מאנטריאל, קנדה
רצועות תפילין אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר
רש"י מנחות דף ל"ה ע"א: "אדומות לא יעשה. מפני גנאי שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות: ודבר אחר. שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם".בגמרא נאמר: "א"ר יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני, מיתיבי תפילין אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר", וכן נפסק ברמב"ם (הלכות תו"מ פ"ג הי"ד) ובשולחן ערוך (או"ח סימן ל"ג ס"ג) דאין לצבוע את הרצועות אף מצד פנים באדום, וברמב"ם ובשו"ע כתבו שהטעם הוא מפני גנאי והשמיטו את הטעם השני, אבל הבית יוסף בפירושו על הטור הביא את דברי רש"י במלואם.
והנה חשש רחוק זה שיאמרו שמא יאמרו אשתו נדה בעל וכו' הוא נראה טעם רחוק מאוד, ומהיכן רש"י למד זאת ומדוע לא סתם ש"דבר אחר" אינו הדבר המסוים אלא לשון סתם, וברמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה פרק ג הלכה יד) הביא להלכה שאין לצבוע ברצועות אדום מצידן הפנימי וז"ל: "הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו הלכה למשה מסיני. אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות כשרות. אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו", ובכסף משנה שם כתב וז"ל: "הרצועה של תפילין וכו'. בפרק הקומץ (מנחות דף ל"ה) אמר רבי יצחק רצועות שחורות הל"מ ואוקימנא לה מבחוץ אבל מבפנים מאיזה צבע שירצה חוץ מאדום משום גנאי ודבר אחר מאי גנאי ודבר אחר מבפנים איכא זימנין דמתהפכא. והא דאמרי' משום גנאי יש מפרשים שמא יאמרו שמיפה עצמו למצוא חן בעיני הזונות ודבר אחר כהני עכו"ם שעושין סימנין מבגד אדום. ורש"י ז"ל פירש גנאי שמא יאמרו מדם חטטיו נצבעו ודבר אחר שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם. ורבינו כתב טעם דגנאי לבד ולא חשש לכתוב עוד או שמא לא היה בגירסתו" עכ"ד, ובתשובות הגאונים איתא מפני שאדום הוא קישוטי נשים.
עוד יש לדקדק למה הגמרא הוצרכה ב' טעמים לדין זה "משום גנאי ודבר אחר", ומדוע לא אמרה גם בלשון 'או משום דבר אחר'.
ונראה שמקור הדברים הוא מהגמרא בשבת דף יג ע"א: "תני דבי אליהו מעשה בתלמיד א' ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה שימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע, ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך, אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע [בי], בימי לבוניך מהו אצלך, אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר, ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה".
ובתוספות הרא"ש מסביר מדוע היא הסתובבה עם התפילין דייקא ע"פ הנאמר במנחות (דף מ"ד ע"א): "ואמר ר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו", ועיין במהרש"א בשבת הסבר לענין התפילין, ויש עדיין לתמוה דבשביל לומר שהתפילין או התורה שלמד מסוגל לאריכות ימים, הלמאי אמרה פסוק מן התורה "כי הוא חייך" ולא אמרה פסוק שכתוב בתפילין עצמן למען ירבו ימיכם ובכך היה מתקבל יותר שמסובבת עם התפילין. ועוד אפשר להקשות איך ידע אליהו לאחר שהסיחה לו אותו מאורע לשאול על עניינים שבצנעא.
והנה דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, כפי שעינינו יאורו בדברי רש"י במנחות שלמדם מהמעשה הזה, וזו הייתה הסיבה שהסתובבה עם תפיליו, ואמרה שהיה קדוש והלך כל הזמן עם התפילין, והראתה את הרצועות שהן לבנות מצד פנים (ואפשר לחדש ע"פ זה דאין לצבוע את צד הפנימי בשחור, כי בכך בטל סימן הקדושה, ובזה יובן למה הרמב"ם השמיט טעם זה ורק כתב משום גנאי, כי הוא סובר שהרצועות צריכות להיות שחורות משני הצדדים, אבל להלכה אין נפסק כך), לרמוז לענין זה, וע"כ שאלה אליהו בימי ליבוניך מה הוא אצלך, וע"ז אמרה שלא עלתה דעתו על "דבר אחר".
ואל נתמה איך תפילין נמצאים במיטה דהגמרא בברכות דף כ"ד ע"א דנה היכן להניח את התפילין בזמן שישנים וכו' "והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו, דמפיק ליה למורשא דכובע לבר, בר קפרא צייר להו בכילתא ומפיק למורשהון לבר, רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלוייהו, אמר רב המנונא בריה דרב יוסף זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד".
ומכאן שתפילין באמת קשורין בענין זה, ואפשר לומר שעל כן הגמרא אומרת שני טעמים - אחד משום גנאי, והוא רצועה של תפילין של יד שמגלגלה על גופו ושייך טעם שיאדימו משום גירוד חטטים, אבל ברצועות של ראש, שמשתלשלות על בגדיו, צריך לטעם השני.
ובנותן טעם בסוד הדברים, אורכן של רצועות התפילין ש"ר הימין עד הברית-יסוד שייך לאב, והשמאל עד הטבור שייך לאם - מקום חיבור התינוק לאמו, והתפילין הם הייחוד בינינו להקב"ה כדאמרינן וארשתיך לי לעולם ומשלשים כדאיתא רמז לשלש קניני אישה כסף שטר וביאה, וכן נאמר במדרש רבה על הפסוק בשיר השירים שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני: "שמאלו תחת לראשי - זו ציצית וימינו תחבקני - אלו תפילין", ועל כן אי אפשר בתפילין לצבע אדום, הרומז לטומאת הנידה, ואפשר שגם המעשה במסכת שבת רומז שלימוד תורה, שהוא גם כן יחוד, חייב להיות בטהרה.
♦ ♦ ♦