כולל הר"ן בני ברק
מתי יש להניח את התינוק הנימול על כסא אליהו למנהג הספרדים
בסידורים (וכן בסידור המקורי 'תפילת ישרים' שבהוצאת מנצור) מובא סדר ברית המילה כך: אבי הבן מברך 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' והציבור אומרים 'כשם שהכנסתו לברית כן יכנס לתורה ולמצוות ולמעשים טובים' [ומצוי שאין הקהל משיבים כן כאן על ברכת האב, אלא אחר מעשה המילה. ויש לעורר שלמנהגנו, שהאב מברך 'להכניסו' שוב יש להשיב לו כעת שכן פשוט בגמ' ובראשונים (שבת קלז: וכן מוכח מקושית הר"ת שם הובא לקמן) שמשיבים הקהל מיד לאחר ברכת האב], ואח"כ מניחים את התינוק על כסא של אליהו ואומרים 'זה הכסא' וכו', ואח"כ מברך על המילה וכו'. ע"כ. מבואר א"כ שכתבו בפשיטות דלאחר ברכת 'להכניסו' מניחים על 'כסא של אליהו'.ברם, כשנעיין בעיקר דין ברכת האב 'להכניסו בבשא"א' שוב יעלו כמה תמיהות קשות על סדר זה, ונביא את תמצית הנידון בזה. התוס' שבת קל"ז: (ד"ה אבי הבן). הביאו את דברי הרשב"ם דיש לברך 'להכניסו' קודם למילה, כמו שמצינו בכל המצוות שמברך ועובר לעשייתן, אבל ר"ת חלק עליו וטענתו דא"כ מה שייך שהקהל עונים 'כשם שהיכנסתו לברית וכו' והרי עוד לא נעשתה ברית המילה. עכת"ד.
והשו"ע (יו"ד סי' רס"ה א') העלה להלכה כהכרעת הרא"ש שיברך בין המילה לפריעה. ולמעשה המנהג דבני אשכנז נהגו כשו"ע, ומנהג הספרדים כשיטת הרשב"ם לברך קודם למילה. ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' י"ח) האריך ליסד כשיטת הרשב"ם, והביא מר' אברהם בן הרמב"ם שהעיד בספרו שדעת אביו שצריך לברך קודם המילה דוקא ושכ"כ הרי"ף בתשובה שאבי הבן צריך שיברך ואח"כ מלין.ע"כ. ובהמשך תשובתו כ' להשיב על טענת ר"ת בזה"ל: "דשפיר אמרינן 'כשם שהכנסתו' אפ"י קודם מעשה, כלומר כשם שהכנסתו לבוא בברית וברכתה עליו 'להכניסו', כן תכניסהו לחופה וכו', וכמש"כ רבינו אליעזר ז"ל דמסירתו לבעל הברית [ר"ל האב למוהל] הוי הכנסה לברית" וכו'. ע"כ. ובהמשך דבריו שם הביא מתשובת הגאונים שכ"כ רבי' החסיד ז"ל, והוסיף המהר"ם אלשקר בסוף תשובתו: "ומה שאמרתם שיש קצת מתחכמים ואומרים דלדעת הרמב"ם ז"ל מברכין אחר ברכת המילה קודם המילה והפריעה, אלו דברי בורות אסור לשמען וכו'". עכת"ד.
ומצינו בפוסקי הספרדים הקדמונים שהביאו דמנהג ירושלים ת"ו שאבי הבן מברך קודם למילה. ותמהו איך המנהג בזה דלא כשו"ע, הן מצד הקושיות על שיטת הרשב"ם והן מחמת שקיבלנו הוראת מרן. כ"כ בשו"ת כפי אהרון (ח"ב יו"ד סי' ט') וכ' די"ל דבכל מקום המנהג שהסנדק נותן התינוק למוהל, אבל בירושלים ת"ו המנהג שהסנדק נותן לאבי הבן והוא נותן למוהל. והשתא ע"פ מנהגם יש סמך להקדמת ברכת 'להכניסו' להורות שע"י מסירתו ליד המוהל עושה למוהל שליח. ובסוף דבריו אף הפליא לחדש דאפשר דאף ר"ת לא חלק בכה"ג שנותן האב למוהל שיכול לברך כבר קודם למילה, דזו ההכנסה לברית. עכת"ד. וכ"כ בספר שם חדש (פניסו. ח"א די"ח עמ"א) דכן מנהג ירושלים וז"ל: "דמסירתו למוהל זוהי הכנסתו". ע"כ. וכ"כ בספר מנורת המאור (לר' יצחק אבוהב. בקונטרס הברכות אות ב): "אנו מנהגנו בירושלים שאבי הבן מברך ברכה זו בעת שמוסר הילד ביד המוהל". ע"כ. וכ"כ בספר נווה שלום (מנהגי מצרים. חזן. דיני מילה אות י"ב ול'): "בעת מסירת הבן למוהל מברך 'להכניסו'". ע"כ.
נמצא שמנהג הספרדים בירושלים מקדמה דנא כשיטת הרשב"ם דבעי עובר לעשייתן, ומשום הכי מברך האב קודם למעשה המילה 'להכניסו'. ועל קושיית ר"ת- האיך אומרים 'כשם שהכנסתו וכו' והרי עדין לא הייתה ברית? השיבו הפוסקים פה אחד דלמנהגנו שהאב מוסר התינוק למוהל שוב זו היא ההכנסה לברית.
וכעת שנתבאר לנו יסוד מחלוקת השיטות וסברתן. ניגש לענין שבו פתחנו, דבסידורים מובא להניח את התינוק על 'כסא אליהו' לאחר ברכת האב 'להכניסו', והאם יאות לנהוג כן.
ולכאורה יש לשאול על זה ב' קושיות: א. הרי נתבאר שכל שיטת הרשב"ם שעל האב לברך קודם המילה להכניסו מבוססת על כך שבכל המצוות הדין דמברך ועובר לעשייתן, ואילו לפי הסדר הנ"ל נמצא שמפסיקים בין ברכת 'להכניסו' למילה בהנחת התינוק על כסא של אליהו ושוב אי"ז עובר לעשייתן, ובטל עיקר טעמו. ב. והרי נתבאר דלמנהגנו כ' הפוסקים מה שיש להשיב על טענת ר"ת, דכיון והאב מוסר בנו כשמברך 'להכניסו' למוהל בהכי הוי ההכנסה לברית והובא בפוסקים פה אחד. והנה אם לאחר ברכת האב 'להכניסו' אין מוסר את התינוק למוהל שימול אלא לוקח את התינוק להניח על כסא של אליהו, נמצא שהאב ברך 'להכניסו' והקהל השיבו 'כשם שנכנס וכו', ובעצם לא היתה כאן עדיין הכנסה לברית, שהרי הוא לא מסר את התינוק למוהל, והדרא קושיית ר"ת.
וא"כ שומא עלינו תחילה לברר את מקור הדין שיש להניח התינוק בברית על 'כסא אליהו הנביא'. הנה דין זה הובא בשו"ע (יו"ד סי' רס"ה י"א) וז"ל: "נוהגים לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו". ע"כ. ובגר"א (שם) הביא דהמקור הוא מפרקי דר"א פכ"ט. ובספר מטה משה (ח"ז. מילה. פ"ד. אות ז) הביא שמצא מקור לזה גם מהזוהר והביא שם את דבריו. ושם נתבאר הטעם לתקנת חכמים זו כיון ואליהו הנביא קיטרג על עם ישראל שאין נזהרים במילה א"ל הקב"ה חייך שאני גוזר עליך שבכל זמן שיעשו ישראל את המילה תעיד עליהם שקימוה. ע"כ. מיהו במקורות הנ"ל לא נרמז שיש זמן מיוחד בברית שאז יש להניח התינוק על כסא אליהו.
א"כ עד כמה שנתבאר דלמנהגנו שהאב מברך 'להכניסו' קודם למילה אם יניחו לאחר ברכת האב על כסא של אליהו יש בזה מעשה ליסתור את שיטת הרשב"ם, שעל פיו אנו נוהגים. א"כ עדיף שיניחו את התינוק על כסא של אליהו קודם לברכת האב. ולא כפי שהובא בסידורים [וכעת ראיתי שבסידורים המדויקים 'עוד יוסף חי' וכן 'איש מצליח' אכן שינו הסדר, דקודם מניחים על כסא אליהו ואח"כ מברך האב 'להכניסו'].
וראיתי הלום בספר החשוב תורת הברית (פי"א ד'): "למנהג הספרדים, יש נוהגים לברך ברכת להכניסו ולאחר מכאן מניחים התינוק על כסא של אליהו, ואומרים זה הכסא וכו' וכן ראוי לעשות. ויש נוהגים לברך להכניסו אחר שמניחים התינוק על כסא של אליהו". ע"כ. ובהערות ציינו דבשו"ת הלכות קטנות (למהר"י חגיז. ח"ב סי' קס"ט) כ' שמנהג הספרדים בירושלים לברך להכניסו, ואח"כ מניחים על כסא של אליהו [והוסיפו שכן משמע במהר"ם אלשקר שם. אלא שסמכו זאת על משמעות שאין בה ממש]. ושכן ראה שנהגו גדולי חכמי הספרדים בירושלים ומהם מהר"י עדס זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ועוד. וכתב עוד: "ואמנם עתה רבים נוהגים להניח על כסא של אליהו ורק אח"כ מברכים להכניסו. וכן שמעתי מהגר"א בר שלום שליט"א שהורה לו הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכן נכון לנהוג לספרדים שמברכים ברכת להכניסו קודם למילה כדי שלא יהיה הפסק מרובה." עכת"ד.
מיהו כשנעין במקור שעליו סמכו את המנהג שמניחים על כסא אליהו לאחר ברכת 'להכניסו'. והוא בשו"ת הלכות קטנות שם נראה שיבוא הכל על מקומו בשלום בס"ד. וז"ל: "סדר טוב שראיתי בירושלים ת"ו מביאות הנשים לתינוק לביהכ"נ ומוסרות לאבי הבן... וכל הפסוקים הוא קורא בקול והקהל עונים אחריו, ואח"כ מברך 'להכניסו בבשא"א', והש"ץ אומר אשרי תבחר... ומוסר התינוק למוהל והוא נותנו על הכסא המוכן לאליהו ואומר וכו'". עכ"ל. והובאו דבריו אלו ככתבם גם במנהגי ירושלים שנדפסו בסוף ספר תקנות חכמי ירושלים (יו"ד אות ט'). וכן בספר נווה שלום (חזן. מילה אות ל').
הנה מילתו אמורה שכתב שמנהג ירושלים דלאחר ברכת האב מניחים על כסא של אליהו בזה"ל: "ומוסר התינוק למוהל והוא נתנו על הכסא". ע"כ. מבואר שמנהגם היה שלאחר שהאב היה מברך 'להכניסו' הוא היה מוסר למוהל דייקא שהוא יניח על כסא של אליהו. ובזה סרו תמו כל הקשיות שהעלנו על מנהג זה. על קושיא א'. י"ל דכיון והאב מברך 'להכניסו' ומוסר מיד התינוק למוהל שפיר הוי עובר לעשייתן. וכן קושיא ב'. י"ל דשפיר משיבים הקהל 'כשם שהכנסתו וכו' דאכן האב מוסרו מיד למוהל וזו היא ההכנסה לברית. ומתיישבים דבריו עם מה שהעידו כל הפוסקים על מנהג ירושלים [הובאו לעיל] שאבי הבן כשמברך 'להכניסו' בשעה שמוסר בנו למוהל, דאכן הוא מוסרו למוהל והוא מניחו על כסא אליהו. ושוב אין כאן עדויות סותרות.
וכן נראה מדוייק בשולחן גבוה (יו"ד רס"ה אות מ"ב): "המנהג שמביאים התינוק למול נוטלו המוהל ונותנו בכסא ואומר 'זה הכסא וכו'". עכ"ל. וראיתי ג"כ בספר כתר שם טוב (גאגין. מנהגים, עמ’ תקע"ד) הביא מנהג א"י בזה"ל והמוהל משים בראשונה הילד על כסא אליהו... ואח"כ נותן אותו על ירכי הסנדק". עכ"ל. הרי לנו עוד ב' עדים שמנהגם היה שהמוהל הוא שמניח התינוק על כסא אליהו.
וכעת נראה בס"ד שנסלל לנו דרך ברורה איך הסדר הראוי בקיום מצווה זו. דאכן מנהג ירושלים עומד על מקומו שהאב מברך 'להכניסו' ואח"כ מניחים התינוק על כסא של אליהו. אך כ"ז נכון וראוי כאשר האב מקיים את מנהג ירושלים ככתבו וכלשונו, היינו שלאחר שברך האב 'להכניסו' מוסר התינוק למוהל דווקא שיניחנו על כסא של אליהו. אולם אם אבי הבן מעונין לכבד אדם אחר שיניח התינוק על כסא של אליהו [וכמו שמצוי היום, שאבי הבן רוצה לכבד עוד אנשים ליטול חלק במצווה חשובה זו], כאן אין לתת כיבוד ההנחה על כסא אליהו לאחר ברכת 'להכניסו'. דנמצא שומט בזה עיקר הדין, וכמו שנתבאר בפשיטות לעיל. ובכה"ג שמשנה מהמנהג פשוט שאין המנהג עומד על מקומו ותחילה עליו לחלק הכיבוד להניח התינוק על כסא אליהו ורק אח"כ יברך האב 'להכניסו'.
לסיום ראיתי להאיר עוד בזה שבכל אותם פוסקים דלעיל [כפי אהרון, מנורת המאור, שם חדש, נווה שלום ועוד] שהביאו למנהג ירושלים בעריכת הברית, כולם העידו על מנהגם לענין שהאב מברך 'להכניסו' קודם למילה ושאח"כ מוסר התינוק למוהל. ואילו ההנחה על כסא אליהו לא הזכירו כלל אמתי היא [חוץ מבעל שו"ת הלכות קטנות הנ"ל כמובן]. ואפשר והוא מצד שלא ראו שיש חשיבות במנהג זה ושאכן גם קודם שמברך 'להכניסו' יכול להניח התינוק על כסא אליהו. וה' יאיר עיני במאור תורתו.
♦ ♦ ♦