הערות על מאמרו של הרב עידוא אלבה 'ישוב הסתירה בין מידות נפח למידות אורך'

הערות על מאמרו של הרב עידוא אלבה "ישוב הסתירה בין מידות נפח למידות אורך" (עמוד קנ"ז)[2]

הערה א'

למערכת האוצר
שלום וישע רב
ראשית יישר כח על הקונטרס הנפלא היוצא מידי חודש בחדשו ויש בו מאמרים מרתקים בכל מרחבי ים התורה.
רציתי להתייחס למאמרו של הרב עידוא אלבא שיחי' בנושא השיעורים.
בעמ' קפט כתב לגבי אורך הרגל שהוא חצי אמה ולפי זה רצה את לקבוע גודל שיעור הטפח.
ולכאורה יש משנה מפורשת במס' מדות פ"ב מ"ג ושתים עשרה מעלות היו שם רום המעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה, ע"כ.
שלחה הוא מקום מדרס כף הרגל ולכאורה לא מסתבר לומר שיהיה השלח בדיוק ככף הרגל שהרי אין אדם מניח רגלו על מדרגה כשהיא דחוקה עד סופה וגם לא כשחלקה הקדמי נמצאת באויר.
ואם לפי חשבונו כף רגלו של אדם ארכה כ 26.5 ס"מ בהכרח שהמדרגה היתה רחבה יותר וא"כ זה מתאים יותר למידה הגדולה.
בבה"ת
יש"י הכהן

תשובת המחבר

כבוד הרב יש"י הכהן
כבודו מעיר על מידת הרגל שכתבתי שהיא חצי אמה ממה שמצינו ששלח של כל מדרגה בבית המקדש היה חצי אמה. אך אלו אינם דברים שחידשתי אלא הם דברי מהרי"ו (סי' עה) שהובאו בפוסקים. ולעצם הענין נלענ"ד שאכן אין כל הכרח להציב את כל הרגל על המדרגה כשעולים, וגם כשמכניסים למדרגה 75 אחוז מהרגל, העליה היא נוחה וטובה, ואולי אף גורם לעליה בכובד ראש ובתשומת לב יתירה, כראוי לבית המקדש. הדבר גם מתאים למבנה כף הרגל, שאינה אחידה אלא יש לה עקב מאחור ואצבעות מתכופפות מלפנים, גם היום מדרגה רגילה היא 30 ס"מ, למרות שיש אנשים רבים שזו גודל כף הרגל שלהם, ויש מקומות בהם שלח המדרגות הוא 25 ס"מ, ואפשר לעלות ולרדת בהם ללא קושי.
בברכה רבה
עידוא אלבה
♦

הערה ב'

לרב עידוא אלבה שליט"א
המאמר מרתק!
הפטנט שמחזיקים את האגודלים זה כנגד זה [בכיוונים הפוכים] כדי למדוד עמם - כתוב כבר בספר קרית אריאל.
מה שכתבת שלא נוח למדוד באמה הנוגעת באמה - הסביר לי הרב זלמן קורן שכשמניחים את האמה על משטח, ולאחריה מניחים את הטפח של היד השניה, אז קל להעביר את האמה של היד הראשונה מעבר לטפח, ושוב טפח ואמה וטפח ואמה, ובכך מובן מדוע יש אמה של ה' ואמה של ו', ומובן מדוע האמה נקראת 'אמה וטופח'.
יפה שעלית על כך שהסתירה במדידות כבר היתה אצל הרמב"ם, אלא שלא הרגיש בה, אלא שהשתמש בשיעורי הגמרא בלי למדוד את כולם, וכך כתבתי גם אני.
הרעיון של הרב מרגולין שכל דבר משתער כפי מה שהוא, בפשטות כבר מונח בדברי התשב"ץ.
בהצלחה
יואל שילה

תשובת המחבר

לכבוד הרב שילה
שלום וברכה רבה.
יישר כח על החיזוקים וההערה המחכימה, ונלענ"ד להוסיף על פי דבריך כמה דברים.
כתבת בשם הרב קורן שהמדידה באמה של ששה טפחים נעשתה על ידי הנחת היד, וטפח לידה העולה לששה טפחים, וזה פירוש אמה וטפח דיחזקאל.
לענ"ד יש להוסיף ולבאר בזה שהכוונה היא למדוד בשיכול הידים, דהיינו שכשמודדים משמאל לימין מניחים את יד ימין כשהאצבעות כלפי שמאל, ולאחר מכן את טפח היד השמאלית כשהידים משוכלות ומניחים את הטפח אחרי האמה לצד ימין, וכנראה בחוש שכך אפשר להתקדם במדידה בנוחות אמה אחר אמה, דלפי זה מובן שאמת היד של אדם רגיל משמשת גם למדידה של אמה של חמישה טפחים כפי שהיא, וגם לאמה של ששה טפחים כשמודדים בזה אחר זה, על פי דרך המדידה של אמה וטפח.
ולפי זה ניחא קושית הרש"ש על רש"י בכתובות ה ע"ב, שכתב שאצבע האמה משמשת גם למידת אמת הכלים וגם למידת אמת הבנין, והקשה הרש"ש שהרי שתיהן שוות רק לפי רבי מאיר. ולפי האמור ניחא, שכן גם אמה של ששה וגם אמה של חמישה נמדדות בפועל על ידי אמת היד במציאות. ויתכן שדרך המדידה באמה היתה כך. אנשים היו מודדים בתחילה האם האמה שלהם מתאימה למידת האמה המקובלת מחז"ל לחמישה טפחים, ואם הם היו רואים שהיא אינה מתאימה בדיוק כי היא ארוכה מעט (כפי שהיום היא מעט יותר גדולה) היו מכופפים אותה מעט בשעת המדידה, וכך במקום למדוד טפח אחרי טפח מניחים אמה וטפח על פי הדרך שביארנו, ומקצרים את מלאכת המדידה בטפחים. ואם הם היו רואים שהאמה שלהם קטנה גם בהוספת טפח היו משערים כמה צריך להוסיף, ומוסיפים כל פעם מה שצריכים, כגון בהחזקת האגודל והאצבע שלידו מעוקמות, שכן באמצעות האצבעות כל אחד יכול לשער לעצמו כמה להוסיף, ועל פי זה היו מודדים את הדברים שמודדים באמה של ששה טפחים.
והארכתי בזה בתשובה להערות של הרב עמנואל מולקנדוב, בעז"ה יתפרסמו בגליון האוצר הבא.
בברכה רבה
עידוא אלבה
♦