הרב שמואל ישמח
ישיבות צרור המור והדר להדר, חיפה

זמן קריאת שמו"ת

פרק ט - הוספות והערות

בגליונות הקודמים של האוצר פרסמנו סדרת מאמרים בנושא זמן קריאת שמו"ת[2]. בעת עריכת המאמרים, לקראת פרסומם ספר 'מפנינים יקרה', מצאנו כמה תוספות, שחלקן יובאו במאמרנו זה.
סעיף א - שיטת רב עמרם גאון. סעיף ב - שיטת האדר"ת בענין אזהרת רבי לבניו. סעיף ג - סיום הקריאה לפני הקריאה בבית הכנסת. סעיף ד - דברי מנורת המאור. סעיף ה - דעת החזו"א.
♦

א. שיטת רב עמרם גאון

בפרק ג' הבאנו כמה ראשונים שנקטו שיש לקרוא שמו"ת בשבת בבוקר, והסברנו שלדעתם הקריאה צריכה להיות סמוכה ממש לקריאת הציבור. בנוסף, הבאנו ראשונים שכתבו שהמנהג בימיהם היה לקרוא בשבת בבוקר, והבאנו שכן הוא גם בסדר רב עמרם גאון (שחרית של שבת, מהדורת גולדשמידט מה"ק תשס"ה עמ' עב).
מו"ח, הגאון הרב מרדכי רבינוביץ שליט"א, העיר לי שבאוצר חלוף מנהגים החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל (מהד' רמ"ב לוין, סי' מז, הובא גם באוצר הגאונים ברכות ח, ע"ב) מובא: "בארץ ישראל קורא העם הפרשה והש"ץ סדרים, בני בבל קורא הש"ץ הפרשה והעם יעמדו וישמעו מילה במילה"[3]. כמה חכמים (וביניהם רמ"ב לוין בהערותיו שם), ביארו את כוונת הדברים באופן הבא: התורה מחולקת ל-54 פרשות, ול-155 סדרים. החלוקה לפרשות נועדה עבור בני בבל, המסיימים את התורה בשנה אחת. מכיוון שבשנה מעוברת יש 54 שבתות, לכן יש 54 פרשות. החלוקה לסדרים נועדה עבור בני א"י, שסיימו את התורה ב-3 שנים. בא"י הש"ץ "קורא סדרים", שהרי מסיימים את התורה רק לאחר 3 שנים, אולם למרות זאת "קורא העם הפרשה", כלומר את פרשת השבוע שנקראת בבבל.
ביאור זה מסתבר[4], אלא שעלינו להבין מדוע "העם" בא"י קראו את פרשת השבוע הארוכה, ולא הסתפקו בקריאת הסדר בלבד, אותו קרא שליח הציבור?!
נראה לבאר זאת ע"פ המובא בסדר רב עמרם גאון (שחרית של שבת, מהדורת גולדשמידט מה"ק תשס"ה עמ' עב): "‏ויתבין צבורא ומסדרין פרשה דענינא דיומא שנים מקרא ואחד תרגום...", עי"ש. מדבריו עולה שקריאת שמו"ת נעשית ע"י ה"ציבור" במשותף, בשבת בבוקר לפני הקריאה מספר התורה[5]. נראה לומר שמנהג זה הונהג כבר בימי התנאים והאמוראים, ואף בא"י, בה קראו את הסדר בלבד, נהגו הציבור לקרוא את הפרשה כולה יחד. מטרת מנהג זה הייתה להביא לכך שכל יהודי, בכל מקום בעולם, יזכה ללמוד בכל שנה את כל התורה. החילוק בין בני א"י לבני בבל היה רק לעניין הקריאה של הש"ץ בספר התורה, אולם לא לגבי הקריאה יחד בציבור בשבת בבוקר. כאשר ר' יהושע בן לוי ור' אמי אמרו שאדם חייב 'להשלים פרשיותיו עם הציבור' שנים מקרא ואחד תרגום, כוונתם לא הייתה לקריאת שמו"ת בנוסף לקריאת ה'ציבור' מספר התורה, אלא כוונתם הייתה שכל אדם צריך להצטרף ל'ציבור' שקוראים יחד שמו"ת בשבת בבוקר, לפני הקריאה מתוך ס"ת. ע"כ מדברי מו"ח (שנוסחו על ידי). כדברי מו"ח כן כתב כנראה ר' נתן קורוניל[6].
לפי הסבר זה רב עמרם גאון אינו סובר, כפי שהצענו בפרק ג', שיש לקרוא שמו"ת סמוך לקריאה הציבורית מתוך ס"ת, אלא דעתו היא שיש לקרוא שמו"ת יחד עם הציבור שקורא את הפרשה לפני הקריאה מספר התורה.
יש לשים לב, שלפי הסבר זה עולה כי כיום, ברוב הקהילות אין מנהג ציבורי לקרוא יחד שמו"ת[7], ולכן גם אין שם כל חובה לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. דעה דומה לכך, מבחינה מסוימת, היא דעת הראב"ן (סי' פח) לפיה חובת שמו"ת היא רק למי שלא שמע את הקריאה מספר התורה בבית הכנסת, ובהגה"מ (הל' תפילה יג, אות ש') ובב"י (סו"ס רפה) דחו את שיטתו. השו"ע פסק, בעקבות רוב הראשונים, שחובת קריאת שמו"ת קיימת על כל אדם, גם אם הוא גר במקום בו לא נוהגים לקרוא שמו"ת יחד.
♦

ב. שיטת האדר"ת בענין אזהרת רבי לבניו

בפתיחת פרק ג' עסקנו בציווי רבי לבניו, להיזהר ולהשלים את קריאת שמו"ת לפני סעודת השבת. הנהגה זו נפסקה בשו"ע (רפה, ד): "מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת". כוונת הדברים היא לסעודה שניה של שבת, ואכמ"ל.
המג"א שם (סק"ו) השווה זאת עם שיטת האר"י, שדחק עצמו לקרות שמו"ת בע"ש, וכתב המג"א: "היינו אם היה אונס גדול בערב שבת (הכוונות וב"י)...". על דברי המג"א העיר האדר"ת (בספרו עובר אורח, נדפס בגליון אליבא דהלכתא של ישיבת אהבת שלום, חוברת נא, עמ' ד') וחידש חידוש גדול: "ולענ"ד נראה שכוונת 'קודם שיאכל' היינו אכילתו בליל שבת קדש (!), ואם כן היינו נמי שיגמור בערב שבת מבעוד יום". כלומר, האדר"ת מבאר באופן אחר כיצד דברי האר"י הקדוש אינם עומדים בסתירה לאזהרת רבי. כוונת רבי, לפי האדר"ת, היתה שיש לגמור את קריאת שמו"ת לפני הסעודה הראשונה (!), בליל שבת, ואם כן הכוונה היא שיש לקרוא שמו"ת ביום שישי, כדברי האר"י הקדוש.
אולם, לא זכיתי להבין דבריו, שהרי בנוסף לחידוש הגדול שיש בדבריו, הרי הם גם נסתרים לכאורה מדברי האר"י הקדוש עצמו, שהרי בשער הכוונות נאמר: "והיה (האר"י ז"ל) דוחק עצמו לקרותה ביום שישי... זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאוד שאז היה קורא הפרשה שמו"ת אחר סיום תפילת שחרית דיום שבת, קודם סעודת שחרית, כמו שצוה רבנו הקדוש לבניו..." (שער הכוונות, דף סב, ע"א[8]). וצ"ע.
♦

ג. סיום הקריאה לפני הקריאה בבית הכנסת

בפרק ג' הבאנו כמה ראשונים שסברו שסיום זמן שמו"ת הוא בקריאת התורה בשבת (תר"י, ריטב"א, ונראה שכן דעת שבלי הלקט ותניא רבתי, ועוד, ונראה שכך נקטו גם הסוברים שטעם חובת שמו"ת הוא כהכנה לקריאה בתורה - מנורת המאור לר"י אבוהב הראשון, ועוד). במשנ"ב (רפה, סק"ט) כתב שטוב להחמיר כשיטתם, והרב נבנצל התחשב בשיטה זאת. עד כאן הבאנו.
שו"ר שעל רבי חיים שאול קויפמן, ראש ישיבת גייטסהעד, הובא שמנהגו היה להקפיד לסיים שמו"ת לפני קריאת התורה (הרב ישראל בלום, בחוברת קול התורה גליון סב עמ' פב, צוטט במאמרו של הרב יצחק טסלר, בחוברת המבשר התורני גליון 166 עמ' טו).
הרב אשר חנניה שליט"א (שו"ת שערי יושר ח"ד, סי' מח, סק"א, וביתר אריכות בגליון אליבא דהלכתא, חוברת נא, עמ' יח) כתב שעדיף לקרוא את הפרשה ברציפות בשבת אחה"צ (לפני זמן מנחה קטנה, ולפני שהוא עצמו התפלל), מאשר לקרוא חצי ממנה ביום שישי וחצי ממנה בשבת. לענ"ד דבריו צ"ע, שהרי מלבד שיש כאן ספק האם ניתן לקרוא את הפרשה לאחר זמן מנחה גדולה (עי"ש שעמד על כך), הרי בנוסף לכך מפסיד האדם את שיטת הראשונים שהזכרנו, שנקטו שיש לקרות את הפרשה לפני שיקראו בתורה בציבור, ובנוסף הוא גם יפסיד את המצוה מן המובחר שנזכרה בשו"ע להשלים את הפרשה לפני הסעודה [בעל שו"ת אדרת תפארת השיג (באליבא דהלכתא שם, וביתר אורך בחוברת נב, עמ' קלט) על הרב חנניה, משום שלדעתו זמן שמו"ת מסתיים במנחה גדולה, אך לענ"ד יש להשיג על הרב חנניה מצדדים נוספים, כמו שהבאתי]. שו"ר שאכן כמה חכמים כתבו שעדיף לקרוא חצי מהפרשה ביום שישי וחציה בליל שבת, מאשר לומר את כולה ללא הפסק בשבת אחה"צ, וטעמם הוא משום שהענין לקרוא שמו"ת ברציפות אינו אלא הידור שלא נזכר בשו"ע, ולכן עדיף לקיים את המצוה מן המובחר שנזכרה בשו"ע לסיים את הקריאה לפני סעודת שניה של שבת (הגר"י ליברמן, הגר"א ליברמן, הגרי"פ פיינהנדלר, ועוד חכמים, הובאו בספר גם אני אודך, שמו"ת, סי' כט). כאמור, לענ"ד יש כאן טעם נוסף, שבזה גם ירוויח את דעת ר' יונה ושאר הראשונים שהבאנו.
♦

ד. דברי מנורת המאור

דבר מעניין מצאתי בספר מנורת המאור לר"י אלנקאוה (פרק חמישי, תלמוד תורה, מהד' ענלאוו, ניו יורק תרצ"א, ח"ג, עמ' 326, הביאו בספר מגן דוד לרב דוד אזולאי שליט"א), שם כתב ש"זמן קריאתה מיום רביעי ואילך עד יום שבת קודם חצות".
מה שכתב שקריאתה מיום רביעי, נראה שהוא כדעת הנימוק"י וה'יש אומרים' שברשב"ץ, אותם הבאנו בפרק א', שנקטו שניתן לקרוא שמו"ת רק מיום רביעי ואילך.
מה שכתב שסיום זמן הקריאה הוא בחצות, הוא חידוש גדול. ייתכן שסבר שסיום הזמן הוא בזמן מנחה גדולה, אלא שלדעתו אף בחצי השעה שאחר חצות לא ניתן לקרוא שמו"ת, שהרי בדיעבד י"א שהמתפלל אז מנחה יצא י"ח (כנזכר בבאה"ט רלג, סק"א). ייתכן שסבר שעד חצות ראוי לסעוד, ולכן יש לסיים לפני כן את הקריאה. אולי ניתן לומר שלדעתו ניתן לקרוא שמו"ת גם בחצי השעה שאחר חצות, ומה שנקט "עד חצות" הוא רק כדי להדגיש שהכוונה למנחה גדולה, ולא למנחה קטנה.
♦

ה. דעת החזו"א

בפרק ג' הבאנו שבארחות רבינו (ח"א, מהדורה ישנה עמ' קכד) מובא ש"שמע ממקור מהימן" שהחזו"א, שהיה קורא שמו"ת במשך השבוע כולו, היה מקפיד להותיר את סיום הפרשה על מנת לקוראה בשבת לאחר התפילה לפני הסעודה "ואמר טעמו שכתוב שצריך לסיים שמו"ת לאחר הציבור, והיינו לאחר שהציבור קרא את פרשת השבוע", ע"כ. הערתי שם שאינני יודע היכן "כתוב שצריך לסיים שמו"ת לאחר הציבור", ואולי הבין החזו"א שאזהרת רבי לבניו לקרוא שמו"ת לפני הסעודה כוונתה שיקראו דוקא לאחר התפילה ולפני הסעודה, בדומה להבנת הב"י בדעת ההגה"מ. אלא שלא מסתבר כ"כ שכך נקט החזו"א, שהרי רוב הראשונים לא הבינו כך את דברי רבי, ורבים מהם כתבו במפורש שיקרא לפני התפילה, וכבר הבאנו (פרק ג', סעיף ה') שבימי הראשונים נהגו לקרוא שמו"ת לפני שחרית או לפני קריאת התורה. וצ"ע.
שו"ר מביאים (בגליון אליבא דהלכתא, חוברת נא, עמ' ק"ח) שבספר מנחת אביגדור (לרב אביגדור ברגר שליט"א, עמ' קח) הביא מש"כ אליו הגר"ח קנייבסקי שלא שמע ולא ידוע לו מנהג כזה של החזו"א.
♦ ♦ ♦