ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
נשים בתפילה
מתני' (ברכות כ.) נשים עבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.המשנה כאן עוסקת בפטורי ק"ש, כהמשך למשניות על חתן ומי שמתו מוטל לפניו הפטורים מק"ש. ועיקר פשטות המשנה באה לבאר שנשים ועבדים פטורים מהמצות האלו השייכות למסכת זו, שתפילין עיקר מצוותה עם ק"ש ותפילה, וברכת המזון אף היא מעניני ברכות, ומזוזה נקט כדי להבדיל בינה לבין מצות תפילין דהו"א שהוקשה אליה, כבגמרא.
וקטנים בפשיטות אגב גררא נסבא, כדרך מתני' בסוכה (כח.) נשים ועבדים וקטנים פטורים מסוכה, כי עכ"פ פטורים הם מעיקר דינא. וגם אם נקשה ממצות חינוך (לרווחא דמילתא י"ל), דאפשר מצווה דאבוה היא ולא מצווה דקטנים (כרש"י בפ' שלושה שאכלו ורמב"ן במלחמות כאן).
אמנם רש"י (שם ד"ה קטנים) ראה לנכון לבאר שסיבת פטורם מחינוך היא שאין אביהם מצוי לידם בשעה זו לחנכם לכך. ותוס' (ד"ה וקטנים) פליגי כאן (וכן הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"א כתב "...ומחנכין הקטנים לקוראה בעונתה", ולשיטתו כנ"ל שאין הוא עיקר מתני').
ויתכן שלשיטתייהו אזלי כנ"ל, שאם מצווה דקטנים היא, אי אפשר לפטור מכל וכל מפני שאין האב מצוי, שהאב רק מחוייב על קיומם זה. ויש לדחות, דהא לכו"ע אין חיובא לקטן אלא שהקטן הוא המקיים את מעשה המצווה, אבל החובה מוטלת על האב, ויש עוד לפלפל ואכ"מ.
ולהלן שם באר רש"י בעקבות כך, שבתפילה מכיון שהיא מדרבנן ורחמי תיקנוה גם לנשים וקטנים, ואינו מובן- דהלא עכ"פ איך יתחייב האב על חינוכם, כשהוא אינו מצוי כאן. ובפי' הר"י מלוניל יישב שזמן תפילה נמשך עד ד' שעות, ואז כבר מתעוררים גם הקטנים. והוא דוחק, שעכ"פ אין האב לידם לחנכם לתפילה ואין החינוך רק לעוררם, מה גם שרש"י לא כתב כן, אלא הסביר שהוא רחמי (עי' בה"ל סימן ע). ויש שרצו לומר שרחמי הוא כעין חיי שעה, שחייב אביו לחנכו גם אם לא מצוי לידו, והדוחק רב וצ"ע.
ולעניין נשים, הגרסא בגמ' שלפנינו: "וחייבין בתפלה: דרחמי נינהו, מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל" (אך אין זו הגרסא בשום ספר דייקני, וגם לא ברש"י ותוס', שאו שמוחקים כל ההמשך כרש"י, וכמו שהגיה הב"ח. או שגור' בהתחלה פשיטא וכו' קמ"ל דרחמי).
ורש"י (שכאמור לא גרס אלא רחמי) כתב שלא גרסינן 'פשיטא מפני שהוא דאו". ולפו"ר, לא כ"כ ברורה כוונתו, שאם הוא דרבנן אינו פשיטא, ואם הוא דאו' הוא כן פשיטא?
ותוס' פירשו כוונתו, שהישוב מ"ד ערב ובוקר וגו', קשה לכאורה, שהרי אין פטור של ז"ג בנשים בדרבנן, וכן נראה לכא' מרש"י ריש מתני' (ד"ה נשים וכו') שפטור נשים במצות שהז"ג הוא דווקא בדאו', עי' שם. וכן נראה מגרסת הספרים, שהביאו בדווקא את הקרא של ערב ובוקר דהוי כעין מצות עשה שהז"ג מדברי קבלה.
ותוס' דחו דבריו, שמצינו כעין לשון מצוות עשה לעניין הלל גם בדרבנן, נראה שלמדו שדעת רש"י היא שאין שם 'מצות עשה' מדרבנן לא נפטר מחמת מה דהוה ז"ג.
אלא שלכא' הוא תימה, אטו בשם מצות עשה תליה מילתא, הלא כל עיקר פטורן של נשים למדנו מסברא מהקש לתפילין, לפי סברת רוח קדשם של חכמים ועצם השם זמנן גרמן גורם פטורן ומה לי דאוריתא ומה לי דרבנן. ואולי מפני שמלכתחילה אין מצות דרבנן קבועות כ"כ בעצם הבריאה, ממילא אין הן שייכות למושג של זמן כ"כ, לא אמרינן דחשיבי כזמן גרמן, שעיקר יסוד פטורו לנשים בארנו במקומות אחרים שהוא מפני שנשים הן עצם הטבע ואין להן שיכות לתיקון הטבע שהוא עניין הזכרים (ועי' בספר פרי צדיק ריש פרשת תזריע אות ח ויש להאריך בזה ואין כאן המקום).
עכ"פ אינו מובן לפי זה, למה בעי לטעם של רחמי, הא לכאורה תיקנו רבנן בסתמא לכו"ע, לגברי ולנשי. ומהמהרש"א נראה דבעי טעם תקנה לחייב לכל דבר לנשים, ובל"ז הן מופקעות ממילא, וממילא מיושב גם המחייב בד' כוסות ונ"ח וכדו' מחמת 'אף היו באותו הנס', שהקשה התוס' רא"ש לרש"י מה הוצרכו לטעם זה, והא לרש"י ליכא פטור מחמת הזמן גרמא בדרבנן.
אלא שלגבי ברכת המזון למ"ד להלן שחיובן של נשים הוא רק מדרבנן לא מצינו שנתנו טעם מיוחד לחיובן, אולם שם לא כ"כ קשה, ששם לא היה מו"מ בזה ממתני', ומסברא שפיר יש לחייבן להודות לה' על מזונן, כגברי. וביותר, ששם הלא היא מצוה מדאו' לגברים ולא נפטרו ממנה נשים אלא מפני שאין להן חלק בארץ, ולא מפני שהז"ג, שאז פטורן מוחלט, כמבואר בסוג' (מפני שאינו מתפקידן). עכ"פ כ"ז נראה דוחק גדול, לומר שסתם תקנה אינה לנשים.
ולכן נראה יותר, דהנה אף לרש"י ודעימיה, הסוברים שכל עיקר חיוב תפילה בכל יום הוא מדרבנן, נראה שעיקר החיוב בבסיסו לא היה מיד תפילות קבועות כנגד תמידין, אלא בבסיסו הוא תקנה של תפילה ללא נוסח וללא זמן קבוע, כתחנונים לפני המקום בכל יום, וכלשון הרמב"ם ריש הל' תפילה לעניין החיוב מדאו'.
ולפי זה נראה דכוונת רש"י פשוטה, שנשים אכן אינן חייבות בתפילות הקבועות, אלא הן חייבות רק בתפילה מחמת רחמי, שהיא בעצם השורש של התקנה הקדומה להתפלל משום רחמי, עוד קודם שתיקנו רבנן התפילה כנגד תמידין. והיינו שבאו לבאר עיקר חיובן במה הוא, ולא שבאו לבאר מפני מה יש לחייבן בכלל, דבאמת בכל דרבנן שייך לחייבן, אלא שהכא חייבו אותן רק בעיקר התקנה, שכן מסתבר שרק בזה חייבו אותן.
וממילא גם לגרסא שלפנינו, כתוס', דמהו דתימא ערב וגו' קמ"ל, הכוונה היא דקמ"ל שאין החיוב בא מחמת ז"ג, אלא מחמת רחמי או מחמת שלואי מתפלל אדם כל היום כולו, כהתר"י, והיינו השורש של חיוב תפילה, שאין עיקרה בזמנים ולא בנוסח.
וסמך לזה הא דמצינו בשבת (יא.) לעניין חברים העוסקין בתורה שמפסיקין לק"ש, שזמנה קבוע מהתורה, ואין מפסיקין לתפילה, שאין זמנה קבוע מהתורה. ומשמע התם שנפטרו מזמן תפילה ולא מתפילה עצמה, כי עיקרה כל היום, עי' שם ברש"י וצ"ע בסוגי' שם.
ונמצא לכו"ע כהרמב"ם, שמה שאצלו מה"ת אצלן מדרבנן, וכמו שהרמב"ם כתב כבר בפ"א מתפילה ה"ב מתפילה שנשים חייבות, והיינו לא לפי הנוסח ולא כפי הזמן שכתב שם להלן בה"ד ה', כן למ"ד שהוא מדרבנן, כרש"י ותוס' וכל העומדים בשיטתם, כהרמב"ן בספר המצות, שאין חיוב תפילה מה"ת אלא בעת צרה, אין חיובן של נשים אלא בבקשת רחמי ולא בתפילות קבועות.
ומסתבר כן עד שא"א לשמוע אחרת, שלא תיקנו לנשים את נוסח התפילה, דהרי בזמן חז"ל לא היו סידורים, שהיו הכותבים אותם כשורפי תפילות (כבריש פ' כל כתבי), וגם לא ידעו נשים בכלל קרוא וכתוב, ואיך נגיד שתיקנו להם כן- הכי ילמדו בע"פ? לא יעלה על הדעת.
וכן משמע ברש"י הנ"ל לעניין קטנים, שמסתבר שלא תיקנו להם אלא תפילה אחת ביום, שהרי האבא לא נמצא לידם לחנכם לכך, כבק"ש.
וכל זה דלא כהשאגת אריה (הביאו המ"ב ס' קו) שראוי שנשים יתפללו שחרית ומנחה לפחות, כי העיקר כהרמב"ן, עי"ש. וכבר העיד על מנהג הנשים המג"א (שם ס"ק ב): "ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר" (ולא כתב שם שלרמב"ן דין אחר להן עיי"ש), וכמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦