הערות הקוראים
הערה על מאמר הרב עמנואל מולקנדוב "ברכת הדלקת הנר ביו"ט וביו"כ" (גיליון כ' עמוד קמ"ח וגיליון י"ט עמוד מ"ח)
מה שהשיב הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א בענין הדלקת נרות ביו"ט נראה שהדבר נשאר בחקירה, אך לא להלכה. בראשונה כתב לדייק דרק מחכמי אשכנז הביאוהו ולא מן הגאונים וכו', הנה אין לנו ספרים שלמים מן הגאונים וגם לא מביאים כל השינויים מן הירושלמי, ועוד כי חכמי אשכנז היו יותר קרובים לארץ ישראל, כך שמסתבר שיהיה להם את הירושלמי יותר מחכמי בבל, וכמו שהתלמוד הבבלי היה ברור יותר לחכמי ספרד, כי הם ידעו מה שניתוסף אח"כ ע"י הגאונים וכדומה, כן להיפך לגבי תלמוד ירושלמי.ומה שדייק ממה שספרי ספרד מדוייקים יותר מספרי אשכנז, כל זה היינו לאיזה גירסא והשמטת דברים, אבל לא לבדות קטע שלם.
ואח"כ הביא להוכיח מדברי הראבי"ה שהביא איזה דין בהיפוך שארי ראשונים, ואינו מובן הרי הירושלמי שלפנינו מלא טעותים בדינים ונלאו המפרשים לתקנו, וכמו התוספתא, וא"כ איך מוכח מזה לומר שלא היה לו ירושלמי מדויק, ועוד כי נמצא גם דינים שמביאים חכמי ספרד מן הירושלמי נגד ירושלמי שלנו.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
תגובת המחבר
הנני להשיב בס"ד.ראשית, חשוב להדגיש שאין הנידון של הדלקת נרות ביו"ט בברכה תלוי 'רק' בשאלה האם הירושלמי שהביאו הראבי"ה אמיתי או לא, אלא הדבר תלוי 'גם' בנידון זה. למעשה, אף אם זה ירושלמי אמיתי - כיון שמצאנו לראשונים רבים שלא ס"ל כן אלא שאין מברכים, ואף כתבו בחריפות נגד מנהג אשכנזשמברכים - לא עדיף זה מאשר דברים המפורשים בירושלמי שלפנינו שמברכים, ואעפ"כ פסקו רוב הפוסקים לא לברך משום שבבבלי לא נראה כן, וכגון חתימת ברכת בנ"ר אם חותמים בא"י חי העולמים כמו שהוא בירושלמי או לא, וכן ברכה על בריה וכדומה. ואף כאן יאמרו הראשונים האחרים שכיון שלא הוזכר בבבלי במפורש חובת ההדלקה ביו"ט וכן הברכה - אין לברך. וכמו כן מצינו הרבהדינים המובאים בתוספתא ובירושלמי שלא פסקום הפוסקים, או שנחלקו האם לפסוק אותם או לא, ולא גרע נידון זה משאר הנידונים הנ"ל, ובפרט בעניניברכות - דקי"ל סב"ל.
ולעצם ענין הירושלמי. מה שכתב הרב דוד אריה שלזינגר שליט"א שאין לנו ספרים שלמים מהגאונים וכו' - במחכ"ת אינו ענין לכאן כלל, ואיני יודע אם עיין בכל המקומות שהזכיר רא"א במבואו שציינתי שבהם הוזכר ספר ירושלמי זה של ראבי"ה, שהם מקומות רבים שבהם יש לנו הרבה מדברי הגאונים על אתר וכן את דברי שאר רבותינו הצרפתים והספרדים ועוד, ובאף אחד מהמקומות לא הזכירו ירושלמי זה, והרי ציינתי גם את ברכת הדלקת הנר בשבת גופא, שיש לנו עליה הרבה תשובות מהגאונים שנשאלו אם מברכים ולמה, ולא השיבו שיש ירושלמי שמברכים- וזה ברור שלא היה להם, והדברים פשוטים.
ומה שכתב שחכמי אשכנז היו קרובים יותר לא"י וכו' - תמה אני אם אמרה, אטו אשכנז קרובה לא"י יותר מבבל??? וכי בזמן חכמי התלמוד הבבלי והירושלמי היה קשר בין א"י לאשכנז כמו שהיה בין ישראל לבבל??? לכל היותר מצאנו שחכמי אשכנז נהגו בדברים מסוימים כמנהג ארץ ישראל הקדום, ובעיקר בעניני הפיוטים בתפלה, אבל מכאן ועד ספרים מדויקים שהגיעו ישירות מא"י לאשכנז הדרך רחוקה [תרתי משמע]. ועוד שלא מצאנו באף מקום לבד מירושלמי זה איזה ספרים מדויקים שהגיעו לאשכנז מא"י יותר משאר ארצות, ואפילו באשכנז מצינו כמה פעמים שהראבי"ה וסיעתו כותבים שאין להם עוד ירושלמי לבדוק מה הנוסח, וכמו שהביא רא"א במבואו שם, ורואים שהירושלמי שהיה להם זהו רק ההעתק הנ"ל ופעמים שמצאו גם את הירושלמי המקורי שיש לנו ופעמים שגם זה לא היה להם, וזה מראה בעליל שאין זה מחמת הקירבה והדיוק שהיה להם אלא להיפך.
ומש"כ לגבי ספרי ספרד או אשכנז - אדרבה מזה שלא מצוי קטעים אלו בכל ספרי הירושלמי שלפנינו ושלפני הראשונים בכל הארצות מראה שאין זה ירושלמי אמיתי, והמעיין היטב במקורות שציינתי יראה שכך הוא האמת, וחבל שמזדרזים להשיג בלי לעיין היטב בסוגיא זו [של אמיתות הירושלמי הנ"ל] לעומק.
ומה שהביא שהירושלמי שלפנינו מלא 'טעותים' - כבר השבתי שזה בגירסאות קלות ולא בהוספות שלמות והפוכות ממש מהירושלמי שלפנינו, שודאי אין זה בגדר טעות בגירסא אלא הוספה ממש.
ומה שהביא שחכמי ספרד גם הביאו מהירושלמי נגד הירושלמי שלנו - איני יודע למה כיון.
סוף דבר, לא מצאתי שום הלכה שיש בה כ"כ הרבה פקפוקים במקורותיה וראיות רבות שלא לברך מראשונים מפורשים ודיוקים חזקים לא לברךשהפוסקים - ובעיקר פוסקי ספרד - הורו בכה"ג לברך, ותמיד חוששים למיעוט דמיעוט של הפוסקים שלא לברך, והרי ברכת נט"י לטיבולו במשקה, שכל הגאונים ורוב הראשונים המפורסמים כולל הרמב"ם הורו לברך, ורק מעט מן הפוסקים חששו שלא לברך, ובכל זאת השו"ע חשש להם וכך המנהג, וכי נידון דידן גרע מזה שאין הרבה ראשונים שהורו לברך אלא לכל היותר המחלוקת היא שקולה, ולפי האמת נראה שגם זה לא חשיב שקולה אלא ברוב הארצות עפ"י רוב הראשונים לא בירכו, ולומר שאין זה אפילו בגדר 'ספק' ברכות להקל, אתמהה, וודאי לי שאם היו גדולי הפוסקים בדורות הקודמים רואים את הנ"ל היו מורים שלא לברך.
♦ ♦ ♦