פתח תקוה
אמירת עננו בד' תעניות בערבית ובשחרית
הנה בגמ' בשבת (כ"ד ע"א) מבואר שבתעניות ערבית שחרית ומנחה אומר עננו בשומע תפלה עי"ש. בעה"מ בתענית (ג' ע"א מדפי הרי"ף) נקט שזה רק בתעניות שמתענים בהם מהלילה, אבל כשאוכלים בלילה אומרים רק בשחרית ומנחה, וכ"כ הר"י מלוניל בתענית (י"א ע"ב) עי"ש. אולם, שאר הראשונים שם בתענית ובשבת דחו את דבריהם והסכימו שמדינא דגמ' צריך לומר גם בערבית, אף שהאדם אוכל, משום ששֵׁם התענית מתחיל מהלילה.אלא שרש"י בשבת (שם ד"ה ערבית) הביא את דעת הגאונים שאע"פ שמעיקר הדין צריך לומר בכל התפלות עננו, כמבואר בגמ' שם, מ"מ אין אנו רגילין לאומרו ערבית ושחרית שמא יארע לו אונס או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו ע"כ. וכתב הב"י בסי' תקס"ה ס"ג שכ"כ סמ"ג (עשין דרבנן ג') ורקח[2] (סי' רי"ג). ובאמת שכ"כ עוד ראשונים, ומהם הראב"ד (בכתוב שם לתענית ג' ע"א), או"ז (סוסי' ת"ג), ראב"ן (תחלת מסכת תענית), המנהיג (הלכות תענית), המיוחס לר"ן וריבב"ן בשבת (כ"ד ע"א) עי"ש.
והמכתם בתענית (י"א ע"א) כתב: "מיהו הנ"מ בדורות הראשונים אבל האידנא לא נהוג עלמא הכי ואפילו בשחרית של יום התענית יש שאין מתפללין עננו אלא בארבע צומות מפני חשש תפלה לבטלה שמא יצטרכו לאכול מפני האונס" ע"כ. ונראה מדיוק דבריו שבד' צומות אומרים עננו רק בשחרית, ולא בערבית של ליל התענית[3]. וכדברי המכתם כתב גם הרשב"א בתשובה (ח"א סי' קמ"ב) וז"ל: "ומ"מ אין אנו עושין כדברי רש"י בשחרית ומנחה אבל הכל נהגו כדבריו בתפלת ערבית וכו' ובכל כיו"ב פוק חזי מאי עמא דבר ונהוג כן" עי"ש. ולא חילק בין תענית יחיד לת"צ, ומדבריו נראה דקאי אתענית ציבור מדכתב שכך המנהג, ומנהג שייך בדבר שהציבור כולו נוהג בו וא"כ זה כסברת המכתם הנ"ל, שעכ"פ בד' צומות גם לפי הגאונים אומרים בשחרית ומנחה. וכן מתבאר גם מדברי המאירי בשבת (כ"ד ע"א) שכתב ש"יראה שלא נאמר עננו בערבית של כניסה וכו' ועכשיו נהגו שלא לאומרו אלא במנחה של יום התענית וכו' שמא יארע לו אונס ונמצא תפלתו שקר, ואין נראה לי כן שהרי מכל מקום דרך כלל הוא מתפלל ובנוסח כללי לכל הציבור ואחר שכונתו להתענות אין חוששין לאונסין" עי"ש, ומבואר מדבריו שאומרים בשחרית ומנחה.
והסמ"ק בסי' צ"ו (שהביא הב"ח) כתב בשם בה"ג שאין לומר אלא במנחה, ולפנינו ליתא.
והנה מה שנראה מדברי רש"י וסיעתו שהגאונים 'ביטלו' את אמירת עננו בערבית ושחרית - נראה שאינו מוכרח וכמו שנבאר. הנה תשובת הגאונים הנ"ל נמצאת לפנינו בשו"ת הגאונים החדשות (מהדורת אופק סי' קע"ב) ושם הנוסח כך: "ואע"פ שאחר תפלתו הולך ואוכל ושותה אעפ"כ כיון שנכנס יום תענית – בעינוי שרוי, צריך להזכיר ושנו חכמים פעמים וכו' אבל ראשי ישיבות אבותינו ושאר חכמים לא היו אומרים עננו בשומע תפילה לא בערבית ולא אפילו בשחרית בתענית ומה טעם שהיו אומרים לא ברכה בפנ"ע היא שאנו מבטלים אותה, הזכרה בעלמא היא למה מזכיר שמא אין אנו יכולים לסיים את היום ולהשלימו בתענית ונמצא שקר בתפלה וכו' אלא מי שרוצה להזכיר עננו יזכיר" ע"כ. וכ"ה בראב"ן עם הסיום ומי שרוצה להזכיר יזכיר. ומבואר מדבריהם שלא אסרו לומר בערבית ושחרית אלא שהם לא נהגו, ואדרבה סיימו שמי שרוצה להזכיר יזכיר בכל תפילותיו.
והאשכול ([אלבק] ח"א עמ' 131) כתב: "איכא דקשי ליה ודאי מעמדות - ארבע תעניות שלהן לא היו מבעוד יום, ואם כן איך יאמר בערבית עננו ביום צום התענית ועדין יש לו לאכול ולשתות עד שיעלה עמוד השחר אם לא ישן, ומתרצי לה שלא יאמר בתפלת ערבית ביום צום התענית הזה אלא עננו כי בצרה גדולה וכו'” עי"ש, ומבואר מדבריו שעכ"פ שאם לא מזכיר 'ביום התענית הזה' שפיר דמי לומר גם בלילה.
ובר מן דין בדברי שאר גאונים מבואר שכן היו אומרים עננו בכל התפלות ולא סבירא להו כדברי הנהו גאונים וגם לא כתבו לשנות הנוסח. דהנה בסידור רע"ג (עמ' צ"ו [מוה"ק]) איתא: "ויחיד בין בערבית אע"פ שעתיד לאכול ולשתות אחריה ובין בשחרית ובין במנחה אומרה בשו"ת וכו'” עי"ש. וכן מתבאר מדבריו בהלכות ת"ב שכתב: "ובשחרית יורד ש"צ ומתפלל ככל התעניות וכו' ועננו בין גואל לרופא, ויחיד אומרה בשו"ת 'כמו שאומר בכל התעניות' וכן מנהג בב' ישיבות" ע"כ. והוא מדברי רב פלטוי גאון, כמבואר במנהיג בהלכות ת"ב ועוד, ומדכתב "כמו שאומר בכל התעניות" מבואר שעכ"פ בשחרית אומרים, ולא כמו הגאונים שהביא רש"י שאומרים רק במנחה, וא"כ צ"ל שגם בערבית היו אומרים, דהא לא חילקו בזה. וכן מפורש בסידור רס"ג (עמ' שי"ז) וז"ל: "ובכל יום צום צריך עכ"פ לומר את התפלה הזאת [עננו] בג' תפלות היום ההוא, תחלה אומרים אותה בתפלת הלילה ואע"פ שהצם עדיין לא סעד סעודת הערב צ"ל עננו במעריב ואח"כ יסעד כי זמן תפלת המעריב הוא מן היום הבא שהוא הצום אבל במוצאי הצום אע"פ שהמתפלל עדיין לא אכל דבר אינו רשאי לומר עננו מפני שהוא מן היום האחר" ע"כ. וזה מפורש כנ"ל. וכן מבואר בדברי רב נסים גאון שהובא בערוך (ערך קבל א') שכתב: "ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז"ל ובתשובות שאמרו אין אומרים עננו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ושחרית לא, וקשיא להו [פירוש עלייהו] הא דתני ר' הושעיא [שבת כ"ד ע"א] וכו', ובגמ' דבני מערבא וכו' [וכמו שהביא הרי"ף בשבת שם]” עי"ש, ומבואר שדעתו שצריכים לומר בכל התפלות. וכ"כ ראבי"ה בסי' תתנ"ז לאחר שהעלה שצריך לומר בכל התפלות כתב: "ובמגלת סתרים כתוב נמי הכי" ע"כ. וכ"כ שה"ל בשם ראכ"צ – עי' לקמן. ומבואר שזוהי דעת רנ"ג הנ"ל לומר בכל התפלות, ודלא כגאונים שהביא בתחלה [והאו"ז והמנהיג כתבו ליישב את קושיית רנ"ג שהגאונים התקינו לאחר התלמוד ואינם חולקים על התלמוד עי"ש, והם אינם דברי רנ"ג וכמו שכבר כתבו רא"א בהגהותיו לראבי"ה שם ועוד. ונראה שרנ"ג לא התכוין לתשובה זו שהביא רש"י, דהא בתשובה זו איתא להדיא כן שאע"פ שמעיקר הדין צריך לומר בכל התפלות נהגו שלא לומר וכו', וא"כ אין קושיא מהבבלי והירושלמי, ודוק]. וא"כ מבואר שאדרבה דעת רוב הגאונים שכן אומרים בכל התפלות עננו. וכ"כ הרמב"ן במלחמות בתענית (ג' ע"א) שכ"ד כל הגאונים שאומרים בכל התפלות עי"ש, וכ"כ הריטב"א – עי' לקמן. וזה שלא כדברי הרוקח הנ"ל שכתב שכל הגאונים כתבו לא כך, דליתא לדבריו וכאמור לעיל.
וא"כ יתכן מאוד שהמנהג שנהגו עפ"י הגאונים שהביא רש"י שלא לומר אלא במנחה או בשחרית ובמנחה – הוא משום שלא ידעו שרוב הגאונים פליגי עליה וחשבו שהגאונים התקינו שאין לומר רק במנחה, וכמו שנראה מדברי הרוקח שכתב ש'כל' הגאונים ס"ל כן. וגם שא"ר את לא הביאו דברי רע"ג וסיעתו הנ"ל שיש לומר בכל התפילות, ונראה שלא ידעו מדבריהם. אולם אם היו יודעים מדבריהם לא היו סומכים על תשובות הגאונים שהביא רש"י נגד כל הגאונים הנ"ל, ועוד שגם הגאונים שהביא רש"י לא כתבו שיש איסור לומר בכל התפילות אלא שהם לא נהגו כן אבל הרוצה לומר יאמר.
ומלבד הגאונים הנ"ל גם בראשונים דעת רובא דרבוותא שאומרים בכל התפלות. הב"י הביא שכ"ד רי"ף, רא"ש, רמב"ן ור"ן בתענית לדף י"א עי"ש. ויש להוסיף עוד רבים מהראשונים. כ"ד הרמב"ם שכתב בפ"ב מתפלה הי"ד בסתמא בימי התענית אפילו יחיד שהתענה מוסיף בשו"ת עננו וכו' עי"ש, וסתם בזה. ובהלכות תענית פ"א ה"ט גבי תענית יחיד כתב: "ואומר עננו בכל תפלה שמתפלל" עי"ש. וכ"כ ספר הבתים (תפלה שער ב' אות ו)' בדעת הרמב"ם וז"ל: "יש מן הגדולים שפסק שבכל תפלות התענית אפילו ערבית של ליל התענית שאכל ושתה מתפלל עננו. והר"ז פסק וכו' והראשון עיקר וכ"נ דעת הרי"ף והר"ם" ע"כ. וכן מפורש בשו"ת הרמב"ם (בלאו סי' שי"ג) שכתב: "ואמנם עננו לא יאמר אלא מליל התענית במעריב" עי"ש. וכ"ד הרא"ה בתענית י"ג, והריטב"א שם שהאריך כדברי הרמב"ן, וכ"כ עוד בשבת כ"ד ע"א, וכ"כ בתשובה סי' ס"א עי"ש. וכן מתבאר מדברי ההשלמה בתענית י"ג שכתב שאפילו בתענית יחיד אומר עננו בשו"ת דתניא בהדיא בפרק ב"מ וכו' ערבית שחרית ומנחה מתפלל וכו' ואומר עננו וכו' עי"ש. וכ"ד רי"ד וריא"ז שם. וכן הסכים ראבי"ה בסי' תתנ"ז. וכן הסמ"ק במצוה צ"ו הביא בשם בה"ג שאין לומר אלא במנחה וכתב אך בתלמוד משמע שאין קפידא אם ימצא שקרן בתפלה וכו' עי"ש, וא"כ דעתו שאומרים בכל התפלות. ובשה"ל (סי' רע"ז) לאחר שהביא דברי רש"י בשם הגאונים כתב: "ור"ת כתב על דברי הגאונים שאין לחוש לאונס ושגגה ויכול לומר עננו ערבית ושחרית וכו' והר' אביגדור כ"צ אומר בשם רבינו נסים שצ"ל עננו ערבית שחרית ומנחה וכו'” עי"ש. וכ"נ דעת האבודרהם בהלכות תענית שכתב: "ומוסיפין בתפלה עננו וכן בערבית וכו' וכתב רש"י בשם הגאונים וכו' וי"א שאינו נקרא שקרן וכו'” עי"ש, ונראה דעתו כמו שכתב בתחלה, שאומרים בכל התפלות. ובאמת שכן היה מנהג ספרד וכמו שכתב הטור בסי' תקס"ה. וכ"ה במנהיג וז"ל: "ובספרד נהגו לומר בקו"ר בערבית עננו שמכריז החזן עפ"י ההלכות" ע"כ. וכ"ה בסידור ונציה רפ"ד שאומרים עננו גם בערבית עי"ש, וכ"ה במחזור ארם צובה משנת רפ"ז בתפלת ערבית של צום גדליה עמ' תקט"ו שאומרים עננו עי"ש, ומבואר שגם בארצות המזרח נהגו כן.
והשו"ע בסי' תקס"ה ס"ג חילק בין תענית יחיד לתענית ציבור, שבתענית יחיד כתב בשם י"א שלא יאמרנו אלא במנחה, אולם בד' תעניות כתב שאומרו בכל תפילותיו [כולל ערבית, וכמ"ש המ"ב ושאר אחרונים שם בדעת השו"ע].
ובדורות האחרונים נחלקו המנהגים אצל הספרדים: הכנה"ג בהגהות ב"י סי' תקס"ה כתב שבקושטא לא אומרים בלילה, וכדעת הרשב"א, ובתיריא אומרים עי"ש. ורבים מרבני הספרדים העידו שלא נוהגים לומר עננו בלילה ומהם הברכ"י בסי' תקס"ו אות א', המאמ"ר והשולחן גבוה בסי' תקס"ה ס"ג, הכה"ח שם באות טו"ב ועוד. לעומתם, יש קהילות אצל הספרדים שנהגו לאומרו גם בערבית וכדעת השו"ע - עי' בסידור בית עובד בדיני עננו בתענית אות ב' שהביא את דברי השו"ע בפשיטות ושלדעת הכנה"ג גם בתענית יחיד שאינו מד' צומות יכול לומר עננו למנהגנו שאנו אומרים ביום צום התענית עי"ש, אולם בד' צומות פשיטא ליה כדעת השו"ע. וכ"ד הר"ב ויקרא אברהם [אדאדי] (דף קכ"ג ע"ד) עי"ש, והארץ חיים [סתהון] והר"ב נתיבי עם בסי' תקס"ה לא כתבו שהמנהג שלא אומרים בלילה, והר"ב ישכיל עבדי (ח"ח סי' כ"ה) פסק לומר גם בלילה ולא הזכיר מהמנהג שלא לומר. וגם בלוב ובג'רבא נהגו [עכ"פ חלק מהעם] לומר גם בערבית – עי' בחזו"ע ד' תעניות (עמ' ע"א והלאה) שהאריך בזה והביא חלק מהמקורות הנ"ל ועוד פוסקים לכאן ולכאן. וע"ע בספר עלי הדס (עמ' 649) שהביא מנהגי לוב וג'רבא הנ"ל והוכיח שגם בתוניס בדורות הקודמים חלק נהגו לומר עננו גם בערבית.
ולפי הנ"ל נראה שהעיקר לאומרו בכל התפילות, שהרי כ"ד רוב הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש ורוב הראשונים ובעיקר ראשוני ספרד, וכן היה המנהג הקדום בספרד[4], וגם הגאונים שהביאו רש"י וראב"ן סיימו שהרוצה לומר יאמר ולא אסרו האמירה ולא 'התקינו' שלא לומר, וכמו שכתבו חלק מהאחרונים, אלא הם נהגו לעצמם שלא לומר ולא מיחו ביד האומר. ולכן אין לנו לחוש לגאונים אלו ולמקצת ראשונים שהביאום מפני שאר גאונים וראשוני ספרד הנ"ל, ומה גם שהמנהג פשוט אצל הספרדים לומר בשחרית, וא"כ לא חשו לגאונים אלו שלא אמרו גם בשחרית. ולגבי ערבית יש לנו רק את דברי הרשב"א והמכתם שכתבו שלא לומר בערבית אלא בשחרית ומנחה, ונראה שאין לעזוב את כל הראשונים והגאונים הנ"ל מפני דעות יחיד אלו של הרשב"א והמכתם [ואף אם ימצא עוד איזה מעט ראשונים שיסברו כמותם – מ"מ רוב בנין ומנין של גדולי הגאונים והראשונים בספרד דעתם לומר גם בערבית וכנ"ל], ועדיף טפי להחזיר המנהג הקדום ולעשות כעיקר הדין ולומר עננו גם בערבית של ד' תעניות.
ואף בתענית יחיד נראה שהעיקר כן, דהא השו"ע לא פסק להדיא לא כך אלא הביא כן בשם י"א, ולפי כללו של השו"ג בסי' תק"י [שהזכרתיו במאמר על ברכת הדלקת הנר ביוה"כ ב'האוצר' י"ט וכ' עי"ש] שכשבב"י הביא מחלוקת בענין מסוים – כשכותב בשו"ע בשם י"א דעתו שלא לפסוק כדעה זו [ואין זה ענין לדברי הסמ"ע הידועים בחו"מ סי' ט"ז שכונתו לפסוק כי"א זה, דהתם לא הביא מחלוקת בב"י] עי"ש – א"כ גם כאן אין דעתו לפסוק כי"א זה. ואף שיש חולקים על כלל זה של השו"ג – מ"מ לא יהא אלא ספק בדעת השו"ע – הדרינן לעיקר הדין והמנהג הקדום שיש לומר עננו גם בערבית בין בתענית יחיד ובין בתענית צבור.
לסיכום: לדעת רוב הגאונים והראשונים יש לומר עננו בתעניות בתפלות ערבית שחרית ומנחה, וכ"ד השו"ע וכ"ה מנהג ספרד וארצות המזרח הקדום וכן יש לנהוג למעשה.
♦ ♦ ♦