ראש ישיבת הר המור
מאבק הרוח בין ישראל ליוון
מרן הרב זצ"ל כתב: "... תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות ע"פ שרשי התורה, שתהיה הטהרה והצניעות היסוד הראשי בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המידות ודעות הישראליות, והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו לנס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות" [עולת ראיה, סוף ח"א].הגויים מתוך מבט אנושי, מסתכלים על החיים כשבמרכזם ובעיקרם עומד האדם, ורצונם להוציא לפועל חיים טבעיים גופניים, מתוך הכרה שאין עוד מלבד האדם, ועל פי עצמו מגדיר הכל, וחי בעצם את עצמו. ממילא, כמובן שאין מקום כלל לרעיונות של צניעות וטהרה, שהם לכאורה, במובן השטחי, ביטויים של חוסר גבורה ומיעוט כוחות האדם.
כל חיי האדם תכליתיים, לסיפוק צרכי האדם, ורק מתוך כך יש להם בכלל ערך.
זו התפיסה היוונית.
אבל אפשר לבסס אחרת את החיים:
לחיות באמונה שיש מגמה אלוקית, שהאנושיות יכולה וצריכה לפעול ולחיות כאן בעולם על פי מגמה זו, וישנה אומה שזה טבעי לה, ואותה מגמה אלוקית מתאימה לגמרי עם טבעה.
צניעות וטהרה לכאורה הם מצבי חולשה, וכבר בהולדת תינוק יהודי מלים אותו, כיפוף ומיעוט כוחות החיים, כמו שכתב הרמב"ן בהסבר טעם מצוות ברית מילה - החלשת התאווה. אלא שזה עצמו כיפוף לצורך עלייה יותר גדולה אל החיים האמיתיים, כמו שכתב הרב זצ"ל (עולת ראי"ה ח"א עמ' שצ"ז): "המילה באה לא רק למעט את התאווה המינית (הצד החומרי הבהמי שלה), היא באה לעדן אותה".
הטהרה אינה עונה על שום תכלית אנושית, אינה נתפסת כלל בשכל האנושי, וממילא ברור שהיונים רוצים לטמא. השכל האנושי בכלל אינו מבחין וממיין את המציאות על פי אמות מידה ומושגים פנימיים אלוקיים של קדושה וטהרה, אלא לפי הצורך שלו: טיב, יופי, כמות, משקל וכו'.
זה לא קשור לשאלה 'האם יש אלוקים'[3], אלא האם יש בחיים אלוקים, הנהגה אלוקית שהמציאות מוגדרת על פיה ואפשרי לבני אדם להתנהג על פי זה בלי שום סתירה לטבעיות, אלא היא היא הטבעיות האמיתית.
♦
מבאר המהר"ל בספר נר מצווה את הגזירה היוונית "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל", שיש כאן מאבק וויכוח פנימי לברר מהו עומק שייכותם של ישראל לאמת האלוקית. אמנם יש בישראל עליות וירידות (כגון חטא העגל שאליו רומז השור) והידמות במצבים מסוימים לאומות העולם, וממילא לכאורה נראה שישראל סרים מה'. אבל הבירור הסופי הוא: "ואנוכי לא אשכחך", הקשר בין ישראל לקב"ה הוא לא מצידם אלא מצידו, מצד מה שה' חפץ בהם. וזה לעולם, מציאות מתמדת קבועה – "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא".
המחשבה הגויית מפרידה בין הקב"ה למציאות, ומפרידה גם בין ישראל לאביהם שבשמיים ומכחישה את מציאותה של אומה אלוקית, בעלת כשרון טבעי לאמונה, ודבקות וקרבת ה' ותכונות הצניעות והטהרה טבעיות להם. הטבעיות הישראלית היא בתורה ובמצוות כמציאות חיינו ולא כדבר חיצוני וכופה.
ולכן נראה מהלכות שונות בחנוכה שיש דין להדליק בביתו דווקא (עיין ברש"י שמי שבא בספינה ואין לו כלל בית פטור ממצוות הדלקת נרות חנוכה) – להראות שהמצוות אינן אקראיות לנו, אלא באות ממקום קביעותנו, והן עצם מציאות חיינו והווייתנו.
גם עצם תרגום התורה ליוונית היא מחשבה מוטעית שהתורה יכולה להיתפס במחשבה שכלית אנושית.
♦ ♦ ♦