אב"ד 'שערי שלום' ומחבר שו"ת 'בריתי שלום'
מזגן המטפטף מים למרפסת השכנים, האם מחוייב בעל המזגן לתקן?
ומה הדין כאשר אין אפשרות לתקן, האם מותר להשתמש במזגן
עובדות המקרה
בס"ד, תשרי תשע"טביושבנו כסאות למשפט בעיה"ת בית שמש ת"ו, באו לפנינו ב' צדדים לדי"ת בימים שבין יוכ"פ לסוכות, בענין מזגן המטפטף מים אל מרפסת השכן.
עילת התביעה היא כאמור בכך שבצינור המזגן של דירת הנתבע, הממוקמת 6 קומות מעל דירת התובע, ישנו חור הגורם לטפטוף גדול של מים למרפסת דירתו של התובע, מה שמצריך העמדת דלי או גיגית ע"מ לקלוט את המים, ולמרות זאת המים ניתזים למקומות שונים, וכבר אירע כמה פעמים שהילדים החליקו בשל כך.
התובע התריע ע"כ כמה פעמים בפני הנתבע, אך הנתבע טען שעפ"י החוזה שלו (כשוכר) עם בעל הדירה (המשכיר) על בעל הדירה לתקן את התקלה.
בעל הדירה (המשכיר את הדירה לנתבע) הביא טכנאי לתיקון, אך הבעיה לא תוקנה כראוי [הסיבה שהתיקון המלא מתעכב כ"כ היא בגלל הקושי הרב לטפס 6 קומות ע"מ לתקן את התקלה].
כעת, לקראת חג הסוכות, מתעוררת הבעיה יותר, מפני שכל שטח הסוכה של התובע הינו 2×3 מטר, וחור הצינור הנ"ל נמצא בערך מעל אמצע הסוכה, וע"כ דורש התובע להפסיק את השימוש במזגן בימי החג, או לתקן תיקון ראוי.
הנתבע מצידו מוכרח להשתמש במזגן מסיבות רפואיות, וגם אינו יכול לעבור לישון בחדר אחר בבית, בשל כל הציוד הרפואי לו הוא נזקק, המצוי בחדרו.
♦
הכרעת ההלכה - דיון ומסקנות
א. גירי דיליה
הנה, להלכה קי"ל כדעת ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו (חו"מ סימן קנה סעיף לב). ומבארת הגמרא (ב"מ קיז., ב"ב כב:, שם כה:) שכל זה היכא שאין זה גירי דיליה, אך בגירי דיליה - גם ר' יוסי מודה לדעת רבנן שעל המזיק להרחיק את עצמו. ונחלקו הראשונים בגדר "גירי דיליה":ברמב"ן (בב"ב כב ע"ב), ביד רמ"ה (בסנהדרין עז ע"ב) וברשב"א (בשו"ת ח"ב סי' קצט) מבואר שרק אם המזיק שופך מים למעזיבה והמים נבלעים במעזיבה ורק לאחר זמן הם נוטפים משם לדירת הניזק - רק זה נחשב לנזק שאינו בגירי דיליה.
לעומת זאת, ברש"י (בב"מ קיז ע"א), בפסקי הרי"ד (שם) ובנמוק"י (בב"ב דף יב ע"א מדפי הרי"ף) מבואר שגם אם המזיק שופך מים דרך החור שבריצפה אל הקומה שמתחת, והמים נעים מיד ממקום נופלם אל עבר דירתו של התחתון - גם אז נחשב זה לנזק שאינו בגירי דיליה.
כלומר, שנחלקו הראשונים האם נזק שעושה האדם ב"כח כחו" נחשב כנזק בגירי דיליה או לאו.
ולכאורה ה"ה למימי המזגן, כיון שהאדם המדליק את המזגן אינו גורם בכח ראשון לנטיפת המים, אלא רק להיווצרות אוויר קר, הנהפך למים ואז נוזל למטה, הרי"ז לפחות כ"כח כחו".
♦
ב. ממון המזיק
אך אליבא דאמת יש לדון שכאן חמיר טפי, וזאת עפ"י דברי העיטור (אות מ דף נג ע"ד) והרמב"ן (בקונטרס דינא דגרמי) שהקשו למה לר' יוסי א"צ להרחיק את האילן מהבור מדין ממונו המזיק, ומ"ש מ"אשו משום ממונו", ותירצו שהשורשים החדשים היוצאים אח"כ מהאילן לרשותו של הניזק הם דבר חדש שנולד ואינם ממונו של בעל האילן.וממילא, בנדו"ד שהאוויר הקר שבתוך המזגן - שהוא בוודאי רכושו של בעל המזגן - נהפך למים, בזה וודאי שלדעת העיטור והרמב"ן מחוייב משום "אשו משום ממונו" להימנע מלהזיק.
אמנם, הרא"ש בתשובה (כלל קח סימן י) מביא את דברי בעל העיטור הללו וחולק עליו, ולדעתו הטעם שלפי ר' יוסי א"צ בעל האילן להרחיקו מן הבור הוא משום שהוי נזק מועט, וגם שבעל הבור יכול להרחיק את בורו ועי"כ להינצל מהנזק. וכמו"כ דעת היד רמ"ה (בב"ב כה ע"ב) שאף לר' יוסי מחוייב בעל האילן לשלם על נזקי הבור מדין אש, אלא שעכ"פ לא חייבוהו חכמים להרחיק אילנו מתחילה מטעם ש"אין לדבר סוף".
לפי"ז לכאו' בנדו"ד לדעת הרא"ש היה לנו לחלק בין אם מדובר בנזק מועט [שאז אינו חייב למונעו, כיון שהוי נזק מועט, וגם יכול בעל המרפסת לבנות סככה להגנה מפני המים, ומצד סוכה הלא בא"י יכול לבנות סוכתו ברה"ר וכדאיתא בתוספתא (ב"ק פ"ו הי"ג, ויעו"ע מהלך נפלא בפירוש המלבי"ם לספר נחמיה פ"ח פי"ד), ובתנאי שיהיה במקום שאינו באמצע רשות הרבים במקום מעבר לרבים (כדיעויין בחידושי החת"ס בסוכה לא ע"א)[2]], לבין אם מדובר בנזק מרובה [שאז הוא מחוייב למונעו אף בא"י, שיכול הניזק לעשות סוכתו ברה"ר (במקום שאינו באמצע רשות הרבים במקום מעבר לרבים)], וכמו"כ לדעת היד רמ"ה אף במקרה של טפטוף מרובה אין בעל המזגן חייב להרחיק.
♦
ג. האיסור להזיק וגדריו
אך מ"מ נראה דכיון שהאיסור להזיק ע"י ממונו הוא איסור דאורייתא (כמ"ש בחידושי הגר"ח סטנסיל סימן רטו), ע"כ יש לחייב את בעל המזגן להחמיר במילי דאורייתא כשיטת העיטור והרמב"ן, וכמ"ש על כעי"ז בברכת שמואל (ב"ק סימן ב) שיש להחמיר בספק מזיק מחמת שזה ספק איסור דאו'.אכן, היכא שהמזיק לא יכול לגור בדירתו בלא להשתמש בשימוש המזיק לשני, וגם הוא דבר שהשני יכול להינצל ממנו בקל, אזי אף בהיזק מרובה אין מחוייב המזיק להימנע מההיזק במקרה שאינו "גירי דיליה", וכדמוכח מהסוגיא בב"מ (קיז ע"א), וכמ"ש בתשובת הרא"ש שם (בכלל קח סימן י). ולכן היכא שהוא כמו בנדו"ד, שבאו לדין בערב סוכות, אזי אם המצב הוא שאין סיפק בידם לתקן בערב החג, כי אז בנדו"ד שבעל הדירה העליונה מוכרח להשתמש במזגן שבחדר זה דווקא לצורך רפואי, א"כ אין למונעו מלהשתמש משום "ממונו המזיק", אלא תלוי הדבר במחלוקת הראשונים שהובאה לעיל בענין "כח כחו" אי חשיב "גירי דיליה".
וכיון שדעת רבנו אפרים (מובאת ע"ג הרי"ף בב"ק דף לה ע"א בדפי הרי"ף) שאדם המזיק בכח כחו הוא בכלל גרמא, וכן מבוארת דעת התוספות בסנהדרין (עז ע"א ד"ה 'סוף'), ומבואר ברש"י בגיטין (נג ע"ב) ובפני יהושע (שם) שהאיסור להזיק בגרמא הוא רק איסור דרבנן, א"כ יש לצרף את דעת רבנו אפרים והתוספות בסנהדרין (הסוברים כאמור שכל נזק בכח כחו הוא רק איסור דרבנן) עם דעת רש"י, הרי"ד והנמוק"י דלעיל (הסוברים שבנזק שע"י כח כחו ל"ח לגירי דיליה, ועל הניזק להרחיק א"ע), ונמצא שלרוב הדעות אין איסור דאורייתא, וגם בדרבנן הוא ספיקא דדינא (בין רש"י, רי"ד ונמוק"י לבין רמב"ן, רמ"ה ורשב"א), וע"כ יש להקל על המזיק.
וגם יש לצרף לכך עוד את הא שבחידושי הר"ן (בסנהדרין עז ע"ב) ובמאירי (שם עו ע"ב) מבואר שאדם המזיק בכח כחו הוא אמנם יותר מגרמא, אך מ"מ הוא רק 'גרמי' ולא 'אדם המזיק' ממש. והלא איכא לשיטת התוספות בכ"ד (ב"ק נד ע"א, שם סב ע"ב, ב"ב כב ע"ב) שהחומרא לחייב על גרמי היא רק דרבנן[3], הרי משמע שלדעתם מדאורייתא אין חילוק בין גרמא לגרמי, ודו"ק.
♦
ד. אונס ביום אחרון
ואכתי פש לן לברר מצד 'אונס ביום אחרון', אם מה שאינו יכול לתקן בערב החג מתיר לו להשתמש, כדברי תשובת הרא"ש הנ"ל, או שמא יש לאסור עליו זאת, שהרי יכול היה לתקן קודם לכן ולא תיקן, וע"כ לא נתחשב במה שכעת אין הוא יכול לתקן.ויעויין בהג' אמרי ברוך על הט"ז ביו"ד (סימן רלב ס"ק יט) שמחלק בין היכא שפשע במה שחיכה לבין היכא שלא פשע. ולפי"ז נראה שבנדו"ד, שהיה סבור השוכר שהוא פטור מלתקן מחמת חיובו של המשכיר, ע"כ על אף שזו טעות הלכתית מ"מ לא נחשב ממש כפשיעה, ודו"ק.
♦
מסקנות פסק הדין בקצרה
א. בעל מזגן המטפף מים למרפסת חבירו, מחוייב למנוע את הטפטוף. ובאם אין אפשרות למנוע את הטפטוף, אסור לו להפעיל את המזגן. ואין חילוק לענין זה בין בעל דירה לבין שוכר.ב. אך במקרה שאין באפשרותו למנוע את הטפטוף, והוא מוכרח להשתמש במזגן לצורך רפואי - רשאי.
ג. לדעת כמה ראשונים (רמב"ן, רמ"ה, ורשב"א) מים הנוטפים מהמזגן נחשבים ל"גירי דיליה", וחייב בעל המזגן להימנע מכך מדין "אדם המזיק". ולדעת ראשונים אחרים (רש"י, פסקי רי"ד, ונמוק"י) לא נחשבים ל"גירי דיליה". וגם לדעה א' הנ"ל - י"א שנחשבים ל"גירי דיליה" רק מדרבנן, מדין גרמא או מדין גרמי, ולכן לענין דינא רשאי בעל המזגן להפעילו, ובתנאי שמדובר במקרה שאין לו איסור משום ממונו המזיק, כדיעוי' בסעיפים הבאים.
ד. ולדעת הרא"ש בתשובה, במקרה של טפטוף מרובה הגורם להפרעה גדולה אצל בעל המרפסת מחוייב בעל המזגן מדאורייתא למנוע את הטפטוף משום "ממון המזיק", ובמקרה של טפטוף מועט אינו מחוייב כלל. ולדעת בעל העיטור והרמב"ן אין חילוק בין טפטוף מועט לטפטוף מרובה, ובכל מקרה מחוייב בעל המזגן למנוע את הטפטוף מדאורייתא משום "ממון המזיק", אף לולא ה"גירי דיליה". ולדעת היד רמ"ה אין על בעל המזגן חיוב למנוע את הטפטוף משום "ממון המזיק", ותלוי דינו במחלוקת המובאת בסעיף הקודם אם נחשב ל"גירי דיליה".
והלכה כדעת העיטור והרמב"ן.
ה. כל האמור בסעיף הקודם הוא רק כאשר יש באפשרותו של בעל המזגן למנוע את הטפטוף, או כאשר אין לו הכרח רפואי להשתמש במזגן. אך אם אין באפשרותו למנוע את הטפטוף, וגם יש לו הכרח רפואי להשתמש במזגן - אזי לכו"ע אינו מחוייב להימנע מכך משום "ממון המזיק", אלא הדין יהיה תלוי רק במחלוקת המובאת בסעיף ג לגבי "גירי דיליה".
ו. היה באפשרותו לתקן והשתהה בתיקון, וכעת הגיע ערב שבת או ערב חג שאין זמן מספיק כדי לתקן - אם השתהה במזיד וברשלנות אזי נחשב הדבר שיכול לתקן ואין לו שום רשות להשתמש במזגן המטפטף אף אם נזקק לו לצורך רפואי.אך אם לא ידע את הדין שמחוייב לתקן, ורק בערב החג או השבת נודע לומהדין - נחשב כעת לאנוס שאינו יכול לתקן מיד, ורשאי להשתמש בינתיים.
♦ ♦ ♦