זמן קריאת שמו״ת - פרקים ה-ו

הערות שוליים

1. ↑ *) המשך לסדרת מאמרינו בנושא זמן שמו"ת: פרק א, ביאור שיטת מהר"ם ושיטת ר"י שירליאון. פרק ב, ביאור שיטת ר' שמחה (האוצר יב, שבט תשע"ח, עמ' קלז); פרק ג, הדעות הסוברות שרצוי לקרוא שמו"ת דוקא בשבת (האוצר טז, סיון תשע"ח, עמ' קלה); פרק ד, האם זמן הקריאה מתחיל ומסתיים במנחה של שבת, או במוצ"ש (האוצר יז, תמוז תשע"ח, עמ' סז). בגליון חשון תשע"ט יפורסם בעז"ה מאמר אחרון בסדרה, ובו כמה תוספות למאמרים הקודמים. בספרנו 'מפנינים יקרה - זמן שמו"ת', הנמצא בעריכה, יובאו אי"ה תוספות נוספות. אשמח מאוד לקבל תוספות והערות
2. ↑ א). בפתיחה לספרנו הליכות הראי"ה (כת"י) הבאנו כמה מקורות על הבעיות שיש בשמועות שנמסרות בשם רבנים, עי"ש. לדוגמא, הבאנו שם מדברי החתם סופר שכתב: "אנו מוזהרים מפי ספרים וסופרים שלא להאמין לעדותן של אנשים המעידים מפיהם של חכמים, כי אינם מדקדקים בדבריהם ומהפכים דברי אלהים חיים" (שו"ת חת"ס, ח"ו, סי' סד).
3. ↑ ב). מצאנו כמה דינים בהם נפסק שכאשר יש במקום מסוים כמה בתי כנסת האדם נגרר אחר ביהכ"נ בו הוא רגיל להתפלל. כך מובא בשעה"צ (תקנא, נו) לגבי האיסור לאכול בשר בשבוע שחל בו ת"ב, שהוא מתחיל מהרגע בו התפללו ערבית בביהכ"נ של אותו אדם. כך מובא גם לגבי קבלת שבת (ראה במקורות שהובאו בפסקי תשובות רסג, אות לח-לט), וכן לגבי אמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם' (פסקי תשובות קיד, אות ד), וכן לגבי מי שלא יכול להתפלל במנין שהוא צריך להתפלל בזמן בו הציבור מתפללים (פסקי תשובות צ, אות י). אמנם, לענ"ד ייתכן שגדר דין שמו"ת שונה מדינים אלו, ואכמ"ל.
4. ↑ ג). בספר קריאת שמו"ת והלכותיה שם, הוסיף שמהמשנ"ב רפה סק"ט נראה קצת שלא סבר שהכוונה למנחה גדולה, אך לענ"ד אינה ראיה. שו"ר כעת שגם בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה, סי' לב, וביתר אורך בגליון אליבא דהלכתא, של ישיבת אהבת שלום, חוברת נב, עמ' קלט) הביא שהזמן הוא עד מנחה גדולה, ודייק כך מלשון הטור, ועי"ש עוד, והרב אשר חנניה שליט"א (אליבא דהלכתא, גליון נא, עמ' יח) השיב עליו שאין ראיה מלשון הטור (ולענ"ד צדק בזה).
5. ↑ ד). בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה, סי' לב) הביא ששאל את הגר"ח קנייבסקי על הסתירה שיש לכאורה בתשובותיו, שהרי בספר והארכת ימים (מהד' שנת תשע"ב, עמ' נט) מובא ממנו שהדבר תלוי במנין שאותו אדם רגיל להתפלל בו, ולעומת זאת בספר דרך שיחה עמ' ג' מובא שהזמן הוא עד מנחה גדולה. הגר"ח השיבו וכתב: "בשעת הדחק מקילים בזה" (כלומר, שמקילים להתחיל את הקריאה כבר במנחה גדולה, ולא ממתינים שהוא עצמו יתפלל).
6. ↑ ה). בשו"ת מנחת פרי (לרב ישעיהו רוטנברג, ח"ג, סי' כט) כתב שמסתבר לו שהכוונה לזמן מנחה גדולה, אך הביא שאמרו לו בשם הגר"נ קרליץ שהוא מהזמן שהאדם עצמו מתפלל. בחוט שני (שבת, ח"ד, פרק פז) כתב לגבי תחילת זמן שמו"ת של פרשת בראשית: "נראה שאפשר להקל לקרותה משמחת תורה, מזמן שהתחילו לקרות פרשת בראשית". לפי דברי המנחת פרי צ"ל שכוונת החוט שני היא לזמן שבו "התחילו לקרות פרשת בראשית" במנין בו אותו אדם מתפלל.
7. ↑ ו). נוסיף שלהלן הבאנו כי מלשון הרבבות אפרים (ח"ה, סי' ריז) נראה שניתן לקרוא שמו"ת של פרשת בראשית מאז שהאדם עצמו שמע 'חתן בראשית', וכך נראה קצת מלשון המנחת אשר (לגר"א וייס ח"א יג, א, ונראה מדבריו שכך גם דעת בעל האבני ישפה). מכך עולה שזו דעתם גם לגבי כל שבת רגילה.
8. ↑ ז). מסתבר לענ"ד שאין כוונת הגר"ש דבליצקי לומר שמי שאינו רגיל להתפלל מנחה גדולה לא יוכל לקרוא שמו"ת בזמן מנחה קטנה, ויצטרך לחכות לתפילתו שלו, שהרי זה לא מסתבר, דבמה גרע כוחו ממי שרגיל להתפלל מנחה גדולה, שאינו צריך להמתין לתפילתו שלו?! לכן נראה שכוונת הגר"ש דבליצקי היתה לומר שמי שאינו רגיל להתפלל מנחה גדולה, מ"מ אם התפלל בפועל מנחה גדולה באותה השבת יכול לקרוא שמו"ת מאותה השעה. לצערנו נטרפה השעה, והוסרה העטרה, ונתעלתה נשמת מו"ר הגר"ש דבליצקי למקום מנוחתה, ולא זכינו לשאול ממנו עצה ותושיה בזאת השאלה. וה' יאיר עינינו לצאת מאפילה לאורה, ולכוון לאמיתה של תורה. נוסיף, כי בהסכמתו לספר אוצר שנים מקרא ואחד תרגום (לרב שמואל לאופר) כתב הגר"ש דבליצקי לגבי זמן קריאת שמו"ת של בראשית, שמסתבר שהוא מזמן שקראו ל'חתן בראשית', ומשמע קצת מלשונו שהכוונה לקריאה במנין של אותו אדם.
9. ↑ ח). מ"מ כתב הגר"ח קנייבסקי (בספר הליכות חיים, תשובה רעב) שיכול לקרוא 'וזאת הברכה' בשמח"ת אף אם שמע 'בראשית', ולענ"ד יש לחלק ולומר שתשובתו שם היא רק במצב של דיעבד, וגם ניתן לומר שקריאת 'בראשית' אינה אלא ממנהג, ואינה דומה לקריאת פרשה רגילה. בנוסף, ניתן לומר שיום שמח"ת שונה, שהרי גם בשעה שהוא קורא פרשת בראשית עדיין יש מניינים אחרים שקוראים באותו הזמן את וזאת הברכה.
10. ↑ ט). כך סבר גם הרב אשר חנניה שליט"א (גליון אליבא דהלכתא, חוברת נא, עמ' יח), ולדעתו מלשון הכלבו יש לדייק שהוא מזמן שקוראים בפועל בפרשה (ולענ"ד דיוקו אינו מוכרח, ועיין מה שהעיר על דבריו הרב אברהם דורי שליט"א בגליון אליבא דהלכתא חוברת נב, עמ' קלט), וכתב ש"בפשטות י"ל דאזלינן בתר ציבור דידיה (שאותו אדם מתפלל עמהם מנחה), או לפחות בתר הציבור דרוב כלל ישראל... רוב ככל עמ"י בזמננו מתפלל בשבת מנחה קטנה..." וסיכם במסקנתו שניתן לקרוא "קודם שהציבור שלו מתפללים מנחה קטנה... בפרט כיום שרוב עמ"י מתפללים בשבת מנחה קטנה" [על מה שכתב שאולי הולכים אחר רוב עמ"י, ראה מה שנביא בזה להלן, בענין זמן קריאת שמו"ת בשמח"ת, שם פסק הגרי"ש אלישיב כעין זה].
11. ↑ י). בפתיחה לספרנו הליכות הראי"ה (כת"י) הבאנו כמה מקורות לזה, עי"ש. לדוגמא, הבאנו שם מדברי החתם סופר: "אנו מוזהרים מפי ספרים וסופרים שלא להאמין לעדותן של אנשים המעידים מפיהם של חכמים, כי אינם מדקדקים בדבריהם ומהפכים דברי אלהים חיים" (שו"ת חת"ס, ח"ו, סי' סד).
12. ↑ יא). בשם הגר"ח קנייבסקי נמסר, שכאשר העירו לו על סתירות שיש במכתביו, אמר: "...אבל האמת שיש דברים שלא מוכרעים, אלא ניתנים לשיקול הדעת, לפיכך פעם נראה כך ופעם נראה אחרת" (הספרים של רבנו הגר"ח קנייבסקי, מאת הרב גדליה הוניגסברג, עמ' פז, וכעי"ז שם בעמ' קיב).
13. ↑ יב). ייתכן שהגר"ע אוירבאך הסתפק מהו זמן 'מנחה', ולכן החמיר לשני הצדדים, כדי לצאת מן הספק, ולעומתו הגרי"י פישר היקל לשני הצדדים, מכיון שהוא ספק בדרבנן. כמו כן ייתכן שהגרי"י פישר סבר שממנחה גדולה ניתן לקרוא, והדבר נחשב כקריאה 'עם הציבור', אולם עדיין ניתן לקרוא את הפרשה הקודמת, שהרי יש עדיין מניינים שלא קראו את הפרשה הבאה [אולם אם האדם עצמו התפלל מנחה הרי הפקיע את עצמו מהפרשה הקודמת]. הגר"ע אוירבאך סבר להיפך: זמן הקריאה מסתיים במנחה גדולה, שהרי הציבור כבר החל בפרשה הבאה, אולם כל עוד האדם עצמו לא התפלל מנחה, ולא הצטרך לציבור, הוא איננו יכול להתחיל לקרוא את הפרשה הבאה.
14. ↑ יג). נוסיף שיש לענ"ד לדון האם רשאי אדם לנהוג בכל שבת באופן אחר, כלומר, בשבת האחת לסמוך על הסיעה האחת בפוסקים ולקרוא את הפרשה הקודמת עד לזמן המנחה במנין שלו, בשעות אחה"צ, ובשבת אחרת לסמוך על שיטת הפוסקים השניה, ולקרוא לאחר זמן מנחה גדולה את הפרשה הבאה (אע"פ שהוא עצמו יתפלל אחה"צ). ייתכן שיש להשוות זאת לדין מי שרוצה לנהוג כשיטת ר' יהודה ולהתפלל ערבית לאחר פלג המנחה, וביום אחר לנהוג כשיטת חכמים ולהתפלל מנחה בזמן זה (ראה שו"ע רלג, א, ובאחרונים שם).
15. ↑ יד). בחו"ל הוא לעיתים פער של שלשה שבועות. בא"י, כאשר יום כיפור חל בשבת, נוצר פער של כמעט שלשה שבועות בין שבת האזינו לבין קריאת וזאת הברכה בשמחת תורה. בפרק הבא נעסוק בתחילת זמן קריאת שמו"ת של 'וזאת הברכה'.
16. ↑ טו). לפי ביאורנו, כוונת הראבי"ה היא שהציבור קורא בשבת (שהרי הקריאה במנחה ובשני וחמישי היא קריאה חלקית, שאינה נחשבת קריאה לענין דין שמו"ת), ולכן 'עם הציבור' הוא בשבת דווקא (אולי כוונתו שיקרא ממש במהלך קריאת התורה. כדעת הפרישה סי' רפה, סק"א, וכדעת הא"ר והסמ"ק אותן הבאנו לעיל בפרק ג', אות יג, שפורסם בהאוצר גליון ט"ז עמ' קסח), ומ"מ הביא הראבי"ה שיש סוברים שכל השבוע נגרר אחרי השבת, ולדבריהם "עם הציבור" הוא לאו דווקא (ניתן לבארו בעוד אופנים דומים). אולם, ניתן לבאר את דברי הראבי"ה באופן אחר: "ויש מפרשים שכל ימות השבוע וכל השבת עד מנחה", שאז עוברים לקרוא בפרשה הבאה (!), "אינו נקרא מקדים ומאחר, כיון שהפרשה הוקבעה לאותה שבת", כלומר –חכמים קבעו לקרוא את אותה פרשה במשך כל אותו שבוע, במנחה של שבת ובשני וחמישי, ולכן אין זה נקרא מקדים. "ו'עם הציבור' לאו דווקא", כלומר - אע"פ שפשט הלשון 'עם הציבור' משמע ממש באותו הזמן בו הציבור קורא את הפרשה בשלימותה, בשבת קודש, מ"מ אין כוונת הדברים כפשטם, אלא ניתן לקרוא כבר ממנחה של שבת, כיון שאז התחיל הציבור לקרוא את הפרשה.
17. ↑ טז). ראשית, ייתכן כמובן שתר"י עסקו בשבת רגילה, ולא חשו למקרה בו יו"ט חל בשבת, שאינו מצוי. שנית, אין מכאן ראיה גמורה, שהרי ייתכן שלדעת תר"י יש חובה לקרוא שמו"ת של הקריאה שהציבור קוראים ביו"ט שחל בשבת (כדעת הנימוקי יוסף ברכות ח, ע"ב, וכן היא דעת ר' חננאל לפי מה שביאר בתרוה"ד ח"א סי' כג, ובחזון עובדיה שבת, ח"א, עמ' שכט, הביא שכן נראה מדברי ספר העיתים, ושכ"כ האגודה ור' דוד עראמה והארחות חיים).
18. ↑ יז). בהליכות שלמה (תפילה יב, הערה מו) כתב לבאר את סברתו של ר' פרץ, שכיון שאם הציבור לא הספיקו לקרוא בתורה בשחרית יכולים הם להשלים את הקריאה עד מוצ"ש, לכן כל זמן זה עדיין נחשב ראוי לקריאת שמו"ת של הפרשה שעברה [בספר משנה ברורה המבואר העירו שאמנם בדגמ"ר קלה סק"ב כתב כך, וכך נפסק במשנ"ב קלה סק"ה, וכן בשו"ת יהודה יעלה סי' נא, אולם יש פוסקים שנקטו שהציבור יכול להשלים את הפרשה רק עד מנחה, ראה שו"ת חיים שאל ח"ב סי' טו בשם הזוהר ויקהל רו ע"ב וכן בפתח הדביר ח"א סי' קלז סק"ב, ולכן ניתן לומר שר' פרץ סבר כמשנ"ב, ואילו החולקים עליו סברו כזוהר]. לא זכיתי להבין כיצד ניתן להעמיס כך בדעת ר' פרץ, שהרי לדבריו "בשבת במנחה אף לאחר שקראו הפרשה משבת הבאה לא יצא, כיון שבאותו היום קראו הפרשה שעברה", והרי שתלה זו בקריאה שכבר התבצעה. לענ"ד נראה לומר סברא פשוטה בשיטת ר"פ: קריאת התורה בשבת בשחרית היא הקריאה המרכזית בשבוע, ומשום כך כוחה גדול וכל אותו יום נגרר אחריה, ולכן אין מתחשבים בקריאה של מנחת שבת.
19. ↑ יח). נוסיף שהקנה בשם נקט שמה שכתבו התוס' לקרוא מתחילת השבוע, טעמם הוא משום שימי השבוע נגררים אחרי השבת. התוס' סיימו וכתבו שאין ללמוד מדין 'קמי שבתא' בענין גיטין (שבגיטין נחשב 'סמוך לשבת' רק מיום רביעי), ומכך הוכיח הקנה בשם שטעמם של התוס' אינו משום שהציבור התחיל במנחה את הקריאה בתורה, שהרי אם זו סברתם של התוספות ממילא פשיטא שאין ללמוד מגיטין (שהרי הגדר בגיטין הוא לפי השבת, והגדר בשמו"ת הוא שונה לגמרי, מהרגע שבו הציבור קורא את הפרשה הבאה), ולא יהיה מובן מדוע התוס' היו צריכים לחלק ביניהם. לענ"ד דברי הקנה בשם תמוהים, שהרי לשון התוס' ברורה, שהטעם הוא משום שבמנחה מתחילים בקריאה בציבור, ולכך בדיוק כוונת התוס' בסיום דבריהם: אין ללמוד מגיטין, מכיוון שבנידון דידן לא קוראים בשבת דווקא, ולא בימים ש'קמי שבתא', אלא קוראים 'עם הציבור' שזה גדר אחר. עוד נעיר על מש"כ בקנה בשם לחזק את דבריו מדברי השו"ע (רפה, ה), שהביא דעה לפיה ניתן לקרוא שמו"ת עד יום רביעי. לכאורה, שיטה זו אינה מובנת, שהרי קריאת שמו"ת היא 'עם הציבור', והציבור הרי כבר עבר לקרוא פרשה אחרת, אלא מוכח מזה שהקריאה נגררת אחר השבת. אמנם, לענ"ד אין זו הוכחה, שהרי כבר הערנו לעיל בפרק א' (אות ט', פורסם בירחון האוצר גליון יב, עמ' קמה, עיי"ש) שלפי דעה זו ניתן לקרוא בכל שבוע את השמו"ת של הפרשה הבאה רק מיום רביעי והלאה, והשו"ע לא החמיר כדעה זאת, משום שהשו"ע לא פסק כדעה זו, אלא שמ"מ הביא את דעת מהר"ם מרוטנבורג שנקט שבדיעבד מי שהפסיד את הקריאה, ולא סיים אותה עד סוף השבת, יוכל לסמוך על דעה זו ולהשלים את הקריאה עד יום ד'.
20. ↑ יט). בפסקי תשובות, וכן בספר קריאת שמו"ת והלכותיה, הביאו שכ"פ גם הגר"נ קרליץ בחוט שני, אך לענ"ד נראה שהחוט שני דיבר כשיו"ט הוא באמצע השבוע, ואין מזה ראיה לנידון דידן.
21. ↑ כ). בספר הערות למסכת ברכות דף ח, נקט הגריש"א שיקרא רק מיום ראשון שלאחר היו"ט, וכתב שאם קרא לפני כן אז יחזור ויקרא אחרי היו"ט, אך אם כבר עברה השבת השניה בזה לא צריך לחזור, שהרי בדיעבד יצא. דבריו בספר זה הובאו בהערות של מהדורת דרשו על המשנ"ב. מכך שהגרי"ש לא פסק שאם עוד לא הגיע יום רביעי יחזור לקרוא משמע שהגרי"ש הסתפק שמא מ"מ ניתן לקרוא עוד לפני היו"ט, ולכן החמיר בזה רק לפני השבת. השווה לדברי הגריש"א שנמסרו בספר דברי חכמים לרב אריה גינצברג שאלה 255. גם מהדיר תוספות הרא"ש לברכות מהד' מה"ק כתב בהערה 240 בשם הגריש"א שיקרא מיום ראשון שאחר היו"ט. לעומת זאת בספר ישא יוסף, ח"ג, סי' סו, כתב הרב אפרתי שלדעת הגריש"א יכול לקרוא כבר מיום ראשון שלפני היו"ט, ובספר שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב, לרב ב"צ קוק, כתב שבשנים הראשונות הגריש"א הסתפק בזה אך בשנים האחרונות הורה בבירור שיכול לכתחילה לקרוא גם בשבוע שלפני היו"ט.
22. ↑ כא). לעומתם, יש שנקטו כישכיל עבדי, הלא הם: מהר"י אבוהב, פתח הדביר, קנה בשם, בני ציון, הלכות שבת בשבת, בירור הלכה, פסקי תשובות [ולפי האמור בקטע לעיל נראה שכך נקטו גם ספר מעורר ישנים, הרב מרדכי גולדיש, ואולי גם הגר"מ פיינשטיין]. כבר הזכרנו שלענ"ד אף הנוקטים כישכיל עבדי יסברו שניתן לקרוא שמו"ת גם לפני היו"ט שחל בשבת.
23. ↑ כב). נראה שקריאת שמו"ת של בראשית תוכל להיות רק לאחר סיום שמו"ת של וזאת הברכה.
24. ↑ כג). נביא שלשה מקורות לכך שבאותו הזמן ניתן לקרוא שתי פרשיות שונות, ואת הדחיה לשני הראשונים: א. בפרק ד' הבאתי ש"הריקנאטי כתב שאם קרא שמו"ת לאחר האכילה יצא, ולא ציין שעליו לסיים את הקריאה עד למנחה. מכאן דייק הרב זילבר (בספרו בירור הלכה) שלדעת הריקנאטי סיום זמן הקריאה הוא במוצ"ש. המעיין בדברי הריקנאטי יראה שלפני כן כתב שתחילת זמן הקריאה הוא במנחה, ומכאן שהרב זילבר יצטרך בהכרח לומר שבזמן שבין מנחה למוצ"ש ניתן לקרוא את שתי הפרשות גם יחד. אמנם לעיל טענתי שלא ניתן לדייק מלשונו של הריקנאטי, ושלא מסתבר לומר שבאותו פרק זמן ניתן יהיה לקרוא את שני הפרשיות גם יחד". עד כאן מדברי בפרק ד'. ב. לעיל בפרק ה' הבאנו שלפי הגרי"י פישר (הליכות אבן ישראל, שבת, פ"ב, א-ב) אפשר לקרוא את הפרשה הבאה מזמן מנחה גדולה, ואת הפרשה הקודמת אפשר לקרוא עד שיתפלל מנחה בעצמו. הרי יוצא שלדעתו אדם שמתפלל מנחה לפני השקיעה יכול לקרוא במשך שעות הצהרים את שני הפרשיות. אמנם,
25. ↑ כבר הערתי לעיל בפרק ה' שלענ"ד אין סברא כלל לומר כך, ונראה שמדובר בהבנה לא נכונה של שיטתו (ייתכן שדבריו לא הובנו כראוי, וייתכן שמדובר בשתי תשובות שונות, שניתנו בזמנים שונים, ובראשונה סבר שהזמן הקובע הוא מנחה גדולה, ובשניה סבר שהדבר תלוי במנין אליו הצטרף אותו אדם באותה השבת). ג. הגר"נ קרליץ (חוט שני, שבת, ח"ד, פרק פז) נקט שיום שמח"ת כשר לקריאת שמו"ת של וזאת הברכה, וגם לקריאת בראשית, "ושייך לומר דשני הפרשיות מיקרי עם הציבור".
26. ↑ כד). בספר שמחת תורה, לרב רשנר, הביא שמנהג זה לקרוא בשמחת תורה את 'בראשית' אינו נזכר בדברי הגאונים, ולא בסידור רס"ג ורע"ג, ולא ברמב"ם, והוא נזכר רק בסידור רש"י, ובאשכול, וכדו', וכן הביא הגר"ש דבליצקי (זה השלחן, ח"א, או"ח רפה).
27. ↑ כה). ראה בדברי הגר"ש דבליצקי (בספרו קיצור הלכות המועדים סוכות, כג, מב, ובעוד ספרים) שכתב: "כיון דלהגר"א (במעשה רב סי' רלא) חתן בראשית עולה למנין 5 הקרואים, שפיר הוי כקריאה אלימתא למיחשביה שהתחילו הציבור בקריאת פרשת שמו"ת", והוסיף שמברכים על קריאה זו, ושהמנהג בכל המקומות לקוראה, ושתי סיבות אלו מחזקות את ההנחה שקריאה זו נחשבת כקריאה של הציבור.
28. ↑ כו). ואם שמח"ת חל בשבת, אז כבר במנחה ניתן לקרות.
29. ↑ כז). כאשר שמח"ת חל ביום שישי (בחו"ל), בזה יש שכתבו שודאי יכול לקרוא כבר בשישי, שהרי הוא עיקר זמן הקריאה לפי האר"י הקדוש. (אמנם נעיר שלעיל פרק ג' הבאנו כמה ראשונים שכתבו שעיקר זמנה הוא בשבת עצמה, עי"ש).
30. ↑ כח). לא זכיתי להבין דבריו, שהרי סברתו איננה מפני שכל היום כשר לקריאת שתי הפרשות, אלא משום ש"התחלת קריאת פרשת בראשית בשמחת תורה, י"ל שהוא רק צורה ואופן של סיום התורה", ולכן ניתן לקרוא וזאת הברכה עד סיום היום. מאידך כתב לגבי שמו"ת של בראשית ש"נראה שאפשר להקל מזמן שהתחילו לקרות פרשת בראשית" משום ש"כבר התחילו לקרות פרשת בראשית". ולא הבנתי כיצד בענין זה התחשב בקריאת חתן בראשית, ואחז את החבל משני קצותיו.
31. ↑ כט). מקור מעניין מצאתי לכך: בתיאור פטירתו של החת"ס (שנכתב ע"י תלמידו ר' מרדכי אפרים פישל סופר ז"ל, ונדפס בריש ספר בית אפרים לבנו הג"ר נפתלי סופר, ושוב נדפס כעת בספר מנהגי רבנו והליכותיהם, עמ' תג) מובא ש"רבנו ז"ל התפלל בשמחת תורה במיטתו עם ציבור אשר היה בחדרו, ועלה בתורה להיות חתן תורה, ונדר ח"י ליטרות נרות כמנהגו, ושאל אח"כ מדוע לא באו בניו ובני ביתו להתברך כדרך כל יו"ט, ובאו אליו ובירך כל אחד ואחד כפי דרכו תמיד בשמחה, ואח"כ אמר שיבואו אליו קצת בני תורה כי חפץ להגיד חידושי תורה כדרכו בכל יו"ט, ובבואם אמר להם שימחלו כי שכח לחזור פרשת 'וזאת הברכה' שמו"ת, ולאחר שגמר אמר חידושי תורה...". הרי שהחת"ס השלים פרשת 'וזאת הברכה' אע"פ שכבר עלה ל'חתן תורה', ונראה מנוסח הדברים שמדובר היה אף לאחר שנסתיימה תפילת מוסף.
32. ↑ ל). ייתכן שכל תשובתו אינה אלא לענין דיעבד, אך לכתחילה מודה הגר"ח שיש לסיים את קריאת שמו"ת עד לחתן בראשית. לגבי תחילת זמן שמו"ת של בראשית, הבאנו שלדעת הגר"ח ניתן לקוראה רק ממוצאי שמח"ת (וזאת אע"פ שבכל שבת דעת הגר"ח היא שניתן לקרוא את הפרשה כבר ממנחה, כפי שהבאנו בפרק ה'), ולפיכך מסתבר שתשובתו כאן היא אף לענין לכתחילה.
33. ↑ לא). שם כתב: "בשמחת תורה חייב לקרוא וזאת הברכה שמו"ת, ונראה לי שראוי לקרותם קודם לחזן כדי שישלים פרשיותיו עם הציבור דוקא". נראה לענ"ד לפרש כך את דבריו: בתחילת דבריו כתב באופן מוחלט שיש חובה לסיים את קריאת 'וזאת הברכה' עד סוף היום, ובהמשך הוסיף שנראה לו שראוי לסיימה עוד לפני שישמע את 'חתן תורה'. אמנם, ייתכן שכוונת דבריו שונה: בתחילת דבריו הוא עסק בתחילת זמן הקריאה, וכתב שחובה להתחיל את הקריאה בשמחת תורה ולא לפני כן, ובהמשך דבריו עסק בסיום זמן הקריאה וכתב שנראה לו ראוי לסיימה לפני שישמע את 'חתן תורה' (שו"ר שכך פירש את דבריו בקנה בשם, ח"א, טז). הסבר זה בדבריו דחוק, שהרי לא ברור מנין ידע בוודאות שאין לקרוא את 'וזאת הברכה' כבר בערב שמח"ת או עוד לפני כן. שו"ר שבספר קריאת שמו"ת והלכותיה (מילואים, סי' יד) ביאר שכוונתו לומר שאף שמעיקר הדין ניתן לקרות 'וזאת הברכה' גם לפני שמח"ת מ"מ עיקר הזמן הוא בשמחת תורה עצמו (כיון שרק בשבת יש ענין להכין את השבת בער"ש, ולכן קוראים ביום שישי, אך בשמח"ת אין ענין כזה, ולכן עיקר הזמן הוא בחג עצמו). עוד מצאתי שכתב בספר טהרת המים (חלק שיורי טהרה, מערכת א, אות עג, דף ו, טור ב), שכאשר אירע לו אבילות בחוה"מ סוכות, הוא התיר לעצמו לקרוא בהושע"ר שמו"ת של וזאת הברכה, כמנהגו בכל שנה, והביא כמה טעמים לפסיקתו, ואחד מטעמיו הוא משום ש"לא אפשר לקרותה אחר חג הסוכות, דאזי כבר נשלם סדר הפרשיות של אותה שנה, והתחילו בסדר הפרשיות של שנה שניה, ועל זה נאמר עבר יומו בטל קרבנו". אמנם, לענ"ד אין מלשונו ראיה לנידון דידן, שכן לשונו 'אחר חג הסוכות' אין כוונתה לומר שדווקא בסיום היום אז 'עבר זמנו', אלא כוונתו לומר שלא שייך לקרות שמו"ת כשייסתיימו ימי האבל, לאחר החג, משום שאז כבר לא יוכל לקרוא שמו"ת (וראה גם בדבריו באות סט, דף ד, טור א, שם הביא שבתו נפטרה ביום א' דחוה"מ, ולפי"ז אבילותו הסתיימה רק כשבוע לאחר שמחת תורה).
34. ↑ לב). משום שייתכן שקריאת בראשית אינה נחשבת התחלת הפרשה, ובגלל שיטת המהר"ם בה נעסוק בהמשך דברינו (והוסיף שכך סתימת לשון הפוסקים שכתבו להשלים בשמיני עצרת ולא כתבו לסיים לפני 'חתן תורה').
35. ↑ לג). האדמו"ר רמ"מ מליובויטש אמר (תורת מנחם, התועדויות תשמ"ו, עמ' 396) שחסיד שלא הספיק לסיים 'וזאת הברכה' בערב החג "ישלימו על כל פנים לא יאוחר מהלילה דמוצאי שמח"ת, שהלילה הולך אחר היום ושייך עדיין לפרשת ברכה שקראו ביום", ואכמ"ל ולפלפל בסברתו.
36. ↑ לד). ראה במה שהערנו להלן על דעתו, כשהזכרנו את שיטת כה"ח.
37. ↑ לה). הגר"מ מאזוז כתב (מקור נאמן, ח"א, סי' שעט) שבשנה שבה שמח"ת חל בשבת יכול לקרוא וזאת הברכה עד מנחה. לענ"ד הסברא בזה תמוהה, שהרי אם בשנה רגילה קריאת חתן בראשית מסיימת את זמן קריאת שמו"ת של 'וזאת הברכה', ממילא מה הטעם לומר שכאשר שמח"ת חל בשבת 'חתן בראשית' לא יסיים את הזמן כמו בכל שנה?! ומסתבר לענ"ד לדחוק שאכן לדעת הגר"מ מאזוז גם בשנה רגילה 'חתן בראשית' אינו מסיים את זמן שמו"ת של וזאת הברכה, ומה שהגר"מ השיב כך דווקא לגבי שמח"ת שחל בשבת הוא רק משום שעל כך היתה השאלה שהופנתה אליו. זה נוסח השאלה שם: "בשבת שחל שמח"ת בשבת, האם הזמן האחרון לקריאת שמו"ת של 'וזאת הברכה' הוא עד קריאת התורה בבוקר, שקוראים כבר פרשת בראשית, או עד מנחה שקוראים בה פרשת בראשית?". ותשובת הרב שם: "מסתברא עד מנחה".
38. ↑ לו). בספרו זה השלחן (ח"א, סי' רפה) כתב הגר"ש דבליצקי שכך מסתבר, ולמרות שהעלה שם צד שיכול לקרוא עד שיקראו בתורה בשני וחמישי ומנחה של שבת, מ"מ בהסכמתו משנת תש"ן לספר אוצר שנים מקרא ואחד תרגום (לרב שמואל לאופר) כתב שניתן לקרוא שמו"ת של וזאת הברכה עד לקריאת חתן בראשית, וסיים שבספרו זה השלחן הגיע למסקנות שונות במעט. גם בספרו קיצור הלכות המועדים סוכות (כג, מב), שיצא לאור בשנת תשע"ז, כתב ש"חייב להשלימה עד לפני קריאת חתן בראשית", ולא הביא צד אחר בדבר, וציין לדבריו בספר זה השלחן, ולדבריו בהסכמה הנ"ל (וראה להלן שגם בענין תחילת זמן קריאת פרשת בראשית בתחילה העלה הגרש"ד צד שימתין עד ליום שני וחמישי, אך בספרו הנ"ל משנת תשע"ז כבר לא הזכיר דעה זאת).
39. ↑ לז). אמנם המטה יהודה דיבר לגבי השלמת הפרשיות הקודמות אך מלשונו נראה שהוא הדין לגבי קריאת 'וזאת הברכה', וכן מוכח שהבין כה"ח ס"ק כט. נעיר שבספר בירור הלכה (סי' רפה, אות לה) כתב שלפי דברי המטה יהודה יש להשלים עד לחתן בראשית בביהכ"נ שהוא רגיל (!) להתפלל בו, אך לענ"ד אין מדבריו ראיה ברורה לנקודה זאת.
40. ↑ לח). דבריו הובאו גם בספר מאמר מרדכי לגר"מ אליהו, אולם לעיל הבאנו שמדברי המאמר מרדכי נראה שתחילת שמו"ת של בראשית היא רק ממוצאי שמח"ת. אכן, נראה לענ"ד שאין לדקדק עד כדי כך בלשונו של ספר זה, שיצא לאחר פטירת הגר"מ אליהו.
41. ↑ לט). כן הוכיח מדבריו הר"ח שיינפלד, הביא דבריו הג"ר שמחה בונם ולדנברג (הו"ד בחוברת אליבא דהלכתא, גליון נא, עמ' ז).
42. ↑ מ). נראה שכך דעתם גם לגבי סיום זמן שמו"ת של וזאת הברכה.
43. ↑ מא). השש"כ כתב לגבי תחילת זמן שמו"ת: "ומסתבר דהיינו מזמן מנחה גדולה (בשבת רגילה), שראוי כבר לקרוא את הפרשה החדשה. ובשמחת תורה יכול לקרוא פרשת בראשית מיד אחרי קריאת חתן בראשית". בפשטות כוונתו היא לקריאת חתן בראשית במנין בו אותו אדם מתפלל, אולם מכיון שבכל שבת נקט שהזמן הוא מאז "שראוי לקרוא את הפרשה החדשה" מסתבר שכך גם הדין בשמח"ת, ולכן אולי יש לדחוק ולומר שכוונתו "מיד אחרי קריאת חתן בראשית" במניינים המוקדמים.
44. ↑ מב). והוסיף שכאשר שמח"ת חל ביום ו' (דבר שמתאפשר רק בחו"ל) אז ניתן לקרוא שמו"ת מתחילת הבוקר, שהרי זהו זמנו בערב שבת. נוסיף שביוסף אומץ (סי' תתרסה) כתב שכששמח"ת חל ביום ו' יקרא "קודם השבת... שהוא עיקר זמנה", אך לא כתב שיכול לפני 'חתן בראשית', ומשמע מדבריו שכוונתו לזמן אחה"צ, כשסועדים. האדמו"ר רמ"מ מליובוויטש הורה לחסידיו שניתן לקרוא חת"ת של פרשת בראשית כבר בשמחת תורה [תורת מנחם, התועדויות תשמ"ו, ח"א, עמ' 251, ונראה לענ"ד שהוא הדין לגבי שמו"ת, אלא שבזה לא עסק, מכיוון שמנהג חב"ד לקרוא שמו"ת בע"ש, כמנהג המקובלים].
45. ↑ מג). ראה מאמרי הרמ"ע מפאנו (מהד' ירושלים תשס"ג, ח"ב, מאמר מעין גנים מכת"י, עמ' קפא), שכתב שכששמחת תורה חל ביום שישי "יקרא פסוקי וזאת הברכה... ואחר כך בו ביום יקרא פרשת בראשית שמו"ת, הואיל ולא סגי בלאו הכי..." [ואף שבעמ' ק"פ כתב שבדר"כ "למחרתו (של שמחת תורה) מתחיל בראשית" מ"מ אין מזה ראיה, שהרי זה לשיטתו, שע"פ קבלה נהגו לקרוא בכל יום מימות השבוע פסוקים אחרים מהפרשה]. אמנם, כמדומה שאין מכאן ראיה, שהרי הרמ"ע עוסק בפסוקים שקוראים לפי המקובלים בכל יום בשבוע, וכיון ששמח"ת חל ביום שישי, הרי יש ענין מיוחד לקרותם בו ביום (כמנהג המקובלים לקרוא ביום שישי שמו"ת).
46. ↑ מד). בספר שיעורי הגרי"ש אלישיב כתב במפורש שיכול מאז ש"בדרך כלל קוראים", ושאין זה תלוי במנין שלו. וכן מובא בפסקיו שבספר וישמע משה (ח"א, עמ' קיג), שם הניסוח הוא: מאז שרוב הציבור גומרים את התורה.
47. ↑ מה). הסכמה לספר בכורי חיים (מתאריך כסליו תשנ"ח), הובאה בספר סוכת חיים עמ' עו. ואמנם, הוסיף שם שזה "מעיקר הדין" אך "רצוי לכתחילה" להמתין שהציבור יקראו בשני וחמישי או במנחה, אך בספרו החדש קיצור הלכות המועדים סוכות (כג, מב, שיצא בשנת תשע"ז) הכריע כך ללא סיוג.
48. ↑ מו). כבר הבאנו לעיל שבשו"ת מנחת פרי (לרב ישעיהו רוטנברג, ח"ג, סי' כט) כתב שבכל שבת מסתבר לו שתחילת זמן שמו"ת היא בזמן מנחה גדולה, אך הוסיף שאמרו לו בשם הגר"נ קרליץ שהוא כאשר האדם עצמו מתפלל. בחוט שני (שבת, ח"ד, פרק פז) כתב לגבי תחילת זמן שמו"ת של פרשת בראשית: "נראה שאפשר להקל לקרותה משמחת תורה, מזמן שהתחילו לקרות פרשת בראשית". לפי דברי המנחת פרי צ"ל שכוונת החוט שני היא לזמן שבו "התחילו לקרות פרשת בראשית" במנין בו אותו אדם מתפלל.
49. ↑ מז). שו"ר, עם סיום עריכת סימן זה, שבשו"ת בו תשיב (לרב יעקב זיידה, ברוקלין תשע"ה, ח"א סי' יא) כתב שאת וזאת הברכה ניתן לקרוא רק מהושע"ר, ואת פרשת בראשית יכול לקרוא כבר מתחילת השבוע או מיום רביעי, אלא שהוסיף שתמוה לומר שזמן בראשית הוא במשך כל השבוע וזמן וזאת הברכה הוא רק מהושע"ר, ולכן נקט שיקרא בראשית רק מהושע"ר אחרי שסיים קריאת וזאת הברכה (וכתב שלדעת ר' שמחה ניתן לקרוא בראשית רק אחרי שסיימו את התורה ב'חתן תורה', "ואולי יש מקום לחוש לדעתו"). מכיון שבעוניי לא זכיתי להבין את רוב דברי שו"ת בו תשיב, וסברותיו לא נתבררו אצלי, לכן הבאתי את דבריו רק בהערה כאן, וה' יאיר עיני. עוד אעיר, כי שמעתי מת"ח, ששמע מת"ח אחר, ששמע מהגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון שניתן לקרוא פרשת בראשית כבר במהלך חג הסוכות [והוסיף אותו ת"ח שייתכן שכוונת הגרי"ד היתה רק לאחר שבת חוה"מ סוכות], ועד כה לא הצלחתי לברר את מקור השמועה הזו, והאם היא אמינה.
50. ↑ מח). כבר ממנחה של שבת האזינו קוראים במנחה ובשני וחמישי את פרשת 'וזאת הברכה', ולכאורה מזה יש קצת ראיה ש'וזאת הברכה' אינה שונה מהקריאה של כל שאר הפרשיות, אך אין זו ראיה גמורה.
51. ↑ מט). כתב הבא"ח (ש"א, וזאת הברכה, טו) שיש לקרוא שמו"ת של וזאת הברכה "ביום הושע"ר, ולא בשמנ"ע, מפני התרגום", וכוונתו למש"כ החיד"א (מחז"ב, קו"א, סי' קנו, אות ב) שכדי לצאת ידי חובת הרמ"ע מפאנו, שסבר שאין קוראים תרגום ביו"ט, לכן טוב לקרות שמו"ת של וזאת הברכה בהושע"ר, אף בחו"ל. דבריהם הובאו בחזו"ע (שבת, ח"א, עמ' של), ועי"ש לכל הדעות בענין זה (וראה באורך במאמרו של הגרי"מ הלל, בגליון אליבא דהלכתא, חוברת נא, עמ' טו).
52. ↑ נ). הקנה בשם הביא ראיה מהארחות חיים (הל' קריאת ס"ת, אות נ"ח) והכלבו (סי' כ'), בהם מובא שנהגו לקרוא 'וזאת הברכה' בליל שמח"ת. אולם, כבר העירו על הקנה בשם (בספר שמחת תורה, לרב צבי ורשנר, חלק החידושים, סי' כ', ובעוד ספרים) שאין מדבריהם ראיה, שהרי בארחות חיים (הלכות קריאת שמו"ת, א) ובכלבו (סי' לז) מובא שנהגו בכל שבת רגילה לקרוא שמו"ת בשבת בבוקר.
53. ↑ נא). היוסף אומץ (סי' תתרס"ג) כתב: "בשמחת תורה חייב לקרוא וזאת הברכה שמו"ת, ונראה לי שראוי לקרותם קודם לחזן כדי שישלים פרשיותיו עם הציבור דוקא". נראה לענ"ד לפרש כך את דבריו: בתחילת דבריו כתב באופן מוחלט שיש חובה לסיים את קריאת 'וזאת הברכה' עד סוף היום, ובהמשך הוסיף שנראה לו שראוי לסיימה עוד לפני שישמע את 'חתן תורה'. אמנם ייתכן שכוונת דבריו שונה: בתחילת דבריו הוא עסק בתחילת זמן הקריאה, וכתב שחובה להתחיל את הקריאה בשמחת תורה ולא לפני כן, ובהמשך דבריו עסק בסיום זמן הקריאה וכתב שנראה לו ראוי לסיימה לפני שישמע את 'חתן תורה'. שו"ר שכך פירש את דבריו בקנה בשם (ח"א, טז). הסבר זה בדבריו דחוק, שהרי על חציו השני של המשפט כתב היוסף אומץ "ונראה לי", ומכאן שחציו הראשון של המשפט היה ברור לו בפשטות, ולפי הסבר הקנה בשם לא ברור כ"כ מנין ידע היוסף אומץ בוודאות שאין לקרוא את 'וזאת הברכה' כבר בערב שמח"ת או עוד לפני כן. שו"ר שבספר קריאת שמו"ת והלכותיה (מילואים סי' יד) ביאר שכוונת היוסף אומץ לומר שאף שמעיקר הדין ניתן לקרות 'וזאת הברכה' גם לפני שמח"ת, מ"מ עיקר הזמן הוא בשמחת תורה עצמו (כיון שרק בשבת יש ענין להכין את השבת בער"ש, ולכן קוראים ביום שישי, אך בשמח"ת אין ענין כזה, ולכן עיקר הזמן הוא בחג עצמו).
54. ↑ נב). בדרכ"מ הביא מהאבודרהם [ליל הושענא רבה (במהד' קרן רא"ם פכ"ז אות י"ט)] שמדבריו עולה שניתן להשלים עד שמח"ת, ובבירור הלכה אות כה הוסיף שכן עולה משבלי הלקט השלם סי' שעא, ומהתניא רבתי סי' פז. לענ"ד גם הט"ז רפה סק"ב פסק בפשטות כר' שמחה. נעיר שלעיל בפרק א' הבאנו את דעת הרב זילבר בספרו בירור הלכה שנקט שמי שלא קרא שמו"ת במזיד יכול להשלים עד רביעי, אך לא יכול להשלים עד שמח"ת, שהרי ההשלמה עד שמח"ת היא רק למי ששגג. הבאנו שם שיש לעיין בדבריו מכמה צדדים, ומלשון השו"ע משמע שגם הוא יכול להשלים עד שמח"ת, וכן מסתבר, ועי"ש שהארכנו בזה.
55. ↑ נג). כ"כ בתוספת שבת סי' רפה, סק"ו, וכן נראה שפסק בדרך החיים לגאון מליסא, ונראה שאת דברי דרך החיים ציטט בערוה"ש רפה, י, ושו"ר שכן נראה שסבר גם בשלחן לחם הפנים לר"י רקח הל' שבת סי' רפה, אות יב, עמ' קמז, ובספר אחותי כלה לרב ארבל ציין שכך משמע מלשון 'פרטי רמזי הדינים המחודשים המבוארים בבית יוסף' הנדפסים בפתיחת הטור, ונדפסו בדפוסים הראשונים של הבית יוסף שנדפסו בחיי המחבר: "משלים בשמיני עצרת". הבאנו שמלשון ר' שמחה נראה כפירוש התו"ש.
56. ↑ נד). ראה לבוש סעיף ד', ובא"ר סק"ז, ובט"ז סק"ב, ובחיי"א הלכות שבת, כלל ז, ט, ועוד. מסתבר שהם נקטו כפרמ"ג, ומ"מ אין זו ראיה גמורה, שהרי ניתן לומר שהם פסעו בעקבות האבודרהם.
57. ↑ נה). בספרנו זה הבאנו כמה פעמים שייתכן שלגדר "עם הציבור" ישנם כמה פירושים, שכולם נכונים בו זמנית. נראה לענ"ד שבכך ניתן לתרץ קושיא שיש על תרוה"ד: בתרוה"ד (ח"א, סי' כג) כתב שלא נהגו לקרוא שמו"ת של הפרשה הנקראת בציבור ביו"ט, והסביר שיש להביא קצת ראיה לכך מדברי ר' שמחה וסיעתו, שנקטו שיסיים שמו"ת עד שמח"ת (שמח"ת היא סיום פרשיות השבוע, ואין סיבה לומר שלא ניתן להשלים קריאת יו"ט לאחריה, ומוכח מזה שלדעתו לא צריך לקרוא שמו"ת של יו"ט). תרוה"ד הביא שלעומת זאת מדברי הר"ח עולה שנקט שיש לקרוא שמו"ת של יו"ט. בב"י ובשו"ע (רפה, ז) פסק ר"י קארו כתרוה"ד, של"צ לקרוא שמו"ת של יו"ט. לענ"ד יש לשאול: הרי שיטת ר' שמחה נפסקה בשו"ע רק כשיטה שלישית, בדיעבד, למי שלא קרא עד שבת, ואף לא הצליח להשלימה עד ליום רביעי. אם כן, מדוע בענין קריאת שמו"ת של יו"ט פסק השו"ע כדעתו לכתחילה?! אכן, שאלה זו ניתן ליישב בכך שתרוה"ד רק בא ליישב את המנהג בו נהגו ישראל. אמנם, ניתן לבאר שתרוה"ד הבין שהראשונים שפסקו לקרוא שמו"ת עד שבת או עד רביעי חלקו על ר' שמחה בשאלה מהו הגדר של 'עם הציבור' שלפיו יש לנהוג לכתחילה, אולם הם הסכימו עמו שיש גם מעגל כללי יותר, שבו 'עם הציבור' מסתיים בשמח"ת (תרוה"ד כתב שיש 'קצת ראיה' מדברי ר' שמחה. ייתכן שאין זו 'ראיה' ממש, משום שאין הכרח ששיטת ר' שמחה מוסכמת על שאר הראשונים כפי שהצענו. עוד י"ל שזו רק 'קצת ראיה' משום ששמיני עצרת-שמחת תורה הוא גם סיום חג הסוכות, שמסיים את שלשת הרגלים ואת הימים טובים בשנה, ולכן יש סברא לומר שלא ניתן להשלים אחרי כן את פרשיות יו"ט שהחסירן).ע"פ העקרון שהעלנו ניתן גם להסביר את דברי הרמב"ם (הל' תפילה יג, כה) שכתב: "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שנתו בציבור – חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר שלאותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין לו תרגום קורהו שלשה פעמים, עד שישלים פרשיותיו עם הציבור". המעיין בלשונו רואה ש'השלמת פרשיותיו עם הציבור' היא רק כשהאדם יסיים סבב של שנה בה הוא קרא בכל שבוע את אותה הפרשה. ולכן כתב שאם יקרא בכל שבוע אז לבסוף יגיע למצב ש"ישלים כל פרשיותיו עם הציבור". לפי"ז מובן מדוע הרמב"ם פתח וכתב "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שנתו בציבור", ולא כתב "אע"פ שאדם שומע כל פרשה בציבור בכל שבת", שהרי לפי הרמב"ם הנקודה היא השלמת כל התורה כולה. מצד שני, הרמב"ם כותב שכל פרשה צריכה להיקרא באותו שבוע "בכל שבוע ושבוע סדר שלאותה שבת". הרי לנו שלפי הרמב"ם יש כאן שני מעגלים בו זמנית –המעגל של כל פרשה, והמעגל של כל התורה, ובשניהם אדם צריך להיות 'עם הציבור'. מכאן קצת ראיה ששיטת ר' שמחה אינה סותרת בהכרח את השיטה לפיה יש להשלים לכתחילה עד לאותו שבוע. כנלענ"ד.
58. ↑ נו). נקודת השורש והיסוד מופיעה בנקודת הראשית ובנקודת האחרית של כל דבר, בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. כך, לדוגמא, נקודת הראשית של העולם היא גן העדן, בו התהלכה נשמתו הכוללת של אדם הראשון, ונקודת האחרית היא ימות המשיח וכו'. לפי דרך זו, שבת היא אחריתם ותכליתם של ימות החול (כפי שעולה מפשטות פרק א' בחומש בראשית, שם מתוארת השבת כסיומם של ששת ימי המעשה), ובנוסף השבת היא גם ראשיתם של ימי החול (שהרי נאמר 'ויהי ערב... יום ראשון', ומכאן שהעולם התחיל במה שהיה לפני היום הראשון, כלומר בשבת, וכן מובא בפרדס רימונים ד, ז, ובתורת העולה לרמ"א ח"ב, סנ"ט, ובמקורות נוספים שהבאנו בכת"י של ספרנו הראשית ביהדות). אמנם, יש בחינה נוספת, לפיה נקודת השורש היא לב הדבר ופנימיותו, והיא מתגלה לפיכך במרכזו. כך, לדוגמא, ארץ ישראל והמקדש הם מרכז העולם. לפי דרך זו, שבת היא הלב והמרכז של ימות החול, והיא מאירה את שלשת הימים שלפניה, ואת שלשת הימים שאחריה (ראה תנחומא, פ' נח, י, ש"ארץ ישראל נתונה באמצע העולם", וכעי"ז בעוד מקורות רבים, וראה כד הקמח לר' בחיי, ערך שבת: "הימים דה"ו לפני שבת, והימים אב"ג אחריו, והרי השבת אמצעי... שכן כל אמצעי מקודש ומעולה מחברו, כענין עץ החיים שהיה בתוך הגן, והנר האמצעי של המנורה שהוא כלפי שכינה... א"י שהיא נקודה אמצעית של העולם...", וראה כד הקמח, ערך שבועות: "הלב עיקר שהוא באמצע הגוף... ירושלים באמצע א"י, וביהמ"ק באמצע ירושלים..."). ראה גם מש"כ החיד"א (עבודת הקדש, אות קסו, והוא ע"פ שער הכוונות, דף סא, ע"ב): "יום ראשון יכון... להשאיר בו הארת מתוספת 'נשמה' של שבת שעברה... יום שני יכון... להשאיר בו תוספת ה'רוח' משבת שעברה... יום שלישי יכון... להשאיר בו תוספת 'נפש' משבת שעברה... יום רביעי יכון לקנות הארת 'נפש' יתירה משבת הבאה... יום חמישי יכון לקנות הארת 'רוח' יתירה משבת הבאה... יום שישי יכון לקנות תוספת 'נשמה' משבת הבאה...". לעיל פרק א' הבאנו עוד מקורות בביאור שיטת המהר"ם.
59. ↑ נז). הרב גולדיש (מערכת השבת, פרק ו, הערה 17) הביא סברא זאת, אך ציין: "ואפשר דכיון דבחל שמח"ת ביום השבת צריך לקרוא ז' קרואים בפרשה זו, מחמת תקנת הקריאה של שבת, [לכן] שפיר שייך [קריאה זו] ליום השבת, וצ"ע".
60. ↑ נח). שיטות הראשונים בענין זמן ההבדלה לאחר השבת: בגמ' גיטין (עז, ע"א) ופסחים (קו, ע"ב - ק"ז, ע"א) מובא הדין באדם שאמר לאשתו 'הרי זה גיטך אם לא אבוא אחר השבת' וכדו', ונקטו בגמ' שימים ראשון שני ושלישי מוגדרים 'בתר שבתא' וימים רביעי חמישי ושישי מוגדרים 'קמי שבתא'. בגמ' פסחים מבואר שדין הבדלה במוצ"ש שווה לדין גיטין, ויכול אדם להבדיל עד יום שלישי. כך לפי הגרסא שלפנינו, שהיא גירסת התוס' והרא"ש, ובשו"ע (או"ח רצט, ו) הביא דעה זו כדעה העיקרית, ולדעת רבים כך פסק גם הרמב"ם (כס"מ על הרמב"ם שבת כט, ד, וכ"כ הב"ח והפרישה בדעת הרמב"ם). אמנם הבה"ג הרס"ג הריצ"ג והרי"ף גרסו אחרת בגמ' פסחים, ולדעתם אין להשוות דין גיטין לדין הבדלה, ואדם יכול להבדיל רק ביום ראשון [משום שיום ראשון הולך אחר הלילה, ולכן כמו שמבדיל במוצ"ש הרי הוא יכול להבדיל גם ביום ראשון (רא"ש תענית פ"ד סי' מ' בשם הרמב"ן תענית ל, ע"ב, וכ"כ הרמב"ן בתורת האדם; ר"ן על הרי"ף פסחים קז ע"א; משנ"ב ס"ק יז). יש אחרונים שכתבו שגם הרא"ש מסכים לסברא זו, ולכן לדעתו ההבדלה ביום ראשון היא מעיקר זמן הבדלה ואילו בימים שני ושלישי היא רק מדין תשלומין (רעק"א או"ח רצט על המג"א סק"ו, ובנין שלמה שם, ושדי חמד אס"ד מערכת ה' אות טו, ועוד, הובאו בילקוט ביאורים). לפי זה, יש לבדוק האם לא עדיף לכו"ע להשלים שמו"ת ביום ראשון, ורק אם לא הספיק ישלים עד רביעי. אמנם יש לדחות: הבדלה היא במוצ"ש, כי עניינה להבדיל בין קודש לחול, וממילא נמשך זמנה עד סוף היום, כי היום הולך אחר הלילה. ממילא, אין כאן 'המשכת שבת ליום ראשון' ולכן אין סברא לומר שיש לקרוא שמו"ת דווקא ביום ראשון. ראה גם בקרבן נתנאל (על הרא"ש גיטין, פ"ו סי"ד אות ב) שביאר שהטעם שלדעת הרי"ף יש חילוק בין דין גיטין לדין הבדלה הוא משום שלא שייך להבדיל בין קודש לחול אחרי שכבר עבר יום חול אחד. לפי הסבר זה נראה לענ"ד שגם הרי"ף יסכים שלענין שמו"ת ניתן לקרוא עד יום רביעי]. יש שסברו שלדעת הרמב"ם יכול להבדיל עד סוף יום רביעי (ב"י, שכנה"ג, שדה יהושע). בירושלמי (ברכות פ"ה, ה"ב) מובא שמבדיל "אפילו בחמישי" ויש שהבינו שכוונת הירושלמי עד סוף יום רביעי, ולדעתם הרמב"ם פסק כדבריו (שכנה"ג, שדה יהושע, והסברא בזה היא שמיום חמישי מכינים צרכי שבת כנזכר בתענית יב ע"ב שבתעניות פותחים חנויות בחמישי בפני כבוד השבת), אך יש שנקטו שלדעת הירושלמי ניתן להבדיל גם ביום חמישי (מעשה רקח) או אף ביום שישי (מהר"א פולדא, ועמודי ירושלים). לפיכך, ייתכן לומר שמי שלא קרא שמו"ת עד יום רביעי ורוצה להחמיר על עצמו יזדרז לקרוא ביום רביעי, ואם לא יכול אז יקרא ביום חמישי, ואם לא יכול אז יקרא ביום שישי (ולא ימתין לשמח"ת). אולם, לא מצאתי לשום חכם שנקט כך.שיטות הראשונים בענין זמן הבדלה לאחר יו"ט: לגבי מי שנתן לאשתו גט ואמר 'לאחר הרגל' נחלקו בזה הראשונים, שי"א ש'אחר הרגל' הוא 3 ימים לאחר הרגל (ריטב"א) וי"א 15 יום אחר הרגל (ר"ח, וכ"פ בטור אהע"ז קמד), וי"א חצי הזמן עד לרגל הבא (ריטב"א בשם רמ"ה, וראה שו"ע חו"מ מג, כט). לגבי הבדלה במוצאי יו"ט: יש אומרים שלא יכול להבדיל אחרי מוצאי יו"ט (שו"ת זרע אמת ח"ג סי' נא, בא"ח ש"ב ויצא אות כג, ועוד), שהרי קדושת יו"ט אינה נמשכת אחריו, וכתב בזרע אמת שאף לפי הרי"ף, שיום ראשון שאחר השבת הולך אחר הלילה, מ"מ אין ללמוד מזה לגבי יו"ט, שדיניו קלים מדיני שבת. לעומת זאת, הדעה השניה נוקטת שלמחרת יו"ט אפשר להבדיל, שהרי היום הולך אחר הלילה (רעק"א או"ח רצט, סק"ו, ועוד, וכ"פ במשנ"ב ס"ק טז, ובמשנ"ב המבואר שם ציינו שכן עולה כבר מדברי הראשונים –אגרות הרמ"ה, ושו"ת ראב"י אב"ד, וכן משמע בכלבו). הדעה השלישית סוברת שאפשר להבדיל 3 ימים אחרי יו"ט, כמו דין שבת (ספר הקובץ על הרמב"ם פכ"ט, הכ"ח, ועוד, וכן נראה משו"ת חת"ס יו"ד סי' רנ, ועוד). הדעה הרביעית סוברת שיכול להבדיל עד השבת שאחר היו"ט (בית יהודה לר"י עייאש ח"ב סי' כח, הובא בשע"ת), וטעמם ש'אחר הרגל' נמשך במשך 15 יום לענין גיטין, ויש להשוות דין ההבדלה לכך, אלא שבשבת שאחרי הרגל לא יכול להבדיל, ולכן אז נגמר ההזדמנות להשלים (המקורות בכל העניינים הנ"ל הועתקו מתוך המדור ילקוט ביאורים שבתוך מהדורת מתיבתא על הגמ' פסחים שם, וכן מהספר משנה ברורה המבואר, סי' רצט, ס"ק טז-יז, ושם הובאו עוד מקורות בעניינים אלו).
61. ↑ נט). ראה בטעמים שהובאו בהערה הקודמת. שו"ר שכעי"ז העיר הרב גולדיש (מערכת השבת, פרק ו, הערה 17).
62. ↑ ס). בקצוה"ש (סי' עב, בדי השלחן ס"ק ט) כתב שכששמח"ת חל בשבת ניתן להשלים שמו"ת עד יום רביעי (והביא שבפרמ"ג לא משמע כן, אך ניתן לדחות את הראיה מדבריו, וצ"ע), וכשחל ביום חול "יש לו להשלים כל היום", שהרי לשיטת מהר"ם ניתן להשלים כל עוד יש שייכות ליום הקריאה, וביו"ט אין שייכות לשלשת הימים הבאים, אך מ"מ עד לסיום היו"ט עצמו ודאי יש שייכות (ולא הזכיר שיש מקום להשלים גם למחרת שמח"ת, בדומה לדין הבדלה). הגר"ש דבליצקי כתב בספרו זה השלחן (ח"א, או"ח סי' רפה) שכאשר שמח"ת חל בשבת אז ניתן יהיה להשלים עד יום רביעי, וכשחל ביום חול ניתן יהיה רק עד סיום זמן הבדלה, שהוא לפי המשנ"ב ביום שאחרי יו"ט, ולפי השע"ת עד לשבת שאחרי היו"ט. אולם, בדברים מאוחרים יותר שכתב (הסכמתו משנת תש"ן לספר אוצר שנים מקרא ואחד תרגום, לרב שמואל לאופר), הסתפק הגר"ש דבליצקי כיצד יהיה הדין לפי דעת המהר"ם, שהרי ייתכן שהמהר"ם מסכים לדברי ר' שמחה שלא ניתן להשלים אחרי שמח"ת, ובנוסף הרי הבדלה ביו"ט היא רק ביום שלמחרתו (ולא הזכיר את שיטת השע"ת), וכתב שאין הבדל בין שמח"ת שחל בחול לבין שמח"ת שחל בשבת, שהרי הקריאה אינה מצד השבת. בספרו קיצור הלכות המועדים סוכות (כג, מב), שיצא לאור בשנת תשע"ז, כתב בצורה פסוקה, מבלי להסתפק, שאף לפי דעת המהר"ם מ"מ כאן אין להקל, בגלל שני הטעמים הנ"ל, ושכן הוא גם כששמח"ת חל בשבת, וסיים: "ולכן נראה דאף אם ננקוט דכן אפשר להשלים, מ"מ יותר מיום אחד בודאי דאין להקל. ובחל שמח"ת בחו"ל ביום ו' נראה דלכו"ע א"א להשלים בשבת, ואכמ"ל".
63. ↑ סא). לעיל בפרק ב' הרחבנו יותר בביאור שיטתו, עי"ש.
64. ↑ סב). לעיל (פרק א, בסופו, בהערה) הבאנו שמכמה אחרונים משמע ש'צריך' להשלים את הקריאה (פרמ"ג, חיי"א, קיצוש"ע, ערוה"ש, מרן הגראי"ה קוק), אך יש אחרונים שמדבריהם נראה שרק 'מותר' לו להשלימה, אך אין בכך חיוב (שו"ע הרב, וכן בחזון עובדיה), עי"ש.
65. ↑ סג). כמבואר בר"י מלוניל ותר"י, ובראבי"ה ברכות סי' כב, ובסוף ספר היראה לר' יונה, ובאו"ז הל' ק"ש סי' יב, ובטור רפה, ב, ובתשב"ץ סי' קפד, ובארחות חיים דין שמו"ת אות ג, ובאגור סי' שצח, וכן מדויק מדברי התוס' ועוד ראשונים, הובאו דבריהם בשו"ת בית לוי (לרב אסי הלוי אבן יולי שליט"א, ח"ב, סי' ו'), ויש שסברו שטעם התקנה לקרוא תרגום הוא אחר, ואכמ"ל.
66. ↑ סד). החפץ חיים כתב (אגרות ומאמרים, יח): "אצלנו בימינו אלה אין אנו יוצאים ידי חובה ע"י התרגום, לפי שאין המוני בית ישראל מבינים אותו", וכן פסק הגריש"א (הובא בסוכת חיים עמ' עט-פ, וכן עולה גם מדבריו בספר שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב, שחיבר הרב ב"צ קוק, לברכות דף ח ע"א, ואמנם הביא שם הגרי"ש שאם הוא מבין את התרגום הרי יצא י"ח אף אם אינו משים לבו למה שקורא), וכן מוכח מדברי הרדב"ז (ג' תתס"ז), ובספר סוכת חיים עמ' יז הוכיח שכך סבר בהקדמה לספר מנחת יהודה (לר' יהודה ב"ר אליעזר, נדפס בשנת ה'קעז), וכן נראה שצידד בחוט שני (שבת, ח"ד, פרק פז), וכן כתב בפסקי תשובות (רפה, ס"ק ה). אמנם, הגר"מ שטרנבוך כתב שיצא בדיעבד גם אם לא הבין (סוכת חיים, עמ' פז), וכ"כ בספר קובץ הלכות לגר"ש קמינצקי (שבת יט, לא, והוסיף שאם קרא רש"י, ולא תרגום, הרי שההבנה מעכבת אף בדיעבד), וגם מלשון הגרשז"א נראה שיצא אע"פ שראוי שיבין (הליכות שלמה תפילה יב הערה מח, אמנם ייתכן שדבריו שם אמורים שמי שמבין באופן חלקי), וכן נראה מדברי הגר"א נבנצאל (ירושלים במועדיה, שבת, ח"ב, עמ' קצב, שכתב שברש"י עיקר המעלה בהבנת הפירוש, משא"כ בתרגום). הגר"ח קנייבסקי כתב שלא צריך להבין את הפירוש כדי לצאת (הליכות חיים לרב פייער ח"א, תשובה רפג) ובשלחן עצי שיטים (סי' ו סעיף ז אות ל) כתב ש"עם הארץ שאינו מבין תרגום מוטב שיקרא לע"ז", ומשמע מלשונו שההבנה עדיפה אך אינה מעכבת [בחסד לאלפים (רפה, ב) כתב שלפי הסוד קריאת התרגום אינה לשם הבנה, אך הוסיף שמכיון שלפי הפשט ההבנה היא העיקר לכן יקרא גם רש"י. הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי שבת מהדורת תשע"ו ח"א פרק ב) כתב שגם מי שלא מבין תרגום חייב לקרותו]. אמנם, כל הדיון הנ"ל הוא רק בדיעבד, אך לכתחילה ודאי שכשקורא תרגום יש להבינו, ורבים כתבו שידקדק ויעיין בדברי התרגום (ארחות חיים לרא"ש כלל לז; מגיד מישרים ישעיהו סי' סו; של"ה מסכת שבת, נר מצוה ד"ה אמנם, הו"ד בא"ר סק"ב; מעשה רב החדש לגר"א אות טו; וראה גם שו"ת חת"ס, ח"ו, סי' סא, שהביא דברי השל"ה, וכתב שכן נהג בעצמו).
67. ↑ סה) אין כאן המקום לדון באלו אופנים מותר יהיה לקרוא שמו"ת תוך כדי קריאת התורה.
68. ↑ סו). הקנה בשם כתב שמי שקרא שמו"ת לפני זמנה צריך לשוב לקרותה, "ופשוט הוא דאם לא חזר וקרא הפרשה בזמנו בשבוע הבא, שצריך להשלימה אח"כ. דבהקריאה שהקדים לפני הזמן בודאי לא יצא, משא"כ לאחר זמן סמכינן בדיעבד על הפוסקים דס"ל דאם משלים הפרשה... עד שמיני עצרת חשיב כמשלים עם הציבור, כמש"כ בב"י ובשו"ע". כמדומני שכוונתו לסברא שהבאנו. אעיר כאן שתי הערות בענין דברי הקנה בשם וסברתו: א. בכמה מקומות הבאנו שנראה שלגדר "עם הציבור" יש כמה פירושים, שכולם נכונים. לפי"ז יש יותר מקום לומר שאדם שטעה וקרא את הפרשה לפני זמנה, אין מחייבים אותו לקוראה בשנית, שהרי סו"ס קיים את החובה לקרוא "עם הציבור" באופן מסויים, וכיון שכבר קרא אין מחייבים אותו לטרוח ולשוב לקרותה בשנית, ובדרבנן סומכים בדיעבד על דעת ר' שמחה. ב. הקנה בשם כתב ש"מבואר להדיא בדברי הכלבו והארחות חיים" שאם קרא לפני הזמן לא יצא". ראייתו היא כנראה מלשון הכלבו (בשם ר' פרץ): "אבל בשבת במנחה אפילו אחרי שקראו הפרשה בציבור לא יצא...". הרי שסבר שהקורא לפני זמנו "לא יצא", אף בדיעבד (והוא הדין שלדעת הפוסקים שנקטו שזמן הקריאה הוא ממנחה, שיסכימו שאם קרא לפני מנחה לא יצא). אמנם, לא זכיתי להבין את ראייתו, שהרי בתחילת אותו המשפט כתב הכלבו: "אם חזר הפרשה מאחד בשבת יצא, דשפיר מיקרי 'עם הציבור', שכבר התחילו הפרשה בשבת במנחה. ודווקא מיום ראשון ואילך, אבל בשבת במנחה אפילו אחרי שקראו הפרשה בציבור לא יצא...". הקריאה מיום ראשון היא לכתחילה, ובכל זאת נקט הכלבו לשון "יצא", ומכאן שכאשר כתב בהמשך "לא יצא" ייתכן שכוונתו לומר ש"לא יצא" לכתחילה. שו"ר שאת הראיה מלשון הכלבו הביא גם הג"ר רפאל אהרן ביטראן (מגדולי רבני קושטא, וידידו של מהרש"א אלפאנדרי, הוזכר בשדי חמד, כללים, מערכת ס', כלל סח, ועוד), שנקט למעשה שמי שקרא שמו"ת לפני הזמן צריך לשוב ולקרותה (הובאו דבריו בגליון אליבא דהלכתא של ישיבת אהבת שלום, גליון נא, עמ' א', ועי"ש שהביא סברה לפיה יש לחלק בין לפני זמנה, שעוד לא הגיע זמן חיובה, לבין לאחר זמנה שרק בזה סבר ר' שמחה שיצא י"ח, וכתב שאין סברא זו מוכרחת בנידון דידן, ועי"ש עוד בדבריו).
69. ↑ סז). היעב"ץ סבר שחומרא זו שייכת אף לגבי טעימה קלה (שאילת יעבץ ח"א, סי' מ', ובספר קריאת שמו"ת והלכותיה, ג, ג, כתב שנראה שגם לפי הב"ח יש להחמיר בדבר). אולם, האו"ז (הובא בביאו"ה ובערוה"ש) כתב שהטעם לחומרא זו הוא מחשש שמא מתוך ריבוי הסעודה ישכח מלקרוא, וטעם זה הובא גם בלקט יושר בשם התוס', ובעוד מקורות. לפי"ז נראה שאין בעיה לעשות קידוש ולטעום מעט מזונות לפני שמסיים שמו"ת. וכך פסקו קצות השלחן (סי' עב, בבדי השלחן ו), הגרי"ש אלישיב (סוכת חיים עמ' פג), הגר"ח קנייבסקי (גם אני אודך, פל"א), והגר"י ליברמן (שם).
70. ↑ סח). בענין הדעות השונות האם כדאי לקרוא בהושע"ר או בשמחת תורה, ראה בשו"ת קנה בשם (ח"א, סי' טז), וכן בספר גם אני אודך (כרך שנים מקרא ואחד תרגום, סי' כ'), וכן בספר קריאת שמו"ת והלכותיה (ד, ב). נסכם בקצרה את הדעות: יש שכתבו שיקרא בהושענא רבא (שע"ת רפה סק"ד בשם ברכי יוסף בשם האר"י, ועי"ש בשם מהר"מ זכותא שגם בחו"ל יש לנהוג כך. בא"ח. משנ"ב רפה ס"ק יח. ארחות רבנו בשם החזו"א, ובפרמ"ג הביא שנהגו לקרוא בליל הושע"ר. יש מהאחרונים שכתבו שהסיבה שלא קוראים בשמיני עצרת עצמו הוא כדי לחשוש לדעת הרמ"ע מפאנו, שסובר שלא קוראים 'תרגום' ביום טוב, כך כתבו יפה ללב תרסד סעיף ט"ז, וכן בבא"ח). יש שסברו שיש לקרוא בערב שמח"ת, ולכן בא"י יקראו בהושע"ר אך בחו"ל יקראו בשמ"ע (כך נראה מהמג"א רפה סק"י, ומסידור יעב"ץ). יש שכתבו שנהגו לקרוא בליל שמחת תורה (ארחות חיים. כלבו. משנ"ב סי' תרסט סק"ד. ראה גם ליקוטי מהרי"ח לליל הושע"ר שכתב שהנוהגים בכל שבוע לקרוא שמו"ת בשבת בבוקר הרי שבשמח"ת עליהם לקרוא בשמח"ת ביום).
71. ↑ סט). כגון במשנ"ב המבואר (הוצאת עוז והדר, סי' רפה, ס"ק יח, הערה פג), שם הביאו שכן מדויק מלשון מהרח"ו (שער המצוות פרשת ואתחנן) שכתב: "ובערב שמחת תורה, אע"פ שאינו יום ערב שבת, תקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום". הרי ברור שהסברא לקרוא בערב שמח"ת היא לפי דעת המקובלים שנקטו שבכל שבוע רצוי לקרוא שמו"ת בערב שבת. כך גם הביא הרב בן ציון קוק (בהערותיו לספרו שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב, ברכות ח, ע"א, הערה פח). הגרי"ש אלישיב (שם) ביאר שהמשנ"ב "לא בא לאפוקי שלא יקרא קודם, אלא לזרז לאדם שיקרא עתה בליל שמחת תורה, קודם שיקראו בתורה פרשת וזאת הברכה, מפני שיש מעלה לקרוא שמו"ת קודם קריאת התורה...".
72. ↑ ע). בחזון עובדיה (שבת, ח"א, דיני שמו"ת, עמ' שיג בהערות) פסק שבשבוע רגיל אפשר לכתחילה לקרוא מיום ראשון, שכן היא דעת השו"ע, והביא דברי המטה יהודה שכתב שהקפדת האר"י לקרוא ביום שישי "לא נאמרו דברים אלו אלא למצניעיהם, אולם ההולכים ע"פ דברי הפוסקים יכולים לקרותה גם ביום אחר". למרות זאת, לגבי שמיני עצרת כתב בחזון עובדיה (בגוף הספר, בסוף הפרק, עמ' שכט) לקרוא בשמיני עצרת. ובעוניי לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי כל המקורות שהביא כראיה לדבריו הם מהחכמים שפסעו בעקבות האר"י הקדוש שהיה קורא שמו"ת ביום שישי. לכן, לכאורה היה צריך הגרע"י להעיר שכל זה הוא רק למקובלים, אך לשיטתו שלו יכול כבר ממנחה של 'האזינו', וצ"ע.
73. ↑ עא). כעי"ז לא ברור מהו זמן 'מנחה' של שבת, בו מסתיים זמן שמו"ת של הפרשה הקודמת ומתחיל זמן שמו"ת של הפרשה הבאה.
74. ↑ עב). דעה כזאת נזכרה ברשב"ץ, וכך הביא הנימוק"י, ואולי זו גם דעת האגודה.
75. ↑ עג). תוס', או"ז, הגה"מ, מרדכי, רא"ש.
76. ↑ עד). תשב"ץ קטן, מרדכי, הגה"מ, ר' ירוחם, ארחות חיים, כלבו, מהר"ם חלאווה, אגודה, רשב"ץ.
77. ↑ עה). פרמ"ג, חיי"א, קיצוש"ע, ערוה"ש, מרן הגראי"ה קוק.
78. ↑ עו). שו"ע הרב, וחזון עובדיה.
79. ↑ עז). ר' שמחה, הובא בהגה"מ ובתרוה"ד, וכן דעת אבודרהם, וכן נראה משיבולי הלקט ותניא רבתי, ולענ"ד כך נראה מהט"ז.
80. ↑ עח). כך סבר האבודרהם, וכן משמע משיבולי הלקט, והפרמ"ג והמשנ"ב סברו שכך גם דעת ר' שמחה. אמנם, התו"ש ואחרונים נוספים הבינו שלדעת ר' שמחה ניתן להשלים רק ביום שמח"ת. כמה אחרונים כתבו שישלים כל השנה – לבוש, א"ר, ט"ז, חיי"א, ועוד, וכן נראה למעשה.
81. ↑ עט). רמ"ע מפאנו, של"ה, והובאו דבריו בדרך החיים, אור צדיקים, משנת חסידים, מג"א, עבודת הקדש, סידור היעב"ץ, חיי אדם, קיצוש"ע, שערי תשובה, שועה"ר, בן איש חי, פקודת אלעזר, תוספת שבת, תוספת חיים, תורת שבת, חסד לאלפים, ועוד. כך נהגו רבים מגדולי ישראל, כמובא במנהגי בעל החת"ס פ"ד א, ובעוד ספרים.
82. ↑ פ). מקור חיים למהר"ח הכהן, וכן בשל"ה.
83. ↑ פא). ליד דעה שנקטה שהדבר הוא רק ל'מצוה מן המובחר' סימנו שתי כוכביות, וליד דעה שנקטה שהדבר הוא מן הדין סימנו כוכבית אחת. הרי פירוט הדעות אותן ציינו בפרק ג: יקרא שמו"ת בשבת: *יש מפרשים בראבי"ה; *מהר"ם מרוטנבורג (והוסיף שיתכן שאפשר גם בשישי וכדו', ואולי אין כוונתו ליום שישי בדוקא); **לקט יושר (וגם סמוך לשבת כלול בזה); **כך נראה שהבין הב"ח בדעת הטור למצוה מן המובחר (אולם הב"י לא הבין כך בדעת הטור), ונקט הב"ח שגם ערב שבת כלול בזה; **כך הבין ערוה"ש בדעת הטור; **הב"י הביא שהמדקדקים מתחילים בע"ש ומסיימים בשבת, ובמגיד מישרים מובא שכך יש לנהוג (וכעי"ז נהג החזו"א, ונראה שכעי"ז מובא בנימוקי יוסף, והגרשז"א נהג להתחיל בליל שבת ולסיים בשבת בבוקר). יקרא בשחרית בשבת: *כך נראה מהרוקח, וכך הבין בדעתו בא"ר; אולי כך דעת הריא"ז; *א"ר הבין כך בדעת הכלבו ושאר הראשונים (ספר העתים, רע"ג, מחזור ויטרי, סידור רש"י, ספר האורה, המנהיג, כלבו וארחות חיים, או"ז, ראב"ן), אך מלשון הראשונים משמע שרק תיארו את המנהג ולא באו לומר שכך יש לנהוג, וגם הב"י והב"ח הבינו כנראה שהכלבו והראשונים רק תיארו את המנהג (מ"מ למדנו מכאן שאצל הראשונים לא נהגו לקרוא ביום שישי, כשיטת האר"י); **הרה"ג ר' דוד לידא כתב שכך הוא למצוה מן המובחר וכתב שזה עדיף מאשר לקרוא בערב שבת. **הא"א מבוטשאטש סבר שראוי לקרוא בשבת בשחרית, לפני קריאת התורה, ושזו כוונת רבי לבניו, ונראה שנקט שכך פסק השו"ע (וכתב שהקריאה ביום שישי היא רק משום שבשבת אין פנאי לקרוא). הגרשז"א נהג להתחיל בליל שבת ולסיים בשבת בבוקר. יקרא בשבת קודם האוכל: **הב"י הביא שכך 'נראה קצת' מדעת ההגה"מ שזהו מצוה מן המובחר, **והמקור חיים נקט שכך פסק בשו"ע (וייתכן שכך הבין גם **הלקט יושר, אך רוב האחרונים הבינו שאין זו דעת השו"ע); **מרדכי (וכן גם כתב הב"ח בדעתו); כך נראה דעת האר"י כעדיפות השניה אחרי קריאתה ביום שישי. יקרא עם הש"ץ מילה במילה: **א"ר בדעת הב"ח (אך מאמ"ר ומשנ"ב דחו שאין זו דעת הב"ח), והוסיף הא"ר שכן נהג בפועל זקנו הגאון; *פרישה (וכתב שיקרא את המקרא השני עם הש"ץ); *מסתבר שזו דעת הסמ"ק; *ייתכן שזו דעת 'מנהגים' לר"א טירנא; כך נהג הסטייפלר (ולא פירש את טעמו); **כך העדיף הט"ז (כדי שיחשב שקורא מתוך ס"ת). [לגבי קריאה מילה במילה עם הש"ץ, יש שהתנגדו לכך, בלי קשר לדין שמו"ת (של"ה, גר"א, מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו ע"פ דברי הזוהר, תורת שבת, ונראה שכך סבר החיד"א. בשערי אפרים כתב שיותר נכון לשתוק, ובפסקי תשובות הביא שכן נהגו לשתוק המגיד מקוזניץ והחזו"א ו"הרבה מגדולי הדורות". אנו הצענו לחדש שאף המהר"ם מרוטנבורג התנגד לכך ושהשו"ע כתב ש'ראוי למדקדק בדבריו' לחשוש לכך). המשנ"ב לא חשש לשיטת המתנגדים (וכדבריו פסקו האול"צ והגרע"י). יש מהאחרונים שכתבו שאף מוטב לנהוג כך ולקרוא עם הש"ץ, אף אם כבר קרא שמו"ת (מטה משה, שלחן עצי שיטים, ובדברי חמודות הביא שכך מנהג העולם, ולענ"ד כך נראה שנקט לעיקר במשנ"ב, ולענ"ד נראה כך מהרדב"ז). יש מהראשונים שנקטו שקריאת שמו"ת היא הכנה לקריאה בתורה, ונראה שלדעתם אין לקרוא שמו"ת עם הש"ץ אלא לפני כן (שבולי הלקט ותניא רבתי, וכן נראה מדברי ר' יונה והריטב"א, ואולי זו גם דעת הריא"ז, ונראה שכך נקטו גם הסוברים שטעם חובת שמו"ת הוא כהכנה לקריאה בתורה - מנורת המאור לר"י אבוהב הראשון, והגרא"מ מפינסק, וכעי"ז בתשובות בעלי התוס', ובתרוה"ד ביאר שכך גם שיטת ר' חננאל)].
84. ↑ פב). הג"ר דוד לידא, זקינו של הא"ר, הסטייפלר, החזו"א, הגרש"ז אוירבאך, הגר"מ פיינשטיין (אגר"מ, ח"ח, הקדמה, עמ' 32), והגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון סבר "שעיקר הזמן לקיים תקנת חכמים דשמו"ת הוא בשבת עצמה".
85. ↑ פג). תר"י, ריטב"א, ובמשנ"ב רפה סק"ט כתב שטוב להחמיר כשיטתם, והגר"א נבנצאל התחשב בדעה זו. נראה שכן גם דעת שבלי הלקט ותניא רבתי (דנו בדבריהם לעיל בפרק ג, אות ג), ונראה שכך נקטו גם הסוברים שטעם חובת שמו"ת הוא כהכנה לקריאה בתורה (מנורת המאור לר"י אבוהב הראשון, הגהות הגרא"מ מפינסק, ובתרוה"ד ביאר שכך גם שיטת הר' חננאל, וכעי"ז בתשובות בעלי התוספות).
86. ↑ פד). כך היא דעת ר' פרץ (הובאה בכלבו), וכן פסקו מהר"י אבוהב, פתח הדביר, קנה בשם, בני ציון, הלכות שבת בשבת, בירור הלכה, פסקי תשובות, וכן נראה שנקטו ספר מעורר ישנים, הרב מרדכי גולדיש, ואולי גם הגר"מ פיינשטיין.
87. ↑ פה). עץ חיים מלונדרץ, פסקי ריקנאטי, שו"ת הרדב"ז, קיצור של"ה, הגהה שבפסקי תוספות, כנסת הגדולה. פרי חדש, שתילי זיתים. משנ"ב. שש"כ, הגר"א נבנצל, הגר"ח קנייבסקי, שו"ת עשה לך רב, ילקוט יוסף, רבבות אפרים, הג"ר אשר וייס, הגר"מ אליהו, ספר פניני הלכה, הגר"ש קמינצקי, שו"ת קנין תורה בהלכה, האדמו"ר מתולדות אהרן, וכן סברו הגרי"ש אלישיב, והגר"י ליברמן, והגר"ש דבליצקי, ונראה שכך סברו גם מהר"י בירב, ומעשה רקח, ונראה שלכך נטו הפרמ"ג, הגר"י רצאבי, והגר"נ קרליץ, ועוד.
88. ↑ פו). שש"כ, הגרי"ש אלישיב, הגרח"פ שיינברג, שו"ת קנין תורה בהלכה, ועוד.
89. ↑ פז). קצוה"ש, הגרש"ז אוירבאך, הגר"א נבנצאל, ועוד. יש שהסתפקו שמא הוא זמן מנחה במנין הקבוע בו רגיל אותו אדם להתפלל.
90. ↑ פח). שבט הלוי, בירור הלכה, הלכות שבת בשבת, שו"ת נשמת שבת.
91. ↑ פט). מעורר ישנים, קנה בשם, הרב מרדכי גולדיש, פסקי תשובות, ויש שמועה שכך סבר הגר"מ פיינשטיין.
92. ↑ צ). הגר"ש קמינצקי, שו"ת מנחת פרי, חוט שני (אך לדעתו ניתן לקרוא בשמח"ת את שני הפרשיות), כך נראה מהתורה שבת, מסתבר שזו דעת הגר"ח קנייבסקי, נראה לענ"ד שכך סבר היוסף אומץ, קצוה"ש הביא שכך יש לנהוג כעדיפות שניה.
93. ↑ צא). יוסף אומץ, הגר"ח פלאג'י, קצוה"ש, הגר"ש דבליצקי, וכך נראה לי שסבר ר' יהודה עייאש.
94. ↑ צב). שו"ת קנין תורה בהלכה, אולי גם שש"כ.
95. ↑ צג) הגרי"ש אלישיב.
96. ↑ צד) הגר"ש דבליצקי, וכן נראה מהרבבות אפרים והמנחת אשר והשש"כ והחוט שני.
97. ↑ צה). יש שכתבו שיקרא בהושענא רבא (שע"ת רפה סק"ד בשם ברכי יוסף בשם האר"י, ועי"ש בשם מהר"מ זכותא שגם בחו"ל יש לנהוג כך. בא"ח. משנ"ב רפה ס"ק יח. ארחות רבנו בשם החזו"א, ובפרמ"ג הביא שנהגו לקרוא בליל הושע"ר. יש מהאחרונים שכתבו שהסיבה שלא קוראים בשמיני עצרת עצמו הוא כדי לחשוש לדעת הרמ"ע מפאנו שסובר שלא קוראים 'תרגום' ביום טוב, כך כתבו יפה ללב תרסד סעיף ט"ז, וכן בבא"ח). יש שסברו שיש לקרוא בערב שמח"ת ולכן בא"י יקראו בהושע"ר אך בחו"ל יקראו בשמ"ע (כך נראה מהמג"א רפה סק"י, ומסידור יעב"ץ). יש שכתבו שנהגו לקרוא בליל שמחת תורה (ארחות חיים. כלבו. משנ"ב סי' תרסט סק"ד. ראה גם ליקוטי מהרי"ח לליל הושע"ר שכתב שהנוהגים בכל שבוע לקרוא שמו"ת בשבת בבוקר הרי שבשמח"ת עליהם לקרוא בשמח"ת ביום).
98. ↑ צו). פס"ת בשם קנה בשם, והערנו שלענ"ד הקנה בשם רק הסתפק בזה.
99. ↑ צז). הגר"ש קמינצקי.
100. ↑ צח). קנה בשם, ובקצוה"ש הסתפק בזה.