מעשה דרבן גמליאל והתנאים בספינה - מדוע דוקא במתנה על מנת להחזיר
בסוכה דף מא, ב הובא המעשה ברבן גמליאל וגדולי התנאים[2] "שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז. נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו, ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל[3]". ומבארת הגמרא שם חידוש, שהיתה הנתינה של רבן גמליאל באופן של מתנה על מנת להחזיר, שאם החזירו נחשבת מתנה, עיי"ש.וכתבו הראשונים שאע"פ שרבן גמליאל לא פירש להם שהוא נותן באופן של "במתנה ע"מ להחזיר", מ"מ ודאי שזאת היתה כוונתו, ולכן חייבים היו להחזיר לו. וז"ל הריטב"א שם: "מהא שמעינן שהנותן לחבירו ביום טוב סתם על מנת להחזיר הוא, ואומדנא דמוכח הוא אף על פי שלא פירש, שאין אדם מתערטל ממצוותו ליתן לאחרים בעוד שצריך לו, דהא סתם נתנו להם רבן גמליאל[4] ואפילו הכי אמרינן להדיא דקמ"ל דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה".
והיינו שכל הנותן לולב לחבירו בחג סוכות אומדנא דמוכח היא שהוא רוצה שלבסוף יהיה שלו, כבתחילה.
ויש לשאול שאלה להבנת מה שהיה שם, שלכא' היה מדובר ביום הראשון, ולכן הקפידו על "לכם", והיה בדרך של "מתנה ע"מ להחזיר" בדוקא ולא בהשאלה. ויל"ע מדוע הקנה להם רבן גמליאל בדרך של "מתנה על מנת להחזיר" ולא נתן לחבריו התנאים הגדולים במתנה גמורה, והרי הוא כבר יצא יד"ח[5], ובשאר הימים א"צ "לכם". ואין ספק שהיו גדולי התנאים נותנים לו או לפחות משאילים לו אח"כ את הלולב לשאר הימים כדי לצאת יד"ח[6].
ובאמת הגמ' לא פירשה את טעם הדבר, וגם המפרשים ראשונים ואחרונים לא העירו בזה, וצ"ע. ועכ"פ ברור שאי אפשר לנו לדעת ולהוכיח בוודאות משהו מזה, ורק אפשר להציע טעמים[7]. וגם יתכן שכמה טעמים הצטרפו ביחד, וכעין מאמרם ז"ל במסכת מגילה, מה ראתה אסתר וכו', ככולהו תנאי וככולהו אמוראי.
ואפ"ל טעמים מעשיים, כגון שהספינה היתה כבר קרובה למחוז חפצה, ואם כן אולי האחרון שזכה בלולב ייקח איתו את הלולב, ורבן גמליאל ישאר בשאר הימים בכלל בלי לולב, או בלי הלולב המהודר שקנה באלף זוז.
ועוד אפ"ל, שרצה שיחזירו לו כדי שהוא ישמור אותו באופן המעולה ביותר, מפני הוצאת הכסף הרב שהוציא[8].
ועוד אפ"ל שכבוד הנשיא הוא לקחת דברים שלו, ולא להצטרך לאחרים, ואין עניות במקום עשירות.
ומ"מ גם בדרך לימוד אפשר להציע מספר טעמים מוסברים, בכמה אופנים, פשוטים ולמדניים. ונראה כאן מה שלכא' ניתן לומר בענין זה, ומסתמא המשכיל ימצא אופנים נוספים לומר.
א. במ"ב (סי' תרנח ס"ק יח) כתב ע"פ המאמר מרדכי (שם ס"ק ה) שגם בשאר הימים הנותן סתם מסתמא כוונתו למתנה ע"מ להחזיר, "אמדינן דעתו דאדם שהוא רוצה יותר לצאת בשלו, ולא כיון אלא על מנת להחזיר לו שיהיה שלו כבתחילה". ומשמע מלשונו שאין זה מצד איזו מחשבה תורנית וכו', אלא שכך האדם בטבעו רוצה וחביב לו דברים שלו, ויתכן שדבר זה נכלל במאמרם "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו" (ב"מ לח, א). וביחוד לא ניחא לאדם אם ירצו אח"כ לתת לו רק בהשאלה, שהרי שואל חייב באחריות, אפילו באונסין. וא"כ מובן מדוע רצה רבן גמליאל שהלולב יישאר שלו.
וכעי"ז יתכן לומר שלא רצה רבן גמליאל שיצטרך בסוף לקבל בטובה מהם, מחמת המעלה של "שונא מתנות יחיה"[9]. וכנ"ל אפ"ל גם כלפיהם, שלא רצו לקבל ממנו במתנה גמורה, והעדיפו שיהיה רק בגדר מתנה ע"מ להחזיר.
ב. ועוד אפ"ל, שהרי קנה אותו בממונו ובהרבה כסף, ואם יתנו לו אח"כ בהשאלה או במתנה אולי יחשב כדבר חדש שהגיע אליו בחינם, וידוע כמה הזהיר הזוה"ק פרשת תרומה לא לקיים מצוה בחינם, ראה ספר חרדים בהקדמה לספר, בסוף שבעה עשר התנאים לקיום מצוה בשלמות[10].
ג. ובעוד אופן י"ל, שאם התנאים יקנו לגמרי את הלולב אזי יוכלו בשאר הימים להעדיף את עצמם[11] לגבי זמן קיום המצוה, שקיי"ל "זריזין מקדימין", או לגבי הנענועים בשעת ההלל.
ד. ועוד י"ל, שאולי חשש רבן גמליאל שאחרי קנייתם יתנו לו התנאים את הלולב רק בגדר השאלה, ולא במתנה[12] (גמורה או ע"מ להחזיר). ויל"ע האם שייך גם בשאר הימים הידור מצוה לקחת שלו גמור ולא שאול. ובפשטות הגמרא והפוסקים מבואר ששאול כשר לכתחילה בשאר הימים[13], ובכל זאת יל"ע האם שייך בזה "הידור מצוה". ואע"פ שאין בזה הדר כלפי הרואים, מ"מ שייך הידור מצוה גם במעשה המצוה (ראה במקראי קודש לגרצ"פ זצ"ל ח"ב סי' כו עמ' קכ, ובאנצ' תלמודית ערך הדור מצוה טור רעו). ויתכן לבאר ההידור בזה מפני שבעלות על חפץ המצוה גורמת יותר חביבות ושמחת מצוה[14].
וגם אם לא נמצא בחז"ל להדיא דבר כזה, מ"מ כבר כתב במסילת ישרים פרק י"ט על החסיד שמחדש ומוסיף דברים לעצמו בהידור וכבוד המצוות[15], עיי"ש, ואפ"ל שכך נקט רבן גמליאל להידור שיהיה קנין גמור גם בשאר הימים.
ה. ועוד י"ל[16] שרצה רבן גמליאל לקיים עוד ביום הראשון את מנהגן של אנשי ירושלים לקחת לולב זמן רב במשך היום (סוכה מא, ב), ונצרך לזה בעלות ואין די בשאלה.
ויתכן שתלוי הדבר בשאלה האם מנהגן של אנשי ירושלים הוא לחיבוב מצוה בעלמא, וא"כ די לקיים זאת בארבעת המינין שאולים, או שהוא המשך מסויים של המצוה במעשה הלקיחה, וממילא ביום הראשון שייך ההידור רק בקיום "לכם" גמור כמו עיקר המצוה. [וראה לרבינו דוד מבונפיל פסחים ז, ב שכתב שאין המצוה נגמרת עד אז, והוא כ"שיירי מצוה" (כנענועים). ובתוס' סוכה לט, א ד"ה עובר לעשייתן
מבואר לפי תירוץ אחד שמועיל המנהג הנ"ל לדין "עובר לעשייתן", ועיי"ש באוצמ"ה הערה 103 ובהערה 272 בתוס' רא"ש מהד' מוסד הרב קוק. וע"ע ביוסף אומץ סוף סי' תתרמד ומש"כ בהערה שם].
ו. כעין ההערה הקודמת, ולגבי הנענועים בהלל. והיינו שרצה רבן גמליאל שיחזור אליו הלולב ויהיה שלו בשעת ההלל [וראה בהליכות שלמה לגרשז"א עמ' רכט דבר הלכה אות לג שהסתפק בזה האם גם בנענועים שבשעת ההלל יש דין "לכם", ובהערה שם כתבו שמסרו בשם הגרי"ז שדין "לכם" נאמר גם על הנענועים שבהלל, וע"ע במקראי קודש לגרצפ"פ, סוכה ח"ב עמ' עח בהערות הררי קודש].
ז. ועוד אפ"ל שרצה רבן גמליאל שתהיה לו את מעלת זיכוי הרבים, שכולם יצאו יד"ח בלולב ששייך לו, משא"כ אם היה נותן במתנה גמורה, אזי רק זכות המקבל הראשון נזקפת לבעלים.
ח. ועוד שמעתי מידידי הרב אריאל אביני שליט"א שאפ"ל בטעם רבן גמליאל שאם הלולב הוא שלו יש בכך יותר "זכר למקדש", אם נאמר שבמצוות ארבעת המינים במקדש, שמקורה בפסוק "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", יש דין "לכם"[17].
ט. אפשר לנמק[18] שהטעם הוא מפני שהם באו בספינה בחו"ל, והיום הבא הוא "יו"ט שני של גלויות"[19] שצריך "לכם"[20]. ויל"ע, שאם כך הרי יש בזה דין גמור להצריך "לכם", ולא היה לרבן גמליאל מקום לחשוש שמא הם לא יתנו לו מחר ביו"ט שני את הלולב במתנה, כדי שיקיים את הדין.
י. יתכן שרצה לחדש את הדין של "מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה". ושם בגמ' מבואר שהברייתא השמיעה לנו חידוש זה ("למה לי למימר החזירו, מלתא אגב אורחיה קא משמע לן, מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה"), ואפ"ל שזה גופא גם היה טעמו של רבן גמליאל.
ואחר כל האפשרויות הנ"ל נזכיר מה שנמצא בספר יוסף אומץ (פפד"מ) סי' תתרמ"ז: "ובשאר ימים חוץ מיום טוב ראשון נראה לי שאל יתנהו לחבירו במתנה, רק ישאילנו לו, דאז יוצאין בשאול, ואם כן למה לו לבעל האתרוג להוציא האתרוג מרשותו שיהיה פיקפוק אם יחזור להקנותו לו במתנה גמורה, והוא למה לו לצאת בשאול אחר שיש לו אתרוג". ונראה שאפשר לומר כמקור לדבריו את הנהגת רבן גמליאל, שלא נתן מתנה גמורה אלא רק במתנה על מנת להחזיר.
ונמצא גם בדורנו כעין הנהגת רבן גמליאל, שהביאו[21] בשם ראש הישיבה הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל, שמסר הנהגת הגרי"ז זצ"ל שגם בשאר הימים היה נותן לאחרים את ארבעת המינים שלו רק במתנה ע"מ להחזיר. והגרח"ש שאל לבני הגרי"ז מדוע עשה כן, והרי בשאר ימים א"צ לכם. והבנים ענו מצד גדר "לפניו", ואכמ"ל. וע"ע בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' פה).
♦ ♦ ♦