קבלת שירות מאבא בן תורה

הרב עמיחי כנרתי

איתא בקידושין לא, ב: "אמר ליה רב יעקב בר אבוה^[3] לאביי, כגון אנא דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי, היכי איעביד. אמר ליה, מאמך קביל ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה".
והביאור הרגיל בזה, שהאב היה "בר תורה", והיינו שהאב היה "חכם", ראה תוס' ר"י הזקן^[4]. וכן הבין בבית יוסף יו"ד סי' רמ, ובכך יישב מש"כ ברבינו ירוחם (תא"ו נתיב א ח"ד, טו, ב) שמותר לקבל שירות גם מאביו^[5], שההיתר הוא רק כשהאב אינו חכם.
וא"כ מבואר בגמ' כאן חידוש, שאע"פ שהאב או הרב שמחלו על כבודם כבודם מחול, ורצונו של האדם הוא כבודו, מ"מ אסור לקבל שימוש ממנו.
ובטעם הדבר ניתן לומר, מפני שהוא זלזול בכבודו ועל זה לא מועילה מחילה, ראה מש"כ היד רמ"ה, המהרש"א והמקנה. ומ"מ מאמו מותר לקבל זאת כשהיא מוחלת, שכן רק באב שהוא בן תורה יש זלזול כשמשרת את בנו.
♦

חשש למה שבליבו

ועוד ניתן לבאר באופן אחר, שאע"פ שהאב מעצמו רצה לשרת את בנו - מ"מ אנחנו חוששים שהוא לא מחל בלב שלם, ובליבו לא ניחא ליה, וכ"כ הלבוש (יו"ד שם סע' כה): "כיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה, ולא עביד כל כך מרצונו הטוב".
ולדרך זו מובן מש"כ הר"ן ועוד ראשונים, שאם האב מקפיד מאד בדבר יקבל בנו ממנו.
ולעצם הדבר שאנחנו חוששים למחשבת הלב גם כשהיא הפוכה ממעשה או דיבור מפורשים, נמצא כעי"ז בב"מ (כב, א) שאפילו אמר לו בעה"ב לאדם אחר שתרם מפירותיו ללא ידיעתו - "כלך אצל יפות" וכדומה דברים מפורשים, מ"מ חוששים למה שבליבו, עיי"ש. וכן הוא ענין "סעודה שאינה מספקת לבעליה", שאסור ליהנות ממנה גם אם הבעלים התיר ואף הציע לשני לאכול מזה, ראה רמב"ם הל' תשובה (פ"ד ה"ד), ואכמ"ל. וע"ע קצוה"ח (סי' יב ס"ק א) לגבי הנידון של "דברים שבלב" מה שהביא מדברי המהרי"ט, שהשאלה האם הוא דבר שברור לכל העולם, וכתב קצוה"ח על חילוק זה ש"הוא אמיתי".
אמנם, לכאורה דברי הגמ' הנ"ל הם חידוש באומדנא לחשוש גם באופן הזה שאביו הציע לו מעצמו, לחיבת הבן. והעיר ע"ז בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי' רט): "והדבר תמוה ומופלא, הלוא אביו רוצה לשמשו, ולמה ייחלש דעתו, אטו נתכוון לנסותו אם יקבל".
♦

הנהגה למעשה

וכתב בשו"ע (יו"ד סי' רמ סע' כה): "אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה" (אמנם הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והטור השמיטו דין זה). ונמצא בספר מעשה איש (לרב צבי יברוב שליט"א, ח"ב עמ' קפג) שהגאון בעל הקה"י מזג כוס תה לבנו רבי חיים שליט"א כשחזר מהישיבה, והורה החזו"א לאחיינו רבי חיים למעשה שלא לשתות, מחמת הגמרא הנ"ל.
ובספר דרך שיחה (ח"א עמ' רפ"ה) כתבו בשם הגרח"ק שליט"א, שנער בר מצוה ההולך לחיידר ואביו מכין לו אוכל וכדו' אין בזה חשש, דלהכין אין זה כלום, ועיקר הקפידא היא במה שהאב מגיש לו. וכן אין חשש כשהאב קושר לו עניבה או מסדר לו הלולב, דאין זה נקרא שהבן מקבל שירות מאביו. וע"ע בספר חוט שני לגר"נ קרליץ שליט"א (על יו"ד שם), שהאריך בגדר המעשי של הדין הנ"ל.
וכתב בספר הנפלא "יושר הורי" לג"ר יוסף הכהן רפפורט שליט"א (עמ' קח): "ויש להדגיש דשאלות אלו וכיו"ב מצויות טובא, כיון דבגמ' מבואר הטעם דלא תקבל מאבוך כיון דבר תורה הוא, ולא נזכר כיון שהוא תלמיד חכם, אלא 'בר תורה', כלומר שעיסוקו בתורה, כמצוי האידנא באברכים הלומדים בכולל, ואם על כל דבר שעושים לבן אסור לקבל מהם שכיח טובא להכשל בזה".
♦

פשט חדש בגמרא: האב בר תורה ולא תלמיד חכם

הנה בספר משאת המלך (לגרש"מ דיסקין זצ"ל, ר"מ ישיבת קול תורה) בספר על הרמב"ם סי' פ' ועל מסכת קידושין אות רעא, כתב לבאר פשט חדש ונפלא בגמרא: "והעירני הגרב"ש דויטש שליט"א דלשון זה בר תורה אינו מהלשונות המקובלים לתלמיד חכם בש"ס^[6]. ונראה דביאור חלשה דעתו הוא שהרי בביטול ת"ת של אביו בשימוש הבן הוא לפי שהבן נבון ומשכיל יותר ממנו, ומזה חלשה דעתו^[7], וזה אינו שייך אלא באם אביו שייך ללימוד תורה^[8], וזה המכוון באמרו בר תורה". ויתכן שהוא כיוון בזה לדברי ראשונים - הרמ"ה והמאירי.
דהנה כתב הרמ"ה (מכון אופק) בסוגייתנו: "ואע"ג דהאב שמחל על כבודו כבודו מחול וכו'". ומזה שכתב מחילת האב ולא מחילת רב, ניתן לדייק שהאב הוא בר תורה ולא רב, ואתינן מדין כבוד האב^[9].
ויותר מפורש נאמר במאירי: "ואם היה הבן תלמיד חכם ורצו אביו^[10] ואמו לשמשו, יקבל מאמו ואל יקבל מאביו^[11], שמכיון שהוא בן תורה יש לו בזה חלישות הדעת", ומבואר בלשונו שהבן הוא הת"ח, והאב הוא רק בן תורה (ולא ראיתי בשאר ספרי זמננו שהעירו על פשט חדש זה^[12]). והיינו ש"בר תורה" הכוונה לאב, שאמנם אינו ת"ח אבל הוא שייך למצוות לימוד תורה, והבן היה ת"ח, וחלשה דעת האב מדבר זה. ואע"פ שאין בזה ממש קנאה, שהרי קיי"ל שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו^[13], מ"מ תתכן בחינה של חולשת הדעת.
ולפי הפשט הנ"ל מבואר מדוע נקטה הגמרא "כגון אנא דעד דאתינא מבי רב"^[14], והיינו דוקא כך שהבן לומד תורה. ומילת כגון לעיתים פירושה דוקא כך, ראה היטב בשד"ח (כללים, מערכת כ כלל ז).
ולפי הפשט הנ"ל יוצא שאם האב ת"ח ובנו פחות ממנו, אין לנו מקור לחדש ולומר שתהיה לו חולשת הדעת אם ירצה לקבל בנו ממנו אחר מחילתו.
ואע"פ שלמעשה אין לזוז מהפשט המקובל בגמ' ונפסק בשו"ע שאין לקבל שירות מאביו אם הוא "בן תורה", מ"מ נראה שהפשט הנ"ל מתיישב היטב בגמ', ויתכן לחוש לו לחומרא, כגון שהבן יותר חכם מאביו.
♦ ♦ ♦

הערות שוליים

↑ *) המאמר מוקדש בכבוד לכבוד אבי מורי ר' יוסף מרדכי שליט"א, "בר תורה" ואוהב חסד, לרגל הגיעו כעת לגיל שבעים שנה, כן ירבו.
↑ א). י"ג "בר אבא", ראה ביד רמ"ה וכן בערכי תנאים ואמוראים ערך רב יעקב בר אבא.
↑ ב). שהוא כידוע לרבי אברהם מן ההר.
↑ ג). "אם היה לומד ורוצה אביו או אמו כשיבוא מבית המדרש לשמשו או לשתות מימי רחיצת רגליו, בשביל אהבה ובעבור שלומד, וכוונתם לשם שמים בזה ויש לאב ולאם נחת רוח בזה, יניח להם לעשות וזה נקרא כבודם מאחר שרצונם בזה, כך פשוט בירושלמי".
↑ ד). בתלמוד הבבלי. אמנם בתלמוד הירושלמי ובמדרשים שונים נמצא תדיר הכינוי "בן תורה" ובמובן של ת"ח, וצ"ע.
↑ ה). כביאור זה של ה"חלשה דעתיה" מפני שנראה בכך שהבן גדול מאביו בתורה, כתבו כן גם בנחלת משה ובמנחת נתן על קידושין שם.
↑ ו). נראה כוונתו שכל אב שייך למצוות ת"ת, מפני שהוא מצווה בכך [בש"ס המילה "בר" בסמיכות לעיתים כוונתה שאכן בפועל הוא כך, כגון "בר קטלא", ולעיתים הכוונה שיש אפשרות ושייכות לזה, וכגון "בר גיבול" (שבת יח, א) ו"בר אכילה" (שבועות כב, ב)].
↑ ז). ראיתי דיוק יפה זה מהרמ"ה בספר תורת הכיבוד לרב ברוך חורש שליט"א, עמ' נו.
↑ ח). לא כתב כאן שהאב ת"ח, ומשמע שכל אב.
↑ ט). כנ"ל בהערה הקודמת.
↑ י). והואיל וכמה ידידים חכמים ובני תורה לא הסכימו למש"כ ללמוד בדעת המאירי (וגם אני איני טוען להכרח, אלא שמ"מ נראה מאד במאירי שלזה התכוון), חיפשתי באוצה"ח ובס"ד מצאתי חבר לי בספר עטרת שמואל - כיבוד אב ואם (לרב יאיר גולדשטוף שליט"א) עמ' מט, שגם כתב שזו משמעות לשון המאירי, עיי"ש.
↑ יא). סנהדרין קה, ב.
↑ יב). מה שתמה ע"ז בבן יהוידע: "יש לעיין למאי איצטריך למימר עד דאתינא מבי רב, לימא בקיצור כגון אנא דאבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי היכי אעביד, ומה לו להודיע אם עושים לו זאת בעת שבא מבית המדרש או בשאר עיתים". ושם כתב ליישב כוונת הגמרא, שאפילו אם בא מבית המדרש, ומסתבר ששמחים על לימוד התורה, מצורף לחיבת הבן, בכל זאת לא יקבל.

קבלת שירות מאבא בן תורה