ראש כולל "ברכת זאב" בני ברק
מצות התשובה ועשי"ת
א. החיוב לעשיית תשובה כל השנה ובימים הנוראים
פרשת נצבים (דברים ל, א): "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' והשבות אל לבבך וג' ושבת עד ה' וגו'". פי' הרמב"ן בפסוק יא וז"ל: "כי והשבות אל לבבך ושבת עד ה' אלוקיך מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן" עכ"ל. ועפי"ז מפרש שם את פי' הפסוק כי המצוה הזאת וגו' דהוא "על התשובה הנזכרת כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה'" עכ"ד הרמב"ן. ומשמע דרש"י פירש כי המצוה הזאת וגו' הכוונה בזה לכל התורה, עיי"ש בדבריו. וכנראה שמפרש את הפסוק והשבות אל לבבך שהיא הבטחה ולא מצוה. וכן משמע ברמב"ם בה' תשובה (פ"ז ה"ה), שכתב שם וז"ל: "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנ' והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך וכו'". ושם בתחילת ההלכה כתב וז"ל: "כל הנביאים כולם צוו על התשובה". ובריש ה' תשובה כתב וז"ל: "כל המצוות שבתורה וכו' אם עבר על אחת מהן וכו' כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות וכו'".והנה מלבד מצות התשובה שיש תמיד יש לכאורה חיוב מיוחד לתשובה בעשי"ת, וזה עפ"י מש"כ הרמב"ם (ה' תשובה פ"ב ה"ו) וז"ל: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומיד היא מתקבלת שנ' דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וכו'א)". וא"כ בימים אלו יש חיוב מיוחד של תשובה, מכיוון שהתשובה רצויה בהם יותר.[2]
סיבה נוספת לחיוב לעשות תשובה בימים אלו, היא מש"כ הרמב"ם שם (פ"ג ה"ג), וז"ל: "כשם ששוקלים עונות אדם וזכיותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תולין לו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לא נחתם למיתה" עכ"ל.
וחיוב נוסף לעשיית תשובה הוא מש"כ הרמב"ם בפ"ב שם (ה"ז), וז"ל: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל יחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבין הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים וכו'".
♦
ב. במה דנהגו להרבות בצדקה מצוות ומעש"ט בעשי"ת
והנה הרמב"ם שם בפ"ג ה"ד לאחר שכתב (שם ה"ג הובא דבריו לעיל) ששוקלין עונות בר"ה, ולאחר שכתב שם ריש הלכה ד: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם" וכו', ולאחר שכתב שם: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות שחייב אדם כל השנה לראות עצמו חציו זכאי וחציו חייב", כתב שם וז"ל: "ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה עד יום הכפורים יתר מכל השנה" עכ"ל.ולכאורה, ענין זה שכתב הרמב"ם שנהגו להרבות בצדקה ובמעש"ט וכו' שייך לענין שכתב לפניו, דהיינו שחייב לראות עצמו חציו זכאי וחציו חייב. אך בלח"מ כתב ע"כ וז"ל: "ומפני ענין זה כלומר מפני שבשופר מזהירין בר"ה לחפש במעשינו לכך באלו עשרה ימים צריך לעשות מעשים טובים" עכ"ל, ומשמע שהוא מפרש את ענין עשיית מצוות בעשי"ת כחלק מהתשובה. וצריך ביאור אמאי לא נפרש שזה אזיל על מה שכתב הרמב"ם לפני כן, שהוא משום שרואה עצמו חציו חייב.
אולם, פירושו מוכרח מתוך דברי הרמב"ם עצמו שם ה"ג, שכתב שם והבינוני תולין לו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים וכו', ומקשים מדוע דוקא בתשובה הרי גם אם יעשה מצוה אחרת הרי כבר לא יהי' מחצה חייב. ובכוכבי אור לגר"י בלאזר (סי' ה) ביאר בזה דכיון דהם ימי תשובה והתשובה מתקבלת, א"כ בלא שב הוי חטא גדול ובלא התשובה לא יטה הכל לזכות. ובעמק ברכה (ענין תשובה עמ' קמו) כתב דשקילת העוונות כבר נעשתה בר"ה, ולא שוקלים מחדש ביו"כ, ודוקא בשב מועיל דזה עוקר למפרע את שיקול העוונות שהי' בר"ה. ובפחד יצחק מבאר דענין רוב עוונות ורוב זכויות אינו תלוי רק בכמות הזכויות והעוונות אלא בעצם מהותו הפנימית אם הוא אדם זכאי או חייב, ולכן דוקא תשובה תשנה את עצם מהותו, עיי"ש. ועכ"פ לדברי כולם דוקא תשובה מועלת בעשי"ת לבינונים ולא הוספת זכויות. ובע"כ דעניין עשית מצוות בעשי"ת הוא כדברי הלח"מ משום שבימים אלו אנו מחפשים ומפשפשים במעשינו, וא"כ הוא חלק מדרכי התשובה[3].
והנה כתוב בשולחן ערוך הלכות ראש השנה (או"ח סי' תרב ס"א) בהג"ה: "אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום כפור". ובמ"ב (שם ס"ק י') כתב: "עד מוצאי יוה"כ - דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות" עכ"ל. א"כ מבואר בדבריו דעשיית המצוות בעשי"ת היא כדי שיהי' לו יותר זכויות.
ולכאורה, אף דכבר הרמב"ם כתב: "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה עד יום הכפורים יתר מכל השנה", וא"כ אף משום דברי הרמב"ם אלו הי' צריך לקדש את הלבנה לפני יו"כ, אך י"ל דכל זה שייך רק אם נאמר שהטעם הוא כדי להרבות בזכויות, וכדברי המ"ב הנ"ל, א"כ י"ל דמשום כך עדיף להקדים לקדש את הלבנה אף דחסר באמירתו בשמחה, כדי להרבות בזכויות. אולם, אם הוא כדברי הלח"מ, וכדביארנו, שזה מדרכי התשובה, א"כ לכאורה אין זה סיבה להקדים, כשחסר בהידור המצוה לעשותה בשמחה.
♦
ג. בחיוב המיוחד לפייס חבירו בעיו"כ
והנה איתא בשולחן ערוך הלכות יום הכפורים (או"ח סי' תרו ס"א): "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו אפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו", וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק א): "והנה אף על פי שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו מ"מ אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו'" עכ"ל. וכתב השער הציון (שם ס"ק ב): "ונראה פשוט דבאיסור גזל ואונאה וכהאי גוונא דידוע שהוא לאו הניתק לעשה דוהשיב את הגזלה, אין רשאי להמתין עד ערב יום הכפורים, דכל שעה ושעה יש עליו חיוב עשה זו דהוא תקונו של לאו, ודומיא דכל עשה דאורייתא שחייבו חז"ל לעשותו בבוא זמנו, כמו לולב וברכת המזון וקריאת שמע וכדומה, וכל שכן בזה שעבר מתחלה על לאו דאורייתא" עכ"ל.וקשה, דהרי מצות תשובה היא מצות עשה כל יום לדעת הרמב"ן הנ"ל, ומאי שנא עשה זה מעשה דוהשיב את הגזילה. ושמעתי מהגאון רחמ"י שטיינברג שליט"א עפ"י מה שדן החזו"א (יו"ד סי' קנ"ג אות ה' עיי"ש) ור"ל דבכל מצות עשה דאין לה זמן יכול לעשותה מתי שירצה, אלא משום זריזין מקדימין יש להקדים. וא"כ י"ל דה"ה במצות התשובה, ודוקא לאו הניתק לעשה שאני [אולם, עי' שערי תשובה לרבנו יונה (שער הראשון מאות ב') בגודל החיוב לעשות תשובה מיד, וצ"ע].
אך עדיין יקשה, דמ"מ מה הוצרך לומר דדוקא בעיו"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עוונותיו, כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם, מכל חטאתיכם וגו', הרי מלבד זאת הרי כתב הרמב"ם (שהבאנו לעיל): "דאע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומיד היא מתקבלת", וא"כ משום כך ודאי שמחוייב לעשות תשובה בימים אלו. וברמ"א (או"ח סי' תרג ס"א) כתב: "ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בי' ימי תשובה" עכ"ל, וא"כ מדוע ענין זה של פיוס חבירו נאמר דוקא בהקשר לנאמר ביו"כ כי ביום הזה יכפר עליכם[4].
והי' אפשר לומר בישוב הקושיות הנ"ל דפיוס לחבירו הוא לא מעצם מעשה התשובה [ובודאי דצ"ל לפי"ז דאינו מעזיבת החטא עצמו] אלא דהוא תנאי בכפרה שבאה בעקבות התשובה, דהיא מתנה מהקב"ה לעם ישראל שכשיחזרו בתשובה הרי הוא מוחל עוונות, אבל זה מותנה בתנאי שימחל לו חבירו. וענין הכפרה שיש בתשובה הוא לא מעצם התשובה עצמה, והוא אינו נכלל במצות עשה של התשובה, ולכן אף דעדיין לא פייס את חבירו קיים כבר מצות התשובה[5]. ודוקא בעיו"כ צריך לפייס את חבירו כי שם נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם", א"כ יום זה אינו רק יום תשובה אלא יום של כפרה, ולכן לא די בעצם מצות התשובה אלא צריך שתהי' כפרה ולכן צריך לפייס חבירו כי הוא תנאי בכפרה. א"כ ענין נוסף יש בתשובה ביו"כ לא רק להיות שב אלא להיות מכופר וזה רק ביו"כ.
אולם, עדיין יקשה דמ"מ סיבה נוספת יש לתשובה ולכפרה בימים אלו וזה מה שכתב הרמב"ם (שהובא לעיל): "כשם ששוקלים עונות אדם וזכיותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תולין לו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לא נחתם למיתה", א"כ גם זו היא סיבה לפייס את חבירו בימים אלו כדי שיתכפר.
ובשלמא לדברי הפחד יצחק שהבאנו לעיל, שמבאר דענין רוב עוונות ורוב זכויות אינו תלוי רק בכמות הזכויות והעוונות אלא בעצם מהותו הפנימית, אם הוא אדם זכאי או חייב, ולכן דווקא תשובה תשנה את עצם מהותו, א"כ י"ל דענין זה מתקיים בעצם מעשה התשובה ולא תלוי דוקא בכפרה.
וכן לדברי הכוכבי אור, שכתב דבבינוני אינו מועיל שיעשה מצוה אחת דכיון דהם ימי תשובה והתשובה מתקבלת, א"כ בלא שב הוי חטא גדול ובלא התשובה לא יטה הכל לזכות, י"ל דכשיקיים מצות התשובה, אף בלא כפרה, כבר יצא מתורת בינוני [ובהכרח דהוא כן, דהרי בפ"א מה' תשובה מבאר הרמב"ם דלא לכל העבירות יש כפרה בתשובה בלבד, ואילו כאן כתב הרמב"ם דבינוני שעשה תשובה הרי הוא נחתם לחיים ומשמע דאף אם עבירותיו חמורות שלא מתכפר לו בתשובה בלבד, וי"ל דאינו תלוי בכפרה אלא בעצם מעשה התשובה].
אולם, לדברי העמק ברכה שהבאנו לעיל, שכתב דשקילת העוונות כבר נעשתה בר"ה ולא שוקלים מחדש ביו"כ, ודוקא בשב מועיל דזה עוקר למפרע את שיקול העוונות שהי' בר"ה, א"כ בזה לכאורה לא יועיל בלא הכפרה, שהיא מחיקת העוונות. וגם זו היא סיבה שיפייס את חבירו, דאף אם הוא רק תנאי בכפרה ואת מצות התשובה מקיים הוא בלא זה, מ"מ הרי לא יועיל מה שיש לו עתה בנוסף מצות תשובה, אלא לדבריו צריך עקירה למפרע של שיקול העוונות שהי' בר"ה, וא"כ צריך גם כפרה על החטא וזה רק ע"י פיוס חבירו [ולדבריו לכאורה גם לא תועיל תשובה בבינוני כשעבירותיו חמורות, שאינו מתכפר לו ע"י תשובה בלבד, ואולי כפרה במקצת יש וא"כ כבר יצא מתורת בינוני].
[שו"ר דלכאורה להאמור לא יהי' כלל חיוב לפייס חבירו בשאר ימות השנה, אלא רק אם רוצה שיתכפר לו. ובלשון המ"ב הנ"ל משמע דמ"מ מחויב לפייס גם בשאר ימות השנה, אלא דאם אין לו פנאי הוא ממתין. ואולי י"ל דודאי שצריך כל ימות השנה, משום שצריך מ"מ כפרה גם בשאר ימות השנה].
♦ ♦ ♦