ראש ישיבת איתמר
הדלקת נרות חנוכה לנשים בנות אשכנז
שאלה
הלכה מפורסמת בפי כל שנשים חייבות בנר חנוכה ואעפ"כ לא מצינו במנהג בני אשכנז שנשים מדליקות כשיש גברים בבית. האם מנהג זה נכון. ומה המקור לכך?תשובה
א. מקור הדין
בגמ' שבת (דף כ"ג ע"א) מובא: "והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצווה, הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום, אשה ודאי מדליקה, דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".ופרש"י (שם ד"ה היו באותו הנס) "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה ועל ידי אשה נעשה הנס". משמע מדבריו שאשה חוללה את הנס ולכן פשוט שנשים חייבות בהדלקה. וכן כתב הרשב"ם בתוס' במגילה (דף ד' ע"א ד"ה שאף הן): "שעיקר הנס היה על ידן בפורים ע"י אסתר בחנוכה ע"י יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו".
והנה ידועה ומפורסמת המחלוקת בין התוס' והרמב"ם כיצד נוהגים המהדרין מן המהדרין בהדלקת נרות חנוכה. התוס' בשבת (דף כ"א ע"ב ד"ה והמהדרין) סבירא להו שרק בעה"ב מדליק מוסיף והולך עבור כל אנשי הבית, וכך נהגו בני ספרד כפי שכתב הרמב"ם במנהג (הלכות חנוכה פ"ד ה"ג) ופסק השו"ע (או"ח סי' תרע"א ס"ב) כן. ועל כן בעה"ב מדליק לכל בני הבית, וא"כ פשיטא שהוא מוציא גם את אשתו כפי שמוציא יד"ח את בניו ובנותיו. ופשוט ג"כ שאשה אלמנה שאין לה בעל חייבת להדליק בעצמה לכל הבית, או שאחד מבניה ידליק לכל בני הבית, וכפי שפסק השו"ע (או"ח סי' תרע"ה ס"ג).
לעומת זאת, בני אשכנז סברו כהרמב"ם (בהסברו למהדרין מן המהדרין) שכל בני הבית מדליקים, וכפי שפסק הרמ"א "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק וכן המנהג פשוט". ומשמע שהוא לא חילק בין גברים לנשים, וכל אחד מבני הבית מדליק, כולל הנשים. ומכך שלא הוציא את הנשים, ולא כתב שלא נוהגות להדליק משמע שס"ל לרמ"א שאף הנשים מדליקות. וכן משמע ברמב"ם (חנוכה פ"ד ה"ב): "כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלושים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות". ובפירוש לא חילק בין זכרים לנקבות, שכתב שמדליקים נרות כמספר אנשי הבית, וכפי שכתב (שם סעיף א') "נר לכל אחד ואחד בין אנשים ובין נשים".
ואף אם נאמר שמנהג בני אשכנז אינו כהרמב"ם, כי הוא ס"ל שבעה"ב מדליק כמספר הנפשות (כי הרמב"ם ס"ל שאי אפשר לברך על הידור, כי כבר בני הבית יצאו יד"ח המצווה בנר אחד שהדליק בעה"ב בעיקר הדין, ולכן ס"ל שרק בעה"ב מדליק את המהדרין וממילא אין בעיית ברכה לבטלה).
♦
ב. הקושיה על מנהג העולם
ומנהג בני אשכנז כיום קשה מאד, דפוק חזי מאי עמא דבר, ובכל בתי ישראל האשכנזים מצינו שרק הגברים מדליקים כמנהג המהדרין מן המהדרין שמוסיף והולך ואילו הנשים לא מדליקות כלל. ורק מצינו שילדות קטנות מדליקות, אך לא מצינו גדולות המדליקות כלל. ולכאורה אין לכך מקור.שמא תאמר שנשים חייבות בהדלקה אך לא נהגו במנהג המהדרין מן המהדרין, זה אינו, שהרי אלמנה או אשה הגרה בביתה לבדה נוהגת להדליק כמוסיף והולך כמנהג המהדרין מן המהדרין כפי שפסק השו"ע, והרמ"א לא חלק עליו, שכיום כולם נוהגים כהמהדרין מן המהדרין ומדליקים מוסיף והולך (עיין שו"ע או"א סי' תרע"א ס"ב). וא"כ קשה, מדוע הנשים לא נהגו להדליק כמו כל אנשי הבית? אכן קושיה זאת הקשה בעל שו"ת שער אפרים (ובספרו מופיעה רק הקושיה בלא תירוץ) לרבינו אפרים הכהן (סי' מ"ב), וז"ל: "הנה צריך לישב למה לא נהגו ג"כ הנשים להדליק בפני עצמן כמו האנשים הלא אפי' קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק... וא"כ למה לא ידליקו הנשים כמו האנשים?".
ומוסיף עוד שכן משמע משו"ת תרומת הדשן (סי' ק"א) דנשים מדליקות בפני עצמן, שהקשה תה"ד האם אכסנאי רשאי לברך בפני עצמו אע"ג שאשתו מדליקה בביתו, והסיק שלמנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך גם במקום שמתאכסן "דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, הכא נמי יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות". ומשמע שכמו שבבית גם הוא הדליק וגם אשתו, כך גם אם מתאכסן במקום אחר יכול להדליק הוא לחוד ואשתו לחוד. ויל"ע בדבריו. אך מ"מ לא נהגו כיום כן, והנשים מבני אשכנז לא נהגו להדליק ופוק חזי מאי עמא דבר, וא"כ כיצד מיושב מנהג זה?
♦
ג. ישוב האחרונים את מנהג העולם
ואכן האליה רבה (או"ח סי' תרע"א) הקשה קושיה זאת בשם השער אפרים ותירץ: "ונ"ל דאשתו כגופו ואינה בכלל מהדרין, וכן משמע ברש"ל בתשובות סי' פ"ה ומטה משה (סי' תתקפ"ב) דדווקא כשאין לה בעל או כשאין הבעל בעיר מדלקת". עיי"ש.ואכן כך כתב המ"ב (סי' תרע"א ס"ק ט'). על דברי הרמ"א שנהגו שכל אחד ואחד מדליק, כתב המ"ב "לבד מאשתו דהיא כגופו". ומשמע שדווקא האשה הנשואה לא מדליקה, אך לפי"ז נשים רווקות בנות הבית צריכות להדליק. וקשה, דלא מצינו מנהג זה?
ועוד, על דברי השו"ע (או"ח סי' תרע"ה ס"ג) שכתב "אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה" כתב המ"ב (שם ס"ק ט') "ועיין בתשובת עולת שמואל סי' ק"ה, דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו, מ"מ אשה אינה צריכה להדליק, דהוין רק טפלות לאנשים, ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מצות עשה שהזמן גרמא דיכולות לברך, וכשאין האיש בבית תדליק האשה, דהוי בת חיובא ובברכה".
ולכאורה דיבר המ"ב רק על אשה נשואה, ומש"כ "דהוין רק טפלות לאנשים" הוי כמו שכתב בסי' תרע"א "דאשתו כגופו".
אלא שהמעיין בשו"ת עולת שמואל הנ"ל ייווכח שהוא מדבר על כל הנשים בבית ולא רק על הנשים הנשואות, שהרי הביא את תרוץ הא"ר דאשתו כגופו אלא שהקשה על כך "וזה הטעם מספיק רק לנשואות, אבל לא לפנויות, ולומר הואיל דלנשואות אינן מן המהדרין שוב לא נהגו גם בפנויות, הוא דוחק" ומתוך כך נאלץ לתרץ דמה שאמר ריב"ל בגמ' דנשים חייבות בנר חנוכה דאף הן היו באותו הנס "לומר שהן טפלות" ולא עיקריות בנס, וסבר כדעת התוס' במגילה (דף ד' ע"א ד"ה שאף הן) החולק על הרשב"ם שסבר שהן העיקר.
אלא שעדיין קשה, דא"כ ה"ה בפסח ובפורים, ושם הרי מצינו שחיוב הנשים זהה לחיוב הגברים. וא"כ מאי שנא חנוכה, שהן טפלות, מפסח ופורים?
ואכן העולת שמואל שם לב לקושיה זו, ובתחילה רצה לתרץ שבפסח המצוה היא אכילה ובמגילה השמיעה, משא"כ בנר חנוכה דאף הרואה בלי הדלקה מברך, אך עדיין דוחק הדבר.
והוסיף לתרץ, דנר חנוכה לא היו לגופות כ"א להעביר על דת, ובגזירת האנשים היה חיוב מסירות נפש על קידוש השם כבשעת השמד, אבל הנשים היו פטורות דקרקע עולם הן. משא"כ בפסח, דקושי השעבוד היה שווה בשתיהן, וכן נס פורים על כולם הייתה הגזירה להשמיד ולהרוג. וע"כ שווים הם.
ובכך תרץ מדוע בנר חנוכה לא נהגו הנשים להדר כמנהג המהדרין מן המהדרין.
ועדיין דבריו קשים מאד. חדא, דא"כ אם נשים טפלות בנר חנוכה ולכן הנשים לא נהגו בהן את מנהג המהדרין מן המהדרין, א"כ גם בבית של אלמנה וכדו' שיש רק אשה בבית, א"כ היה צריך לומר שתדליק כעיקר הדין, נר אחד בכל יום. ולא מצינו זאת כלל וכלל. אדרבה, השו"ע (בסי' תרע"א ס"ב) פסק לכל כלל ישראל להדליק כהמהדרין מן המהדרין, ולא חילק בין איש לאשה, ואף הרמ"א לא הגיה על דבריו כלל, ומשמע שהסכים לדבריו.
ואף שיש לעיין בדברי מרן השו"ע, מדוע השמיט את עיקר הדין (נר בכל יום) וכן השמיט את דין המהדרין (נר לכל אחד מבני הבית) וכתב רק את דין המהדרין מן המהדרין, ונראה שהוא כתב את המנהג הרווח בכלל ישראל, וכנראה כל כלל ישראל נהגו להדליק כהמהדרין מן המהדרין, וכפי שנוהגים היום. מ"מ, השו"ע לא חילק בין גברים לנשים והרמ"א לא הגיה בדבריו. ומשמע שגם הנשים נוהגות כמנהג המהדרין בן המהדרין, וכן פסק המ"ב (שם ס"ק ט') "וכשאין האיש בבית, תדליק האשה, דדהוי בת חיובא ובברכה". ומשמע שהיא מדליקה כהמהדרין מן המהדרין.
ועוד קשה על העולת שמואל, שהרי מנהג בני אשכנז, שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ומוסיף והולך הרי הוא שיטת רש"י, וכפי שהוכחנו בספרנו שו"ת מבשן אשיב ח"ב (סי' כ"ט ס"ק ו') בדברי רש"י (שבת דף כ"א ע"ב ד"ה והמהדרין) שכתב "והמהדרין אחר המצוות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית", ומשמע שאף המהדרין מן המהדרין הוי בכה"ג. ורש"י שהסביר מדוע אשה חייבת בנר חנוכה כתב (שם דף כ"ג ע"א ד"ה הוי באותו הנס) בהסבר ריב"ל שאף הן היו באותו הנס – "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה על יד אשה נעשה הנס". הרי מפורש להדיא דהנשים לא טפלות לגברים כהעולת שמואל, אלא אדרבה הן חוללו את נס חנוכה, וכפי שכתב רש"י בראשית דבריו, שרמז לבת חשמונאי שגרמה לאחיה ביום חתונתה להילחם נגד גזירה זו, שכל בתולה תבעל לטפסר תחילה, וכפי שמופיע ביוצרות לחנוכה לרבי מנחם ב"ר מכיר (עיין באריכות במבשן אשיב ח"ב סי' ל"ב). ואף נכדו הרשב"ם סבר כן, כפי שהבאנו לעיל בדברי התוס' במגילה (דף ד' ע"א ד"ה שאף הן היו באותו הנס) "פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן" וכן כתב על פורים וכן על פסח. וא"כ, אם בני אשכנז נוהגים כרש"י וכפי שהוכחנו, א"כ א"א להבין שנשים היו טפלות לגברים בענין חנוכה.
וראיה לדבר, דהטור (או"ח סי' תר"ע) כתב "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ואין להקל להן". וכתב הב"י (שם) דהטעם הוא "כדי שיהא להם היכרא שאסור להשתמש לאורן" וכ"כ הכל בו (הלכות חנוכה סי' מ"ד ע"א ושלטי הגיבורים על הגהות מרדכי) בטעם זה. אך קשה דא"כ מדוע נאסר דווקא על הנשים? והרי גם לגברים אסור להנות לאורם. וכן פסק השו"ע (שם סי' תר"ע ס"א) "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש מי שאומר שאין להקל להם" ומדוע דווקא הנשים? ודוחק ליישב שדיבר הכתוב בהווה, דבבית הנשים היו עושות מלאכה ולא הגברים, דבפירוש כתב השו"ע דין זה לנשים דווקא. והמג"א (שם ס"ב א') כתב בטעם המנהג "דווקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם (מט"מ)". וכתב באשל אברהם (שם ס"ק א') "ע"י יהודית כמבואר בפיוט (יוצרות לחנוכה לרבי מנחם ב"ר מכיר. י.ו.) ובתוס' מגילה דף ד' ע"א (כפי שהבאנו לעיל בשם הרשב"ם. י.ו.)".
אמנם במהרי"ל ס"ל דדין זה הוא אף לגברים, מטעם שאסור להנות מאורה, אך כתב הפמ"ג באשל אברהם (שם) ש"המחבר סובר דוקא נשים מטעם שנעשה הנס ע"י אשה", וכ"כ הט"ז (שם ס"ק ב') "כיוון שנעשה הנס ע"י הנשים יפה להם כשהם נוהגות שלא לעשות מלאכה אבל האנשים ודאי אין שייכות מנהג בזה". וכ"כ בקיצור שו"ע לגר"ש גאנצפריד (סי' קל"ט ס"ג) שאיסור זה הוא דווקא לנשים "מפני שהנס נעשה ע"י אשה". הא קמן, שגם השו"ע וגם הרמ"א, מכך שלא הגיה בדברי השו"ע, סבירא ליה שעיקר הנס נעשה על ידי אשה כרש"י וכהרשב"ם. וא"כ א"כ לומר כהעולת שמואל שהנשים היו טפלות לגברים בנס חנוכה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא - מדוע הנשים מבנות אשכנז לא נהגו להדליק.
ועוד קשה על העולת שמואל דאם הנשים טפלות לגברים בחנוכה, א"כ צריך להיות דין זהה גם בפורים וגם בפסח, שהרי דרשת ריב"ל שנשים חייבות שאף הן היו באותו הנס נאמר בכל אלה, ולא מצינו חילוק זה בפסח ובפורים. וכמו שבפורים ופסח חיובן זהה, א"כ ה"ה בחנוכה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. אמנם המקראי קודש לגרצ"פ פרנק (חנוכה סי' י"ד) ניסה לומר כן אף בפורים שאינן שוות לאנשים בכל פרטי המצווה, אך מ"מ לא מצינו כן בפסח (ומה שלדעת השו"ע אינן מסיבות, זה רק כי כפופות לבעליהן כמו תלמיד בפני רבו), והשו"ע לא פסק כן כנ"ל, וא"כ דברי העולת שמואל קשים וצ"ע.
וכן משמע בספר מועד לכל חי להגר"ח פלאג'י (חנוכה סי' כ"ה) שכתב "ולפי מה שאמרו חז"ל דהרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח כמ"ש השבת שהוא כמו סגולת נר שבת כיע"ש, א"כ לאשה שייכא טפי סגולה זו ותהא זריזה לתקן הפתילות וליתן השמן, ומכ"ש אם מדלקת ברצון בעלה דתועיל למקצת בניה שיהיו ת"ח כמ"ש הרב ש"ב שם. ועיין א"ר וזוטא, ומה גם דהנס היה ע"י אשה יהודית כנודע". הא קמן דס"ל דעיקר הנס נעשה ע"י אשה, כרש"י וכרשב"ם, ואינן טפלות לגברים, ולכן אפי' למנהגם שנהגו שרק בעה"ב מדליק ומוסיף והולך, אעפ"כ המליץ הגר"ח שאשה תדליק במקום בעלה אם נעשה ברצונו, כדי להדגיש שהנס נעשה על ידה, ובכך תועיל יותר לסגולה שיהיו בניה ת"ח.
והבן יהוידע (שבת כ"ד ע"ב ד"ה שם הרגיל בנר) נימק מדוע כתבה הגמ' הרגיל בנר חנוכה יהיו בניו ת"ח ולא הוא עצמו, וכתב "עפ"י מה שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות, כי בחנוכה עיקר התוספת וההארה למעלה הוא בשורש האשה ולא בשורש האיש לכן יהיה לו בנים ת"ח שתשמח בהם האשה יותר מן האיש ככתוב בבן חכם ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך שתוסיף גילה לאם על השמחה משא"כ באב אמר שמחה בלבד אבל האם שמחה וגילה". הא קמן שאף הבן יהוידע ס"ל שעיקר הנס היה ע"י אשה ואינה טפלה לאיש כדברי העולת שמואל.
וא"כ מוכח מדברנו שרש"י, הרשב"ם, השו"ע, הרמ"א, המג"א, הט"ז, הפמ"ג, הגר"ח פלאג'י, הבן יהוידע, הקיצור שו"ע, המ"ב ועוד כולהו סבירא ליה שהאשה היתה עיקר הנס ולא טפלה, וא"כ קשה מדוע בנות אשכנז לא נהגו להדליק בעצמן? ומילא נשים נשואות אפשר לתרץ כהא"ר לעיל דאשתו כגופו, אך לגבי שאר בנות הבית הגדולות, קשה מדוע אינן מדליקות בעצמן?
ואולי היה אפשר לתרץ שהבנות היו נישאות בגיל שתים עשרה, וא"כ לא היו מצויות בבית בנות גדולות רווקות ולכן תרץ הא"ר רק לגבי אשתו. אך זה דוחק גדול, שהרי ודאי שהיו בנות שלא מצאו את זיווגן בגיל כה מוקדם ואעפ"כ לא מצינו שהדליקו בעצמן.
וראיתי במשמרת שלום (סי' מ"ח ס"ק ב') שמנסה לתרץ וז"ל: "ואפשר כיוון שאימם אין מדלקת אינו מהנכון שהם ידליקו". כלומר, אין זה דרך ארץ שהאמא לא תדליק (בגלל אשתו כגופו) ובנותיה תדלקנה, וייראה כאילו בנותיה מקפידות במצווה יותר מאמם.
אך מסיק שלפי"ז אם גרה אלמנה עם בנות בלבד, והאם מדליקה, לפי"ז גם הבנות צריכות להדליק, והקשה שלא מצינו כן. ותרץ או שמקרה זה לא היה מצוי ולכן לא הדליקו אך אה"נ שצריכות להדליק. ועוד, כי היו בנות שלא ידעו לברך ולכן לא נהגו כן אך הסיק "אבל עפ"י ההלכה כולן צריכות להדליק". וצ"ע בסיום דבריו, האם התכוון דווקא למקרה של אלמנה ובנותיה, או שלא קיבל את תרוצו של הא"ר דאשתו כגופו וס"ל דכל הנשים צריכות להדליק כפשט הרמ"א.
♦
ד. קושיית החיד"א
מכל הנ"ל יוצא, שעיקר הסיבה שנשים נשואות לא נהגו להדליק היה מפני סברת האליה רבה "שאשתו כגופו", ולפי סברה זו בנות גדולות שאינן נשואות היו צריכות להדליק, ואם הן לא מדליקות זה מפני דרך ארץ שלא ראוי שאמן לא תדליק והן תדלקנה. וע"כ סמכו על ראש המשפחה המדליק ומוציא אותן ידי חובת ההדלקה.אלא שהקשה החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' תרע"א ס"ב) שעדיין תרוצו של האליה רבה קשה, וז"ל "ומיהו אינו מתיישב כל כך המנהג שלהיות אשתו כגופו חסורי מחסרא ופנה הדרה? כי מגרעות מהצאצאלים והצפיעות (נראה דצריך לתקן "הצאצאים והצפיעות" שהכוונה לפעוטים ופעוטות עפ"י ישעיהו כ"ב, כ"ד) דהן מדליקין והיו למאורות ועקרת הבית אל תופע עליו נהרה? ומפשט דברי הרמב"ם והריא"ז משמע שכשמדליקין נר לכל אחד גם אשתו בכלל".
הרי לשונו הזהב, וביאר כיצד יתכן שסברת "אשתו כגופו" יגרע מן האשה להדליק ולקיים את דין מהדרין מן המהדרין. נראה שהבין החיד"א ש"אשתו כגופו" נאמר למעליותא ולא לגריעותא, א"כ כיצד זאת סיבה למנוע ממנה להדליק? והאשה שהיא הדרה של הבית [כמו הביטוי על יציאת צדיק "פנה זיוה פנה הדרה" כמופיע ברש"י ריש פרשת וירא (שהכוונה שהצדיק הוא הדרה וכבודה של העיר)]. האם מפני שהיא כגופו של בעלה נחסרת ולא יכולה להדר? (ולזה נתכוון לביטוי פנה הדרה כאילו נעלם ההידור שלה?) ומקשה עוד, אפי' הקטנים והקטנות נוהגים להדליק ("הצאצלים והצפיעות") הדלקתם נהפכת למאורות ועקרת הבית, שהיא עיקר הבית, לא תדליק ונהרה לא יופיע? ודבר זה לא מתקבל על הדעת. ולכן מסיים שמפשט דברי הרמב"ם והריא"ז (המופיע בשלטי גיבורים בסוגית חנוכה) משמע שהאשה צריכה להדליק, ונשאר החיד"א בצ"ע.
אמנם החיד"א נוהג כהשו"ע שרק בעה"ב מדליק ומוציא את כל בני הבית, וא"כ לא קשה מדוע האשה לא מדליקה, אך לפוסקים כהרמ"א שכל אחד ואחד מדליק, החיד"א לא מצליח ליישב את מנהג העולם.
ואכן כדי להבין היטב את דברי החיד"א יש לבחון את כל המקומות שבש"ס שבהם נאמר "אשתו כגופו" ולבחון האם מאמר זה נאמר לגריעותא או למעליותא. ואם זה נאמר למעליותא, א"כ צודק החיד"א שכיצד יתכן שסברא זו תגרע מן האשה את קיום מצוות המהדרין מן המהדרין להדליק בעצמה.
והנה, בד' מקומות בש"ס מצינו את הביטוי "אשתו כגופו" כדלקמן:
א. בגמ' כתובות (דף כ"ז ע"ב) מובא דעת ר' זכריה בן הקצב הסובר שבעל לא נאמן להעיד על אשתו שלא נטמאה ע"י גויים בגלל ב' טעמים. א. אשתו כגופו ואין אדם נאמן להעיד על עצמו. ב. אדם לא נאמן להעיד על קרוביו.
ולכאורה זה למעליותא, שאשתו לא אדם זר אלא חלק ממנו ממש, ולכן הוא לא יכול להעיד עליה כפי שהוא לא יכול להעיד על עצמו, וא"כ אין זה צריך לגרוע ממנה להדליק ג"כ.
ב. בגמ' כתובות (דף ס"ו ע"א) מובא במשנה דעת ר"י בן בתירא שסובר שאדם הפוגע באשה משלם חלק מהבושת לבעל וחלק לאשה. ומדוע? מכיוון שאשתו כגופו, ולכן פגיעה באשה היא גם פגיעה בבעל. וזה אולי ראיה לסברת האליה רבה, שכמו שהחיוב הממוני מתפצל בין הבעל לאשה, ה"ה שמספיק שהבעל ידליק, והאשה נגרעת בהדלקת בעלה כשם שנגרע ממנה הפיצוי הממוני ויל"ע.
ג. בגמ' בבכורות (דף ל"ה ע"ה) מובא שאשתו של כהן לא נאמנת להעיד שהמום שבבכור קרה מאליו, שכן "אשתו כגופו" והכהן בעצמו לא נאמן להעיד על כך, אע"פ שבנו ובתו נאמנים. וגם מהכא קחזינן "שאשתו כגופו" זה למעליותא כדברי החיד"א.
ד. בגמ' במנחות (דף צ"ג ע"ב) מובא על הפסוק "וסמך ידו" שהחידוש הוא שהייתה הו"א שגם אשתו יכולה לסמוך על הקרבן במקומו מפני ש"אשתו כגופו" קמ"ל "ידו" – שדווקא הוא ולא אשתו. וגם כאן רואים שאשתו כגופו זה מעליותא, ואילולי מיעוט הכתוב הייתי אומר שאשתו כמוהו וגם היא יכולה לסמוך. א"כ זו דרשת מעליותא ולא גריעותא.
ואם דברי החיד"א דוחים את דברי הא"ח א"כ הדרא קושיא לדוכתא, מדוע הנשים מבנות אשכנז מדליקות נר חנוכה?
♦
ה. כיצד פסק המ"ב?
במשנה ברורה לא ברור כיצד פסק בעניין הדלקת נרות חנוכה ע"י אשה. דבסי' תרע"א ס"ב בדברי הרמ"א שנהגו בני אשכנז שכל אחד מדליק, כתב המ"ב (שם ס"ק ט') לבד מאשתו שהיא כגופו, ומשמע ששאר בנות הבית כן ידליקו.לעומת זאת, בסי' תרע"ה ס"ג על דברי מרן השו"ע שכתב שאשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה, כתב המ"ב (שם ס"ק ט') בשם תשובת העולת שמואל (שהבנו לעיל) דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו, "מ"מ אשה אינה צריכה להדליק, דהוין רק טפלות לאנשים". והמעיין בעולת שמואל יראה שזו סברה לפטור את כל הנשים דס"ל שהן לא עיקר הנס, וא"כ כמאן סבירא ליה, כהעולת שמואל או כהא"ר? הרי יש נ"מ ביניהם האם בנות רווקות צריכות להדליק?
זאת ועוד, אם המ"ב ס"ל כהעולת שמואל? א"כ זה סותר את ההלכה שאסור לאשה לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות כמובא בשו"ע (סי' תר"ע ס"א). ושם המ"ב (בס"ק ג') כתב ש"דווקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם". א"כ הוא סובר כרש"י והרשב"ם שהנשים הם עיקר הנס ולא טפלות, וכיצד הלכה זו יכולה להתיישב עם דברי העולת שמואל הסובר שנשים היו טפלות לגברים? והרי שתי דעות אלו הוי כתרתי דסתרי.
ואכן ראיתי בספר נפש הרב לגאון הרב צבי שכטר שליט"א שהקשה על דברי המ"ב שפטר אשה מהדלקה מטעם שאשתו כגופו, וכתב בשם הגרי"ד שאין לזה טעם, ומן הנכון שאף הנשים הנשואות ג"כ ידליקו לעצמן, וזה כסברת החיד"א שהבאנו לעיל.
♦
ו. יישוב המנהג עפ"י החת"ס
ואעפ"כ פוק חזי מאי עמא דבר, שרוב ככול קהילות ישראל לא נהגו הנשים, בין הנשואות ובין הרווקות, להדליק נרות חנוכה. וא"כ כיצד ניישב את המנהג?ואכן החת"ס בחידושיו על שבת (דף כ"ג ע"א ד"ה והמהדרין) הקשה את קושייתנו וז"ל "ראיתי מי שנתקשה, מאי טעמא לא נהיגי נשים דידן להיות מן המהדרין", והוסיף שאם אין גבר בבית האשה אכן הדליקה מוסיף והולך. וא"כ כן נהגו כמנהג המהדרין מן המהדרין, א"כ מדוע כשהאנשים בבית מדליקים אין הנשים מדליקות?
ותרץ "ונלענ"ד בתחלה נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעה"ב, אז לא נמצא שום אשה שתהיה מהמהדרין כי אין כבודה לצאת בחוץ ברה"ר לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים. נהי אם אין האיש בביתו ועליה מוטל מצוות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק, מ"מ אם יש כאן זכר (איש) המדליק, אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא, והשתא אע"ג שכולם מדליקים בפנים, מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י".
מבואר מדבריו, שאכן היו צריכים הנשים להדליק מדין המהדרין מן המהדרין, אך מכיוון שנהגו להדליק בפתח הבית מבחוץ וליתר דיוק השו"ע (סי' תרע"ה ס"ה) פסק על פתח החצר מבחוץ, ושם זה ממש הרחוב ורה"ר, א"כ הנשים מפאת צניעותן לא רצו להבליט עצמן ולהדליק בברכה כשכל הגברים מתבוננים בהם. ויש להוסיף, שמצוות ההדלקה לכתחילה היתה באותו זמן לכולם, וכל האנשים והשכנים של הבתים באותו חצר היו יוצאים ומדליקים בברכה בקול רם, ולכן לנשים הצנועות לא היה נעים, מטעמי צניעות, להדליק בברכה כשהכל מתבוננים בהן. אמנם כשהיא בבית לבדה ואין אנשים איתה, כאלמנה וכדו', כיוון שבלאו הכי היא חייבת להדליק, לכה"פ נר אחד ובברכה, א"כ אין טעם לא להדליק כמהדרין מן המהדרין, אך כשבעלה עמה או בנות שאביהן מדליק, הם העדיפו להדר בהלכות צניעות ולא בהלכות חנוכה, שהרי הידור זו מדת חסידות, ובמידת חסידות יש לשקול הפסד כנגד רווח, וכפי שכתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים במשקל החסידות (פרק כ') "כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו ייראה טוב, ולפי שהתולדות רעות, יתחייב להניחו". והוסיף "נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתית צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם ולפי התנאים המתלווים להם לפי העת, לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום. ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה, יפרוש ולא יעשה".
ואף שכיום נשתנו הזמנים, ומאז שיש חשמל ברחובות והחנויות עדיין פתוחות, שכיח שנשים מסתובבות בזמן ההדלקה, ולא שייכים דברי החת"ס שכתב שלעמוד ברה"ר תביא עצמה לידי חשדא ח"ו, מ"מ הצניעות היסודית של בנות ישראל לא השתנתה, ואשה צנועה אינה רוצה להדליק בברכה ובניגון כשאנשים אחרים מתבוננים בה, וע"כ סברה זו שייכת גם בזה"ז.
ובלא"ה, החת"ס כתב שכיוון שהמנהג היה אז להדליק בחוץ, א"כ גם כשנכנסו להדליק בבתים מפני הסכנה וכדו', השאירו את המנהג הקדום, וכלשונו "מ"מ מנהג ראשון לא זז ממקומו".
ונראה להוסיף על דברי החת"ס, שהרי סוף סוף מנהג אשכנז שכל אחד מבני הבית מדליק מוסיף והולך נכתב ברמ"א רק כדעת "י"א" דהיינו "י"א דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט", וא"כ הנשים לא הדליקו מב' סיבות:
א. מטעם כל כבודה בת מלך פנימה, ולכן העדיפו לנהוג בחסידות בענייני צניעות ולא בענייני הדלקה. ב. שמא הלכה כמנהג המובא ברמב"ם שרק בעה"ב מדליק מוסיף והולך וכל השאר לא מדליקים, וכפי שפסקו התוס' (הובא לעיל), ולשיטתם הרי הן מהדרות "מהדרין מן המהדרין" גם בלא הדלקה. וא"כ כדאי הוא הרמב"ם והתוס' לסמוך עליו במקום צניעות, והוי כעין ספק ספקא: שמא הלכה כהרמב"ם (במנהג) והתוס', ואף אם הלכה כרש"י והרמ"א שכל אחד מדליק, שמא זה היה דווקא כרש"י בפתח הבית מבחוץ, ששם לא עומדים אלא בני הבית בלבד (עיין רש"י שבת כ"א ע"ב ד"ה מבחוץ) ואין חשש בענייני צניעות. אך כיוון שנפסק שמקום ההדלקה הוא בפתח החצר, שהוא רה"ר, ראו הנשים הצדקניות להדר בענייני צניעות ולצאת יד"ח ע"י הדלקת בעליהן, ולא להדליק בעצמן נוכח גברים זרים.
ואכן בכך נמצאנו למדים כמה מנהגי ישראל קדושים הם, ואם לא נביאים הם בני נביאים הם, שהרי מנהג זה מתאים לגמרי לכל עניינן של הנשים בנס חנוכה.
שהרי רש"י (שבת כ"ג ע"א ד"ה היו באותו הנס) כתב "שעל יד אשה נעשה נס" וכן כתב הרשב"ם (תוס' מגילה דף ד"א ד"ה שאף הן) שעיקר הנס היה על ידן. וכן מובא ביוצרות לשבת חנוכה בפיוט שנכתב ע"י רבי מנחם ב"ר מכיר. ובכל מקורות אלו האשה נחשבת שהיא חוללה את הנס, אך הכל נעשה בצורה נסתרת כיאה לנשים צדקניות. בת חשמונאי שלחמה למען צניעותן של בנות ישראל היא זו שגרמה לאחיה לצאת למלחמה למען קדושתן של בנות ישראל, אך אם היו שואלים אנשי תקשורת באותה עת, ודאי היו אומרים שמי שחולל את הנס הוא יהודה המכבי ואחיו, אך חז"ל מגלים לנו שהם נכנעו לגזירת "בתולה הנשאת תבעל להגמון תחילה" כמו שנכנעו לשאר הגזרות. ומי שעוררה אותם לגבורת המלחמה ולאי הכניעה לגזרות הנוראיות, זו היתה אשה צדיקה וצנועה. וע"כ גם במעשה ההדלקה, המציין את נס חנוכה, הנשים לא מובלטות אלא מסתתרות בצניעותן, אך הן עיקר הבית והן מעוררי הגבורה האמיתית.
ואפי' כשהפוסקים רצו להדגיש את ייחודיותן של הנשים ללמד שהנס נעשה על ידיהן, שלכן "נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות" (שו"ע תר"ע ס"א) "לפי שהנס נעשה על ידיהם" (מ"ב שם ס"ק ג'), מ"מ הצניעו זאת ע"י תקנה של מנהג "בשב ואל תעשה" ולא בעשיה פומבית, כדרכן הצנועה של הנשים שכל כבודן בת מלך פנימה.
ולדברינו, הקושיה מדוע לא מדליקות הנשים, היא המגלה וחושפת לנו את כל עניינו של חג החנוכה, שע"י הנשים נעשה הנס, שהן עוררו את קדושת הבית היהודי פנימה ואת צניעותו. וכפי שאז לא הובלטה פעולתן וזה מוסתר בדברי חז"ל מפאת צניעות, אף כיום הזה נוהגות בנות ישראל הצנועות לא להדליק ברה"ר (ועיין בשו"ת שלמת חיים [סי' ש"ס בהוצאה החדשה] שכתב דמהאי טעמא אין נשים מברכות ברכת הלבנה עיי"ש).
ובדברינו אלו חזקנו את מנהג ישראל קדושים. (דברים אלו דומים לדברי רשב"י שמופיע באיכה רב (פתיחתא סי' ב') שביקש את שומרי העיר והביאו לו את החיילים השומרים ואמר שהשומרים האמיתיים הם לומדי התורה ביום ובלילה, ואף שאין זה נראה בצורה נגלית מ"מ הם הרוח שנותנת כוח ללוחמים וכידוע תורה נלמדת בצינעא).
ואכן אף בשאר הדרשות של ריב"ל שנשים חייבות מפני שאך הם היו באותו הנס, בפסח ובפורים כתב הרשב"ם שעיקר הנס היה על ידן, בפורים ע"י אסתר ובפסח שבזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל. אלא ששם אין החובה פוגמת בענייני צניעות, שהרי אכילת מצה ופסח עושה האשה בחיק משפחתה וכן שתיית ד' כוסות, ולכן שם האיש והאשה זהים, ואין הידור באיש שלא נוהג באשה, פרט להסבה שאין דרכה להסב (עיין שו"ע או"ח סי' תע"ב ס"ד). והטעם לכך מובא בשאילתות דרב אחאי (פרשת צו סי' ע"ז) משום שאין זה דרך כבוד לאשה להסב בפני הבריות וזה מטעמי צניעות וכנ"ל.
וכן במצוות פורים חיובה זהה לאיש, ואעפ"כ פסק השו"ע (או"ח סי' תרפ"ט ס"ב) שאשה לא תקרא לפני האנשים, וכתב המ"ב (שם ס"ק ז') דהוי כמו קריאת התורה ופסולה מפני כבוד הציבור. והרי זה דומה לצניעות כנ"ל, שאין זה מן הצניעות שאשה תקרא לפני אנשים. וכן לעניין שכרות בפורים אין זה נוהג בנשים משום צניעות, וכדברי שעה"צ (סי' קצ"ט ס"ק ו) שלא חייבו נשים בזימון כי מצווה מן המובחר לזמן על הכוס ובאשה גנאי הדבר. וכ"ש בשכרות, וא"כ דון מיניה ואוקמיה באתרין. ועיין מועדים וזמנים ח"ב סי' ק"צ שפטרן מהאי טעמא.
נמצאנו למדים שדרשת ריב"ל "שאף הן היו באותו הנס", זהה לכל המועדים בהם דיבר, וע"כ זה מחזק את מנהגנו שנשים לא הדליקו נרות חנוכה כשיש בעה"ב המדליק.
ואם יקשו, א"כ כיום שרוב האנשים לא מדליקים ברה"ר, אלא בחלון בתוך ביתם או בפתח ביתם וכדו', א"כ אזלא עניין הצניעות, וא"כ מדוע הנשים לא מדליקות?
על כך ענה החת"ס (לעיל) "אע"ג שכולם מדליקין בפנים, מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו", כלומר השאירו את המנהג כמות שהוא.
ואין זה דומה לסברת העיטור (עמ' קי"ד ע"ב) שאמר כיוון שנהגו להדליק בפנים ממשיכים לנהוג כן גם כיום כשאין סכנה, והשו"ע לא פסק כן, עיין בספרנו "מבשן אשיב"( ח"א סי' מ"ג). דכיוון שאצלנו זה רק הידור ולא עיקר הדין המשיכו את ההנהגה הקודמת ואין להתאמץ לשנות.
ועוד, כדי שלא יטעו וכשיבואו להדליק בפתח הבית מבחוץ ברה"ר, כשלא תהיה סכנה, אז גם נשים תנהגנה כן, ויפגע צניעותן, לכן המשיכו לנהוג בתוך הבית, כפי שנהגו בפתח החצר הפונה לרה"ר, כדי שמנהג ישראל הקדושים יישמר.
אך אה"נ אשה שבכל זאת תרצה להדליק בתוך ביתה בחלון וכדו', מקום שאין בעיית צניעות, אה"נ שיכולה להדליק בברכה וכפי שפסק המ"ב (סי' תרע"ה ס"ק ט').
♦
ז. מעשה רב
ואכן חקרנו מנהג זה אצל גדולי ישראל בדורנו ולא שמענו על נשים מבנות אשכנז שהדליקו נרות חנוכה, פרט לאשת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הרבנית בת שבע ע"ה, שידידי הרב יצחק לסלו הי"ו סיפר לי, שהגיע לביתם במוצ"ש, ועצרו את האנשים מלכת, בשעת הדלקתה את נרות החנוכה. ובררתי וחקרתי את העניין, וידידי הרב עמיחי כינרתי שליט"א, היפנה אותי לספר שיח החנוכה, שהן שאלות שנשאל הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ושם בעמ' ח' מופיע במדור "פנינה הלכה" השאלה מדוע נשים לא נהגו להדליק, והשיב "כי מהדין יכולה להדליק ג"כ אבל דרך כלל המנהג שלא מדליקה כי הבעל מוציא אותה, ציין לחת"ס... ע"ש הטעם משום צניעות" ועד כה זה כפי שביארנו לעיל.והוסיף (שם) "וסיפר רבנו (הגר"ח) כי באחד הימים פלוני הביא לביתם חנוכיה נאה מאד מכסף בשביל שידליק בה, וכיון שהוא מדליק תמיד במנורה שקיבל במתנה מהגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל אין לו צורך בחדשה, אבל חשש שאם לא ידליק בה כלל הלה יעלב, ולכן הציע שהרבנית ע"ה תדליק בזה, ע"כ. ומידי שנה היתה מדליקה במנורה זו ובאו נשים רבות, וסיפרה להם תמיד עובדה זו שההדלקה היא תוצאה של חשש שיהודי יעלב, וכדרכה הרבתה כבוד שמים בפני הבריות גם בהדלקה זו, ואמרו כולם ראו בריה שבראת בעולמי" עכ"ל.
הא קמן, שהמנהג שנשים לא מדליקות, ובמקום חשש לביוש ליהודי שנתן מתנה את החנוכיה, הייתה מדליקה הרבנית בחנוכיה זו, כי כפי שכתבנו לעיל, הידור זו חסידות, ומידת החסידות צריכה להיות נשקלת עפ"י התוצאה ועוד כפי שהבאנו לעיל מהרמח"ל. ובפרט שהיא אשת חבר עם הנהגה ייחודית, יכלו לדאוג שלא תהיה פגיעה בצניעות כדברי חת"ס, וע"כ עצרו את האנשים מלכת, אך שאר העולם לא יכולים לנהוג כן, וע"כ נהגו שנשים לא מדליקות. ולמדנו, שאין ללמוד מעשה מראיה עד שחוקרים ושואלים בברור העניין. ודפח"ח.
ושמעתי מתלמידי וחתני, ר' אריאל זעפרני בנו של ראש לשכתו של הרשל"צ הגר"מ אליהו, שהרבנית שתחי' פעמים לאחר הדלקת הרב בברכה בפתח הבית היתה אף היא מדליקה בחנוכיה העומדת בחלון בבית בלא ברכה. ובהדלקה ללא ברכה ודאי שאין חשש בפרט שזה בתוך הבית, ושמא נהג כן עפ"י הגר"ח פלאג'י שהבאנו לעיל.
♦
ח. סיכום
א. מנהג אשכנז "המהדרין מן המהדרין" נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נר חנוכה ובכל יום מוסיף והולך כדעת ב"ה ולפי שיטה זו היה צריך להיות שגם הנשים בבית תדלקנה כל אחת ואחת. ואעפ"כ המנהג שהנשים הגדולות לא מדליקות נרות חנוכה. ודבר זה מצריך בירור מדוע. שאלה זו מובאת בשו"ת שער אפרים (סי' מ"ב) באריכות בלא תשובה.ב. אין לתרץ שהנשים לא נהגו להדר ב"מהדרין מן המהדרין" ויוצאות יד"ח הדלקת בעה"ב, שהרי אשה אלמנה, כשאין גברים בביתה, נוהגת להדליק מוסיף והולך כמנהג המהדרין מן המהדרין.
ג. האליהו רבה תרץ דהאשה לא מדליקה משום "דאשתו כגופו". אך לתרוץ זה קשה, שא"כ שאר בנות הבית גדולות היו צריכות להדליק?
על כך מתרץ בעל המשמרת חיים דאין זה דרך ארץ, אם אמם לא תדליק והן תדלקנה, ומכיוון שאשה לא מדליקה לכן גם הן לא מדליקות.
ד. הברכ"י מקשה על תרוצו של הא"ר. דהיכן מצינו ש"אשתו כגופו" גורם לפחיתות במעמדה של האשה שלא מדליקה, אדרבה, זה ביטוי המעצים את האשה. וכמו-כן הוא מקשה כיצד יתכן שהקטנים והקטנות מדליקים ועקרת הבית "פנה הדרה" ולא מהדרת ומדליקה.
ה. בשו"ת עולת שמואל (סי' ק"ה) תירץ דדרשת ריב"ל ש"נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס" כוונתו שהם טפלות לאנשים ולא עיקריות, ולכן לא נהגו הנשים במנהג המהדרין מן המהדרין. אך קשה על תרוצו:
א. מצינו שאלמנה שאין גברים בביתה נוהגת להדליק "מוסיף והולך", וא"כ אף בנשים מצינו דין "מהדרין מן המהדרין" וכן משמע מכל הפוסקים.
ב. השו"ע, הרמ"א ועוד הרבה אחרונים, פסקו כשיטת רש"י והרשב"ם "שאף הן היו באותו הנס" הכוונה שהן עיקר הנס (ולא טפלות כהעולת שמואל), ולכן נהגו שהנשים לא עושות מלאכה בשעת הדלקת הנרות כיוון שהנס נעשה על ידן. וכן פסקו המ"ב ושאר האחרונים, וא"כ אזלא תרוץ העולת שמואל.
ו. מדברי המ"ב לא ברור מה המנהג לגבי בנות גדולות שאינן נשואות כשיש גברים בבית, אך פוק חזי דלא נהגו נשים אלו להדליק.
ז. ונראה ליישב את המנהג עפ"י דברי החת"ס בחידושיו, שכיוון שנהגו להדליק בפתח החצר מבחוץ ברה"ר, ושם נהגו כל בני החצר להדליק. הנשים מחמת צניעותן לא רצו להדליק בברכה, שגברים מתבוננים בהן, מטעמי צניעות, משום דכל כבודה בת מלך פנימה. ואחר שנהגו כן בחוץ, המשיכו באותו מנהג גם כשהדליקו בבית פנימה. ואכן אם אלמנה ללא בנים ודאי שהיא צריכה להדליק, אלא שמכיוון שבלא"ה צריכה להדליק כעיקר הדין, הדליקה כמהדרין מן המהדרין, אלא שהקפידה לעשות זאת בצניעות, בלא נוכחות גברים בכלל או לאחר שבני החצר האחרים הדליקו. אך כשבני הבית הגברים הדליקו, נהגו הנשים מטעם חסידות לא להדר ולסמוך על הדלקת אבי המשפחה, ולהדר במצוות בצניעות, כדברי החסיד הרמח"ל שבענייני חסידות יש לדון עפ"י התוצאה ולא עפ"י הנראה לעין במראה הראשון.
ח. זאת ועוד, כיוון שהרמ"א כתב את מנהג בני אשכנז שכל אחד מדליק בשם י"א ולא כהלכה פסוקה, לכך סמכו הנשים ממ"נ, אם הלכה כהתוס' שבעה"ב לבד מדליק – הרי הן נחשבות מהדרין מן המהדרין. ואם הלכה כהרמב"ם ורש"י – יש יותר הידור להדר בצניעות מאשר להדר בהדלקה וכנ"ל.
ט. ואכן מצאנו בחנוכה, שע"י אשה נעשה הנס, וכל זה נסתר ואינו גלוי אלא מופיע בחז"ל כדרכן של נשים הצנועות שאינן מבליטות עצמן, אף בהדלקה נהגו להצניע דרכן.
י. עפ"י דברינו חיוב הנשים בחנוכה דומה לחיובן בפורים ובפסח, שאת עיקרי הדין הן מקיימות, ובתוספות של הידור במקום שהיה התנגשות בענייני צניעות נמנעו הנשים מכך, ולכן הן לא קוראות מגילה בפני גברים ולא עורכות סדר בפני גברים וכדו'.
יא. בדברינו יישבנו את מנהג ישראל הקדושים, שרוב בנות ישראל לא נהגו להדליק נר חנוכה. אך במקום צורך, ובתנאי צניעות נאותים יכולות הנשים להדליק בברכה כפסק המ"ב. כנלענ"ד.
♦ ♦ ♦