"מכל החי" - השדים בדור המבול
"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ" (בראשית ו, יט)רש"י: "ומכל החי - אפילו שדים".
הנה מבואר, שקודם המבול נצטוה נח להכניס את השדים והרוחות לתיבה. 'ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות איתך' דרשו חז"ל (בראשית רבה לא, יג) שנצטוה להכניס השדים (ומובא ברש"י ו יט)[2]. ויש הרבה להרחיב בענין, וכמו שיתבאר לקמן אי"ה.
♦
א. מקורות לענין מן התורה(לציווי על כניסת השדים לתיבה, למיתת שאר השדים, ולברית שכרת ה' עם הברואים שלא יכרתו עוד במבול)
מקור הלימוד מן התורה – לציווי ה' שיכנסו: במדרש רבה (בראשית לא, יג) איתא: "ומכל החי מכל בשר שנים וגו', א"ר הושעיא אפי' רוחות נכנסים עם נח אל התיבה שנאמר מכל החי, מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין", והמפרשים האריכו לבאר איפה נרמז דבר זה בכתוב.בעלי התוס' (תוספות השלם) כתבו שהדברים נלמדו מייתור הלשון "מכל החי מכל בשר", שהיה לו לכתוב 'ומכל בשר חי', אלא בא לרבות חי שאינן בכלל בשר.
והרא"ם כתב (וכן כתבו רבים) שהמקור הוא מהלשון "מכל החי", שאל"כ לא לכתוב קרא אלא "מכל בשר", כדאמר (פסוק יג): "קץ כל בשר", "לשחת כל בשר" (פסוק יז) "ויגוע כל בשר" (ז, כא), "ומכל החי" למה לי, אלא להודיעך שיכניס אפילו מאותן שאין להם בשר וגויה אלא החִיוּת בלבד [ובמלאכת הקודש (טולידאנו) הקשה למה הוצרך לכתוב "מכל בשר", כיון שהלשון "מכל החי" כולל אפילו שדים, והביא ממהר"ש יפה שתירץ דהו"א שמכל החי היינו מכל החי שהוא גם בעל בשר אבל הרוחות לא ימותו במבול, אבל השתא דכתיב מכל בשר למדנו תרוויהו].
עוד כתבו התוספות (תוספות השלם) שנלמד מו' יתירא 'ומכל החי'. ובאגרא דכלה כתב שנלמד מיתורא ד-'ה' של 'ומכל החי'.
מקור לביאת השדים לתיבה: כתב רבינו בחיי: "והנה זה ('מכל החי') היה בציווי, אבל במעשה היכן מצינו שבאו השדים לתוך התיבה בכלל שאר המינין, הוא שכתוב: (בראשית ז, יד) 'וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף'. וכל העוף למינהו, אלו עופות טמאים, כל צפור, אלו עופות טהורים, כל כנף, אלו השדים שהם טסין באויר".
ובמדרש בראשית רבתי (לרבי משה הדרשן) כתב מקור לכך מהפסוק (ז, טו): "'ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים' – אלו רוחין ושדין" (וע"ש שמביא המעשה עם השקר והפחתא שנכנסו לתיבה).
מקור למיתת השדים במבול: כתב הרקח (ז, ד): "ומחיתי את כל היקום - לרבות שדים ומזיקים".
מקור שהשדים נכללו בכריתת הברית שלא יכרתו ממימי המבול: כתב רש"י (ט, י): “'ובכל חית הארץ אתכם' להביא המזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שאין הלוכן עם הבריות" וכן הוא במדרש בראשית זוטא (לרבי שמואל מסנות).
♦
ב. אלו ממיני השדים נכנסו לתיבה, וכמה
אלו מיני שדים נכנסו לתיבה: הנה מצינו חלוקות שונות של מיני השדים, ויש ללמוד מהן לענייננו אלו שדים היו בתיבה:א. עיין רבינו בחיי פרשת יתרו (כ, ד): "ומן הידוע כי השדים לג' חלקים נחלקים, יש מהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה, ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים האדם, ויש מהם שוכנים בתהומות ים, ואלמלא נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם. ודרשו רז"ל: (מכילתא יתרו פרשת החדש ו') ...'מתחת לארץ', לרבות השדים, וכן אמרו רז"ל: (שם) 'מתחת לארץ' לרבות הבוביא"[3].
ולכאורה נראה שהשדים השוכנים בתהומות ים לא היו בכלל המבול, וכדגים שלא היו בכלל גזירת המבול. אמנם יש לעיין ביחס למיני השדים 'השוכנים באויר בגלגלי היסודות' אם הם היו בגזירת המבול, ועיין בלשון רבינו בחיי כאן שכתב "...ויתכן לפרש כי אי אפשר להם שישארו במקומם שהוא האויר בגלגלי היסודות... והוסיף לומר עוד "מתחת השמים" שגזרת המבול היתה אף על הבריות שהן מתחת גלגלי היסודות, והם השדים..." משמע קצת שאלו שבגלגלי היסודות גם כן בכלל, ודו"ק.
והנה מצאתי באחד מן הקדמונים שהסתפק בדומה לזה, והוא ספר עבד שלמה (לגאון רבי משה בן שם טוב גבאי, שהיה דיין בתקופת הריב"ש, על פירש"י, כאן) כתב: "ואפשר לומר שהשדים שני מינים, המין האחד שהולכין מסוף העולם ועד סופו, והמין השני הם מזיקין המתהלכים עם הבריות ופירוש לכל חית הארץ להביא שדים ומזיקין שאינם בכלל החיה אשר אתכם, שאין הלוכם עם הבריות, או אפשר לומר שאפילו מן השדים שהולכין מסוף העולם ועד סופו הוצרכו להנצל מהם בתיבה שלא היו יכולין לדור באויר, לפי שהיה לח מאוד והיה ומעופש...".
ב. הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל (ניצוצי זוהר על רע"מ פנחס רכ"ד, ומרגליות הים סנהדרין קט, ב) הוכיח מדברי הזוהר בכמה מקומות שיש חילוק בין מיני השדים שהתהוו מגופים, שלהם מתייחסות פעולות הגוף, לבין שדים שהם מהנבראים בערב שבת, שמעולם לא היה להם גוף[4]. וא"כ, שדים אלו אינם 'מתים כבני אדם', ויל"ע אם שדים אלו שלא היה להם גוף גם הם מתו במבול והוצרכו לכניסה לתיבה. והיה מקום לומר (ועיין מה שנביא בזה לקמן פרק ג') שמכיון שהיתה גזירת 'וימח את כל היקום' אף הם היו בכלל, ואף שאינם בני מיתה מכל מקום הקב"ה ביטל את כל מציאות העולם.
והנה בתוספות השלם וברבינו חיים פלטיאל מובא שהמבול בא על השדים "כי באו מאדם הראשון". ומשמע שאלו שנבראו בער"ש בין השמשות לא היו בכלל הגזירה. ודו"ק. ואמנם ראה שם בבעלי התוספות שמובא עוד: "דבשדים ולילין שבאו מלילית ידבר שיש להם חיות ונשמה בלא בשר וגם הם נפטרו" ויל"ע אם הכוונה לאלו שבאו מאדם ולילית[5] או רק משדים. וצ"ע.
כמה שדים נכנסו: לכאורה נכנסו שניים, כשאר בע"ח וכמבואר בפסוק, אמנם יל"ע אם נכנסו כמה מיני שדים (ובגיטין סח, א מבואר שיש מאות מיני שדים), ובלשון חז"ל (במדרש רבה לא, יג) כתוב 'שדים ורוחות', וכן בתשב"ץ קטן (סימן תמה) כתב "כשהיה נח בתיבה היו עמו שדין רוחין ולילין" משמע דהיו כמה מיני שדים בתיבה. אמנם ביפה תואר כתוב "ולא נמלטו אלא ב"[6].
♦
ג. הצורך בכניסת השדים לתיבה - מיתת שאר השדים כיצד - וסיבת מיתתם
למה הוצרכו השדים להכנס בתיבה, ומיתת שאר השדים כיצד: כל שאר השדים שלא היו בתיבה מתו במבול, וכבר מצינו בחגיגה (ט"ז א') שהשדים מתים כבני אדם, ואם לא היה מכניסם היו עלולים למות.ורבים תמהו על זה, הלא יש להם כנפיים ויכולים לעוף מסוף העולם ועד סופו, וכן יכלו לילך לארץ ישראל, ששם לא היה המבול[7], או לעלות למעלה מן העננים, וכמו שמצינו בגיטין (ס"ח א) גבי אשמדאי סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיע, וגם בשאר שדים אמרו בחגיגה (שם) שומעים מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת, ואם כן למה הוצרכו להכנס בתיבה, ומצינו כמה ביאורים בזה:
א. בספר טעמא דקרא הביא בשם חכ"א, שמפני שהם אוכלין כבני אדם, וכמבואר בחגיגה (שם), וכל האוכל נשמד במבול ונשאר רק בתיבה, לכן הם היו מוכרחין להיות בתיבה ואלו שלא היו בתיבה מתו כי לא היה להם מזון.
ב. ביפה תואר (על המדרש רבה כאן) כתב: "שמא כי מריח גפרית ימותו, כי משביעי השדים אומרים שהשדים בורחים מריח הגפרית, ומי המבול היה בהם ריח גפרית”, עכ"ל.
ג. בנזר הקודש (לרבי יחיאל מיכל מגלוגא, על המדרש רבה כאן) כתב שמתו מחמת ההבל, וכדאיתא בזבחים קיג, ב (שהיה הבל ואף יושבי אר"י מתו בו), ומעין זה כתב בעבד שלמה: "שלא היו יכולין לדור באויר, לפי שהיה לח מאוד והיה ומעופש שהרי לא שמשו המאורות כל ימי המבול, כמו שכתבתי למעלה, והשדים גופות הם, לפי שהם מורכבים מאש ואויר... ובאו בתיבה זכר ונקיבה והשאר מתו באויר המעופש...".
ד. החת"ם סופר כתב (פרק ז, כ): "חמש מאות וגו' גברו המים וגו', הא שגברו כל כך ללא צורך דוודאי באיזה ימים כבר נימוח ונימוק כל אשר בארץ, נראה לכלות כל השדים אשר באויר העולם שגם הם נימוחו דהרי משו"ה באו אל התיבה כפירש"י"[8]. הרי שמתו על ידי המים.
ה. בחידושי הגרי"מ פיינשטיין ביאר שלא מתו על ידי המים, אלא נימוחו מחמת גזירת ה' שכל אשר ביקום ימחה, ובזה ביאר את הפסוקים (ז, כג) 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ' שהאדם והבהמה ורמש ועוף השמים נמחו מן הארץ, כי נמחו על ידי המים, אבל הגזירה שהיתה על כל היקום שימחה לא היה דווקא על ידי המים, וע"ז כתיב 'וימח את כל היקום' ולא כתיב 'וימחו מן הארץ'. ע"ש עוד.
ו. בנזר הקודש כתב עוד לפמש"כ בזוהר הקדוש (פרשת נח פה, א) שאף מלאך המוות היה כלול במימי המבול, ואף הוא השחיתם לאבדם מן העולם.
סיבת מיתת השדים: לכאורה אף הם חטאו (ועיין יפה תואר שכ' וז"ל: "אם כן שהשדים חטאו") כי כל הבריאה קלקלה ונתקלקלה, ואף אם אינם שייכים לעונשין, מ"מ כל הבריאה המקולקלת נמחתה[9]. וז"ל רבינו בחיי: "ויתכן לפרש כי אי אפשר להם שישארו במקומם שהוא האויר בגלגלי היסודות, לפי שהגזרה היתה 'לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים', וזה כולל כל בעלי נפש התנועה שעל הארץ, והוסיף לומר עוד 'מתחת השמים' שגזרת המבול היתה אף על הבריות שהן מתחת גלגלי היסודות, והם השדים, על כן הוצרך להכניסם אל התיבה פן ימחו באויר אשר מתחת השמים". וע"ע בחידושי הגרי"מ פיינשטיין על דרך זה.
♦
ד. מדורם בתיבה, מזונם בתיבה, נזק השדים במבול ואחריו
מדור השדים בתיבה: כתב באילת השחר שמסתמא מדורם עם בעלי החיים ולא עם בני האדם[10].מזון השדים בתיבה: בחגיגה (טז, א) מבואר שהשדים אוכלים כבני אדם, וע"כ שאכלו בתיבה. ועיין רמב"ן פרשת קדושים במהות מזונם, שהם יונקים מלחות האויר והאש, ויתכן שגם בתיבה ניזונו מזה, או משאר מזון.
נזק השדים בזמן המבול: כתב בספר תשב"ץ קטן (סימן תמה): "הא דאמרינן חזקיהו גנז ספר רפואות והודו לו. וא"ת מאין בא לו ספר רפואות. וי"ל כשהיה נח בתיבה היו עמו שדין רוחין ולילין והיו מזיקין אותו עד שנעשו רובם חולים וגם מפני ריח רע. עד שבא מלאך אחד ולקח אחד מבני נח והביא אותו לגן עדן ולמד אותו כל רפואות שבעולם. ואותם רפואות כתבו בספר וזהו נקרא ספר רפואות".
וכתב באילת השחר: "ובהיותם בתיבה לא הזיקו אחרים וכמו שהחיות רעות לא הזיקו בהיותם שם ועי' רד"ק בישעי' י"א ו'[11]". וע"ש שהעיר על דבריו מדברי התשב"ץ הנ"ל שמבואר בהם שהשדים הזיקו, ולכאורה יש ליישב, שמלשון הרד"ק נראה שהענין הוא רק כלפי הריגה, שזה עלול להביא לביטול המין, אבל נזק בעלמא כן יתכן שיזיקו, וכמו שמצינו שהאריה הזיק נח בהיותו בתיבה. ודוק.
נזק השדים אחר דור המבול: יש בנותן טעם להביא עוד בענין השדים לאחר דור המבול. אם כי לשון המדרש נראה שאינו מדברי חז"ל והוא לשון המצוי בספרים החיצוניים.
אוצר המדרשים - ספר נח עמוד 400 (בית המדרש ח"ג קנ"ה): "זה ספר הרפואות אשר העתיקו חכמים הראשונים מספר שם בן נח, אשר נמסר לנח בלובר ההר מהרי אררט אחרי המבול, כי בימים ההמה ובעת ההיא החלו רוחות הממזרים להתגרות בבני נח להשטות ולהטעות ולחבל ולהכות בחלאים ובמכאובים ובכל מיני מדוה הממיתים ומשחיתים את בני אדם, אז באו כל בני נח ובניהם יחדו ויספרו את נגעיהם לנח אביהם ויגידו לו על אדות המכאובים הנראים בבניהם, ויבעת נח וידע כי מעון האדם ומדרך פשעיהם יתענו בכל מיני תחלואים ומדוים, אז קידש נח את בניו ואת בני ביתו וביתו יחדו ויגש אל המזבח ויעל עולות ויתפלל אל האלקים ויעתר לו וישלח מלאך אחד ממלאכי הפנים מן הקדושים ושמו רפא"ל לכלה את רוחות הממזרים מתחת השמים לבלתי השחית עוד בבני האדם, ויעש המלאך כן ויכלאם אל בית המשפט, אך אחד מעשרה הניח להתהלך בארץ לפני שר המשטמה לרדות בם במרשיעים לנגע ולענות בהם בכל מיני מדוה ותחלואים ולנגע מכאובים".
♦
ה. השקר והפחתא
ידועים דברי חז"ל על השקר והפחתא[12] (והובא בהרבה ראשונים על הפסוק 'מכל החי' כראיה לדברי חז"ל שהשדים נכנסו לתיבה), וז"ל מדרש תהלים (שוחר טוב מזמור ז): "הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר. אמר ר' לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח כנוס לך שנים שנים מכל מין ומין בתיבה, ובאו ונכנסו כולם בתוך התיבה, שנאמר שנים שנים מכל הבשר (בראשית ז טו), כיון שבאו אל נח נכנסו כל אחד ואחד עם זיווגו, אתא שיקרא בעא למיעל, אמר ליה נח לית את יכול למיעל, אלא אם כן נסבת לך זיווג, אתא שיקרא ותבע זוג, ופגע בפחתא, אמר ליה מן הין את אתיא, אמר ליה מן גבי נח דאזלית ובעי למיעל לתיבותא, ולא שביק לי, אלא אם כן אית לי בר זוג, ואי את בעי תהוי לי זוגי, אמר ליה מה את יהיבי לי, אמר ליה אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל, את תהא נסבה, אתקין ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס פחתא נסיבי, עיילון תרווייהו לתיבותא, כד דנפקון מן תיבותא הוה שיקרא מכניס ופחתא נסיב קמא קמא, ולא שהא ולא מידי, אמר איזיל אתבע מידי מחברי פחתא, אזיל שיקרא גבי פחתא אמר ליה הבא לי מה דסגלית, אמר ליה ולא כדין איתנייה בהדאי דכל מה דאת כניס אנא נסיב, לא הוה ליה פתחון פה, הרה עמל וילד שקר, שיקרא מוליד שיקרא".ובפשטות דברי חז"ל היה נראה שאכן דברים כפשטן, שהשקר והפחתא נכנסו לתיבה, אבל כתב החפץ חיים (שפת תמים פרק ב) שדברי חז"ל אלו הם "בדרך משל ומליצה", וראה בהמשך דבריו שמביא לבאר (מדברי המהר"ל) למה המשילו כן דוקא על נח.
♦ ♦ ♦