦
סיכום
לסיכום: מצות התקיעה בשופר ובחצוצרות בראש השנה במקדש - נוהגת גם כיום, בשטח שמותר להיכנס אליו, בהר הבית. כאשר השלטונות יאפשרו לנו להיכנס אל ההר עם שופר וחצוצרות בראש השנה, נקיים את דברי הפסוק "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'". שנזכה במהרה.♦ ♦ ♦