רמת שלמה בעיה"ק ת"ו
ומנותר קנקנים - הערות בהלכות הדלקת נרות חנוכה ועוד
א. בשיעור השמן
בגמרא אמרו (שבת כ"א ב', לתירוצא בתרא) דצריך שידלק הנר משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, וכתבו הרי"ף והרמב"ם (חנוכה ד' ה') שהוא כמו חצי שעה. ושיערו ראשונים ז"ל[2] ששיעור השמן הנצרך להדלקת הנר במשך חצי שעה הוא שמינית הביצה, 'שהרי שיערו חכמים חצי לוג שמן לנרות המנורה שדולקות מערב עד בוקר שהם י"ב שעות, וחצי לוג הוא מלא שלש ביצים, נמצא ביצה ל"ד שעות, ולחצי שעה שמינית הביצה'.והנה בגמרא (מנחות פ"ט א') לא אמרו אלא 'ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא ועד צפרא', ולא הזכירו שיעור זה של י"ב שעות. ובפשוטו הוא משום דהך שיעורא דחצי לוג הוא גם ללילי טבת הארוכים טפי מי"ב שעות, וא"כ נמצא דלחצי שעה של הדלקה סגי אף בפחות משיעור הנ"ל דשמינית הביצה. וכבר עמד בזה המאירי, 'ולא עוד אלא ששיעור זה ניתן להם אף ללילות ארוכות שבכל השנה שיש בהם יותר מי"ב שעות, ונמצא שאף שיעור כזה לחצי שעה אינו צריך, ומכל מקום אם הוסיף מוסיפין לו', ולמדנו מדבריו ז"ל דמה שאמרו שיעור של שמינית הביצה אינו בדקדוק אלא בקירוב, ובאמת סגי אף בפחות מכך.
ועוד יש להוכיח כן, מהא דנרות המנורה שבמקדש מכוסין היו, וכמבואר במנחות (פ"ח ב'). והנה אמרו בשבת (ס"ז ב') 'האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא קעבר משום בל תשחית', וזה משום שהשמן המכוסה ממהר לידלק, וכדפרש"י, ומעתה נימא דלא נצרכה שמינית הביצה שמן אלא במנורה דמקדש, שהיו הנרות מכוסים, שאז השמן ממהר לידלק, אבל אנן, שאין אנו רגילים לכסות את הנר בשעת ההדלקה, סגי לן אף בפחות מכך, וע"כ דלא נאמר שיעור זה אלא בקירוב, אבל באמת סגי אף בפחות ממנו.
וחידושא רבה ויקירא חזינן בדברי הגאון בעל בני יששכר, שכתב בספרו (חידושי מהרצ"א חנוכה, עמ' ס"ז) 'וזאת לדעת לפי מה שלמד שיעור השמן מהמנורה, מוכח דהחצי שעה הוא שעה זמנית, דשם במנורה גם כן שיערו ללילי טבת הארוכות, ואם כן הוי כמו ג' רבע שעה'[3]. ויש להעיר, וכדכתב הרב גופיה (בבני יששכר כסלו ה' ט"ו) שהרי כל הראשונים והאחרונים סתמו בשיעור זה של חצי שעה, ומשמע דתו לא בעינן, ובפרט דהכא השיעור הוא מציאותי, ולא מסתבר שהתרמודים מתעכבים בשוק בשיעור משתנה של חצי שעה זמנית[4].
ועכ"פ מדברי המאירי מפורש יוצא דגם למה שלמדו הראשונים שיעור שמינית שמן ממנורה, חצי שעה ממש הוא, ולא חצי שעה זמנית, ושיעור זה דשמינית הביצה הוא בגדר לחומרא לא דקד).
♦[5]
ב. שיטת המהרש"ל דאינו מדליק אלא עד חצות הלילה
כתבו התו' (שבת כ"א ב' ד"ה דאי) דהמדליקין בפנים, שאין להם היכר אלא לבני הבית, אין צריכים להקפיד על זמן שתכלה רגל מן השוק, והובאו דבריהם בטור (סו"ס תער"ב), ולפ"ז יכול האדם להדליק כל הלילה עד עלות השחר, וכדכתבו הראשונים ז"ל[6].וצ"ע בדברי המהרש"ל שכתב (בשו"ת סי' פ"ה, הובא במג"א שם סק"ו) 'זמנו עד חצי הלילה שעדיין הוא פרסום הנס, אבל לאחר חצות עבר זמנו', והלא בדברי הראשונים בהדיא נתפרש שזמנה עד עלות השחר. ואם נאמר דהמהרש"ל ס"ל כהסמ"ג והסמ"ק (שהביא הטור) דצריך להדליק כאשר בני הבית ערים עדיין (וכדפסק המג"א שם), א"כ תקשי לך חצות מאי קעביד, והלא הדבר תלוי בשאלה אם בני הבית הלכו לישון בפועל.
ונראה דאכן המהרש"ל סבירא ליה כהסמ"ג, אלא דהוא ס"ל דכשם ששיעור שתכלה רגל מן השוק אמרו חכמים בסתמא שהוא חצי שעה, ולא נחתו לחלק בין רחוב ראשי לסימטא צדדית, ובין לילה רגיל לליל שבת וכל כיו"ב, הכי נמי אין הדבר תלוי בהליכת בני הבית לישון בפועל, אלא בזמן הכללי שנוהגים בו לילך לישן, ויתכן לומר שמא הייתה הרגילות בזמנם שלכל הפחות חלק מבני הבית היו משתהים מלישן עד חצות. ואכן בהגהות מהרש"ל על הטור כתב שלמנהגם שהיו מדליקים בבית החורף במקום שאין פתוח ואין היכר לעוברים ושבים כלל 'אין צריך לדקדק בשיעור אלא כמו שכתב הסמ"ג בעוד בני הבית נעורים', ומבואר שדבריו ז"ל מבוססים על שיטת הסמ"ג, וכדי שלא יסתור זה למה שכתב בעצמו בשו"ת שם ע"כ לפרש כנ"ל.
♦
ג. הדלקה בתוך חצי שעה הסמוכה לעלות השחר
להלכה פסק השו"ע (סי' תרע"א ס"ב) דבדיעבד מדליק והולך כל הלילה, ופירש המשנה ברורה (ס"ק י"א) דהיינו עד עמוד השחר. ויש לעיין דהלא צריך ליתן שמן בנר כשיעור של חצי שעה, וגם המדליק מאוחר דינו כן (ע"ש במ"ב סק"ו), וא"כ היה צריך להיות הדין שלא יוכל להדליק אלא עד חצי שעה הסמוכה לעלות השחר, אבל לאחר מכן נמצא שאינו יכול להדליק כשיעור ההדלקה, דלכאורה מה שדולק הנר לאחר עלות השחר כמאן דליתא הוא, אך מאידך גיסא הלא סתמו הפוסקים שמדליק כל הלילה, ולא הגבילוהו לחצי שעה קודם לכן. וכבר נשאל בזה השבט הלוי (ח' קנ"ו), והשיב שמדליק עד עה"ש, וכפשטות לשון השו"ע.ויש לסייע דבר זה ממ"ש המגן אברהם (סק"ב) 'דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה אין צריך ליתן שמן כל כך, רק עד שתכלה רגל מן השוק', וכ"כ הפרי חדש (והו' במ"ב ס"ק ה'). ומבואר דאע"פ שהצריכו חכמים שיעור שמן כדי פרסום הנס, ובלא"ה אין לו קיום מצות נר חנוכה ואינו מברך, מכל מקום לעולם נקבע שיעור השמן כלפי הזמן הראוי לפרסום הנס, וכיון שלא נותרה לו אלא רבע שעה הראויה להדלקה [וכבר אמרו בגמרא דאי לא אדליק מדליק, והיינו אף בתוך הזמן דחצי שעה] א"כ עתה אינו צריך שמן אלא כנגד אותו הזמן שנותר לו לפרסם בו את הנס. ואם כן גם היכא שלא נותרה לו חצי שעה עד עלות השחר ג"כ נימא הכי, דכיון שמעיקרא לא נתקן שיעור השמן אלא כלפי היכא שיוכל להתפרסם הנס, א"כ כאשר עברה חצי שעה שקודם עה"ש, שכבר אין פרסום לחצי שעה, שוב לא בעינן שמן אלא בשיעור הזמן שעד עה"ש.
ומצאתי ב'הלכות חנוכה לרבינו המהרז"ך' (שנדפסו במוריה גליון פ"ב, שבט תשמ"ו) שעמד בשאלה זו (באות י'): 'ומסופק אני אם נאנס או שכח להדליק מתחילת הזמן, אי א"ה צריך ליתן שמן כשיעור הזה, או דילמא כיון דמכאן ואילך מתכלה רגל מן השוק אין פרסומי מילתא כלל, אז אין צריך ליתן בנר אלא שיעור עד שתכלה רגל וכו'. ונ"מ לדידן דהוי כל זמן שבני אדם נעורים אפילו עד עמוד השחר, אי שכח כמעט עד עמוד השחר אי צריך א"ה ליתן בנר להדליק שיעור חצי שעה'. וחזינן דהא מיהת פשיטא ליה דמדליק אז, רק דן לומר שלא יצטרכו שמן בשיעור חצי שעה, וכסברת המג"א והפר"ח בד' הרמב"ם, או דילמא יש לומר לא פלוג.
♦
ד. מי שאין לו שמן בשיעור של חצי שעה
ולפי דברי המגן אברהם, שכתב שהמדליק זמן מה לאחר שקיעת החמה אינו צריך ליתן שמן של חצי שעה, אלא רק כפי השיעור שמאותו הזמן ועד שתכלה רגל מן השוק, נראה לכאורה דמי שאין לו שמן כשיעור וכגון שאין לו שמן אלא בשיעור רבע שעה, יש לו להמתין רבע שעה אחרי השקיעה ואז שפיר ידליק ויברך, כיון שעתה דינו להדליק רק לרבע שעה.ולכך יל"ע במש"כ הביאור הלכה (שם ד"ה כזה) בשם הפרי מגדים 'ומי שאין לו שמן כשיעור הזה ידליק בלא ברכה', ולמה לא נימא ליה שימתין וידליק כדינו, וכבר הקשה כן בקונטרס חנוכה ומגילה (להגרח"א טורצין, סי' ה' אות ד') [ועיין בחידושי מהרצ"א (עמ' קכ"ט) שהעיר כן על הפמ"ג, ומ"מ למעשה כתב שלא יברך].
וצריך לומר דהפמ"ג סבירא ליה כשיטת המג"א, דאין להדליק בברכה רק כל שעה שבני ביתו נעורים, ולכך אי אפשר להורות לו להדליק רבע שעה קודם שהולכים בני ביתו לישון, מפני שאם יתעכבו מעט נמצא שהיתה ברכתו לבטלה, אבל הנוהג כהחמד משה (שהביא השעה"צ בס"ק י"ז) לברך עד עלות השחר שפיר יש מקום להורות לו כנ"ל.
ומ"מ למעשה גם במקרה זה לא יברך, כיון שזמן עה"ש גופיה תלוי הוא במחלוקת הראשונים בשיעור המיל, וא"כ אכתי ספק הוי לענין ברכה, דאם ידליק רבע שעה קודם עה"ש הראשון [שהוא שעה ומחצה קודם הנץ], אכתי אינו יכול לברך, דשמא הלכה כהסוברים שעלות השחר הוא ע"ב דקות קודם הנץ, ואשר לדידהו יש לו ליתן שמן כשיעור חצי שעה[7].
♦
ה. הדלקה בשמן קרוש
הנה כתב המאירי (שבת כ"א א') 'ממה שכתבנו למדת שנרות של שעוה מותרות לנר חנוכה, ומ"מ נויי מצוה הוא לעשות בשמן אחר שהנס היה בשמן, והוא שאמרו למטה (כ"ג א') כל השמנים יפים לנר ושמן זית מן המובחר', ושמענו מדבריו ז"ל דלא רק שמן זית עדיף על שעוה, אלא כל השמנים עדיפים על שעוה, כיון שהנס נעשה בשמן. הא קמן דכיון שהשעוה היא קרושה אין בה מעלת שמן כלל, ואפי' שאר שמנים, כשמן אגוזים ושמן צנונות, עדיפים עליה. וכן פסק המשנה ברורה (סי' תרע"ג ס"ק ד') 'ומ"מ מצוה בשל שמן מנרות של שעוה דעל ידי השמן נעשה הנס' [ולא כתב זה דוקא כלפי שמן זית אלא כלפי כל השמנים, דמש"ה יש להעדיפם משעוה שאינה נחשבת שמן כלל, וכבר עמד בדקדוק זה האגרות משה (חלק ט' סי' מ"ט אות ו')]. וא"כ נמצא ששמן זית קרוש אין לו מעלת שמן כלל, ועדיף להדליק בשאר שמנים שהם נוזלים משמן זית כשהוא קרוש [וצ"ע מה שבשבט הלוי (ח"ט סי' קמ"ג) כתב שלגבי ענין זה 'פשוט דאין עושים דמיון שלם ממש בין שמן חנוכה לשמן המקדש', כאשר במשנה ברורה לא נתפרש מעלת דומיא דנס על שמן זית כלל, אלא דוקא על ענין זה של עדיפות שמן משעוה, וא"כ ה"ה לשמן קרוש][8].אמנם דבר חידוש מצאנו להגאון בעל שפע חיים זיע"א (יציב פתגם עמ' קכ"ד) שהביא הקושיא מה הועיל שמצאו פך שמן טהור והלא לכאו' נטמא השמן ע"י הכהנים שהיו טמאי מתים, ותי' ע"פ מה שכתבו הקדמונים שהפך שמצאו בימי חשמונאים היה מן הפכים קטנים שחזר עליהם יעקב[9], והטמינם, ואזי בימי חשמונאים מצאו פך שמן זה והדליקו ממנו[10] 'והנה מטבע הדברים כיון שעמד שמן זה זמן מרובה כ"כ הרי הוא נקרש קצת', ובזה תירץ מה שלא נטמא השמן דכיון שהיה קרוש א"כ אינו מקבל טומאה, עיי"ש דבריו הנעימים. ולפ"ז היה מקום לצדד דכיון שהנס גופיה נעשה בשמן קרוש א"כ גם למצות הדלקה ג"כ מהני שמן קרוש [אלא שיש לדון דמדברי המאירי והמ"ב לכאורה חזינן דלא כן, דמדאמרו שהחסרון בשעוה שלא נעשה בה הנס, מוכח דס"ל שהנס נעשה בשמן נוזלי ולא בקרוש, וכנ"ל].
♦
ו. מעלת שמן זית
ובעיקר עניינא דשמן זית יש להעיר דהנה בגמ' (כ"ג א') אמרו 'אמר ריב"ל כל השמנים יפים לנר ושמן זית מצוה מן המובחר, אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משיך נהוריה טפי, כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי'. ומשמע דרבה מפרש לדברי ריב"ל, שמעלת השמן זית היא מחמת צלילות אורו.וא"כ צ"ע מ"ש בקונטרס 'סוד הדלקת נרות חנוכה' (לאחד מן הקדמונים[11], נדפס בס' הזכרון פחד יצחק עמ' תל"ו) 'רצוי להדר אחר שמן זית זך, שבשמן זית נעשה הנס, והיותר זך הרי משובח, והשמן זית אע"פ שלא יהיה זך כ"כ יותר טוב משאר שמנים'. וצ"ע, דכיון שנתבאר בגמרא דמעלת שמן זית היא מחמת שאורו צלול, א"כ היכא ששאר שמנים צלולים הם טפי ממנו, לכאורה אין לו כל עדיפות. ושמא אותו קדוש מדבר ס"ל כהרמב"ם…, שלא הביא כלל למעלת שמן זית, ולא העדיפו מנקודת ההלכה אלא רק מטעם הנ"ל דנעשה בו הנס, והחשיב טעם זה טפי מאיכות ההדלקה, ועדיין צ"ע [וכבר צ"ע כיו"ב במה שכתב הכל בו ד'המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס', ולמה לא הביא את הטעם שכתבו בגמרא, שאורו צלול. ויש להסתפק אם כך מפרש הכל בו בדברי ריב"ל, וס"ל דדברי אביי פירוש אחר הם, או דילמא נקט כהרמב"ם, וכנ"ל], ועיין.
♦
ז.
כתב במועד לכל חי (להגאון המופלא מהר"ח פאלאג'י זיע"א, סי' כ"ז אות ח') דבחנוכה יש למנוע מקיום מצות עונה, והוסיף דאם ידע איניש בנפשיה שלא יוכל לעמוד וכו' מוטב לו במותר לו וכו', ע"ש. וציין מקורו טהור במשפט כתוב (סי' תצ"ד) שג"כ כתב בסתמא 'יש למנוע'.ויש להעמיד דברים על דיוקם. דהנה מקורו של המשפט כתוב הוא מאגרות הרמ"ז (עמ' ע"ה), והתם לא קאמר כלל דבחנוכה יש לאסור מצד מעלת היום [ודומיא דפסח ושבועות ושמיני עצרת, אשר בהם יש לימנע, וכמ"ש המג"א (סי' ר"מ ס"ק ב')], ולא כתב הרמ"ז אלא דלאחר שתכלה רגל מן השוק הוי כחול בעלמא, וכדיוכיח מה שכתב שם בהמשך דבריו 'וכ"ש שאר ימים שאין נופלים על פניהם בהם דאסור בלי ספק'. וא"כ לא קאמר הרמ"ז אלא דימי החנוכה שוים הם בענין הזמן לשאר ימות החול, אבל בשבתות דחנוכה פשיטא דלכו"ע היא עונת ת"ח [והמועד לכל חי שסתם הדברים, כפה"נ לא היו לפניו ז"ל אלא דברי המשפט כתוב ולא אגרות הרמ"ז במקורן].
ונחתום בדברי הפייט:
'הַמְּנוֹרָה לְהָאִיר עֲרוּכָה
עָלֶיהָ נֵירוֹת לְהַעֲרִיכָה
הַלֵל זִכָּרוֹן טוֹב יְהִי לִמְחַנְכֵי חֲנוּכָּה
רַנֵּן כְּחַיוֹת עוֹמְסוֹת כֵּס מְלוּכָה'
♦ ♦ ♦