זמני ק"ש והתפילה
א. תחילת זמן ק"ש
הפסוקים: כתוב בסוף פרשת ואתחנן (דברים ו' ז') "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וכן בפרשת עקב (דברים י"א ט') "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" - ולמדנו שזמן קריאת שמע של שחרית הוא בזמן הקימה.משיראה את חברו: שנינו בפרק מאימתי (ברכות ט':): "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי, עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות" - ולמדנו שתחילת זמן "וּבְקוּמֶךָ" מותנה ביכולת להבחין בדבר הקשה להבחנה באור מועט, ובגמרא (שם) איתא: "ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים" - ונמצא שתחילת זמן ק"ש לדעת רב הונא הוא משיכיר את חברו, אלא שאביי שם לא פסק כאחרים לק"ש "אמר אביי לתפילין כאחרים" [וחלק מהראשונים גרסו "לתפילה כאחרים"], אלא פסק לקריאת שמע כותיקין "לקריאת שמע כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה".
ירד לטבול: עוד שנינו בפרק מי שמתו (ברכות כ"ב:): "ירד לטבול: אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה - יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו - יתכסה במים ויקרא" - ולמדנו שיש מעלה לקרוא שמע לפני שתנץ החמה, ועל זאת אמרו בגמרא (ברכות כ"ה:): "לימא תנא סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה! אפילו תימא רבי יהושע ודלמא כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה" - ונמצא שהמעלה לקרוא קריאת שמע עד שלא תנץ החמה אינה רק לדעת רבי אליעזר, שהנץ החמה הוא סוף זמן קריאת שמע, אלא המעלה לקרותה עד שתנץ החמה היא אף לרבי יהושע, שזמן ק"ש מסתיים בשלש שעות ביום.
הנברשת: עוד שנינו בפרק אמר להם הממונה (יומא ל"ז.): "הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח היכל", ובגמרא (יומא ל"ז:) הסבירו למה הנברשת היתה משמשת: "תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע", והקשו בגמרא מדוע הוצרכו לסימן זה - הרי הכהנים שהעבודה מוטלת עליהם הקדימו לקרוא שמע קודם היום שמא תמשך העבודה, ובשל כך הם עלולים להמנע מלקרות שמע (רש"י, וראה בראב"ד תפילה י' י"ג ובמאירי יומא ל"ז. וברמב"ן במלחמות ברכות עמ' 3, ובגבורת ארי יומא ל"ז: שאנשי המשמר קראו רק לאחר שעלה השחר, והקורא עמם רק לא יצא יד"ח מצוה מן המובחר) ואנשי המעמד קראו לאחר זמנה: "מיתיבי הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחֲרים", ותירץ אביי שסימן הנברשת נצרך "לשאר עמא דבירושלים" שקראו ק"ש בזמנה - ונמצא שנצנוצי החמה המוחזרים מהנברשת היו הסימן לתחילת זמן קריאת שמע.
עת רצון: עוד שנינו בפרק תפילת השחר (ברכות כ"ח:): "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים", ושאלה הגמרא (ברכות כ"ט:): "מאי קבע?" והסבירו אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין שמדובר במי שתפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון (רש"י): "כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ואמר רבי זירא מאי קראה - (תהלים ע"ה ה') יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים".
שלשת הנדונים: יש לברר שלשה נדונים: א. אם כוונת אביי שזמן ק"ש הוא כותיקין היא שההמתנה להנץ היא מעֲלה או שאז תחילת זמן קיום המצוה, ב. אם סיום זמן ק"ש הוא כותיקין, כפסק אביי, או שזמנה נמשך עד שלש שעות, כדברי רבי יהושע, ג. אם תחילת זמן התפילה לכתחילה הוא כתחילת זמן ק"ש או רק מהנץ.
אימתי תחילת זמן ק"ש לכתחילה: מאחר שכל דעות התַנָאים שמצאנו בהגדרת תחילת זמן ק"ש מיירי בזמן מוקדם שרק מתאפשר להבחין בו בדברים שקשה להבחין בהם באור מועט: משיכיר בין תכלת ללבן, בין תכלת לכרתי, בין זאב לכלב, בין חמור לערוד או משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו - לכן אינו מסתבר שאביי שפסק לק"ש כותיקין חולק על כל התַנאים, אלא המושכל ראשון הוא שאביי רק אמר שיש מעלה לקרוא ק"ש כותיקין [כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל בהנה"ח שהוא עת רצון] אבל לא אמר שלכתחילה אין לקרוא ק"ש לפני כן, וכ"כ ברשב"א (ברכות ח': ד"ה ושל שחר): "ושל שחר משעה שעלה עמוד השחר עד שיכיר בין תכלת ללבן לכתחלה לא יקרא אלא בשעת הדחק... משיכיר בין תכלת ללבן רשאי לקרות ואפילו לכתחלה כסתם מתניתין... למצוה מן המובחר ממתין כותיקין עד שעה הסמוכה להנץ החמה כדי שיגמור עם הנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וכדפסק אביי לקמן, וזהו למצוה מן המובחר ולא לעיכובא דותיקין לא פליגי אשיעורי דמתני' ודברייתא אלא דמשום תפלה שתהא עם הנץ החמה הוא שמצריכין לאחר עד סמוך להנץ ומדכתיב יראוך עם שמש הא משום חובת ק"ש לא, וכולהו תנאי נמי למצוה מן המובחר כותיקין סבירא להו". וכאשר דנים על תחילת זמן ק"ש לכתחילה לכאורה יש לומר שלש אפשרויות: א. שאביי סובר כרב הונא, שתחילת זמן ק"ש לכתחילה הוא כאחרים משיכיר את חברו, ב. שאביי חולק על רב הונא וסובר שתחילת הזמן לכתחילה הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ג. האפשרות הרחוקה היא לומר שאביי חולק לגמרי על תחילת זמן ק"ש בשעה מוקדמת וסובר שרק בהנץ החמה הוא תחילת זמן ק"ש לכתחילה, ויבוארו בזה שיטות הראשונים.
א. לחלק מהראשונים - משיראה את חבירו: הרי"ף (ברכות ד'.) כתב שאין כל אדם יכול לכוון ולעשות ממש כותיקין [לסיים גאל ישראל ברגע הנץ (תר"י)] "ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה" - ומזה שקרא להנהגת הותיקין "מצוה" בלבד משמע שסובר שמעיקר הדין מותר לקרוא ק"ש לפני כן[2]. לדעת תר"י (ברכות עמ' 8) אינו נראה שאביי חולק על רב הונא, וממילא תחילת זמן ק"ש הוא משיכיר את חברו: "אע"פ שהותיקין היו קורין אותו סמוך להנץ החמה אפילו הכי מודו דזמן התחלת קריאתה קודם הוא - דהלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות... ויכירנו, וקודם לכן אין לו לקרות אלא בדיעבד", וכ"כ הרמב"ן (מלחמת ה' ברכות עמ' 3): "לפיכך קבעו חכמים זמן קריאתה משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבה... מאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמאן דאמר בין תכלת ללבן כלומר דחד שיעורא הוא...", וכן דעת הטור (נ"ח), וכן פסק השו"ע (נ"ח א'): "זמן קריאת שמע של שחרית משיראה את חבירו", וכ"כ הבה"ל (פ"ט ד"ה יצא).
ב. לחלק מהראשונים - משיכיר בין תכלת ללבן: לחלק מהראשונים אביי חולק על רב הונא, וממילא מסתבר שתחילת זמן ק"ש הוא משיכיר בין תכלת ללבן, כ"כ הרשב"א (ברכות ח':): "של שחר משעה שעלה עמוד השחר עד שיכיר בין תכלת ללבן לכתחלה לא יקרא אלא בשעת הדחק... משיכיר בין תכלת ללבן רשאי לקרות ואפילו לכתחלה כסתם מתניתין", וכ"כ הרא"ש (ברכות א' י'): "ומודה אביי דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן כסתמא דמתניתין", וכ"כ הראב"ד (על הרי"ף ברכות עמ' 3), וכ"כ המאירי (בית הבחירה ברכות ט':).
ג. לרמב"ם - מהנץ: הרמב"ם (ק"ש א' י"ב) כתב: "מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו" ולא הזכיר הרמב"ם זמן מוקדם לתחילת ק"ש לכתחילה[3], והסביר הב"י שהרמב"ם הבין שכוונת אביי אינה רק להורות על מעֲלה בעלמא להמתין עד הנץ אלא שהוא סבר שהנץ הוא תחילת זמן ק"ש לכתחילה כי עדיף לקרוא ק"ש בזמן שרוב האנשים כבר קמו, וכן נקט הפר"ח (נ"ח א'): "העיקר והכי נקטינן כשיטת הרי"ף והרמב"ם שזמן ק"ש לכתחילה מתחיל בהנץ, ולא מזמן משיכיר - כי אביי חולק על רב הונא שהרי לא אמר 'לתפילה ולק"ש כותיקין', וכמו שפירוש 'לתפילה כאחרים' היינו לכתחילה - כך גם 'לק"ש כותיקין' פירושו שזה הוא תחילת זמן ק"ש לכתחילה - והוא מפני שאז רוב האנשים קמים ממטתם סמוך להנץ", וכן החמיר בברכי יוסף (נ"ח ב'): "והרב פר"ח פסק כהרמב"ם וכנראה מהרי"ף דהא דותיקין הוא זמנה לכתחילה, ונראה דיש להחמיר כן [לקרוא ק"ש רק כותיקין ולא משיכיר] מאחר דאם יקרא כותיקין יוצא י"ח לכו"ע", וכן החמיר בשו"ת משכנות יעקב (או"ח ע"ד [בדפוסים החדשים ס' ע"ז])[4].
סיכום: לסיכום נראה שמאחר שפשטות הסוגיא היא שאביי לא הפקיע את זמני המשנה המוקדמים לתחילת זמן ק"ש לכתחילה אלא רק הוסיף הידור לקרוא כותיקין, וכן נקטו כמעט כל הראשונים, והרמב"ם הוא כעין שיטת יחיד שאביי הפקיע את הזמנים המוקדמים לכתחילה - ואיננו יודעים מה הכריחו לומר כן [ויתכן שאף הוא לא סבר כן, ראה בהערה ב'], והפר"ח שנקט כמותו הוא מפני שהבין שגם הרי"ף קאי בשיטת הרמב"ם - ולזאת אין הכרח [ראה בהערה א'] - על כן נראה פשוט שיש להתיר לקרוא ק"ש לכתחילה משיכיר את חבירו, כפסק השו"ע.
♦
ב. סיום זמן ק"ש
מתי סוף זמן ק"ש: מאחר שאביי לא בא להשמיע את תחילת זמן ק"ש אלא רק לציין שיש מעלה לקרותה בהנה"ח - לכן אינו מסתבר שכוונתו שזמן ק"ש מסתיים בנץ, כרבי אליעזר, אלא מודה אביי שיכול לקרותה עד שלש שעות ביום כרבי יהושע, ורק הוסיף שיש מצוה לקרותה כותיקין כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה, וכ"כ בתוס' (ברכות ט': ד"ה לק"ש): "תימא... לקמן פסקינן הלכה כרבי יהושע דאמר עד ג' שעות והכא פסק אביי שהוא בתרא ואמר כותיקין ומשמע דהכי הלכתא - וי"ל דודאי... זמנו עד ג' שעות, ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה, ואפילו ותיקין נמי מודו לרבי יהושע שאם לא קרא קודם הנץ החמה דיכול לקרות עד שלש שעות - ועל זה אנו סומכין". תוס' הגדירו את ק"ש לאחר הנה"ח כמצוה שלא מן המובחר ואילו לדעת תר"י (ברכות עמ' 8) ק"ש לאחר הנה"ח מועילה רק בדיעבד: "יש שני זמנים בסוף הזמן, אחד לכתחלה ואחד בדיעבד ואפילו לותיקין: האחד לכתחלה והוא עד שתנץ החמה, והשנית בדיעבד והוא עד ג' שעות כרבי יהושע" [ראה להלן (פרק ד' אות ב') את הוכחת תר"י מירד לטבול שק"ש לאחר הנה"ח היא רק בדיעבד ואת תשובות החולקים עליו], ותר"י הוכיחו שגם לדעת הותיקין יוצאים יד"ח ק"ש עד שלש שעות מכך שאם היו סוברים שאין יוצאים יד"ח לאחר הנה"ח הרי שלא היה להם לדחות את הקריאה עד הנה"ח שמא יעבור הזמן.ההלכה: בשו"ע (נ"ח א'-ד') פסק כדעת תוס' כי זו דעת רוב הפוסקים (ב"י) וממילא יוצאים ידי חובת ק"ש לכתחילה עד רבע היום, אך אעפ"כ יש לו להקדים ולקרותה במהרה כל מה שיוכל[5].
♦
ג. תחילת זמן התפילה
לגבי תחילת זמן תפילת י"ח לכתחילה לא מצאנו סוגיא מפורשת. מבואר בגמרא שמצוה מן המובחר להמתין להנץ החמה - שהוא עת רצון, והנדון כאן הוא אם מותר להתפלל לכתחילה לפני זמן הנץ.בשעת הדחק - מעלות השחר: מאחר שמצוות היום זמנן מעיקר הדין לאחר עלות השחר לכן מצאנו שסמכו על זאת בשעת הדחק והתירו ליוצא לדרך להתפלל אז, כדאיתא בפרק תפילת השחר (ברכות ל'.): "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו" - ופירשו הראשונים שמדובר לאחר עלוה"ש [וראה בפנ"י שדן מה כוונת רש"י שכתב "קודם היום"], ועדיין יש לברר מתי תחילת זמן התפילה לכתחילה ללא שעת הדחק.
האפשרויות אימתי זמן תפילה לכתחילה: מצאנו כמה אפשרויות להניח אימתי תחילת זמן התפילה לכתחילה: א. מאחר שבדרך כלל יש לסמוך גאולה לתפילה - לכן יתכן שתיקנו את זמן התפילה לכתחילה כזמן ק"ש כדי שיוכל להסמיכן וממילא יהיה די להמתין עד זמן משיכיר [את חברו או בין תכלת ללבן], ויתכן שאף הגירסה היא שאביי פסק "לתפילה כאחרים" [ולא "לתפילין כאחרים"]. ב. מאחר שתיקנו את התפילות כנגד התמידין - לכן יתכן שזמן התפילה לכתחילה הוא כבר משהאיר פני כל המזרח שהוא תחילת זמן הקרבת התמיד של שחר [כאותה ששנינו בפרק אמר להם הממונה (יומא כ"ח.) לגבי תחילת זמן שחיטת קרבן התמיד "צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה... האיר פני כל המזרח…"]. ג. יתכן שמצות התפילה היא בכלל המצוות שזמנן ביום - שאף שתחילת זמן קיומן מעיקר הדין הוא מעלות השחר אולם לכתחילה אין לקיימן לפני הנץ, כדי שלא יטעו לקיימן לפני עלוה"ש, כמבואר במשנה (מגילה כ' 'אין קורין את המגילה... עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, מנהני מילי... מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר... וְהַיּוֹם מְלָאכָה'). ד. עוד יש מקום לומר שזמן התפילה אינו תלוי בעלות השחר, אלא בהשכמה לצאת לדרך כבר ניתן להתפלל, אפילו לפני עלוה"ש.
א. לרוב הראשונים - זמן התפילה מתחיל משיכיר: לגבי ק"ש תניא בפרק מאימתי (ברכות ט':): "ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים, אמר אביי לתפילין כאחרים". הרמב"ן (מלחמת ה' ברכות עמ' 3) כתב שאביי גרס "לתפילה כאחרים" וממילא הבין שמותר להתפלל לכתחילה משיכיר את חבירו [אלא שמצוה מן המובחר להמתין ליום משום קרא דיִירָאוּךָ], וכן הסביר הב"י (פ"ט א') את כוונת רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ג' חלק ג' דף כ"ד טור ב') שאביי אמר "לתפילה כאחרים" ולא "לתפילין כאחרים" שהרי רבינו ירוחם כתב שזמן התפילה לכתחילה הוא משיכיר את חברו ["זמן תפלה משיכיר חבירו ברחוק ד' אמות, ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד... ואם התפלל משעלה ברק השחר והאיר פני מזרח יצא אע"ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה כותיקין"], וכ"כ הדרישה (פ"ט א') שלרבינו ירוחם יכול לקרוא לכתחילה עד הנה"ח כי אביי פסק לתפילה כאחרים. כן יש להוכיח גם מרש"י שפירש (ברכות ל'. ד"ה בשבתא, רב אשי) שהדרשנים והעם המתינו עד זמן ק"ש, ואז קראו ק"ש והתפללו[6]. הסבר נוסף מצאנו בב"ח (פ"ט א') שאף שגרס שאביי פסק כאחרים רק לתפילין אולם הוא הבין שרבינו ירוחם פסק כרב הונא, שזמן תפילה הוא משיכיר את חבירו - ומכיון שצריך להסמיך גאולה לתפילה ממילא יכול גם להתפלל אז 'כיון שצריך להסמיך גאולה לתפילה אם כן בעל כרחך גם זמן תפילה לכתחלה צריך שתהיה משיכיר את חברו וכו' לאחר שקרא ק"ש וברכותיה'. גם הראב"ד (על הרי"ף ברכות עמ' 4) סובר שזמן התפילה לכל אדם מתחיל משיכיר בין תכלת ללבן, כזמן ק"ש, וכן מסתבר שיש לצרף גם את דעת תר"י (ברכות עמ' 9-8) שהרי הם סוברים שהנץ החמה הוא סיום זמן ק"ש ולכן בודאי שיש למהר לקרוא ק"ש לפני שהזמן יחלוף - ואם כן מסתבר שמותר להתפלל אז לכתחילה, כי צריך לסמוך גאולה לתפילה. לכאורה יש מקום לומר שמשמעות הגמרא כדעה זו, דאיתא בברכות (ל'.) שי"א שעדיפה תפילה מעומד ולכן המשכים לצאת לדרך התירו לו להתפלל מעומד לאחר עלוה"ש (כדעת רוב הראשונים), וי"א שעדיפה סמיכת גאולה לתפילה ולכן לא יקדים כל כך אלא ימתין לזמן ק"ש, ואז יקרא ק"ש ויתפלל בישיבה בקרון כדי שיסמוך גאולהלתפילה - ופשוט שהדרך השניה אינה מקדימה את זמן התפילה לזמן שעדיין אינו ראוי להתפלל בו, כי כשהוא כבר יושב בקרון אינו דחוק להתפלל לפני הזמן הראוי לכתחילה, ונמצא שמבואר בגמרא שכשקורא ק"ש בתחילת זמנה ומידמתפלל - הוא בכלל הזמן הראוי לכתחילה.
ב. לטור - מהאיר פני המזרח: כתב הטור (סי' פ"ט): "זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה, ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה", וכן מוכח גם מהרא"ש (ברכות ד' א')[7], וכ"כ הפר"ח (סי' פ"ט) שלכתחילה יכול להתפלל משהאיר פניהמזרח - דומיא דקרבן התמיד.
ג. לרמב"ם - מהנץ: כתב הרמב"ם (תפילה ג' א',ז'): "תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה... המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא" - ומאחר שלא הזכיר שמותר להתפלל משיכיר את חברו מסתבר שהוא סובר שתחילת זמן התפילה לכתחילה הוא רק בהנץ[8] [ראה בהמשך בדברי שו"ת פרי יצחק שהרמב"ם הלך לשיטתו, שגם זמן ק"ש לכתחילה הוא רק מהנץ], וכ"כ בחיי אדם שלכתחילה אסור להתפלל עד הנץ (ט"ז א', הובא בבה"ל נ"ח ד"ה משיראה [אמנם הביטויים בחיי אדם (ט"ז א', פ"ט א', פ"ט ט') משתנים: 'לכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה ולא קודם לכן'/'ואינו נכון להקדים קודם הנץ'/'לכתחלה אסור להתפלל תפלת י"ח עד הנץ החמה'/'לא הגיע עיקר זמנה שהוא נץ החמה']) - ולכאורה חששו לדעת הרמב"ם. כתב הראש יוסף (ברכות כ"ו. - לבעל הפמ"ג) שלא ידענו מנין לרמב"ם דבריו [כמדומה שכוונתו שלא ידענו מנין לרמב"ם שאם התפלל לאחר עלוה"ש שלא בשעת הדחק - שלא יצא].
ד. לראב"ד - לפני עלוה"ש: השיג הראב"ד על בעל המאור (ברכות עמ' 4): "וכי התפילה תלויה בעמוד השחר? אלא או בהנץ החמה - בסמיכות גאולה לתפילה כותיקין, או בזמן ק"ש לכל אדם - דהוא משיכיר בין תכלת ללבן, או מחמת דוחק - כגון משכים לצאת בדרך באיזה שעה שיהיה, הלכך שופר ולולב ומגילה לחוד, ומתפלל לחוד - אפילו קודם עמוד השחר, ולכשיגיע זמן ק"ש יקרא - היינו מעמוד השחר ואילך, כל זמן שיראה שעה לעצמו שיכול לקרוא בעמידה... ואינו צריך להמתין הדוחק" - כלומר שבמקום הדוחק יכול להתפלל לפני עלוה"ש. אף שדברי הראב"ד הובאו בכמה קדמונים (ראה קובץ שיטות קמאי ברכות ל'.) - מ"מלא ראיתי שחששו לזה הפוסקים להורות למי שבטעות התפלל לפניעלוה"ש - שיחזור ויתפלל רק עם תנאי שיהא נדבה אם כבר יצא.
פְּסק השו"ע: פְסק השו"ע לגבי תחילת זמן התפילה לכתחילה אינו ברור לי, שכתב (פ"ט א',ח'): "זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא... בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך - יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה" - שלכאורה דומים דבריו לדברי הרמב"ם כי לא הזכיר מתי תחילת זמן התפילה לכתחילה [וכן פירש הפמ"ג (ראש יוסף ברכות כ"ו.) שדעת השו"ע כדעת הרמב"ם, שמעלוה"ש מותר לכתחילה ליוצא לדרך, אבל שלא בשעה"ד - אסור אז אפילו בדיעבד, והוסיף שלא ידענו מנין לרמב"ם זה]. וכן מצאנו גם בחיי אדם שכתב שלכתחילה אין להתפלל לפני הנץ [(ט"ז א', פ"ט א', פ"ט ט') 'לכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה ולא קודם לכן'/'ואינו נכון להקדים קודם הנץ'/'לכתחלה אסור להתפלל תפלת י"ח עד הנץ החמה'/'לא הגיע עיקר זמנה שהוא נץ החמה'], ובבה"ל (פ"ט ד"ה יצא) סיכם את הדיון שאפשר שאין למחות ביד הנוהגים להקל להתפלל לכתחילה לאחר זמן דמשיכיר את חבירו, אך למצוה מן המובחר לכו"ע אין להתפלל י"ח קודם הנץ, ובסי' נ"ח הביא את דעת החיי אדם 'משמע שמדינא אין להתפלל לכתחילה קודם הנץ'. אמנם בספר נברשת הבין שהשו"ע הכריע כטור ולא כרמב"ם, וכ"כ הפר"ח (פ"ט א' ד"ה ואם התפלל) שדעת השו"ע שלכתחילה יכול להתפלל משהאיר פני המזרח - דומיא דקרבן התמיד. ואף שלא הבנתי מהיכן דייקו כן, ולכאורה מסתבר שהשו"ע לא הכריע כרמב"ם, שהרי פסק שזמן ק"ש הוא משיכיר את חברו [ולא כרמב"ם שזמנה מהנץ] - ומסתבר שמותר אז גם להתפלל לכתחילה כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה [ועדיין לא מובן מדוע השו"ע לא כתב להדיא שמותר להתפלל משיכיר את חבירו].
תפילה לאחר הנץ מופלג ממנו אינה עדיפה על תפילה לפני הנץ: כתב בשו"ת פרי יצחק (סי' ב' [להגר"י בלאזר זצ"ל]) שמאחר ומסתבר שהרמב"ם שאיחר את זמן התפילה לכתחילה עד הנץ הלך לשיטתו, שסובר גם לגבי זמן ק"ש שתחילת זמנה לכתחילה הוא רק לפני הנץ - וממילא לא היה לו הכרח להקדים את זמן התפילה לפני כן, אך לפי מה שנקטו רוב הראשונים שמותר לקרוא ק"ש משיכיר אתחברו - נראה שמותר גם להתפלל אז, וממילא הסיק הפרי יצחק שאם אינו מתפלל בהנה"ח - אין נפ"מ אם מקדים להתפלל לפני הנץ או לאחריו מופלג ממנו, ולפי זאת הסיק שאם הציבור מקדימים להתפלל לפני הנץ ואם לא יתפלל עם הציבור ג"כ לא יוכל לכוין להתפלל עם שמש ממש - בודאי טוב יותר להתפלל בציבור לפני הנץ מלהתפלל לאחר הנץ ביחידות.
יש להסיק שבמקום הצורך מותר להתפלל לכתחילה משיכיר את חבירו: לסיכום נראה שמאחר וכמעט כל הראשונים נקטו שזמן התפילה לכתחילה הוא זמן רב לפני הנץ, או מפני שכך גרסו בדעת אביי או מפני שכך תקנו כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה או כי זמן התפילה הוא כזמן הקרבן, והרמב"ם הוא כעין שיטת יחיד שזמן התפילה לכתחילה הוא רק מהנץ כשאר המצוות שזמנן ביום - אך הלך בזה לשיטתו שגם זמן ק"ש אינו מוקדם [ושם הרי השו"ע הכריע דלא כוותיה אלא כרוב הראשונים], ומאחר שכל הנדון בזה הוא רק לגבי לכתחילה בדרבנן - על כן נראה שמעיקר הדין ניתן להתפלל לכתחילה לאחר זמן משיכיר את חברו, אלא שיש לחוש לדברי הפוסקים שחששו לדעת הרמב"ם, ועל כן יעשה כן רק במקום הצורך, ובשעת הדחק התירו להתפלל לאחר עלות השחר.
♦
ד. האם ק"ש כותיקין היא לפני או לאחר הנץ
האם ק"ש לפני או לאחר הנץ: עוד נותר לברר אם מעלת הותיקין היא לקרוא ק"ש לפני הנץ או לאחריו. במשנה בפרק מי שמתו (ברכות כ"ב:) שנינו שהקפידו שיקרא ק"ש "עד שלא תהא הנץ החמה" אף אם הדבר מחייבו לקרוא בתוך המים - ומשמעות לשון המשנה שהמצוה לקרוא ק"ש היא לפני הנה"ח, וכן בפשטות מוכח מטעם הקריאה כותיקין המובא בברייתא (ברכות ט':): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום". אמנם ביומא (ל"ז:) אמרו "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע" - ומשמעות הלשון היא שנצנוצי החמה היו סימן להתחיל לקרוא ק"ש, ומצאנו בזה כמה שיטות:א. דעת רוב הראשונים - הנץ הוא הסימן לתחילת התפילה כותיקין: לדעת ר"י (בתוס' ברכות ט': ד"ה לק"ש וביומא ל"ז: ד"ה אמר אביי, וכ"כ המאירי יומא ל"ז., הרמב"ן במלחמות ברכות עמ' 3, האו"ז א' ק"ש י"ג, הרא"ש ברכות א' י', וכן משמעות הרמב"ם ק"ש א' י"א, וכ"פ הב"י כרוב הפוסקים) מאחר שביומא לא כתוב שק"ש לפי זמן הנברשת היא הק"ש שקראו הותיקין לכן ניתן לומר שהותיקין קוראים ק"ש לפני הנץ כדי שיוכלו להתפלל בתחילת היום, והנברשת היתה סימן עבור מי שאחר את זמן הותיקין: "קשה דאמרינן ביומא אף היא עשתה נברשת של זהב כיון שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות הימנה והיו יודעין שהגיע הנץ החמה ובא זמן ק"ש של שחרית ומוקי לה התם בשאר עמא דירושלים אלמא משמע דעיקר זמן ק"ש לאחר הנץ החמה - והא לא הוי כותיקין שהיו קורין קודם להנץ סמוך להנץ, וי"ל דאותו זמן הוקבע לציבור לפי שלא היו יכולין להקדים ולמהר כותיקין כי רוב בני אדם אינם יכולין לכוין אותה שעה" [וראה עוד לשונות של ראשונים בהערה המעידים שזמן ותיקין איננו מיועד לרבים[9]] - ונמצא לדבריו שמעלת הותיקין היא לסיים ק"ש קודם לנץ סמוך לנץ כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל מיד בתחילת היום, ומי שאינו יכול לכוין אותה שעה יקרא ק"ש אפילו לאחר הנץ - ובכך יישבו ר"י והאו"ז את המנהג לקרוא ק"ש זמן רב לאחר הנץ [משמעות המאירי ביומא ל"ז. שהנברשת סימנה לאנשי ירושלים את תחילת התפילה לאחר שסיימו ק"ש, ובברכות ט': כתב המאירי שי"מ שק"ש סמוך להנץ בכדי שיגמרוה עם הנץ - כי הותיקין רוצים להתפלל רק עד שתזרח חמה כשהוא יום גמור, וממילא הזהרורים שנצנצו בנברשת לא היו של הזריחה אלא של האדמימות שקדמה לנץ - ולדבריו יתכן שאנשי ירושלים נהגו כותיקין].
ב. דעת תר"י - הנץ הוא סוף זמן ק"ש לכתחילה: תר"י (ברכות עמ' 8-9, ומעין זה בפירושו על אבות ב' י"ג) כתבו שזמן תפילת י"ח אינו דוקא ברגע הנץ כי 'יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ' אינו דוקא בזריחה אלא אף לאחר שנתפשט השמש בעולם [כפי שלגבי זמן תפילת מנחה בודאי אין להמתין עד הרגע שלפני העלמות השמש אלא יש להתפלל בעוד השמש על הארץ], אך זמן ק"ש הוא רק עד הנץ, ולאחר מכן יוצא יד"ח ק"ש רק בדיעבד [וראיה מכך שהצריכוהו לקרוא ק"ש בתוך המקוה לפני שתנץ החמה אף שמפסיד סמיכות גאולה לתפילה ותפילה בהנה"ח], ומה שיש ללמוד מסימן הנברשת לשאר העם שבירושלים הוא שמי שלא קרא ק"ש בזמנה לפני הנץ - יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל. עוד דקדקו תר"י מלשון הרי"ף (ברכות עמ' 9): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה... וכן הלכתא, אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא, ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה - שנמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ החמה דוקא" - שכוונתו שהותיקין שיערו בדקדוק וצמצמו וכוונו שמיד כשיגיעו לגאל ישראל תהיה הזריחה, אך שאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך וחששו לטעות ולקרוא ק"ש לאחר הנץ - ולכן לכל הפחות קראו קודם הנץ פרשה ראשונה, והחמה זרחה בין קריאת פרשה ראשונה לגאל ישראל - שזה נקל לכוון [ובכך דומים תר"י לשיטת ר"י דלעיל], וטפי עדיף לכוון שתהיה הנה"ח בטווח גדול זה מאשר לצמצם ביותר כי בכך מובטח שלא תעבור שעת ק"ש לכתחילה.
ג. דעת ר"ת - ק"ש היא לאחר הנץ: שיטת ר"ת (בתוס' יומא ל"ז: ד"ה אמר אביי, הובאו דבריו גם בסמ"ג עשי"ן י"ח) שזמן ק"ש הוא אחר הנץ כמוכח מכך שהנברשת סימנה את המועד ש"הכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע", ומה שהוותיקין מיהרו לקרוא ק"ש לפני הנץ היה שלא כדין בשביל חביבות התפלה[10], ואביי לא פסק ממש כהנהגת הותיקין אלא רק שיבח את ההנהגה לקרוא סמוך להנץ לאחריו שהיא דומה להנהגת הותיקין אלא שהם קראו לפני הנץ שלא כדין, וכן הוכיח ר"ת מ'שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה' - שמוכח שדבר שזמנו ביום מצותו אחר הנץ, וכן סייע המאירי (ברכות ט':) לשיטת ר"ת מגירסת הירושלמי (ברכות א' ג') "...והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם וכבר היתה החמה על ראשי ההרים" [ו'גומרים' אינו סיום ק"ש אלא במשמעות 'קוראין', וכדאיתא 'מצותה עם הנץ החמה…'. וממילא לשיטת ר"ת טוב לאחֵר לקרות ק"ש לאחַר הנה"ח מלהקדים (ראבי"ה)]. על שיטת ר"ת הקשה באו"ז (א' ק"ש י"ג) שקשה לומר שהוותיקין הקדימו שלא כדין, ועוד הקשו על ר"ת שמשמע שאביי פסק ממש כוותיקין וגם סבר כמותם, ובירושלמי גרסו "אח"כ נראתה חמה" ולא "וכבר היה חמה", וכן פירשו שיש לנקוט כלישנא קמא דר"ש, או שהמחלוקת בין שתי הלשונות היא רק לגבי זמן ק"ש של לילה אך לכו"ע ניתן לקרוא אז ק"ש של יום. גם בעל המאור (ברכות עמ' 3) סובר שעד הנץ אינו זמן הראוי לק"ש של יום אלא רק לק"ש של לילה כי יש להורות רק כאיכא דאמרי השני של רשב"י [שעד הנץ הוא זמן ק"ש של לילה ולא של יום כי עד הנץ אינו זמן קימה] - שהרי כך פסק אביי כותיקין, וכדמוכח מסוגיא דנברשת, וכדתניא "השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר... וכשיגיע זמן ק"ש קורא" - שמוכח שזמן ק"ש אינו מתחיל מעלוה"ש או משיכיר את חבירו אלא רק מהנה"ח[11].
ד. דעת ר"ח - הנץ הוא מועד ק"ש: בפשטות דעת רבינו חננאל והרי"ד (יומא ל"ז:) היא שהנץ הוא מועד תחילת ק"ש כותיקין, וביארו תוס' (יומא ל"ז: ד"ה אמר אביי) שדעת ר"ח שהפסוק יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ אמור לגבי ק"ש עצמה שהיא קבלת מלכות שמים, ומ"ש "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה" - הכוונה שהיו קוראים אותה ["גומרים" מלשון לחזור ולא מלשון סיום (לענ"ד דיוקם נובע מהסתירה שבדבריו שהנץ הוא 'גמירת ק"ש', אך כתב גם שהיא 'עת ק"ש', ולכן פירשו ש'גמירת' איננו סיום אלא קריאה, ולפ"ז כך גם דעת הרי"ד)]. תוס' דחו את דברי ר"ח שהרי משמעות הלשון 'כדי שיסמוך גאולה לתפלה' היא שמדובר בעיקר תפלה ולא בק"ש, וכי בפרק תפלת השחר (ברכות דף כ"ט:) העמידו את הפסוק 'יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ' גבי תפלה ["מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ואמר רבי זירא מאי קראה יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ"], וכי הלשון 'גומרין' משמע שמסיימים ק"ש בתחלת הנץ כדי שיתפללו בתחלת הנץ [היו שהבינו שגם דעת רש"י כדעת ר"ח שהרי הסביר (ברכות ט':) שיִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ הוא כשמוראך מקבלים עליהם בק"ש, אלא שלקמן (דף כ"ט:) פירש שיִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ זו תפלת יוצר, וממילא פשוט שכוונתו שהתפילה נחשבת יִירָאוּךָ כי מתפללים לאחר שמקבלים עול מלכות שמים בק"ש, וממילא ניתן לפרש את דבריו: "מתי מתייראין ממך" - בתפילה, "בעת שמוראך מקבלין עליהם... בק"ש" (על פי נברשת דף י"ד.). בספר זמני ההלכה למעשה פירש שלשיטת ר"ח הותיקין קראו ק"ש בנץ עצמו ואת התפילה סמכו לסוף הנץ שגם אז החמה אדומה עדיין, ודומה הוא לזמן האמצעי של שיטת בעל המאור (ברכות עמ' 3) שזמן בתוך הנץ מתמשך מעט].
סיכום: נמצא שלדעת ר"י מעלת הותיקין היא לסיים ק"ש קודם לנץ סמוך לנץ כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל מיד בתחילת היום, ומי שאינו יכול לכוין אותה שעה יקרא ק"ש אפילו לאחר הנץ. לדעת תר"י זמן ק"ש המובחר הוא שיאמר גאל ישראל ברגע הנץ ויתחיל תפילת י"ח, ומי שאינו יכול לכוון כך עכ"פ יאמר פרשה ראשונה של ק"ש לפני הנץ, ואם אינו מספיק לעשות כן הרי שק"ש שלו היא בדיעבד ומצוה עליו להקדימה ככל שיוכל, וזמן תפילת י"ח המובחר אינו דוקא בזריחה אלא אף לאחר שנתפשט השמש בעולם. לדעת ר"ת זמן ק"ש הוא סמוך לנץ לאחריו, והותיקין הקדימו לקרוא ק"ש לפני הנץ שלא כדין - מחמת חביבות התפילה בתחילת היום. לדעת ר"ח קוראים ק"ש בנץ עצמו.
הכרעת השו"ע כדעת ר"י: בשו"ע (נ"ח א'-ד') פסק כדעת ר"י כי זו דעת רוב הפוסקים (ב"י): "זמן קריאת שמע של שחרית משיראה את חבירו... ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות... ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה, ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל. ומי שהוא אנוס... יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר... אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים... אינו קורא עד שיגיע זמנה. אם קראה משעלה עמוד השחר - אעפ"י שלא היה אנוס יצא בדיעבד".
♦
ה. האם הנץ סוף זמן ק"ש או תחילת התפילה
מאחר שנוקטים להלכה כדעת ר"י שיש לסיים ק"ש לפני הנץ ולהתחיל את התפילה לאחר הנץ - יש לברר אם ההקפדה לסיים ק"ש לפני הנץ נובעת מחמת מעלה עצמית בק"ש עד הנץ, או כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל עם שמש שהיא עת רצון.הסתירה במשמעויות הסוגיות: לשון הברייתא (ברכות ט':): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ..." מורה שמעלת ק"ש כותיקין היא מאחר שמאפשרת להתחיל להתפלל בנץ החמה שהיא עת רצון, ואינה מעלה עצמית לקרוא ק"ש בעת הנה"ח, אולם מאחר ששנינו בפרק מי שמתו שאם אינו יכול לעלות ממי המקוה ולקרוא ק"ש כשהוא מכוסה יקרא כשהוא במים כדי לקרותה כותיקין - משמע שמעלת ק"ש כותיקין היא לא רק מחמת שמאפשרת להתפלל עם השמש, שהרי אינו מסתבר שיתפלל בתוך המים, ומצאנו בזה שלשה ישובים:
א. לדעת ר"ח - הנץ מיועד רק לק"ש: לדעת רבינו חננאל (מובאת לעיל) שהפסוק יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ אמור לגבי ק"ש שהיא קבלת מלכות שמים - פשוט שמעלת הנץ אמורה לגבי ק"ש בלבד, אלא שתוס' דחו את דברי ר"ח כמבואר לעיל (פרק ד' אות ד').
ב. לדעת תר"י - הנץ מיועד לק"ש אף אם לא יסמוך לה תפילה: לדעת תר"י (ברכות עמ' 8) אכן מדוייק מהמשנה דירד לטבול שזמן ק"ש הוא עד הנץ ויש לקרותה לפני הנץ גם אם אינו סומך גאולה לתפילה [שהרי במים בודאי אינו מתפלל (וכ"כ פר"ח נ"ח א') ואם לאחר שיקרא ק"ש ויטבול יעלה ויתפלל הרי מה שעולה ומתכסה הוא הפסקה ונמצא שלא סמך גאולה לתפילה]: "שהצריכוהו לקרוא במים כדי שלא תעבור זמנה... ולא חששו למה שאינו סומך גאולה לתפלה מפני שראוי לחוש יותר שתנץ החמה בינתים ויעבור זמן ק"ש לכתחלה... - הרי נראה מכאן בהדיא שזמנה לכתחלה עד סוף הנץ החמה" [וראה עוד בדבריו לעיל בפרק ד' אות ב'], ונמצא שמעלת הנץ אמורה לגבי ק"ש.
ג. לרוב הראשונים - הנץ מיועד לתחילת התפילה: אמנם פשטות לשון הברייתא (ברכות ט':) היא שהנץ החמה הוא הזמן שראוי להתחיל בו את התפילה "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום", והגמרא הסבירה שכוונת המשנה (ברכות כ"ח:) "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים" היא למי "שאין מתפלל עם דמדומי חמה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ואמר רבי זירא מאי קראה - יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" (ברכות כ"ט:), והסביר רש"י שמדובר במי שתפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון, וכלשון זו העתיקו ראשונים רבים. את הוכחת תר"י שהנץ הוא סוף זמן התפילה מהמשנה שהיורד לטבול קורא ק"ש אף שהוא בתוך המים ולא יוכל להתפלל במים ואם יתפלל לאחר מכן נמצא שאינו סומך גאולה לתפילה - דחו שאכן גם יתפלל אז, כדכתב המאירי (ברכות כ"ב:) שקורא במים כדי שיתפלל תיכף כשיצא מן המים - ומשמע שלא החשיב את היציאה מהמים כהפסק, או שכוונת המשנה היא שיתפלל בתוך המים - ראה משנת רב יוסף (על המשניות ברכות) שכתב שק"ש לאחר הנץ אינה דיעבד וקריאתה בנץ היא רק מצוה מן המובחר דלא כתר"י, ומה שהותיקין קראו ק"ש במים כשלא יכול היה לעלות ולהתכסות ולקרוא ק"ש עד שלא תנץ החמה הוא לא מפני שזמן ק"ש מסתיים לפני הנץ אלא מפני שבכך יוכל לסמוך גאולה לתפילה בהנה"ח כשיתפלל בתוך המים, ודייק זאת משאלת הגמרא "והלא לבו רואה את הערוה" - ששאלה זו מתאימה רק כאשר נצרך לכסות את לבו כנדרש בתפילת י"ח, כי אם היה נצרך רק לקרוא ק"ש הרי היה די לו שלבו יהיה מחוץ למים, ואף במים צלולים די בזה, וכ"כ בביאור הגר"א (ע"ה ב') לדייק מהא שהצריכוהו לעכור את המים ולא היה די שיוציא את לבו חוץ למים - שהוצרכו לזה מפני שיש לו להתפלל, והרי לגבי התפילה צריך שיכסה את לבו, וכ"כ במלא הרועים ובשעה"צ (תקצ"א י"ג).
נמצא: נמצא שזמן ק"ש מתחיל משיכיר את חברו ונמשך עד שלש שעות ביום, ויש עדיפות לקרוא ק"ש סמוך להנה"ח כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל מיד עם שמש שהיא עת רצון, וכ"כ בשו"ע (נ"ח א'): "זמן ק"ש של שחרית משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו, ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום, ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנה"ח כדי שיסיים ק"ש וברכותיה עם הנה"ח ויסמוך התפלה מיד בהנה"ח - ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד".
♦ ♦ ♦