מח"ס "בית מתתיהו"
ירושלים
האיך הכהנים אכלו שיורי מנחות בלא סוכה
בס"ד, אייר תשע"ח.אורך ימים ושנות חיים למע"כ הרה"ג המפורסם לשו"ת מזכה הרבים, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.
בשמחה רבה אשמח למלא בקשתו לצרף לספרו הנפלא פרדס יוסף החדש על סוכות, מה שכתבתי לתרץ האיך אכלו הכהנים שיורי מנחות בחג הסוכות בלא סוכה.
♦
בתשו' בית יצחק (או"ח סו"ס ה' אות י"ח), כתב בזה"ל: "שנתקשיתי טובא האיך אכלו הכהנים שיורי מנחות בעזרה בחג הסוכות, ובוודאי לא היה סוכה בעזרה דהיה בגג מכוסה" עכ"ל. וניחזי אנן בזה בכמה אנפי.
בערכין ג' ע"ב איתא: "הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים, פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מחייבי, איצטריכא ליה, ס"ד אמינא בסוכות תשבו, ואמר מר תשבו שבעת ימים, כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קמ"ל, נהי דפטורים בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מחייבי, מידי דהוה אהולכי דרכים, דאמר מר הולכי דרכים פטורים מהסוכה ביום וחייבים בלילה" עי"ש. ופרש"י שם: "הא קמ"ל אע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו, כי היכי דאפשר להו מיחייבי, ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי" עי"ש, וכ"כ התוס' שם (ד"ה קמ"ל). א"כ חזינן דלמסקנא כהנים חייבים בסוכה שלא בשעת עבודה, אף שאי"ז כעין תדורו עי"ש[2]. וא"כ שלא בשעת עבודה חייבים הכהנים בסוכה, והאיך אכלו הכהנים שיורי מנחות ללא סוכה, וכמשה"ק הבי"צ.
וכתב הבי"צ שם די"ל דאכילת קדשים מקרי עבודה, כמבו' ביומא ס"ט, ושאני אכילה שהיא צורך עבודה, וכ"ש מאכילת תרומה דאקרי עבודה, כמבו' בפסחים ע"ז ע"ב, עי"ש.
אולם, הנה ברבינו גרשום ובשיטמ"ק (ערכין שם) כתבו, הא שבשעת עבודה פטורים מסוכה הוא משום טירדא דעבודה, ולכאו' זה ל"ש באכילת קדשים, והדק"ל. ועי' בשו"ת שער אפרים (ס' ל"ד) דכתב דהרמב"ם השמיט דכהנים חייבים בסוכה, דס"ל אף למסקנא כהנים חייבים בסוכה אף בשעת עבודה עי"ש, וע"ע מש"כ ע"ד בס' העיקרים להגר"ש איגר (עיקר אונן ואבל ענף ב').
אמנם, י"ל דהא טעמי שבשעת עבודה פטורים הכהנים מסוכה, זהו מפטורא דעוסק במצוה פטור מהמצוה [וכמבו' בזבחים י"ט ע"א וברש"י שם, שמה"ט כהנים בעבודתם פטורים מתפילין עי"ש]. וא"כ מה"ט כהנים בשעת עבודה פטורים מסוכה מהך פטורא דעוסק במצוה פטור מסוכה, כמבו' בסוכה כ"ה, וכ"כ בדברי מחוקק (ערכין ג' ע"ב שם) דה"ט דבשעת עבודתן פטורים מסוכה מהך פטורא דעוסב"מ עי"ש. וא"כ י"ל ה"ה בכהנים האוכלים שיורי מנחות, שהרי הם מקיימים מ"ע דאכילת קדשים באכילתם ועוסקים במצות אכילת קדשים, ולכן הם פטורים ממצות סוכה מהך פטורא דעוסב"מ, וכיו"ב כתב השפ"א (סוף ברכות) בחידושי חתנו זצ"ל דהעוסק במ"ע דאכילת תרומה י"ל שפטור מק"ש, מהך פטורא דעוסב"מ פטור מהמצוה, וכן הבאנו בבית מתתיהו (ח"א ס' י"ד אות ט"ז) בשם רבינו מרן הגר"ח קנייבסקי שבעוסק באכילת תרומה פטור מהמצוה עי"ש, והרמב"ם בסה"מ (מ"ע פ"ט) מנה מ"ע דאכילת תרומה וקדשים כאחד. וא"כ י"ל דאם העוסק באכילת תרומה, שמקיים מ"ע בגוף האכילה, פטור מק"ש מהך פטורא דעוסב"מ, ה"ה כהנים העוסקים באכילת קדשים, שמקיימים מ"ע בעצם אכילת שיורי המנחות, פטורים מסוכה מפטורא דעוסק במצות אכילת קדשים פטור מסוכה. ואכן שאלתי להגר"א נבנצאל, האיך אכלו הכהנים שיורי מנחות ללא סוכה, וכתב לי, עוסק במצוה פטור מסוכה. ולפמש"נ כיון שעוסקים במצות אכילת קדשים שהוי מ"ע פטורים מסוכה.
אולם, בשו"ת בי"צ שם, כתב דליכא למיפטר מטעם עוסב"מ, כיון שיכול לקיים שניהם, וכתב ועדיין צ"ע, עי"ש. אכן, מהשפ"א הנ"ל, דבאכילת תרומה איכא לפטורא דעוסב"מ אף ביכול לקיים שניהם, א"כ ה"ה באכילת קדשים. ושו"מ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סו"ס ל"א) דאם נימא דבאכילת קדשים איכא לפטורא דעוסב"מ מהסוכה דהוי כעבודה, ה"ה באכילת תרומה דאקרי עבודה יהא לפטורא דעוסב"מ.
אולם יל"ע בהך תירוצא, שידועין דברי הנתיבות המשפט (ס' ע"ב ס"ק י"ט, במשפט האורים בביאורים שם), שגבאי צדקה ליכא ביה פטורא דעוסב"מ, דאין חיוב ומ"ע מוטל על שום אדם להיות גבאי צדקה, ומש"ה גבאי צדקה ליכא פטורא דפרוטה דר"י עי"ש. הרי אף שגבאי צדקה מקיים מ"ע, שעוסק בחסד, מ"מ כיון שאי"ז מ"ע המוטלת עליו דווקא להיות גבאי צדקה, וכל שעושה המצוה מרצונו ליכא פטורא דעוסב"מ, והארכנו בזה בבית מתתיהו (ח"א ס"א אות א') עי"ש. וכן נראה באור זרוע (סוכה ס' רצ"ט), דבציצית ליכא פטורא דעוסב"מ, כיון דאי בעי לא מכסיי עי"ש. הרי כיון שאין חייב במצוה ויכול ליפטר ממנה ליכא פטורא דעוסב"מ. וא"כ ה"ה יל"ד במצות אכילת קדשים ל"ש הך פטורא דעוסב"מ, שידוע מש"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ג ס' נ"א סק"ג), דאין מצות אכילת קדשים מוטלת אקרקפתא דגברא, אלא עיקר המצוה היא שהקדשים יאכלו בהחפצא, ואין מ"ע בגוף האכילה, וכ"כ המהרח"ץ (יומא ל"ט), ובשו"ת חיים שאל להחיד"א (ח"א ס"ד), ובאור שמח (פ"ו מחו"מ ה"א). וא"כ דליכא מ"ע בגוף האכילה וא"צ כל כהן לאכול קדשים, דאי"ז חיוב אגברא, וה"ז מתקיים ע"י אחר, א"כ הוי כמצוה דאינה חובה דל"ש פטורא דעוסב"מ, וכגבאי צדקה שכתב הנתיה"מ, דאין חיוב מוטל על שום אדם להיות גבאי צדקה ליכא פטורא דעוסב"מ, ה"ה י"ל בעוסק במצות אכילת קדשים כיון שאי"ז מוטל עליו דווקא, דאפשר ע"י אחר, ליכא פטורא דעוסב"מ.
ולכאו' יש להקשות בזה מהמבו' בזבחים צ"ז ע"ב, יבוא עשה ודחי ל"ת עי"ש, וברש"י שם. ומבו' די"ל במצוה דאכילת קדשים ידחה ל"ת. והנה בהגהת רעק"א (או"ח ס' י"א) ס"ל דל"ש עשה דוחה ל"ת אלא במצוה שבחובה, ולא במ"ע דרשות, כציצית, עי"ש, והארכנו בזה בבית מתתיהו (ח"א ס' י"ד אות י"א) עי"ש. וא"כ מעתה דחזינן דאף במצות אכילת קדשים אמרי' עדל"ת, אף שאי"ז מ"ע שמוטל עליו, דעיקרה הוא דהחפצא ייאכל ואי"ז מוטל אקרקפתא דגברא, ואפ"ה אמרי' עדל"ת, ואם אמרי' עדל"ת לכאו' ה"ה י"ל שהעוסק במצות אכילת קדשים, יהא דוחה מצוה אחרת ומפטורא דעוסב"מ. אולם, י"ל דשאני עדל"ת דהוי אף במצוה קיומית ואינה חובה, דעדל"ת הוי מגדרי הותרה, שבמקום מצוה לא נאמר הלאו, וכמש"כ רבינו ניסים גאון (שבת קל"ג), וא"כ מה"ט הוא אף במצוה שאינה חובה כאכילת קדשים אמרי' עדל"ת, ובמקום מצוה לא נאסר הלאו. לעומת זאת, פטורא דעוסב"מ אי"ז מגדרי הותרה, שלא נאמרה המצוה במקום מצוה אחרת אלא הוי מגדרי דחויה, וכמו שחקר בזה בשו"ת דברי יששכר (או"ח ס"נ). ולהכי י"ל שאם עוסב"מ מגדרי דחויה, רק במצוה שבחובה כשעוסק בה פטור ממצוה, אבל כשעוסק במצות רשות ל"ש פטורא דעוסב"מ, ועמש"כ בזה אם עוסב"מ מגדרי הותרה או דחויה בבית מתתיהו (ח"א ס"א אות מ"ב) עי"ש. אולם, בשו"ת משנה שכיר (חו"מ ס' כ"ב) כתב לתלות את השאלה אם העוסק בספק מצוה פטור ממצוה - בשאלה אם ספק עשה דוחה ל"ת עי"ש, ועפי"ד י"ל דאם עדל"ת באכילת קדשים, שפיר העוסק באכילת קדשים פטור מסוכה מהך פטורא דעוסב"מ, ושפיר י"ל דהכהנים אכלו שיורי מנחות ללא סוכה, דעוסקים במצות אכילת קדשים פטורים מהסוכה.
ובסוכה נ"ג ע"א: "תניא אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו וכו', אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי" עי"ש. והקשה בשו"ת התשב"ץ (ח"א ס' ק'), הא שינת עראי אסור חוץ לסוכה, והיאך ישנו על כתפי חבריהם, וכתב בס' עבודת דוד (סוכה שם), דכיון שעוסקים בשמחת בית השואבה פטורים מהסוכה, דעוסק במצוה פטור מהמצוה. ויל"ע בזה, דל"ש פטורא דעוסב"מ בעוסקין בשמחת בית השואבה, דאי"ז מצוה שבחובה אלא לחבב את המצווה, וכמש"כ רש"י סוכה נ' ע"ב (ד"ה דברי הכל), א"כ ל"ש פטורא דעוסב"מ כשעוסק בחיבוב מצוה.
ואולם ברמב"ם סה"מ (מ"ע נ"ד או"ג) כתב, דשמחת בית השואבה דמקדש הוא חלק מקיום מצות ושמחת בחגך עי"ש[3], א"כ כשעוסקים בשמחת בית השואבה מקיימים מ"ע דושמחת בחגך, וא"כ שפיר י"ל דעוסק במצות השמחה דשמחת בית השואבה, שמקיים בזה מצות שמחת הרגל, פטור מסוכה מפטורא דעוסב"מ. ואולם יל"ע למאי שנקט בס' העמק שאלה (שאילתא ס"ז או"ב), שמצות השמחה ביו"ט היא רק פעם ביום, שאין מצות השמחה ביו"ט תמידית בלי הפסק עי"ש, א"כ כשכבר קיים האדם את מצות שמחת יו"ט יצא יד"ח שמחת יו"ט, וליכא קיום מ"ע כל היום לשמוח, וממילא כשהוא עוסק בשמחת בית השואבה כל היום הוי רק לחיבוב מצוה, ול"ש פטורא דעוסב"מ. אכן, בשו"ת מנחת יהודה (או"ח ס"ה) נקט שמצות שמחת יו"ט חיובה כל היום עי"ש [וכן האריך להוכיח בס' ימי שמחה הנדמ"ח (ס"ד מכ"ד), וכן נקט בס' חוט שני (יו"ט ס' כ"ב) שצריך להיות כל היו"ט בשמחה עי"ש ובמה שהוכיח הגר"ח קנייבסקי בזה בס' ימי שמחה שם], וא"כ אם נימא שצריך להיות שמח ביו"ט כל היום ולא סגי בפ"א, מש"ה י"ל דהעוסק במצוה בשמחת בית השואבה שמקיים מצות שמחת הרגל פטור ממצוה דסוכה.
ועי' בס' חשוקי חמד (סוכה נ"ג שם) שתירץ, דכיון דשמחת בית השואבה הוי קבלת פני שכינה, לא גרע מקבלת רבו, דאיכא פטורא דעוסב"מ עי"ש. והעירני הרב ישראל לב דהרי הקבלת פני השכינה מקיימים במצות ראיה, ושוב הוי בבית השואבה קיומית בלבד. והדק"ל. וכן מקביל פני רבו אחרי שכבר הקביל פ"א ויצא יד"ח כיון דהוי קיומי לא יהיה פטורא דעוסב"מ.
♦
א. ב.
ובאופ"א אפ"ל בזה האיך הכהנים אכלו שיורי מנחות ללא סוכה, ע"פ מה דאיתא ביומא ל"ט ע"א: "ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר, מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתה"ל ובלחה"פ וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן, והגרגרנים נוטלים ואוכלים" עי"ש. ופרש"י: "וכל כהן מגיעו כפול שאינו כזית" עי"ש. והקשה בתוספות ישנים (שם) דכיון שקיבלו כפול שהוא פחות מכזית האיך מקיימא מצות אכילה, וי"ל דלא בעי כזית לגמרי וכזית עדיף וחשיבא אכילה עי"ש. וביאר בשו"ת בית הלוי (ח"א ס"ב או"ז), די"ל שבמצות אכילת קדשים א"צ כזית, דאין המצוה המוטלת אקרקפתא דגברא, אלא עיקרה בהחפצא דהקדשים יאכלו, וסו"ס ה"ז נאכל, ואף בפחות מכזית מקיים מ"ע דאכילת קדשים במה שנאכלו הקדשים, וכ"כ בשו"ת חת"ס (או"ח ס' ק"מ) ובחידושי חת"ס (נדרים י"ז), וכן הביא המהרח"ץ (יומא ל"ט שם), בשם החת"ס, דשאני לחם הפנים דאינה מצוה המוטלת על הפרט, רק מצוה מוטלת על כהני בית אב שיתאכל לחם הפנים, ואם נתאכל ע"י אחר ג"כ נתקיימה המצוה עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בס' להורות נתן (פר' תצווה) ובס' מקדש דוד (ס' י"ד חלוקת קדשים אות ו').ואשר עפ"ז י"ל בעיקר הקושיא היאך הכהנים אכלו שיורי מנחות ללא סוכה, דזהו בשיורי מנחות ולחם הפנים, דכיון שלקיום מצות אכילת קדשים סגי גם בפחות מכזית ועי"ז מתקיימת המצוה באכילה, א"כ י"ל דלאכילת פחות מכזית א"צ סוכה, וכמבו' בשו"ע או"ח (ס' תרל"ט ס"ב): "מותר לאכול אכילת ארעי חוץ לסוכה, וכמה אכילת ארעי כביצה מפת" עי"ש, ומקורו מדתנן בסוכה כ"ה, אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה, ובגמ' שם כ"ו ע"ב, דעד כביצה מפת מקרי ארעי ופטור מהסוכה יעו"ש. וא"כ י"ל דכיון שסגי לקיום מצות אכילת קדשים אף פחות מכזית, דסו"ס נתקיימה המצוה באכילה שהקדשים נאכלו, ופחות מכזית אין חייב בסוכה, ושפיר אכלו הכהנים שיורי מנחות ולחם הפנים פחות מכזית שאין חייב בסוכה.
ואף למש"כ המנ"ח (מ"ע קל"ד אות ב') ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח ס' רס"ב), דאף באכילת קדשים בעי כזית וככל מצוות אכילה שבעי כזית, י"ל דשפיר אכלו הכהנים כזית מאכילת לחה"פ ומשיורי מנחות, דאין חייב בסוכה באכילת ארעי בשיעור כזית, ורק מכביצה חייב בסוכה, ושפיר י"ל דאכלו כזית משיורי מנחות ללא סוכה, דהוי כאכילת ארעי שא"צ סוכה, ואכילת בשר הרי שרי חוץ לסוכה אף יותר מכביצה, ושפיר אכלו הכהנים שיורי מנחות ללא סוכה, ומיושב קו' הבי"צ.
ומצאתי שכן תירץ הג"ר יצחק שמואל שוורץ בקובץ נזר התורה (אלול תשע"ז עמ' ר"ס), ויעו"ש מש"כ לפלפל בזה, וכ"כ לי הג"ר שמאי גרוס בעל שבט הקהתי, והגרח"מ שטיינברג בעל המשנת חיים. וע"ע מש"כ בקובץ קול התורה (ס"ו עמ' קס"ח) ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט ס' ל"א), ומש"כ לתרץ בעל הכלי חמדה והו"ד בס' הזכרון גנזי מועדים (עמ' קצ"ג) עי"ש.
♦
ג. אם כל העזרה הייתה מקורה
והנה הרמב"ם פ"ה מבית הבחירה ה"א כתב: "הר הבית, והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והיה מוקף חומה, וכיפין על כיפין היו בנויות מתחתיו מפני אהל הטומאה וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו" עכ"ל. ולפו"ר נראה שס"ל לרמב"ם שכולו ממש היה מקורה, ואף העזרה, וא"כ שפיר ילה"ק האיך אכלו הכהנים שיורי מנחות ללא סוכה.אולם בס' בשבילי אורייתא בשבילי המקדש [פאר הלבנון] (ח"ב ס"א) האריך בשאלה אם כל העזרה הייתה מקורה ממש, או רק האצטבאות עי"ש[4], והגרח"ק בס' שיח התורה (ח"ג במסכת תמיד) כתב ע"פ הראב"ד שלא כל העזרה הייתה מקורה עי"ש, וע"ע באבן האזל (פ"א מבית הבחירה הי"ג). וא"כ אם נימא שלא כל העזרה הייתה מקורה שפיר היה שייך לעשות סוכה בעזרה ולאכול את המנחות בסוכה שבעזרה, וכ"כ לי לתרץ הגרח"מ שטיינברג בעל המשנת חיים, די"ל שלא כל העזרה הייתה מקורה וכנ"ל. ועי' מש"כ בשו"ת בית יצחק (אהע"ז ח"ב ס' קכ"ה), ועוד עי' בס' פלגי מים (ערכין ג' שם).
♦ ♦ ♦