פתח תקווה
בדין חיוב אכילת מיני תרגימא בסוכה
השו"ע בסי' תרל"ט ס"ב כתב וז"ל: "מותר לשתות מים ויין ולאכול פירות חוץ לסוכה וכו' ותבשיל העשוי מחמשת מינים אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה" ע"כ. ולענין בשר, דגים ושאר דברים העשוים לשובע, לא הזכיר השו"ע מה דינם. המ"ב בסקי"ג כתב בדעת השו"ע דס"ל שהם פטורים מסוכה מעיקר הדין, ובסקט"ו כתב שנכון להחמיר לאוכלם בסוכה, אם אוכלם בקביעות, עי"ש, וכ"פ בחזו"ע סוכות (עמ' קל"ד-קל"ט) עיש"ב, וכ"פ האול"צ (ח"ד עמ' קפ"ד).ולענין מה חשיב "קובע עליו" שכתב השו"ע, כתבו האחרונים דהיינו שיעור ג' או ד' ביצים כדי לברך לישב בסוכה, ומעל כביצה לחיוב אכילה בסוכה – עי' בחזו"ע ובאול"צ שם. ולפ"ז, מצוי שאוכלים ארוחת צהרים ללא לחם, אלא תפו"א ואורז ובשר ודגים וכדומה בסוכות, ולא אוכלים בסוכה, וה"ה ארוחת בוקר ללא לחם, אלא עם פריכיות אורז וכדומה מדברים שאינם מחמשת מיני דגן, ולא אוכלים בסוכה.
אולם, נראה בעז"ה לברר שהדין נותן שחייבים לאכול בסוכה כל מיני מאכלים שאוכלים לשובע ובשיעור יותר מכביצה, כמו בפת, וכן מברכים לישב בסוכה בשיעור זה.
♦
א. מה נקרא מיני תרגימא
בגמ' בסוכה כ"ז ע"א מבואר שמיני תרגימא חייבים בסוכה ולכן מועיל להשלים בהם סעודה מי"ד סעודות שאדם חייב בהם לדעת ר' אליעזר, עי"ש, אלא שנחלקו הרא"ש ור"פ, שהביא הטור בסי' תרל"ט, מה זה מיני תרגימא. דעת הרא"ש (פ"ב סי"ג) היא שרק ה' מיני דגן מיקרו מיני תרגימא, ומייתי לה ראייה מהתוספתא פ"ד דברכות ה"ד הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם במ"מ, וכתב הרא"ש וז"ל: "ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינין, ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר וגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהם ולא חשיב מאכילת עראי דפת" ע"כ. ובשם ר"פ (בהגהות סמ"ק סי' צ"ג אות ס"ב) הביא הרא"ש שבשר ודגים הם קרוים מיני תרגימא וחייבים בסוכה, אלא שהוא נחלק עליו כנ"ל. והאחרונים הנ"ל נקטו לעיקר כדעת הרא"ש, שהלכה כמותו נגד ר"פ משום שהוא אחד מעמודי ההוראה, ולכן השו"ע העתיק שתבשיל העשוי מחמשת מיני דגן חייב, שזה כדעת הרא"ש, ומזה משמע שבשר ודגים וכיוצא פטורים מסוכה.אולם, נראה שאדרבה דעת רוב הראשונים כדעת ר"פ ולא כדעת הרא"ש. אמנם, כדעת הרא"ש כ"ד תוס' ישנים ביומא (ע"ט ע"ב ד"ה מיני תרגימא) עי"ש, וכ"ד ר"י מלוניל בסוכה כ"ו שפירות ובשר פטורים מסוכה עי"ש. אולם, שא"ר פליגי עלייהו וס"ל כדעת ר"פ. ז"ל הריטב"א סוכה כ"ו: "ומיני תרגימא אלו אינם פירות דלא בעו סוכה שאינו בדין שיעשה השלמה אלא בדברים שחייבים בסוכה ולמ"ד דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיו"ב, ולמ"ד פירי בעו סוכה ישלים בפירות וכן מפורש בפ"ב דיומא. רבינו נר"ו [הרא"ה]" ע"כ. וז"ל ריא"ז (פ"ב סוף ה"ג): "בד"א בפת או במיני תרגימא שהן מיני קטניות ומיני פרפריות אבל פירות וכו' אוכלן חוץ לסוכה" ע"כ. וז"ל המאירי בסוכה כ"ו: "ומאחר שפסקנו פירי לא בעו סוכה למדת שמיני תרגימא אינן פירות וכו' אלא הן מיני לפתן כגון בשר ודגים וביצה וגבינה, ולמדנו על אלה ודומיהם שהם צריכים סוכה כל שיש בהם יותר מכביצה" עי"ש. וז"ל או"ז (סי' ש"א): "הלכך רבא דסבר דפירי לא בעו סוכה אין לפרש פירות אלא מיני תרגימא הוי בשר ודגים ושאר דברים שמלפתים בהם את הפת" עי"ש.
וז"ל הרמב"ם (פ"ו מסוכה ה"ו): "ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אא"כ אכל אכילת עראי וכו' ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה" ע"כ. וכתב ר' מנוח בביאורו (שם) וז"ל: "וטעמא דמילתא דכל פירי אכילת עראי נינהו וכו' אבל מיני ליפתן כגון בשר וגבינה וביצים ודגים קביעות סעודה נינהו וכו'" עי"ש. וכ"כ הגנת ורדים (כלל ד' סי' ו') בדעת הרמב"ם שרק פירות ומים לא בעו סוכה אבל שאר דברים כבשר ודגים וכיו"ב חייבים סוכה עי"ש. והדברים ברורים בדעתו. וגדולה מזו כתב ר' אברהם מן ההר בסוכה כ"ז בדעת הרמב"ם שפירות הוא דפטירי מסוכה אבל שאר מיני תרגימא כגון 'ירקות' וליפתן חייבים בסוכה אם יצאו מתורת אכילת עראי עי"ש. והארח"ח (סוכה אות ל"ה) העתיק את דברי הרמב"ם והוסיף בשם ר"י מקורביל [סמ"ק]: "דוקא פירות אוכלים חוץ לסוכה אבל דברים אחרים כגון דייסא ובשר וגבינה וכיו"ב צריכים סוכה כדפירשו בתוס' השלים במיני תרגימא יצא" ע"כ.
והיראים (מצוה תכ"א) כתב: "תנן אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה וכו' ואמרינן נמי ביומא פרק אחרון פירי לא בעו סוכה ע"כ. הא שאר דברים חייבים בסוכה". וכ"ד תוס' בסוכה (כ"ז ע"א ד"ה במיני תרגימא) עי"ש. נמצא דרובא דרבוותא לא ס"ל כהרא"ש ותו"י ומחייבי בדברים שעשויים לשובע בסוכה.
ומה שהביאו הרא"ש ותו"י ראיה מתוספתא – דבריהם צ"ע, דא"כ תקשי למ"ד ביומא ע"ט ע"ב דמיני תרגימא היינו פירי מתוספתא זו. ובאמת שלפנינו בתוספתא [וכ"ה ברוב כתה"י – עי' בתוספות ראשונים עמ' 20] הגירסא בורא מיני 'כסנין'. וכ"ג ר"ח בעירובין (כ"ט ע"ב) ובברכות (מ"ב ע"א), וכ"ה בערוך (ערך כסן). וז"ל ר"ח בפסחים (ק"ז ע"ב): "פירש רב האי תרגימא כסנין של מיני מתיקה דתנינן בתוספתא דברכות הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני [ ]" ע"כ, ובדפוס וילנא השלימו 'מזונות', ואינו נכון כנ"ל וצריכים להשלים 'כסנין'. וגירסא זו נראית יותר בתוספתא, דלרא"ש קשה מאי אתא התוספתא לאשמועינן - שמברכים על ה' מיני דגן במ"מ, אלא ודאי דגרסינן כסנין ואתיא כר' יהודה שמברכים על כל מין ומין מעין ברכותיו, ולכן על כסנין מברכים בורא מיני כסנין. ועי' במוסף הערוך (ערך טרגימא) שכתב: "בלשון יווני מגדים ומיני פירות מובאים בקינוח סעודה" ע"כ. ולפ"ז אתי שפיר למ"ד דמיני תרגימא היינו פירות. ולמ"ד שאינם פירות צ"ל כעין מה שכתב הערוך ערך כסן, שכסנין היינו שמבשלים חטים ופולין ונותנים בהם צימוקים, עי"ש, והכוונה למיני תבשיל ול"ד של ה' מיני דגן.
ובאמת שכ"ד רוב הראשונים גם בפסחים ק"ז גבי ערב פסח משעה עשירית שמטבל במיני תרגימא, ופירשו הרי"ף ורוב הראשונים דהיינו בשר וכד', עי"ש, והרא"ש גם שם פירש מיני מזונות. והשו"ע שם בסי' תע"א לא פסק כרא"ש אלא כשא"ר, שמותר לאכול משעה עשירית בשר ודגים ולא תבשיל העשוי מחמשת המינים, עי"ש, וכאן פסק כהרא"ש. וכבר תמה ע"ז השולחן גבוה בסי' תרל"ט (אות י"א) ובסי' תע"א (אות ג') עי"ש. והתמיהה רבה היא עד מאוד, דהא התם זו רק גזירה דרבנן שיאכל את המצה לתיאבון, ואעפ"כ פסק להחמיר כדעת רוב הראשונים שם ולא כדעת הרא"ש, וכאן שזו מצוה מהתורה לאכול בסוכה פסק השו"ע להקל כדעת הרא"ש, שבשר ודגים לא צריכים סוכה.
ואפשר לומר שבאמת השו"ע כאן לא פסק להדיא שבשר ודגים מותר לאוכלם חוץ לסוכה, אלא כתב את הדברים הפשוטים, שמים, פירות ויין ל"צ סוכה, ותבשיל מחמשת המינים צריך סוכה. ובשר ודגים לא מיירי בהו ולא הכריע, דהא מדיוקא דרישא משמע שחייבים ומדיוקא דסיפא משמע שפטורים, אלא מהא ליכא למשמע מינה.
ויש להוסיף עוד את דעת הרי"ף, דס"ל שאפילו פירי בעו סוכה, וכמו שהביא הב"י בסי' תרל"ט בשם הר"ן שכתב כן בדעת הרי"ף, מדהשמיט שינויא דרבא ביומא ע"ט ע"ב דפירי לא בעו סוכה. וכ"כ הרמב"ן במלחמות והסכים כן שפירי בעו סוכה. וכן יש לדייק מדברי בה"ג וריצ"ג, שג"כ השמיטו דין זה דפירי לא בעו סוכה, דס"ל דפירי בעו סוכה, וכמ"ש הרמב"ן בדעת הרי"ף. ונראה שזו גם דעת רש"י בסוכה כ"ז ע"א, שפירש שמיני תרגימא היינו פירות, ותוס' (שם) תמהו עליו, דהא פירי לא בעו סוכה לדעת רבא, עי"ש. ונראה שרש"י ס"ל למעשה דפירי בעי סוכה, וכדעת הגאונים הנ"ל, ולכן פירש את הסוגיא כאן אליבא דהלכתא ודלא כרבא. וכ"ד מהר"ם המובא בטור, שגם פירות צריכים סוכה. וא"כ כ"ש בשר ודגים לשיטתם צריכים סוכה.
וא"כ נמצא שדעת רוב המוחלט של הראשונים לחייב באכילת בשר ודגים וכיו"ב בסוכה, ובדעת השו"ע אין הכרע ברור וכנ"ל. ואף אם נאמר שהשו"ע פסק כדעת הרא"ש - זהו משום שראה רק את דברי ר"פ שהביא הטור, ופסק כהרא"ש נגד ר"פ. אולם, נראה ברור שאם היה רואה את כל הראשונים הנ"ל[2] לא היה מיקל במצות עשה דאוריתא של אכילה מחוץ לסוכה. ואף אם היה נידון דרבנן הוה לן להחמיר כרוב הראשונים, כ"ש הכא דהוי חיוב דאורייתא, ומה גם שבהלכות פסח פסק להחמיר כדעת רוב הראשונים [ששם הזכירם בב"י] וכתמיהת השו"ג. וע"כ נראה שאין להקל באכילת בשר ודגים ושאר דברים העשוים לשובע מחוץ לסוכה אלא יש לאוכלם בסוכה.
♦
ב. בעניין שיעור אכילה במיני תרגימא להתחייב בסוכה
הנה הרא"ש המובא בב"י כתב וז"ל: "ומיהו נראה דמוכח התם (ביומא ע"ט) דאפילו אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת" עי"ש. וביארו הב"ח והמג"א בסק"ו ורוב האחרונים, שכונתו היא שאפילו אם האדם אוכל כשיעור יותר מכביצה אינו חייב בסוכה, אלא דוקא אם אוכל דרך קביעות, אבל אם אוכל בלא קביעות דרך עראי, אע"פ שהוא שיעור קביעות, פטור. ובזה שונים מיני תרגימא מפת, עי"ש, ועי' במג"א שהקשה דהא בגמ' ביומא מבואר שיותר מכביצה כבר הוי קבע, דומיא דפת, ופסק כן להלכה עי"ש. והאחרונים האריכו ליישב את דברי הרא"ש – עי' א"ר, נהר שלום, בכורי יעקב ועוד.אולם, גם בזה הרא"ש יחידאה, ושא"ר ס"ל כמו שכתב מג"א, שמיני תרגימא שוים ללחם, שמעל כביצה חייב בסוכה. ז"ל התשב"ץ (קטן, סי' קמ"ד): "אמנם מהר"ם מחמיר על עצמו שאינו אוכל חוץ לסוכה אפילו פירות לפי שיש בפרק בתרא דיומא ב' לשונות חד אמר פירות לא בעו סוכה וחד אמר פירות בעו סוכה והוא עושה כדברי המחמיר. אבל פירות כביצה אוכל בטוב חוץ לסוכה ואפילו פת כדאיתא בפרק הישן כד כריך בר בי רב ועייל לכלה ופירש"י שזהו כביצה" ע"כ. ומבואר להדיא שיותר מכביצה במיני תרגימא חייב, דומיא דפת, ועד כביצה היה אוכל גם פירות חוץ לסוכה [ודלא כב"ח]. וז"ל המאירי (סוכה כ"ו): "מיני תרגימא וכו' צריכים סוכה כל שיש בהם יותר מכביצה" עי"ש עוד. וז"ל ריא"ז (פ"ב סוף ה"ג): "אכילת קבע שהיא יותר מכביצה אינו אוכל אלא בסוכה בד"א בפת או במיני תרגימא וכו' אבל פירות אע"פ שאוכלן אכילת קבע ואע"פ שאוכל עמהם פת אכילת עראי אוכלן חוץ לסוכה" ע"כ. וז"ל ראמ"ה: "מיני תרגימא בעו סוכה אם יצאו מכלל אכילת עראי דהיינו יותר משיעור כביצה בריווח" ע"כ.
וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ו ה"ו: "אוכלים ושותים בסוכה וכו' ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה וכו' ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה" ע"כ. ומבואר שחוץ מפירות ומים שאר הדברים חייבים ביותר מכביצה, ולא חילק הרמב"ם בין לחם לשאר דברים. וכ"כ הגו"ר (כלל ד' סי' ו') בדעת הרמב"ם עי"ש. וכ"נ מסתימת שא"ר שלא כתבו שיעור אחר למיני תרגימא, ומשמע מדבריהם שהוא ביותר מכביצה דומיא דפת, ואין חילוק ביניהם כלל.
וכן נראה מדברי המשנה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, ופירשה הגמ' כד טעים בר בי רב, ומשמע שכל שחייב בסוכה אסור לאכול ביותר משיעור זה ולא מוזכר במשנה ובגמ' פת דוקא. וכן מבואר בגמ' ביומא וכמ"ש מג"א. וכ"כ מהרמב"ח בתוספת יוה"כ (יומא ע"ט) שבסוכה יותר מכביצה לא הוי עראי וחייב [ולא הזכיר מדברי הרא"ש, ואפשר דפירש דלא כהאחרונים בדעתו אלא שקביעות סעודה דקאמר היינו ביותר מכביצה דומיא דפת, וע"ע בשו"ג בסימן זה אות י"א שנראה ג"כ שפירש כן בדעת השו"ע ודוק]. ולענין פת הבאה בכיסנין בג' או ד' ביצים הוי קבע ומברך בהמ"ז עי"ש. וההסבר בזה הוא שבסוכה ל"צ לקבוע סעודה כדי להתחייב, אלא צריך שאכילתו תהיה קבועה, ולכן אכילת כביצה כיון שהדרך לאכול אותה בעמידה ובלגימה אחת כד טעים בר בי רב אין זו נקראת אכילת קבע. משא"כ ביותר מזה, שצריך לשבת ולאכול בכמה לגימות, הוי אכילת קבע וחייב בסוכה, אף שאינו קובע סעודתו עליו.
וא"כ גם בזה נראה שהעיקר כדעת רוב הראשונים הנ"ל וכפשטות המשנה והגמ', שאין הבדל בין מיני תרגימא לפת ובכולם השיעור ביותר מכביצה להתחייב בסוכה. מה גם שלא מוכרח בדברי הרא"ש כדעת הב"ח וסיעתו, ואפשר לפרשם כמהרמב"ח והשו"ג, ולהסכים דבריו לדברי שא"ר שמעל כביצה מיני תרגימא חייבים בסוכה.
♦
ג. בעניין אם יכול לברך לישב בסוכה באכילת מיני תרגימא יותר מכביצה
הנה דעת רוב הגאונים והראשונים שמברך לישב בסוכה בכל פעם שנכנס לסוכה, ואף שאינו חייב להיכנס אלא כדי לאכול לשתות ולישון, מ"מ כיון שמקיים מצוה בהיכנסו לסוכה מברך בכל פעם, דומיא דתפילין, שאינו חייב להניחם אלא פעם אחת ומברך בכל פעם שמניח. ז"ל בה"ג (מהדורת מק"נ עמ' 337): "וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו עייל ונפיק עשרה זימני ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה" ע"כ. [והעתיקוהו רש"י (סידור רש"י סי' רנ"א) וכן ראבי"ה (סי' תרמ"ד) וכן דעתו שם]. וכ"כ רס"ג בסידורו (עמ' רל"ד). וכ"כ ר"ש בן חפני בשערי ברכות (אוה"ג ברכות חלק הפירושים עמ' 73). וכ"כ ריצ"ג (עמ' פ"ח): "הנכנס לישב בסוכה כל שבעת הימים אפילו מאה פעמים ביום מברך על כל פעם ופעם והם הכי נמי הנכנס לסוכת חבירו, ואמר רבינו האי וכו' [כמובא ברא"ש]" ע"כ. וכ"כ הרי"ף "כל זמן שנכנס לישב בה". וכ"כ הרמב"ם (פ"ו הי"ב).ונראה, שאף בה"ג ועוד ראשונים שכתבו כל היכא 'דעייל' אין כוונתם כניסה גרידא אלא כניסה על מנת להתעכב שם, שאף אם לא נפרש ברכת 'לישב' בסוכה כפשוטו, מ"מ עיכוב בעינן. וכ"כ ארח"ח בשם הגאונים: "המבקר את חבירו בסוכתו מברך ובלבד שיטייל בה או יגרוס או יישן אבל נכנס ויוצא שם בלבד לא יברך" ע"כ. וכ"כ שה"ל (סי' שמ"ו): "ואפילו נכנס בה כמה פעמים ביום לאכילה או לשינה או לשינון ואפילו לטיול צריך לברך על פעם ופעם וכו'" עי"ש. וכ"ד הרא"ה בברכות (י"א ע"ב) והריטב"א (סוכה מ"ה ע"ב) ושכ"ד מורו [הרא"ה] עי"ש. וכ"ד המאירי בסוכה (מ"ה וכ"ח) שאין הברכה אלא על הישיבה, עי"ש.
לעומת זאת, דעת תוס' סוכה (מ"ה ע"ב ד"ה אחד זה) שרק באכילה שתיה ושינה, שא"א לעשותן מחוץ לסוכה, חייב לברך משא"כ בטיול או ישיבה בעלמא, ודימו זאת לתפלין שחייב להניח כל היום, עי"ש [ועי' בב"י שהשוה את דעת הרי"ף והרמב"ם לתוס', אולם יש חילוק ביניהם כאמור].
דעת ר' מנוח שדבר שמצווה לעשותו בסוכה, אף שאין איסור לעשותו מחוץ לסוכה, מברך. כך נראה מדכתב בפ"ו ה"ט וכיון דמקריא ומתניא בעי סוכה בעי ברוכי לישב בסוכה והיינו דאמרינן לישב בסוכה ולא לאכול בסוכה משום דחישב בסוכה שייכא בכולהו דאיתנהו בכללא לאכול ולישן ולקרוא ולשנות ולטייל וכו' וכתב רב האי וכו' עי"ש. וכ"כ לעיל בה"ז עי"ש. ומ"מ בה"ו כתב שמי שמחמיר לאכול פירות בסוכה אינו מברך דפירות פטורים מסוכה עי"ש. ומבואר כנ"ל. וכ"ד ר' שמואל שקלי, רבו של המכתם, שהביאו בדף כ"ח שכתב השווה משנן בסוכה לאוכל ושותה בה מכלל דחייבין לברך לישב בסוכה על השינון כמו על האכילה וכן היה נוהג החכם הגדול מורנו זצ"ל לברך לישב בסוכה כשהיינו קורין או שונין בה [אלא שהביא דעה שגם על אכילת פירות מברכים - עי' לקמן] עי"ש. וכן הביא המאירי את דבריהם ע"ע. ומבואר מדבריהם שעל כניסה לחוד, אף שיושב שם, לא מברך.
ודעת ר"ת שהביא הטור בסוסי' תרל"ט שמברכים רק על האכילה. וכ"ד העיטור ע"ח ע"ג שהביא את דעת ר"ת ודעת רב האי וכתב עליו ואינו מנהג. וכ"כ עוד בדף פ"ז ע"ג שסוכה מצוותה כ"ז שנכנס בה לאכילת קבע ולכן מברך עי"ש. וכ"ה במחזור ויטרי (עמ' 414) בשם רב יהודאי גאון בהלכות קצובות: "וכשיכנס בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך לישב בסוכה" ע"כ. וכ"כ היראים (סי' תכ"א): "וכל אימת דעייל איניש למיכל חייב לברך וכו'" [ועי"ש בתועפות ראם]. ואפשר שכ"ד רב צמח גאון שהביא הטור בסי' תרמ"ג [והוא מרע"ג ועוד ראשונים] עי"ש.
ודעת המכתם והמאירי שאף שהברכה היא על האכילה – אין צריך אכילה המחייבת סוכה, אלא אף שמחמיר על עצמו בפירות וכדומה מעל כביצה יכול לברך. דהנה כתב המרדכי (סי' תשמ"א): "שיש בנ"א שמחמירים שלא לאכול שום דבר ולשתות יין חוץ לסוכה. ומ"מ אין לברך לישב בסוכה" ע"כ. וכ"כ ר' מנוח (פ"ו ה"ו): "דאי אכיל פירי בסוכה לא מברך עלייהו" עי"ש. אולם המכתם (כ"ח ע"ב) כתב: "והמחמיר על עצמו ליכנס בה אפילו לאכילת פירות י"א נמי שהוא מברך דודאי כשהביאו לו לר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמר העלום לסוכה סתמא דמילתא כיון דלשם סוכה העלום שבירכו עליה" ע"כ. וז"ל המאירי במשנה ספ"ב: "ולחכמי נרבונא ראיתי שאף הבא לאכול אכילת עראי ומחמיר על עצמו לאוכלה בסוכה חייב לברך. ואין זה נ"ל אלא שרשאי לברך אחר שמחמיר על עצמו, וכ"ש שברכה על הישיבה היא" ע"כ.
ולמעשה, כתב השו"ע בסוסי' תרל"ט שנהגו שאין מברכים אלא בשעת אכילה, אבל לא מפורש בשו"ע, וגם בראשונים שנקטו כדעת ר"ת, שצריך דוקא אכילה המחייבת. לפיכך, ייתכן שס"ל כדעת המכתם והמאירי הנ"ל, שאם הוא רוצה לאכול מעל כביצה פירות או בשר ודגים [לדעת הרא"ש שפוטרם מסוכה] יכול לברך. ואף אם נאמר שהשו"ע כיון לדברים שחייבים לאוכלם בסוכה ורק אז מברכים – מ"מ כבר כתב המאמ"ר בסי' תרל"ט (אות ח') שלפי מה שנהגנו כר"ת יש לחוש לברכה לבטלה ואין לברך על הכניסה והישיבה אם לא היכא דאיכא צדדים אחרים להצריך ברכה עמש"ל סק"ג ע"כ. ובסק"ג דן לגבי מי שקובע עצמו על פת הבאה בכיסנין בבוקר, אע"פ שאינו אוכל שיעור קביעות סעודה שצריך לברך לישב בסוכה, וסיים ונראה שאין לדקדק כ"כ בזה מאחר שלדעת רוב הפוסקים צריך לברך בכל פעם שנכנס בה אפילו בלא אכילה וע"ל ס"ח ע"כ. וא"כ כאן, שיש צדדים אחרים להצריך ברכה, משום שלדעת רוב הראשונים בבשר ודגים וכדומה מעל כביצה יש חובה לאכול בסוכה וממילא לברך, וגם אם אין חובה מ"מ לדעת המכתם והמאירי אם הוא אוכל בסוכה בתור חומרא יכול לברך, ע"כ נראה שאין שום חשש של ברכה שאינה צריכה בכה"ג, אלא יכול לברך בשופי מחמת כל הצירופים הנ"ל ברכת לישב בסוכה[3].
♦
סיכום
ונסכם הדברים:אכילת פת מעל כביצה חייבת בסוכה לכל הדעות עם ברכת לישב בסוכה.
שתית מים פטורה מסוכה לכל הדעות, והמחמיר ה"ז משובח.
אכילת פירות מעל כביצה לדעת רוב הראשונים פטורה מסוכה, ולדעת מיעוט מהראשונים חייבת בסוכה, והעיקר להלכה שפטורה, וכפסק השו"ע, והמחמיר תע"ב [יותר ממים, ששם אין דעה המחייבת, ואילו בפירות יש מעט ראשונים המחייבים].
פת הבאה בכיסנין, וה"ה תבשיל מחמשת מיני דגן מעל כביצה, לדעת רוב הראשונים חייב בסוכה עם ברכה, ובדעת הרא"ש נחלקו האחרונים אם צריך גם שיקבע סעודה עליו. והעיקר כדעת רוב הראשונים אף לענין ברכה.
בשר ודגים ושאר דברים העשוים לשובע מעל כביצה, לדעת הרא"ש פטורים מסוכה ואף אם קבע עליהם, ולדעת שא"ר חייבים בסוכה בברכה מעל כביצה. והעיקר כדבריהם אף לענין ברכה.
♦ ♦ ♦