ישיבות הדר להדר וצרור המור, חיפה
קריאת מקרא תרגום ומקרא - רצויה או בעייתית
א. פתיחה
חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום נזכרה בגמ' ובראשונים, אולם לא נתבאר בדבריהם האם חובה לקרוא דווקא בסדר זה, מקרא-מקרא-ותרגום, או שמא ניתן לשנות את הסדר.במאמר זה נדון האם טוב וראוי לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא, או שמא הדבר אפשרי לכתחילה אע"פ שאין בו עדיפות, או שמא אין לנהוג כך לכתחילה, ויש לקרוא דוקא מקרא-מקרא-ותרגום. נלקט את שיטות הפוסקים בדין זה, ונביא לבסוף את הנראה לענ"ד למעשה.
♦
ב. שיטת הלבוש והדברי חמודות
את דברינו נפתח בדברי בעל הלבוש (רפה, ה) שדן בשאלה האם ניתן לצאת ידי חובת 'אחד מקרא' ע"י שמיעת פרשת השבוע מבעל הקורא בביהכנ"ס: "היה נראה לי שאם אדם קורא אחד מקרא ואחד תרגום לבדו, ואחר כך כשקוראים הפרשה בביהכ"נ יקרא עם החזן הפרשה מלה במלה – הרי זה קיים שמו"ת, אך מדברי רבנו יוסף קארו משמע שאע"פ ששומע מן הש"ץ חייב להשלים אותה שנים מקרא ואחד תרגום יתר על שמיעתו מהש"ץ, והם דברי הרמב"ם (תפילה יג, כה), ואיני יודע מהיכא נפקא".לענ"ד עולה מדברי הלבוש שאין ענין דוקא לקרוא מקרא-מקרא-תרגום, שהרי אם הוא היה סובר כך היה עוסק במקרה כזה, והיה דן על מקרה בו אדם שמע את הקריאה בביהכנ"ס ואחר התפילה בא להשלים את קריאת שמו"ת. לפיכך, נראה שלדעת הלבוש ניתן לכתחילה לקרוא מקרא-תרגום-מקרא, ואולי אף יש עדיפות לקרוא בדרך זו.
שו"ר שהתויו"ט כתב בדברי חמודות: "ואחד תרגום – היינו פעם שלישית... ודלא כמו ששמעתי שקורא התרגום באמצע השני פעמים מקרא[2]. ואע"פ שלדברי רמ"י (=ר' מרדכי יפה, בעל הלבוש) דלעיל קורא התרגום באמצע, אף הוא לא אמר אלא שיוצא", כלומר – שבדיעבד יצא אם נהג כך (דברי חמודות, ברכות, פ"א, סוף אות מא[3]). פסיקת הדברי חמודות הובאה בשיירי כנה"ג (הגהות הטור, אות ב), ובמטה יהודה (לר"י עייאש, סק"א), ובשעה"צ (סק"י), ובכה"ח (סק"ו) ובילקו"י (רפה, א, ולדעתו כך פשטות דברי הלבוש). הדברי חמודות לא מסביר מדוע לא עסק הלבוש במקרה הלכתחילאי, אך ניתן להסביר זאת כך: מכיון שמצוה מן המובחר לסיים את קריאת שמו"ת לפני סעודה שניה של שבת (שו"ע רפה, ג), ובדר"כ סועדים מיד לאחר התפילה, לכן מי שרוצה לצאת י"ח מקרא בקריאת בעל הקורא ינהג בפועל באופן הבא: לפני התפילה הוא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום, בתפילה הוא ישלים את הקריאה הנוספת, ומיד אחר התפילה יוכל לסעוד.
ר' שמואל בוחבוט (בהגהתו על ספר פקודת אלעזר לג"ר אלעזר ן' טובו, סי' רפה, סעיף א), התלבט האם ניתן להסיק מדברי הלבוש מה דעתו בנידון, וכתב שייתכן שלא ניתן ללמוד מדברי הלבוש משום שהלבוש "לא דק בלישניה".
שוב מצאתי, אחר העיון, שזכיתי לכוון לדברי שלשה אחרונים שהסיקו מדברי הלבוש שניתן לנהוג כך לכתחילה: החוו"י כתב בספרו מקור חיים (קיצור הלכות, סי' רפה): "ממה שכתב רבי מרדכי יפה (=הלבוש) שנים מקרא דלאו דוקא שנים מקרא רצופים, ושנ"ל (=ושנראה לו?) מן המובחר מקרא תרגום ומקרא". משמע שהחוו"י הבין שכך עדיף לנהוג [אך ייתכן שכוונתו רק לומר שניתן לנהוג כך לכתחילה]. בשלחן לחם הפנים לר"י רקח (הל' שבת, סי' רפה, אות ג, מהד' ה'תשמ"ז, ח"ה, עמ' קלט) הביא את הבנת הדברי חמודות בלבוש, אך חלק עליו וכתב שמלשון הלבוש נראה שדיבר לכתחילה. בעל ערוה"ש (רפה, ג) הבין מהלבוש שהתרגום "יכול להיות באמצע". ערוה"ש לא נקט שהוא בדיעבד, ומאידך ברור מלשונו שאין ענין לעשות דווקא כך, אלא זו רק אפשרות (וראה בהערה[4]).
♦
ג. דברי התויו"ט בשם סבו
בסעיף הקודם ראינו שהדברי חמודות התנגד למה ש"שמעתי שקורא התרגום באמצע השני פעמים מקרא". מעניין למצוא שמחבר הדברי חמודות, הלא הוא בעל התוספות יום טוב, נוקט כשיטה ההפוכה בספר אחר שכתב.בשנת תשנ"ד נדפס לראשונה ספר טוב טעם על ר' בחיי, שחובר ע"י בעל התויו"ט. בפירושו לבמדבר לב, ג, מביא התויו"ט ביאור ע"פ קבלה לדין שמו"ת, ואחר כך הוא מביא בשם סבו שראוי לקרוא מקרא אחר התרגום: "ונראה לענ"ד שסוד שמו"ת הוא ג"כ זה הסוד... והנה יש אומרים ששמו"ת הכוונה כן הוא: לקרות ב' פעמים הפסוק ואח"כ פעם אחת התרגום. ואני מקובל מפי אא"ז הגאון מהר"ר משה ולרשטיין, שצריך לקרוא פעם אחת מקרא ופעם אחת תרגום, וחוזר פעם אחת המקרא. ונראה שכוונתו הוא כמו שכתבתי, שהוא כדי לכלול הדין [בחסד], בסוד תקיעה לפניה ולאחריה כסדרן...".
סבו הנזכר של בעל התויו"ט, ר' משה ולרשטיין, היה חכם מפורסם, ששימש כרב הכולל של כל מדינת אשכנז[5], ובביתו גדל נכדו בעל התויו"ט, שהתייתם מאביו עוד לפני לידתו[6]. בעל התויו"ט מכנה אותו בהקדמתו לטוב טעם "המקובל האלהי".
כיצד ניתן להסביר את הסתירה בין דברי התויו"ט, בספריו השונים? הרב יעקב ורשנר[7] הציע שבדברי חמודות לא הוזכרו דברי הסבא הגדול כיון שבספר דברי חמודות, שהוא ביאור על הש"ס והרא"ש, נמנע בעל התויו"ט מלהביא דברים ע"פ קבלה, כמו שכתב במק"א במעדני יו"ט (ברכות פ"א, אות יב, סוף סק"א, וכעי"ז במעדני יו"ט ברכות פ"ה, אות טז, סוף סק"ו): "ואין לנו בחיבור שעל הש"ס שום עסק בנסתרות".
לענ"ד ייתכן להציע דרך נוספת: הספר טוב טעם נכתב כאשר התויו"ט היה כבן 16. לאחר 33 שנים הדפיס התויו"ט את ספרו דברי חמודות. ייתכן שבמשך תקופה זו שינה התויו"ט את דעתו לחלוטין, ולכן בדברי חמודות הוא התנגד לדעת סבו, והעלים את שמו מפני הכבוד[8]. ייתכן שדעתו השתנתה משום שמצא ראיות הלכתיות לכך, אך ייתכן שהשינוי נבע מכך שבשנותיו הראשונות היה התויו"ט סמוך על שלחן סבו, המקובל הגדול, אולם אחר כך למד התויו"ט אצל רבו הגדול, המהר"ל, שאף שעסק גם הוא בקבלה מ"מ התנגד לגילוי סודות התורה ברבים (וראה בהערה[9]). יש לציין, כי התויו"ט חיבר הגהות על הלבוש, תחת השם מלבושי יום טוב, ושם הוא אינו מעיר מאומה על דברי הלבוש בנידון דידן, ויש לעיין מה הטעם לכך[10].
בכל מקרה, לפי מה שראינו בטוב טעם, מסתבר שמה שכתב בדברי חמודות "ולא כמו ששמעתי", כוונתו לדברי סבו. ייתכן לומר שכוונתו גם לדברי הפרישה שיובאו להלן[11].
♦
ד. דעות נוספות בדברי המקובלים
בפרק הקודם ראינו שסבו של התויו"ט נקט שע"פ קבלה רצוי לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא. מצאתי מקובל נוסף הסובר כך: ה"מקובל הגדול"[12] "רבן של חכמי ישראל"[13] רבי ישראל שמואל קליפארא (בן ר' שלמה רופא הספרדי), חי בדורו של השל"ה והיה מחכמי העיר קראקא[14]. בספרו ההלכתי שלחן ערוך ישמח ישראל[15] (או"ח, ריש אות ק' הראשונה), שנדפס בחייו בשנת ה'שפ"ו, מובא: "ועל דרך הקבלה אחד מקרא ואחד תרגום ואחד מקרא".לעומתם, השל"ה הקדוש התנגד לקריאה בסדר זה: "יש טועים וקורים פסוק מקרא, ותרגום עליו, וחוזרים וקורים הפסוק מקרא... וסוברים דהכי ניחא (מדבריו נלמד שבימיו היו שנהגו כך)... אבל זה אינו, דלישנא דגמרא משמע שנים מקרא בצירוף, ואח"כ התרגום, וכן מוכח בזוהר ודברי המקובלים, וכמו שיתבאר לקמן בסודו, ואפילו לטעם הנגלה שכתבו קצת המפרשים מוכח כן לקרוא התרגום בסוף..." (של"ה, מסכת שבת, נר מצוה, אות יא). כמה אחרונים הביאו את דברי השל"ה: מטה יהודה לר"י עייאש (רפה, א) שהובא בכה"ח (סק"ו), וכן הביאוהו באליה רבא (רפה, א), ובעולת שבת (רפה, א), ובכסא אליהו לר' אליהו ישראל[16] (רפה, א), ובשלחן לחם הפנים (רפה, ג).
סביב הספר ישמח ישראל, הנזכר לעיל, כתב רבי משה קופמן, חתנו של המגן אברהם, ביאור הנקרא חוקי חיים[17], ובו הוא אכן מציין שדברי השל"ה ומקובלים נוספים מנוגדים לדברי הישמח ישראל: "זהו דעת השו"ע [=שלחן ערוך ישמח ישראל] על פי קבלה שלו, וכבר כתבתי לעיל סעיף יא דעת שאר המקובלים. ואם קבלה נקבל, ואם לדין כיצד נוהגים תמצא גם כן שם", ושם בסעיף יא כתב החקי חיים (בענין השאלה האם לקרוא פרשה שלמה ואז תרגומה או שיקרא את התרגום אחר כל פסוק): "בשל"ה שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח"כ התרגום עליה, וכ"כ רש"ל, אבל הלח"פ (=הלחם חמודות פירש) דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו [האר"י וסדר היום, וכוונות]...".
♦
ה. שיטת סדר היום, כנה"ג ופרמ"ג
כתב בספר סדר היום: "ויקרא המקרא ב' פעמים קודם ואח"כ התרגום, ולא יעשה בהיפך לקרוא התרגום תחילה ואח"כ המקרא. ואפילו פסוק שאין בו תרגום יאמר אותו ג' פעמים, שני פעמים לשם מקרא ואחד לשם תרגום. ואין הענין משום ההבנה בלבד אלא רמז וסוד יש בדבר, וכן מצינו שהקפידו חכמים שאין לעבור בסוף הפרשה ואח"כ לחזור לכתחילה, ואפילו פסוק המאוחר לקרוא אותו קודם הפסוק הקודם אינו יכול, נראה שאין הענין משום ההבנה בלבד" (סדר היום, סדר ערב שבת – סדר שנים מקרא ואחד תרגום, הוצאת המסורה, ירושלים, עם קונטרס אות יעקב, עמ' צג).הכנה"ג סיכם את דברי סדר היום באופן הבא: "לא יקרא התרגום תחילה ואח"כ מקרא, אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואחר כך תרגום - סדר היום. לא יקרא פסוק מאוחר קודם המוקדם, אלא יקרא כסדר - סדר היום" (כנה"ג, הגהות הטור, סי' רפה, ג-ד). דברי הכנה"ג הובאו במשנ"ב סק"ו.
אע"פ שסדר היום וכנה"ג לא עסקו במפורש במי שקורא מקרא-תרגום-מקרא, אלא במי שקורא תרגום-מקרא-מקרא, אולם למרות זאת ניתן לדייק מלשונם שהם מתנגדים גם לקריאת מקרא-תרגום-מקרא, שהרי סדר היום יכול היה להשמיט את תיבת "ב' פעמים" ולכתוב "ויקרא המקרא (ב' פעמים) קודם ואח"כ התרגום", וכנה"ג יכל להשמיט את תיבת "שנים" ולכתוב "אלא יקרא (שנים) מקרא תחילה ואח"כ תרגום". כך נראה להסיק גם מסברתו של סדר היום[18].
בפרמ"ג (רפה, משב"ז סק"א) כתב: "בכנה"ג בהגהות הטור בשם סדר היום: לא יקרא תרגום ואח"כ מקרא, וגם שלא כסדר, אלא יקרא מקרא תחילה ואחר כך תרגום". הפרמ"ג הוסיף במפורש "וגם שלא כסדר", כלומר שדבריו אמורים גם במקרה בו האדם קרא מקרא-תרגום-מקרא, וזהו "שלא כסדר", ולדעתו אין לנהוג כך. בשו"ת באר משה (ח"ח, סי' פג) ובשו"ת צי"א (חט"ו, ז) הביאו ראיה מדברי הפרמ"ג, שאין לקרוא מקרא תרגום ומקרא.
לענ"ד יש מקום להסתפק מהי כוונת הפרמ"ג, שהרי סדר היום וכנה"ג, שאת דבריהם הביא הפרמ"ג, הביאו גם את דינו של מי שקרא פסוק מאוחר לפני המוקדם, ויש מקום להסתפק שמא לכך כוונת הפרמ"ג כשכתב "וגם שלא כסדר" (אף שהוא דחוק מעט בסדר דברי הפרמ"ג). הפרמ"ג ציטט את לשון הכנה"ג אך השמיט את תיבת "אלא יקרא [שנים] מקרא תחילה", ויש מקום לומר שהשמיט זאת במכוון, כיון שלא נתברר לו מה הדין במי שרוצה לקרוא מקרא-תרגום-מקרא.
♦
ו. דעות נוספות
מצאתי כמה אחרונים חשובים שנקטו שניתן לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא:לענ"ד, כך ניתן להסיק מדברי ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא (שחרית של שבת, מהד' מ"י עמ' כג[19]), שם מובא: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור קודם אכילה בשבת אחד מקרא ואחד תרגום ועוד אחד מקרא עם החזן וכן עיקר"[20]. שו"ר שבשלחן לחם הפנים (רפה, ג) אכן הוכיח כך מדבריו. אמנם, אף שכך פשטות דבריו, מ"מ ניתן לדחות ולומר שכוונת ר"א טירנא היא שיקרא עם החזן ורק אחר כך יקרא אחד מקרא ואחד תרגום[21].
הפרישה (רפה, סק"א) כתב שבתשובה שכתב ביאר "מה שכתבו להשלים 'עם הציבור' משמעותו שיקרא מקרא פעם שנית (!) עם הש"ץ מילה במילה". לענ"ד מלשונו נראה שלדעתו טוב לקרוא מקרא ותרגום בביתו ואח"כ להשלים את השמו"ת בכך שיקרא את המקרא האחרון יחד עם הש"ץ.
בעל הפרישה היה רבו של השל"ה, וייתכן שהשל"ה חלק עליו, ולא הזכיר את שמו מפני הכבוד. ייתכן שהשל"ה לא הכיר את דברי רבו בענין זה, שהרי הפרישה נדפס לראשונה רק שנים רבות לאחר פטירת השל"ה[22].
המהרש"ם כתב בדעת תורה (סו"ס רפה): "דיכול לקרוא פעם אחת מקרא ופעם אחת תרגום וחוזר וקורא פעם אחת מקרא, ואדרבא כן ראוי לעשות" (ועי"ש בהגהת המהדיר).
שו"ע הרב (רפה, ז) כתב שמלמד תינוקות שלימד במהלך השבוע את המקרא והפירוש "אין צריך אלא לחזור ולקרוא המקרא פעם אחת". לענ"ד מסתבר שלשיטתו ניתן לכתחילה לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא, אולם בקצוה"ש (סי' עב, בדי השלחן סק"א) הבין ככל הנראה מדבריו שרק בדיעבד יצא.
בכמה ספרים מובא שהחזו"א נהג לקרוא מקרא ותרגום ומקרא, ואמר שכן ראוי לנהוג, "והסביר שאומרים תרגום כדי להבין את מה שקראו, לפי"ז מסתבר שיאמרו מיד לאחר מקרא הראשון" (ארחות רבנו, מהד' ישנה, ח"א, עמ' קכג, וכעי"ז בדינים והנהגות ממרן החזו"א, לגר"מ גריינמן, ב"ב תשע"א, חאו"ח פרק יב, יב, וכן בחוט שני, שבת, ח"ד, עמ' קטו, ובפאר הדור, ח"ד, עמ' קצו).
בספר יסודי ישורון (מערכת הלכות שבת, דין שנים מקרא ואחד תרגום, עמ' 54) כתב בפשטות שניתן לקרוא מקרא תרגום ומקרא, ולא הביא שיש מקום ספק בדבר.
לעומת הפוסקים שהבאנו, הרי שבמעשה רוקח (לר' מסעוד חי-רקח, על הרמב"ם הל' תפילה יג, כה) התנגד לקריאת מקרא-תרגום-ומקרא, ודבריו הובאו בשלחן לחם הפנים (רפה, ג), ומשם בילקו"י (רפה, א). אולם, לענ"ד המעשה רוקח לא עסק בנידון זה, וצ"ע.
בספר פני אריה (לר' אריה הלוי מואלוקויסק, וילנא תרל"ג, דף ט, טור א) כתב ש"בספר מעדני יו"ט חקר מזה הרבה[23], ולא מצאתי מקורו, כי לא הביא ראיה לא לימין ולא לשמאל". הפני אריה עצמו הביא כמה סברות מדוע לכתחילה יש לקרוא את התרגום רק אחרי שיקרא את המקרא שני פעמים.
שו"ר שר"י רקח הביא בספרו שלחן לחם הפנים (רפה, ג) חלק מהפוסקים שהבאנו שנקטו שטוב לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא (ר"א טירנא, לבוש, ישמח ישראל), והביא את האחרונים שכתבו שאין לנהוג כך (דברי חמודות, של"ה, א"ר, כסא אליהו, ועוד), ודייק כדבריהם מלשון הגמ', וכן מהטעמים שהובאו לדין שמו"ת (בראב"ן, ובמטה משה, ובחמדת ימים), ופסק כך למסקנה. הילקו"י הביא חלק מהמקורות שהבאנו, לכאן ולכאן, ונקט כדעת השל"ה לאסור.
♦
ז. דברי הצי"א
א. הגרא"י ולדנברג (צי"א חט"ז, יח, וחזר על כך בקצרה בחלק יח, סו"ס מז) כתב שלדעת הראב"ן מי שנמצא בקריאת התורה בביהכנ"ס די לו שיקרא מקרא ותרגום, ובכך ששומע את הש"ץ יצא ידי חובת הקריאה השלישית (ודעת הראב"ן לא נפסקה להלכה), ומכך הסיק הגרא"י ולדנברג שלדעת הראב"ן אין בעיה לקרוא מקרא תרגום ומקרא, ותמה הגרא"י מדוע הדברי חמודות לא הביא ראיה מדברי הראב"ן[24].בעוניי, לא זכיתי להבין את דברי הגרא"י ולדנברג, שהרי נראה שלדעת הראב"ן מי שנמצא בביהכנ"ס לא צריך לקרוא כלל שמו"ת, ואפילו לא פעם אחת, שלענ"ד כך משמע מדברי הראב"ן (מהד' ר"ד דבליצקי, סי' פח, וראה בהערה רפא), ומביאור דבריו בדברי חמודות (ברכות פרק א, אות מא).
ב. הגרא"י ולדנברג (צי"א טו, ז, וכן טז, יח) והגר"מ אליהו (הו"ד בצי"א טז, יח) הביאו את דברי הפוסקים שסברו שאדם יכול לקרוא אחד מקרא ואחד תרגום, ובקריאה הנוספת יצא בכך שישמע את הפרשה מהש"ץ או יקרא את הפרשה בלחש יחד עם הש"ץ (לבוש, דברי חמודות, פרישה, משנ"ב סק"ב). הגרא"י והגר"מ סברו שלדעת הפוסקים הללו ניתן לקרוא [לפחות בדיעבד] מקרא תרגום ומקרא. בעוניי לא זכיתי להבין דבריהם, שהרי נראה שהפוסקים לא נחתו לנידון דידן, וייתכן שדבריהם מוסבים על אדם שישמע תחילה את הש"ץ ובסיום התפילה יקרא פעם נוספת את המקרא ואח"כ יקרא תרגום [שו"ר שכ"כ ערוה"ש רפה, ג, שאין שני הנידונים קשורים זה לזה]. וצ"ע.
♦
ח. הדין בדיעבד
לעיל הבאנו את הדעות הנוקטות שלכתחילה אין לקרוא מקרא-תרגום-מקרא (דברי חמודות, של"ה, סדר היום, כנה"ג), וכעת נדון מה יהיה לדעתם הדין בדיעבד.מסתבר לענ"ד שבדיעבד יצא, כדעת הדברי חמודות בשם הלבוש (הובאה לעיל), וכן פסק בקצוה"ש (סי' עב בדי השלחן סק"א) ע"פ דברי שועה"ר (רפה, ז), וכן עולה מדברי התורת אביגדור והארחות חיים ספינקא שיובאו להלן, וכן פסקו הגר"מ אליהו (הו"ד בצי"א חט"ז, יח) והגרא"י ולדנברג (שם, וכן בחי"ח, מז).
לעומת זאת, ראיתי שהגרא"י ולדנברג כתב (בשו"ת צי"א חט"ז, יח) שלפי השל"ה אף בדיעבד לא יצא, וכתב שכך גם דעת הגר"מ אליהו בדעת השל"ה, והוסיף הגרא"י שלדעתו כך גם דעת הסדר היום (וראה גם במה שהבאנו לעיל על הבנת הגר"מ אליהו בדעת הדברי חמודות). הגרא"י (צי"א טו, ז) הבין מדברי הפרמ"ג שאף בדיעבד לא יצא, והוסיף שלעומתו מהמשנ"ב סק"ב משמע שיצא, ושכנראה המשנ"ב למד כך מדברי הלבוש.
בעוניי, לא זכיתי להבין את דברי הצי"א, בשלש נקודות: הראשונה - מדוע הביא הצי"א ראיה מהמשנ"ב סק"ב, ולא הביא ראיה מדבריו המפורשים של המשנ"ב בשעה"צ סק"י, שהביא מהדברי חמודות שיצא בדיעבד?! השניה - כבר הערתי לעיל (סעיף ז, אות ב) שלא ניתן להביא ראיה מדברי המשנ"ב סק"ב. השלישית – הרי המשנ"ב סק"ו הביא את דברי כנה"ג בשם סדר היום, ולהבנת הצי"א בעל סדר היום סבר שאף בדיעבד לא יצא, וא"כ לפי הצי"א יש סתירה פנימית בתוך דברי המשנ"ב. נראה לפיכך לענ"ד, שאין הכרח מהי דעת סדר היום וכנה"ג בדיעבד, וכך סבר המשנ"ב בדעתם, וממילא דברי המשנ"ב מבוארים. ניתן להוסיף שבכנה"ג כתב "אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואחר כך תרגום" אך במשנ"ב סק"ו שינה מעט והביא בשמו "אלא יקרא לכתחילה שנים מקרא מקודם ואח"כ תרגום", ונראה שהוסיף המשנ"ב תיבת "לכתחילה" כיון שסבר שלפי סדר היום וכנה"ג יצא בדיעבד.
הבאנו לעיל את דעת קצוה"ש ופוסקים נוספים שסברו שיצא בדיעבד. יש לשים לב שהדברים אמורים במי שקרא מקרא-תרגום-מקרא, אולם לגבי אדם שקרא תרגום-מקרא-מקרא, בזה הסתפק הקצוה"ש הנ"ל שמא לא יצא אף בדיעבד. בספר קריאת שמו"ת והלכותיה (פרק ו, הערה לז) הביא שבספר תורת אביגדור[25] סי' רפה עסק במקרה זה, וכתב שבדיעבד יצא, ודבריו הובאו בארחות חיים (ספינקא, סי' רפה, סק"א) ודייק הארחות חיים שכך גם דעת השלחן עצי שיטים. נוכל ללמוד מכך, בקל וחומר, שלדעתם מי שקרא מקרא-תרגום-ומקרא ודאי יצא בדיעבד ידי חובה.
♦
ט. סיכום
נסכם את הדעות שהבאנו במאמרנו:יש סוברים שעדיף לקרוא מקרא-תרגום-מקרא: כן נראה מפשט לשון ספר המנהגים לר"א טירנא; בעל התויו"ט בטוב טעם בשם סבו ע"פ קבלה [ונראה שכן דעתו שם]; ישמח ישראל (למקובל הגדול ר' ישראל שמואל קליפארא) שכך ראוי ע"פ קבלה; כך נלענ"ד דעת הפרישה; פשט לשון החוו"י בהבנת דעת הלבוש [ונראה שכן דעת החוו"י עצמו]; דעת תורה למהרש"ם; מנהגו של החזון איש.
יש סוברים שניתן לנהוג כך לכתחילה, אך אין עדיפות לנהוג דווקא כך: פשט לשון הלבוש; ר"י רקח בדעת הלבוש; צי"א בדעת הראב"ן (והקשנו על כך); כך נראה שסבר ערוה"ש ע"פ הלבוש; מסתבר שכך סבר שועה"ר [ודלא כקצוה"ש]; יסודי ישורון.
יש סוברים שאין לנהוג כך לכתחילה: דברי חמודות (לבעל התויו"ט) בדעת הלבוש [ונראה שכן דעת הדברי חמודות עצמו], הובאו דבריו בשכנה"ג, מט"י, שעה"צ, וכה"ח; של"ה (שכתב שכך מוכח בזוהר ובמקובלים, וכך גם ע"פ נגלה), הובאו דבריו במט"י וא"ר ועו"ש וכסא אליהו וכה"ח; שלחן לחם הפנים; כך נראה לדייק מסדר היום ומדברי כנה"ג, ודברי הכנה"ג הובאו במשנ"ב; באר משה וצי"א בדעת הפרמ"ג [אך הבאנו שייתכן שהפרמ"ג בכוונה נמנע מלכתוב שיש בכך בעיה], וכ"פ בעל הצי"א והגר"מ אליהו והילקו"י [לפי הדעות הללו, שסוברות שאין לנהוג כך לכתחילה, יש שכתבו שמ"מ יצא בדיעבד: דברי חמודות בדעת הלבוש, הובא בשעה"צ; בדי השלחן ע"פ שועה"ר; תורת אביגדור; ארחות חיים ספינקא; כנלענ"ד בדעת השל"ה; כך דייקנו שסבר במשנ"ב בדעת הסדר היום וכנה"ג; כך פסקו הצי"א והגר"מ אליהו וקצוה"ש. לעומתם, יש שכתבו שלא יצא אף בדיעבד: צי"א בדעת השל"ה; הגר"מ אליהו בדעת השל"ה; צי"א בדעת הפרמ"ג ובדעת סדר היום].
♦
י. מסקנות למעשה
פוסקים רבים כתבו שלכתחילה אין לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא (תויו"ט; של"ה; כך נראה מסדר היום; שכנה"ג; מט"י; א"ר; עו"ש; כסא אליהו; משנ"ב; כה"ח; קצוה"ש; באר משה; צי"א; הגר"מ אליהו; ילקו"י), אולם החזו"א נהג לקרוא באופן זה, והסביר שכך עדיף לנהוג, וביסודי ישורון הכריע שאין כל בעיה לקרוא באופן זה. לענ"ד יש להורות כדברי החזו"א למי שקריאה באופן זה מסייעת לו להבין יותר טוב את הפרשה, שהרי זכינו למצוא כמה פוסקים חשובים שנקטו שטוב לקרוא מקרא-תרגום-ומקרא (כך נראה מר"א טירנא; תויו"ט בשם סבו המקובל; המקובל בעל ישמח ישראל; נראה שכך דעת הפרישה; חוות יאיר; דעת תורה למהרש"ם; חזון איש; מסתבר לי שכך דעת שועה"ר. עליהם יש להוסיף את ערוה"ש ויסודי ישורון שסברו שהדבר אפשרי לכתחילה), ורוב האוסרים לא ראו את דברי המחייבים קריאה באופן זה, ובנוסף, אף הפוסקים האוסרים מסכימים ברובם שבדיעבד יצא (תויו"ט; משנ"ב; קצוה"ש; תורת אביגדור; ארחות חיים ספינקא; משנ"ב בדעת הסדר היום וכנה"ג; צי"א; הגר"מ אליהו)[26]. לא זכיתי להגיע להוראה, ולכן אין לסמוך למעשה על דברי אלא לאחר התייעצות עם מורה הוראה מובהק.♦ ♦ ♦