הרב עמנואל מולקנדוב
פתח תקווה

צורת קשר תפילין של ראש

במאמרי בירחון האוצר י"ז 'האם ראוי להניח תפילין דר"ת' ציינתי בסוף המאמר מספר נקודות שיש להקפיד עליהן בענין תפילין דרש"י. אחת מהן היא צורת הקשר של תפילין של ראש - האם היא צורת ד' ממש, כנהוג ברוב הקהילות בזמננו, או שהיא כצורת מרובע, כנהוג בעיקר אצל רוב יוצאי תימן, חלק מיוצאי גרמניה, חלק מהחסידים וחלק מיוצאי מרוקו בזמננו, וכעת ארחיב בזה בעזה"י:
הנה, לאחרונה נתחברו מספר קונטרסים וספרים על כך שהקשר הנהוג בעם ישראל לדורותיו היה הקשר המרובע ולא כמו שנוהגים היום רוב עם ישראל קשר דל"ת. זאת, בעיקר בספר פרי אליעזר [פולק] שהאריך בזה טובא, ונבאר את עיקרי הדברים עפ"י הראשונים המוכרחים יותר[2].
הנה הב"י בסי' ל"ב בסנ"ב הרחיב בעניין עשיית הקשר מכמה ספרים, ובסוף דבריו העתיק את דברי בעל העיטור (הלכות תפילין סוף ח"ד דף נ"ט ע"ג) בשם רה"ג. ומקור הדברים הוא בהלכות תפלין לרה"ג הנדפס בגנזי קדם (ח"ג עמ' 73), ושם הלשון מתוקנת יותר, ואלה הם השינויים העיקריים [נוסח הב"י בסוגריים עגולים, ונוסח הגנזי קדם במרובעים, כנהוג]: "מכניס רצועה בעניבה (שיהא שתי רצועות) [שהיא בית רצועה] ומאריך רצועה של שמאל וכופל ב' רצועות למטה ונוייהן לחוץ ומכניס [ענובה] של שמאל בימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה מלמעלה ומביא (ראשי רצועות בימין) [ראש רצועה מימין] ומכניס בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כעין דלי"ת נמצא רצועה ארוכה לימינו" ע"כ. ודבריהם ברור מללו, שהקשר שיוצא מהצורה הנ"ל הוא הקשר המרובע שיש מאחוריו שתי וערב – עי' לקמן, ולא איכפת להו כלל בזה.
וקשר זה ממש יוצא גם מהשימושא רבא (הנדפס ברא"ש בסוף הלכות תפילין) וז"ל: "וליצור בהו דלתתא [פי' דל"ת] מעייף לתרתי רישי דרצועה בהדדי ומעייל חדא בגו חדא ורישא דהאי בעיפותא דהאי [ורישא דהאי בעיפותא דהאי] ולהוי דלתתא" ע"כ. ובחלק מהעתקות הראשונים, כגון בה"ג (מהדורת מק"נ ח"א עמ' 492) ועוד, נשמט בטעות הדומות הכפילות בסוגריים הנ"ל, אולם הדברים פשוטים כן, וזה יוצא ממש כקשר רה"ג.
ובשא"ר שפירשו את צורת הקשר ג"כ יוצא קשר מרובע אלא שחלקם הוסיפו עוד קשירה כדי שמאחור לא יצא צורת שתי וערב. הארח"ח שהביא הב"י (והוא בארח"ח כת"י ירושלים, שיש שם הוספות מרובות על הארח"ח שלנו, ונדפס לאחרונה חלק הלכות שבת מהכת"י הנ"ל במהדורת מכון ירושלים) כתב שאת הרצועה הימנית מכניסים פעמיים לעניבה השמאלית כדי שלא יהא שתי וערב, אכן, הוא כתב שיוצא מהקשר כעין דל"ת פנים ואחור, ובזה יש כמה דרכים להסביר זאת – עי' בספר פרי אליעזר בעמ' פ"ב ובעוד מקומות שם כמה דרכים לזה. אולם, פשוט הוא שהקשר מרובע על פי ההדרכה שכתב לעשות. וכן נמצא בפירוש עץ חיים למהר"י חזן מלונדרץ (ח"ב עמ' שס"א), על דברי הרמב"ם שכתב בפ"ג הי"ג מהלכות תפילין שעושה קשר מרובע כמין דאל, וכתב [העץ חיים] וז"ל: "ועתה אפרש כמו שיכולתי לפרש" וכו' והאריך בצורת הקשר, והוא כדברי הארח"ח הנ"ל- שכופל את הרצועה הימנית פעמיים בעניבה השמאלית וכך יוצא דל"ת ללא שתי וערב [אלא שהוא לא נחית כלל לענין שתי וערב, אלא כתב את צורת הקשר ותו לא] עיש"ב.
ובדעת הרמב"ם מוכרח שהוא מרובע כמו שכתב מרובע כמין דאל, אלא שאפשר שהוא כדברי הגאונים, שמכניסים רק פעם אחת את הראש הימני לעניבה השמאלית.
הר"י אסכנדרני שהביא הב"י כתב את דרך עשיית הקשר בדומה להנ"ל אלא שנראה מדבריו שכדי למנוע את השתי וערב מסובבים את הרצועה השמאלית פעמיים על הרצועה הימנית [במקום פעם אחת לשא"ר הנ"ל] ואת הרצועה הימנית מכניסים פעם אחת בעניבה השמאלית, וכך יוצא מרובע מקדימה, וגם יוצאת צורת דל"ת מאחור, והדל"ת מאחור יותר ברורה מקדימה, וזהו שכתב שתהא מלמטה צורת דל"ת 'ממש' מלבד 'הריבוע העליון', ומבואר שמאחור הוא צורת דל"ת ממש ומקדימה הוא צורת ריבוע.
ויש עוד ראשונים שמבואר בדבריהם שהקשר הוא לא כצורת דל"ת [אלא מרובע], אלא שלא פירשו את צורת עשייתו, ומסתמא הוא כאחד מהאופנים הנ"ל. בספר ערוגת הבושם לר' אברהם בר' עזריאל (ח"ב עמ' 88) כתב וז"ל: "כתב הר' אלעזר [בעל הרוקח] בקשר של תפילין של ראש ד' כמו ם' הרי שם עם ש' שבבתים, בשם אל שדי אל אמונה שם זה משמש לשמור מן השידים ומן שודדים, בספר הכבוד" ע"כ. ומבואר להדיא שהקשר הוא כצורת ם', והוא הקשר המרובע. ובאו"ז (ח"א סי' תקס"ו) הביא בשם ר' שמחה גבי קשר של תפלין הל"מ שכל המפרשים פירשו דקשר של אחורי עורף היינו דל"ת וליתא וכו' והאריך בדחיית שיטה זו וסיים אבל בשום ספר לא תמצא משום דל"ת [פי' שלא כתוב להדיא בגמ' שהדל"ת היא הל"מ] 'אלא אין לו תבנית דל"ת', ופי' קשר של תפלין שלאחורי העורף לא תאמר רשות הוא אם רוצה להניח הרצועות בלא קשר או לשנות הקשר שפיר דמי אלא הל"מ שצריך לקושרו וכו' וגם אין לשנותו מקבלה שבידינו ע"כ דברי ר' שמחה. ומבואר בדבריו שהבין שלדעת רש"י הקשר עצמו יש לו צורת דל"ת ממש, והוא לא ס"ל כן אלא שאין לו תבנית דל"ת, והוא כקשר המרובע הנ"ל [ובמה שהבין בדעת רש"י - עי' לקמן]. והאו"ז בסוף דבריו שם כתב וז"ל: "ואע"פ שפירשנו דקשר שברצועות 'אין זה דל"ת' אעפ"כ אין לשנות מקשר זה, שאם שינה פסל דהכי גמיר הל"מ" ע"כ. ומבואר גם מדבריו שהקשר אינו דל"ת, וע"כ הוא הקשר המרובע הנ"ל. וכ"ה בדברי הר"ץ במרדכי במנחות (בהלכות תפילין), שגם הקשה ודחה את פירוש רש"י (כפי שהוא פירש אותו) וכתב אלא ודאי אינם אותיות אלא קשורים בעלמא והרצועות ניתלין כדרכן ולא משום שם עי"ש. וזו כוונת התוס' בעירובין (צ"ז ע"א ד"ה קשר) שגם חלקו על רש"י שם וסיימו ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד', עי"ש. וכונתם כנ"ל, שיש דין הל"מ לקשור קשר, אבל לא כעין דל"ת אלא הקשר המרובע הנ"ל.
ומהרח"ו בספרו עץ הדעת טוב פרשת תרומה (והועתק משם בשער הפסוקים ועוד) כתב וז"ל: "ונודע כי צורת הקשר הזה ד'” וכו' ואמנם גם הוא מצוייר בציור מ"ם סתומה בד' בליטות הרצועה לד' רוחות הקשר כעין ם סתומה וז"ש מאתם מאת ם' סתומה עי"ש. וגם זה מורה כנ"ל. ובפע"ח (שער התפלין סוף פ"ה) בהגהה הובאו דברי הרמד"ל שכתב וז"ל: "קשר של ראש של תפלין נעלם מעיני רבים. ובבחרותי הוקשה לי כי הקשר שהיה לי היה בצורת ם והוקשה לי כי אלו הם ארבע ם מרובעים ואנן צורת ד' בעינן ולא מנין ד' שהוא ארבע. ועוד כי צורה זו יש שעושין אותה גם מבפנים [וכמ"ש הב"י] ואנו בחוץ דוקא אמרינן. ועוד כי בזוהר פרשת פנחס דף ר"צ [לפנינו הוא בדף רנ"ח ע"א] אמרו ד' כפולה ולא נתקררה דעתי עד שעליתי לא"י ועשו לי תלמידי האר"י ז"ל קשר בצורת ד' כפולה" וכו' עי"ש. הנה מבואר מדבריו שהקשר המקורי שהיה לו הוא הקשר בצורת מרובע הנ"ל, אלא שהוקשה לו הקושיות הנ"ל ולכן כתב שגורי האר"י עשו לו קשר אחר [והוא הקשר המכונה כיום קשר צאנז].
וכן מבואר בדברי שו"ת בית דוד (קורינאלדי) בסי' י"ד שכתב וז"ל: "זה שכתב [השו"ע] כעין דלת לא ראיתי נוהגין כן כאן כי אין עושין בו צורת דלת כלל רק נוהגין לעשות הקשר מרובע" וכו' עי"ש. וכן המעשה רוקח על הרמב"ם (בפ"ג הי"ג) וז"ל: "ויש שינויים בעשיית קשר זה דהעולם נהגו לעשותו כעין מ"ם סתומה דהיינו כצורת שני דלתי"ן הפוכות ויש מהמתחסדים שעושים דלי"ת לבדה כצורת דלי"ת ממש" ע"כ. ומבואר שמנהג העולם היה לעשות מ"ם סתומה ולא ד'. וכ"כ עוד אחרונים רבים.
והנה הדבר שגרם קושי בקשר המרובע הוא איך הוא נקרא דל"ת. ובאמת נראה שכבר הראשונים התקשו בזה. דהנה הבאנו לעיל את דברי ר' שמחה, או"ז, מרדכי ותוס' שהבינו ברש"י שהקשר צריך להיות ד' ממש ודחו את דבריו וכתבו שצריך להיות קשר בעלמא ואעפ"כ אין לשנות, כמ"ש האו"ז, ומבואר מדבריהם שהבינו שהקשר המרובע שנהגו בזמנם אינו דל"ת ובאמת א"צ שיהיה דל"ת ולכן נהגו במרובע. וכן מתבאר מדברי תה"ד בפסקים וכתבים (סי' קע"ט) שהביא הפרישה בסי' ל"ב אות נ"ו שצריך שיהיה דל"ת ממש בקשר עצמו ולכן צריך לעשות שיהא ניכר כמין ד' לעומד מאחריו וכו' עי"ש, ופשטות דבריו דהוא ס"ל לעשות דל"ת ממש בקשר, כמו שנוהגים כיום רוב העולם [ואע"פ שהרבה מחברים דחקו בדבריו דס"ל כקשר המרובע – עי' בפרי אליעזר – אין נראה כן פשטות דבריו, ואכמ"ל]. וכבר הבאנו גם את דברי הרמד"ל שהתקשה איפה הדל"ת בקשר המרובע. וכן הבית דוד הנ"ל כתב שהעולם סומכים על סה"ת שאין דין לעשות דל"ת [כרש"י] אלא העיקר שיהא קשר כל שהוא ולא משנה איזה עי"ש, ומבואר דס"ל שהקשר המרובע אינו דל"ת [אולם תירוצו נסתר מדברי האו"ז ור' שמחה הנ"ל שכתבו שאע"פ שאין דין לעשות ד' מ"מ אין לשנות מהקשר המקובל ואפילו פסול מי ששינה, וא"כ אין זה נכון שאפשר לעשות איזה קשר שרוצים].
אולם, נראה שבאמת אין ראיה שרש"י ושא"ר בעירובין צ"ז ע"א ומנחות ל"ה ע"ב שגרסו ופירשו בגמ' שהקשר של תפלין הל"מ היינו בצורת דל"ת – ס"ל שצריך שיהיה דל"ת ממש ולא כקשר המרובע, אלא אדרבה לקשר המרובע קראו דל"ת. הנה, בדברי רה"ג והשמוש"ר שהבאנו לעיל מפורש שכתבו שהקשר הוא כמין דל"ת, אע"פ שבצורת העשיה שכתבו הם יוצא הקשר המרובע. וכן בדברי הארח"ח והר"י אסכנדרני שהביא הב"י מפורש כן, וכן בדברי הרמב"ם שכתב 'מרובע' כמין דאל מפורש כן שהוא מרובע אלא שהוא כמין דל"ת, וכמו שמפורש להדיא בעץ חיים הנ"ל שפירש את כל צורת העשייה וכתב שהוא כמין דל"ת. וכן בדברי הערוגת הבושם וכן מהרח"ו מפורש שהוא גם ם' וגם ד'. ומה שנתקשו היכן היא הדל"ת – הנה כבר כתב המהרי"ל (בהלכות ציצית ותפילין) וז"ל: "רצועות של ראש עשויין לתלות 'מן הקשר ולהלאה' כעין צורת ד' לכן יזהר לעשות הקשר כעין זה להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחריו וכו' ולא למשוך לצד שמאל" עי"ש (והובא בשכנה"ג ובא"ר על סי' ל"ב סנ"ב ועוד). ומבואר שהדל"ת הוא בצירוף הרצועות ולא בקשר גרידא. והתה"ד הנ"ל נראה שבא לדחות את דברי המהרי"ל, אולם אין ראיותיו מכריעות, וכמו שכבר כתב התפארת אריה (בספר שערי אמת ח"ג בסופו) שמה שהקשה מגרדומי תפלין להו"א (מנחות ל"ה ע"ב)– הנה לגבי ציצית, דקי"ל גרדומי ציצית כשרים, אעפ"כ צריך שישאר כדי עניבה, וא"כ ה"ה גם בתפלין בהו"א צריך שישאר שיעור מסויים ועל ידו נראה הד', ועי"ש עוד, ודבריו ברורים. ובאמת שא"א לדחות את דברי רבותינו המפורשים מכח קושיא, ואף אם אין לנו תירוץ מחוור מ"מ דבריהם מפורשים כן, שצריך לעשות מרובע ולא דל"ת ממש, ובפרט שמהרי"ל פירש דקאי ארצועות עם הקשר, ובפרט שברמב"ם מפורש שהוא מרובע כמין דל"ת. וגם היחיד בראשונים שמצאנו שכתב שהקשר למעשה הוא דל"ת הוא התה"ד הנ"ל, דהראשונים האחרים אמנם ס"ל כן בדעת רש"י אולם הם לא ס"ל כן, וגם בדעת רש"י גופיה ביארנו שאין מוכרח פירושם, ובאמת שדעת רוב הראשונים כן כדעת רש"י, שהקשר הוא דל"ת, ואעפ"כ כתבו צורתו כם' וא"כ ע"כ כהנ"ל.
והנה בדברי האו"ז ור' שמחה הנ"ל מפורש שאין לשנות את הקשר המקובל והמשנה פסל. וכ"ה בפסקי מהר"ח או"ז הלכות תפילין (אות ל"ט) עפ"י דברי אביו וז"ל: "קשר של תפילין הל"מ ואין לשנותו מקבלה שבידינו ואם שינה פסול" ע"כ. ומבואר שאף שאינו דל"ת מ"מ אין לשנות מהמקובל. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם שכתב ברפ"ג וז"ל: "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הל"מ ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל ואלו הם וכו' ושיהא הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דאל”. ובהי"ג כתב שהקשר הוא מרובע כמין דאל ושצריך ללמדו בראיה וא"א לפרשו בכתיבה עי"ש, ומפורש שלעיכובא הוא, אלא שהוא ס"ל שהקשר המרובע נקרא דל"ת וכנ"ל, והאו"ז וסיעתו ס"ל שאין הוא נקרא דל"ת, אולם לכולהו אין לשנות ממנו. אולם מצאנו לעיטור בדף נ"ט ע"א-ב' שג"כ דחה את פירש"י ושל"ג דל"ת של תפלין בעיקר נוסחי וכתב ש"מ קשר של תפלין במנהגא תליא מילתא וכו' וקשר לחודיה הל"מ מצוה לקושרן יפה ולא לעונבן וענין קשירה במנהגא תליא מילתא ומנהג דילן בד' וי' וכו' עי"ש. ומבואר דהוא ס"ל שהל"מ היא לקשור ולא לענוב אולם צורת הקשר אינה מהל"מ אלא ממנהג ואינו מעכב. והנה גם הוא העתיק שם את דברי רה"ג, וכמו שהביא הב"י, ומבואר שהמנהג הוא לעשות ד' בצורה של ם' וכנ"ל, אע"פ דס"ל שאינו מעכב. אולם מלבד הראשונים דס"ל שהדל"ת היא הל"מ כדעת רש"י, שודאי צריך לעשות כמו שקיבלנו ולא לשנות, הרי גם האו"ז וסיעתו ס"ל שאין לשנות אפילו שהוא מנהג, וכנ"ל, וא"כ אין מקום לסמוך על דברי העיטור לומר שהדל"ת שנוהגים היום זהו המנהג וכך אפשר לעשות, דהא לכולהו רבוותא הנ"ל השינוי הוא לעיכובא וצריך לעשות כדקיבלנו לעשות את הקשר, והקשר שקיבלנו הוא המרובע וכנ"ל, וגם לעיטור הוא כן וכנ"ל.
♦

צורת עשיית הקשר המרובע למעשה

ולענין צורת עשיית הקשר המרובע למעשה, הנה הב"י כתב שאע"פ שמדברי הגמ' במנחות ל"ה ע"ב גבי ונוייהן לבר לפרש"י מבואר שהדל"ת נראית רק מבחוץ ולא מבפנים מ"מ נהגו לעשותו גם מבפנים ואין קפידא בדבר. והמג"א בסי' ל"ב סנ"ב ובסי' כ"ז סקט"ז פליג וס"ל שיש קפידא שיהא רק מבחוץ כפשט הגמ' עי"ש. ובאמת שמפורש כן בדברי מהר"י אבוהב בפירושו לטור בסי' כ"ז וז"ל: "ונוייהם לבר יש מי שפירש שהוא על הקשר ויש מי שפירש שהוא על שחרות הרצועות, והרב [הטור] הביא בכאן ב' הפירושים. והנה פירוש קמא לפי המנהג שעושים ד' מבפנים ומבחוץ לא שייך האי פירוש, וכ"כ בעה"ט דהאי פירושא לא דייק, אבל לפירוש זה נראה שהוא טעות מה שעושים ד' מבפנים ומבחוץ שאין מקום לד' אלא מבחוץ" ע"כ.
והנה בצורת עשיית הקשר הבאנו לעיל כמה מדברי הראשונים שכתבו דרכים שונות, והמשותף בין הדרכים הוא שמבחוץ הוי מרובע אלא שמבפנים נחלקו אם הוא שתי וערב או כמין דל"ת וכד', ונראה שהקפידא של ההל"מ ושאסור לשנות הקשר הוא על צידו החיצוני, אולם על הפנימי אין קפידא, ולכן מצינו שנחלקו המנהגים בצדו הפנימי ולא בצדו החיצוני. והנה קשר מהר"י אסכנדרני יוצר מאחוריו כמין דל"ת ממש, וכמו שביארנו לעיל, וא"כ שנוי הוא במחלוקת מהר"י אבוהב והמג"א עם הב"י והדגמ"ר בסי' כ"ז אי שרי או לא, ובקשר הארח"ח אינו ברור כ"כ אם כונתו כמ"ש העץ חיים ולזה קרא שיש ד' פנים ואחור וא"כ גם הוא שנוי במחלוקת הנ"ל או שכונתו אחרת, שלפ"ז הקשר של העץ חיים אינו נקרא דל"ת מאחור ושפיר דמי לכו"ע.
ועכ"פ נראה שלמעשה אפשר לעשות או כרה"ג ושמושא רבא או כעץ חיים, דהא מה שחששו הראשונים הנ"ל לשתי וערב אין זה מצוי בינינו כ"כ, דאין אנו רגילים בין הנוצרים ואין אנו מייחסים לזה חשיבות כלל, וכמו שהגאונים הנ"ל שהיו בארצות ערב לא חשו לזה כלל, ורק בארצות אירופה חששו לזה, ואנן לית לן למיחש לזה. וגם הקשר כעץ חיים [שהוא הנהוג כיום אצל רוב ההולכים בקשר המרובע] אינו ברור כלל שהוא דל"ת מב' צדדים וגם אם כן - דעת הב"י שהוא כשר ולכן שפיר דמי לעשות כן.
וע"כ למעשה נראה שהעיקר הוא כהקשר המרובע שנהגו כן כל ישראל מזמן חז"ל עד לפני כשלש מאות שנה לערך, שהתחילו לשנות מכח הקושיות הנ"ל, ואין לנו אלא דברי רבותינו הגאונים והראשונים, ובפרט שאם משנים פסול לדעת הרמב"ם והאו"ז וסיעתם. ויש לשנות לקשר המרובע הנ"ל כא' מב' האופנים הנ"ל.
♦ ♦ ♦