מחו"ר כולל זכרון קדושים, בני ברק
הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
פתיחה
בכל קהילות הקודש נוהגים בית ישראל בשמונת ימי החנוכה להדליק נרות חנוכה גם בבתי כנסיות, ונבוא בעזר אדון הכל לחקור ולבאר אחר שורש מנהג זה, מתי והיכן נתייסד מנהג קדוש זה, ומחמת איזה סיבה תיקנו חכמינו להדליק גם בבית הכנסת, ושאר ענינים ופסקי הלכות אשר יבוארו בהמשך הדברים, ויוסיפו נופך להבין ולהשכיל אור התורה בימי האורה.♦
א. המקור להדלקה בבית הכנסת
הלומד והמעיין בסוגיא דחנוכה בגמרא שבת (כ"א - כ"ד) יבחין דלא מוזכר בה דבר מענין הלכות נרות חנוכה בבית הכנסת, ואף במסכת סופרים (פרק כ') לא נזכר ענין זה, וא"כ מוכח דבזמן חז"ל לא היה מנהג זה, וביותר, דבעל הלכות גדולות (בה"ג), אשר היה בזמן הגאונים, ג"כ לא מזכיר דין זה. וא"כ שומה עלינו לחקור ולשרש מתי והיכן נתייסד מנהג זה.ולכאורה נראה לומר ולחדש דרק בזמן הראשונים נתחדש מנהג זה, אך לא ממש אצל ראשוני הראשונים, כיון דבדורו של אדונינו הפרשן הגדול רש"י עוד לא היה מנהג זה, והראיה, דבסידור רש"י (הלכות חנוכה) לא מופיע כלל דין זה, וכן בספר האורה [המיוחס לתלמידי רש"י] (סימן ס"ה, הלכות חנוכה) ג"כ לא מוזכר, וגם במחזור ויטרי (חלק א', סדר חנוכה) לא מופיע, וא"כ יש איפוא לברר באיזה תקופה - אחר עבור דורו של רש"י - יסדו מנהג זה.
ובאמת, אם נחפש ונלך לפי סדר הדורות של רבותינו הראשונים אדירי התורה, נוכל בס"ד למצוא מקורות למנהג עתיק זה.
מצינו לבעל העיטור [שהיה בפרובאנס שבדרום צרפת באמצע המאה האחרונה של אלף החמישי – דור אחר רש"י ובן דורו של ר"ת] שהוא מביא, לראשונה מבין כל הראשונים שהיו בדורו, מנהג זה בחיבורו (ח"ב, עשרת הדברות, הלכות חנוכה) בזה"ל: "ונהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ויש מקומות שנהגו על הפתח, ויש שמניחין בבית הכנסת באמצע", עכ"ל. היוצא לנו מזה שכפי הנראה נתחדש לראשונה מנהג זה בפרובאנס להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, אך לא מוזכר שהדליקו שם בברכה. וכן מצינו עוד בספר המנהיג [להרב אבן הירחי - אשר חי בפרובאנס בסוף המאה האחרונה לאלף החמישי] שכתב ביתר הרחבה בענין זה, וזה לשונו: "ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נרות חנוכה, כי אם בבית שאדם דר בה, מדקאמרינן כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, ובית הכנסת פטור ממזוזה אלא אם כן יש בה בית דירה לחזן בית הכנסת, אלא נהגו כך ע"ש שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס שכולם מתקבצים שם", עכ"ל. משמע מדבריו דהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת היא משום פרסום הנס, אך לכאורה לא בירכו ע"ז.
וכן הובא עוד ג"כ מנהג זה במנהג מרשלייאה (כסלו, עמ' 145) [לרבי משה זצ"ל מרבני מרשלייאה שבפרובאנס – אחיינו של בעל העיטור – וחי בתחילת המאה האחרונה לאלף השישי] אך גם ללא הזכרת ענין הברכה על הנרות, וזה לשונו: "ונהגו להדליק בבית הכנסת אעפ"י שאין אדם דר בה, מפני שהנס היה במקדש בית אלקים, ועושים כן במקדש קטן בגולה לפרסום הנס", עכ"ל.
השבלי הלקט (ענין חנוכה, סימן קפ"ה) [אשר היה באיטליה בתחילת אלף השישי] מתייחס לראשונה לברכת נרות חנוכה בבית הכנסת, ואלו דבריו: "כתב בעל הדברות [ה"ה בעל העיטור] נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת וכו' עכ"ל, וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת, ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה, ומורי ר' יהודה אחי שני [ה"ה רבי יהודה הרופא בן דודו] היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה, וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת, ואילו היו אורחים ישנים בבית הכנסת, היו הם צריכים להדליק, דקיי"ל אכסנאי חייב בנר חנוכה, ואם אין שם אורחין מה צריך להדליק, ושמא מפני שהוא בית דירה לחזן בית הכנסת נהגו כן, א"כ השתא דלית בהו בית דירה אין להדליק", עכ"ל. חזי' מדבריו הנפלאים מפז דהוא מציע דמנהג זה נתהוה מחמת נרות חנוכה דחזן בית הכנסת אשר הדליק שם מחמת שזהו ביתו, ומזה נשתרש הענין שצריך להדליק נרות חנוכה גם בבית הכנסת, ומשום הכי סבירא ליה [לבעל השבלי הלקט] דאין להדליק כשאין שם חזן בית הכנסת.
ועתה משא"כ לפי מש"כ המנהיג לעיל הטעם משום דהדלקה זו היא זכר להדלקה בבית המקדש, יש להדליק נרות חנוכה גם בבית הכנסת בכל האופנים.
והנה, הרמב"ם אשר בראשית ימיו היה בספרד [במאה האחרונה של אלף החמישי] לא מביא כלל את הענין של נרות חנוכה בבית הכנסת, ומסתבר לומר דמשום דבזמנו בספרד עוד לא חדשו מנהג זה, על אף שבפרובאנס בימים ההם בזמן בעל העיטור כבר נהגו מנהג זה, ולכן שפיר לא כתב דין זה ביד החזקה, ורק בשנים מאוחרות יותר באלף השישי נתחדש מנהג זה ג"כ במדינת ספרד.
וכן מצינו ג"כ בדברי הריטב"א (שבת דף כ"ג ע"א) שכתב: "ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים", עכ"ל [הריטב"א חי בספרד בשנת הנ' לאלף השישי], וכן האבודרהם [היה בספרד בשנת הק' לאלף השישי] כתב בסדר חנוכה: "ונהגו להניח נר חנוכה באמצע בית הכנסת, ומדליקין בין מנחה למעריב", עכ"ל.
והמעיין היטב בעומק דברי הריטב"א יראה שלא דיבר מחלק הברכה בנרות בית הכנסת, ואולי סבירא ליה דאם דהדליקו מכל מקום לא בירכו על זה.
♦
ב. האם מברכים בבית הכנסת
עד עתה, כל הראשונים הנ"ל אשר מפיהם אנו חיים הזכירו דין נרות חנוכה בבית הכנסת, אך לא דיברו מענין הברכה ע"ז, ובפרט ראינו דברי השבלי הלקט אשר כתב להדיא דלא יברכו על נרות הללו, וכן מדברי הכל בו (סימן מ”ד) [בעל הארחות חיים שהיה בפרובאנס ובספרד בתקופת האבודרהם] שכתב: "ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי, גם כי הוא הידור מצוה ופרסום הנס וזכר למקדש", עכ"ל, לא ברור מהי סברתו לגבי הברכה על נרות אלו, דאולי אפשר לומר דמשום דהזכיר ענין להוציא מי שאינו בקי, בא לרמז דכן בירכו על הנרות הללו, וצ"ע עוד בדבריו אלו, וה' יאיר עינינו מאור הגנוז הטמון בתורתנו הק' ומתגלה בימי החנוכה המאירים.אך מצינו שנים מגדולי הראשונים אשר חיו באותה תקופה [בספרד בשנת ק' לאלף השישי] הסוברים דיש לברך על נרות חנוכה בבית הכנסת, ואכן כתבו זאת בהדיא, ה"ה רבי דוד אבודרהם והריב"ש.
האבודרהם (סדר מעריב של שבת) כותב: "ודומה לזה גם כן מה שנהגו הראשונים להדליק נרות של חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואי' שאין להם בית לברך שם", עכ"ל [אחר הדיוק והעיון בדבריו יש הרבה לפלפל, לדין ולהבין היטב את כוונתו הטהורה, אך אין כאן מקומו להאריך בזה ועוד היד נטויה].
בשו"ת הריב"ש (סימן קי"א) מובא שאלה שנשאל מאחד, אחר דהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הוא מנהג, היאך מברכין על המנהג ושמא הוא ברכה לבטלה, והשיב הריב"ש: "המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, ובזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים מברכין עליו, ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משום ברכה לבטלה", עכ"ל, וזו דעתו הידועה של הרבינו תם (תוס' ברכות דף יד ע"א, ד"ה ימים), דאע"פ שאין מברכין על המנהג, מ"מ מנהג שהוא מצוה מברכין עליו.
אמנם, אף דהאבודרהם והריב"ש ס"ל להלכה דמברכים בבית הכנסת, אך בטעמיהם שונים הם במקצת, דהאבודרהם מוסיף לומר דה"ט דמברכין הוא גם משום להוציא ידי חובת הרואים, ולולי דמסתפינא היינו אומרים דאפשר דגם הכל בו אשר כותב דנהגו להדליק בבית הכנסת משום להוציא מי שאינו בקי, מוכח מהא דהכל בו יסבור כדעת האבודרהם דמברכין על הנרות הללו, ודו"ק.
♦
ג. מקום ההדלקה
מצינו בדברי הראשונים מנהגים חלוקים בדין זה ונפרט כמה מהם, עד לפוסקי זמנינו אשר לאורם אנו הולכים ומפיהם אנו חיים חיי תורה - חיי נצח.בעל העיטור כתב: "יש מקומות שנהגו [להדליק] על הפתח ויש שמניחין בבית הכנסת באמצע", עכ"ל.
מדברי המנהיג לעיל, שכתב דנר חנוכה מדליקין בבית משום מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובית הכנסת פטור ממזוזה, משמע דס"ל דמנהגם היה אז להדליק בפתח בית הכנסת ולא ניחא ליה בזאת.
האבודרהם כתב בזה"ל: "ונהגו להניח נר חנוכה באמצע בית הכנסת ומדליקין בין מנחה למעריב", עכ"ל.
הטור (סימן תרע"א) כתב וז"ל: "ובבית הכנסת מניחה בדרום זכר למנורה", עכ"ל, מבואר דאין זה המנהג תלוי בדין פתח בית הכנסת, אלא הענין הוא להדליק המנורה בצד דרום דייקא, זכר למנורת בית המקדש[2].
בספר המנהגים [לרבי אייזיק טירנא מגדולי חכמי אשכנז בערך בשנת הר' לאלף השישי] כותב את מנהגי ארץ אסטרייך[3], וז"ל שם: "ומדליקין נר חנוכה בבית הכנסת בדרום, אבל בברונ"א [שם עיר במדינת אשכנז] נוהגין להדליק בצפון משמאל החזן", עכ"ל.
בספר האגודה (שבת, פרק במה מדליקין) כתב: "ובבית הכנסת דאין המזוזות יניח בימין", עכ"ל. מבואר מדבריו שמדליקים בפתח, כמו בבתים.
להלכה ולמעשה פסק המחבר בשו"ע (סימן תרע"א סעיף ז'): "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום ומסדרן ממזרח למערב", עכ"ל. והמשנה ברורה שם (ס"ק מ"ב) כתב דיש נוהגין לסדר את המנורה מצפון לדרום, מכל מקום פוק חזי עמא דבר לסדר את המנורה באופן של ממזרח למערב, וכן נוהגין בהרבה מתפוצות וקהילות קדושות בבני ישראל.
♦
ד. הראויים להדליק את הנרות
מדברי המנהיג והשבלי הלקט אשר הובאו לעיל משמע דבזמניהם היה חזן בית הכנסת מדליק את הנרות חנוכה, והיינו מחמת שהיה דר בבית דירה דשם, או כשהיו אורחים ישנים בבית הכנסת הם היו המדליקים, ג"כ ה"ט מחמת דזו דירתם עתה בימי החנוכה.אבל מצינו בספר מנהגי המהרי"ל (הלכות חנוכה אות ד') וזה לשונו: "שליח ציבור מדליק נר חנוכה בבה"כ (בעוד) ביום טרם שאמר והוא רחום דערבית", עכ"ל, משמע דהמנהג היה כפי הנראה שהשליח ציבור הוא המדליק את הנרות בבית הכנסת בגשתו להתפלל תפילת ערבית, ויש לפלפל בזה עוד ואכמ"ל עתה.
בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ס"ה) נשאל האם קטן שהגיע לחינוך יכול לברך ולהדליק את הנרות חנוכה בבית הכנסת, ואחר שנו"נ בענין זה מסיק, דכהיום דאין מוציאים ידי חובה בנרות חנוכה בבית הכנסת [כדמצינו טעם זה בכל בו ובאבודרהם], וגם דאין שם אורחים החייבים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת מחמת דזהו ביתם, אפשר דהקטן הזה אשר הגיע לחינוך דנחשב לגבי ההדלקה כבר חיובא יוכל לברך ולהדליק הנרות הללו, משא"כ אם יהיו אורחים בבית הכנסת פשוט דאינו יכול להוציאם, ע"כ תוכן דבריו. מ"מ למעשה לא ראינו קטנים שמדליקים בבית הכנסת, ואולי זה מחמת דאין זה מכבוד הציבור, ויש לדון בזה עוד.
אבל מצאתי עוד בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רפ"ו) [להגה"ק מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל] אשר נושא ונותן ג"כ בענין זה באם קטן שהגיע לחינוך יכול להדליק, אך בסופו של דבר מצדד הוא להחמיר מלתת לקטן להדליק, ומבאר דהיות וכהיום המנהג דמברכין על נרות בית הכנסת, ואין הקטן שהוא אינו מצווה יוכל לברך אשר קדשנו במצוותיו 'וצוונו', לכך לא ידליק.
♦
ה. הברכות שמברכים בבית הכנסת
איתא בגמרא שבת (דף כ"ג ע"א), וכן נפסק להלכה בטור ושו"ע (סימן תרע"ו), דכשמדליקין נרות חנוכה בפעם הראשונה מברכים שלוש ברכות: א. להדליק נר חנוכה, ב. שעשה נסים, ג. שהחיינו, ובשאר הלילות מברכים רק שני ברכות.בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן ס"ח) [להגה"ק ממונקאטש זצוק"ל] כתב לחדש להלכה בענין דידן, דבאופן שאין עשרה אנשים בבית הכנסת בזמן הדלקת הנרות, וא"כ חסר בפרסומי ניסא שעל מנת כן מברכים ומדליקים בבית הכנסת, יש לדון האם רשאי המדליק לברך על הדלקה זו, ומסיק להלכה כך, דבלילות החנוכה, דלא ידוע בבירור שלאחר שידליקו בבית הכנסת יבואו עוד אנשים לבית הכנסת, א"כ המדליק לא יברך בהדלקה זו, מחמת שאין כאן פרסומי ניסא בנרות הללו, אך מוסיף עוד לחדש חידוש נפלא, דבערב שבת אשר מדליקים בבית הכנסת קודם תפילת המנחה, אע"פ דעכשיו בעת ההדלקה אין מנין בבית הכנסת, מ"מ היות והמתפללים יבואו אח"כ לבית הכנסת לקבלת שבת וערבית, הוי בהדלקה זו פרסומי ניסא ושפיר יכול עכשיו לברך, ודפח"ח.
בספר בן איש חי (הלכות, שנה א', פר' וישב, הלכ' חנוכה אות י"א) כתב בזה"ל: "אם חל ליל ראשון של חנוכה בליל שבת דמברכין שהחיינו, וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו ובא להדליק בבית הכנסת, וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כבר הדליקו בביתם, לא יברך שהחיינו במדליק בבית הכנסת, מפני שהוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם, ומספקא לן בדבר הזה וספק ברכות להקל", עד כאן לשונו הזהב של הגאון הבגדאדי זצ"ל.
איברא, דבשערי תשובה (סימן תרע"א סק"ז) מביא בשם ספר מחזיק ברכה [להחיד"א זצוק"ל] דהביא מספר זרע אמת (סימן צ"ו) דאם הדליק בלילה הראשונה בביתו ואח"כ מדליק בבית הכנסת יברך שהחיינו ג"כ, ואם הדליק קודם בבית הכנסת לא יחזור לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמוציא ג"כ את אשתו וב"ב, ע"כ.
הגאון רבי מרדכי צבי גרינפעלד שליט"א (דומ"צ דקהל חסידי טשערנאביל) הסביר בשיעוריו בטוטו"ד הדברים הנ"ל. ענין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא, דחז"ל תקנו בהדלקה זו פרסום הנס פרטי וכללי, וכשאדם מדליק בביתו את הנרות הללו, מקיים הוא בהדלקתו פרסום הנס הפרטי - שחייב הוא לפרסם הנס אצל משפחתו ובני ביתו, ואח"כ כשחוזר ומדליק בבית הכנסת הרי הוא מברך על פרסומי ניסא הכללי אשר חז"ל תקנו שיעשה בבית הכנסת ומשום הכי מחמת ריבוי הפרסום יכול הוא לברך, משא"כ כשמדליק קודם בבית הכנסת ואח"כ מדליק בביתו רק לעצמו, הרי כשהדליק בבית הכנסת הרי כבר נכלל בהכללה זו, ולא שייך לברך אח"כ שוב רק לעצמו אלא כשמוציא את משפחתו, וכן נקטינן להלכה, וע"ע לקמן.
♦
ו. הטעם דמברכין בבית הכנסת
הבית יוסף (סימן תרע"א) בפירושו על הטור כתב דלפי הטעם של הכל בו והריב"ש מברכין על נרות חנוכה בבית הכנסת, אע"פ שאינו אלא מנהג, וכן פסק הוא להלכה בחיבורו בשו"ע (שם סעיף ז').בשו"ת חכם צבי (סימן פ"ה) הקשה קושיא רבתי, דהא הבית יוסף בעצמו פסק דלא מברכים בראש חודש על ההלל משום דהוה מנהג, ולפי זה איך אנן מברכים על נרות חנוכה בבית הכנסת, הא הוי מנהג, ומתרץ דמדיוק לשון הב"י משמע דרק מטעמא דהכל בו והריב"ש ס"ל דמברכים, אבל לדידי' איהו גופיה ס"ל דלא יברך, ועוד מתרץ, דאפשר דהב"י עצמו ס"ל דיברך בנרות חנוכה, כיון דהטור כתב בפשיטות דמברכים, הודה הב"י לדבריו וגם הוא ס"ל דיברך.
ובאמת, דכבר ראינו לעיל את דעתו של הריב"ש שכתב להסביר דכיון דהוה מנהג חשוב שנעשה לפרסם הנס מברכין עליו, וכן ראינו דזו דעת הר"ת (שם בברכות) כנ"ל.
מצינו שני הסברים נפלאים ויקרים מפז מגדולי פוסקי זמנינו בדין פרסומי ניסא בנרות חנוכה בבית הכנסת. א. בספר מנחת שלמה [למרן פוה"ד הגרשז"א זצ"ל] (ח"ב סימן נ"ג) כתב בזה"ל: "כל אדם מחויב בהדלקת נרות חנוכה בביתו בשמונה ימים אלו ולברך עליו, אלא שהנהיגו להדליק גם בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, וכאילו הרחיבו את פרסום הנס מהבית גם לבית הכנסת, בכהאי גוונא לכו"ע מברכין עליו", עכ"ל, ודו"ק היטב בדבריו. ב. בשו"ת שבט הלוי [למרן פוה"ד הגרש"ה וואזנר זצ"ל] (ח"א סימן קפ"ה) אומר יסוד עצום בפרסומי ניסא, לפרסם נס הוא ענין שאין לו שיעור וגבול למעלה, כי כל מה שמוסיפין במצוה זו שעיקרה פרסומא ניסא הוא בכלל תקנת חכמים הוא, ע"כ אם מוסיפין להדליק בבית הכנסת ברב עם שאין לך פרסום הנס גדול מזה, אין זה מנהג חדש, אלא שהוסיפו בפרסום הנס, וכל עיקר רצונם בתקנת הנר היה פרסומי ניסא, ע"כ שפיר מברך על הדלקת נרות בבית הכנסת, ודו"ק.
ובדבריהם של אלו גדולי הפוסקים נתבאר והאיר לנו אור גדול והבנה עמוקה בענין פרסומי ניסא, קילורין לעינים ומתוק מדבש.
♦
ז. איסור הנאה מנ"ח בבית הכנסת
בטרם נבוא לדון בדין נרות חנוכה דבית הכנסת יש להקדים ולבאר דכל נרות בית הכנסת אסור ליהנות מהם משום דיש בהם קדושת בית הכנסת, וכמו שכתב הרשב"ץ (ח"ב סימן קע"א): "שמן של בית הכנסת לעולם הוא זמנו ואסור ליהנות משום דמעלין בקודש", עכ"ל.ועל פי יסוד זה נבוא לבאר את החילוק בין נרות חנוכה שבבית לנרות חנוכה של בית הכנסת, דנרות חנוכה שבבית יש להם קדושה ואסור להשתמש לאורה, אבל לעומת זה נר השמש מותר בהנאה ומותר להשתמש לאורה, אבל נרות בית הכנסת כתב המהרש"ל (הובא במשנ"ב סימן תרע"ד סק"ז) דאין חילוק בין השמש לשאר הנרות, שכל הנרות שבתוכה קרויים נר מצוה, וזה החידוש הגדול של נרות חנוכה בבית הכנסת. אמנם, מדברי המנהיג הנ"ל (סימן קמ"ט) משמע קצת דמותר ליהנות מנרות בית הכנסת כיון דהוה לכבוד ולא למצוה.
♦
ובטרם נסיים לפלפל בהלכות חנוכה - ענינא דיומא, נבוא בתפילה ובבקשה לפני אבינו שבשמים אדון הכל, שבזכות קיום מצות נר חנוכה בבית, וקיום המצוה בבית מקדש מעט בהידור כתקנת חז"ל, נזכה במהרה דידן לקיום מצות בבית מקדש עולמים, וכבר כתב בספר הק' מאור עינים [להרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א] (פרשת מקץ) עה"פ "ערכתי נר למשיחי", דע"י עריכת נרות חנוכה נזכה ברינה ללכת לקראת ביאת משיח צדקנו ולבנין בית הבחירה במהרה בימינו ברחמים גדולים, אמן.
♦ ♦ ♦