מקומה של ברכת האורח בברכת המזון הרב יהונתן פז

הערות שוליים

1. ↑ גם שאר הפוסקים מביאים את ברכת האורח להלכה: ראה למשל רי"ף בברכות שם (לג: מדפי הרי"ף), רא"ש ברכות (פ"ז סימן י"א), בית הבחירה להמאירי בברכות (מו.), פסקי ריא"ז (ברכות פ"ו הלכה ה' אות ד'), פסקי רי"ד בברכות (שם), מחזור ויטרי (סימן פ"ג), מרדכי (ברכות רמז קס"ג), ספר אהל מועד (שער הברכות דרך ח' נתיב ו'), אורחות חיים (הלכות ברכת המזון אות ו'), כלבו (סימן כ"ה), רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב ט"ז ח"ז דף קמ"ח טור א'), תשב"ץ קטן (סי' שכ"ב), ספר השולחן (הלכות סעודה שער ה'), ראבי"ה בברכות שם (סימן קכ"ד), ראב"ן בברכות שם (סימן קפ"ג). כמו כן הובאה ברכה זו גם במנורת המאור (אלנקוה, הוצאת נ"י, ח"ד פרק דרך ארץ עמ' 419), ועוד.אגב –מקור לברכת האורח הובא בדברי הראשונים מהפסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' –'את' לרבות בעל הבית שצריך לברכו גם כן. מקור זה הובא במחזור ויטרי (סי' נ"ג), ובפענח רזא פרשת עקב (על הפסוק ושבעת וברכת את וגו', ועיין שם בהגה"ה שהקשה שנלמד כבר מפסוק אחר 'ואברכה מברכך'), ובתוספות שאנץ (סוטה לג.), ובחזקוני בפרשת עקב שם (פרק ח' פסוק י'), ובעץ חיים (ח"א עמוד קס"ח), ובפירוש הרשב"ץ על הגמרא בברכות. וברוקח (תחילת הלכות ברכות) ובמנהיג (הלכות סעודה אות ט"ו) הביאו מקור זה בשם תוספתא, ובסמ"ג (עשין כ"ז) הביא ששמע כן בשם ברייתא בירושלמי, ובארחות חיים להר"א מלוניל (הלכות ברכת המזון אות נ"ו) ובכלבו (סימן כ"ה) הובא כן בשם 'אמרו ז"ל'. וראה פדה את אברהם (מערכת ב' אות ט') שהבין מזה שברכת האורח דאורייתא, אולם דעתו דעת יחיד, והיא גם מחודשת מאד, ובפשוטו הראשונים הנ"ל מביאים את הדרשה הנזכרת רק בתורת אסמכתא בלבד ואינה דרשה גמורה, ראה מאמר יעקב (סימן י').
2. ↑ לשון הרמב"ם מועתקת גם בספר השלחן (הלכות סעודה שער ה').
3. ↑ דעתו של הגרי"ז מבריסק הובאה במקומות רבים, וביניהם: הגדה של פסח מבית לוי (ברך אות ז', עמוד רי"א, ראה אבני ישפה ח"ד סי' ס"ז ששבח את המו"ל על זה שהביא את דעת הגרי"ז מבריסק כתיקונה), דרכי החיים ח"ב עמוד תנ"ט (ברשימות הגר"ב קורלנסקי בשם הגרי"מ פיינשטיין), פשט ועיון לרבי משה שטרנבוך בברכות (אות תשל"ט), וכן הוא גם בספרו של הרב שטרנבוך תשובות והנהגות ח"ב סי' קכ"ב, קונטרס הלכות תלמוד תורה (מלינובסקי, והוא חלק ראשון מספרו אמרי דוד, הלכות ת"ת תפלה וברכות סימן ה', עמוד כ"ו) על פי דברי רבי משה סולוביצ'יק, ספר 'הרב מבריסק' ח"ד עמוד 467, עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ד עמוד מ"ז.ויש להוסיף עוד ולדקדק כן בלשונו של הרמב"ם שכותב את בנינה וצורתה של הברכה הרביעית, ומתחיל וכותב שצריך להוסיף בה שלש מלכיות, ואחר כך מוסיף שכשאורח מברך צריך להוסיף בה גם את ברכת האורח, ומשמע שההוספה של ברכת האורח זהה במהותה להוספה של שלש המלכיות שהם חלק מעצמיות הברכה, ואם כן גם ברכת האורח היא ממש כחלק בלתי נפרד מהברכה הרביעית. וכדקדוק זה מצאתי שמדקדק בספר תשובות והנהגות (ח"ב סי' קכ"ב). כמו כן קיימת ראיה נוספת לדבריו של הגרי"ז מבריסק, שהרי הרמב"ם כותב כנזכר שמותר למברך להוסיף ולהאריך בברכת האורח, ואילו הייתה ברכת האורח תחינה בעלמא הרי אין שום צורך להשמיע לנו שמותר להוסיף בה. אלא ודאי שהיא חלק מהברכה הרביעית, ובזה בא החידוש שאפילו הכי התירו חז"ל למברך לשנות את נוסח הברכה ולהוסיף בה כרצונו, שזהו דבר חידוש שלא מצאנו כמותו בברכות האחרות.בפשט ועיון שם כתב סברא דלא כהגרי"ז מבריסק, שגם אם ברכת האורח באה כהמשך לברכה הרביעית, מכל מקום ה'הרחמן' אינם הפסק גם אם הם נאמרים לפניה, וכמו שאינם נחשבים כהפסק בין ברכת המזון לברכת בורא פרי הגפן, וכמבואר בטור סוף סימן קפ"ט [לשונו של הטור מועתקת במלואה בהערה 10]. אולם דעת הגרי"ז מבריסק אינה כן, ומשום שלדעתו ברכת האורח אינה צריכה להיות 'סמוכה' לברכת המזון, אלא היא המשך ממש של הברכה הרביעית. ולכן למרות שה'הרחמן' אינם 'הפסק' לגבי זה שברכת הגפן נחשבת כסמוכה לברכת המזון, בכל זאת עדין א"א לומר שברכה שהיא ממש חלק גמור מברכת המזון תאמר אחרי ה'הרחמן'. ובנוסח אחר: ברכה אחת אי אפשר לפצל, אבל סמיכות נחשבת אפילו כאשר מוסיפים דברים אחרים, כל עוד לא היה היסח הדעת מהברכה, והחילוק פשוט. והרב מחבר הספר פשט ועיון הבין שברכת האורח אינה המשך לברכה הרביעית כעצמה ובשרה, אלא רק יש חיוב להסמיכה לברכה הרביעית שלא יהיה הפסק ביניהם [וכסברא זו נביא להלן מהאדר"ת], ולכן סבר שכיון שה'הרחמן' אינם חשבים להפסק והסחת דעת, לכן ניתן לאומרם לפני ברכת האורח.
4. ↑ נדפס בהגדה של פסח יקרא דאורייתא (עמ' של"ו). שמועה משמו בעל פה נמסרה גם בספר מאיר עוז (ח"ח עמוד 808). אולם ראה בספר עלי שי"ח (תשובות מהגר"ח קנייבסקי, נדפס ע"י וינר, עמוד קי"ג הערה 122) ששם הובא שהגר"ח קנייבסקי נשאל היכן לברך את ברכת האורח וענה באופן שונה 'יש אומרים אחרי לעולם אל יחסרנו ויש אומרים במקום של הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה'.
5. ↑ כך מסופר עליו בספר עלי ורדים (ברכות מו.).
6. ↑ אמנם תירוצו של הגור אריה יהודא דרוש עדיין הסבר, שהרי אפשר שהאורח יברך יחד עם המזמן, ובכל הברכות יקדימנו כדי שיוכל לענות אחריו אמן, אבל את הברכה הרביעית יאמר יחד עמו ממש מבלי להקדימו, שהרי במילא אין הוא עונה על ברכה זו אמן, כדי שיוכל להסמיך אליה את ברכת האורח. ואולי משום שבדרך כלל רגילים המברכים להקדים את המברך, לכן חשו חכמים שישכח ויקדימנו גם בברכה זו, וימנע על ידי זה מלברך את ברכת האורח, ולכן העדיפו שהאורח יברך את ברכת המזון.
7. ↑ בספר בית ברוך על החיי אדם (כרך ג' בהשמטות לכלל מ"ו סימן י"א, עמוד קכ"ה) כתב עוד, שזה שהרמב"ם לגבי ברכת האורח מנסח את הדין בלשון 'מוסיף בה', ולא בלשון 'מוסיף בברכה הרביעית', כמו שניסח לגבי ברכת האבל, מורה שההוספה אינה בברכה הרביעית, ואינה חלק מהברכה. ולדעתי העניה אין לדקדק מלשון זו כנגד דעתו של הגרי"ז מבריסק, כיון שהוא דקדוק קלוש, ו'בה' ו'בברכה הרביעית' הם היינו הך. ועוד, שעל ברכת האורח הרמב"ם מדבר ממש בסמוך לדין ברכה רביעית, ולכן כותב לשון 'בה' וכוונתו לברכה שדיבר עליה בסמוך, אבל בברכת האבל שנכתבה לאחר מכן, שלא בסמיכות ממש לדיני הברכה רביעית, בה הוצרך הרמב"ם לפרש את כוונתו יותר שההוספה היא בברכה הרביעית.
8. ↑ הנה המקורות שמצאתי שנשמע מהם שברכת האורח מסונפת לברכת הטוב והמטיב:א. בסמ"ג (עשין כ"ז) מונה את כל ההוספות שמוסיפים בברכת המזון, מ'יעלה ויבוא' ו'רצה' ועד 'על הניסים', ובתוך דבריו מונה גם את ברכת האורח וזה לשונו: 'בשבתות אומר בבונה ירושלים רצה והחליצנו, ובימים טובים ובחה"מ (- ובחול המועד) ובר"ח (- ובראש חודש) אומר בה יעלה ויבא... בחנוכה ובפורים מוסיף בברכת הארץ על הנסים... וכשמברך האורח מוסיף בברכה רביעית יהי רצון שלא יבוש בעל הבית הזה וכו'... כשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב...'. ומשמע מזה שברכת האורח היא הוספה בברכה הרביעית, כשאר ההוספות שמוסיפים בברכת המזון (וכמו שגם מורה לשונו 'מוסיף בברכה רביעית'). ב. בספר אהל מועד (שער הברכות דרך ח' נתיב ו') כותב את הדין של ברכת האורח בלשון זו 'ואורח מברך, אם הוא הגון בעיני ב"ה (- בעל הבית) מברך כדי שיברך לבעה"ב (- לבעל הבית), מהו מברך כולל בברכה רביעית יה"ר (- יהי רצון) שלא יבוש בעה"ב זה בעוה"ז (- בעולם הזה) ולא בעולם הבא...'. לשון 'כולל בברכה רביעית' גם כן מורה כמעט בודאות שברכת האורח נכללת בברכה הרביעית, ואינה תחינה שנוספת בפני עצמה. ג. גם רבי ישראל בן רבי יוסף הישראלי (מחכמי טולידו, תלמידו של הרא"ש, ואחיו של רבי יצחק הישראלי בעל היסוד עולם) כותב בספרו מצוות זמניות (הלכות ברכות השער השני) לשון דומה 'והאורח יברך ברכת המזון, כדי שיברך לבעל הבית, ויסדר ברכה זו בברכת הטוב והמטיב הרחמן הוא יברך בעל הבית ואשתו ובניו וכל אשר לו'. ד. וכן כתב בלשון דומה גם במנורת המאור (של רבי ישראל בן רבי יוסף אלנקאוה, פרק ו' השער השני) 'והאורח מברך כדי שיברך לבעל הבית, ובברכת הטוב והמטיב אומר הרחמן הוא יברך בעל הבית הזה, אותו ואת בניו ואת כל אשר לו'. ובספר הבתים (שערי ברכות שער ה' אות ט') ג"כ הלשון 'מוסיף בברכת הטוב והמטיב יהי רצון'... ה. בספר המנהיג (הלכות סעודה סימן ט"ו, הוצאת מוסד הרב קוק עמוד רכ"ד, - לפי נוסח אחד שהובא בחילופי גירסאות שם) 'הא למדת שברכת הטוב והמטי'[ב] הוא מטבע קצר ולא ארוך, אך באורח התירו להאריך בהטוב והמטיב' –אין לך דברים מפורשים מאלו שברכת האורח היא ממש תוספת הארכה בברכת הטוב והמטיב.
9. ↑ א. בכלבו סימן כ"ה [וכן הוא גם בארחות חיים לרבי אהרן מלוניל (ח"א הלכות ברכת המזון אות נ"ו)] כתב את הדין של ברכת האורח בלשון זו 'ואם יש שם אורח מברך ברכת המזון כדי שיברך בעל הבית כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, ואמרו ז"ל (-זכרונם לברכה) את לרבות בעל הבית, מכאן סמכו ז"ל לתקן ברכה בפני עצמה לברך בעל הבית'. ומבואר בדבריו שברכת האורח היא ברכה בפני עצמה ולא תוספת בברכה הרביעית. ומסדר דבריו של הכלבו גם כן יש להביא ראיה, משום שהוא כותב שם את כל סדר ברכת המזון, ומביא את הברכה הרביעית, ואחר כך כותב 'ואחר זאת הברכה אומר הרחמן ומאריך כרצונו', ורק אח"כ הוא מביא את הדין של ברכת האורח, ואחריה הוא מביא את הסיום הסופי של ברכת המזון (–ממרום ילמדו עליו זכות שתהא משומרת לשלום ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם), ובזה תם סדר ברכת המזון בדבריו. ומבואר שמקומה של ברכת האורח הוא בסיום ה'הרחמן', כמו שהיא ממוקמת בסידורים שלנו. ב. בלקט יושר (ח"א עמוד ל"ט) גם כן כותב מפורשות 'והיה מברך הרחמן יברך אותנו וכו' ואחר [כן] מברך הוא יברך מה"ר (- מורינו הרב) בעל הבית הזה', ומבואר שברכת האורח נאמרת אחרי ה'הרחמן' [אמנם יתכן לדחות שהוא מדבר כאן על ה'הרחמן הוא יברך את בעל הבית', שהוא נאמר אחרי ה'הרחמנים', וחוץ מזה בסמוך לאל יחסרנו אמר את היהי רצון וכו' כנוסח ברכת האורח, אבל נראה בפשטות שגם אם הוא מדבר על ה'הרחמן הוא יברך את בעל הבית' וכו', בכל זאת כיון שה'הרחמן' הזה בא כתחליף לברכת האורח (כמבואר בהערה יא), אם כן ודאי שהוא סודר במקום שהיה מיועד לברכת האורח, ובפרט שדקדוק לשונו של הלקט יושר שכתב 'ואחר כן מברך הוא יברך מה"ר'... משמע שמדבר על ברכת האורח ממש ולא על תחינה שנוספה בנוסף לברכת האורח. ג. ב'פירוש התפלות והברכות' לר"י בר יקר בפירוש ברכת המזון (עמוד ל"ד) כותב את עניני הברכה הרביעית והמסתעף ממנה ואחר כך כותב 'כאן אומ'[ר] הרחמן הרחמן כל אחד כרצונו ורצון שאלתו, ואם הוא אורח צריך לברך בעל הבית ... ובסופן (- של ה'הרחמן') אומר הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב', ומבואר מסדר דבריו שברכת האורח נאמרת בסוף ה'הרחמן'. ד. כתב הטור (סוף סימן קפ"ט, וכדבריו כתב גם באבודרהם בהלכות ברכת המזון) 'כתב אחי ה"ר (- הרב רבי) יחיאל ז"ל נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב הרחמן בכמה גוונים, ולא ידעתי מאין בא זה להרבות בבקשה בין ברהמ"ז (- ברכת המזון) לברכת בפה"ג (- בורא פרי הגפן), ואפשר שנהגו לעשות כן מהא דאמרו אורח מברך יר"מ (- יהי רצון מלפניך) וכו' ע"כ (- עד כאן), ונ"ל (- ונראה לי) שאין בזה משום הפסק, וגדולה מזו מצאנו בברכת המילה שמתפללין על הילד באמצע הברכה אחר שבירך בפה"ג, ומפסיק בין ברכה לשתייה'. הרי שהטור מדמה את ברכת האורח לתחינות ה'הרחמן' לענין הפסק בין ברכת המזון לברכת הגפן, ואילו היה הטור סובר שברכת האורח היא חלק מהברכה הרביעית היאך אפשר ללמוד ממנה לתחינות הרחמן. וגם בכלל עצם זה שהטור דן משום דיני הפסק על ברכת האורח זהו דבר שלא שייך כלל אילו היתה ברכת האורח חלק מברכת הטוב והמטיב, שהרי לא אמר כלום חוץ מהברכה. ה. במחזור ויטרי (סימן פ"ג, עמ' 52) מסדר את ברכת האורח במקומה אשר היא מוצבת בברכונים שלנו – לא כדעתו של הגרי"ז מבריסק. וכן סודר גם בספר צרור החיים (לרבי חיים בן רבי שמואל בן דוד מטודילו, תלמידם של רבנו פרץ והרשב"א) בדיני ברכת המזון (עמוד ל'), ובעץ חיים (רבי יעקב חזן מלונדרץ, הוצאת מוסד הרב קוק, חלק א', הלכות סעודה עמוד קס"ח), וב'פירושי רבנו אליהו מלונדריש ופסקיו' (עמוד ק"ז), וראה גם סידור רס"ג (עמוד ק"ז).
10. ↑ ראה למשל סידור יעב"ץ עמודי שמים דף ש"ח ע"א [וכן בסידורו בית יעקב דף קכ"ו ע"א], סדר כמנהג פולין ליטא ורייסין ומעהרין עם פירוש ראב"ן ח"א דף ק"ב ע"ב (נדפס באוסטראה שנת תקע"ז), סדר תפלות כל השנה כמנהג ק"ק ספרד דף ש"ס ע"ב (נדפס בונציה שנת שס"א), בית מנוחה דף ק"ה ע"א, בית עובד דף רמ"ז ע"ב, סדר בית תפלה יקרא עמוד ט' (נדפס בשנת תרל"ו), סידור בית תפלה דף קנ"ח ע"א (נדפס בקושטאנדינא שנת ת"ק), סדר מאה ברכות דף ז' (נדפס בונציה שנת תק"מ), ספר שערי רצון דף ע"ט ע"א (נדפס בשלוניקי שנת תק"א), ספר עולת תמיד דף קט"ו ע"א (נדפס בליוורנו שנת תר"ץ), כנסת הגדולה - תכלאל לבני תימן, תכלאל שאמי, סוד ה' (מנטובה תר"ג), הגדה של פסח גאולת ה' (ליוורנו, תרכ"ד) בסדר ברכת המזון דף קמ"ד ע"ב, הגדה של פסח מטה ראובן (ליוורנו תר"ל) דף ס"א ע"א, הגדה של פסח עת לדבר (ליוורנו תר"כ) דף מ' ע"א, הגדה של פסח שכיות החמדה (ליוורנו תר"כ) דף מ"ו ע"א.
11. ↑ ראה משנה ברורה (סימן ר"א סק"ה) 'בספר לחם חמודות תמה למה אנו משנים נוסח הברכה דבעה"ב (- דבעל הבית) ממה שנאמר בש"ס', וכוונתו היא למה שכתב בעל לחם חמודות בפירושו מעדני יום טוב על הרא"ש בברכות (פ"ז סימן י"ב הערה ט') 'מימי תמהתי על שמשנין הנוסח בענין אחר'. והיעב"ץ בסידורו (ח"א דף ש"ח ע"ב) אחרי שטורח לבאר את נוסח ברכת האורח גם כן כותב 'הרי מבואר הנוסח כל צרכו שאין בו מלה לבטלה, ולא לחנם יסדוהו רז"ל התמיהא עלינו האשכנזים שהקלנו בו והשלכנוהו אחרי גוונו וכן לא יעשה', ועיין שם עוד. ויש שפרשו שכוונתם למה שביטלו מלומר את היהי רצון המובא בגמרא ואמרו במקומו הרחמן הוא יברך את בעל הבית וכו', וכן ביאר בספר חידושי בתרא על המשנה ברורה שם [וראה גם בספר בית ברוך על חיי אדם (כרך ג' בהשמטות לכלל מ"ו סימן י"א, עמוד קכ"ה) שהסתפק בדבר, אם באמת כוונת המשנה ברורה למה שאומרים 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית' במקום ברכת האורח, או שכוונתו לזה שלא אומרים את ברכת האורח עצמה בדקדוק כפי הנוסח המופיע בגמרא]. ובאמת כתב בתשובות והנהגות (ח"ב סי' קכ"ב) שהאומר את ה'הרחמן' במקום ברכת האורח הכתובה בגמ', גם כן יצא ידי חובתו ולא ביטל את תקנת חז"ל. וכבר קדמו בספר אור חדש (כלל כ"ז אות כ"ב) שכתב 'ונ"ל (- ונראה לי) חיים מה שנוהגים לומר יברך את בעל הבית חשבינן לברכת האורחים והיא כוללת בסתם כל הברכות'. וראה גם שו"ת להורות נתן (חי"ד סי"ב) שכתב שבזמנינו אמירת ה'הרחמן' מספיקה מעיקר הדין. וראה עוד דבר פלא בלשונו של רבי אליהו מלונדריש ('פירושי רבנו אליהו מלונדריש ופסקיו', עמוד ק"ז) 'תקנו לומר הרחמן כנגד בעל הבית להפיס דעתו ומיושר שפזר לתת לאביונים...'–רבי אליהו לא מזכיר שם בכלל את ברכת האורח ובמקומה הוא כותב שתקנו לומר הרחמן. כוונתו כמובן לומר שחז"ל תקנו לברך את האורח וכיום נוהגים לקיים תקנה זו בפועל על ידי אמירת ההרחמן, אבל על כל פנים רואים שהוא אינו רואה שום בעיה באמירת ה'הרחמן' במקום ברכת האורח ומתקיימת בזה עיקר תקנת חז"ל ומטרת רצונם. אולם יעוין בספר מסורת משה (ח"ב עמוד ל"ט) שנכתב שם בשם הגאון רבי משה פיינשטיין שצריך להגיד את ברכת האורח דווקא וה'הרחמן' הוא 'אינו כלום' [ואמנם בהערה שם נכתב שבדרך כלל הוראתו של הגר"מ פיינשטיין היתה להיפך שה'הרחמן' גם כן מספיק ואין צורך בנוסח ברכת האורח דווקא, וכפי שנהוג בכלל ישראל]. וראה גם לשון השער הציון (סימן ר"א ס"ק י"ד) לגבי הדין שאסור לאורח להימנע מלברך את בעל הבית שכתב 'וכהיום שבלאו הכי המנהג אצל כל אורח לומר הרחמן הוא יברך את בעל הבית וכו' איני יודע אם שייך כלל ענין זה' –ומבואר מלשונו שנטית לבו היא שה'הרחמן' גם כן מספיק, אבל אין לו הכרעה גמורה בזה. וראה עוד ספר וזאת הברכה (עמוד 143) שהגאון רבי חיים פנחס שיינברג הורה לומר את ברכת האורח ולא רק את ה'הרחמן' למרות שהמנהג המקובל הוא לומר רק 'הרחמן'.
12. ↑ כך מבואר בדבריו ראה למשל קונטרס הלכות תלמוד תורה הנ"ל (- ח"א, סימן ה', עמוד כ"ו) על פי דברי רבי משה סולוביצ'יק.
13. ↑ כך הוא המנהג כפי מה שעינינו רואות, ומפורש כך גם בספרות כגון בספר תשובות והנהגות הנזכר (כרך ב' סימן קכ"ב), ובספר עלי שי"ח (עמוד קי"ג הערה 122), ובספר אמרי יושר (בברכות שם).
14. ↑ ראה תשובות והנהגות (שם) שלמרות שכתב לענות אמן אחר אל יחסרנו, בכל זאת מצריך להסמיך את ברכת האורח לברכה הרביעית, והוא פלא שהרי מכיון שברכת האורח אינה המשך מהברכה הרביעית, שהרי לכן עונים אמן בתום הברכה הרביעית, א"כ למה שיהיה צריך להסמיכה אליה. אמנם רמז שם בתשובות והנהגות איזה סברא בזה 'שנתקבל ברכת האורח כהוספה ולא מגוף הברכה' – ז.א. ברכת האורח היא המשך מהברכה הרביעית אבל לא כחלק מגוף הברכה אלא כתוספת בעלמא. אך סברא זו היא מחודשת ולא מובנת, ואם ברכת האורח אינה חלק מהברכה, אלא תחינה בעלמא, איזה צורך יש לחבר ביניהם. וודאי עכ"פ שאין לשנות בגלל סברא זו את מנהגינו אנו, שמקובלנו לומר את ברכת האורח בסוף ה'הרחמן'.
15. ↑ בתוספת מעשה רב (והן ההערות וההוספות שנדפסו סביב הספר מעשה רב להגר"א מוילנא, הערה כ"ג) כתוב 'המסובים עונים אמן באל יחסרנו כי שם סיום ברכת הטוב והמטיב'. לא כתוב כאן שום חילוק, לעולם סיום הברכה הוא באל יחסרנו ושם יש לענות אמן. ובסידור אזור אליהו (המיוסד על פי דעת הגר"א) הביאו לזה עוד מקורות מדברי הגר"א [וראה גם ספר עליות אליהו (מעלות הסולם, עמוד ס"ד, הערה כ"ב) שהובאה שם מעשיה מרתקת מהגר"א בענין זה]. וכך פסק גם בחיי אדם (כלל מ"ז ס"א) 'והשומע שהמברך מסיים אל יחסרנו צריך לענות אמן כי כאן הוא סוף הברכה והרחמן הוא אינו אלא מנהג'. וכן כתבו גם בשו"ת בנין עולם (סימן ה', נתחבר על ידי רבי יצחק אייזיק חבר, תלמיד תלמידו של הגר"א), ערוך השלחן (קפ"ט ס"ז), דעת תורה (סימן קפ"ט סעיף א'), נוהג כצאן יוסף (הלכות ברכות סימן י"ב), כף החיים (קפ"ט סק"א), קצות השלחן (סי' מ"ז אות ב'), ותשובות והנהגות (ח"ב סי' קכ"ב). אולם ראה בתשובות והנהגות הנ"ל שהגרא"ז מלצר תמה על הוראה זו של הגר"א.
16. ↑ דף קל"ב ע"א מדפי הספר, טור ב'. דבריו הועתקו גם ביפה ללב חלק ה' (דף י"ט ע"ב טור א' מדפי הספר).
17. ↑ עוד רמז למנהגנו יש בספר חופת חתנים (סימן ח'–דיני ברכת המזון סעיף י"ב) שכתב שם את תפילת האורח ולפניה הקדים דין מסוים בהלכות 'הרחמן', ומשמע קצת שעשה כן משום קדימתם של ה'הרחמן' לברכת האורח.
18. ↑ דבריו הובאו בקונטרס הלכות תלמוד תורה הנזכר לעיל (- הלכות ת"ת תפלה וברכות סימן ה', עמוד כ"ו). ואולם סברתו היא בהיפוך גמור מדברינו, והיא שכל ההוספת שמוסיפים אחרי ברכת המזון כולם נחשבים כהמשך מהברכה הרביעית, ולכן לא יזיק שיאמר את ברכת האורח בהמשך ותצטרף גם היא כהמשך ארוך לברכה הרביעית [וכסברא זו כתב גם בתשובות והנהגות (ח"ב סימן קכ"ב) והביא ששמע כסברא זו מהגרא"ז מלצר, וכן הובאה סברא כזאת בשם רבי יוסף שלו' אלישיב בספר ברכת שמואל בברכות שם (עמוד ק)]. ובביאור דעתו של הגרי"ז מבריסק, שלא הבין כסברא זו, ראה מה שכתב האבן האזל הנזכר (הלכות ברכות פ"ב ה"ז) שרק את ברכת האורח תיקנו כברכה שניתנת להוספה על הברכה הרביעית, אבל חוץ מזה אי אפשר להוסיף על הברכה הרביעית ולשנות מהנוסח שתקנו חז"ל [אמנם ראה שם שכתב שאחר שמוסיף את ברכת האורח יכול להוסיף כבר את כל ה'הרחמן' בתור המשך לברכת האורח, עיין שם], ולכן אם יקדים את ה'הרחמן' לברכת האורח יהיה בזה הפסק. והנה בענין זה יש שהביאו סימוכין לדעה שגם ה'הרחמן' הוא המשך וחלק מברכת המזון מדברי הריטב"א במסכת מגילה (יח. ד"ה ומה) שכתב שהרבה תפילות מסיימות ב'שלום', והזכיר גם את ברכת המזון 'ובברכת המזון ג"כ משלים ה' יברך את עמו בשלום', ומבואר מזה שעד הפסוקים שבסוף הברכה הכל המשך לברכת המזון. אבל ראיה זו אינה נכונה, וכוונת הריטב"א אינה שהכל נחשב כהמשך אחד מברכת המזון, אלא שיש תקנה להזכיר ענין שלום בסמוך לברכות ולתפילות כדי לסיים בענייני שלום [ובדומה לזה הביאור גם בשאר הדוגמאות המובאות בדבריו של הריטב"א, יעוין שם]. כמו כן יש שהביאו סימוכין שעד סוף נוסח הברכה המצוי בידינו הכל המשך לברכה, מהשערי תשובה (סוף סימן ק"ץ) שהביא את דברי היעב"ץ, שכתב בשם אביו בעל החכם צבי להחזיק את הכוס של ברכת המזון לאורך כל הברכה עד שמברך בורא פרי הגפן, ומשמע שעד הגמר הסופי ממש בברכת בורא פרי הגפן הכל המשך מהברכה. אבל הדברים הללו גם הם אינם נכונים, כמבואר בלשונו של השערי תשובה, והריני מביאם כצורתם 'ועיין בעמודי שמים להגאון מוה' (- מורינו הרב) יעב"ץ בשם אביו הגאון ז"ל שהיה אוחז הכוס בידו עד אחר הברכה והיה מלעיג על המניחין הכוס מידם בסיום בהמ"ז (- ברכת המזון) ע"ש'. הרי שהוא בעצמו קורא לסיום הברכות 'סיום בהמ"ז' ורק כתב שגם אחרי סיום ברהמ"ז צריך עדין להחזיק את הכוס עד אחרי ברכת הגפן. וראה עוד הרב אליעזר ויספיש, קובץ בית אהרן וישראל שנה י' גליון ג' (נ"ז) עמוד פ"ח ואילך, שהרחיב על המקורות המאוחרים לצירוף ה'הרחמן' והפסוקים אשר בסיום ברכת המזון. וראה גם הערה כג שהבאתי שם כמה וכמה דעות שמתירות לשוח בדברים בטלים בעת אמירת 'הרחמן', וזה גם כן משום שהם אינם חלק מברכת המזון.
19. ↑ דעתו הובאה בספר וישמע משה (פריד, חלק א' עמוד ע"ט), וב'בנתיבות ההלכה' קובץ כ"ז עמוד 132, וב'הערות' בברכות שם (בהערה 447).
20. ↑ בהערה לספר וזאת הברכה עמוד 143 אות ד'.
21. ↑ ספר וזאת הברכה עמוד 143 אות ד', ועוד.
22. ↑ אבל על בני עדת תימן יש באמת לתמוה למה עזבו דעת מורם הרמב"ם ונהגו שלא כדעתו. ועי' תולדות יצחק (הרב יצחק רצאבי, עמוד קמ"ה בהערה) במה שכתב לבאר את המנהג התימני, שאין הביאור בדברי הרמב"ם שברכת האורח היא כהמשך לברכה הרביעית ממש, וכוונת הרמב"ם היא רק לבאר שמקומה של ברכת האורח הוא אחר הברכה הרביעית ולא לפניה בתוך ברכת המזון. אולם כפי שבארנו למעלה לשון הרמב"ם כפשוטה מורה שברכת האורח היא ממש כהמשך מהברכה הרביעית, וכמשמעות לשונם של עוד ראשונים, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה, ומנהג התימנים צריך באור. אבל באמת קיימת כאן סברא נוספת, שכיום ברכת האורח אינה מעיקר הדין, מכיון שברכת האורח ניתקנה כשמברכים בזימון, ואילו אנחנו איננו מזמנים כפי שתיקנו חכמים [ראה שו"ת להורות נתן חי"ד סי"ב שהאריך בענין זה], ולכן גם הרמב"ם יודה שברכת האורח שנאמרת כיום היא אינה חלק מהברכה הרביעית, אלא תחינה בעלמא משום הכרת הטוב, ולכן אין צורך להסמיכה לברכה הרביעית.
23. ↑ בשאלה האם מותר לדבר בעת אמירת ה'הרחמן' שבסוף ברכת המזון יש קצת אריכות וכדלהלן: במ"ב (סימן קפ"ג סקכ"א ובשער הציון שם סקכ"א) מוזכר שהמברך על הכוס אסור לו להפסיק בדיבור עד שתית הכוס, ומשמע שאם אינו מברך על כוס אין איסור לדבר, וכן מבואר גם בפרי מגדים (משבצות זהב סימן קפ"ט סק"א), ובספר מעט מים סי' צ"ט, ובספר מים החיים ארולייא (ס"ה) שג"כ כתבו איסור לדבר רק כשמברך על הכוס, ומשמע גם כן שאם אינו מברך על הכוס מותר לדבר. וכבר דקדק כן בספר זכרנו לחיים (פרץ, מערכת ב' אות י"ב) מדברי ספר מים החיים הנ"ל שאם אין כוס מותרת השיחה, וכן מסיק בספר זכר עשות (מערכת הב' אות ל"ו) שכשאין כוס מותר לשוח אפילו בדברים בטלים. וראה עוד בספר בעקבי הצאן (הרב צבי שכטר, סי' ט"ו אות ט', עמוד ע"ט) שכתב שהגרי"ז סולוביצ'יק מבריסק היה משתדל בדוקא להפסיק לפני ה'הרחמן' בדיבור ובשתית כוס תה [וזה כשאין שם אורח, אבל כאשר אומרים ברכת האורח אסור להפסיק בינה לבין ברכת המזון לדעת הגרי"ז מבריסק שהרי היא צריכה להיות סמוכה לברכה הרביעית של ברכת המזון]. וטעמו של ההיתר מובן בפשיטות משום שה'הרחמן' אינם חלק מברכת המזון אלא הם רק תוספת בקשות לאחר הברכה, וכמו בתפילות אחרות שתיקנו לומר אחריהם בקשות, כדוגמת היהי רצון שאחרי תפילת שמונה עשרה [וכש"כ בפרי מגדים שם 'והרחמן הוא כו' הוספה ואין מברכה רביעית עיין טור ולבוש']. אבל בכף החיים (קפ"ח סק"א) כתב שטוב שלא להפסיק בדיבור גם באמירת ההרחמן עד אחרי עושה שלום וכו'. וכן מבואר בזכרנו לחיים הנ"ל שהגם שהתיר את הדיבור בעת אמירת ההרחמן מ"מ במפתחות ספרו (הנקראים 'פתח שערי חיים', דף קט"ז ע"א מדפי הספר) כתב בלשון זו 'אם מותר להפסיק בתחינות הרחמן בשיחת חולין על צד ההכרח או לא' ומבואר שרק במקום הכרח הותרה השיחה אבל לכתחילה ודאי עדיף שלא לשוחח, וכן כתב גם בבית ברוך על החיי אדם (כלל מ"ז הערה ג'). ובבן איש חי (שנה ראשונה פרשת חוקת אות י"ח) מחמיר בזה יותר וכתב לשון של איסור ממש וז"ל 'ואע"ג (- ואף על גב) דאין אסור להפסיק בתחינות אלו דהרחמן (- פירוש מותר לענות אמן אחרי כל 'הרחמן', עי' בדבריו שם) מ"מ (- מכל מקום) אסור להפסיק בשיחת חול, והמברך על הכוס חל עליו החיוב טפי שלא יפסיק בין בהמ"ז (- ברכת המזון)
24. ↑ לברכת בפה"ג (- בורא פרי הגפן) דכוס' [ועי' הליכות עולם (ח"ב עמוד ע"ד) שכתב שלשון 'איסור' שכתב הבן איש חי אינה בדווקא, אבל לשונו של הבן איש חי לא נשמעת כן, ועיין גם בתורה לשמה סי' נ"א שדימה שם בעל הבן איש חי את בקשת צרכיו בהרחמן לבקשת צרכיו בתפילת שמונה עשרה לענין הפסק עיין שם, וצריך עיון]. ולגבי השוכח על הנסים בברכת המזון שצריך להשלימו בהרחמן, כתוב בשלחן גבוה (סימן תרצ"ג, דבריו הובאו לעיל אות ה') שיאמר את ההשלמה אחרי ה'הרחמן' כיון שאין להפריד בין ה'הרחמן' אפילו לצורך אמירת על הנסים, והסכים עמו ביפה ללב (ח"ה דף י"ט ע"ג מדפי הספר). אבל בספר יוקח נא שם (אות ט') השיג עליו וכתב שמשום שכל ה'הרחמנים' הם מנהג בעלמא אין להקפיד על הסדר ועיין שם עוד [ועיין שם שהקשה שמצאנו שמפסיקים בהרחמן לברכת האורח ולעוד דברים, ויש ליישב שיש מעלה מיוחדת ב'הרחמנים' הראשונים ראה ספר אמרות טהורות (קאליש, עמוד ה') וכוונת השלחן גבוה היא עליהם דווקא שאותם אין להפסיק, ואין כאן המקום להאריך]. אגב, מהאחרונים שכתבו שמותר להפסיק בדיבור מעת שנגמרה ברכת הטוב והמטיב משמע שלא כדעתו של הגרי"ז מבריסק ולעולם ברכת הטוב והמטיב נגמרת ב'אל יחסרנו', ולכן אחר כך מותר לדבר, שהרי הם אינם מחלקים, ומשמע שהתירו את הדיבור בכל אופן, גם כאשר צריך לברך ברכת האורח.ומענין לענין ראה בספר מנוחת אמת (הרב מרדכי גרוס, עמוד ס"ח הערה מ"א) שכתב שאין להסמיך את תפילת הדרך לברכה רביעית של ברכת המזון משום שהוא הפסק בענין שלא שייך לברכת המזון, ודבריו תימה ולא מצאנו מי שיחמיר עד כדי כך שלא להפסיק ב'הרחמן' אפילו לצורך, והפרי מגדים (שם) מתיר להפסיק לצורך אפילו במברך על הכוס, ואין כאן מקום להאריך. עוד נקודה אחת, בזכר עשות מביא ראיה לדבריו שאין שום ענין שלא ליצור הפסק בין ה'הרחמנים' לברכת המזון מדברי התרומת הדשן שמבואר בדבריו שאין לתקן תקנה שלא ידברו בהרחמן, עיין שם. וראייתו לא הובנה לי, שהרי אף שאין לתקן תקנה כזאת בכל זאת אין מזה ראיה שלא קיימת עדיפות שלא להפסיק ,ובפרט שאנו איננו יודעים את הנסיבות שבגינן כתב התרומת הדשן את דבריו, ואולי היה לו איזה טעם שבגינו לא רצה לתקן על ה'הרחמנים', והכלל הלא כבר ידוע שאין למדים מפי מעשה (וכמבואר בבבא בתרא קל:).
25. ↑ יש שכתבו לתרץ באופן אחר שברכת האורח נתקנה דווקא בזימון והיא חלק מהזימון, ולכן המזמן הוא שצריך לאומרה למרות שאינה חלק מהברכה, אבל תירוצם אינו מסתבר לפי המבואר בפוסקים שכיום כל המברכים אומרים את ברכת האורח – למרות שאינם המזמנים (כך מבואר בערוך השלחן סימן ר"א סעיף ג', ועוד, וכן המנהג שאת ה'הרחמן הוא יברך את בעל הבית' שנתקן כתחליף לברכת האורח אומרים כל המברכים).
26. ↑ ולמעשה גם האדר"ת עצמו לא כותב את דבריו בנחרצות והוא מסיים ב'צריך עיון'.